Re: The Young Tradition (from Oded Assaf)
4 views
Skip to first unread message
Alon Schab
Apr 17, 2014, 4:17:47 AM4/17/14
to srael Early Music Scene
בוקר טוב,
מתברר שתחום הדיון הנוכחי התחיל בצ'מבלו והתרחב לסוגיות רחבות הרבה יותר: מפגשים בין "מוזיקה מוקדמת", מסורות עממיות ומוזיקות פופולריות. יפה ומעניין! שמחתי לקרוא שאלון גילה עניין בחבורת New Tradition. לא ידעתי על ישראלים רבים שמוזיקה אנגלית כזאת חשובה להם. אם כך, אוסיף ואמליץ על חבורה קולית אחרת שפעלה באנגליה בימי ה-Folk Song Revival - שוב, בשירה ללא ליווי כלי ( בדרך כלל!), ופעמים רבות בשימת דגש על מרקמים ימי-ביניימיים, שלא נלמדו בהכרח בדרך אקדמית. החבורה נקראה : Swan Arcade, והנה דוגמה מייצגת -
אבל, כמובן, אני מעלה על נס את החבורה הגדולה יותר , שהיא, בעצם, משפחה מורחבת - The Watersons.
הם הופיעו, בהרכבים מודולריים, עד לא מזמן ( כמה מבני המשפחה הלכו לעולמם בינתיים, או פרשו. אחרים ממשיכים להופיע כסולנים ). והנה דוגמה מצוינת -
בסרט תיעודי על החבורה הזאת ( אני ממליץ !) הם מספרים שאחרי הופעותיהם הראשונות, עוד בשנות הששים התוססות, פגש אותם - בהתלהבות - אחד האתנו- מוזיקולוגים הבריטיים הנודעים ( שכחתי כרגע על מי מספרים בסרט ), והביע את התפעלותו מכך שהם שולטים היטב במודוסים כגון המיקסולידי. לפי עדותם של אנשי החבורה, הם רצו מיד אחר-כך לספרייה הציבורית, כדי לחטט בספרים ולמצוא מהו
"מודוס מיקסולידי"...
מקרה מעניין נוסף , מאותן השנים, הוא של החבורה הצרפתית Malicorne ׁ (= ה'חד-קרן" ). לא כל הפרויקטים שלהם עמדו, לדעתי, באותה רמה , אבל אני ממליץ, כדוגמה טובה, על הקטע הבא, שבו מסבירים כמה מהם את העקרונות שלהם
( בצרפתית - וצריך סבלנות , למי שאינו מבין הכל), ואח"כ משמיעים קטע אופייני במיוחד. זאת, בעצם, עריכה חדשה של שיר ימי-ביניימי ( או פוסט ימי-ביניימי), המספר על נישואיו של מלך אנגליה לנסיכה צרפתייה - נישואין כפויים , כברית דיפלומטית; אבל לבסוף - גם אהבה. -
בכל אופן, אני חוזר ומהרהר בבבעיה הישראלית. בישראל - אחרי טראומת "כור ההיתוך" - היה קשה, ועדיין קשה, למצוא הישגים מהסוג הנ"ל ואפילו לחשוב עליהם. בין השאר, משום שכמעט אין מסורות " אמנותיות-יהודיות" ספציפיות, אינסטרומנטליות , וגם קוליות - אם מדובר בהפקות קול מיוחדות, במרקמים מיוחדים וכיו"ב - שזכו להתעניינות אינטנסיבית במוזיקה האמנותית החדשה עד כדי מפגש אישי-אמנותי של ממש. יש מקרים מוצלחים בודדים, המאשרים שהכלל אינו כזה :"חוגת הזמן" של בטי אוליברו (עם אסתי קינן-עופרי) או - בנגיעה בלבד - "תרועת מלך " המעין-כלייזמרית של א' היידו. ברור שיש עיבודים וקומפוזיציות הנשענים בדרך יפה מאוד על לחנים יהודיים-מסורתיים - מאז דור המייסדים עד ימינו - למקהלות, לתזמורות, להרכבים קמריים. אבל זה אינו המפגש שאנחנו דנים בו כאן. ולדעתי, 'פיוז'ן'-לשמו , במיטב האופנה הישראלית העכשווית ( 'ניאו-פיוטים' וכיו"ב), באמת מתחנחן, ואינני מוצא בו ערך פרט לסוג של 'נוסטלגיה קולקטיבית', שבמקרים רבים אינה נקייה מהטפת מוסר לאומית-פוליטית. שנים רבות דמיינתי , לעצמי, חבורה קולית ישראלית צעירה, המאמצת יסודות של אורגנום בנוסח המסורת היהודית-תימנית, שלא לדבר על המסורת השומרונית,וגם הפקות קול טיפוסיות למסורות אלה, או - מי יודע - להקה כלית-קולית חדשה הנשענת על מודוסים ומקמאת אמיתיים ועל יסוד הטרופוני של ממש - בלי שום היגררות לצחצוח ברוח פופית, להרמוניה טונלית, למשקלים ולמקצבים פופולריים ו/או לרוח של 'ניו- אייג' . אכן, דמיינתי, ולא מצאתי. פה ושם גיליתי תופעות קרובות במקצת - לא זהות - לאידאל שלי - ממש בשוליים המרוחקים. והרי התופעות שאנחנו משוחחים עליהן כאן - באירופה או באמריקה - לא היו שוליים מרוחקים.
אשמח אם מישהו יעדכן אותי.
עודד אסף
2014-04-16 21:21 GMT+01:00 Alon Schab <alon....@gmail.com>:
בהערותיו של עודד אסף לתכתובת הערה של הימים האחרונים הוא מזכיר ומפרט על להקת ה-Young Tradition. הייתי רוצה לחזק את דבריו ולהצטרף להמלצה החמה על הלהקה הזו. כן, גם אני גיליתי שהתקליט ההוא חודש על דיסק ומיהרתי לקנות אותו באמאזון, יחד עם הקלטה חדשה שיצאה מהופעה חיה שלהם (Oberlin 1968).הלהקה מדהימה. אני מוסיף המלצה משלי לקטע הזה, שנשמע כאילו הוא עבודה של מוסיקולוג שמנסה לשחזר את טכניקת הפבורדון הימי-ביניימית. פניתי לזמרת הת'ר ווד (היחידה מהשלישייה שעודה בחיים) והיא אמרה לי שהם מעולם לא ניסו לחקות טכניקות היסטוריות אלא הכל "מהבטן" ובהשראת קבוצות פולק מקומיות (ואפילו סיפרה לי מי היה מביא את המנגינה, מי מוסיף קול שני מלמטה, איך הוסיפו קול שלישי מלמעלה). על השאלה עד כמה "מהבטן" זה יכול להיות כשאתה מסתובב, שותה ומעשן עם דייויד מונרו ועם כריסטופר הוגווד אני עוד אצטרך לענות בהזדמנות אחרת, כשיהיה לי זמן וכוח להיכנס לזה.מי שנכח בכנס המחקרי האחרון שלנו (בסמינר של 2013) ודאי זוכר את הרצאתו המרתקת של אד ברין (Ed Breen) שחקר את ההשפעות של הקלטות אתנומוסיקולוגיות מסחריות בשנות ה-50/60 על הלהקות החלוציות של מבצעי מוסיקת רנסאנס וימי-ביניים (וביניהם גם מונרו והוגווד). התקליט Galleries, שמתוכו עודד הביא את ה-Agincourt, נחשב ל"סרג'נט פפר" של ה-young tradition, מבחינת השאפתנות, התחכום, והפלירט עם ההיסטוריה.האם אני חושב שבהכרח זה יותר טהור ופחות מתחנחן מהדברים הממוצעים שקורים אצלנו היום? בעיקר בגלל שזה היום ולא בגלל שזה פה. אני חושב שבקרב הפייטנים החדשים יש לא מעט נקודות אור, ואני דווקא רואה הרבה מאד שטחיות בחלק מהדברים שהתרחשו בסצינת הפולק האנגלית של שנות ה-60 (אבל זו חכמת דיעבד...).בכל מקרה - תקשיבו ל-Young Tradition... היו להם כמה אוצרות אמיתיים...אלון
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages