מזכרת

10 views
Skip to first unread message

Inbar Solomon

unread,
Mar 19, 2025, 10:15:26 AMMar 19
to Israeli MS Announcements, israel-early...@googlegroups.com
חברים וקולגות יקרים,

ממש התלבטתי איזו כותרת לתת למייל הזה, אבל כנראה שאין דרך טובה לבשר על לכתו של אדם קרוב ואהוב.
אז לצערי נודע לי היום שנינה סובלמן ז"ל נפטרה.
נינה היתה צ'מבלנית, פסנתרנית ומורה למוסיקה וכל מי שזכה לנגן/ ללמוד/ לעבוד איתה, הרויח בגדול. לשמחתי גם אני.
כותבת כאן משהו לזכרה, ומזמינה את כל מי שמעוניין לחלוק לה כבוד במסגרת התקשורת שלנו כאן...

יהי זכרה ברוך,
ענבר

"הוורוד הוא הצעקה שלי"

"זו הצעקה שלי", היא אמרה לי כשנפגשנו בשישי מוקדם בבוקר ברחוב הראשי של המושבה.
"לא חשבתי שזה צועק, זה כ"כ אופטימי בעיני", אמרתי כשראיתי שנינה צבעה חלק משערה בוורוד בוהק.
לפני שלושה חודשים, תכננתי לערוך עם נינה סדנא עבור התלמידים שלי- שיוכלו להרגיש מהו ליווי צ'מבלו ואת החיבוק הגדול שהכלי הזה נותן לנו כשאנחנו צועקים את הוורוד שלנו החוצה.
לצערי זה לא קרה כי היא היתה חולה, וכבר לא יקרה.
נינה גרה עשרות שנים באחד הבתים העתיקים ברחובות ובארץ בכלל- בית הנשיא הראשון- ורק הכניסה לבית שלה והנגינה בו הוא חוויה מפעימה.

למדתי אצל נינה בסדנאות נפלאות שנערכו שם בשבת אחת לחודש כשהייתי נערה.
אח"כ נינה ליוותה אותי בכמה תחנות בחיים, מרסיטל לקראת גיוס (עליו הודעתי לה בהתראה של שבועיים!), ועד להרצת רסיטל הסיום של התואר השני.
אבל תמיד תמיד, אזכור את הרוגע שלה, ההומור, הציניות הדקה, המבטא האמריקאי הכבד- אני יודעת שקולה יתנגן אצלי עוד המון המון שנים.
נינה אהובה, קחי את הוורוד, את הצעקה, את כל מה שאת רוצה- 
אבל את תישארי בלבנו תמיד.
באהבה והערכה,
ענבר סולומון


--
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages