נשנושבועי

153 views
Skip to first unread message

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 11, 2015, 12:59:03ā€ÆAM6/11/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
דב×Øים היוצאים מן הלב - נכנהים אל הלב. {שי×Ø×Ŗ יש×Øאל ל×Øבי משה אבן עז×Øא}Ā 

הטטוה שבועי:
שנא×Ŗ יש×Øאל מלווה א×Ŗ עם יש×Øאל מאז ול×Ŗמיד. האנטישמיו×Ŗ ×Øוצה שעם יש×Øאל י×Ŗבטל, וגם פוחד×Ŗ מכך. עם יש×Øאל ממשיך א×Ŗ קיומו בצד אומו×Ŗ העולם, וזוכ×Ø ×‘××•×¤×Ÿ ×Ŗמידי כי הוא 'עם לבדד ישכון'.Ā 

ציטוט שבועי:
היהודי זוה×Ø ×›×›×•×›×‘ לכ×Ŗ בשמיים לא פחו×Ŗ מן המעצמו×Ŗ הגדולו×Ŗ. חשיבו×Ŗו המהח×Øי×Ŗ מ×Øקיעה שחקים בחוה×Ø ×›×œ ×™×—×” למהפ×Øו באוכלוהייה הכללי×Ŗ. ×Ŗ×Øומ×Ŗו ל×Øשימ×Ŗ הכבוד של אישים בהפ×Øו×Ŗ, מדע, אומנו×Ŗ, מוהיקה, כלכלה, ×Øפואה ומדעי ה×Øוח חו×Øג×Ŗ מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדו×Øו×Ŗ, גם כאש×Ø ×™×“×™×• כפו×Ŗו×Ŗ לאחו×Ø. מו×Ŗ×Ø ×œ×• לה×Ŗהד×Ø ×‘×›×š. {מ×Øק טווין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'אמ×Ŗ לאמי×Ŗה...'

×Øבי עז×Øיאל הילדההיימ×Ø ×–×¦"ל מגדולי ×Øבני ג×Øמניה לפני כ100 שנה, היה הולך ובא במהד×Øונו×Ŗ השלטון. אישיו×Ŗו ואו×Øחו×Ŗיו נודעו לשם ול×Ŗהילה ובכחם הצליח להמיה א×Ŗ לב השלטון Ā ×›×©× ×’×–×Øה גזי×Øה על אחיו היהודים.

שב×Ŗ אח×Ŗ הגיע שליח אל ×Øבי עז×Øיאל ובפיו מה×Ø ×ž×§×”×™×œ×” ×Øחוקה שנקלעה למצוקה, ומבקשים שילך וימה×Ø ××œ בי×Ŗ הש×Ø ×”×ž×ž×•× ×”, ל×Øצו×Ŗו ולהציל א×Ŗ או×Ŗה קהילה.

×Øבי עז×Øיאל יצא לד×Øכו בעיצומה של שב×Ŗ קדש. כאש×Ø ×”×•×¤×™×¢ בפני הש×Ø, כיבדו הלה בהיג×Øיה משובח×Ŗ. ×Øבי עז×Øיאל חשש להשיב א×Ŗ פני הש×Ø ×Øיקם, כדי שלא להעלו×Ŗ א×Ŗ קצפו וזעמו, ועל כן ענה לו: האם אינך יודע שאיני מעשן כלל ועיק×Ø? הש×Ø ×©×©×ž×¢ זא×Ŗ השיב א×Ŗ ×”×”×™×’×Øיה למקומה, ו×Øבי עז×Øיאל החל לשוחח עמו על אודו×Ŗ או×Ŗה קהילה.

מאו×Ŗה פגישה פהק ×Øבי עז×Øיאל מלעשן. למ×Øו×Ŗ שעד או×Ŗו הזמן נהג לעשן, הוא הב×Ø ×©×¢×œ×™×• לעמוד בדיבו×Øו, מאח×Ø ×©×™×¦× מפיו שאינו מעשן, עליו להפהיק מלעשן. וכך החזיק במנהגו זה עד הוף ימיו.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ שלח / 'מודיעין מוצפן'


"איש אחד למטה... כולם אנשים ×Øאשי בני יש×Øאל המה..." {במדב×Ø ×™"ג, א'-ג'}.

הם יוצאים בשליחו×Ŗו לעמוד על טיב א×Øׄ כנען במט×Øה ל×Ŗכנן א×Ŗ כיבושה. ל×Øאו×Ŗ, כדב×Øי משה: 'א×Ŗ הא×Øׄ מה היא וא×Ŗ העם היושב עליה, החזק הוא ה×Øפה... הטובה היא אם ×Øעה, ומה הע×Øים אש×Ø ×”×•× יושב בהנה הבמחנים (×¢×Øים פ×Øוזו×Ŗ בלא חומה) אם במבצ×Øים' (שם י"ח, י"ט).
זו הי×Ŗה שליחו×Ŗ מודיעיני×Ŗ לגיטימי×Ŗ המקובל×Ŗ על כל צבא שעומד בפני משימו×Ŗ כיבוש.
אולם היה כאן חטא שהוליד א×Ŗ המשב×Ø ×”×’×“×•×œ, חטא שג×Øם למו×Ŗ כל הדו×Ø ×”×”×•×, לנדודים במשך א×Øבעים שנה ול×Ŗוצאו×Ŗ שניכ×Øו שנים ×Øבו×Ŗ לאח×Ø ×ž×›×Ÿ.
המ×Øגלים שבו מן הא×Øׄ. הם שהו בה א×Øבעים יום, ×Ŗ×Øו או×Ŗה ככל שיכלו. הם הופיעו במחנה, ועל כ×Ŗפיהם מוטו×Ŗ הנושאים א×Ŗ מיטב פ×Øי הא×Øׄ, שאין כמו×Ŗם לטיב ולגודל.
'באנו אל הא×Øׄ אש×Ø ×©×œ×—×Ŗנו וגם זב×Ŗ חלב ודבש היא וזה פ×Øיה. אפה כי עז העם היושב בא×Øׄ והע×Øים בצו×Øו×Ŗ גדולו×Ŗ מאד, וגם ילידי הענק ×Øאינו שם. עמלק יושב בא×Øׄ הנגד וגו'' (שם י"ג, כ"ז-כ"ט).
הדב×Øים דב×Øי אמ×Ŗ. משה ×Ŗבע מהם דיווח על המ×Ŗ×Øחש בא×Øׄ, והם הגישו דו"ח מפו×Øט ונאמן, מדויק בפ×Øטיו. אולם הם הוהיפו מילה אח×Ŗ, המובלע×Ŗ ומוצנע×Ŗ בדב×Øיהם. מילה המהגי×Øה א×Ŗ נבכי לבם הבוגדני: 'אפה', 'אפה כי עז העם'.
הם לא ×”×”×Ŗפקו ב×Ŗיאו×Ø ×”×¢×•×‘×“×” כי 'עז העם', וא×Ŗ הע×Øכ×Ŗ המצב ישאי×Øו בידי משה. הם הכ×Øיזו באוזני העדה כולה: 'אפה כי עז העם'. כלומ×Ø, אנו מ×Øמזים לכם בזא×Ŗ כי אין לנו היכוי לכבוש א×Ŗ הא×Øׄ. ב×Ŗוהפ×Ŗ מילה זו העניקו כיוון לדיווח המודיעיני, יצ×Øו קונהפציה מכשילה, מהכו ×Øפיון וחה×Øון אמונה בק×Øב השומעים ובנו ×Øקע נוח להמשך מ×Ŗקפ×Ŗם הפהיכולוגי×Ŗ. מ×Ŗקפה שמט×Ø×Ŗה להניא א×Ŗ לב העם מלעלו×Ŗ לא×Øׄ ולכבשה.
והם הוהיפו: 'וגם ילידי הענק ×Øאינו שם' (שם) - להגבי×Ø ××Ŗ אפקט הפחד. וכן גם 'עמלק יושב בנגב' (שם), או×Ŗו עם שכב×Ø ×”×Ŗג×Øה בעם יש×Øאל.
מ×Ŗוך המחנה קמו שניים שאז×Øו אומׄ ויצאו חוצׄ נגד ×”×”×”×Ŗה המכוונ×Ŗ. השניים - כלב בן יפונה ויהושע בן נון. אף הם היו בין השבים מ×Ŗו×Ø ××Ŗ הא×Øׄ. בשמעם א×Ŗ דב×Øי המ×Øגלים, חשו כי פו×Øענו×Ŗ נו×Øאה מ×Ŗק×Øב×Ŗ. על כן, בניהיון למנעה, פעלו מיד. הם ה×Ŗייצבו בעוז מול ז×Øם הבגידה באלוקים ובא×Øׄ, שהלך וגאה: 'ויהה כלב א×Ŗ העם אל משה ויאמ×Ø: עלה נעלה וי×Øשנו או×Ŗה כי יכול נוכל לה' (שם, ל').
זוהי שפ×Ŗ האמונה. גם הם הכי×Øו היטב א×Ŗ העובדו×Ŗ בשטח. גם הם פגשו בא×Øׄ א×Ŗ ילידי הענק, אולם הה×Ŗייחהו×Ŗ לכל אלה הי×Ŗה שונה. למ×Øו×Ŗ הכול אמ×Øו: 'עלה נעלה'.
כלב הפיח בהם ×Ŗקווה מחודש×Ŗ, שאכן יוכלו לעלו×Ŗ ולכבוש א×Ŗ הא×Øׄ.
כ×Ŗגובה ×”×”×™×Øו המ×Øגלים א×Ŗ מעטה ה×Øמז שבו עטפו א×Ŗ דב×Øיהם ה×Øאשונים. החשש שמא יצליח כלב להטו×Ŗ א×Ŗ לב העם, הניע או×Ŗם לדב×Øי גלויו×Ŗ.
"לא נוכל לעלו×Ŗ אל העם כי חזק הוא ממנו" (שם ל"א).
הדב×Øים נקלטו בלבבו×Ŗ והעם נשא קולו בבכי. על דו×Ø ×”×ž×“×‘×Ø × ×’×–×Ø ×œ×”×©××Ø ×‘×•, ואל הא×Øׄ לא יבוא.
השאלה המכאיבה והמ×Ŗבקש×Ŗ מאליה היא: כיצד י×Ŗכן קיטוב עמדו×Ŗ שכזה, ב×Ŗוך מחנה המ×Øגלים, בהע×Øכ×Ŗ או×Ŗן העובדו×Ŗ?
חז"ל גילו לנו א×Ŗ צפונו×Ŗ ה×Ŗ×Ŗ מודע של המ×Øגלים בע×Ŗ יציא×Ŗם לשליחו×Ŗ ה×Øיגול:
מקו×Ø ×”×ž×¢×©×” נעוׄ ×Ŗמיד במידה. המידו×Ŗ הן הן מקו×Ø ×”×ž×¢×©×™×.
השיטה או הההב×Øה השכלי×Ŗ הני×Ŗ× ×Ŗ כדי לנמק א×Ŗ המעשה הן ה×Ŗולדה של המידה. אין 'שיטה' שאין מקו×Øה במידו×Ŗ הנפש. מה שמפעיל א×Ŗ המידה הוא בד×Øך כלל מצב חיצוני. כמעט אין מידה מצד עצמה בלי גו×Øם מן החוׄ.
×Ŗמיד מוצא×Ŗ לה המידה שה×Ŗעו×Ø×Øה לפעול, אחיזה כלשהי, המצדיקה א×Ŗ פעול×Ŗה. לכאו×Øה... המ×Øגלים מצאו בכל מקום שבאו אליו קוב×Øי מ×Ŗים.
המ×Øגלים חששו שמא בא×Øׄ כנען הם יאבדו א×Ŗ מש×Ø×Ŗם, ומכאן החלה ה×Ŗייחהו×Ŗם השלילי×Ŗ לכיבוש הא×Øׄ.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופש×Øה"}

שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק



ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 18, 2015, 12:57:00ā€ÆAM6/18/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
על האמ×Ŗ לנק×Ø ×‘×ž×•×—, כמו הי×Ŗוש לטיטוה. {ה×Øבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
ישנו קש×Ø ×‘×Øו×Ø ×‘×™×Ÿ שיעו×Ø × ×™×©×•××™ ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ לשיעו×Ø ×”×”×©×Ŗ×Ŗפו×Ŗ בב×Ŗי הפ×Ø ×™×”×•×“×™×™× (על בהיה יומי ולא ×Øק כהשלמו×Ŗ): ככל שיו×Ŗ×Ø ×™×œ×“×™× לומדים בחינוך יהודי, כך פוח×Ŗים נישואי ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ. המדינו×Ŗ בהם אחוז נמוך ×™×—×”×™×Ŗ של נישואי ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ הן המובילו×Ŗ ב×Ŗחום החינוך היהודי: ד×Øום אפ×Øיקה ומקהיקו (עם שיעו×Ø ×”×©×Ŗ×Ŗפו×Ŗ של 85% מהילדים היהודים), ב×Øיטניה (67%), אוהט×Øליה (65%), א×Øגנטינה (60%), קנדה (55%) וא×Øה"ב (29%). ×Øוהיה ואוק×Øאינה כ-15% בלבד מן הילדים היהודים החיים בהן לומדים בב×Ŗי הפ×Ø ×™×”×•×“×™×™×.

ציטוט שבועי:

יהודים לכו הבי×Ŗה!Ā 

טוב זה לא חדש בעב×Ø, מעולם לא לקח×Ŗם 'הצעה עדינה' זו ב×Øצינו×Ŗ. אבל, ה' ישמו×Ø, נניח שהפעם חשב×Ŗם שבטויים אלו של אנשים חולים, למעשה, מביעים ה×Øשעה והאשמה של כל האנשים החיים בא×Øׄ נפלאה זו (אמ×Øיקה) וכולכם כב×Ø ×ž×Ŗחילים לא×Øוז א×Ŗ ×Ŗיקיכם ולעבו×Ø ×œ×ž×§×•×ž×•×Ŗ ומחוזו×Ŗ לא נודעים.... אז, לפני שא×Ŗם עוזבים האם ×Ŗעשו לי טובה? האם ×Ŗוכלו להשאי×Ø ×œ× ×• א×Ŗ נוהח×Ŗ החיהון כנגד 'פוליו' שהמציא ד"×Ø ×™×•× ×” האלק היהודי? האם ×Ŗהיו ×—×”×Øי ×Øחמים ו×Ŗשאי×Øו באמ×Øיקה ילדים חשופים למחלה? האם ×Ŗוכלו בבקשה להשאי×Ø ×‘××Øצנו א×Ŗ הכישו×Øים הפוליטיים שלכם לממשל ×Ŗקין כמו גם א×Ŗ ההפ×Øו×Ŗ הטובה? האם ×Ŗוכלו להשאי×Ø ×¤×” א×Ŗ האוכל הטוב וא×Ŗ הוד השאפ×Ŗנו×Ŗ היהודי×Ŗ שהובילה א×Ŗכם להצלחה בכל ה×Ŗחומים? בבקשה, ×Øחמו עלינו, ה×Øאו לנו א×Ŗ ההוד כיצד מפ×Ŗחים גאונים כמו אינשטיין, שטיינמׄ כמו גם אח×Øים שכל כך ×Ŗ×Øמו למדע אח×Øי הכל, אנו חייבים לכם א×Ŗ ×Øוב המצא×Ŗה של פצצ×Ŗ האטום! אנו חייבים לכם ×Ŗודה עבו×Ø ×”×Ŗפ×Ŗחו×Ŗ מ×Øבי×Ŗ מחק×Ø ×”×˜×™×œ×™× וי×Ŗכן גם שאנו חייבים לכם ×Ŗודה עבו×Ø ×”×™×•×Ŗנו חיים במקום היו×Ŗנו מוטלים בקב×Øינו אהו×Øים בשלשלאו×Ŗ ומה×Ŗכלים למעלה כיצד היטל×Ø ×”×ž×–×“×§×Ÿ נוהע אט אט במכוני×Ŗ קאדילק אמ×Øיקאי×Ŗ...

יהודים, בד×Øככם החוצה האם ×Ŗעשו לי עוד טובה? האם ×Ŗוכלו לעצו×Ø ×œ×™×“ בי×Ŗי ולקח×Ŗ או×Ŗי עימכם? אינני בטוח שלא אוכל לחיו×Ŗ טוב בא×Øׄ בה יהודים לא יוכלו ל×Ŗ×Øום א×Ŗ מיטבם מפא×Ŗ העד×Øו×Ŗם. כאש×Ø ××™ פעם ×Ŗצט×Øכו לעזוב ,הטוב, האדיבו×Ŗ, והדמוק×Øטיה ילכו עימכם. כל דב×Ø ×©×× ×™ וחב×Øי לפלוגה נלחמנו עבו×Øו במלחמ×Ŗ העולם השניה הולך עמכם. ה' עימכם! לכן, אנה עיצ×Øו לפני בי×Ŗי, האטו וציפ×Øו כי אני מצט×Ø×£ אליכם!

{מכ×Ŗב שה×Ŗפ×Øהם בא×Øה"ב לאח×Ø ×ž×œ×—×ž×Ŗ יום כיפו×Ø}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

שע×Ŗ מבחן!

י"א ×Ŗמוז ×Ŗש"א. מגטו קובנה מובל ה×Øב אלחנן וה×Øמן זצ"ל הי"ד עם משפח×Ŗו קהיל×Ŗו ו×Ŗלמידיו לפו×Øט ה×Ŗשיעי. כשהבינו והפנימו שזו ד×Øכם האח×Øונה, פ×Ŗח ×Øבי אלחנן בדב×Øים ואמ×Ø:

עלינו לזכו×Ø, שבאמ×Ŗ נהיה מקדשי השם. נלך ב×Øאש זקוף, ולא ×Ŗעלה חלילה מחשבה פהולה, שהיא בבחינ×Ŗ פיגול, הפוהל א×Ŗ הקו×Øבן. אנו מקיימים ×¢×Ŗה א×Ŗ המצווה הגדולה ביו×Ŗ×Ø: קידוש השם. האש ש×Ŗבע×Ø ×‘×¢×¦×ž×•×Ŗינו היא האש, אש×Ø ×Ŗקים מחדש א×Ŗ העם היהודי.{עדו×Ŗ ה×Øב אפ×Øים אש×Øי, 'חו×Øבן ליטא'}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ ק×Øח / 'טיפול בהלם'

"ו×Ŗפ×Ŗח הא×Øׄ א×Ŗ פיה ו×Ŗבלע או×Ŗם וא×Ŗ ב×Ŗיהם וא×Ŗ כל האדם אש×Ø ×œ×§×•×Øח וא×Ŗ כל ה×Øכוש. וי×Øדו הם וכל אש×Ø ×œ×”× חיים שאולה, ו×Ŗ×›×” עליהם הא×Øׄ ויאבדו מ×Ŗוך הקהל. וכל יש×Øאל אש×Ø ×”×‘×™×‘×•×Ŗיהם נהו לקולם, כי אמ×Øו פן ×Ŗבלענו הא×Øׄ" {במדב×Ø ×˜"ז, ל"א-ל"ד}.

ה×Øגע ההוא היה ×Øגע נו×Øא. ה×Øגע בו בלעה האדמה א×Ŗ קו×Øח וא×Ŗ עד×Ŗו.
הי×Ŗה זו ה×Ŗ×Øחשו×Ŗ ד×Øמאטי×Ŗ שהטביעה א×Ŗ ×Øישומה העמוק בלב העם כולו. בדומה ל×Øעיד×Ŗ אדמה בלב אזו×ØĀ ×¦×¤×•×£ אוכלוהין. בחלוף המהומה, כשהש×Ŗ×Ø×Ø ×©×§×˜, ניהו בני יש×Øאל לעכל א×Ŗ הט×Øאומה אש×Ø ×—×•×• זה ×¢×Ŗה. המעב×Ø ×”×™×” חד ופ×Ŗאומי. שעה קודם לכן עוד געשה מע×Øבול×Ŗ יצ×Øים אדי×Øה, שהחפה ל×Ŗוכה ×Øבים מבי×Ŗ יש×Øאל. מחנה יש×Øאל היה כולו כמ×Øקחה עקב המחלוק×Ŗ הקשה שהוביל קו×Øח כנגד הנהג×Ŗם של משה ואה×Øן. כל העם המ×Ŗבונן במ×Ŗ×Øחש, המ×Ŗין ל×Øאו×Ŗ כיצד יפול דב×Ø.
×¢×Ŗה - הכול נגמ×Ø.
העם כולו עמד והביט בעינים ק×Øועו×Ŗ בפיה×Ŗ הק×Øקע ה×Øיקה שאך לפני דקו×Ŗ אחדו×Ŗ עוד המ×Ŗה מבני משפח×Ŗ קו×Øח ומכל הנלווים אליהם. ×¢×Ŗה, כל אלו נעלמו ב×Ŗוכה בלא להשאי×Ø ×©×Øיד ופליט, משל לא היו כאן מעולם.
אך עצם הה×Ŗ×Øחשו×Ŗ המאו×Øעו×Ŗ הט×Øידה א×Ŗ המפ×Øשים. לכאו×Øה, הי×Ŗה כאן הטייה ×Øדיקלי×Ŗ מה×Ŗנהגו×Ŗו הקבועה של משה. מה ק×Øה כאן, שגם משה ×Øבינו, אוהב יש×Øאל הגדול, ד×Øש א×Ŗ מיצוי הדין במק×Øה זה?
מדוע חטא קו×Øח ועד×Ŗו היה חמו×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×ž×—×˜× העגל או מחטא המ×Øגלים? מדוע בשני החטאים האח×Øים ה×Ŗייצב משה במלוא לבו ה×Øחום והאוהב וביקש מא×Ŗ הבו×Øא על נפש העם, ואילו כאן - ×Ŗקיפו×Ŗו כה גדולה?
הנקודה טמונה בדב×Øי משה עצמו: "בזא×Ŗ ×Ŗדעון כי ה' שלחני לעשו×Ŗ א×Ŗ כל המעשים האלה כי לא מלבי. אם כמו×Ŗ כל אדם ימו×Ŗון אלה ופקוד×Ŗ כל האדם יפקד עליהם - לא ה' שלחני" (במדב×Ø ×˜"ז, כ"ח-כ"ט). חטא זה שונה מן החטאים הקודמים. חטא העגל וחטא המ×Øגלים היו חטאים נקוד×Ŗיים. הם פגעו ב×Øקמ×Ŗ אמונ×Ŗו של עם יש×Øאל בנקודה מהויימ×Ŗ, אך לא ×¢×Ø×¢×Øו א×Ŗ עצם האמונה באלוקים או ב×Ŗו×Ø×Ŗו. על כן, קיווה משה שבהליח×Ŗ האלוקים וב×Ŗשוב×Ŗ העם - יחזו×Ø ×”×ž×¦×‘ ה×Øוחני לקדמו×Ŗו. ואילו כאן, ביטא קו×Øח במחלוק×Ŗו א×Ŗ הע×Øעו×Ø ×¢×œ המהו×Ŗ עצמה, על הבהיה שעליו נשענ×Ŗ ה×Ŗו×Øה, זו האמונה במקו×Øה האלוקי ובשליחו×Ŗו האלוקי×Ŗ של משה ×Øבינו.
במעשיו ג×Øם קו×Øח לזיוף של הה×Ŗייחהו×Ŗ הנכונה ל×Ŗו×Øה. זו ×”×”×›× ×” שבפניה עמד עם יש×Øאל, שעה שקו×Øח הטיף לכפי×Øה בשליחו×Ŗם האלוקי×Ŗ של משה ואה×Øן. ×Ŗגוב×Ŗ הנגד חייב×Ŗ לשכנע ולחולל א×Ŗ השינוי.
ואמנם, העם עב×Ø ×–×¢×–×•×¢ ששח×Ø×Ø ××•×Ŗו בב×Ŗ אח×Ŗ מקהמי ×Ŗעמול×Ŗו של קו×Øח.
מדוב×Ø ×”×™×” בני×Ŗוח קשה שהציל א×Ŗ העם מבגידה בשליחו×Ŗ האלוקי×Ŗ.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 25, 2015, 1:04:37ā€ÆAM6/25/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
למד לש×Ŗוק, כדי ש×Ŗדע לדב×Ø. {×Øבי מנדל מוו×Øקי}

הטטוה שבועי:

אין דב×Ø ×›×–×” שיהודי אחד הוא 'יו×Ŗ×Ø ×™×”×•×“×™' מהשני. בין אם הוא מקיים מנהגים יהודיים או לא, חוגג א×Ŗ החגים או לא, ג×Ø ×‘×™×©×Øאל או לא, אוכל לביבו×Ŗ או לא, יהודי הוא יהודי ונשא×Ø ×™×”×•×“×™.Ā 


ציטוט שבועי:

המצ×Øים, הבבלים והפ×Øהים קמו בזמנם, מילאו א×Ŗ שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבו×Ŗיהם באו היוונים וה×Øומאים ב×Øעמים כבי×Øים עד שנש×Ŗ×Ŗקו ונעלמו; עמים אח×Øים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשכה ×Ŗח×Ŗ השמש. היהודי ×Øאה א×Ŗ כולם, ניצח א×Ŗ כולם ועוד איננו מ×Øאה הימני ה×Ŗד×Øד×Øו×Ŗ, גם לא ×Ŗופעו×Ŗ של זיקנה, לא ×Ŗשישו×Ŗ ולא אובדן ×Ŗנופה. ×¢×Øנו×Ŗו לא כה×Ŗה וחכמ×Ŗו לא פגה. כל הב×Øואים חדלים פ×Øט ליהודי, כל עוצמה כו×Ø×¢×Ŗ ×Øק שלו ש×Øי×Øה וקיימ×Ŗ. מהו הוד חיי הנצח? {מ×Øק טווין}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

כוחה של מילה!

×Øבי יש×Øאל מאי×Ø ×”×›×”×Ÿ, הק×Øוי ה'חפׄ חיים' יצא בלווי×Ŗ ×Øב אחד למהע לדב×Ø ×ž×¦×•×”. בד×Øכם ×”×Øו לפונדק כדי להעוד א×Ŗ לבם. בעל×Ŗ הפונדק זיה×Ŗה מיד א×Ŗ שני האישים, הושיבה או×Ŗם ליד שולחן מיוחד ודאגה שיש×Ø×Ŗו או×Ŗם כ×Øאוי. כאש×Ø ×”×™×™×ž×• השניים א×Ŗ ההעודה, ניגשה אליהם ושאלה: כיצד מצא חן בעיניכם האוכל שלי? טוב מאד, השיב ה'חפׄ חיים'. ומה א×Ŗם אומ×Øים?Ā ×¤× ×Ŗה אל ה×Øב השני. ×Ŗשוב×Ŗו לא איח×Øה לבוא: די טוב, אך היה מלוח מדי.

אך שמעה זא×Ŗ האשה ומיד פנ×Ŗה לעב×Ø ×”×ž×˜×‘×—. ה'חפׄ חיים' החווי×Ø ×•×”×™×” × ×”×¢×Ø ×ž××“. אינני יכול להאמין! כל ימי נמנע×Ŗי מלדב×Ø ×•×ž×œ×©×ž×•×¢ לשון ה×Ø×¢, מדוע איפוא אי×Ø×¢ ×¢×Ŗה ששמע×Ŗי דיבו×Øי לשון ה×Ø×¢? באם היי×Ŗי יודע זא×Ŗ מ×Øאש, לא היי×Ŗי יוצא לד×Øך.

ב×Øאו×Ŗ ה×Øב א×Ŗ ×Ŗגוב×Ŗ ה'חפׄ חיים', נבהל: וכי מה אמ×Ø×Ŗי בהך הכל, מה היה נו×Øא כל כך בדב×Øי? אמ×Ø×Ŗי שהאוכל היה טוב, ו×Øק הוהפ×Ŗי שמן ה×Øאוי היה להפחי×Ŗ מעט מלח!

אינך יודע להע×Øיך כ×Øאוי א×Ŗ כוחן של מילים, השיב ה'חפׄ חיים' בקול בוכים. י×Ŗכן והטבחי×Ŗ הינה אלמנה עניה הזקוקה לעבוד×Ŗה. בגלל דב×Øיך, בעל×Ŗ הבי×Ŗ ×Ŗאשים או×Ŗה שהאוכל היה מלוח. כדי להגן על עצמה, ×Ŗכחיש האלמנה העניה א×Ŗ דב×Øיה ו×Ŗאמ×Ø ×©×”×™× לא שמה מלח, ואפילו טעמה א×Ŗ המאכלים לפני שהגישה או×Ŗם.

ואז, המשיך ה'חפׄ חיים' ואמ×Ø, בעל×Ŗ הבי×Ŗ ×Ŗאשים או×Ŗה בשק×Ø ×•×Ŗאמ×Ø ×œ×”: האם הינך חושב×Ŗ שה×Øבנים שק×Øנים?! א×Ŗ היא זו ששיק×Ø×Ŗ! הן ×Ŗ×Ŗווכחנה, ובעל×Ŗ הבי×Ŗ ×Ŗ×Ŗ×Øגז עד כדי כך שהיא ×Ŗפט×Ø ××Ŗ המבשל×Ŗ המהכנה, והיא ×Ŗשא×Ø ×ž×—×•×”×Ø×Ŗ עבודה.

×Øאה נא לכמה עבי×Øו×Ŗ ג×Øמ×Ŗ הוהיף ה'חפׄ חיים': דיב×Ø×Ŗ לשון ה×Ø×¢, ג×Øמ×Ŗ לבעל×Ŗ הבי×Ŗ ולי לשמוע לשון ה×Ø×¢, ג×Øמ×Ŗ לבעל×Ŗ הבי×Ŗ לחזו×Ø ×¢×œ דב×Øי הלשון ה×Ø×¢ בפני המבשל×Ŗ, זהו כב×Ø ×—×˜× של ×Øכילו×Ŗ, ג×Øמ×Ŗ שהטבחי×Ŗ ×Ŗשק×Ø, בגללך ציע×Øה בעל×Ŗ הבי×Ŗ אלמנה וג×Øמ×Ŗ ל×Øיב בין אנשים.

משהיים ה'חפׄ חיים' א×Ŗ דב×Øיו, אמ×Ø ×”×Øב בשקט: דומני שיש כאן גוזמה גדולה! לא י×Ŗכן שהמילים שאמ×Ø×Ŗי יג×Øמו לכל זא×Ŗ!

הבה נלך למטבח וניווכח.

בפ×Ŗחם א×Ŗ דל×Ŗ המטבח, הבחינו בטבחי×Ŗ, אש×Ø ×¢×ž×“×” כשהיא מוחה דמעו×Ŗ מעיניה. ה×Øב החוי×Ø, חש אל הטבחי×Ŗ, ה×Ŗנצל על הנזק והצע×Ø ×©× ×’×Øמו לה, וה×Ŗחנן בפניה ש×Ŗהלח לו. לאח×Ø ×ž×›×Ÿ פנה אל בעל×Ŗ הבי×Ŗ וביקש ב×Ŗחינה ש×Ŗהלח לטבחי×Ŗ ו×Ŗניח לה להמשיך בעבוד×Ŗה. ואף ×Ŗשלום הציע לה, ובלבד שלא ×Ŗפט×Ø ××Ŗ הטבחי×Ŗ.

בעל×Ŗ הפונדק הי×Ŗה אשה טובה ונדיבה: בודאי, בודאי, אמ×Øה, המשך עבוד×Ŗה אצלי אינו מוטל בהפק. ×Øק ×Øצי×Ŗי שהיא ×Ŗדע שצ×Øיכים להיו×Ŗ זהי×Øים. היא טבחי×Ŗ מעולה, והיא אכן ×Ŗשא×Ø ×‘×ž×©×Ø×Ŗה.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ חוק×Ŗ / 'מפגש המוו×Ŗ'


"ויקחו אליך פ×Øה אדמה ×Ŗמימה אש×Ø ××™×Ÿ-בה מום, אש×Ø ×œ×-עלה עליה עול." {במדב×Ø ×™"ט ב'}


מהי טה×Øה? על שאלה זו עונה ×Øבי שמשון ×Øפאל הי×Øש:

'חי×Øו×Ŗ הנפש גם בע×Ŗ היו×Ŗה לבושה בגוף הא×Øצי בעולם הזה. הטה×Øה מאש×Ø×Ŗ בוודאו×Ŗ כי כב×Ø ×¢×œ×™ אדמו×Ŗ אין נשמ×Ŗ האדם הטהו×Øה משועבד×Ŗ לשום כוח מכוחו×Ŗ הטבע, והיא ב×Ŗ חו×Øין גם ב×Ŗוך הלבוש הגופני'.


הטה×Øה והאלמוו×Ŗ הם שני צידיו של מטבע אחד, מטבע החי×Øו×Ŗ.

לעומ×Ŗן, הטומאה מבטא×Ŗ, במובן ה×Øחב של המילה, א×Ŗ הכניעה לכוחו×Ŗ הטבע החומ×Øיים החולפים. א×Ŗ האמונה, שכוחו×Ŗ חומ×Ø ××Øעיים אלו שולטים שלטון בלעדי על אדם, שהוא כפוף, בלי יכול×Ŗ להש×Ŗח×Ø×Ø, לדט×Øמניזים, למי×Ŗוהים של פ×Øויד, להיפו×Øיהם של כוכבי האהט×Øולוגיה, לאינהטינקטים, ואין לו אלא חושיו ועצו×Ŗיהם ה'נבונו×Ŗ'. בעיני היהדו×Ŗ, אדם זה, ששעבד א×Ŗ ×Øוחו החופשי×Ŗ לכוחו×Ŗ גופו, הביא על עצמו א×Ŗ הטומאה.

ביטוי עליון לשיעבוד נפשי זה מ×Ŗ×Øחש, כשנפגש האדם ישי×Øו×Ŗ עם המוו×Ŗ, במיוחד במו×Ŗ אחד מק×Øוביו האהובים עליו. הוא מזדעזע עד עמקי נשמ×Ŗו, ואז, בנהמ×Ŗ הכאב הצו×Øב, עולה בו מחשב×Ŗ הטומאה ומכ×Øיזה באזניו: זהו זה. הופו של האדם שאין אח×Øיו אלא קב×Ø ×•×ž×¦×‘×”, ו×Ŗו לא.

באו×Ŗו ×Øגע לוחש×Ŗ היהדו×Ŗ באוזניו ואומ×Ø×Ŗ לו: זה ×¢×Ŗה טימא×Ŗ א×Ŗ מחשב×Ŗך וא×Ŗ ישו×Ŗך, קש×Ø×Ŗ או×Ŗם למ×Øכב×Ŗ החולף והא×Øעי, שכח×Ŗ כי עצמיו×Ŗך היא מעל המוו×Ŗ.

ואז מזים עליו מאפ×Ø ×”×¤×Øה. הזיה, שמט×Ø×Ŗה לנע×Ø ××•×Ŗו מהיצמדו×Ŗ זו אל החומ×Ø. להזכי×Ø ×œ×• א×Ŗ האמי×Ŗו×Ŗ הגדולו×Ŗ המדב×Øו×Ŗ על חי×Øו×Ŗן של ×Øוחו ושל נשמ×Ŗו, שהיו מקובלו×Ŗ עליו עד הזעזוע - זעזוע המוו×Ŗ או זעזוע החטא, שאף הוא מוו×Ŗ.


המליה של הפ×Øה ילמדוהו אמ×Ŗ זו מחדש. בשעה שהוא מטה×Ø ××Ŗ עצמו ומכין א×Ŗ גופו וא×Ŗ נשמ×Ŗו להזאה מאפ×Ø ×”×¤×Øה, הוא ייזכ×Ø, מדוע נבח×Øה דווקא פ×Øה אדומה ל×Ŗפקיד. הצבע האדום מבטא א×Ŗ ה×Ŗוהה וא×Ŗ ה×Øענן, א×Ŗ חיי ה×Ŗשוקה במלוא אונם. באו×Ŗה ×¢×Ŗ הוא גם יודע מדוע חייב×Ŗ הי×Ŗה פ×Øה זו לצו×Øך המצווה להיו×Ŗ אח×Ŗ, "אש×Ø ×œ× עלה עליה עול" (במדב×Ø ×™"ט, ב'). היא הי×Ŗה גם אדומה וגם פו×Øק×Ŗ עול כדי לע×Ø×¢×Ø ××Ŗ ההנחה המוטעי×Ŗ, שאין אפש×Øו×Ŗ להעלו×Ŗ א×Ŗ עול ההכ×Øה המוה×Øי×Ŗ על חיי החומ×Ø ×”×©×•×§×§×™×.


לקחו פ×Øה המהמל×Ŗ א×Ŗ אביב ה×Ŗשוקה במיטבו, והוציאו או×Ŗה אל 'מחוׄ למחנה', אל מחוׄ למהג×Ø×Ŗ החיים הנ×Ŗונה למ×Øו×Ŗ החוקים המוה×Øיים. אל המדב×Ø, ששם שולט הטבע הפ×Øאי, הקמאי. שם לקחה הכהן (המהמל א×Ŗ ה×Øוח), שחט או×Ŗה וש×Ø×£ או×Ŗה, בהביעו בכך א×Ŗ כוחו של המוה×Ø ×œ×”×›× ×™×¢ א×Ŗ פ×Ø×Ŗ ה×Ŗשוקה ההו×Ø×Ø×Ŗ.

האדם שדבק בו שמׄ מדמיון המוו×Ŗ, עומד בי×Øא×Ŗ הכבוד לפני הכהן המזה עליו ממי הפ×Øה. ×Ŗמונ×Ŗה של זו עולה לנגד עיניו. המליה מדב×Øים אל לבו, והוא חש, כיצד שב אל האיזון. הוא מ×Øגיש, כיצד מ×Ŗחילה הטה×Øה לז×Øום בעו×Øקי נשמ×Ŗו, כיצד מ×Øוממ×Ŗ היא או×Ŗו, ומוה×Øו×Ŗ השלטון על גופו עוב×Øים שוב לידי ישו×Ŗו הפנימי×Ŗ.


אז ידע, כי הוא בן אלמוו×Ŗ, גם אם לא הבין איך וכיצד ולמה. שוב הוא יכול לבוא בשע×Øי המקדש.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופיש×Øה"}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 2, 2015, 5:34:17ā€ÆAM7/2/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כל הדב×Øים שבעולם אפש×Ø ×œ×—×§×•×Ŗם, חוׄ מן האמ×Ŗ, שכן אמ×Ŗ מעושה - שוב אינה אמ×Ŗ. {ה×Øבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
בדו×Ø ×”××—×Øון שיעו×Øים הולכים וגדלים יו×Ŗ×Ø ×ž××™-פעם של ה×Ŗבוללו×Ŗ. ההיבו×Ŗ העיק×Øיו×Ŗ הן: האמונה ב×Øומנטיקה, המעודד×Ŗ קש×Ø ×Øגשי כק×Øיט×Øיון יחידי לקש×Ø ×–×•×’×™, חוה×Ø ×”×Øלוונטיו×Ŗ של הד×Ŗ היהודי×Ŗ אצל ×Øבים מהיהודים בני זמננו, חוה×Ø ×”×™×“×¢ של המהו×Ø×Ŗ ושל ההיהטו×Øיה היהודי×Ŗ, וה×Øגיעה בעונשים הקהיל×Ŗיים. כל אלה ×Ŗו×Øמים א×Ŗ חלקם לגידול הניכ×Ø ×‘×ž×”×¤×Ø × ×™×©×•××™ ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ.Ā 

ציטוט שבועי:Ā 
יו×Ŗ×Ø ×ž×©×©×ž×Øו יש×Øאל א×Ŗ השב×Ŗ, שמ×Øה השב×Ŗ א×Ŗ יש×Øאל. {אחד העם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
זכי×Ø×Ŗ העב×Ø ×‘×•× ×” א×Ŗ הע×Ŗיד...

המצביא המהולל נפוליאון בונפ×Øטה, נקלע פעם לבי×Ŗ-×›× ×”×Ŗ בליל ×Ŗשעה באב. כאש×Ø ×Øאה א×Ŗ אמי×Ø×Ŗ הקינו×Ŗ, א×Ŗ הישיבה על הא×Øׄ, א×Ŗ הצע×Ø ×•×”×™×’×•×Ÿ והאנחה, Ā ×”×Ŗפ×Ŗח דו שיח בינו לבין המא×Øחים כשה×Ŗעניין לדע×Ŗ 'מה ק×Øה'??

חו×Øבן בי×Ŗ המקדש, ענוהו, על כך אנחנו מ×Ŗאבלים.

מ×Ŗי ח×Øב מקדש זה?

לפני כאלף וחמש מאו×Ŗ שנה.

מה? כמה?

הוד מעל×Ŗו, אנו אכן מ×Ŗאבלים על המקדש שח×Øב לפני אלף וחמש מאו×Ŗ שנה.

אם כנים הדב×Øים, עם שמ×Ŗאבל ומקונן כך על מקדש שח×Øב במשך זמן כה א×Øוך - העם הזה יזכה בהוף לגאולה וישוב ויבנה הבי×Ŗ הזה מחו×Øבנו.


×Ŗעני×Ŗ שבועי×Ŗ:Ā 

בהיעע×Ŗא דשמיא מאז מלחמ×Ŗ שש×Ŗ הימים אנו יכולים לשוב ולבק×Ø ×‘×›×•×Ŗל המע×Øבי. אך חשוב לזכו×Ø ×›×™ עד כמה שש×Øיד זה קדוש, הוא מהווה ×Øק ×Ŗזכו×Ø×Ŗ מעציבה לבי×Ŗ המפוא×Ø ×©×¢×ž×“ ב×Ŗוך חומו×Ŗ אלו. לפי ההלכה, כאש×Ø ×ž×‘×§×Øים בכו×Ŗל יש לק×Øוע א×Ŗ הבגדים לאו×Ŗ אבל, מכיוון שאנו עדים לבי×Ŗ המקדש בחו×Øבנו.

למ×Øו×Ŗ שיש לנו מדינה יהודי×Ŗ פעילה בא×Øׄ מולד×Ŗנו, אנו עדיין בגלו×Ŗ. גלו×Ŗ אינה מצב גיאוג×Øפי, לא ני×Ŗן לומ×Ø ×©×”×™×”×•×“×™× החיים בחוׄ-לא×Øׄ חיים בגלו×Ŗ, בעוד המ×Ŗגו×Ø×Øים בא×Øׄ חפשיים ממנה. בין אם אנו חיים בי×Øושלים או בניו יו×Øק, כולנו בגלו×Ŗ.Ā 

היה זה נפלא לו הכ×Øז×Ŗ העצמאו×Ŗ ההיהטו×Øי×Ŗ של דוד בן גו×Øיון לא היי×Ŗה בגד×Ø ×”×›×Øזה בלבד אלא אמ×Ŗ לאמי×Ŗה. האמ×Ŗ המצע×Ø×Ŗ היא, שאנו יכולים להכ×Øיז על עצמאו×Ŗנו, אך למעשה אנו ×Ŗלויים בא×Øצו×Ŗ-הב×Øי×Ŗ, באיחוד האי×Øופאי, בדע×Ŗ הקהל העולמי×Ŗ, באמצעי המדיה, ובא×Øגון האו"ם.

וכמובן, אנו לא עצמאים מא×Øגוני הט×Øו×Ø ×•××•×™×‘× ×• השונים והמשונים שחפצים בהשמד×Ŗנו.Ā ×›××©×Ø ×™×”×•×“×™× נה×Øגים בפיגועים, כאש×Ø ×”×—×œ×•× של שכנינו הוא להשליך או×Ŗנו אל הים, כאש×Ø ××ž×¦×¢×™ המדיה הבינלאומיים מכחישים א×Ŗ זכו×Ŗנו הבהיהי×Ŗ להגן על אז×Øחינו, האם אנו יכולים לומ×Ø ×©×× ×• באמ×Ŗ עצמאיים?

עצמאו×Ŗ אמי×Ŗי×Ŗ פי×Øושה שבטחוננו הלאומי לא מאויים יו×Ŗ×Ø ×•×©×”×©×’× ×• שלום אמי×Ŗי וב×Ø-קיימא. לא ×”×Ŗם נק×Øא המשיח 'ש×Ø ×©×œ×•×', שכן ×Øק הוא יכול להביא לנו א×Ŗ החלום המיוחל.

אי לכך אנו מ×Ŗענים ומקיימים מנהגי אבילו×Ŗ בימי 'בין המצ×Øים' בין י"ז ב×Ŗמוז לט' באב, ומ×Ŗפללים לשיבה אמי×Ŗי×Ŗ מהגלו×Ŗ, ולעצמאו×Ŗ מוחלט×Ŗ.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ בלק / 'בדידו×Ŗ מוז×Øה'

"כי מ×Øאש צו×Øים א×Øאנו ומגבעו×Ŗ אשו×Øנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא י×Ŗחשב" {במדב×Ø ×›"ג, ט'}.

עם יש×Øאל 'עם לבדד ישכון', לא כפ×Øדוקה, אלא, אולי כטבע היחיד האמי×Ŗי בהיהטו×Øיה האנושי×Ŗ, שהצליח לה×Ŗקיים מעב×Ø ×œ×–×ž×Ÿ.
מעל פהג×Ŗ אחד מה×Øי מואב עמד בלעם ש×Ŗום העין, המום ומש×Ŗאה. הב×Øק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה והאי×Ø ×‘×• ל×Øגע בהא×Ø×Ŗ פ×Ŗאום, א×Ŗ משמעו×Ŗו האמי×Ŗי×Ŗ של עם יש×Øאל. באו×Ŗה שעה, צעדו בהך לנגד עיני ×Øוחו, כל דו×Øו×Ŗיו של עם יש×Øאל.
הוא קלט א×Ŗ המ×Øאו×Ŗ והבין א×Ŗ משמעו×Ŗם. לפ×Ŗ×¢ ×Ŗש כוחו. הקללו×Ŗ שהכין לקלל א×Ŗ העם, נו×Ŗ×Øו בק×Øבו. במקומן צף הכו×Øח לב×Øך. המ×Øאו×Ŗ כפו עליו לשא×Ŗ א×Ŗ משלו ול×Ŗא×Ø ××Ŗ מהו×Ŗ עם יש×Øאל כמו×Ŗ שהוא.

זו מפ×Ŗ ההיהטו×Øיה הייחודי×Ŗ שלנו. היא ג×Øמה לא אח×Ŗ ל×Øבים שלא הבינוה, אי-נוחו×Ŗ והבל ×Øב. אח×Øים קלטו א×Ŗ בשו×Ø×Ŗה, ואכן ×Øאו בבדידו×Ŗ זו ב×Øכה. אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני ×Ŗופעה שאין לה אח ו×Ø×¢ ב×Ŗולדו×Ŗ העמים. מעניין לה×Ŗ×™×™×—×” אליה מנקוד×Ŗ ה×Ŗצפי×Ŗ של בן דו×Øנו. הנה דב×Øיו של ד"×Ø ×™×¢×§×‘ ה×Øצוג ז"ל:
לפני שנ×Ŗיים (ב×Ŗקופ×Ŗ מלחמ×Ŗ שש×Ŗ הימים) היו כאן 15 ×Ŗיאולוגים נוצ×Øיים. הם נשלחו על ידי הממשלה האמ×Øיקני×Ŗ למז×Øח ה×Ŗיכון לדווח על הצד ה×Øוחני של העמים השונים.
הם הגיעו למדינ×Ŗ יש×Øאל, ועל פי ד×Øכנו ה×Øאינו להם כל בי×Ŗ ח×Øוש×Ŗ חדש וכל קיבוׄ. הם אמ×Øו: זה לא מעניין או×Ŗנו, גם באמ×Øיקה יש ×Ŗעשיו×Ŗ. אנחנו באנו לבדוק מה זה אומ×Ø ×ž×‘×—×™× ×” היהטו×Øי×Ŗ ×Øוחני×Ŗ'. והזמינו או×Ŗי לשיחה אי×Ŗם.
שאל×Ŗי או×Ŗם איך הם ×Øואים א×Ŗ ה×Ŗופעה היהודי×Ŗ בא×Øׄ, במיוחד אח×Øי מלחמ×Ŗ שש×Ŗ הימים. הם אמ×Øו שהם באמ×Ŗ אינם יודעים להגדי×Ø ××Ŗ מה שהם ×Øואים. אפש×Ø ×©×–×• ×Ŗופעה × ×™×”×™×Ŗ או משהו אח×Ø, שאין הם יודעים להגדי×Øו מבחינה ×Ŗיאולוגי×Ŗ ד×Ŗי×Ŗ. אמ×Ø×Ŗי להם: 'אשאל א×Ŗכם שאלה: אנו מאמינים במושג של "עם לבדד ישכון". מושג זה נאמ×Ø ×œ×¤× ×™ 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומו×Ŗ העולם. בואו והגידו לי על איזה עם אח×Ø ×‘×”×™×”×˜×•×Øיה נאמ×Øה נבואה זא×Ŗ? האם בהודו, בפ×Ø×” או ביוון הע×Ŗיקה, יש מישהו שקם ואמ×Ø ×¢×œ איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?
הם בדקו, החליפו ביניהם דעו×Ŗ, והחליטו שאין דב×Ø ×›×–×” בנמצא. אמ×Ø×Ŗי: שני×Ŗ, האם הנבואה הזא×Ŗ ה×Ŗקיימה או לא? א×Øאה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון. אין לנו משפחה. בכל מקום מקבלים או×Ŗנו בכבוד, אך לא ל×Ŗוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאו×Øה, ליהודי בגולה.
לו הי×Ŗה מדינ×Ŗ יש×Øאל נופל×Ŗ, חלילה, אין עם אחד שהיה מ×Øגיש בכך אבידה משפח×Ŗי×Ŗ. אין לך עם אח×Ø ×©×œ×§×™×•×ž×• צ×Øיך לה×Øה×Ø, לא ×Øק מה יהיה עליו במלחמה, אלא, לא פחו×Ŗ מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום. כיצד יעמוד מול עש×Øו×Ŗ המיליונים. אין לך עם אח×Ø ×©×Ŗלוי בקיומו בגולה, ב×Ŗפוצו×Ŗ, והם ×Ŗלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האי×Øי×Ŗ בעולם ×Ŗחלוף מח×Ø ×ž×Ÿ העולם, ב×Øו×Ø ×©××™×Øלנד ×Ŗישא×Ø. אבל מה יהיה חלילה על עם יש×Øאל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד?
ההב×Ø×Ŗי להם א×Ŗ הבדידו×Ŗ המעיקה הזא×Ŗ. אמ×Ø×Ŗי להם שיש כאן פ×Øדוקה עצום. לכאו×Øה, אנו החב×Øה הא×Øעי×Ŗ ביו×Ŗ×Ø, ולמעשה, אנו החב×Øה הקבועה ביו×Ŗ×Ø. לכאו×Øה, אנו צועדים ×Ŗמיד אל הבל×Ŗי נודע, ולמעשה אנו צועדים אל הע×Ŗיד. אנו מלאים פ×Øדוכהים. אבל אנחנו בהופו של דב×Ø 'עם לבדד ישכון', לא כפ×Øדוקה, אלא, אולי כטבע היחיד האמי×Ŗי בהיהטו×Øיה האנושי×Ŗ, שהצליח לה×Ŗקיים מעב×Ø ×œ×–×ž×Ÿ, ולכן ×Ŗפש א×Ŗ מקומו מעב×Ø ×œ×›×œ×œ×™× המקובלים של ההיהטו×Øיה. לכן, עם כל הא×Øעיו×Ŗ, עם כל חוה×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ, עם כל ההפקו×Ŗ והפקפוקים, כל האיומים כולם מ×Ŗנפצים אל הנצחיו×Ŗ של בי×Ŗ יש×Øאל, הש×Øוי בהשגחה ובאמונה.
אלו דב×Øיו של מדינאי יש×Øאלי מפוכח ו×Øיאלי, שפהוקו של בלעם שימש לו אמ×Ŗ מידה, גם במבוכיה הק×Øים והנוקשים של המדיניו×Ŗ הבינלאומי×Ŗ.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופש×Øה"}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 9, 2015, 3:59:34ā€ÆAM7/9/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
ב×Øכה שאינה פו×Øצ×Ŗ מאליה, הש×Ŗיקה טובה הימנה. {מאמ×Ø ×”×—×›×}

הטטוה שבועי:
מחק×Øים מלמדים כי המש×Ŗ×Ŗפים ב×Ŗוכניו×Ŗ א×Øוכו×Ŗ ביש×Øאל מעמיקים א×Ŗ זהו×Ŗם היהודי×Ŗ וזיק×Ŗם לא×Øׄ; ×Øובם נישאים ליהודים, שולחים א×Ŗ ילדיהם לב×Ŗי הפ×Ø ×™×”×•×“×™×™×, נהפכים מעו×Øבים פוליטי×Ŗ וחב×Ø×Ŗי×Ŗ בפעילו×Ŗ למען יש×Øאל וחלקם אף עולה לא×Øׄ.

ציטוט שבועי:
מעניין שהעם היהודי הצליח להביא א×Ŗ שונאיו וא×Ŗ ×Ŗומכיו לפחו×Ŗ לההכמה אח×Ŗ. אף אחד מעולם לא האשים א×Ŗ היהודים בטיפשו×Ŗ. ההט×Øיאוטיפ הגו×Ø×£ שהודבק ליהודים, וכל ילד גדל עם הידיעה הזא×Ŗ, הוא שהעם היהודי הוא חכם, פיקח וח×Øיף. {×¢×Øן כׄ - הוד המוח היהודי}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
חפׄ חשוד!!!

באחד הלילו×Ŗ לן ה×Øב ק×Øוזנ×Ø ××¦×œ ידידו ה×Øב אליהו לאפיאן, שהיה משפיע ×Øוחני בישיב×Ŗ כפ×Ø ×—×”×™×“×™×. הוא ניעו×Ø ×ž×•×§×“× בבוק×Ø ×•×ž×¦× א×Ŗ ×Øבי אליהו עומד ליד החלון ומשנן לעצמו א×Ŗ הפהוק: 'לא ×Ŗביא ×Ŗועבה אל בי×Ŗך'. ה×Ŗפלא ה×Øב ק×Øוזנ×Ø, וניגש לשאול א×Ŗ ×Øבי אליהו לפש×Ø ×“×‘×Øיו.

ההבי×Ø ×Øבי אליהו: מידי בוק×Ø ×›×©×× ×™ מגיע ל×Ŗפילה בישיבה, שמו×Ø ×œ×™ מקום בכו×Ŗל המז×Øח. כאש×Ø ×× ×™ × ×›× ×”, בני הישיבה קמים לכבודי. הם אף ממ×Ŗינים לי עד שאהיים א×Ŗ ×Ŗפיל×Ŗ 'שמונה עש×Øה'. חושש אני מאוד שמא ×Ŗ×Ŗגנב גאווה ללבי. על כך נאמ×Ø: '×Ŗועב×Ŗ ה' כל גבה לב'. הכוונה גם למי שה×Ŗמנה, כמוני, למשפיע בישיבה ואין לו ד×Øך אח×Ø×Ŗ אלא להיו×Ŗ מעל ×Ŗלמידיו כדי להשפיע עליהם. ואיך אוכל להשפיע על ×Ŗלמידי אם אחטא בגבהו×Ŗ לב שיש בה עוון גאווה?

×Ŗמה ה×Øב ק×Øוזנ×Ø: האם אנשים זקנים כמונו, ×Øצוצים ושבו×Øים בגוף ובנפש, עדיין צ×Øיכים לחשוש שמא ניכשל בגאווה?

השיב ×Øבי אליהו בד×Øך משל: הדב×Ø ×“×•×ž×” לפצצה המונח×Ŗ בפינה כלשהי זמן ×Øב. אנשים ×Øבים חלפו לידה והיא עדיין לא ה×Ŗפוצצה. האם ×Ŗאמ×Ø ×©×ž×©×•× כך חלפה ×”×”×›× ×”?


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ פנחה / 'מלחמה ושלום'


"הנני נו×Ŗן לו א×Ŗ ב×Øי×Ŗי שלום" {במדב×Ø ×›"ה, י"ב}.


פנחה בן-אלעז×Ø, נכדו של אה×Øן הכהן, ה×Øג במכ×Ŗ ×Øומח בן יש×Øאל. ה×Øיגה זו זכ×Ŗה לב×Øכ×Ŗ האלוקים.

ה×Øקע למעשה טמון בפיגוע אנטי מוה×Øי שהו×Ŗי×Ø ××—×Øיו בלעם בן בעו×Ø. כשהבין, ש×Ŗוחל×Ŗו נכזבה ופיו בי×Øך א×Ŗ העם במקום לקללו, לחש באזני בלק המיואש 'פטנט', שבעז×Ø×Ŗו יגב×Ø ×¢×œ עם יש×Øאל: 'אלוקיהם של אלה שונא זימה'. האלוקים, אמ×Ø ×‘×œ×¢×, מעניק א×Ŗ חהו×Ŗו לעם, כל עוד שומ×Ø ×”×•× על גד×Øי הצניעו×Ŗ.

בלק ועמו היו מוכנים לצעד זה. הם ×Ŗ×Øמו א×Ŗ בנו×Ŗיהן ל×Ŗפקיד השפל.

בנו×Ŗ הנכ×Ø - המ×Ŗנדבו×Ŗ למעשה ההדחה - משכו א×Ŗ צעי×Øי יש×Øאל גם אל עבוד×Ŗ האלילים. "ויצמד יש×Øאל לבעל פעו×Ø" (שם ג'). עם יש×Øאל החל לאבד גובה. היה במחנה יש×Øאל גם מי שהעניק למעשה הזימה גוון אידיאולוגי. היה זה אחד מנשיאי שבט שמעון, שה×Ŗייצב במ×Øכז המחנה, יחד עם המדייני×Ŗ שבח×Ø ×œ×¢×¦×ž×•.

ב×Øעום ה×Ŗשוקה שו×Ŗק×Ŗ ה×Ŗבונה. ×Ŗשוב×Ŗ ההגיון שבפי משה לא ×Ŗניח א×Ŗ דע×Ŗ המ×Ŗפ×Øׄ המשולהב, ולא א×Ŗ ×Øצון ההמון הנש×Øך אח×Øיו. ×”×”×›× ×” להמשך קיומו של העם נעש×Ŗה מוחשי×Ŗ. וה×Ŗוצאה הבל×Ŗי נמנע×Ŗ הי×Ŗה: "ויח×Ø ××£ ה' ביש×Øאל" (שם ג'). מגיפה החלה להכו×Ŗ בעם.


×Øק זעזוע, טיפול בהלם, יחזי×Ø ××Ŗ העם לשפיו×Ŗ.

ומ×Ŗוך המחנה יצא פנחה וה×Øגם לעיני כל. פעול×Ŗו הניבה ×Ŗוצאו×Ŗ מיידיו×Ŗ: "ו×Ŗעצ×Ø ×”×ž×’×™×¤×” מעל בני יש×Øאל. ויהיו המ×Ŗים במגיפה א×Øבעה ועש×Øים אלף" (שם ח'-ט').

מדוע זכה מעשהו של פנחה ללגיטימציה? מאח×Ø ×©×”×™×Ŗה זו קנאה טהו×Øה. הוא קנא א×Ŗ קנא×Ŗ ה' ו×Øק או×Ŗה. קנא×Ŗו הי×Ŗה נקיה מכל ×Øצון ודחף אישי. ×Øק קנאה כזא×Ŗ מו×Ŗ×Ø×Ŗ, ואין איש עלי אדמו×Ŗ היכול לה×Ŗב×Øך בה. ×Øק האלוקים יכול להעיד על טה×Ø×Ŗה. האלוקים, הבוחן כליו×Ŗ ולב, ויודע מחשבו×Ŗ אדם וצפונו×Ŗ לבו.

עם זא×Ŗ, מגלה הב×Øכה הנלווי×Ŗ להצה×Ø×Ŗ האלוקים, א×Ŗ ×”×”×›× ×” הטמונה גם בקנאו×Ŗ הטהו×Øה. וזו הב×Øכה: "הנני נו×Ŗן לך א×Ŗ ב×Øי×Ŗי שלום" (שם י"ב).

מעשהו של פנחה היה טהו×Ø. ובכל זא×Ŗ, אין ביכול×Ŗו של המעשה להיו×Ŗ נקי מ×Ŗופעו×Ŗ לוואי אנושיו×Ŗ. גם ה×Øיגה של מצווה עלולה להטביע א×Ŗ ×Øישומה בנפש האדם - ×Øושם הפוגם בלב. ב×Øגע זה, באה ב×Øי×Ŗ השלום האלוקי×Ŗ להטביע שלווה מחודש×Ŗ בלבו של פנחה. להשיב לנשמ×Ŗו א×Ŗ האיזון הפנימי, א×Ŗ השלום המוה×Øי והאישי. וא×Ŗ היכול×Ŗ להמשיך להיו×Ŗ ×Øחמן ואיש שלום.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 17, 2015, 4:12:41ā€ÆAM7/17/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כשם שהנך יכול להבול שפ×Øצופו של חב×Øך אינו דומה לשלך, כך ×Ŗהבול שדעו×Ŗיו של חב×Øך אינן דומו×Ŗ לדעו×Ŗיך. {ה×Øבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
×”×”×›× ×” הגדולה ביו×Ŗ×Ø ×œ×”×™×©×Øדו×Ŗ היהודי×Ŗ היא זהו×Ŗ יהודי×Ŗ מבולבל×Ŗ. למ×Øבה הצע×Ø, בב×Ŗי הפ×Ø ×™×”×•×“×™×™× ובמשפחו×Ŗ יהודיו×Ŗ ×Øבו×Ŗ כיום, הזהו×Ŗ היהודי×Ŗ נבני×Ŗ באמצעו×Ŗ לימוד מודעו×Ŗ לשואה וחינוך במה לא לעשו×Ŗ. העיהוק הבל×Ŗי פוהק בשלילי ובאנטישמיו×Ŗ אינו הפי×Ŗ×Øון, אלא הבעיה.

ציטוט שבועי:
עם נפלא הם היהודים,×Øבים מהם הקדישו א×Ŗ חייהם ללמוד וללמד ×Ŗעלומו×Ŗ חכמה ודע×Ŗ החיים והעולם ומלואו,ויעניקו מ×Ŗו×Ø×Ŗם לכל באי עולם. {טיטופ×Øטוה ×Ŗלמידו של א×Øיהטו}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
חושים דקים!

בבי×Ŗ ×Øבי לוי יצחק מב×Øדיטשוב, פונה ה×Øבני×Ŗ ושחה א×Ŗ דאג×ŖהĀ ×‘דב×Ø ×”×Ŗבג×Øו×Ŗן של בנו×Ŗיהן, ואין בידם ולו נדוניה קטנה לי×Ŗן בעבו×Ø ×§×‘×œ×ŖĀ ×›×Ŗובה לב×Ŗם הגדולה שזה מכב×Ø ×”×’×™×¢ לגיל הנישואין.. והיא מבקש×Ŗ ממנוĀ ×œ×™×œ×š ל×Øבו ולשאול לפיו.
מש×Øאה ×Øבי לוי יצחק דאג×Ŗ אש×Ŗו, הוא פנה ויצא לד×Øכו הא×Øוכה לשאול א×ŖĀ ×Øבו בדב×Ø ×”×“××’×” המהיחה דע×Ŗ אש×Ŗו, וה×Øב כששמע מצוקה זו ביקשוĀ ×œ×”מ×Ŗין מעט, ויצא א×Ŗ החד×Ø, כעבו×Ø ×ž×”×¤×Ø ×Øגעים שב ובידו צ×Øו×Ø ×›×”×£Ā ×’דול, באומ×Øו: קח לך מטבעו×Ŗ אלו שיהפיקו בעד קבל×Ŗ כ×Ŗוב×Ŗה של ב×ŖךĀ ×•×”' יצליח ד×Øכיך..
בד×Øך חז×Øה כש×Øבי לוי יצחק ×Øכוב על העגלה ובידו צ×Øו×Ø ×”×›×”×£, הוא שומעĀ ×ž×ž×Øחק קולו×Ŗ ×Øבים ומשונים.. הוא נפנה להביט מה אי×Ø×¢, והוא ×Øואה ×ØעשĀ ×•×”מולה ×Øבה, כד×Øכו בקודש נפנה ×Øבי לוי יצחק לעזו×Ø ×•×œ×”×™×™×¢, והוא שואלĀ ×‘מה המדוב×Ø, ועונים לו כי מעשה נו×Øא ה×Ŗ×Øחש כאן, חופה שנועדה להיו×ŖĀ ×”יום כב×Ø × ×¤×Ø×”×”, הח×Ŗן והכלה הי×Ŗומה ובני משפחו×Ŗיהם נקבצו ובאו,Ā ×•×¤×Ŗאום שח אבי הכלה כי הנדוניה שהבטיח לח×Ŗונ×Ŗ ב×Ŗו נאבדה לו מ×ŖוךĀ ×Ŗיקו.. והח×Ŗן מה×Øב ליכנה לחופה עד שימצא ×”×›×”×£ שהובטח לו בעדĀ ×”×—×Ŗונה..Ā 
כל המוזמנים × ×Øאו כ×Ŗ×Øים אח×Ø ×”×›×”×£ האבוד, הכלה אף היא ה×ŖייפחהĀ ×‘בכי, ואם הח×Ŗן שפכה צקון לחשה שיעז×Øוה משמים..Ā 
×Øבי לוי יצחק ש×Øאה א×Ŗ ההבל הנו×Øא, פנה אל המוזמנים ובידו צ×Øו×Ø ×”×›×”×£Ā ×©×§×™×‘ל מ×Øבו לשם ח×Ŗונ×Ŗ ב×Ŗו, באומ×Øו כי מצא א×Ŗ ×”×›×”×£ האבוד.. הכולĀ ×”חלו ×Øצים לק×Øא×Ŗו, הכלה החלה לנגב דמעו×Ŗיה, ואפילו כלי הניגון החלוĀ ×‘נעימו×Ŗ עליזו×Ŗ..Ā 
אך ×Øבי לוי יצחק מה×Øב לי×Ŗן ההכום עד שי×Ŗנו לו כשכ×Ø ×¢×œ מציא×Ŗ האבידהĀ ×¢×©×Øה אחוזים מההכום כולו.. פנו אליו המחו×Ŗנים בבקשה שיפהיק לדב×ØĀ ×›×š.. אך הוא בשלו ומבקש לי×Ŗן לו ×Ŗמו×Øה זו, ואם לאו אינו נו×Ŗן ×”×›×”×£..Ā ×œ××—×Ø ×ž×”×¤×Ø ×“×§×•×Ŗ נלקח ממנו צ×Øו×Ø ×”×ž×¢×•×Ŗ, ונע×Øי השוליים החלו להלק א×ŖĀ ×Øבי לוי יצחק שלא היה מוכ×Ø ×œ×”× ×Ŗוך ביזיונו×Ŗ ×Øבים שהיו מנ×Ŗ חלקו.Ā 
כעבו×Ø ×ž×”×¤×Ø ×—×•×“×©×™× שהגיע ×Øבי לוי יצחק ל×Øבו, ודב×Ø ×”×ž×¢×©×” הלךĀ ×•× ×Ŗפ×Øהם, שאל ה×Øבי א×Ŗ ×Ŗלמידו, הפ×Ø ×œ×™ ×Øבי לוי יצחק, ה×Øי זה שנטל×Ŗ כלĀ ×”×›×”×£ שהענק×Ŗי לך לח×Ŗונ×Ŗ ב×Ŗך ונ×Ŗ×Ŗ לכלה י×Ŗומה - זו ד×Øכיך, אבל מה ×Øאי×Ŗ לשטו×Ŗ זו ליטול על כך שכ×Ø..
השיב לו ×Øבי לוי יצחק, כשנוכח×Ŗי בישועה שהשב×Ŗי לכל הנוכחים, החלוĀ ×Øגשו×Ŗ גאווה לצוׄ בק×Øבי, מעשה גדול וחשוב מעין כמו×Ŗו.. לכן גמ×Ø×Ŗי אומ×ØĀ ×œ×¢×©×•×Ŗ זא×Ŗ ולהפוג עלבונו×Ŗ בכדי לכפ×Ø ×¢×œ או×Ŗו ×Øגש גאווה שאחזני.Ā 


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ מטו×Ŗ - מהעי / 'שי×Ŗוק מוחין'

"ויקצוף משה... ויאמ×Ø ××œ×™×”×: החיי×Ŗם כל נקבה? הן הנה היו לבני יש×Øאל בדב×Ø ×‘×œ×¢× למהו×Ø ×ž×¢×œ בה' על דב×Ø ×¤×¢×•×Ø ×•×Ŗהי המגפה בעד×Ŗ ה'" {במדב×Ø ×™"ג, י"ד-ט"ז}Ā 


משה ואלעז×Ø ×”×›×”×Ÿ וכל נשיאי העדה יצאו אל מחוׄ למחנה לקדם א×Ŗ פני הלוחמים, כששבו מן המע×Øכה.Ā ×ž×©×” גילה שצבא יש×Øאל הפ×Ø ××Ŗ ×Øוח פקוד×Ŗ המבצע. בע×Ŗ הפשיטה על מעוזי המדיינים וע×Øיהם ה×Øגו הלוחמים ×Øק 'כל זכ×Ø', ואילו א×Ŗ הנשים הו×Ŗי×Øו בחיים.Ā ×ž×™×“ קצף עליהם משה על הטיי×Ŗם במילוי פקודו×Ŗ.

ואז, לפ×Ŗ×¢, נדם משה, ואלעז×Ø ×”×›×”×Ÿ נטל א×Ŗ ש×Øביט הדיבו×Ø. הוא המשיך בהו×Øאה של הלכו×Ŗ מלחמה לאנשי הצבא בנקודה, שבה פהק משה ×Øבו (שם פהוקים כ"א-כ"ד). הוא לימדם כיצד לנהוג בכלי נכ×Øים שלקחו שלל: בכלי ×”×›×”×£, הזהב, הנחוש×Ŗ, הב×Øזל וכו' (שם). כיצד ני×Ŗן לטה×Øם ומה לעשו×Ŗ כדי להכשי×Øם לשימוש בה×Ŗאם לחוקי ה×Ŗו×Øה.

השאלה היא: מדוע החל אלעז×Ø ×œ×œ×ž×“ א×Ŗ אנשי החיל הלכו×Ŗ המ×Ŗחייבו×Ŗ ממצב המלחמה? הלא משה עומד לידו!

אלעז×Ø ×”×›×Øיז קבל עם ועדה, שהוא משמיע באוזניהם הלכו×Ŗ שלמד ממשה. מדוע לא אפש×Ø ×œ×ž×©×” להיים א×Ŗ שיעו×Øו, כמ×Ŗבקש?

בעיון נוהף, מ×Ŗב×Ø×Ø, שש×Ŗיק×Ŗ משה הי×Ŗה ש×Ŗיקה מאונה. לפ×Ŗ×¢ לא יכול היה להמשיך בה×Øצאה של הלכו×Ŗ השבים ממע×Øכו×Ŗ המלחמה. לעיני כולם שכח א×Ŗ החייב להיאמ×Ø.

היה זה ×Øגע מביך. מביך מאד ומכאיב מאד, לכל הדעו×Ŗ. החיילים ו×Øאשי העם צפו בחוה×Ø ×”××•× ×™× ה×Øוחני שהש×Ŗלט לעיניהם על משה מנהיגם, מו×Øם ו×Øבם. הם מחכים לשמוע, מה עוד יש לו להשמיע לאח×Ø ×“×‘×Øי המוה×Ø ×•×”×¦×•×•×™× ההפו×Øים שאמ×Ø, והוא - המילים × ×¢×Ŗקו מפיו. כלום יכולים אנו ל×Ŗא×Ø ×¢×•× ×© גדול יו×Ŗ×Ø ×œ×ž×©×”? עונש העמידה החשופה הזו, באזל×Ŗ יד, בפני עמו, עד כי זקוק הוא בדחיפו×Ŗ ל×Ŗלמידו שיחלצו ממצוק×Ŗ השכחה?

לימדונו חז"ל, ששכחה זו נבעה ישי×Øו×Ŗ מעובד×Ŗ כעהו. לא חשוב כלל שצדק בכעהו בטענו×Ŗ החמו×Øו×Ŗ שהעלה.

כי ×”×›×¢×” משנה א×Ŗ מהו×Ŗ האדם. ×”×›×¢×” מנמיך א×Ŗ קומ×Ŗו ה×Øוחני×Ŗ. בע×Ŗ ה×Ŗפ×Øצו×Ŗ הזעם מ×Ŗקלפו×Ŗ ונוש×Øו×Ŗ המעלו×Ŗ והמידו×Ŗ ה×Ŗ×Øומיו×Ŗ העוטפו×Ŗ א×Ŗ נשמ×Ŗ האדם. קשה ל×Ŗקן בב×Ŗ אח×Ŗ א×Ŗ הנזק שג×Øם לנשמ×Ŗו. "אם חכם הוא", אומ×Ø ×”×Ŗלמוד, "חכמ×Ŗו מה×Ŗלק×Ŗ ממנו, אם נביא הוא, נבוא×Ŗו מה×Ŗלק×Ŗ ממנו" (פהחים ×”"ו, ב'}.Ā 

כי שונה היא ה×Ŗו×Øה ולימודה מלימוד שא×Ø ×”×—×›×ž×•×Ŗ:

וה×Ŗו×Øה לא ×Ŗשכון בגוף שאינו נקי ממידו×Ŗ ×Øעו×Ŗ. משום שה×Ŗו×Øה שייכ×Ŗ לעצמו×Ŗ האדם. ומדב×Øי חז"ל למדנו, שלא ×Øק כשמידו×Ŗ האדם פגומו×Ŗ אין בכוחו ל×Øכוש ×Ŗו×Øה וחכמ×Ŗה, אלא שגם החכמה, שהי×Ŗה לו מקודם, מה×Ŗלק×Ŗ ממנו משעה שבא לכלל ×›×¢×”... משום שכלי הקיבול לחכמ×Ŗ ה×Ŗו×Øה הוא גוף נקי ממידו×Ŗ ×Øעו×Ŗ. {×Øבי חיים שמואלביׄ זצ"ל}

הוא מה שק×Øה גם למשה, האדם הגדול בענקים. אף שבודאי היה כעהו מו×Øגש בקושי, וללא הפק נקי לחלוטין מביטויי הזעם שאנו, עבדי ×”×›×¢×”, מצויים אצלם.

למ×Øו×Ŗ כל אלו, זה ק×Øה.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}


שב×Ŗ שלום מלוה אנג'לה - יהונ×Ŗן ג×Øילק




ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 24, 2015, 2:14:59ā€ÆAM7/24/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
צ֓יּוֹן, בְּמ֓שְׁפּÖøט ×Ŗּ֓פּÖøדֶה; וְשׁÖøבֶיהÖø, בּ֓צְדÖøקÖøה. {ישעיהו א' כ"ז}

הטטוה שבועי:

ב×Ŗשעה באב בעודינו מקוננים על ההיהטו×Øיה שלנו ה×Øוויה בדם מימי חו×Øבן הבי×Ŗ ד×Øך מהעי הצלב וגי×Øוש הפ×Øד כלה בשואה האיומה, נחשוב לעצמנו, מדוע אנו כל כך שנואים? כנ×Øאה, אנחנו מייצגים משהו שה×Øוע בעולם לא מהוגל לה×Ŗמודד מולו, ועל כך גאוו×Ŗנו להיו×Ŗ שייכים לעם ש×Ŗמיד × ×Øדף על לא עוול בכפו. אנחנו מ×Ŗעקשים לחיו×Ŗ, וממשיכים לש×Øוד על אפם וחמ×Ŗם של שונאינו.


ציטוט שבועי:
לא אשכח, לא אוכל שכוח א×Ŗ יום החו×Øבן, היום האיום מכל הימים, יום גו×Øלנו . {ב×Øל כצנלהון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
בכי ×Ŗמ×Øו×Øים...
במלחמ×Ŗ שש×Ŗ הימים, כאש×Ø ×”×¦×‘× היש×Øאלי שיח×Ø×Ø ××Ŗ הכו×Ŗל המע×Øבי, החיילים היהודים פ×Øצו בבכי. הם עב×Øו זה ×¢×Ŗה ק×Øב עקוב מדם, בו איבדו חללים ×Øבים וזכו להיו×Ŗ היהודים ה×Øאשונים שנגעו בכו×Ŗל, לאח×Ø 20 שנו×Ŗ פי×Øוד בקי×Øוב. מהפ×Øים על שניים מהחיילים, שלא הצליחו להבין על מה כולם בוכים. כן, הכו×Ŗל הוא מבנה היהטו×Øי חשוב, אבל האם שמע×Ŗם פעם מישהו בוכה על החומה ×”×”×™× ×™×Ŗ? פ×Ŗאום ה×Ŗחיל אחד מהם לבכו×Ŗ בצו×Øה בל×Ŗי נשלט×Ŗ. על מה א×Ŗה בוכה? שאל או×Ŗו חב×Øו. והוא ענה: אני בוכה על זה, שאני לא מהוגל להבין על מה כולם בוכים!

אבלו×Ŗ שבועי×Ŗ:

'מגלגלים זכו×Ŗ ליום זכאי וחובה ליום חייב'. {מהכ×Ŗ ×Ŗעני×Ŗ דף כ"ט}

במשך כל שנו×Ŗ הגלו×Ŗ, ×Øבו×Ŗ מצ×Øו×Ŗינו ה×Ŗ×Øחשו דוקא ביום זה:

גי×Øוש היהודים מאנגליה בשנ×Ŗ 192גי×Øוש יהודי צ×Øפ×Ŗ בשנ×Ŗ 1306

גי×Øוש יהודי הפ×Øד בשנצ 1492

גי×Øוש פו×Øטוגל 1498

גי×Øוש יהודי וינה 1670

בט' באב ×Ŗ×Ø×¢"ד פ×ØצהĀ ×ž×œ×—מ×Ŗ העולם ה×Øאשונה בה ניהפו כחצי מליון יהודים.

בימי השואה הנאצי×Ŗ, פעולו×Ŗ השמדה ×Øבו×Ŗ כוונו ×¢"י כיונו הג×Øמנים ימ"ש ל×Ŗשעה באב. ×Ŗשעה באב ×Ŗש"ב זכו×Ø ×›×™×•× השחו×Ø ×‘×Ŗולדו×Ŗ גיטו ו×Øשא בו נשמדו מאו×Ŗ אלפי יהודים.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ דב×Øים / 'מלחמה ושלום'

Ā 

"אל ×Ŗצ×Ø ××Ŗ מואב ואל ×Ŗ×Ŗג×Ø ×‘× מלחמה" {דב×Øים ב', ט'}.


לא יאמן. העם ש×Øצה להשמיד א×Ŗ עם יש×Øאל, זוכה ל'מט×Øיה' אלוקי×Ŗ. הפהוק מגן עליו מפני כל ×Øצון נקמה אפש×Øי, העלול לה×Ŗעו×Ø×Ø ×‘×œ×‘ בני יש×Øאל.

למעשה, עד כמה שהדב×Ø × ×Øאה מוז×Ø ×‘×ž×‘×˜ ×Øאשון, הוא הופך לשיעו×Ø ××œ×•×§×™ מאלף לאח×Ø ×”×¢×™×•×Ÿ המעמיק. בדיק×Ŗ ה×Øקע בכל היקפו, מעניקה מימד אח×Ø ×œ×¦×• ה×Ŗו×Øה.

מואב, כזכו×Ø ×œ× ×• מפ×Øש×Ŗ בלק שבהפ×Ø ×‘×ž×“×‘×Ø, × ×™×”×” באמצעו×Ŗ בלעם בן בעו×Ø, להביא כליה על עם יש×Øאל. בלק, מלכו של עם זה, שכ×Ø ×‘×›×”×£ ×Øב א×Ŗ שי×Øו×Ŗיו של ש×Ŗום העין כדי שיבוא לקלל א×Ŗ העם שיצא ממצ×Øים. הוא קיווה שהקללה ×Ŗשמיד א×Ŗ בני יש×Øאל החונים על גבול א×Øצו. מואב הוא, איפוא, אויב המחפש בכל מחי×Ø ××Ŗ ×Ø×¢×Ŗנו.

בניגוד להגיון, אוה×Ø×Ŗ ה×Ŗו×Øה א×Ŗ המלחמה בו. מוטל×Ŗ עלינו חובה לנצו×Ø ×”×Ÿ א×Ŗ האש והן א×Ŗ הטינה הטבעי×Ŗ והכל כך צודק×Ŗ כלפי העם שכמעט והביא עלינו שואה.

לכאו×Øה, ני×Ŗן היה להבין מצו זה שה×Ŗו×Øה מעוניינ×Ŗ שעם יש×Øאל בא×Øצו יפ×Ŗח דף חדש עם שכניו מהביב. מה שהיה היה. א×Ŗ השלום של היום עושים עם האויבים של א×Ŗמול. אך, אם זו הכוונה, אנו עומדים בפני קושי מעניין. אח×Øי פ×Øש×Ŗ בלעם בן בעו×Ø ×ž×¦×•×•×” ה×Ŗו×Øה למשה לצא×Ŗ ולהכו×Ŗ א×Ŗ המדיינים: "צ×Øו×Ø ××Ŗ המדיינים והכי×Ŗם או×Ŗם. כי צו×Ø×Øים הם לכם בנבליהם אש×Ø × ×‘×œ×• לכם על דב×Ø ×¤×¢×•×Ø" (במדב×Ø ×›"ה, ט"ז-י"ח).

מצד אחד נד×Øש משה להעניש, במלוא חומ×Ø×Ŗ הדין, א×Ŗ המדיינים אש×Ø ×Øק הייעו למואבים, בעוד האוייב עצמו, מואב, שעשה הכל כדי להוציא אל הפועל א×Ŗ ה×Ŗוכני×Ŗ השטני×Ŗ והנפשע×Ŗ ā€“ זוכה לחהד אלוקי.

בקושי זה ה×Ŗלבט משה עצמו. הדב×Ø ×”×‘×™× או×Ŗו למחשבה, לפני שה' אה×Ø ×ž×œ×—×ž×” זו, שאכן מו×Ŗ×Ø ×œ×• ואולי הוא אפילו חייב להלחם נגד מואב כפי שלחם נגד המדיינים:

'נשא משה קל וחומ×Ø: ומה מדיינים שלא באו אלא לעזו×Ø ×œ×ž×•××‘ אמ×Øה ×Ŗו×Øה : 'צ×Øו×Ø ××Ŗ המדיינים', מואבים עצמן לא כל שכן' (ילקוט שמעוני דב×Øים ×Ŗ×Ŗ"ח).

'אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: לא כשעל×Ŗה על דע×Ŗך על×Ŗה על דע×Ŗי. ש×Ŗי פ×Øידו×Ŗ טובו×Ŗ יש לי להוציא מהן, ×Øו×Ŗ המואביה ונעמה העמוני×Ŗ'.

ה×Øי לנו שיעו×Ø ×œ×“×•×’×ž×. שיעו×Ø, המלמד א×Ŗ האדם עד כמה מבטו מצומצם. החשבונו×Ŗ של מעלה כוללים גם א×Ŗ המבט ההיהטו×Øי הע×Ŗידי, הנעלם מעין כל חי. היקף ×Øאיי×Ŗו של המבט האלוקי מקיף דו×Øו×Ŗ ×Øבים, והוא מחייב ה×Ŗייחהו×Ŗ שונה לחלוטין. בעוד שלוש מאו×Ŗ שנה ×¢×Ŗידה לצא×Ŗ ×Øו×Ŗ המואביה מעם מואב ā€“ זו ×Øו×Ŗ אם מלכו×Ŗ בי×Ŗ דוד, הכולל×Ŗ בק×Øבה גם א×Ŗ ×Ŗקוו×Ŗ המשיח באח×Øי×Ŗ הימים ā€“ ה×Øי שכב×Ø ×¢×Ŗה היא מזכה א×Ŗ המואבים.

המהקנה המוה×Øי×Ŗ מפ×Øשה זו הינה מ×Øחיק×Ŗ לכ×Ŗ. האדם, אין בידו א×Ŗ הכלים למדוד א×Ŗ עוצמ×Ŗ השפע×Ŗ מעשיו על הע×Ŗיד. המלחמה הצודק×Ŗ נגד מואב עכשיו, הי×Ŗה עלולה, חלילה, לה×Øוה א×Ŗ אפש×Øו×Ŗ ליד×Ŗה של מלכו×Ŗ בי×Ŗ דוד. כל ההיהטו×Øיה הי×Ŗה × ×Øאי×Ŗ אח×Ø×Ŗ, ולא לחיוב, אם משה היה נלחם נגד המואבים ומכניע או×Ŗם.

המהקנה ההגיוני×Ŗ והעקבי×Ŗ הינה ב×Øו×Øה: אם אכן ×Øוצים לפעול לאו×Øו של הצדק המוחלט, לטוב×Ŗה האמי×Ŗי×Ŗ של האנושו×Ŗ, שומה עלינו להטו×Ŗ אוזן לדב×Ø ×”'.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}


שב×Ŗ שלום - צום קל ומועיל - יהונ×Ŗן ג×Øילק מליקווד ניו ג'×Ø×”×™


ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 30, 2015, 8:26:29ā€ÆPM7/30/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אופיים של האבו×Ŗ מ×Ŗגלה בז×Øעם. מפוצל לגוונים שונים, המשלימים ביחד זה א×Ŗ זה. {×Øבי שמשון ×Øפאל הי×Øש}

הטטוה שבועי:
הצגה פהימי×Ŗ ושלילי×Ŗ של ההוויה היהודי×Ŗ היא הגו×Øם יו×Ŗ×Ø ×ž×›×œ דב×Ø ××—×Ø ×œ×›×š שהדו×Ø ×”×¦×¢×™×Ø ×”×™×”×•×“×™ יב×Øח מגו×Øל יהדו×Ŗו. העיהוק באנטישמיו×Ŗ בצו×Øה כפיי×Ŗי×Ŗ מציי×Ø×Ŗ א×Ŗ היהודי כקו×Øבן ×Ŗמידי. כשהטיעון היחיד לצעי×Ø ××• צעי×Øה יהודיים מדוע עליהם להנשא לבן עמם הוא משום ×”×”×›× ×” שבה×Ŗבוללו×Ŗ, ולא יהיה המשכיו×Ŗ לעם היהודי, הדב×Ø ×’×•×Øם להם לחוש כמו חיה נדי×Øה המצויה בהכנ×Ŗ הכחדה. אף אחד לא אוהב להיו×Ŗ קו×Øבן בהיכון.

ציטוט שבועי:
היהודים × ×Ŗנו לנו א×Ŗ החוׄ וא×Ŗ הפנים, וא×Ŗ ×Ŗפיה×Ŗ עולמינו וא×Ŗ חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוק×Ø ××• לחצו×Ŗ א×Ŗ הכביש מבלי להיו×Ŗ יהודים. אנחנו חולמים חלומו×Ŗ יהודיים ומטפחים ×Ŗקוו×Ŗ יהודיו×Ŗ. למעשה, ×Øוב המושגים החיוביים שלנו - חדש, ה×Øפ×Ŗקה, הפ×Ŗעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היהטו×Øיה, ×¢×Ŗיד, חופש, קידמה, ×Øוח, אמונה, ×Ŗקוה, צדק - הם מ×Ŗ×Ŗ היהודים. {פ×Øופהו×Ø ×Ŗומה קהיל, בהקדמה להפ×Øו 'מ×Ŗ×Ŗ היהודים'}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
נשיא של פעם...

נשיא א×Øצו×Ŗ הב×Øי×Ŗ לשעב×Ø ×”××Øי ט×Øומן היפ×Ø ×‘×¤×’×™×©×Ŗו עם חב×Ø ×”×›× ×”×Ŗ דאז, ה×Øב שלמה לו×Øנׄ, מהם ההיבו×Ŗ להכ×Øה שהעניק למדינ×Ŗ יש×Øאל בע×Ŗ ההצבעה באומו×Ŗ המאוחדו×ŖĀ ×‘ניגוד לאינט×Ø×” של א×Øה"ב באו×Ŗם ימים. בילדו×Ŗי גדל×Ŗי בשכנו×Ŗן של משפחו×Ŗ יהודיו×Ŗ שמאד הע×Øכ×Ŗי או×Ŗן, היפ×Ø ×”× ×©×™× ט×Øומן, בשב×Ŗו×Ŗ הדלק×Ŗי וכיבי×Ŗי א×Ŗ האו×Ø ××¦×œ אח×Ŗ ממשפחו×Ŗ היהודים - וכשכ×Ø ×§×™×‘×œ×Ŗי פ×Øוה×Ŗ לחם. מנהגו של אבי היה לק×Øוא אי×Ŗי כל יום ×Øאשון ב×Ŗ× "ך, וכאש×Ø ×§×Øאנו אודו×Ŗ כו×Øש, מלך פ×Ø×”, שנ×Ŗן ליהודים ×Øשו×Ŗ לחזו×Ø ×œ××Øׄ יהודה ולבנו×Ŗ א×Ŗ בי×Ŗ המקדש בי×Øושלים, חשב×Ŗי לעצמי, יום יבוא ואהיה נשיא א×Øה"ב באמ×Øיקה, כפי חלומו של כל ילד באמ×Øיקה, ואעשה גם אני כמו המלך כו×Øש בזמנו.

ט×Øומן הוהיף, כי כאש×Ø ×”×’×™×¢ אליו חיים וייצמן, לימים נשיא המדינה, ובידו מ×Ŗנה הפ×Ø ×Ŗו×Øה וביקש שי×Ŗן הו×Øאה לשג×Øי×Ø ××Øה"ב באו"ם ל×Ŗמוך בהקמ×Ŗ מדינ×Ŗ יש×Øאל, הוא נזכ×Ø ×‘××•×Ŗו "חלום ילדו×Ŗ". ט×Øומן הוהיף ואמ×Ø ×œ×—"כ דאז ה×Øב שלמה לו×Øנׄ, כי ×Øק הוא והטאלין (נשיא ב×Øי×Ŗ המועצו×Ŗ דאז) יודעים א×Ŗ ההכנו×Ŗ המאיימו×Ŗ על העולם: 'אני מאמין שכשם שבעב×Ø ×œ×¤× ×™ כשלוש×Ŗ אלפי שנה, א×Ŗם היהודים הצל×Ŗם א×Ŗ האנושו×Ŗ ×¢"י ה×Ŗו×Øה שלכם, כך אני מאמין ומצפה שגם בזמן הזה, העם היהודי יצליח להאי×Ø ×•×œ×Øפא א×Ŗ הלבבו×Ŗ האכז×Øיים שב×Ŗקופ×Ŗנו ו×Ŗצילו א×Ŗ העולם מחו×Øבן מוחלט'.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ וא×Ŗחנן / 'ק×Øינה חיובי×Ŗ'

"אז יבדיל משה שלוש ×¢×Øים בעב×Ø ×”×™×Øדן, מז×Øחה שמש" {דב×Øים ד', מ"א}.


ט×Øם מו×Ŗו, ניצל משה ×Øבינו א×Ŗ הזמן שעוד נו×Ŗ×Ø ×œ×• לחיו×Ŗ, כדי לקיים מצוו×Ŗ, ×Ŗיחום ×¢×Øי מקלט בעבו×Ø ×Øוצחים שה×Øגו אדם בשגגה. על פי דין ×Ŗו×Øה חייב ×Øוצח כזה לגלו×Ŗ אל אח×Ŗ מע×Øי המקלט.

היה זה מעשה חהד המ×Ŗאים לגודל לבו של המנהיג המהו×Ø, הפועל ל×Ŗקנ×Ŗ עמו ā€“ עד לנשימ×Ŗו האח×Øונה.

אנו מע×Øיכים א×Ŗ עצם המעשה של ×Ŗיחום ×¢×Øי מקלט אלו, ואילו האלוקים מעלה על × ×” דווקא א×Ŗ ה×Ŗחושה ×”× ×”×Ŗ×Ø×Ŗ מעין ×Øואה, א×Ŗ הה×Øגשה הטובה שנטע משה במעשה זה, בלב ה×Øוצחים הנבוכים. חשובה היא הידיעה מחממ×Ŗ הלב, שיש מי שדואג להם בלב אוהב.

כך נד×Øשו ש×Ŗי המילים 'מז×Øחה שמש', המופיעו×Ŗ בהופו של הפהוק: 'אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: א×Ŗה הז×Øח×Ŗ שמש ל×Øוצחים' (מהכ×Ŗ מכו×Ŗ דף י'). כלומ×Ø, הא×Ø×Ŗ להם פנים, שלח×Ŗ לעב×Øם א×Ŗ ק×Øני חומך.

אנו לומדים עד כמה מאו×Ø ×”×¤× ×™× כלפי הזול×Ŗ, החיוך החם והלבבי - הוא דב×Ø ×Øצוי וחשוב ביו×Ŗ×Ø. אנו מ×Ŗכוונים לחיוך בה"א הידיעה. למאו×Ø ×”×¤× ×™× שהוא... ז×Øיח×Ŗ השמש, השיניים בלובנן.

עיק×Øו של האדם הוא הצלם האלוקי שבו. או×Ŗו ניצוׄ ×Øוחני שנחצב ממקו×Ø ×”×—×™×™× עצמם. ניצוׄ זה מגלם בק×Øבו א×Ŗ כל ה'אני' שבנו, א×Ŗ הביטוי הק×Øוי 'אישיו×Ŗ'. ב×Øו×Ø, איפוא, שלהעניק כבוד, פי×Øושו לכבד א×Ŗ נשמ×Ŗו של האדם. כל הנאה גופני×Ŗ המגיעה לו לאדם, יש לה ×¢×Øך של מעשה חהד, ×Øק אם האדם הנהנה חש בפנימיו×Ŗו ש×Øצי×Ŗ להיטיב לו.

החיוך הטוב, הפשוט והלבבי, גם הוא ממלא שליחו×Ŗ זו. הוא חוד×Ø ×›×§×Øן שמש אל נשמ×Ŗו של האדם ומעניק לה מחומו. החיוך הנובע מעמקי הלב, שופע מן הצלם האלוקי שבך. ב×Øגע החיוך והא×Ø×Ŗ הפנים, נקש×Øים שני חלקי הנשמה - של המחייך ושל המחוייך - והיו לאחד. שני החלקים הללו, הנובעים שניהם ממקו×Ø ××œ×•×§×™ אחד, מוהיפים בה×Ŗקש×Øו×Ŗם ממד לשלמו×Ŗ.

כמוה-כשמש, בכוחה להצמיח א×Ŗ אחדו×Ŗ הנב×Øאים עם בו×Øאם. א×Ŗ זא×Ŗ הנחיל לנו משה במצווה האח×Øונה שזכה לקיים עלי אדמו×Ŗ.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}


שב×Ŗ שלום Ā ×ž× ×™×• יו×ØקĀ - יהונ×Ŗן ג×ØילקĀ 


Isaac Agam

unread,
Jul 31, 2015, 3:26:44ā€ÆAM7/31/15
to gri...@gmail.com, iso-mar...@googlegroups.com

בעניין ×Ŗמיכ×Ŗו של הנשיא ט×Øומן בהחלט×Ŗ החלוקה של האו"מ והכ×Ø×Ŗו במדינ×Ŗ יש×Øאל, חבל שא×Ŗה מייצג או×Ŗו ז×Øם ×Øבני שעיוו×Ŗ במשך 2,000 שנה א×Ŗ ההיהטו×Øיה היהודי×Ŗ והפך א×Ŗ מדיניו×Ŗה ממדיני×Ŗ למשיחי×Ŗ.

×Øק הציונו×Ŗ הי×Ŗה זו שהחזי×Øה ליהדו×Ŗ א×Ŗ המחשבה המדיני×Ŗ במקום המשיחי×Ŗ ובזכו×Ŗ זא×Ŗ קמה וקיימ×Ŗ מדינ×Ŗ יש×Øאל.

לא היה כל קש×Ø ×‘×™×Ÿ ×Ŗמיכ×Ŗ ט×Øומן להיפו×Ø ×¢×œ כו×Øש אם כי נכון שלט×Øומן, Ā ×›×ž×• ל×Øבים ממנהיגי א×Øה"ב, היה קש×Ø ×¢×ž×•×§ ל×Ŗ× "ך. ההיפו×Ø × ×—×ž×“ אבל אין לו קש×Ø ×œ×¢× ×™×™×Ÿ.

×Ŗמיכ×Ŗו של ט×Øומן הושגה אח×Øי מאמצים מדיניים ×Øבים של חיים וויצמן ואבא אבן בוושינגטון. ש×Ø ×”×—×•×„ הפופול×Øי של א×Øה"ב הגנ×Øל מ×Øשל ה×Ŗנגד בכל ×Ŗוקף ל×Ŗמיכ×Ŗ א×Øה"ב בהקמ×Ŗ מדינה יהודי×Ŗ ואיים בה×Ŗפט×Øו×Ŗ אם זה יק×Øה מש×Ŗי היבו×Ŗ. האח×Ŗ שהוא טען שיהודים לא יוכלו לעמוד בפני מ×Ŗקפה ×¢×Øבי×Ŗ ואיננו ×Øוצה לקח×Ŗ חלק בשואה נוהפ×Ŗ. השניה הי×Ŗה שב×Øיה"מ בחשה בענייני א×Øׄ יש×Øאל, הי×Ŗה לה ביש×Øאל ×Ŗמיכה די ×Øבה ומ×Øשל חשש שיש×Øאל ×Ŗיהפך למדינה ג×Øו×Øה של ב×Øיה"מ.

ט×Øומן, לאח×Ø ×©×× ×©×™× ×Øבים מכל הדיעו×Ŗ דיב×Øו אי×Ŗו על כך, הודיע שיו×Ŗ×Ø ×”×•× לא מקבל אף אחד לשיחה על א×Øׄ יש×Øאל כי נמאה לו מהעניין והוא כב×Ø ×”×—×œ×™×˜ שא×Øה"ב ×Ŗימנע.

אבא אבן ×’×™×™×” לעניין א×Ŗ ידידו האישי היהודי של ט×Øומן טדי ג'קובה שט×Øומן היה שו×Ŗפו בעהקי טקהטיל בקנזה היטי והם שמ×Øו על קש×Ø ××™×©×™ מאז. אבן שכנע א×Ŗ ג'קובה שישכנע א×Ŗ ט×Øומן להיפגש עם וייצמן.

ג'קובה הגיע לבי×Ŗ הלבן ללא הודעה מוקדמ×Ŗ וביקש להיפגש בדחיפו×Ŗ עם הנשיא ט×Øומן. מובן שענו לו שלשם כך צ×Øיך לקבוע פגישה. ג'קובה אמ×Ø ×œ×Øאש לשכ×Ŗ הנשיא שיגיד לט×Øומן שטדי ג'קובה מבקש ל×Øאו×Ŗו. ב×Ŗוך מהפ×Ø ×“×§×•×Ŗ קיבל או×Ŗו ט×Øומן בידידו×Ŗ ×Øבה בלשכ×Ŗו.

ג'קובה הזכי×Ø ×œ×˜×Øומן שלמ×Øו×Ŗ ידידו×Ŗם א×Øוכ×Ŗ השנים הוא מעולם לא ביקש דב×Ø ×ž×˜×Øומן כחב×Ø ×”×§×•× ×’×Ø×” או כנשיא. ט×Øומן אמ×Ø ×©×”×•× מע×Øיך זא×Ŗ ויש מעטים כמוהו. ג'קובה אמ×Ø ×©×¢×›×©×™×• יש לו בקשה אישי×Ŗ אח×Ŗ. שט×Øומן ייפגש עם חיים וויצמן. ט×Øומן שאל איפה החיים וויצמן הזה וג'קובה ענה שהוא מחכה בחד×Ø ××—×Ø ×‘×‘×™×Ŗ הלבן.

ט×Øומן ההכים לשוחח למהפ×Ø ×“×§×•×Ŗ עם חיים וויצמן כטובה לידידו ג'קובה.

וויצמן היה אשף השכנוע והבלוף וידע היטב מה היו שיקולי ט×Øומן ומ×Øשל בה×Ŗנגדו×Ŗם. וייצמן ההבי×Ø ×œ×˜×Øומן, אלא שביקש שהעניין ישמ×Ø ×‘×”×•×“×™×•×Ŗ ×Øבה, שליהודים יש בקיבוצים בא×Øׄ יש×Øאל צבא גדול ומאומן היטב עם נשק חדיש והם יוכלו בקלו×Ŗ להדוף כל מ×Ŗקפה ×¢×Øבי×Ŗ. בנוהף הבטיח שאם ×Ŗ×Ŗמוך א×Øה"ב ב×Ŗכני×Ŗ החלוקה, ×Ŗהיה המדינה היהודי×Ŗ ידידו×Ŗי×Ŗ לא×Øה"ב ולא לב×Øה"מ. שני הדב×Øים היו כמובן מאוד לא מדויקים אבל וייצמן אף פעם לא בחל באמצעים כדי לשכנע אח×Øים ל×Ŗמוך בציונו×Ŗ ועל כך אפש×Ø ×œ×”×¤×Ø ×”×™×¤×•×Øים ×Øבים בהזדמנו×Ŗ אח×Ø×Ŗ. ט×Øומן אח×Øי הכל ידע על חיפושי הנשק של הב×Øיטים בקיבוצים ועל הפלמ"ח וההגנה אלא שלא ידע א×Ŗ גודלם.

לאו×Ø ×–××Ŗ ט×Øומן הבטיח לוייצמן שא×Øה"ב ×Ŗ×Ŗמוך ב×Ŗכני×Ŗ החלוקה ונ×Ŗן הו×Øאו×Ŗ למשלח×Ŗ א×Øה"ב באו"מ, שכב×Ø ×”×•×“×™×¢×” על הימנעו×Ŗה, לשנו×Ŗ א×Ŗ עמד×Ŗה וכך היה. כמובן שביחד עם שינוי עמד×Ŗ א×Øה"ב שינו מדינו×Ŗ ×Øבו×Ŗ אח×Øו×Ŗ א×Ŗ עמד×Ŗן. וכך ק×Øה בפעם ה×Øאשונה מאז מלחמ×Ŗ העולם ה-II Ā ×’ם א×Øה"ב וידידו×Ŗיה וגם ב×Øיה"מ וג×Øו×Ø×Ŗיה ×Ŗמכו באו×Ŗה הצעה והיא כזכו×Ø ×¢×‘×Øה באו"מ.

הגנ×Øל מ×Øשל אמנם ה×Ŗפט×Ø ××‘×œ מדינ×Ŗ יש×Øאל הוקמה וט×Øומן היה ×Øאש המדינה ה×Øאשון שהודיע על הכ×Øה בה.

זה ההיפו×Ø ×”××ž×™×Ŗי ושלמה לו×Øנׄ יכול להישא×Ø ×¢× היפו×Øי המעשיו×Ŗ הגלו×Ŗיו×Ŗ שלו.

בב×Øכה,

איציק אגם

--
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "ISO-BAinyanim marketplace" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to iso-marketpla...@googlegroups.com.
To post to this group, send email to iso-mar...@googlegroups.com.
Visit this group at http://groups.google.com/group/iso-marketplace.
For more options, visit https://groups.google.com/d/optout.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Aug 6, 2015, 2:59:38ā€ÆAM8/6/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
עצבו×Ŗ - נועל×Ŗ שע×Øי שמים, ×Ŗפילה - פו×Ŗח×Ŗ שע×Øים נעולים, והשמחה - בכוחה לשב×Ø ×—×•×ž×•×Ŗ. {×Øבי יש×Øאל הבעל שם טוב}

הטטוה שבועי:
עלינו לחדול להגדי×Ø ××Ŗ עצמנו באמצעו×Ŗ האופן שבו אח×Øים ×Øואים או×Ŗנו. ה×Ŗבוללו×Ŗ מ×Ŗ×Øחש×Ŗ כאש×Ø ×œ×-יהודים אוהבים או×Ŗנו כל כך שהם ×Øוצים לה×Ŗח×Ŗן א×Ŗנו. אנטישמיו×Ŗ מ×Ŗ×Øחש×Ŗ כאש×Ø ×œ×-יהודים שונאים או×Ŗנו כל כך שהם ×Øוצים לה×Øוג או×Ŗנו. שני הדב×Øים גם יחד פשוט קו×Øים לנו. אך מה אנו חושבים על עצמנו?Ā ×× ×• זקוקים להיבה ב×Øו×Øה וחיובי×Ŗ להישא×Ø ×™×”×•×“×™×. אם אין לנו היבה כזו, מדוע שהיהדו×Ŗ ×Ŗש×Øוד? האם קיים טיעון טוב שלא לה×Ŗבולל ולהיטמע בחב×Øו×Ŗ ובקהילו×Ŗ ההובבו×Ŗ או×Ŗנו? האם קיימ×Ŗ היבה טובה באמ×Ŗ להישא×Ø ×’××™× ביהדו×Ŗנו אל מול האנטישמיו×Ŗ?

ציטוט שבועי:
צי×Øוף מק×Øים הוא הד×Øך של אלוקים להישא×Ø ×× ×•× ×™×ž×™. {אלב×Øט איינשטין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

הון עצמי...

בימי פ×Øדיננד השני מלך הפ×Øד שימש ×Øבי יצחק אב×Øבנאל ב×Ŗפקיד ש×Ø ×”××•×¦×Ø ×•×”×™×•×¢×„ הכלכלי של הממלכה.
קנא×Ŗם הגלויה וההמויה של אנשי החצ×Ø, הובילה למהע ×”×”×Ŗה שה×Ŗנהל מאחו×ØיĀ ×’בו, בו העלילו עליו שמעל ב×Ŗפקידו וגנב מהקופה הציבו×Øי×Ŗ.
בעקבו×Ŗ האוי×Øה הציבו×Øי×Ŗ ציווה המלך על יועצו, הש×Ø ×“×•×Ÿ יצחק אב×Øבנאל, להעבי×Ø ×œ×™×“×™×• דין וחשבון מדויק על הנכהים האישיים שצב×Ø ×‘×ž×©×š השנים. בדין וחשבון שהגיש הש×Ø ×”×™×”×•×“×™ נטען כי שווים של כל נכהיו הפ×Øטיים מה×Ŗכם בהך של מאה אלף דוקטים בלבד. ההכום היה × ×Øאה מגוחך, משום ש×Øק בי×Ŗו של הש×Ø ×‘×œ×‘×“ היה שווה שלוש מאו×Ŗ אלף דוקטים. לאו×Ø ×”×—×©×‘×•×Ÿ המוטעה שהגיש דון יצחק אב×Øבנאל ציוה המלך להלאים א×Ŗ כל נכהיו ולהעבי×Øם לאוצ×Ø ×”×ž×“×™× ×” עד לבי×Øו×Ø ×”×¢× ×™×™×Ÿ בבי×Ŗ המשפט.
במהלך הדיון בבי×Ŗ המשפט, × ×Ŗבקש דון יצחק אב×Øבנאל לומ×Ø ×“×‘×Øים להגנ×Ŗו:
ב×Øשו×Ŗ הוד ×Øוממו×Ŗו, אדוני המלך פ×Ŗח דון יצחק אב×Øבנאל א×Ŗ דב×Øיו, המלך ביקש ממני להגיש חשבון כולל על שווי × ×›×”×™×™ הפ×Øטיים, ואכן הגש×Ŗי דו"ח על הך מאה אלף דוקטים. עלי להדגיש כי החשבון שהגש×Ŗי הוא פי×Øוט מדויק של הנכהים שהם באמ×Ŗ שלי, מדוב×Ø ×‘×”×™×›×•× כולל של כל הכומי ×”×›×”×£ שחילק×Ŗי לעניים במשך השנים, בהכומים שהש×Ŗמש×Ŗי כדי להיטיב לאח×Øים, ×Øק ×”×›×”×£ הזה הוא באמ×Ŗ שלי, ×Øק א×Ŗ ×”×›×”×£ הזה אף אדם בעולם, וזה כולל א×Ŗ אדוני המלך, לא יוכל לקח×Ŗ או×Ŗו ממני, מכיוון שהוא שלי בלבד, והוא נזקף אך ו×Øק לזכו×Ŗי... שא×Ø ×”× ×›×”×™× הם לא באמ×Ŗ שלי, הלא ×Øאי×Ŗם איך בין לילה איבד×Ŗי או×Ŗם והם הולאמו לטוב×Ŗ קופ×Ŗ הממלכה...


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ עקב / 'עצו×Ø ×‘×˜×Øם ×Ŗעבו×Ø'


"כי ×Ŗאמ×Ø ×‘×œ×‘×‘×š: ×Øבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להו×Øישם"{דב×Øים ז' י"ד}

×Øגלי העם עומדו×Ŗ בעב×Ø ×”×™×Øדן מז×Øחה ואוזניו מוטו×Ŗ למשא פ×Øיד×Ŗו של משה. משה מאמׄ א×Ŗ לב בני יש×Øאל לק×Øא×Ŗ הק×Øב הגדול. נוהך בליבם בטחון ומבטיחם נאמנה, כי ינצחו בק×Øב מולו.
ודווקא בצמוד למילים מחממו×Ŗ לב אלו, הוהיף משה א×Ŗ המשפט החמו×Ø ×”×‘×: "השמ×Ø ×œ×š פן ×Ŗשכח א×Ŗ ה' אלוקיך לבל×Ŗי שמו×Ø ×ž×¦×•×•×Ŗיו ומשפטיו וחוקו×Ŗיו אש×Ø ×× ×•×›×™ מצווך היום" (שם י"א).
בנשימה אח×Ŗ, מזהי×Ø ×”×•× או×Ŗם מפניā€¦ א×Øׄ יש×Øאל. היא ā€“ מפחידה או×Ŗו. עצם מציאו×Ŗה המוחשי×Ŗ, הא×Øצי×Ŗ, גו×Øמ×Ŗ לו דאגה עמוקה. זו הא×Øׄ, הטובה כל כך, עליה הוא מ×Øעיף א×Ŗ המלים הבאו×Ŗ:
כמי שמכי×Ø ××Ŗ עמו ויודע א×Ŗ נפשו, הוא חושש מן המפגש הצפוי בין עם יש×Øאל לא×Øׄ יש×Øאל. מפגש, העלול להיו×Ŗ מהמם. ילדי המדב×Ø ×”×¦×—×™×—, שא×Øבעים שנה גדלו בין חולו×Ŗ נודדים נעד×Øי צמחייה ודלים במקו×Øו×Ŗ מים, עלולים להש×Ŗכ×Ø ×œ×ž×Øאה א×Øׄ נושב×Ŗ, טובל×Ŗ בי×Øק מ×Øענן, מניבה ב×Ø ×‘×©×¤×¢, ומעיינו×Ŗ זכים מפכים בה בה×Ø ×•×‘×‘×§×¢×”. המעב×Ø ×”×—×“, מהוגל להפ×Ø ××Ŗ האיזון ה×Øוחני, שהושג במאמׄ חינוכי אדי×Ø ×‘×©× ×•×Ŗ המדב×Ø ×”××Øוכו×Ŗ. גדולה ×”×”×›× ×” שיאמצו לעצמם א×Ŗ פולחני הטבע שש×Ø×Øו בכנען. פולחנים, המבוההים על זימה ואכז×Øיו×Ŗ. החושניו×Ŗ, חשש משה, ×Ŗגב×Ø ×¢×œ המוה×Ø ×”×¢×‘×Øי, ו×Ŗשכיח א×Ŗ מצוו×Ŗ ה×Ŗו×Øה.
ואם לא די בכך, צף ועלה לנגד עיני ×Øוחו של משה פחד נוהף. אף אם ×Ŗעמוד ×Øוחם אי×Ŗן בהלם המעב×Ø ×•×‘×¤×™×Ŗוייו, נכונה להם ×”×›× ×” ×Øוחני×Ŗ אח×Ø×Ŗ, העלולה לשים לאל א×Ŗ חלומו, להקים בא×Øׄ א×Ŗ משט×Ø ×©×œ "עשי×Ŗ היש×Ø ×•×”×˜×•×‘":
"פן ×Ŗאכל ושבע×Ŗ וב×Ŗים טובים ×Ŗבנה וישב×Ŗ, ובק×Øך וצאנך י×Øביון, וכהף וזהב י×Øבה לך... ו×Øם לבבך ושכח×Ŗ א×Ŗ ה' אלוקיך... ואמ×Ø×Ŗ בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי א×Ŗ החיל הזה" (שם, י"ב-י"ז).
במשפטים אלו מעלה משה א×Ŗ החשש מפני ×Ŗחיי×Ŗה של החמ×Øנו×Ŗ, במדינה ש×Ŗוקם, על קב×Øו×Ŗ האידיאלים והחזון. הוא מנהה להחדי×Ø ×œ×Ŗודע×Ŗם א×Ŗ ההכנו×Ŗ ה×Øוחניו×Ŗ הטמונו×Ŗ בעוש×Ø, בהישגיו×Ŗ לשמה, בקנין וב×Øכוש המ×Ŗ×Øבה והולך. ב×Øכו×Ŗ חומ×Øיו×Ŗ אלו מזומנו×Ŗ להם בק×Øוב, בא×Øׄ כנען, והן עלולו×Ŗ להיו×Ŗ להם למוקש, הן הבחינה האישי×Ŗ והלאומי×Ŗ כאח×Ŗ. הצלח×Ŗ האדם במשלח יד, בעהקו ובמהח×Øו מחמיאה לו, לכש×Øונו×Ŗיו ולהגולו×Ŗ ×Øוחו. הע×Øכ×Ŗו האישי×Ŗ, העצמי×Ŗ, צוב×Ø×Ŗ גובה של ה×Ŗנשאו×Ŗ וגאווה ("ו×Øם לבבךā€¦") המה×Ŗכל×Ŗ בבוז הלחני על ה"גמדים" שנו×Ŗ×Øו מאחו×Ø. שגעון הגדלו×Ŗ, שיבש א×Ŗ דע×Ŗם של ×Øוב אלו שהעפילו לפהגה, אם ב×Ŗחום הכלכלי, אם במדיניו×Ŗ, בצבאיו×Ŗ, או בשא×Ø ×Ŗחומי החיים. המחשבה של: "כוחי ועוצם ידי עשה לי א×Ŗ החיל הזה", מצמיחה בנפש האדם ×Ŗוצאו×Ŗ נפהדו×Ŗ. עצם ההצלחה "הוכחה" היא בעיניו ליש×Øו, הגינו×Ŗו וזכויו×Ŗיו. שכן, "א×Ŗה מצליח הימן שא×Ŗה צודק". מחשבה ā€“ מפניה מזהי×Ø ×ž×©×” במהלך "ה×Ŗ×Øעו×Ŗיו המודיעיניו×Ŗ" בט×Øם מלחמה:
"אל ×Ŗאמ×Ø ×‘×œ×‘×‘×š... בצדק×Ŗי הביאני ה' ל×Øש×Ŗ א×Ŗ הא×Øׄ הזא×Ŗ... לא בצדק×Ŗך וביוש×Ø ×œ×‘×‘×š א×Ŗה בא ל×Øש×Ŗ א×Ŗ א×Øצם" (שם ט', ד'-ה').
×Ŗחוש×Ŗ "הצדק", השו×Ø×Ø×Ŗ בלבו היהי×Ø ×©×œ המצליחן המקצועי, מולידה ×Øעו×Ŗ ×Øבו×Ŗ, במישו×Ø ×”×œ××•×ž×™ והאישי. היא משח×Ø×Ø×Ŗ מכל כפיפו×Ŗ למהג×Ø×Ŗ ×¢×Øכי×Ŗ מחייב×Ŗ. להם - מו×Ŗ×Ø ×”×›×œ. לד×Øוה א×Ŗ העומדים בד×Øך להגשמ×Ŗ המט×Øו×Ŗ והשאיפו×Ŗ, ל×Øמוה א×Ŗ המפ×Øיעים, להונו×Ŗ ולהוליך שולל, "הופ×Øמן" במלוא הודו.
כיצד ×Øאה משה לחהנם מפני נגיפי החומ×Øנו×Ŗ המדבקים? מה הציע להם כאמצעי עז×Ø, לה×Ŗמודדו×Ŗ ש×Ŗיכפה עליהם במולד×Ŗם?
×Øאיה נכונה של מציאו×Ŗ חייהם. זכי×Øה נאו×Ŗה, מוחשי×Ŗ ומ×Ŗמד×Ŗ של עב×Øם ההיהטו×Øי. ובעיק×Ø, הבנה עמוקה של עב×Ø ×–×”.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופיש×Øה"}


שב×Ŗ שלום מניו ג×Øז'י - יהונ×Ŗן ג×Øילק






ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Aug 13, 2015, 8:08:57ā€ÆAM8/13/15
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כל הגוזל א×Ŗ חב×Øו שווה פ×Øוטה כאילו נוטל נשמ×Ŗו ממנו. {מהכ×Ŗ בבא קמא דף קי"ט}

הטטוה שבועי:
×Øעיונו×Ŗ יהודיים זקוקים לאנשים יהודיים נועזים שיפעלו למען המשך קיומם. העולם יכול לה×Ŗ×Øומם ×Øק אם בני אדם י×Øוממו ×Øאשי×Ŗ א×Ŗ עצמם. זוהי הנוהחה היהודי×Ŗ לשינוי העולם לטובה.Ā 

ציטוט שבועי:
היהודים הם, לאמ×Ŗּו של דב×Ø, יהוד נבדל במינו בק×Øב העמים שביניהם הם חיים, יהוד שאינו מוכש×Ø ×œ×”×‘Ö¼×œ×¢ בעצמוּ×Ŗה של שום אומה, ומ×Ŗוך כך אין שום אומה יכולה לשׂא×Ŗו בק×Øבה במנוחה.Ā {י"ל פינהק×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
כאב משו×Ŗ×£!
×Øבי א×Øיה לוין הידוע בכינויו 'אבי האהי×Øים' ה×Ŗלווה פעם לאש×Ŗו ה×Øבני×ŖĀ ×¦×¤×•×Øה חנה בד×Øכה ל×Øופא, כשחשה במכאובים Ā ×‘×Øגלה. בהגיעם ל×Øופא אמ×Ø ×Øבי א×Øיה: דוקטו×Ø, ×Øגלה של אש×Ŗי כואב×Ŗ לנו...

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ×Øאה / 'ני×Ŗוח לב'

"וזה דב×Ø ×”×©×ž×™×˜×”: שמוט כל משה ידו אש×Ø ×™×©×” ב×Øעהו, לא יגוש א×Ŗ ×Øעהו וא×Ŗ אחיו" {דב×Øים ט"ו, ב'}.

השמיטה, כפי שאנו יודעים, מצוו×Ŗה להובי×Ø ××Ŗ שדו×Ŗ הא×Øׄ. אולם לשמיטה פן נוהף. מלבד שמיט×Ŗ ק×Øקעו×Ŗ יש בשנה זו גם שמיט×Ŗ כהפים.Ā 
על פי דין ×Ŗו×Øה אהו×Ø ×œ× ×• לגבו×Ŗ ב×Ŗום שנה זו א×Ŗ חובו×Ŗינו. עלינו לומ×Ø ×œ×›×œ הלווים: ×”×›×”×£ שלווי×Ŗ ממני - שלך הוא.
מעשה גבו×Øה זה מט×Ø×Ŗו: 'ללמד א×Ŗ נפשנו במידו×Ŗ המעולו×Ŗ: מיד×Ŗ הנדיבו×Ŗ ועין טובה' (הפ×Ø ×”×—×™× ×•×š מצווה ×Ŗ×¢"ז) . בח×Ŗי×Øה לעומק הנפש נגלה כי וי×Ŗו×Ø ×–×” גו×Øם לאדם שישליך א×Ŗ אלילי כהפו, ולא יאמ×Ø ××œ×•×”×™× ×• למעשה ידינו, הוא ה×Øכוש (או×Øים ו×Ŗומים).
כלומ×Ø, כדאי הוא הק×Øבן, שכן ה×Øווח עולה על ההפהד. הוא משלים א×Ŗ מעגל שח×Øו×Øו של האדם מן השעבוד ל×Øכושו. לאח×Ø ×¤×¢×•×œ×” גואל×Ŗ שהחלה בשמיט×Ŗ הק×Øקעו×Ŗ ומה×Ŗיימ×Ŗ בשמיט×Ŗ החובו×Ŗ, האדם שב להיו×Ŗ אדון ל×Øכושו, הוא שולט בכהף, ולא ×”×›×”×£ שולט בו.
אך למ×Øו×Ŗ שנצטווינו לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ החובו×Ŗ המגיעים לנו, וגם מכי×Øים אנו ב×Ŗועל×Ŗ מצווה זו, איננו מוו×Ŗ×Øים על החובו×Ŗ, אלא לפני הוף שנ×Ŗ השמיטה אנו הולכים לבי×Ŗ דין, ובאמצעו×Ŗ מהמך הפ×Øוזבול אנו כן גובים א×Ŗ חובו×Ŗינו.
מה ק×Øה לפ×Ŗ×¢? מה ה×Ŗ×Øחש בד×Øך אל הביצוע המעשי של המצווה?
כאן, נזדקק למעט היהטו×Øיה.
ה×Ŗו×Øה ידעה היטב, כי ד×Øישה זו קשה במיוחד. האדם קשו×Ø ×‘×›×œ נימי נפש לממונו. קשה מאד לשח×Ø×Øו מאזיקים אלו. בעקבו×Ŗ כך, חששה ה×Ŗו×Øה שהעם ימצא ד×Øך כש×Øה כיצד לה×Ŗחמק מביצוע מצווה זו של ווי×Ŗו×Ø ×¢×œ חובו×Ŗ: הוא פשוט לא ילווה בשנ×Ŗ השבע. כך גם לא 'ייכשל' בגביי×Ŗ החובו×Ŗ.
חשש זה מובע בפהוק הבא: "השמ×Ø ×œ×š פן יהיה דב×Ø ×¢× לבבך בליעל לאמו×Ø: ק×Øבה שנ×Ŗ השבע, שנ×Ŗ השמיטה, ו×Øעה עיניך באחיך האביון ולא ×Ŗ×Ŗן לו, וק×Øא עליך אל ה' והיה בך חטא" {דב×Øים ט"ו, ט'} .
בפועל לא עמד העם לאו×Øך זמן בלחׄ הצו. הוא בח×Ø ×œ× להלוו×Ŗ. מהפ×Ø ×”×”×œ×•×•××•×Ŗ לעניים בשנה זו י×Øד לשפל.
הלל, מ×Ŗקן הפ×Øוזבול, ×Øאה בדאגה עמוקה היד×Øד×Øו×Ŗ מהוכנ×Ŗ זו במוה×Øיו×Ŗו של העם. הלל ידע שאדם המ×Ŗ×Øגל לא להלוו×Ŗ לנזקק ב×Ŗקופה מהויימ×Ŗ, מקשיח אט אט א×Ŗ לבו. 'מנהג' אי הגש×Ŗ העז×Øה בשנ×Ŗ השבע עלול לה×Ŗפשט על פני שא×Ø ×”×©× ×™×.
מה עשה?
כדי לשמו×Ø ×¢×œ מיד×Ŗ החהד לבל ×Ŗיפגם, ניצל הלל הלכה ×¢×Ŗיקה מהלכו×Ŗ שמיט×Ŗ כהפים. הלכה, הקובע×Ŗ שחוב אש×Ø × ×ž×”×Ø ×œ×’×‘×™×™×” באמצעו×Ŗ בי×Ŗ דין, לא חל עליו דין השמיטה, והוא ני×Ŗן לגביה. הלל, ב×Ŗקנ×Ŗ הפ×Øוזבול, איפש×Ø ×œ×›×œ אדם מיש×Øאל למהו×Ø ××Ŗ חובו×Ŗיו לבי×Ŗ דין.
הלל הציל עד ימינו א×Ŗ לב העם, והיה למגן ה×Ŗו×Øה.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}


שב×Ŗ שלום מי×Øושלים - יהונ×Ŗן ג×Øילק




ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Aug 20, 2015, 5:32:03ā€ÆAM8/20/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
עיק×Ø ×™×©×•×‘ הדע×Ŗ הוא על ידי שמחה. {×Øבי נחמן מב×Øהלב}

הטטוה שבועי:
×”×”×›× ×” הגדולה ביו×Ŗ×Ø ×œ×™×”×“×•×Ŗ לא נמצא×Ŗ בלחצים החיצוניים, אלא בבלבול הפנימי. כשאנו שוכחים מהי שליחו×Ŗנו, אנו מאבדים א×Ŗ הכוח והמ×Øׄ לש×Øוד ולהמשיך לה×Ŗקיים כיהודים.

ציטוט שבועי:
בבקשם לה×Ŗבולל בעמים אח×Øים, הלקו עצמם כמעט בזדון-לב מלאומיו×Ŗם הם. Ā ××‘ל בשום מקום לא עלה הדב×Ø ×‘×™×“×, להיו×Ŗ דומים בעיני שכניהם לשא×Ø ×™×œ×™×“×™ הא×Øׄ. {אחד העם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

חום אנושי!

איש פלוני עני בן טובים, היה מאוכלי שולחנו של ×Øבי יהודה צדקה זצ"ל ×Øאש ישיב×Ŗ פו×Ø×Ŗ יוהף. פעם בחו×Ø×£ ביום ×”×’×Øי×Ø, ×Øאה מישהו א×Ŗ או×Ŗו עני לובש מעיל חדש ומכובד, איצטלא ד×Øבנן, שלא היה מעולם בהישג ידו ל×Øכשו בדמים. שאל או×Ŗו האיש: מהיכן השיג מעיל כ"כ יפה? ×”×— לו העני ל×Ŗומו: חכם יהודה צדקה פגשני ב×Øחוב וישאלני: מדוע יצא×Ŗי בקו×Ø ×›×–×” ללא מעיל? ועני×Ŗי לו: אין לי מעיל... וכה×Ø×£ עין פשט א×Ŗ מעילו וי×Ŗנהו לי.Ā 


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ שופטים / 'מזל מול בחי×Øה'


"קוהם קהמים, מעונן ומנחש ומכשף וחוב×Ø ×—×‘×Ø ×•×©×•××œ אוב וידעוני ודו×Øש אל המ×Ŗים" {דב×Øים י"ח, י'-י"א}.


מול עולם האופל של ההו×Øוהקופים, הח×Ŗולו×Ŗ השחו×Øו×Ŗ ושא×Ø ××ž×•× ×•×Ŗ ההבל הגו×Øמו×Ŗ לנו להאמין שאנו אבודים וכוחו×Ŗ מיהטיים ×”×Ŗמיים עושים בנו כ×Øצונם - קיים עולם האו×Ø, שבו קובע האדם א×Ŗ גו×Øלו, על פי מוה×Øיו×Ŗו וה×Ŗעדנו×Ŗ נשמ×Ŗו.
המאמין בכל אלו או בחלק מהם, חי בעולם אפל. האדם חש עצמו מופק×Ø ×œ×Øצון כוחו×Ŗ עוו×Øים ×”×Ŗמיים, החו×Øצים א×Ŗ גו×Øלו, בלא ש×Ŗהיה לו כל השפעה אישי×Ŗ עליהם. זוהי כניעה לכוחו×Ŗ הפועלים בטבע. '×Ŗמונ×Ŗ העולם' של אדם זה, היא של עולם ק×Ø, אכז×Ø ×•×—×”×Ø ×Øחמים, שהוא מיטלטל בו ונ×Ŗון ל×Øצונם המוחלט של המזלו×Ŗ למיניהם. זהו עולם, שאין בו מקום לחי×Øו×Ŗ אישי×Ŗ ומוה×Øי×Ŗ. הח×Ŗול השחו×Ø, המדיום או הכוכבים, הם אלו המכ×Ŗיבים א×Ŗ אש×Ø ×™×§×Øה.
זו השקפ×Ŗ עולם מהוכנ×Ŗ. היא שולל×Ŗ כל ×¢×Øך מן המעשה הטוב. במקום לשפ×Ø ×”×Ŗנהגו×Ŗ, חשוב להזה×Ø ×ž×—×Ŗולים שחו×Øים... זהו עולם ×—×”×Ø ×©×—×Ø ×•×—×”×Ø ×Ŗקווה.
משום כך, הוא מוקע על ידי ה×Ŗו×Øה והיהדו×Ŗ הניצב×Ŗ בקוטב המנוגד. ×Ŗמונ×Ŗ העולם הנגדי×Ŗ שהיא מציבה שונה לחלוטין. נדגים או×Ŗה באמצעו×Ŗ היפו×Ø ×Ŗלמודי, ב×Ŗ×Øגום חופשי:
שמואל, אחד מחכמי ה×Ŗלמוד, ישב יחד עם אבלט (חכם נכ×Øי וחוזה בכוכבים) בע×Ŗ שחלפו על פניהם מהפ×Ø ×× ×©×™× שהלכו אל האגם. אמ×Ø ××‘×œ×˜ לשמואל:
ה×Øואה א×Ŗה?! אדם זה לא ישוב. נחש יכיש או×Ŗו והוא ימו×Ŗ.
ענה לו שמואל: אם בן יש×Øאל הוא, ילך ואף ישוב.
ואכן, חז×Ø ×”××™×© ב×Øיא ושלם מן האגם. קם אבלט ופ×Ŗח א×Ŗ אגוד×Ŗ קני האגם שבידי האיש, וגילה שם נחש מ×Ŗ, מבו×Ŗ×Ø ×œ×©× ×™×™×. הנחש נפגע בשע×Ŗ קצי×Ø×Ŗ הקנים.
שאל שמואל א×Ŗ האיש: איזה מעשה עשי×Ŗ, שבזכו×Ŗו זכי×Ŗ להנצל?
הנוהג בחבו×Ø×Ŗנו, השיב האיש, שבכל יום, אחד מבני החבו×Øה אוהף מכולם א×Ŗ המזון שב×Øשו×Ŗם לקופה משו×Ŗפ×Ŗ. בשע×Ŗ ההעודה בצוו×Ŗא, מ×Ŗחלקים בשווה.
היום הבחנ×Ŗי באחד מבני החבו×Øה שלא הביא א×Ŗ מנ×Ŗ האוכל מבי×Ŗו. כאש×Ø ×¢×‘×Ø ×”×’×•×‘×”, עשי×Ŗי עצמי כאילו כב×Ø × ×˜×œ×Ŗי א×Ŗ מנ×Ŗי.
הכ×Øיז שמואל: "צדקה ×Ŗציל ממוו×Ŗ" {מהכ×Ŗ שב×Ŗ דף קנ"ו}.
אם נבדוק היפו×Ø ×–×”, נבחין שלמ×Øו×Ŗ שהי×Ŗה אמ×Ŗ ב×Ŗחזי×Ŗ הצופה בכוכבים, אין האדם כפוף לה, ובידו לשנו×Ŗה. מעשה החהד שעשה, הוא שהפ×Ø ××Ŗ נבוא×Ŗ האהט×Øולוג. שכן, אף אם היה בדב×Øיו קו×Øטוב אמ×Ŗ, בוודאי לא שיקפו א×Ŗ כל האמ×Ŗ. א×Ŗ הע×Ŗיד קובע האדם במו ידיו, ח×Ø×£ הכוחו×Ŗ הפעילים ביקום, ובוודאי ח×Ø×£ אמונו×Ŗ ההבל הממלאו×Ŗ א×Ŗ חלל העולם.
זוהי ה×Ŗגלי×Ŗ החשובה. המעשה המוה×Øי הנכון, המעשה המעדן א×Ŗ הנשמה ומעלה או×Ŗה להפי×Øה גבוהה יו×Ŗ×Ø, הינו ×Ŗעוד×Ŗ השח×Øו×Ø ×©×‘×™×“×™ האדם. השח×Øו×Ø ×ž×¢×•×œ האהט×Øולוג, מפטפוטי מגד×Ŗ הע×Ŗידו×Ŗ ומן השעבוד לקו×Øאו×Ŗ בכף היד.
יש לכל הקו×Øה בחיי הפ×Øט והכלל משמעו×Ŗ חינוכי×Ŗ ממד×Øגה ×Øאשונה. הבו×Øא, הפועל ב×Ŗוך המאו×Øעו×Ŗ מ×Ŗוך ח×Øו×Ŗ גמו×Øה, מציב א×Ŗג×Øים בפני האדם. באמצעו×Ŗם, ני×Ŗנו×Ŗ בידו היכול×Ŗ וה×Øשו×Ŗ לה×Ŗקדם במהלול החינוך ה×Øוחני, ולקבוע בכך כיצד י×Øאה הע×Ŗיד המזומן לו מא×Ŗ ההשגחה העליונה ובה×Ŗאם למעשיו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ולקחה"}


שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק







ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Aug 27, 2015, 5:11:34ā€ÆAM8/27/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
ד×Øשו ה' בהימצאו, ק×Øאוהו, בהיו×Ŗו ק×Øוב. {ישעיהו × "ה, ו'}

הטטוה שבועי:
לדע×Ŗ לבקש הליחה ולדע×Ŗ להלוח ā€“ אלו שני דב×Øים נפ×Øדים, אך חשובים באו×Ŗה המידה. לבקש הליחה צ×Øיך ללמוד. להלוח צ×Øיך לדע×Ŗ.

ציטוט שבועי:
השנה החולפ×Ŗ פו×Øש×Ŗ כנפיים,Ā ×©× ×” חדשה מ×Ŗק×Øב×Ŗ בגילה.Ā ×©×•×œ×— אני א×Ŗ עיני לשמיםĀ ×•×œ×•×—ש בליבי ×Ŗפילה.Ā × × הבא לעולם, ה' אלוקינו,Ā ×©× ×” של ב×Øיאו×Ŗ, שנה של ב×Øכה.Ā ×‘×Øך כי האוש×Ø ×™×¤×§×•×“ א×Ŗ ב×Ŗינו,Ā ×›×™ ×Ŗהיה זו שנ×Ŗ הצלחה. {או×Øיאל אופק}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
×Ŗ×Øועה מ×Ŗמשכ×Ŗ
בב×Øגן-בלזן, לפני ×Øאש השנה, אבי ו×Øבנים אח×Øים ניהו להשיג שופ×Ø. בעבו×Ø 300 ×”×™×’×Øיו×Ŗ, הם הצליחו. זה היה × ×”, כיוון ש-300 ×”×™×’×Øיו×Ŗ במחנה, היו שוו×Ŗ ×¢×Øך למיליא×Øדי דול×Øים. כך שאבי בי×Øך ב×Øכה ו×Ŗקע בשופ×Ø. כמובן שהג×Øמנים הגיעו והכו בנו ללא ×Øחם, אבל זה היה שווה א×Ŗ זה, כיוון שזוהי ה×Ŗמצי×Ŗ של האומׄ היהודי, החוהן היהודי, הניצחון היהודי.
לפני מהפ×Ø ×©× ×™× העב×Ø×Ŗי ה×Øצאה ביש×Øאל והיפ×Ø×Ŗי א×Ŗ ההיפו×Ø ×¢×œ השופ×Ø. אח×Ŗ הנשים בקהל נעמדה והחלה לבכו×Ŗ. ופ×Ŗחה ואמ×Øה: כששמע×Ŗי א×Ŗ השופ×Ø ×”×–×”, היי×Ŗי במחנה המוך. השופ×Ø ×”×•×‘×Øח בהמשך למחנה שלנו ואביך ×Ŗקע בשופ×Ø ×œ×ž×¢× × ×•. עד היום, השופ×Ø ×”×–×” ב×Øשו×Ŗי. לאח×Ø ×ž×›×Ÿ היא הלכה לבי×Ŗה וחז×Øה עם השופ×Ø. כשחז×Øה, עמדנו שם ש×Ŗינו, בא×Øׄ יש×Øאל הקדושה, אוחזו×Ŗ בשופ×Ø ×•×‘×•×›×•×Ŗ.
אם היטל×Ø ×”×™×” יודע, שקהילה כה משגשג×Ŗ ×Ŗצמח ביש×Øאל מאפ×Ø ×”×©×•××”, הוא לעולם לא היה מבצע או×Ŗה.
מהיבה זו אני מאמינה, שהמונח 'ניצול שואה' הוא שגוי. העם היהודי לא ×Øק 'ניצל' מהשואה ā€“ העם היהודי ניצח או×Ŗה. בנינו מחדש א×Ŗ הבהיה ה×Øוחני של עמנו. עם יש×Øאל חי. זה ×”× ×” האמי×Ŗי. {ה×Øבני×Ŗ אה×Ŗ×Ø ×™×•× ×’×Øייז ש×Ŗחי' - ניו יו×Øק}

מאזן שנ×Ŗי:
מ×Ŗק×Øב×Ŗ עונ×Ŗ המאזן. ה×Ŗכונה ה×Øבה, העין הדואג×Ŗ, הלב הח×Øד כולם מצביעים על מחוגי השעון המ×Ŗקדמים אל שע×Ŗ האפה.Ā ×›×š בבנקים ובכל החב×Øו×Ŗ המהח×Øיו×Ŗ, בחודש מ×Øׄ. כך מו×Øי ב×Ŗי ההפ×Ø, ×Ŗלמידיו ומנהליו, ביוני. כך בכל עהק המ×Ŗנהל ב×Øצינו×Ŗ ובאח×Øיו×Ŗ.
בעיני כל החשים שחיי אדם וגו×Øלו, ×Ŗמו×Øו×Ŗ חייו, ×Ŗלאו×Ŗיו וששונו, אינם מק×Øה, ויד אח×Ŗ המפעילה חוטיה ההמויים נצב×Ŗ מאח×Øי הכל.Ā ×‘×¢×™× ×™ כל אלה החלה עונ×Ŗ המאזן.
כי בחודש האח×Øון של השנה, יש עוד אפש×Øו×Ŗ לשפ×Ø ××Ŗ המאזן. ני×Ŗן לבצע עהקאו×Ŗ מזהי×Øו×Ŗ שיגדילו ושיכבידו א×Ŗ צידם האחד של המאזניים.
אלול. זו הי×Ŗה מיל×Ŗ הקהם שהעבי×Øה צמ×Øמו×Ø×Ŗ בלבבו×Ŗ. בעי×Ø, בכפ×Ø ×•×‘×¢×™×™×Øה. על אדמ×Ŗ א×Øצנו ובגולה. בציון, ב×Ŗימן ובפולין. במ×Øוקו ובהפ×Øד. במז×Øח ובמע×Øב. ואיפה לא?
אלול, ו×Ŗ×Øוע×Ŗ השופ×Ø ×”×ž×›×Øיזה: "עו×Øו ישנים משנ×Ŗכם ונ×Øדמים הקיצו מ×Ŗ×Øדמ×Ŗכם. וחפשו במעשיכם וחז×Øו ב×Ŗשובה. וזכ×Øו א×Ŗ בו×Øאכם - אלו השוכחים א×Ŗ האמ×Ŗ בהבלי הזמן ושונים כל שנ×Ŗם בהבל ו×Øיק, אש×Ø ×œ× יועיל ולא יציל. הביטו לנפשו×Ŗיכם והטיבו ד×Øכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד ד×Øכו ה×Øעה ומחשב×Ŗו אש×Ø ×œ× טובה". {×Øמב"ם, הלכו×Ŗ ×Ŗשובה פ"ג, ד'}.
ה×Ŗשובה - עומד×Ŗ במ×Øכז אמונ×Ŗו של האדם היהודי. בלעדיה - אין לו ×Ŗקוה.
כולנו נכשלים. לכל אחד מהכ×Ŗ חטאיו: בין אדם למקום ובין אדם לחב×Øו. חטאים שעמדנו עליהם, ושליבנו נקף בעשיי×Ŗם, וחטאים שעשינו בלי מודע וללא ×Ŗשומ×Ŗ לב.Ā ×¢×œ כולם ני×Ŗן להעבי×Ø ×§×•. א×Ŗ כולם ני×Ŗן ל×Ŗקן. בפני הכל פ×Ŗוחה דל×Ŗ ה×Ŗשובה.
כך שמענו א×Ŗ ×Ŗשוב×Ŗו הפ×Øוזאי×Ŗ של הנדל×Ø ×¢× ×™, שהמשיך ל×Ŗקן נעליים בלו×Ŗ בשע×Ŗ ×¢×Øב מאוח×Ø×Ŗ: - כל עוד הנ×Ø ×“×•×œ×§, אפש×Ø ×¢×•×“ לעבוד, אפש×Ø ×¢×“×™×™×Ÿ ל×Ŗקן...Ā ×•×–א×Ŗ הי×Ŗה שליחו×Ŗם ההיהטו×Øי×Ŗ של נביאי האמ×Ŗ בכל הדו×Øו×Ŗ.
מהופ×Ø ×‘×Ŗלמוד כי לפני פטי×Ø×Ŗו, בכה ×Øבי, ואמ×Ø: יש קונה עולמו בשעה אח×Ŗ. שאל מי ששאל, וכי למה בכה ×Øבי, והלא יש לשמוח על זא×Ŗ? והשיבוהו, בכה ×Øבי, על מי שמחמיׄ א×Ŗ השעה, על מי שלא חש א×Ŗ ×¢×Øכה ומאבד א×Ŗ עולמו בשעה אח×Ŗ...Ā "הי×Ŗקע שופ×Ø ×‘×¢×™×Ø ×•×¢× לא יח×Øדו?" {מ×Ŗוך: 'דע א×Ŗ יהדו×Ŗך'}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ כי ×Ŗצא / 'שונה ומשנה'

היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשו×Ŗ א×Ŗ החוקים האלה וא×Ŗ המשפטים ושמ×Ø×Ŗ ועשי×Ŗ או×Ŗם בכל לבבך ובכל נפשך... ול×Ŗ×Ŗך עליון על כל הגויים אש×Ø ×¢×©×”, ל×Ŗהילה ולשם ול×Ŗפא×Ø×Ŗ, ולהיו×Ŗך עם קדוש לה' אלוקיך כאש×Ø ×“×™×‘×Ø. {דב×Øים כ"ו, ט"ז-י"ט}

הם חששו שילעגו להם. חששו שבעטיים של החוקים והמצוו×Ŗ הם יעו×Ø×Øו גיחוך בלב העמים השכנים. וכי מדוע שלא יחששו מ×Ŗגובה שכזא×Ŗ? הם ה×Ŗבוננו על או×Øח חייהם של העמים האמו×Øים להיו×Ŗ שכניהם לאח×Ø ×›×™×‘×•×© הא×Øׄ - והם שונים כל כך. שום מצווה ממצוו×Ŗ ה×Ŗו×Øה אינה באופנה באו×Ŗן הא×Øצו×Ŗ. האקלים ה×Ŗ×Øבו×Ŗי שש×Ø×Ø ×‘××Øצו×Ŗ אלו היה ז×Ø ×œ×—×œ×•×˜×™×Ÿ להוויי×Ŗם ה×Øוחני×Ŗ.
וכי לא נחמד יו×Ŗ×Ø ×œ×”×™×•×Ŗ חלק מן הז×Øם הכללי של ה×Ŗ×Øבו×Ŗ? ×Ŗוך שמי×Øה על ייחוד לאומי, כמובן. האין זה טוב יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×œ×”×™×•×Ŗ מנו×Ŗק לחלוטין? הבו×Øא הבחין ב×Øחשי לב המויים אלו. על כן, שם בפי משה א×Ŗ המילים הנ"ל.

הפהוק חושף א×Ŗ הדאגה כולה, הוא אף מעניק לעם ×Ŗעוד×Ŗ ביטוח נגדה. הפהוק מבטיח ש×Ŗו×Ø×Ŗם ×Ŗזכה להכ×Øה ×Øחבה ביו×Ŗ×Ø. אם לא מיד, אז בחלוף העי×Ŗים ולאח×Ø ×Ŗמו×Øו×Ŗ שיחולו בזמן.
נביא לקט מצומצם מ×Ŗוך דב×Øיהם של מלומדים:
'אין עם שיש לו היהטו×Øיה מוז×Øה יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×œ×™×”×•×“×™×. עוד יו×Ŗ×Ø ×ž×•×–×Ø: הד×Ŗ הע×Ŗיקה של היהודים המשיכה לה×Ŗקיים כשכל הד×Ŗו×Ŗ של כל הגזעים הע×Ŗיקים של ה×Ŗקופה הט×Øום נוצ×Øי×Ŗ נעלמו... שוב מוז×Ø ×ž××“ שהד×Ŗו×Ŗ החיו×Ŗ של העולם כולו בנויו×Ŗ על ×Øעיונו×Ŗ שנלקחו מן היהודים...' (גלוב×Ø).
'מהפ×Ø ×”×¦×™×•×•×™×™× בעש×Ø×Ŗ הדב×Øו×Ŗ והידו×Øם אינם מק×Øיים. הם מ×Ŗא×Øים א×Ŗ ה×Ŗהוו×Ŗ המה×Øים המוה×Øיים של הולמי החובו×Ŗ והעבי×Øו×Ŗ, המבוההים על ני×Ŗוח מחוכם ומפוכח להפליא. חפשו בכל חובו×Ŗ האדם או האז×Øח דב×Ø ×©××™× ×• מעוגן בהם, ולא ×Ŗמצאו' (פ.ג. פ×Øודון, ההוציאליהט הצ×Øפ×Ŗי הדגול).
'בכל דב×Øי ימי העולם המע×Øבי הי×Ŗה ×Ŗו×Ø×Ŗ משה הכח הממ×Øיׄ ביו×Ŗ×Ø × ×’×“ הע×Øיצו×Ŗ ה×Øוחני×Ŗ והפוליטי×Ŗ לצו×Øו×Ŗיה הג×Øועו×Ŗ ביו×Ŗ×Ø. ה×Ŗו×Øה היא ה"מגנה כ×Øטה" של העניים ושל המדוכאים. עד עצם היום הזה אין לשום מדינה חוקה שהה×Ŗחשבו×Ŗ באינט×Øהים של העם בה כה ×Øבה, וההדגשה של חובו×Ŗ השליטים מעב×Ø ×œ×–×›×•×™×•×Ŗיהם כה ב×Øו×Øה, כפי שבאה לידי ביטוי ב×Ŗו×Øה. בשום מקום לא הובעה בעוצמה כזא×Ŗ האמ×Ŗ היהודי×Ŗ, שטוב×Ŗ המדינה ×Ŗלויה ככלו×Ŗ הכל ביוש×Ø ××–×Øחיה... ×Ŗו×Ø×Ŗ משה היא ההפ×Ø ×”×“×ž×•×§×Øטי ביו×Ŗ×Ø ×©×œ העולם' (×Ŗומה הנ×Øי הקהליי, הביולוג האנגלי הנודע, 1890).
'יש ל×Øאו×Ŗ ב×Ŗו×Ø×Ŗ משה, גם היום, א×Ŗ חוק×Ŗ העולם ה×Ŗ×Øבו×Ŗי. אנשי ה×Øוח במאה שלנו לא יכלו למצוא מוה×Øיו×Ŗ מושלמ×Ŗ יו×Ŗ×Ø. עש×Ø×Ŗ הדב×Øו×Ŗ - על שלוש×Ŗ הד×Øי צוויהם הגדולים המ×Ŗייחהים לחובו×Ŗינו כלפי אלוקים, כלפי החב×Øה והמשפחה וכלפי הזול×Ŗ, מבחינ×Ŗ חייו ×Øכושו ואוש×Øו - נו×Ŗנים לנו נו×Øמ×Ŗ חיים הקיימ×Ŗ כב×Ø 3000 שנה' (לואיה לה פיי×Ø, 1920).
נכון. עק×Øונו×Ŗ ×Øבים של ה×Ŗו×Øה ט×Øם × ×Ŗקבלו על דע×Ŗ הב×Øיו×Ŗ בעולם. אולם, היום לא מק×Øיבים ילדים למולך. אין זא×Ŗ אלא משום שעם אחד ה×Ŗעקש לא להיכנע לאופנה פהולה ונו×Øאה זו! לה×Ŗעקש, עד שעק×Øון ה×Øחמים והאנושיו×Ŗ, עליו הגנה ה×Ŗו×Øה בלהט, חד×Ø ××œ ×Ŗודע×Ŗ האנושו×Ŗ כולה!
אם היום מקובל על הכל עק×Øון מנוח×Ŗ העובד, כעק×Øון בהיהי שאין עליו עו×Ø×Øים, האין זה משום שעמנו המשיך לשמו×Ø ×¢×œ השב×Ŗ, למ×Øו×Ŗ הלעג הכבד שהקיף או×Ŗו מכל עב×Ø?
אם כיום לא קיימ×Ŗ עבדו×Ŗ, האין זה בגלל חוקי העבדו×Ŗ שב×Ŗו×Øה, אש×Ø ×’×Øמו למעשה - למי שמבין או×Ŗם לעומקם - לביטול מוהד מכוע×Ø ×–×”?
עק×Øונו×Ŗ ×Øבים של ה×Ŗו×Øה עדיין דחויים על ידי הב×Øיו×Ŗ והעמים. אבל, ה×Ŗו×Øה עושה א×Ŗ ד×Øכה לאט במשעוליה ההבוכים של ההיהטו×Øיה האנושי×Ŗ. היא אינה × ×Ø×Ŗ×¢×Ŗ מן הבוז המופגן כלפיה. היא יודע×Ŗ שהופה לכבוש א×Ŗ כל הלבבו×Ŗ אל מוה×Øה הצודק.
המושג "ל×Ŗ×Ŗך עליון" שבפהוקינו, מקבל משמעו×Ŗ מעמיקה. אין בו דב×Ø ×ž×”×”×ž×ž×Ÿ של שליט×Ŗ איש ב×Øעהו. אין מהו×Ŗו שלטון בפועל, כשכל עמי העולם הדום ל×Øגליו של העם היהודי. לא, שלטונו הע×Ŗידי של עמנו, לאו×Ø ×¤×”×•×§ זה, הוא במובן של השפעה ×Øוחני×Ŗ, כשהמשפיע אינו ×Øוצה דב×Ø ×ž×Ÿ המושפע. לא שליטה עליו, לא ×›×”×£, לא כיבוש שטחים. די לו בכך שעק×Øונו×Ŗ הצדק האלוקי ומוה×Øו, עליהם מה×Ø ××Ŗ חייו, למענם הבל ובעטיים בוזה בה×Ŗמדה - נקלטו בלבבו×Ŗ ×Øבים.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Sep 3, 2015, 2:00:58ā€ÆPM9/3/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
א֓ם ×™Ö“×ŖÖøּקַע שׁוֹפÖø×Ø ×‘Ö°Ö¼×¢Ö“×™×Ø ×•Ö°×¢Öøם לֹא יֶחֱ×ØÖøדוּ?! {עמוה ג' ו'}

הטטוה שבועי:
חודש אלול נו×Ŗן הזדמנו×Ŗ לפ×Ŗוח ב×Ŗהליך של ה×Ŗבוננו×Ŗ פנימי×Ŗ אינטנהיבי×Ŗ, בבחינה מחודש×Ŗ של מט×Ø×Ŗ החיים. אלול הוא הזמן בו אנו עוצ×Øים, לוקחים צעד אחד לאחו×Ø ×•×ž×Ŗבוננים. אנו בוחנים א×Ŗ עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקו×Ø×Ŗי ואמי×Ŗי, כפי שנהגו אבו×Ŗ אבו×Ŗינו לעשו×Ŗ מימים ימימה בד×Øכם אל השלמו×Ŗ האישי×Ŗ.

ציטוט שבועי:
הימים הםĀ ×™×ž×™× של ×Ŗשובה,Ā ×“×Øכי אבו×Ŗ או א×Øׄ חדשה.Ā ×”אם שמ×Øנו ב×Ŗוכנו א×Ŗ ה×Øוח שנשבה,Ā ××• וי×Ŗ×Øנו על הי×Øושה. {עוזי חיטמן}

הליחה שבועי×Ŗ:
בקש×Ŗ 'הליחה' צ×Øיכה לבוא מ×Ŗוך כנו×Ŗ ×Øגשי×Ŗ וכוונה אמי×Ŗי×Ŗ, הכולל×Ŗ ב×Ŗוכה למידה של הטעו×Ŗ שנעש×Ŗה והבנה ב×Øו×Øה של מה עלינו להימנע מלעשו×Ŗ שוב בע×Ŗיד.

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
חבל על הזמן...
מעשה ב×Øבי יש×Øאל מהלנט שיצא ל×Øחובו×Ŗ העי×Ø ×‘××—×“ מלילו×Ŗ ימיĀ ×—ודש אלול, ו×Øאה או×Ø ×§×œ×•×© בוקע מדי×Øה ×Øעועה. × ×›× ×” ×Øבי יש×Øאל, ו×Øאה מ×Ŗקן נעלים יושב ליד × ×Ø ×“×•×¢×š, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.Ā 
שאלו ×Øבי יש×Øאל: מה לך כי נחפז×Ŗ?Ā 
ענה או×Ŗו ההנדל×Ø: ×Øבי, כל עוד הנ×Ø ×“×•×œ×§ ā€“ אפש×Ø ×¢×•×“ ל×Ŗקן....

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ כי ×Ŗבוא / 'מע×Øכ×Ŗ בלימה'


"והיה כי ×Ŗבוא אל הא×Øׄ אש×Ø ×”' אלוקיך נו×Ŗן לך נחלה, וי×Øש×Ŗה וישב×Ŗ בה, ולקח×Ŗ מ×Øאשי×Ŗ כל פ×Øי האדמה ושמ×Ŗ בטנא". {דב×Øים כ"ו, א'-ב'}

× ×Ŗבונן נא מהביב, בדמו×Ŗ החב×Øה. נאזין לקינו×Ŗ העולו×Ŗ מא×Øבע פינו×Ŗ העולם. נקשיב לדיבו×Øים על החיים שהפכו לחומ×Øניים ×—×”×Øי ×Ŗקנה.

לפעמים מ×Ŗגנב×Ŗ שאיפה קטנה אל הלב המיוה×Ø: לחזו×Ø ×œ××—×•×Ø ××œ החיים הפשוטים, אל החיים שאינם מוכ×Ŗבים על ידי ד×Øישו×Ŗ הממון ושעבודיו. אבל, אלו ×Øק חלומו×Ŗ קצ×Øים ביו×Ŗ×Ø, אין זמן להא×Øיך בהם. צ×Øיך לעשו×Ŗ ×›×”×£! הבעיה מוכ×Ø×Ŗ וע×Ŗיקה, ×¢×Ŗיקה מאד.

היהודי ידע עליה עוד לפני שהציב א×Ŗ כף ×Øגלו על אדמ×Ŗ כנען. בימים ההם, בט×Øם ההפיק לז×Øוע א×Ŗ שדהו ל×Øאשונה, לטע×Ŗ א×Ŗ הכ×Øם ולחשוב על דפוהי החב×Øה העומד×Ŗ לקום, הוענק לו אמצעי בולם. לו היה מש×Ŗמש בו בקפדנו×Ŗ, בה×Ŗאם להו×Øאו×Ŗ, הי×Ŗה חב×Ø×Ŗו חב×Ø×Ŗ מופ×Ŗ, נקיה מחומ×Øנו×Ŗ מהאב×Ŗ, למ×Øו×Ŗ העוש×Ø ×”×Øב והשגשוג הכלכלי השופע.

לאמצעי זה קו×Øאים... ביכו×Øים.

אדם יו×Øד לשדהו, לאח×Ø ×—×•×“×©×™ עמל, לאח×Ø ×™×ž×™× א×Øוכים של זיעה ומאמׄ, של ח×Øישה וז×Øיעה, ניכוש ושמי×Øה, ומבחין בניצני פ×Øי העבודה הקשה. הוא חש בלבו המ×Ŗ×Øחב א×Ŗ גאוו×Ŗ הקנין וה×Øכוש, ועז ×Øצונו לקטוף א×Ŗ ה×Ŗאנה ולבלוע או×Ŗה בשלמו×Ŗה. אולם במקום זא×Ŗ... הוא כו×Øך גמי מהביבה. הוא יודע שאינה שלו.
זוהי הכנע×Ŗ יצ×Ø ×ž××™×Ÿ כמוה. אמנם בכפייה העצמי×Ŗ הזא×Ŗ הפהיד אדם זה א×Ŗ ה×Ŗאנה שביכ×Øה, אך לעומ×Ŗ זא×Ŗ, ה'הפהד' זכה לאיזון, להגד×Øה מציאו×Ŗי×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×©×œ המושגים: ×Øכוש וממון. המ×Øחק ששמ×Ø ×”××“× מ×Øכושו החומ×Øי, מנע ממנו א×Ŗ ההש×Ŗעבדו×Ŗ לו, ואף העניק לו שליטה עליו. הוא נשא×Ø ×—×•×¤×©×™ ומשוח×Ø×Ø, מחוׄ לחבלי קהמיו של הממון.

לאח×Ø ×”×©×œ×‘ ה×Øאשון, נטל החקלאי א×Ŗ הביכו×Øים, שם או×Ŗם בטנא ועלה עמהם לי×Øושלים אל מקום המקדש. ובעוד ההל על כ×Ŗפו, נשא נאום. נאום אש×Ø ×”×¢×™×“ על אופי הנואם, ובו זמני×Ŗ גם עיצב א×Ŗ נשמ×Ŗו שלו עצמו .

יושם נא לב במיוחד לפהוק הבא, בדב×Øיו של החקלאי, מביא הביכו×Øים: "כי בא×Ŗי אל הא×Øׄ אש×Ø × ×©×‘×¢ ה' לאבו×Ŗינו לנו" (שם ג').... "וע×Ŗה הנה הבא×Ŗי א×Ŗ ×Øאשי×Ŗ פ×Øי האדמה אש×Ø × ×Ŗ×Ŗ לי ה'" (שם י').

'בא×Ŗי', אמ×Ø ×”××™×›×Ø ×ž×‘×™× הביכו×Øים, גם לאח×Ø ×ž××•×Ŗ שנו×Ŗ ה×Ŗנחלו×Ŗ. לא 'אבו×Ŗי באו', אלא - 'בא×Ŗי'. לא על 'נחל×Ŗ אבו×Ŗ' דו×Øכו×Ŗ ×Øגלי, לא מולד×Ŗ מובנ×Ŗ מאליה היא לי , כי אם מ×Ŗנה ממ×Øום המ×Ŗחדש×Ŗ מדי שנה בשנה.

נאום, אש×Ø ×× נישא בכוונ×Ŗ הלב, דוחה כל שיג×Ø×Ŗ חיים מעייפ×Ŗ. בכוחו להציף א×Ŗ הישו×Ŗ כולה ב×Øגש של הכ×Ø×Ŗ ×Ŗודה עמוקה, ואז: "והש×Ŗחווי×Ŗ לפני ה' אלוקיך ושמח×Ŗ בכל הטוב אש×Ø × ×Ŗן לך" (שם י'-י"א). כך עמד כל יחיד ויחיד בעם יש×Øאל, מזדהה הזדהו×Ŗ גמו×Øה עם עמו ועם ×Ŗולדו×Ŗיו. חי מחדש בלבו א×Ŗ החוויה של קבל×Ŗ הא×Øׄ, ×Ŗוך ווי×Ŗו×Ø ×¢×œ ×Øאשי×Ŗ פ×Øי העמל, למד בצו×Øה מוחשי×Ŗ להכי×Ø ×Ŗודה, לשלוט ב×Øכושו ולשמוח בו.

מיחידים כאלו, בהצט×Øפם יחד, יכולה לצמוח חב×Ø×Ŗ מופ×Ŗ. ומה נו×Ŗ×Ø ×œ× ×• מפ×Øשה יפה זו? געגועים. אך בהם עצמם טמון קו×Øטוב מן המ×Øפא.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופש×Øה"}

Isaac Agam

unread,
Sep 4, 2015, 7:01:12ā€ÆAM9/4/15
to gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace

Ā 

Ā 

ליונ×Ŗן ג×Øילק שלום ושנה טובה.

הלח נא על ×Ŗגובו×Ŗי מדי פעם.

א×Ŗה כו×Ŗב:

"חודש אלול נו×Ŗן הזדמנו×Ŗ לפ×Ŗוח ב×Ŗהליך של ה×Ŗבוננו×Ŗ פנימי×Ŗ אינטנהיבי×Ŗ, בבחינה מחודש×Ŗ של מט×Ø×Ŗ החיים. אלול הוא הזמן בו אנו עוצ×Øים, לוקחים צעד אחד לאחו×Ø ×•×ž×Ŗבוננים. אנו בוחנים א×Ŗ עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקו×Ø×Ŗי ואמי×Ŗי, כפי שנהגו אבו×Ŗ אבו×Ŗינו לעשו×Ŗ מימים ימימה בד×Øכם אל השלמו×Ŗ האישי×Ŗ.

Ā 

ובכן אין הדב×Ø ×›×š ומן ה×Øאוי לדייק. וודאי על ידי מי שבא ללמדנו על מנהגי העם היהודי.

×Øאש השנה ה"עב×Øי" לא נחגג במשך אלפי שנים כלומ×Ø ×‘×›×œ ×Ŗקופ×Ŗ קיומו של העם היהודי בא×Øׄ יש×Øאל כולל בי×Ŗ ×Øאשון (1,200 ā€“ 580Ā  לפנה"×”), בי×Ŗ שני (540 לפנה"×” ā€“ 60 להה"× ) ומ×Øד ב×Ø-כוכבא (130 להה"× ).

החג הוכ×Ø ×¢"י ×Øבני יש×Øאל וחז"ל בפעם ה×Øאשונה ×Øק במאה השליש×Ŗ להפי×Øה ו×Øק מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×”×Ŗפ×Ŗח לחג משמעו×Ŗי יו×Ŗ×Ø ×¢× קש×Ø ×œ×™×•× הכיפו×Øים.

מה מקו×Øו?

הוא בכלל לא ×Øאש השנה העב×Øי. הוא ×Øאש השנה הבבלי שהביאו אי×Ŗם היהודים שחז×Øו מהגלו×Ŗ הקצ×Øה ×™×—×”×™×Ŗ (40-60 שנה) אבל המשמעו×Ŗי×Ŗ מאוד ב×Ŗולדו×Ŗ העם היהודי בבבל וחגגו או×Ŗו בדיוק כמו שאנחנו חוגגים כיום א×Ŗ ×Øאש השנה האז×Øחי. במשך שנים אהו×Ø ×”×™×” לחגוג או×Ŗו כ×Øאש השנה שה×Øי החודש ה×Øאשון למניין החודשים העב×Øיים על פי המק×Øא הוא מה שיק×Øא מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×—×•×“×© ניהן כפי שנאמ×Ø ×‘×©×ž×•×Ŗ י"ב:

וַיֹּאמֶ×Ø ×™Ö°×”×•Öøה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲ×Øֹן, בְּאֶ×Øֶׄ מ֓צְ×Øַי֓ם לֵאמֹ×Ø ×”Ö·×—Ö¹×“Ö¶×©× הַזֶּה (חודש יציא×Ŗ מצ×Øים. יא) לÖøכֶם, ×Øֹאשׁ חֳדÖøשׁ֓ים:Ā  ×Ø֓אשׁוֹן הוּא לÖøכֶם, לְחÖøדְשֵׁי הַשּׁÖø× Öøה.

פעמיים חוז×Ø ×™×”×•×” על משפט זה. ×Øק כדי שלא יקום איזה יהודי וי×Ŗחיל לחגוג א×Ŗ ×Øאש השנה בחודש המק×Øאי השביעי. אמנם ה×Øאשון לחודש השביעי הוא יום ×Ŗ×Øועה שנאמ×Ø:

וַיְדַבֵּ×Ø ×”' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹ×Ø. דַּבֵּ×Ø ×Ö¶×œ בְּנֵי י֓שְׂ×ØÖøאֵל לֵאמֹ×Ø ×‘Ö·Ö¼×—Ö¹×“Ö¶×©× הַשְּׁב֓יע֓י בְּאֶחÖøד לַחֹדֶשׁ י֓הְיֶה לÖøכֶם

."Ā ×©Ö·××‘ÖøÖ¼×Ŗוֹן ×–Ö“×›Ö°×Øוֹן ×ŖÖ°Ö¼×ØוּעÖøה מ֓קְ×ØÖøא קֹדֶשׁ. כÖøּל מְלֶאכֶ×Ŗ עֲבֹדÖøה לֹא ×Ŗַעֲשׂוּ וְה֓קְ×Øַבְ×Ŗֶּם א֓שֶּׁה לַ-ה'.

אבל אף מילה על ×Øאש השנה!

בלוח החודשים העב×Øים לא היו שמו×Ŗ לחודשים אלא מהפ×Øים וכל השמו×Ŗ שאנחנו מש×Ŗמשים בהם הינם בבלים. מקו×Øם כנ×Øאה אשו×Øי. אם כי עם יש×Øאל כנ×Øאה הש×Ŗמש בשמו×Ŗ דומים באופן לא ×Øשמי כב×Ø ×‘×™×ž×™ בי×Ŗ ×Øאשון (עיין "לוח גז×Ø").

גם מניין השנים שאנחנו מש×Ŗמשים בהם ב"לוח העב×Øי" מקו×Øו בבלי. בלוח המק×Øאי אין מניין שנים אבהולוטי אלא ×™×—×”×™ למלכים.

×Øצה המק×Øה שזמן ב×Øיא×Ŗ העולם ×¢"פ הבבלים והאשו×Øים חפף במידה ×Øבה זמן זה במק×Øא ולכן יכלו להש×Ŗמש במניין שנים זה גם היהודים. המק×Øא איננו טוען שהיפו×Ø ×‘×Øיא×Ŗ העולם הינו "יהודי" אלא מהפ×Øו כעובדה קיימ×Ŗ וכנ×Øאה שהיה נפוׄ גם בק×Øב עמים אח×Øים.

Ā 

מאליו ב×Øו×Ø ×©×—×•×“×© אלול לא היה "חודש של ה×Ŗבוננו×Ŗ פנימי×Ŗ כפי שנהגו אבו×Ŗ אבו×Ŗינו לעשו×Ŗ מימים ימימה" כי אבו×Ŗינו לא עשו זא×Ŗ. כל עניין עש×Ø×Ŗ ימי ×Ŗשובה ו×Ŗח×Ŗמו ו×Ŗכ×Ŗבו שייך ל×Øאש השנה ש"נוצ×Ø" ×Øק לפני כ-1,600 שנה ו×Øק במאה ה-12, לפני כ-700 שנים, ה×Ŗפ×Ŗח ל"ימים הנו×Øאים".

אם כי כמובן יום הכיפו×Øים היה קיים. אבל לא היו כל הכנו×Ŗ ליום זה בחודש אלול וגם לא בין האחד ל×Ŗש×Øי, החודש השביעי כידוע, לבין יום הכיפו×Øים. זוהי מהו×Ø×Ŗ חדשה ×™×—×”×™×Ŗ.

כל המהו×Øו×Ŗ, המנהגים וההלכו×Ŗ בענייני ×Øאש השנה נכ×Ŗבו ×¢"י חז"ל בימי המשנה והלאה ולא במק×Øא או ×¢"י ההנהד×Øין.

ד"א, ×Øוב העמים, כולל ה×Øומאים, חגגו וחלקם חוגגים עד היום א×Ŗ ×Øאש השנה באביב בהביבו×Ŗ פהח.

האשו×Øים בעי×Øק וכן הפ×Øהים קו×Øאים לו עדיין "×Øיש ניהו".

גם יהודי א×Ŗיופיה לא ידעו על חג ×Øאש השנה מאומה עד שבמאה ה-19 באו במגע עם יהודי אי×Øופה.

דווקא עם יש×Øאל, שהצטווה ×¢"י אלוהיו לציין א×Ŗ ניהן כחודש ה×Øאשון, שינה א×Ŗ החודש ה×Øאשון מהציווי האלוהי למהו×Ø×Ŗ הבבלי×Ŗ ואח"כ יצ×Ø ×ž×”×•×Øו×Ŗ שונו×Ŗ שלא היו קיימו×Ŗ ב×Ŗקופו×Ŗ קודמו×Ŗ בעם יש×Øאל.

ש×Ŗהיה שנה טובה לכולם,

איציק אגם

Dr. Naomi Wagner

unread,
Sep 4, 2015, 12:31:25ā€ÆPM9/4/15
to ag...@agiloans.com, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
איציק יק×Ø
הדב×Øים שציינ×Ŗ נכונים - בענין ×Øאש השנה, ההקש×Ø ×”×‘×‘×œ×™ וכל הי×Ŗ×Ø- מאד מעניין והשכל×Ŗ א×Ŗ כולנו
אלא שבבקשה שים לב שיהונ×Ŗן ג×Øילק לא הש×Ŗמש בבטוי "אלפיĀ  שנים" אלא בביטוי "מימים ימימה" - בטוי שלא מציין כמה שנים- אלפים או מאו×Ŗ. כפי שאני ×Øואה א×Ŗ זה - הביטוי כללי -קצ×Ŗ פואטי,Ā  והמשמעו×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×”×™×ž×œ×™×Ŗ מאש×Ø ×ž×Ŗמטי×Ŗ.
כלומ×Ø- כך נהגנו דו×Øו×Ŗ על גבי דו×Øו×Ŗ- גם ×Ŗקופ×Ŗ חז"ל כפי שא×Ŗה מציין א×Ŗ המקו×Ø- הי×Ŗה לפני המון דו×Øו×Ŗ
והמוטיב העיק×Øי של החג מ×Ŗ×™×™×—×” לחשבון נפש, לפהק זמן שבו אנחנו עוצ×Øים ובוחנים א×Ŗ מעשינו ואולי גם מצליחים לשנו×Ŗ דב×ØיםĀ  לכיוון יו×Ŗ×Ø ×—×™×•×‘×™.Ā 
כ×Ŗיבה וח×Ŗימה טובה לכולנו
שב×Ŗ שלום
נעמי

From: Isaac Agam <ag...@agiloans.com>
To: "gri...@gmail.com" <gri...@gmail.com>; "iso-g...@googlegroups.com" <iso-g...@googlegroups.com>; ISO-BAinyanim marketplace <iso-mar...@googlegroups.com>
Sent: Friday, September 4, 2015 4:01 AM
Subject: RE: [ISO-BAinyanim marketplace] נשנושבועי

Rabbi Landa

unread,
Sep 4, 2015, 1:14:43ā€ÆPM9/4/15
to Dr. Naomi Wagner, ag...@agiloans.com, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
שלום לכולם

×Øאשי×Ŗ ב×Øכו×Ŗ לשנה החדשה ש×Ŗהיה זו שנה טובה ומבו×Øכ×Ŗ שנ×Ŗ שלום עלינו ועל כל יש×Øאל.
אינני ×Øוצה לפ×Ŗוח א×Ŗ הדיון הבא ב×Øבים בצו×Øה שלא נו×Ŗ× ×Ŗ א×Ŗ האפש×Øו×Ŗ לה×Ŗבטא כל הצו×Øך, אך מ×Øגיש חובה להגיב לדב×Øיכם במשפט הבא:

נקוד×Ŗ הבהיה של הדיון היא לא הפ×Øטים שהזכ×Ø×Ŗם בה×Ŗכ×Ŗבו×Ŗכם, אלא האמונה ב×Ŗו×Øה שבעל פה שנאמ×Øה למשה בהיני ועב×Øה מדו×Ø ×œ×“×•×Ø ×‘×¢×œ פה. וכשחזדל כ×Ŗבו או×Ŗה במשנה וב×Ŗלמוד זה לא נאמ×Ø ×ž×œ×™×‘× אלא דב×Ø ×©×¢×‘×Ø ×‘×ž×”×•×Øה מדו×Ø ×œ×“×•×Ø.

כשמ×Ŗייחהים לנאמ×Ø ×‘×Ŗלמוד ובמשנה שאחד ב×Ŗש×Øי הוא ×Øאש השנה לשנים, והנאמ×Ø ×¢×œ יום זה בדב×Øי חזדל כיום הדין וכו׳ כדב×Ø ×©×”×•× ב×Ŗוקף מע×Ŗ כ×Ŗיב×Ŗו ונוצ×Ø ×¢×œ ידי כו×Ŗבו - חזדל בעלי ה×Ŗלמוד,

זה בדיוק כמו שנייחה לנאמ×Ø ×‘×”×¤×Øי היהטו×Øיה א×Ŗ הזמן של הדפה×Ŗ ההפ×Ø... ה×Øי מהו×Ŗ ההפ×Ø ×‘×¢×Ŗ הדפה×Ŗו הוא לומ×Ø ×ž×” היה בהיהטו×Øיה - בשנים שעב×Øו.
כמו כן כ×Ŗיב×Ŗ המשנה וה×Ŗלמוד כל עניינם הוא להעבי×Ø ×œ×“×•×Øו×Ŗ הבאים א×Ŗ ה×Ŗו×Øה שבעל לה שעב×Øה מדו×Ø ×œ×“×•×Ø ×ž××– י×Øיד×Ŗ משה מה×Ø ×”×™× ×™ לפני 3300 שנה.

ב×Øו×Ø ×œ×›×œ שכשכ×Ŗוב ב×Ŗו×Øה על מזוזה דוכ×Ŗב×Ŗם על מזוזו×Ŗ בי×Ŗיךד בלא הד×Øכה מה לכ×Ŗוב ואיפה לקבוע, או על ההוכה דבהוכו×Ŗ ×Ŗשבו שבע×Ŗ ימיםד ולא כ×Ŗוב איך צ×Øיכה להי×Øאו×Ŗ ההוכה, או על השופ×Ø ×“×™×•× ×Ŗ×Øועהד / ד×Ŗקעו בחודש שופ×Øד, ולא מפו×Øט איזה קולו×Ŗ צ×Øיך להשמיע מהשופ×Ø, וכן ב×Øי×Ŗ מילה לא מפו×Øט היכן ואיך לעשו×Ŗ א×Ŗ הב×Øי×Ŗ וכהנה ×Øבו×Ŗ.Ā 
מובן לכל שכשמשה קיבל והעבי×Ø ××Ŗ הציווי לעם יש×Øאל לא קיבל והעבי×Ø ×“×‘×Øים ×”×Ŗומים אלא עם הו×Øאו×Ŗ והד×Øכו×Ŗ ב×Øו×Øו×Ŗ.
והם עב×Øו מדו×Ø ×œ×“×•×Ø.

כן מאמינים בהיפו×Øי ה×Ŗו×Øה או לא, כן מאמינים ב×Ŗו×Øה שבעל פה כדב×Ø ×©×¢×‘×Ø ×ž×“×•×Ø ×œ×“×•×Ø ××• לא. זה דב×Ø ×©×™×© בו בחי×Øה חופשי×Ŗ לכל אחד ואשמח לדון על כך בפו×Øום אח×Ø.

אך חשוב להציב א×Ŗ הדיון על הבהיה הנכון.

שנה טובה לכולנו ושב×Ŗ שלום

Rabbi Menachem Landa

Chabad Israeli Community Of the Bay Area

1650 Channing Ave. Palo Alto CA 94303

650.804.5019

www.chabadisraeli.orgĀ 

---------

Please consider supporting us! Ā Click HereĀ To make a donation.



ā€«×‘-Sep 4, 2015, בשעה 9:28 AM, ā€ā€Dr. Naomi Wagner ā€<psych...@yahoo.com> כ×Ŗב/ה:ā€¬

Isaac Agam

unread,
Sep 4, 2015, 1:26:21ā€ÆPM9/4/15
to Dr. Naomi Wagner, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
לנעמי היק×Øה לא פחו×Ŗ
אינני בטוח.
דמימים ימימהד פי×Øושו מ×Øאשי×Ŗ ההיהטו×Øיה יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×“×ž×œ×¤× ×™ ה×Øבה זמןד לדע×Ŗי.
אבל אני שמח שהדיון נפ×Ŗח. טוב שנדון בהיהטו×Øיה ובמנהגים שלנו עם ×Øאש פ×Ŗוח.Ā 
אני כמובן מכי×Ø ××Ŗ המוטיב העיק×Øי של חגי ×Ŗש×Øי כיום. אני לא בטוח שהיהודים אכן מקיימים או×Ŗו. אבל המוטיב יפה ויכול היה לה×Ŗפ×Ŗח מבלי דלהה×Ŗי×Øד א×Ŗ מקו×Ø ×”×—×’.
ה×Øי ה×Ŗנדך מהפ×Ø ×œ× ×• הכל. הטוב, ה×Ø×¢ והמכוע×Ø. זה אולי היפה והמושך בו. למה לא יכולים לעשו×Ŗ זא×Ŗ גם כיום? Ā 
שנה טובה גם לך
איציק אגם

Sent from my iPhone

Isaac Agam

unread,
Sep 6, 2015, 2:56:20ā€ÆAM9/6/15
to Rabbi Landa, Dr. Naomi Wagner, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
ל×Øבי לנדא שלום ושנה טובה
מאח×Ø ×•×™×¦××” השב×Ŗ, ה×Øשה לי לענו×Ŗ על הע×Øו×Ŗיך.
על כל עם לדע×Ŗ א×Ŗ ההיהטו×Øיה שלו וחבל שבעם יש×Øאל, מאז ×Ŗקופ×Ŗ ה×Øבנים בלבד, שהחלה פחו×Ŗ או יו×Ŗ×Ø ×‘×Ŗקופ×Ŗ מ×Øד כוכבא (130 - 133 לההדנ) ניכ×Ø×Ŗ נטיה חזקה לעוו×Ŗ א×Ŗ העובדו×Ŗ והנהיבו×Ŗ. זה לא היה כך לפני כן.Ā 
כמובן שאני מדב×Ø ×¢×œ עובדו×Ŗ ולא על אמונו×Ŗ. מי שמאמין שכל הילוף ושינוי הובא עדי ה×Ŗו×Øה שבעדפ, זו זכו×Ŗו. אבל זה לא משנה עובדו×Ŗ וגם לא מן ה×Øאוי לקבוע שבכלל היא קיימ×Ŗ או לא הי×Ŗה קיימ×Ŗ ×Ŗו×Øה שבעדפ בבטחון ×Øב כזה.
גם כיום אנחנו ×Øואים נטיה לא ב×Øיאה של חוגים ×Øבניים להלף א×Ŗ ההיהטו×Øיה של הציונו×Ŗ ולשייך א×Ŗ הצלחו×Ŗיה למיני ניהים ומעשים שלא ק×Øו.Ā 
בעניין ה×Ŗו×Øה שבעדפ, אולי ×Ŗחכים או×Ŗי.
מי קיבל או×Ŗה בדיוק. בי×Ŗ הילל או בי×Ŗ שמאי? החכמים שה×Ŗנגדו למ×Øד הגדול ב×Øומאים או הקנאים ש×Øצחו א×Ŗ הכהן הגדול ומשפח×Ŗו על המזבח והמשיכו בו עד לחו×Øבן? החכמים, כולל ×Øאש ההנהד×Øין, שה×Ŗנגדו למ×Øד ב×Ø-כוכבא או ×Øבי עקיבא ש×Ŗמך בו? חכמי ההנהד×Øין שה×Ŗנגדו לעונש מוו×Ŗ או אלה ש×Ŗמכו בו? בכלל ה×Øוב בהנהד×Øין או המיעוט בו? (ה×Øי בחכמה ×Øבה עשה ההנהד×Øין שגם דע×Ŗ המיעוט בו ה×Øבה פעמים ה×Ŗפ×Øהמה ב×Øשומו×Ŗיו), החהידים או המ×Ŗנגדים? ה×Øבנים ש×Ŗמכו בציונו×Ŗ או אלה שה×Ŗנגדו לה? ×Øבני האו×Ø×Ŗודוקהים? הקונה×Øבטיבים או ה×Øפו×Øמים? ה×Øב הדמשיחד שניאו×Øהון או, ×Ŗהלח על הביטוי, ה×Øב הדמשיחד ישו מנצ×Ø×Ŗ?
אני די מבולבל בעניין זה.Ā 
ש×Ŗהיה לך שנה טובה ומבו×Øכ×Ŗ
איציק אגם


Sent from my iPhone

Rabbi Landa

unread,
Sep 6, 2015, 3:11:37ā€ÆAM9/6/15
to Isaac Agam, Dr. Naomi Wagner, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
ק×Øא×Ŗי בעניין א×Ŗ ×Ŗגוב×Ŗך, ונהני×Ŗי שכיבד×Ŗ א×Ŗ השב×Ŗ, אך נהחפ×Ŗ לכ×Ŗוב בצו×Øה לא מכובד×Ŗ ב×Øבים על ה×Øבי מליובאוויטש ולכן לא אגיב עוד.
ואשא×Ø ×‘×–×” ידידך המב×Øכך בשנה טובה ומ×Ŗוקה.

Rabbi Menachem Landa

Chabad Israeli Community Of the Bay Area

1650 Channing Ave. Palo Alto CA 94303

650.804.5019

www.chabadisraeli.orgĀ 

---------

Please consider supporting us! Ā Click HereĀ To make a donation.



ā€«×‘-Sep 5, 2015, בשעה 11:56 PM, ā€ā€Isaac Agam ā€<ag...@agiloans.com> כ×Ŗב/ה:ā€¬

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Sep 6, 2015, 6:14:03ā€ÆAM9/6/15
to Isaac Agam, iso-g...@googlegroups.com, iso-mar...@googlegroups.com, Dr. Naomi Wagner, rabbi...@gmail.com
שלום וב×Øכה איציק
×Øאשי×Ŗ, אני מאד שמח על ×Ŗגובו×Ŗיך, כך אני יודע שלפחו×Ŗ מישהו קו×Øא א×Ŗ הדב×Øים... כמו כן ביקו×Ø×Ŗ עניני×Ŗ היא ×Ŗמיד בקו×Ø×Ŗ בונה ומדיאלוג ×Øק מ×Øויחים.
בקש×Ø ×œ×“×‘×Øיך, אין לי מה להוהיף על דב×Øיה של ד"×Ø ×•×’× ×Ø ×©×›×ž×•×‘×Ÿ לא ה×Ŗכוונ×Ŗי בדווקא לדייק ב×Ŗא×Øיכים, אלא שזו המהו×Ø×Ŗ שלנו כב×Ø ×“×•×Øו×Ŗ ×Øבים. כמו כן, חידד ה×Øב לנדאו א×Ŗ הדיון שהכל מ×Ŗחיל באמונה במהו×Ø×Ŗ ה×Ŗו×Øה שבע"פ שמפיה אנו חיים ובזכו×Ŗה אנו שו×Øדים כעם. מי שלא האמין בה במהלך הדו×Øו×Ŗ, ני×Ŗק א×Ŗ עצמו מהעם היהודי.
ב×Øשו×Ŗך א×Ŗמצ×Ŗ לך א×Ŗ מהו×Ŗ החג לפי המהו×Ø×Ŗ של חז"ל המ×Øאה ששו×Øשיו של היום הגדול הזה נטועים מב×Øיא×Ŗ העולם.

×Øאש השנה שונה משא×Ø ×—×’×™ יש×Øאל. הוא לא בא להנציח אי×Øוע היהטו×Øי כלשהו בחיי העם.

ל×Øאש השנה ā€“ ×Øקע וייחוד אח×Ø: הוא יום יצי×Ø×Ŗו של האדם, הוא יום ההולד×Ŗ של האנושו×Ŗ.

העולם נב×Øא בכ"ה באלול, ויום ששי, יום הולד×Ŗ האדם, חל בא' ×Ŗש×Øי.

קביעה זו מהווה, מפ×Ŗח, לפיו ני×Ŗן להבין א×Ŗ אופי הצו×Øה, ש×Øצ×Ŗה ה×Ŗו×Øה ל×Ŗ×Ŗ ליום זה, יום ההולד×Ŗ של האנושו×Ŗ.

מדינה החוגג×Ŗ א×Ŗ יום עצמאו×Ŗה ā€“ מ×Øכיבה א×Ŗ החגיגה משלושה מוטיבים. היא מכ×Øיזה על שב×Ŗון ממלאכה, ובכך היא מאפש×Ø×Ŗ לאז×Øחיה לשמוח. היא מציגה בפני ×Ŗושביה א×Ŗ המכו×Ŗה, א×Ŗ כוחה וא×Ŗ יכול×Ŗה (במצעדים צבאיים ועוד). יחד עם זא×Ŗ היא עו×Øכ×Ŗ חשבון נפש, בודק×Ŗ א×Ŗ השגיה ומציגה א×Ŗ ×Ŗוכניו×Ŗיה לע×Ŗיד.

ני×Ŗן ל×Øאו×Ŗ ב×Øאש השנה ā€“ ביום הולד×Ŗה של האנושו×Ŗ ā€“ א×Ŗ שלוש×Ŗ המוטיבים המ×Øכזיים הללו המ×Øכיבים א×Ŗ מהו×Ŗו ו×Ŗוכנו של יום קדוש זה.

א.Ā Ā ×”שמחה. ×Øאש השנה נק×Øא יום טוב (מהכ×Ŗ ×Ø"ה ד' ×¢"א) ומחייב העודה חגיגי×Ŗ, ואולי אף שמחה.

כשה×Ŗו×Øה הו×Ø×Ŗה על שב×Ŗון "כל מלאכ×Ŗ עבודה לא ×Ŗעשו", היא יצ×Øה א×Ŗ הבהיה לחגיגיו×Ŗו של יום זה, וכשכ×Ŗבה: "מק×Øא קדש יהיה לכם" (שמו×Ŗ י"ב, ט"ז) ā€“ היא קבעה שאנשים י×Ŗאהפו יחד לצו×Øך ×Ŗפילה.

ב. ההמכו×Ŗ. "המלך היושב על כהא ×Øם ונישא". אנו מע×Øיצים, משבחים ומפא×Øים א×Ŗ יוצ×Ø ×”×¢×•×œ× ויוצ×Ø ×”××“×. באימה וב×Øטט מכ×Ŗי×Øים אנו או×Ŗו מחדש עלינו. מקבלים על עצמנו א×Ŗ מ×Øו×Ŗו ומ×Ŗחייבים להיו×Ŗ × ×Ŗיניו הנאמנים. ב×Øכ×Ŗ "מלכויו×Ŗ" ā€“ המהווה חלק מכובד מ×Ŗפיל×Ŗ מוהף ā€“ עוהק×Ŗ כולה בקבל×Ŗ עול מלכו×Ŗ שמים באהבה.

ג.Ā Ā ×—שבון הנפש. ביום זה, בע×Ŗ עלו×Ŗו על כהא מלכו×Ŗו, פו×Ŗח הבו×Øא בהקי×Ø×Ŗ כל × ×Ŗיניו ובבדיק×Ŗ מעשיהם, ה×Ŗנהגו×Ŗם ואו×Øחו×Ŗ חייהם. ביום זה עוב×Øים לפניו "כל באי עולם כבני מ×Øון" (משנה ×Ø"ה א, ב). "היום ה×Ø×Ŗ עולם, היום יעמיד במשפט כל יצו×Øי עולמים! נאמ×Ø ×¢×•×“: "אין שכחה לפני כהא כבודך, ואין × ×”×Ŗ×Ø ×ž× ×’×“ עיניך". העובדה, שהפ×Ø ×”×–×›×Øונו×Ŗ נק×Øא מאליו ("ומאליו יק×Øא") "וחו×Ŗם יד כל אדם בו" ā€“ מגבי×Øה א×Ŗ הח×Øדה. ב×Øכ×Ŗ "זכ×Øונו×Ŗ" מהווה אף היא חלק נכבד מ×Ŗפיל×Ŗ מוהף ועוהק×Ŗ ב"זכ×Øונו×Ŗיו" של הבו×Øא. היא שוטח×Ŗ לפניו בקשה שיזכו×Ø ×‘×‘×•××• ל×Ŗ×Ŗ דין גם א×Ŗ "הב×Øי×Ŗ וא×Ŗ החהד וא×Ŗ השבועה" אש×Ø × ×©×‘×¢ לאב×Øהם אבינו.

אלה הם שלוש×Ŗ המ×Øכיבים העיק×Øיים של ×Øאש השנה. ה×Øאשון ā€“ השמחה ā€“ הוא, אמנם "נחל×Ŗם" של כל חגי יש×Øאל, אך השנים האח×Øים המלכויו×Ŗ והזכ×Øונו×Ŗ ā€“ מיוחדים הם ליום זה בלבד.

ב×Ŗקיע×Ŗ השופ×Ø ×‘××™× גם כן לידי ביטוי השמחה, ההמכו×Ŗ וחשבון הנפש.

א. השמחה: השופ×Ø ×”×™×” מאז ומ×Ŗמיד כלי ביטוי לשמחה: "וביום שמח×Ŗכם ובמועדיכם וב×Øאשי חדשיכם ו×Ŗקע×Ŗם בחצוצ×Øו×Ŗ..." (במדב×Ø ×™, י). במקדש היו ×Ŗוקעים בחצוצ×Øו×Ŗ ובשופ×Øו×Ŗ גם יחד (מהכ×Ŗ ×Øאש השנה פ"ג מ"ג).

ב. ההמכו×Ŗ: השופ×Ø ×”×™×” מאז ומ×Ŗמיד כלי, שהש×Ŗמשו בו להמליך מלך בעם, לפיכך בו גם יכ×Øיזו על המלכ×Ŗו של הבו×Øא, כפי שנאמ×Ø, בפ×Øק מ"ז ב×Ŗהלים, הנאמ×Ø ×©×‘×¢ פעמים לפני ×Ŗקיע×Ŗ שופ×Ø: "עלה אלוקים ב×Ŗ×Øועה, ה' בקול שופ×Ø ...מלך אלקים על גוים, אלקים ישב על כהא קדשו".

השופ×Ø ×ž×©×ž×© גם כ×Ŗזכו×Ø×Ŗ ליום הדין ולע×Ŗ המשפט, כמו שאמ×Ø ××”×£: "×Ŗקעו בחודש שופ×Ø ×‘×›×”×” ליום חגנו, כי חוק ליש×Øאל הוא, משפט לאלקי יעקב" (×Ŗהילים פא, ד ā€“ ה).

ג. חשבון נפש: כש×Ŗוקעים בשופ×Ø ×‘×Øאש השנה מבטאים, אמנם, א×Ŗ שמח×Ŗ החג, אך במיוחד א×Ŗ המלכ×Ŗ ה' וא×Ŗ הזכ×Øונו×Ŗ העולים לפניו. וכה אמ×Ø ×Øבי עקיבא בצטטו א×Ŗ דב×Øי הבו×Øא עצמו: "אמ×Øו לפני מלכויו×Ŗ, זכ×Øונו×Ŗ ושופ×Øו×Ŗ. מלכויו×Ŗ ā€“ כדי ש×Ŗמליכוני עליהם, זכ×Øונו×Ŗ ā€“ כדי שיעלה זכ×Øונכם לפני לטובה, ובמה? ā€“ בשופ×Ø" (×Ø"ה ט"ז ×¢"א).Ā  Ā 


כמו כן ביום גדול זה א×Øעו כמה וכמה מאו×Øעו×Ŗ ק×Øיטיים לעמנו ולאנושו×Ŗ כולה. {כמובן ×¢"פ חז"ל ומהו×Ø×Ŗ ה×Ŗו×Øה שבע"פ}


1. ×Ŗחיל×Ŗ העולם - אדם ה×Øאשון עשה ×Ŗשובה ב×Øאש השנה

2. ×Ø"ה שנ×Ŗ מ' - ה×Ŗקבלה ×Ŗשוב×Ŗו של קין

3. ×Ø"ה ב' אלפים מ"ח - נפקדה ש×Øה אמנו

4. ×Ø"ה ב' אלפים פ"ה - עקיד×Ŗ יצחק

5. ×Ø"ה ב' אלפים קצ"ט - נפקדה ×Øחל אמנו

6. ×Ø"ה ב' אלפים ×Øכ"ט - יוהף מש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×‘×™×Ŗ האהו×Øים

7. ×Ø"ה ב' אלפים ×Ŗ×Ŗ"ל - נפקדה חנה אמו של שמואל הנביא

8. ×Ø"ה ג' אלפים ×Ŗי"ג - החזי×Ø ×¢×–×Øא הנביא עט×Øה ליושנה


ש×Ŗהיה לך ולמשפח×Ŗך שנה טובה ומבו×Øכ×Ŗ.


יהונ×Ŗן ג×Øילק


ב×Ŗא×Øיך 4 בהפטמב×Ø 2015 בשעה 7:01, מא×Ŗ Isaac Agam <ag...@agiloans.com>:



--
יהונ×Ŗן ג×Øילק

Dr. Naomi Wagner

unread,
Sep 6, 2015, 1:25:50ā€ÆPM9/6/15
to ag...@agiloans.com, Rabbi Landa, gri...@gmail.com, iso-g...@googlegroups.com, ISO-BAinyanim marketplace
איציק יק×Ø
ב×Øו×Ø ×©××Ŗה אדם חושב ונ×Øאה שא×Ŗה בקי במקו×Øו×Ŗ, ושאיכפ×Ŗ לך מגו×Øל העם היהודי.
לאח×Øונה ק×Øא×Ŗי א×Ŗ ההפ×Ø ×©×œ עמוה עוז שנכ×Ŗב יחד עם בי×Ŗו ההיהטו×Øיוני×Ŗ פניהĀ  עוז-זלצב×Øג×Ø "יהודים ומילים" , וה×Ŗיזה העק×Øי×Ŗ היא שהטקהטים היהודיים- כפי שהוא מכנה א×Ŗ ה×Ŗו×Øה שבעל-פה וא×Ŗ ההידו×Ø, הם ששמ×Øו או×Ŗנו כעם- הם ששמ×Øו על ה×Øציפו×Ŗ היהודי×Ŗ. ציטטה: "הטקהטים היומיים, השבועיים, החודשיים והשנ×Ŗיים שוננו שוב ושוב, מעוגנים בלוח השנה העיב×Øי, ...הילדים נולדו ל×Øש×Ŗ א×Ŗ חו×Ŗמה המעצב של היפ×Øיה שלמה" (עמוד 45) .
או×Ŗה ×Øציפו×Ŗ מוזכ×Ø×Ŗ בפ×Øק ה×Øאשון של פי×Øקי אבו×Ŗ: משה-יהושוע- זקנים-נביאים- אנשי ×›× ×”×Ŗ הגדולה.
ה×Ŗו×Øה שבעל=פה נח×Ŗמה על ידי ×Øבי יהודה הנשיא בהוף ×Ŗקופ×Ŗ ה×Ŗנאים- המשנה וה×Ŗלמוד- לימוד ושינון-Ā  הם הבהיה שקיים או×Ŗנו לאו×Øך הדו×Øו×Ŗ- טוען עמוה עוז!
בנושא ההיגנון של הויכוחים בימים האח×Øונים - ×Ŗנוע×Ŗ חב"ד פועל×Ŗ במקומו×Ŗ הכי נידחים (×Øאה למשל בקטמנדו) לשמ×Ø ××Ŗ הניצוׄ היהודי, מ×Ŗוך אהב×Ŗ יש×Øאל ונדיבו×Ŗ לב. ה×Øבי מלובביטש זצ"ל היה המנהיג של ה×Ŗנועה במשך ה×Øבה שנים וחיזק א×Ŗ האלמנט של השליחו×Ŗ החבדניקי×Ŗ לכל קצווי ×Ŗבל.עם כל הכבוד והע×Øכה לך, איציק, א×Ŗה ×Ŗמיד מוכן לעזו×Ø ×•×¢×•× ×” ×Ŗמיד בעיצה טובה בכל ענין, ה×Øב מלובביטש ×Øאוי ליחה כבוד ובודאי לא לאיזכו×Ø ×©×ž×• בהמיכו×Ŗ למישהו אח×Ø. Ā  Ā 
שנה טובה ומבו×Øכ×Ŗ
Ā × ×¢×ž×™
Ā 




From: Isaac Agam <ag...@agiloans.com>
To: Rabbi Landa <rabbi...@gmail.com>
Cc: Dr. Naomi Wagner <psych...@yahoo.com>; "gri...@gmail.com" <gri...@gmail.com>; "iso-g...@googlegroups.com" <iso-g...@googlegroups.com>; ISO-BAinyanim marketplace <iso-mar...@googlegroups.com>
Sent: Saturday, September 5, 2015 11:56 PM
Subject: Re: [ISO-BAinyanim marketplace] נשנושבועי

irit bornstein

unread,
Sep 7, 2015, 1:49:19ā€ÆAM9/7/15
to ISO-BAinyanim marketplace
×Ŗשוב×Ŗו של ה×Øב לנדא, שבוח×Ø ×œ×”×™×ž× ×¢ מעימו×Ŗ ובמקום מב×Øך כידיד לשנה טובה, מ×Øאה על גדול×Ŗו וחוכמ×Ŗו של ×Øב זה.
זא×Ŗ הזדמנו×Ŗ נפלאה, לאמ×Ø ×§×‘×œ עם ועדה, ל×Øב לנדא ואיש×Ŗו הנפלאה, הוניה, אש×Ø ×¤×•×Ŗחים א×Ŗ בי×Ŗם וא×Ŗ ליבם בכל חג ובכל שב×Ŗ. אש×Ø ×ž×§×Øבים או×Ŗנו אך באו×Ŗה מידה מקבלים או×Ŗנו כפי שאנו. כי×Ŗ×Ø ×Øבני חבדד עהוק ה×Øב בדאגה לכלם אך גם ליחיד, שלא ×™×—×”×Ø ×œ×ž×™×©×”×• דב×Ø ×¢×œ שולחנו בחג, הוא דואג למי שידו אינה משג×Ŗ דב×Ø ×ž×”, מנהה להפעיל א×Ŗ קש×Øיו עם אנשים בקהילה והכל ×Ŗמיד בחיוך ו×Øצון טוב
×Ŗודה ×Øבי לנדא והוניה על פעלכם כל השנה
שנה טובה!!!!!! שנ×Ŗ ב×Øיאו×Ŗ ואוש×Ø ×•×”×ž×©×š עשיה מבו×Øכ×Ŗ

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Sep 11, 2015, 2:12:08ā€ÆAM9/11/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אבינו מלכנו חדש עלינו שנה טובה. {מ×Ŗוך ה×Ŗפילה ל×Øאש השנה}

הטטוה שבועי:
כדי שנוכל להע×Øיך נכון א×Ŗ ביצועינו במשך השנה הבאה, אנחנו חייבים להכי×Ø ×§×•×“× א×Ŗ ה×Ŗפקיד שלנו.Ā ×›×œ נשמה מגיעה לעולם הזה מצויד×Ŗ במשימה חיובי×Ŗ ייחודי×Ŗ, ו×Øבים מאי×Ŗנו עוב×Øים א×Ŗ החיים וצועדים בד×Øך שה×Ŗוו×Ŗה החב×Øה,Ā ×œ×œ× כל ה×Øגשה ב×Øו×Øה שמשימה ייחודי×Ŗ כלשהי הופקדה בידם.Ā 
ציטוט שבועי:
הוף, הוא ×Ŗמיד ה×Ŗחלה של משהו אח×Ø.Ā {לאה נאו×Ø}

שופ×Ø ×©×‘×•×¢×™:

'קול ייחודי'

מקו×Øי ומיוחד-במינו הוא קולו של השופ×Ø ×”×™×”×•×“×™, פשוט ו×Øגיל. אפילו צו×Ø×Ŗו החיצוני×Ŗ של השופ×Ø ××™× × ×” מעשה-אמנו×Ŗ. הוא נשא×Ø ×‘×ž×Øאהו הקדמוני, הטבעי. צלילי השופ×Ø ××™× × מעו×Ø×Øים ה×Ŗפעלו×Ŗ במנגינה ×¢×Øבה, אינם מקהימים בקול נעים, אינם מביאים א×Ŗ האדם לידי ×Øגשנו×Ŗ ואינם נוהכים עליו חלום; ב×Øם, מאידך יש להם הד כבד-משקל החוד×Ø ×•× ×•×§×‘ עמוק-עמוק. הם נוגעים עד הנימים החבויים ביו×Ŗ×Ø ×‘× ×©×ž×Ŗ האדם ומשפיעים השפעה ללא-קׄ על ×Øוחו. הם מדובבים אל המצפון, מעו×Ø×Øים א×Ŗ ה×Ŗודעה וקו×Øאים לחשבון-הנפש.
צמ×Øמו×Ø×Ŗ חולפ×Ŗ בעצמו×Ŗיו של היהודי, בשמעו א×Ŗ ה×Ŗקיעה ה×Øאשונה. הוא נזכ×Ø ×›×™ הנה יועמד לפני ×›×”-המשפט שבשמים; מיד ×Ŗ×Ŗחיל ביקו×Ø×Ŗ המאזן השנ×Ŗי שלו, לבחון א×Ŗ ה×Ŗנהגו×Ŗו ולהקו×Ø ××Ŗ נטיו×Ŗיו והיבו×Ŗ-מעשיו; מיד יוצא פהק-דין אלוקי קפדני לגבי כל קיומו וגו×Øלו.
מזדעזע היהודי ו×Øועד בה×Ŗבוננו אל הבא לק×Øא×Ŗו. בין-×Øגע ה×Øיהו מ×Ŗ× ×¢×Ø ×ž×Ŗ×Øדמ×Ŗו העמוקה ומ×Ŗפכח ממאווייו הגופניים.
הוא ×Øואה עד כמה ×—×”×Øי ×¢×Øך ומשמעו×Ŗ הם חיי-החולין, חיי הבל-ההבלים; עד כמה ×Øיקני ואווילי הוא האוש×Ø ×”×’×•×¤× ×™; עד כמה קטנוניים ואפהיים הם כל הנכהים הא×Øציים; ועד כמה ×—×”×Øי-×Ŗכלי×Ŗ הם כל העמל והיגיעה למען צ×Øכי הגוף.Ā 

×Øגש של ח×Øטה ונוחם אופף או×Ŗו. הוא מחליט החלטה אי×Ŗנה ומוצקה, כי מהיום והלאה ימנע א×Ŗ ה×Ø×¢ ויעשה א×Ŗ הטוב.
השופ×Ø ×”×™×”×•×“×™ ואו×Ŗו×Ŗ-קולו, אין להם כל דמיון לאו×Ŗם או×Ŗו×Ŗ-המלחמה אש×Ø ×œ×“××‘×•×Ÿ-לבנו שמענום במידה י×Ŗי×Øה. בעוד אש×Ø ×—×¦×•×¦×Ø×Ŗ-הק×Øב ב×Ŗ×Øוע×Ŗה הזועמ×Ŗ והאכז×Øי×Ŗ, מלהיבה א×Ŗ יצ×Øי-דמו של האדם, מג×Øש×Ŗ מ×Ŗוכו א×Ŗ הזיק האלוקי ודוחפ×Ŗ או×Ŗו ליהפך לחיי×Ŗ-פ×Øא. או×Ŗ החצוצ×Øה משמש לו לחייל בחזי×Ŗ כפקודה לה×Ŗנפל בח×Øבו ובחני×Ŗו על אחיו עצמו-ובש×Øו, ל×Øצוח, לשחוט, לה×Øוה ולהשמיד. ולעומ×Ŗ זה, השופ×Ø ×”×™×”×•×“×™ בקולו המעודן והנוח, מהמל א×Ŗ הצדק והיוש×Ø, האחדו×Ŗ והאחווה. קול השופ×Ø ×ž×©×ž×© כצו לשח×Ø×Ø ××Ŗ כל העבדים, בע×Ŗ היובל, ולהשיב כל נחלה אל בעליה האמי×Ŗיים.
השופ×Ø ×”×™×”×•×“×™ קו×Øא גם ×Ŗיג×Ø, אך לא למלחמ×Ŗ-דמים כי אם למלחמה נגד ה×Ø×¢, נגד השטן, הוא יצ×Ø ×”×Ø×¢. ה×Ŗקיעו×Ŗ נועדו לבלבל ולע×Øבב א×Ŗ השטן, א×Ŗ ה×Øצון המ×Ŗעה. מלחמה זו הינה גם מלחמ×Ŗ-שיח×Øו×Ø, להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×Ÿ האנוכיו×Ŗ והאהבה העצמי×Ŗ, מן השעבוד אל ה'אני'.

פעוט הוא השופ×Ø ×”×™×”×•×“×™, ב×Øם גבוהה מאד היא ×Ŗ×Øוע×Ŗו. לפני כא×Øבע×Ŗ אלפים שנה, בע×Ŗ המעמד החגיגי של קבל×Ŗ-ה×Ŗו×Øה - ה×Øעיד השופ×Ø ××Ŗ כל חלל היקום. הדם של קולו×Ŗ-השופ×Ø ×”×”× עודנו מצטלצל עד היום, מבלי שים לב לכך שעמים ×Øבים ניהו להח×Øישו בפעמוני-צ×Øיחיהם, אך העלו ח×Ø×” בידם. קול השופ×Ø ×ž×•×”×™×£ להדהד בלבבו×Ŗ היהודים ובהדו מ×Ŗפו×Ø×Øים לבו×Ŗיהם של כל הע×Øיצים והאכז×Øים המ×Ŗנכלים לנו ל×Øעה.
{מ×Ŗוך: 'טל יש×Øאל' לה×Øב טוביה טביומי זצ"ל}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

×Øק ×Ŗקיעה אח×Ŗ!

×Øבי חיים-אלעז×Ø ×©×¤×™×Øא, האדמו"×Ø ×ž×ž×•× ×§×˜×©, חיבב מאוד א×Ŗ נכדו הקטן, והנכד היה מבלה ה×Øבה בחד×Øו. פעם אח×Ŗ בחודש אלול, כש×Ŗקע האדמו"×Ø ×‘×©×•×¤×Ø, ביקש הילד שי×Ŗקע עוד ×Ŗקיעה אח×Ŗ בעבו×Øו. ההב נענה, ו×Ŗקע עוד ×Ŗקיעה לשמח×Ŗ נכדו.

כשהגיע ×¢×Øב ×Øאש-השנה לא ×Ŗקע האדמו"×Ø ×‘×©×•×¤×Ø, מכיוון שאין ×Ŗוקעים בע×Øב ×Øאש-השנה. אולם הנכד לא וי×Ŗ×Ø, ×Øקע ב×Øגליו וה×Ŗחנן: הבא, ×Ŗקיעה אח×Ŗ, ×Øק ×Ŗקיעה אח×Ŗ. ההב נכנע לו ו×Ŗקע ×Ŗקיעה אח×Ŗ.

ב×Øאש-השנה, לפני ה×Ŗקיעו×Ŗ, פ×Ŗח ה×Øבי א×Ŗ א×Øון-הקודש וק×Øא: '×Øיבונו-של-עולם! עליי לבקש מחילה על שעב×Ø×Ŗי על המנהג המקובל ו×Ŗקע×Ŗי א×Ŗמול בשופ×Ø. עשי×Ŗי זא×Ŗ כי לא יכול×Ŗי לשא×Ŗ א×Ŗ בכיו של נכדי. וא×Ŗה, ×Øיבונו-של-עולם, בניך בוכים ומ×Ŗחננים ā€“ ×Øק ×Ŗקיעה אח×Ŗ! ×Ŗקע בשופ×Ø ×’×“×•×œ לחי×Øו×Ŗנו! האם לא ×Ŗיענה ל×Ŗחנוני בניך?!.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ נצבים / 'קש×Ø ×’×•×Øדי'

"ולא א×Ŗכם לבדכם אנכי כו×Ø×Ŗ א×Ŗ הב×Øי×Ŗ הזא×Ŗ" {דב×Øים כ"ט, י"ג}

ביום מו×Ŗו של משה היו בני יש×Øאל אח×Øי חוויה מזעזע×Ŗ. הם שמעו א×Ŗ הקללו×Ŗ (דב×Øים כ"ח). הם עמדו מול הגו×Øל היהודי המוז×Ø. גו×Øל, שממנו לא יוכלו לה×Ŗחמק לעולם.
אלפי שנו×Ŗ קו×Øו×Ŗ העם עב×Øו לנגד עיניהם. ×Ŗמונו×Ŗ ×Ŗמונו×Ŗ חלפה היהטו×Øיה זו לנגד עיניהם, בשעה שמשה דיב×Ø. ×Ŗמונו×Ŗ של כל הגלויו×Ŗ, הצ×Øו×Ŗ והיהו×Øים, שינח×Ŗו על צאצאיהם.
באו×Ŗם ×Øגעים קשים, כשחייב היה משה להעמיד או×Ŗם על מלוא ×Øצינו×Ŗה של הב×Øי×Ŗ שכ×Ø×Ŗו בהיני עם האלוקים -Ā ×ž×”ל בדב×Øיו גם נטפי ×Øוך, חיבה, נחמה ו×Ŗקווה.
'בידכם לכ×Ŗוב כ×Øצונכם א×Ŗ הפ×Ø ×¢×Ŗידכם. בה×Ŗנהגו×Ŗכם ×Ŗקבעו האם ידמו קו×Øו×Ŗ חייכם לחזו×Ŗ הקשה שב×Ŗוכחה או לפניה השוחקו×Ŗ והמאי×Øו×Ŗ של מהכ×Ŗ הב×Øכו×Ŗ, המקדימו×Ŗ או×Ŗה'. (×Øש"י שם ×¢"פ מד×Øש ×Ŗנחומא)
אבל, הוהיף משה ואמ×Ø, גם אם יבואו עליכם החו×Øבן, הגלו×Ŗ, ה×Ŗפוצה והאהונו×Ŗ ā€“ הם יקיימו א×Ŗכם. באו×Øח פ×Øדוקהלי ונה×Ŗ×Ø, י×Ŗ×Øמו דווקא הם לנצחיו×Ŗ העם ולאי הכחד×Ŗו, עד בוא גאול×Ŗו הע×Ŗידה.
למה? משום שנאמ×Ø:
"ולא א×Ŗכם לבדכם אנכי כו×Ø×Ŗ א×Ŗ הב×Øי×Ŗ הזא×Ŗā€¦ כי א×Ŗ אש×Ø ×™×©× ×• פה עמנו עומד היוםā€¦ וא×Ŗ אש×Ø ××™× × ×• פה עמנו היום" (דב×Øים כ"ט, י"ג-י"ד).
הב×Øי×Ŗ היא ב×Øי×Ŗ נצח. כפופים לה הדו×Øו×Ŗ כולם.
הם שמעו א×Ŗ החזו×Ŗ הקשה והאזינו לדב×Øי הב×Øי×Ŗ והנחמה. בוודאי הבינו א×Ŗ האמו×Ø, ההכימו וקיבלו או×Ŗה עליהם כ×Øאוי.
לא כן בדו×Øו×Ŗ מאוח×Øים יו×Ŗ×Ø, אלו העלו השגו×Ŗ כלפי ב×Øי×Ŗ זו. הציגו שאלו×Ŗ נוקבו×Ŗ. הדו×Øשו×Ŗ ×Ŗשובה.
באיזו זכו×Ŗ, ובאיזו ×Øשו×Ŗ יכול היה דו×Ø ×”×ž×“×‘×Ø ×œ×¢×Øוך ההכמים, ולו עם האלוקים, שיחייבו או×Ŗי ā€“ בן דו×Ø ×ž××•×—×Ø ×™×•×Ŗ×Ø? ואם אין ב×Øצוני לקיים מצוו×Ŗ, כלום קיימ×Ŗ הזכו×Ŗ להעניש או×Ŗי? הלא, אני לא ח×Ŗמ×Ŗי על הב×Øי×Ŗ, ולא נשאל×Ŗי לדע×Ŗי?! מדוע, אפוא, ×Ŗקפה ב×Øי×Ŗ זו גם כלפי?
אכן, שאלה נוקב×Ŗ. היא מוליכה או×Ŗנו בהכ×Øח להבנה עמוקה יו×Ŗ×Ø ×©×œ ב×Øי×Ŗ האלוקים עם בני יש×Øאל.
ב×Øי×Ŗ זו, מהבי×Ø ×œ× ×• הפ×Øשן הדגול ×Øבי יצחק ×¢×Øאמה בהפ×Øו 'עקד×Ŗ יצחק', אינה דומה כלל לב×Øי×Ŗו×Ŗ ולההכמים, הנח×Ŗמים ונכ×Ø×Ŗים בין הב×Øיו×Ŗ. ב×Øי×Ŗ בין מדינו×Ŗ, חב×Øו×Ŗ או ידידים, הינה פעולה חוק×Ŗי×Ŗ חיצוני×Ŗ, הבאה לההדי×Ø ×ž×¦×‘ מהוים, ולקבוע לו מהג×Ø×Ŗ נאו×Ŗה.
ב×Øי×Ŗ ×”×™× ×™ שונה מכל אלה ב×Ŗכלי×Ŗ. זו ב×Øי×Ŗ בין אלוקים לבין אדם, במק×Øה זה ā€“ עם יש×Øאל. וכשכו×Ø×Ŗ האלוקים ב×Øי×Ŗ, היא נושא×Ŗ אופי שונה לחלוטין. האלוקים מטביע או×Ŗה בלב בעלי ב×Øי×Ŗו. בע×Ŗ הב×Øי×Ŗ הפכה בשו×Ø×Ŗ ×”×™× ×™ למהו×Ŗם של בני יש×Øאל, לחלק מישו×Ŗם. ב×Øי×Ŗ האלוקים הי×Ŗה לחוק טבע עבו×Øם, כשם שבעצם כל חוק טבע הוא ב×Øי×Ŗ בין האלוקים, הבו×Øא, לבין הכוחו×Ŗ, המפעילים א×Ŗ היקום.
ב×Øי×Ŗ ×”×™× ×™ הינה ה'צופן הגנטי' של העם. א×Ŗ הצופן הגנטי לא ני×Ŗן לשנו×Ŗ בלי לג×Øום נזק. הוא עוב×Ø ×‘×Ŗו×Øשה מדו×Ø ×œ×“×•×Ø. האדם כפוף לו, ולמען חייו ה×Ŗקינים, עליו לנהוג בה×Ŗאם, בין אם י×Øצה ובין לא.
זוהי הב×Øי×Ŗ. השאלה ā€“ באיזו זכו×Ŗ? ā€“ מאבד×Ŗ מן ה×Øלוונטיו×Ŗ שלה. היא דומה לשאלה: באיזו זכו×Ŗ ילדו או×Ŗי הו×Øי, כיצו×Ø ×”×–×§×•×§ דווקא לאווי×Ø ×›×“×™ לחיו×Ŗ? בכך, הם מנעו ממני א×Ŗ ה×Ŗענוג לצלול חופשי למעמקי האוקיינוה! זו המציאו×Ŗ, ואין לשנו×Ŗה. חוק טבע הוא, ושום הגיון משפטי או מוה×Øי לא יפ×Øוׄ א×Ŗ חוקי הטבע.
אכן, מציאו×Ŗ קשה. גם דו×Øנו ה×Ŗ× ×”×” בה.
בב×Øלין, בה פ×Øחו ל×Øאשונה חלומו×Ŗ האמנציפיה, ההשכלה והה×Ŗבוללו×Ŗ, קמה, כ×Ŗגוב×Ŗ נגד, ה×Ŗו×Øה הנאצי×Ŗ, שדחפה דו×Øו×Ŗ מ×Ŗבוללים ל'היכ×Øו×Ŗ' מחודש×Ŗ עם העם היהודי, 'בחמה שפוכה' אל אושוויׄ. יהודים ג×Øמנים, ששמם היהודי היה להם לז×Øא, הוכ×Øחו ā€“ בעקבו×Ŗ חוקי ני×Øנב×Øג ā€“ להוהיף לשם אדולף, היינׄ, אוהק×Ø ×•×›×•', שאימצו לעצמם, א×Ŗ השם 'יש×Øאל', והנשים חייבו×Ŗ היו להוהיף לשמן א×Ŗ השם 'ש×Øה'. הנה 'ביד חזקה' טעמו ×Øגעי זהו×Ŗ יהודי×Ŗ בט×Øם כליון.
אך × ×Øאה, שב×Øי×Ŗ זו טבועה עמוק עוד יו×Ŗ×Ø ×‘×ž×”×•×Ŗ נפש היהודי. היא דוחפ×Ŗ א×Ŗ המ×Ŗחמק ממנה אל האי-נו×Øמליו×Ŗ, אל בעיו×Ŗ נפשיו×Ŗ:
מהפ×Ø ×§×˜×Ÿ מבין היהודים מלידה, מצטע×Øים על היו×Ŗם יהודים בעטיו של ההבל, שנג×Øם להםā€¦ קיים בק×Øב יהודים אלו ×Øצון מודע לה×Ŗבולל, להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×™×”×“×•×Ŗם. ניהיונו×Ŗיהם × ×Ŗקלים לעי×Ŗים ק×Øובו×Ŗ בה×Ŗנגדו×Ŗ מצד ×Ŗ×Ŗ ā€“ המודע הקולקטיביā€¦ ומ×Ŗעו×Ø×Ø ×‘×”× עימו×Ŗ פהיכולוגי קשה, המוביל או×Ŗם לע×Ŗים ק×Øובו×Ŗ בה×Ŗנגדו×Ŗ מצד ×Ŗ×Ŗ-המודע הקולקטיביā€¦. ומ×Ŗעו×Ø×Ø ×‘×”× עימו×Ŗ פהיכולוגי קשה, המוביל או×Ŗם לע×Ŗים ק×Øובו×Ŗ לאנטישמיו×Ŗ, לה×Ŗ×Øפהו×Ŗ ולפעמים אף למחלו×Ŗ נפשיו×Ŗ מהוימו×Ŗ, כפי שההב×Øנו בהפ×Øנו PRECIS DE PSYCHIATRE ׁ(פ×Øופ' הנ×Øי ב×Øוק, מחשובי הפהיכיאט×Øים באי×Øופה, בדיון על חוה×Ø ××™×–×•× ×• של היהודי המ×Ŗבולל ā€“ מ×Ŗוך מכ×Ŗבו לדוד בן-גו×Øיון כאחד מחכמי יש×Øאל, שענה על השאלה 'מיהו יהודי').
כי זא×Ŗ הב×Øי×Ŗ. היא ā€“ אנחנו.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק "פ×Øשה ופש×Øה"}

ב×Øכה שבועי×Ŗ:
לאחיי ואחיו×Ŗי בא×Øׄ ובגולה.
לק×Øא×Ŗ השנה החדשה שלוחה לכם זא×Ŗ הב×Øכה.
ש×Ŗכלה שנה וקללו×Ŗיה, ×Ŗחל שנה וב×Øכו×Ŗיה.
שכל מעשינו יהיו לשם שמים, לעשו×Ŗ נח×Ŗ לאבינו שבשמים.
'לשנה טובה ×Ŗכ×Ŗבו ו×Ŗח×Ŗמו לאל×Ŗ×Ø ×œ×—×™×™× ולשלום'.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Sep 17, 2015, 6:04:41ā€ÆAM9/17/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
הנני ×Øואה צו×Øך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל ד×Øכיו, דב×Ø ×™×•× ביומו כהוח×Øים הגדולים אש×Ø ×™×¤×œ×”×• ×Ŗמיד כל עהקיהם למען לא י×Ŗקלקלו, ויקבע עי×Ŗים ושעו×Ŗ לזה שלא יהיה משקלו ×¢×Øאי.. Ā {מהיל×Ŗ יש×Øים ל×Øבי משה חיים לוצאטו}

הטטוה שבועי:
המפ×Ŗח ל×Ŗהליך ה'×Ŗשובה' הוא בניי×Ŗ ×Ŗוכני×Ŗ ש×Ŗשח×Ø×Ø ××•×Ŗנו מהדב×Øים המעכבים א×Ŗ צמיח×Ŗנו. ללא ×Ŗוכני×Ŗ, יהיה לנו קשה ליצו×Ø ×ž×—×•×™×‘×•×Ŗ לע×Øיכ×Ŗ שינוי בחיינו. עלינו לבחון היכן אנו נמצאים ולאן מועדו×Ŗ פנינו, מה שנק×Øא - 'חשבון נפש'.

ציטוט שבועי:

ב×Øצוני לה×Ŗוודו×Ŗ, ל×Ŗ×Ŗ דין וחשבון לעצמי,Ā ×œ×Ŗ×Ŗ דין וחשבון לאלוקים. למדוד א×Ŗ חיי ומעשי לעומ×Ŗ האידיאל הגבוהĀ ×”טהו×Ø ×‘×™×•×Ŗ×Ø ××©×Ø ×¢×•×ž×“ לפני. להשוו×Ŗ מהĀ ×©×”×™×” צ×Øיך להיו×Ŗ, לעומ×Ŗ מה שהיה... {חנה הנש}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

המנון לאומי!

בימי איזבלה, מלכ×Ŗ הפ×Øד, כיהן כש×Ø ×”××•×¦×Ø ×‘×ž×ž×©×œ×Ŗה, יהודי בשם דה-הילבה. ב×Ŗוקף גז×Ø×Ŗ האינקוויזיציה הוא נאלׄ לה×Ŗנצ×Ø ×™×—×“ עם בני משפח×Ŗו, כדי שיוכל להישא×Ø ×‘×ž×•×œ×“×Ŗו לאח×Ø ×’×™×Øוש היהודים. אולם הוא נשא×Ø ×‘×”×Ŗ×Ø ×™×”×•×“×™ נאמן, וכמו אנוהים ×Øבים אח×Øים שמ×Ø ×‘×”×™×—×‘× על קיום מצוו×Ŗ.
פעמיים בשנה, בפהח - בליל ההד×Ø, וביום כיפו×Ø - ב×Ŗפיל×Ŗ מע×Øיב, היו האנוהים מ×Ŗכנהים במ×Ø×Ŗפים × ×”×Ŗ×Øים כדי לה×Ŗפלל ביחד ביום הקדוש ולחוג ביחד א×Ŗ ליל ההד×Ø.
האינקוויזיציה ידעה על קיומם של מקומו×Ŗ מה×Ŗו×Ø ×©×‘×”× × ×¢×Øכו ה×Ŗפילו×Ŗ על ידי האנוהים, אבל לא יכלה לא×Ŗ×Øם, כיוון שהיו מוגנים היטב ונשמ×Øו על ידי שומ×Øים מיוחדים. אולם לשלטונו×Ŗ האינקוויזיציה היו מ×Øגלים ×Øבים אש×Ø ×—×§×Øו וד×Øשו בכל פינו×Ŗ הא×Øׄ כדי למצוא א×Ŗ עקבו×Ŗ האנוהים.Ā 
האנוהים נאלצו לה×Ŗנהג באו×Øח חייהם הגלוי כנוצ×Øים. הם נשאו צלב על החזה ונשבעו בו. לפיכך, בט×Øם ניגשו לה×Ŗפלל, הכ×Øחי היה קודם להחזי×Øם ליהדו×Ŗ, כדי שמו×Ŗ×Ø ×™×”×™×” לצ×Øפם למניין. הוציאו אפוא א×Ŗ הפ×Øי ה×Ŗו×Øה, הושיבו בי×Ŗ דין של שלושה וה×Ŗי×Øו להם לה×Ŗפלל. במעמד זה אמ×Øו האנוהים א×Ŗ ה×Ŗפילה, שב×Øבו×Ŗ הימים × ×Ŗקבלה ב×Ŗפוצו×Ŗ יש×Øאל:
'על דע×Ŗ המקום ועל דע×Ŗ הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מ×Ŗי×Øין לה×Ŗפלל עם העב×Øיינים'! לאח×Ø ×ž×›×Ÿ אמ×Øו א×Ŗ ×Ŗפיל×Ŗ 'כל נד×Øי'. ×Ŗפילה אש×Ø ×›×•×•× ×Ŗה, לבטל א×Ŗ כל השבועו×Ŗ שנשבעו במשך השנה בנקיט×Ŗ הצלב.
ביום כיפו×Ø ×©×œ שנ×Ŗ ×Ø× "ח ה×Ŗכנהו האנוהים כמדי שנה במ×Ø×Ŗ×£ ×”× ×”×Ŗ×Ø. בין האנוהים שה×Ŗקבצו יחדיו באו×Ŗו ליל יום כיפו×Øים היו ש×Øים, גנ×Øלים ואנשים מפו×Øהמים, שמילאו ×Ŗפקידים גבוהים בשלטון ההפ×Øדי. לפ×Ŗ×¢, כאש×Ø ×¢×ž×“×• כל הנאהפים ב×Ŗפילה, ה×Ŗפ×Øצו ל×Ŗוך המ×Ø×Ŗ×£, ד×Øך מנה×Øה × ×”×Ŗ×Ø×Ŗ, מהפ×Ø ×Øב של שליחי האינקוויזיציה. הללו לבשו ×Ŗלבוש×Ŗ לבנה, חבשו מהכו×Ŗ על פניהם, ובידיהם החזיקו × ×Øו×Ŗ כפי מנהג האינקוויזיציה. הם פשטו על כל יציאו×Ŗ המקום כדי למנוע ב×Øיחה של הנוכחים. קהל הנאהפים כה נדהם, עד שכולם קפאו על מקומם בלי להוציא הגה מפיהם. כולם הבינו כי הופם הגיע, ולא יזכו לשום ×Øגש של ×Øחמים מן ×”×›× ×”×™×™×” האכז×Øי×Ŗ. עד מה×Øה כבלו אנשי האינקוויזיציה א×Ŗ האנוהים שנ×Ŗפהו, והובילו או×Ŗם למ×Ø×Ŗפי האינקוויזיציה הידועים לשמצה.Ā 
בין הנ×Ŗפהים היה גם ש×Ø ×”××•×¦×Ø ×©×œ הפ×Øד, דה-הילבה.
אח×Øי יום כיפו×Ø, נודע למלכה איזבלה, שהאינקוויזיציה שמה א×Ŗ ידה הכבדה על המיניהט×Ø ×©×œ×”, והופו להגיע למוקד האוטו-דה-פה.
כידוע, שלטה האינקוויזיציה הנוצ×Øי×Ŗ בהפ×Øד שלטון טוטאלי, ושום גו×Øם אז×Øחי לא היה ×Øשאי לה×Ŗ×¢×Øב במעשיה. אולם המלכה ×Øצ×Ŗה בכל מחי×Ø ×œ×”×¦×™×œ א×Ŗ חייו של הש×Ø ×”×ž×”×•×Ø ×©×œ×”. היא לא ×—×”×”, אפוא, על כבודה ופנ×Ŗה לבישוף ובקשה ממנו שי×Ŗ×¢×Øב לטוב×Ŗ ש×Ø ×”××•×¦×Ø ×©×œ× יוצא להו×Øג.
כ×Ŗב הבישוף איג×Ø×Ŗ מיוחד×Ŗ ל×Øאש האינקוויזיציה וד×Øש ממנו לחון א×Ŗ הש×Ø ×”×™×”×•×“×™, חביבה של המלכה. איג×Ø×Ŗ הבישוף הגיעה אל ×Øאש האינקוויזיטו×Øים המוך מאד לביצוע גז×Ø ×”×“×™×Ÿ נגד הש×Ø. הוא כב×Ø ×”×•×¢×œ×” על המוקד וטכה ש×Øיפ×Ŗו - יחד עם אנוהים אח×Øים - עמד לה×Ŗחיל בעוד זמן קצ×Ø.
כדי לא להשיב א×Ŗ פני המלכה ×Øיקם ציווה ×Øאש ה×Ŗליינים לה×Ŗי×Ø ××Ŗ כבליו של הש×Ø ×“×”-הילבה והודיע לו, כי לפי בקש×Ŗ המלכה הוא יקבל חנינה, ב×Ŗנאי שישבע עכשיו בצלב, כי מע×Ŗה יהיה נוצ×Øי אדוק ולא יחלל יו×Ŗ×Ø ××Ŗ האמונה הנוצ×Øי×Ŗ...
ל×Ŗדהמ×Ŗ כל הנוכחים, הודיע הש×Ø ×‘×Ŗשובה נח×Øצ×Ŗ כי אין בדע×Ŗו לחזו×Ø ×œ× ×¦×Øו×Ŗ וכי ×Øצונו למו×Ŗ כיהודי. המלכה, שהגיעה באופן מיוחד למקום ×¢×Øיכ×Ŗ האוטו - דה - פה כדי להציל א×Ŗ הש×Ø ×©×œ×”, × ×™×”×Ŗה לשכנע א×Ŗ דה-הילבה שימלא א×Ŗ ד×Øיש×Ŗ האינקוויזיטו×Ø. ×Øק יישבע לצלב, והוא יוחז×Ø ×œ×ž×§×•× כהונ×Ŗו והכול ייהלח לו.
אולם ל×Ŗדהמ×Ŗה הגדולה, הוא ×”×™×Øב להיענו×Ŗ לבקש×Ŗה של המלכה באומ×Øו: 'לא, מלכ×Ŗי היק×Øה! אבו×Ŗי מ×Ŗו על קידוש השם, וגם אני מוכן למו×Ŗ מו×Ŗ קדושים ואשא×Ø ×‘××ž×•× ×Ŗי עד ש×Ŗצא נשמ×Ŗי'.
בחששו שמא יישב×Ø ×œ× ×•×›×— שידוליה של המלכה, הוא ×Øׄ אל המוקד, ק×Øא בקול ×Øם: 'שמע יש×Øאל!' וקפׄ ל×Ŗוך הלהבו×Ŗ.
המשו×Ø×Ø ×•×”×ž× ×’×Ÿ המפו×Øהם בימים ההם, דה-קהטילה (גם הוא מהאנוהים), חזה במאו×Ø×¢ ט×Øאגי זה והנציחו לאח×Ø ×–×ž×Ÿ במנגינה שחיב×Ø ×œ×œ× מילים, כב×Ŗ לוויה ל×Ŗפיל×Ŗ 'כל נד×Øי'.
א×Ŗ הקומפוזיציה הוא חילק לשני חלקים. החלק ה×Øאשון מ×Ŗחיל בע×Ŗ שהאינקוויזיציה מ×Ŗפ×Øצ×Ŗ ל×Ŗוך המ×Ø×Ŗ×£, אוה×Ø×Ŗ א×Ŗ כל הנאהפים, העומדים ב×Ŗפילה.Ā ×‘חלק השני של הקומפוזיציה הוא מ×Ŗא×Ø ×›×™×¦×“ המלכה מבש×Ø×Ŗ לדה- הילבה א×Ŗ בשו×Ø×Ŗ החנינה, בהיו×Ŗה בטוחה כי חייו ני×Ŗנו לו במ×Ŗנה, אך היא × ×Øעש×Ŗ לשמע ×”×™×Øובו המוחלט שלו להישבע לצלם. והוא קו×Øא בקול גדול: "שמע יש×Øאל", וקופׄ ל×Ŗוך הלהבו×Ŗ. יצי×Øה מוהיקלי×Ŗ נפלאה זו × ×Ŗפשטה עד מה×Øה בכל ×Ŗפוצו×Ŗ יש×Øאל והפכה לחלק של אמי×Ø×Ŗ 'כל נד×Øי' בליל יום הכיפו×Øים, לזכ×Ø ×× ×•×”×™ הפ×Øד.

הניגון מ×Ŗחיל ב×Ŗפילה ח×Øישי×Ŗ, אח×Ø ×›×š באימ×Ŗ פ×Ŗאום, כששלוחי האינקוויזיציה ×Ŗופהים א×Ŗ האנוהים, אוה×Øים או×Ŗם באזיקים ומובילים או×Ŗם למ×Ø×Ŗפים החשוכים של ×”×›× ×”×™×™×”.
בחלק השני של המנגינה, הקול הופך חזק יו×Ŗ×Ø, בוטח יו×Ŗ×Ø. אין יו×Ŗ×Ø ×ž×§×•× להפקו×Ŗ. דה-הילבה חוז×Ø ×‘×œ×‘ שלם ליהדו×Ŗ ומוה×Ø ××Ŗ חייו על קידוש השם, כשק×Øיא×Ŗ "שמע יש×Øאל" על שפ×Ŗיו.
הצי×Øוף של ×Ŗפיל×Ŗ 'כל נד×Øי' עם המנגינה המבטא×Ŗ א×Ŗ ח×Øד×Ŗ העם היהודי ביום הדין הקדוש והנו×Øא, והמשמעו×Ŗ העמוקה של ה×Ŗשובה, אף לגבי ה'עב×Øיינים', העניק למעמד קדוש זה המליו×Ŗ ×Øבה לגו×Øל העם היהודי ולכל מה שעב×Ø ×¢×œ×™×• באלפי שנו×Ŗ נדודיו. לכן, גם ה×Øחוקים ביו×Ŗ×Ø ×ž×”×™×”×“×•×Ŗ, שאינם מבק×Øים בכל השנה בבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ, מ×Øגישים חובה לבוא ל×Ŗפיל×Ŗ 'כל נד×Øי', לה×Øגיש במעמד × ×Øגש זה א×Ŗ אחדו×Ŗה של האומה וא×Ŗ הקש×Ø ×”××ž×™×„ בין יהודי ליהודי ובין היהודי לקונו.Ā {מ×Ŗוך: ×¢×Øכים}


כפ×Øה שבועי×Ŗ:

יום של ×Ŗקווה!

יום הכיפו×Øים הוא לא ×Øק יום של קדושה ומחיל×Ŗ חטאים אלא גם יום חשוב של ×Ŗקווה ואופטימיו×Ŗ. במידה ×Øבה, כל אחד מא×Ŗנו נולד מחדש ביום הזה. לכל אחד מא×Ŗנו יש הזדמנו×Ŗ לגאול א×Ŗ עצמו. על אף שאנחנו מבלים א×Ŗ ×Øוב זמן ה×Ŗפילה בווידוי על חטאינו, על הכישלונו×Ŗ ועל המג×Øעו×Ŗ שלנו, אנחנו עושים זא×Ŗ ב×Ŗחוש×Ŗ ביטחון שהטעויו×Ŗ האלה יימחקו בזכו×Ŗ חמל×Ŗו של הבו×Øא על ב×Øואיו. אנחנו מ×Ŗוודים על הד×Øה שלמה של חטאים ש×Øשומים ב×Ŗפילו×Ŗ כדי שנוכל להיטה×Ø ×ž×›×œ אשמה ונוכל לה×Ŗקדם בלי הנטל של משגי העב×Ø.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ וילך / 'מנגנון הגנה'

"לקוח א×Ŗ הפ×Ø ×”×Ŗו×Øה הזה, ושמ×Ŗם או×Ŗו מצד א×Øון ב×Øי×Ŗ ה' אלוקיכם, והיה שם בך לעד" {דב×Øים ל"א, כ"ו}

משה ×Øבינו מגיע אל ×Ŗחנ×Ŗו האח×Øונה עלי אדמו×Ŗ, וכו×Ŗב שלושה עש×Ø ×”×¤×Øי ×Ŗו×Øה. הוא העניק לכל שבט משנים עש×Ø ×©×‘×˜×™ יש×Øאל הפ×Ø ×Ŗו×Øה אחד למשמ×Ø×Ŗ ולזכ×Øון. א×Ŗ הפ×Ø ×”×Ŗו×Øה השלושה עש×Ø ×¦×™×•×•×” משה להניח ליד א×Øון הב×Øי×Ŗ. כידוע, היה הא×Øון הפון בבי×Ŗ קודשי הקודשים שבמשכן ולאח×Ø ×ž×›×Ÿ בבי×Ŗ המקדש. ×”×›× ×™×”×” אל קודש הקודשים, הא×Ŗ×Ø ×”×ž×§×•×“×© ביו×Ŗ×Ø ×‘×‘×™×Ŗ המקדש, הי×Ŗה אהו×Øה ב×Ŗכלי×Ŗ האיהו×Ø. ×Øק אח×Ŗ בשנה הו×Ŗ×Øה אליו ×”×›× ×™×”×”. וגם זא×Ŗ לאדם אחד ומיוחד בלבד - הכהן הגדול. זה היה בשע×Ŗ עבוד×Ŗ הקודש ביום הכיפו×Øים.

אם כך הוא, ה×Øי שההיום לציווי של משה בנידון אינו מובן. מה פי×Øוש: "והיה שם בך לעד"?Ā 

ה×Øי לפי פשוטו של מק×Øא נאמ×Ø ×›××Ÿ, שבעצם הנח×Ŗו שם ישמש כעדו×Ŗ לאמי×Ŗו×Ŗ ה×Ŗו×Øה. וה×Øי איש לא יוכל להזין א×Ŗ עיניו בעו×Ŗק מיוחד זה של הפ×Ø ×”×Ŗו×Øה, אם לעולם לא יוצא משם ולא יוצג ב×Øבים לעיני הקהל הנאהף בי×Øושלים. אם כן, מהי איפוא ה×Ŗועל×Ŗ ש×Ŗצמח ממנו? זא×Ŗ ועוד, אם אמנם גלומה בו עדו×Ŗ, וכי עדו×Ŗ זו לא באה לידי ביטוי בעוצמה ×Øבה יו×Ŗ×Ø ×‘×©× ×™× עש×Ø ×”×”×¤×Øים שהופצו בין שבטי יש×Øאל והיו פ×Ŗוחים לעיונו של הקהל?

למעשה, זהו אחד ממנגנוני ההגנה שהפעיל משה, כדי לשמ×Ø ××Ŗ ה×Ŗו×Øה מפני טענו×Ŗ זיוף. ב×Øו×Ø ×”×™×” לו, לאדון הנביאים, ש×Ŗו×Øה אש×Ø ×ž×§×•×Øה הוא אלוקי, ×Ŗמשוך לעד א×Ŗ ×Ŗשומ×Ŗ לב הב×Øיו×Ŗ - לחיוב וגם לשלילה. השנאה הכבושה אל ה×Ŗו×Øה דחפה אנשים בכל הדו×Øו×Ŗ, בני ב×Øי×Ŗ ושאינם מבני ב×Øי×Ŗ, לחפש אח×Ø ×›×œ ד×Øך כדי לפגוע באמינו×Ŗו, בקדוש×Ŗו ובע×Øכו המוה×Øי של הפ×Ø ×”×Ŗו×Øה.

על פי צו האלוקים, לקח משה הפ×Ø ×Ŗו×Øה אחד והניחו למשמ×Ø×Ŗ לעד בבי×Ŗ קודש הקדשים. באמצעו×Ŗו יצליח לנט×Øל ×Øבו×Ŗ מטענו×Ŗ ההבל שיעלו במשך הדו×Øו×Ŗ נגד אי האו×Ŗנטיו×Ŗ של ההפ×Ø.

מובן מאליו, שעצם העובדה שההפ×Ø ×”×™×” מוה×Ŗ×Ø ×ž×¢×™×Ÿ ×Øואה בלי יכול×Ŗ גישה אליו, מנעה כל אפש×Øו×Ŗ לה×Ŗ×¢×Øב בכ×Ŗוב בו, ובכך גם איפש×Øה לו להעיד על נוהח ה×Ŗו×Øה שלא הש×Ŗנה לעולם.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}


איחול שבועי:

לאחיי ואחיו×Ŗי בא×Øׄ ובגולה.Ā 
בפ×Øוה עלינו יום הכיפו×Øים הבא עלינו לטובה, שלוחה לכם זא×Ŗ הב×Øכה.
גמ×Ø ×—×Ŗימה טובה -Ā ×©× ×–×›×” כולנו להליחה מחילה וכפ×Øה.
צום קל ומועיל.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Sep 25, 2015, 12:59:45ā€ÆAM9/25/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כל מי שלא ×Øאה שמח×Ŗ בי×Ŗ השואבה, לא ×Øאה שמחה מימיו. {מהכ×Ŗ הוכה פ×Øק ה' משנה א'}

הטטוה שבועי:
יש באגד של 'א×Øבע×Ŗ המינים' יו×Ŗ×Ø ×ž×Øמז וה×Ŗייחהו×Ŗ למצבו ה×Øוחני של עם יש×Øאל. מצב שמזמין לה×Ŗאגדו×Ŗ, להזדהו×Ŗ ולהש×Ŗ×Ŗפו×Ŗ של כל פ×Øט באש×Ø ×”×•× עם כלל העם.

ציטוט שבועי:
×Ŗעוד×Ŗ ההוכו×Ŗ להזכי×Øנו בעוש×Øנו א×Ŗ העוני, לפי שחייב אדם לזכו×Ø ×‘×¢×•×©×Øו א×Ŗ העוני, בימי ×Ŗפא×Ø×Ŗו א×Ŗ השפלו×Ŗ, בגדלו×Ŗו ā€“ א×Ŗ הפשטו×Ŗ, בימי שלום ā€“ א×Ŗ ×”×›× ×Ŗ המלחמה... לפי שאין לך דב×Ø, שיש בו כדי לשמחנו יו×Ŗ×Ø ×ž×–×™×›×Øון ימי ה×Øעה בימי טובה מ×Øובה ביו×Ŗ×Ø. {פילון האלכהנד×Øוני, 'על החוקים'.}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
עיהקה מהוד×Ø×Ŗ...

×Øבי אב×Øהם, אחי הגאון מוילנא, ה×Ŗגו×Ø×Ø ×‘×¢×™×Ø ×§×™×™×“×Ÿ. לע×Ŗ זקנו×Ŗו, כאש×Ø ×”×¤×¦×™×Øו בו להע×Ŗיק א×Ŗ מקום מושבו לוילנא הגדולה, היה משיב: אין הדב×Ø ×Ŗלוי בי אלא באש×Ŗי, והיא מה×Øב×Ŗ לעבו×Ø.

היפ×Øה ה×Øבני×Ŗ ששנה אח×Ŗ היה מחהו×Ø ×’×“×•×œ בא×Ŗ×Øוגים. החג ה×Ŗק×Øב, ובעלי היה ש×Øוי בצע×Ø, על שעדיין לא השיג א×Ŗ×Øוג. יום אחד הזדמנו לעי×Øנו אנשים שבאמ×Ŗח×Ŗם היה א×Ŗ×Øוג מהוד×Ø ×ž××“, אך המחי×Ø ××©×Ø ×“×Øשו עבו×Øו היה ה×Øבה מעב×Ø ×œ×™×›×•×œ×Ŗנו. אמ×Ø×Ŗי אז לבעלי: הלא ימי הזיקנה ממשמשים ובאים, וכב×Ø ××™×Ÿ לנו צו×Øך בבי×Ŗ כה גדול. הבה נמכו×Ø ××Ŗ בי×Ŗנו ונקנה לנו בי×Ŗ קטן יו×Ŗ×Ø, ובהכום שיישא×Ø ×‘×™×“×™× ×• לאח×Ø ×”×ž×›×™×Øה, נקנה א×Ŗ הא×Ŗ×Øוג המהוד×Ø. בעלי שמח על ה×Øעיון, ומיה×Ø ×œ×‘×¦×¢ א×Ŗ העיהקה. הבי×Ŗ נמכ×Ø ×•×”××Ŗ×Øוג נקנה, ולשמח×Ŗנו לא היה קׄ. זכינו לקיים א×Ŗ מצוו×Ŗ א×Øבע×Ŗ מינים בהידו×Ø ×Øב.

כיום אנו ג×Øים בדי×Øה קטנה בפא×Ŗי העי×Ø, ואיננו ×Ŗוהים כלל על ה×Øאשונו×Ŗ. אד×Øבה, בד×Øכי לה×Ŗפלל בבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ אני חולפ×Ŗ ליד הבי×Ŗ הגדול והיפה שמכ×Øנו. וכאש×Ø ×× ×™ מגיעה לשם, אני נעצ×Ø×Ŗ ומ×Ŗבוננ×Ŗ בבי×Ŗ ההוא. בכל פעם אני נזכ×Ø×Ŗ מחדש בנהיבו×Ŗ שבגללן מכ×Øנו א×Ŗ הבי×Ŗ, ואני שואב×Ŗ מכך חיזוק ×Øב. בקו×Ø×Ŗ ×Øוח מ×Øובה אני ממשיכה א×Ŗ ד×Øכי אל ה×Ŗפילה, ובאה בשע×Øי בי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ. ה×Ŗ×Øוממו×Ŗ ×Øוח כזו ושמחה של מצווה לא אוכל להשיג בשום מקום אח×Ø. זוהי איפוא ההיבה שאני מה×Øב×Ŗ לנטוש א×Ŗ די×Ø×Ŗנו שבפא×Ŗי העי×Ø ×•×œ×¢×‘×•×Ø ×œ×¢×™×Ø ××—×Ø×Ŗ.


×Øגל שבועי:

הוכ×Ŗ שלום!

מעל×Ŗ חג ההוכו×Ŗ היא גדולה לאין שיעו×Ø ×ž×‘×—×™× ×” לאומי×Ŗ ועולמי×Ŗ כאחד. מצוו×Ŗ החג באו×Ŗ לאחד א×Ŗ כל חלקי העם ל×Øובד אחד, לאגודה אח×Ŗ הדוגל×Ŗ בקי×Øוב לה' י×Ŗב×Øך. בנוהף חג זה מחזק א×Ŗ השוויון החב×Ø×Ŗי, לליכוד השו×Øו×Ŗ ולגילוי ה×Øחמנו×Ŗ היהודי×Ŗ - "ושמח×Ŗ בחגך א×Ŗה ובנך ועבד×Ŗך ואמ×Ŗך... הי×Ŗום והאלמנה אש×Ø ×‘×©×¢×Øיך" {דב×Øים ט"ז, י"ג-י"ד}.Ā 
כמו כן, לחג ההוכו×Ŗ יש משמעו×Ŗ אוניב×Øהלי×Ŗ, שכן הוא חג עליה ל×Øגל מכל העולם.Ā ×‘×—×’ זה נידונים כל באי עולם על המים, מק×Øיבים בו שבעים פ×Øים כנגד שבעים אומו×Ŗ כדי לה×Ŗפלל ל×Øפוא×Ŗם ולהגן עליהם מפני פו×Øענויו×Ŗ ושיישבו בשלום ובשלווה. ובזה מ×Ŗגלה המגמה הכללי×Ŗ של עם יש×Øאל לאחד א×Ŗ האנושו×Ŗ, לדאוג לשכלולה, משום שיש×Øאל היא 'לב האומו×Ŗ' ו×Ŗו×Ø×Ŗה היא 'מפ×Ŗ העולם'.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ האזינו / 'לא נשכח'

"כי אנוכי ידע×Ŗי א×Ŗ מ×Øיך וא×Ŗ עו×Øפך הקשה, הן בעודני חי עמכם היום ממ×Øים היי×Ŗם עם ה' ואף כי אח×Øי מו×Ŗי. כי ידע×Ŗי אח×Øי מו×Ŗי כי השח×Ŗ ×Ŗשח×Ŗון וה×Ø×Ŗם מן הד×Øך אש×Ø ×¦×•×™×Ŗי א×Ŗכם" {דב×Øים ל"א, כ"ז-כ"ט}.

כהקדמה לשי×Ø×Ŗ האזינו (דב×Øים פ×Øק ל"ב), משה ×Øבינו משמיע באוזני בני יש×Øאל משפטים, הכוללים בק×Øבם דב×Ø ×•×”×™×¤×•×›×•.
המעניין הוא שהם משקפים נאמנה א×Ŗ שה×Ŗחולל בקו×Øו×Ŗ חיי עמנו בכל דו×Øו×Ŗיו.
משה אומ×Ø ×œ×”× בפהוקים אלו: ב×Øו×Ø ×œ×™ שמיד אח×Øי מו×Ŗי ×Ŗפ×Øקו א×Ŗ עולה של ה×Ŗו×Øה מעל צווא×Øיכם. כב×Ø ×”×™×•× אני יודע שאין החוק הזה מ×Ŗאים לאופייכם, ואני משוכנע ש×Ŗבגדו בו. ועל כן אבקשכם, שמ×Øו על... הפ×Ø ×”×Ŗו×Øה המונח בא×Øון הב×Øי×Ŗ. כך ×Ŗמיד ×Ŗדעו שאינכם צועדים בד×Øך ה×Ŗו×Øה.
מה יכול להיו×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×—×”×Ø ×”×’×™×•×Ÿ מאש×Ø ×œ×”×¢× ×™×§ לעם חוקים המנוגדים קוטבי×Ŗ לאו×Øח מחשב×Ŗו וליצ×Øי המ×Øי המקננים בק×Øבו, עד שהמחוקק עצמו מודיע לעם שבמאו×Ŗ הבאו×Ŗ העם י×Ŗ×Øחק מהם וידחה או×Ŗם כליל. כקו הגנה אח×Øון, כדי להמ×Øיצם לשמו×Ø ×‘×›×œ זא×Ŗ על חוקה זו, אין המחוקק הזה מוצא עדים אח×Øים להעיד בו, אלא א×Ŗ השמים וא×Ŗ הא×Øׄ.
מנקוד×Ŗ ה×Ŗצפי×Ŗ של דו×Øנו × ×Øאים הדב×Øים מ×Øשימים ביו×Ŗ×Ø. במבט היהטו×Øי לאחו×Ø ×ž×Ŗב×Ø×Ø ×©×ž×©×” הכי×Ø ××Ŗ עם יש×Øאל טוב יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×”×¢× הכי×Ø ××Ŗ עצמו. ×Ŗולדו×Ŗ עם יש×Øאל - מימי עובדי העבודה ז×Øה בדו×Ø ×©××—×Øי יהושוע בן נון, מנחיל הא×Øׄ, ועד לחילוניים של העם בדו×Øנו - הן היפו×Øו של המ×Ŗח הגדול הקיים בין ה×Ŗו×Øה לבין הניהיון המ×Ŗמיד להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×¢×•×œ המצוו×Ŗ, לחיו×Ŗ ככל העמים ול×Ŗ×Ŗ ביטוי חילוני לאישיו×Ŗ הלאומי×Ŗ והפ×Øטי×Ŗ שלנו.
משה ניבא, איפוא, מ×Øאש מה יק×Øה!
ל'בשו×Ø×Ŗ' המ×Øי המ×Ŗמיד, הצמיד משה גם בשו×Ø×Ŗ הפוכה - נאמנו×Ŗ ל×Ŗו×Øה על כל מ×Øכיביה: "והיה כי ×Ŗמצאנה או×Ŗו ×Øעו×Ŗ ×Øבו×Ŗ וצ×Øו×Ŗ וענ×Ŗה השי×Øה הזא×Ŗ לפניו לעד כי לא ×Ŗשכח מפי ז×Øעו" (שם כ"א).
לפנינו אוהף ניגודים בולט בפהוק אחד.
"וענ×Ŗה השי×Øה הזא×Ŗ לפניו לעד כי לא ×Ŗשכח מפי ז×Øעו". ×Ŗמיד ×Ŗמיד, בכל דו×Ø, ישא×Øו בנים לעם שיקיימוה בנאמנו×Ŗ, למ×Øו×Ŗ כל מה שיעבו×Ø ×¢×œ×™×•, על אף ×Øצונו העז של העם לה×Ŗחמק ממנה ומחוקיה, ועל אף נהיונו×Ŗ השכח×Ŗ ה×Ŗו×Øה המכוונים. אכן, שוב חיזוי מ×Øאש של מציאו×Ŗ היהטו×Øי×Ŗ שה×Ŗגשמה.
"כי לא ×Ŗשכח מפי ז×Øעו", מהווה עדו×Ŗ והוכחה לאמ×Ŗ נבוא×Ŗו של משה.
×Ŗולדו×Ŗ עמנו עמוהו×Ŗ אין הפו×Ø × ×”×™×•× ×•×Ŗ, הן אכז×Øיים והן מפ×Ŗים, כדי להשכיח בכל מחי×Ø ××Ŗ לימוד ה×Ŗו×Øה וקיומה, מלב אלו, שחפצו לשמו×Ø ×¢×œ×™×” בכל ×Ŗנאי. קידוש ה' היהודי, הוא ההיפו×Ø ×”× ×¤×œ×, שכ×Ŗבו העקשנים היהודים, שלעולם לא נשב×Øו. וכי לא היו עינינו ק×Øועו×Ŗ בהפ×Ŗעה למ×Øאה צעי×Øים יהודים, הלומדים ×Ŗו×Øה מ×Ŗח×Ŗ לאפה של יבהקציה שונא×Ŗ ד×Ŗ, ואח×Øי עש×Øו×Ŗ שנו×Ŗ ני×Ŗוק מוחלט?
אך משה ענה לשאלו×Ŗ אלה עוד בט×Øם נשאלו, עוד לפני שהי×Ŗה היהטו×Øיה. משה כלל לעיניהם א×Ŗ ההפכים הללו בפהוק אחד, ולימדם א×Ŗ הוד ייחודו של הגו×Øל היהודי. הוא הזכי×Ø ×œ×”× א×Ŗ העובדה, ש×Ŗישכח ×Ŗו×Øה מיש×Øאל, בצמוד להבטחה 'כי לא ×Ŗשכח מפי ז×Øעו', ובהבלט×Ŗ ×”×Ŗי×Øה זו, לכאו×Øה, גילה להם א×Ŗ הההב×Ø ×œ×¤×œ× הנצח של העם היהודי, החי וממשיך לחיו×Ŗ למ×Øו×Ŗ כל העוב×Ø ×¢×œ×™×•.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופיש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - חג שמח - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Oct 1, 2015, 6:41:30ā€ÆAM10/1/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
ושמח×Ŗ בחגך והיי×Ŗ אך שמח. {חומש דב×Øים פ×Øק ט"ז,י"ד-ט"ו}

הטטוה שבועי:
כשם שא×Øבע×Ŗ המינים ביחד מאוגד֓ים,Ā ×•×¢×œ×™×”ם, כשהם קשו×Øים, ביחד מב×Øכים.Ā ×›×š גם אנו, זה מזּה שונים, אך כל כך קשו×Øים, ואחד א×Ŗ השּני משלימים...

ציטוט שבועי:
הבה נשיב לחגים א×Ŗ ×Ŗכנם המקו×Øי. {יעקב ינאי}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'שיח לוחם'!

ב×Ŗוך קהל ה×Øוקדים אי-אפש×Ø ×©×œ× להבחין ביהודי אחד, חייל ו×Ŗיק, שאוחז בהפ×Ø ×”×Ŗו×Øה בכל כוחו ו×Øוקד במשנה מ×Øׄ. ×Øבים כב×Ø ×”×Ŗעייפו ופ×Øשו הצידה לפוש קמעא, אך הוא עודנו ×Øוקד כאילו אך זה ×¢×Ŗה החלה השמחה. ולפ×Ŗ×¢, ב×Øגע של ה×Ŗלהבו×Ŗ י×Ŗי×Øה, פ×Ŗח היהודי ב×Ŗנועה חדה א×Ŗ חולצ×Ŗו וחשף א×Ŗ ז×Øועו וכ×Ŗפו שצלקו×Ŗ עמוקו×Ŗ × ×Øאו היטב עליהן. '×Ŗו×Øה, ×Ŗו×Øה, אני אוהב או×Ŗך, אוהב או×Ŗך', ש×Ø ×‘× ×™×’×•×Ÿ המיוחד ×Øק לו...
ההקפו×Ŗ ×”×”×Ŗיימו לא מכב×Ø. הצעי×Øים ה×Ŗקבצו והקיפו א×Ŗ החייל מכל עב×Ø, מאזינים בנשימה עצו×Øה להיפו×Øו:
היי×Ŗי כבן שמונה כשה×Ŗקבלה הגזי×Øה להעמיד עש×Øים בחו×Øים מעי×Øנו לצבא הצא×Ø. בכל משפחה שהיו לה ילדים בני גילי, היה זה יום אבל. אילו מ×Ŗו כל ילדי העיי×Øה ממגיפה ביום אחד, לא היי×Ŗה האווי×Øה קשה יו×Ŗ×Ø.
ילד ×Øך היי×Ŗי, אבל לא אוכל לשכוח א×Ŗ פניה האדומו×Ŗ מבכי של אמי. אמא יק×Øה! אני אחזו×Ø - הבטח×Ŗי לה. אך אמי, יו×Ŗ×Ø ×ž×©×“××’×” לשלומי דאגה ליהדו×Ŗי: היי×Ŗי מעדיפה ל×Øאו×Ŗך מ×Ŗ, מאש×Ø ×œ×Øאו×Ŗך גוי, אמ×Øה לי ולפ×Ŗה א×Ŗ ×Øאשה בש×Ŗי כפו×Ŗ ידיה. ×Ŗמיד אשא×Ø ×™×”×•×“×™, השב×Ŗי לה בהחלטיו×Ŗ.
גם אבא, ×Øב העיי×Øה, פנה אלי בדב×Øים. בעיניו לא × ×Øאו דמעו×Ŗ. אולם אני ידע×Ŗי, חש×Ŗי, שליבו נשב×Ø ×‘×§×™×Øבו. שבוע לפני שנלקח×Ŗי נפט×Ø ××‘× בפ×Ŗאומיו×Ŗ.
אמא ×”×”×Ŗי×Øה או×Ŗי במ×Ø×Ŗ×£. ישב×Ŗי מכווׄ במקומי ופחד×Ŗי אפילו לנשום. שמע×Ŗי קולו×Ŗ גהים בבי×Ŗ, ואח×Ø ×Øעש מוז×Ø ×›××™×œ×• אנשים מ×Ŗגוששים. משהו נפל לא×Øׄ. היה נדמה לי שזה גוף ×—×”×Ø ×—×™×™×. אמא!, צווח×Ŗי, אמא, א×Ŗ בהד×Ø?
לא חלפה דקה, וזוג ידיים אי×Ŗנו×Ŗ אחזו בי וג×Ø×Øו או×Ŗי החוצה. אמא שכבה מוטל×Ŗ דומם על ה×Øצפה. ה×Øג×Ŗם א×Ŗ אמי, ×Øשעים, ה×Øג×Ŗם א×Ŗ אמא, ייבב×Ŗי, ואיש לא שמע לבכיי.
כל העיי×Øה יצאה כדי ללוו×Ŗנו. ב×Ŗוך ההמון הבחנ×Ŗי לפ×Ŗ×¢ באמי. א×Ŗ ה×Øגע הזה לא אשכח. איכשהו הצליחה אמא לחדו×Ø ×‘×™×Ÿ השוט×Øים המזויינים שהקיפו א×Ŗ הק×Øון, והשליכה לעב×Øי חבילה קטנה עטופה. אל ×Ŗשכח א×Ŗ הב×Ø-מצוה שלך, אמ×Øה. בחבילה היו זוג ×Ŗפילין והידו×Ø ×Ŗפילה קטן.
במשך שלוש שנים ×Øצופו×Ŗ ניהו לשבו×Ø ××•×Ŗנו. בשיט×Ŗיו×Ŗ הפעילו עלינו שטיפ×Ŗ-מוח, מכו×Ŗ ועינויים. הצליפו בנו כשה×Øבנו לאכול בגילוי-×Øאש. היכו כשה×Ŗעקשנו שלא לנשק לצלב.
כבן ה×Øב היי×Ŗי מנהיג החבו×Øה. ידע×Ŗי שחולשה שלי ×Ŗג×Øו×Ø ×›× ×™×¢×” כללי×Ŗ. ה×Øשעים הבחינו בעובד×Ŗ היו×Ŗי ×Øאש הקבוצה, והאח×Øאי עלינו ×Øיכז א×Ŗ כל מאמציו כדי לשבו×Ø ××•×Ŗי. לא היי×Ŗה לו עבודה קלה. יוכיחו הח×Ŗכים, הש×Øיטו×Ŗ, הצלקו×Ŗ.
באחד הימים, לאח×Ø ×©×”×Øביצו לי מכו×Ŗ-×Øצח הביאו או×Ŗי לפני ההמל. בחד×Øו נכח גם כומ×Ø. השניים החלו במהע שיכנוע משו×Ŗ×£. דיב×Øו ללא ה×Ø×£. פ×Øשו לפני א×Ŗ הע×Ŗיד המזהי×Ø, הצפון לי אם אמי×Ø ××Ŗ ד×Ŗי. איימו שאם אה×Øב לה×Ŗנצ×Ø - לא אשוב ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ אמי. אמו×Ŗ ככלב חוצו×Ŗ.
הם דיב×Øו ודיב×Øו, ואני אפילו לא שמע×Ŗי. הצמא שי×Ŗק א×Ŗ לשוני. ביקש×Ŗי מעט מים. ההמל מיה×Ø ×œ×ž×–×•×’ מים בכוה, אך אהה - כשהושט×Ŗי א×Ŗ ידי לקח×Ŗה, לא × ×Ŗן לי. בקש×Ŗו היי×Ŗה שאשיב לו לפני שאש×Ŗה. שאומ×Ø ×œ×”× 'כן'. שאהכים להש×Ŗמד.
×”×—×Øחו×Ø×Ŗ ×Ŗקפה א×Ŗ ×Øאשי. הדם אזל מפני. ה×Øגש×Ŗי חולשה ואין-אונים. ג×Øוני ניח×Ø. ביקש×Ŗי שי×Ŗנו לי לש×Ŗו×Ŗ ואני א×Ŗן ×Ŗשובה ×Ŗוך שלושה ימים.
שלוש×Ŗ הימים הבאים היו הג×Øועים ביו×Ŗ×Ø ×‘×—×™×™. שכב×Ŗי על ד×Øגשי, גופי בוע×Ø ×ž×›××‘ ו×Øאשי עמוה מחשבו×Ŗ קשו×Ŗ וכואבו×Ŗ לא פחו×Ŗ. ×Ŗהי×Ŗי אם אוכל להחזיק מעמד. אם יעמוד לי כוחי.
אולם הכינוהים היה מלא מפה לפה. כל הטי×Øונים - ביניהם יהודים ×Øבים - הוזמנו. השמד המצופה שלי היה מ×Ŗוכנן להוו×Ŗ הצגה מ×Øשימה. על הבמה ישבו אנשי הצבא הבכי×Øים. גם הכומ×Ø × ×›×—.
אח×Ø ×›×‘×•×“ הובל×Ŗי אל הבימה. ה×Ŗבקש×Ŗי להכ×Øיז חגיגי×Ŗ על ×Øצוני לעזוב א×Ŗ היהדו×Ŗ ולהיו×Ŗ נוצ×Øי. לא השב×Ŗי מיד. ה×Ŗבוננ×Ŗי בחב×Øיי היהודים. אח×Ø ×”×Øמ×Ŗי א×Ŗ עיני והבט×Ŗי בקי×Ø ×©×œ×¤× ×™, עליו הוצגו ח×Øבו×Ŗ ושא×Ø ×›×œ×™-מלחמה.
כה×Ø×£ עין הו×Øד×Ŗי מהקי×Ø ×§×Øדום קטן, הנח×Ŗי על השולחן א×Ŗ אצבעו×Ŗ ידי, ועוד ט×Øם ההפיק מי מהנוכחים להגיב, הנפ×Ŗי א×Ŗ הק×Øדום וקיצצ×Ŗי במכה אח×Ŗ א×Ŗ קצו×Ŗ שלוש מאצבעו×Ŗי. זו ×Ŗשוב×Ŗי לשלוש×Ŗ הימים שהקצב×Ŗם לי, ק×Øא×Ŗי בלהט ונפל×Ŗי מ×Ŗעלף.

המאזינים לטשו עיניהם אל כף-ידו, אל אצבעו×Ŗיו הקטועו×Ŗ. 'הקנטוניהט' לא המשיך עוד להפ×Ø. אף לא הבחין במבטי ההע×Øצה שננעצו בו. הוא כב×Ø ×©×‘ אל בימ×Ŗ ה×Øיקודים, וקולו ה×Øם מ×Ŗנגן וממלא א×Ŗ חלל החד×Ø: 'שישו ושימחו בשימח×Ŗ ×Ŗו×Øה'.



קהל×Ŗ שבועי×Ŗ:

"מה י×Ŗ×Øון, לאדם בכל עמלו שיעמול, ×Ŗח×Ŗ השמש". {קהל×Ŗ א' ג'}

×Øק חיים מעל לשמש הם החיים אמי×Ŗיים, שמשמעו×Ŗם אינה פגה לעולם. האדם, שיכול לנהוק אל על, מכופף א×Ŗ ×Øוחו הגדולה אל מגבלו×Ŗ פעוטו×Ŗ של חומ×Øיו×Ŗ קטנוני×Ŗ, אל חיים נקדניים ומכווצים. מנמיך א×Ŗ עצמו אל מ×Ŗח×Ŗ לשמש ומעניש אך ו×Øק א×Ŗ עצמו בהחנק×Ŗ כוחו×Ŗ הצמיחה שבו. על האדם, להגביה ×Øום. לחיים מלאים ×Ŗו×Øה ואו×Ø, חיים של עשייה שאין בהם ה×Ø×”, כיליון ופו×Øענו×Ŗ. על האדם למלא א×Ŗ ייעודו כפי ×¢×Øך הנשמה הגבוהה המצויה ב×Ŗוכו.


הושענא שבועי×Ŗ:
למה נק×Øא שמו הושענא ×Øבה?, אמ×Ø ×”×§×‘"ה לאב×Øהם אני יחיד וא×Ŗה יחיד, א×Ŗן לבניך יום המיוחד, לכפ×Ø ×‘×• עוונו×Ŗיהם זהו הושענא ×Øבה. {מד×Øש}

שמחה שבועי×Ŗ:
בשמח×Ŗ ×Ŗו×Øה אנו מהיימים בו א×Ŗ ק×Øיא×Ŗ פ×Øשיו×Ŗ ה×Ŗו×Øה שקו×Øאים מדי שבוע, ועל-כן זהו חג של היום ה×Ŗו×Øה וה×Ŗחל×Ŗה המחודש×Ŗ. מאח×Ø ×©×”×•× בא אח×Øי ימי חג-ההוכו×Ŗ,Ā ×©×‘הם אנו שמחים מדי יום בשמחה מוגב×Ø×Ŗ, מגיעה השמחה בחג זה לשיאה, והיא הוחפ×Ŗ א×Ŗ כל שד×Øו×Ŗ עם-יש×Øאל.

השמחה בשמח×Ŗ-×Ŗו×Øה אינה של שייכ×Ŗ ×Øק ללמדן אלא גם של עם הא×Øׄ. ביום הזה איננו שמחים על מיד×Ŗ הלימוד והידיעה ב×Ŗו×Øה. אילו זו הי×Ŗה מהו×Ŗ השמחה, מן ה×Øאוי היה שיפ×Ŗחו א×Ŗ הפ×Ø-ה×Ŗו×Øה וילמדו מ×Ŗוכו, ואילו אנו ×Øוקדים עם הפ×Ø-ה×Ŗו×Øה, כשהוא הגו×Ø ×•×ž×›×•×”×”.

השמחה בשמח×Ŗ-×Ŗו×Øה היא על עצם היו×Ŗנו יהודים ועל עצם הקש×Ø ×©×œ× ×• עם ה×Ŗו×Øה. ×Ŗחושה זו קיימ×Ŗ אצל כל יהודי, ולכן השמחה היא של כולנו, מהגדולים ועד הקטנים, מהלמדנים ועד מי שאינם יודעים אפילו או×Ŗ ב×Ŗו×Øה.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:Ā 

פ×Øש×Ŗ וזא×Ŗ הב×Øכה / ' פ×Øהפקטיבה'

"הן ק×Øבו ימיך למו×Ŗ" {דב×Øים ל"א, י"ד}

כאש×Ø ×©×ž×¢ משה ×Øבינו א×Ŗ המילים הללו, הוא ד×Øש ההב×Ø - מדוע למו×Ŗ?
הקב"ה פונה אל משה ושואלו: בן מי א×Ŗה? אמ×Ø ×œ×•: בן עמ×Øם. אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: ועמ×Øם בן מי הוא? אמ×Ø ×œ×•: בן יצה×Ø... אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: נשא×Ø ×©×•× אדם חי? אמ×Ø ×œ×•: כולם מ×Ŗו. אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: וא×Ŗה ×Øוצה לחיו×Ŗ?!
משה ממשיך בטענו×Ŗיו, ועדיין אינו מקבל עליו א×Ŗ הדין:
'×Øבונו של עולם, אדם ה×Øאשון גנב ואכל מה שלא ×Øצי×Ŗ, וקנה×Ŗ עליו מי×Ŗה, ואני - גנב×Ŗי כלום לפניך?! אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: כלום גדול א×Ŗה מנח? אמ×Ø ×œ×•: כן. נח, הבא×Ŗ על דו×Øו מי המבול, ונח לא ביקש ×Øחמים על דו×Øו, ואני אמ×Ø×Ŗי: וע×Ŗה אם ×Ŗישא א×Ŗ חטא×Ŗם, ואם אין מחני נא מהפ×Øך (שמו×Ŗ ל"ב, ל"ב).
אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: כלום גדול א×Ŗה מאב×Øהם? אמ×Ø ×œ×•: אב×Øהם - יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו א×Ŗ בניך. אמ×Ø ×œ×•: האם גדול א×Ŗה מיצחק? אמ×Ø ×œ×•: יצחק - יצא מחלציו (עשיו) שיח×Øיב א×Ŗ בי×Ŗ המקדש.
וכאן אנו מגיעים אל נקוד×Ŗ השיא ב'ויכוח' זה:
אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: כלום אמ×Ø×Ŗי לך ש×Ŗה×Øוג א×Ŗ המצ×Øי? ומשה עונה: וא×Ŗה ה×Øג×Ŗ א×Ŗ כל בכו×Øי מצ×Øים, ואני אמו×Ŗ בשביל מצ×Øי אחד?! אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: וא×Ŗה דומה אלי, שאני ממי×Ŗ ומחיה? כלום א×Ŗה יכול להחיו×Ŗ כמו×Ŗי?!
כששמע זא×Ŗ משה, קיבל עליו א×Ŗ הדין.

בשיחו×Ŗ אלה חש משה היטב בפע×Ø ×”×¢×¦×•× הקיים בין הבו×Øא לנב×Øא. הוא למד לדע×Ŗ כי יש גבוה מעל גבוה, והגיונו של אדם אינו הוף פהוק. עיניו נפקחו לאמ×Ŗ, שאי ידיע×Ŗ ה×Ŗשובה אינה הוכחה שאין ה×Ŗשובה קיימ×Ŗ ב×Øמה ×Øוחני×Ŗ גבוהה יו×Ŗ×Ø. ומבעד לדב×Øי האלוקים הבחין היטב בהיגיון ובצדק הטמונים בהם.
זא×Ŗ ועוד, על בש×Øו חזה עד כמה עמוקה מיד×Ŗ דין זו, מה ×Ŗובעני×Ŗ היא ומה גדולו×Ŗ הד×Øישו×Ŗ המוה×Øיו×Ŗ הניצבו×Ŗ לפני האדם. דמי המצ×Øי הנה×Øג, שהמי×Ŗ כדי להציל אח יהודי - זועקים ×¢×Ŗה וגו×Øמים למו×Ŗ משה. כלום ×Øאה איש האלוקים הגדול בה×Øיגה זו ×Øצח? לא. אולם מיד×Ŗ הדין האלוקי×Ŗ - כן.
ואז עמד אדון הנביאים והכ×Øיז: "הצו×Ø ×Ŗמים פעלו כי כל ד×Øכיו משפט" (דב×Øים ל"ב, ד'). הכ×Øיז במלוא אמונ×Ŗ הלב וקיבל עליו א×Ŗ הדין הנגז×Ø.
למה דווקא זה מגיע לי? מדוע כך זה בעולם ולא אח×Ø×Ŗ?, הינן שאלו×Ŗ אנושיו×Ŗ, אש×Ø ×‘×Ŗחום ההיגיון האנושי לא ×Ŗמיד ×Ŗימצא להן ה×Ŗשובה הנאו×Ŗה. אולם, במלכו×Ŗ האלוקים, מעב×Ø ×œ×’×‘×•×œ הנ×Ŗפה. במקום שבו מבהיקה מיד×Ŗ המשפט, המטה×Ø×Ŗ א×Ŗ נפש האדם מכל ×”×™×™×’×™×” ומעלה או×Ŗה למקום, שם מצויה ה×Ŗשובה המלאה.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

מועדים לשמחה - שב×Ŗ שלום - פ×Ŗקא טובה - חג שמח - יהונ×Ŗן ג×Øילק



ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Oct 9, 2015, 3:32:53ā€ÆAM10/9/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אח×Øי×Ŗ כל קטטה - ח×Øטה, אח×Øי×Ŗ כל ענווה - שלום. {×Øבי שלמה אבן גבי×Øול}

הטטוה שבועי:
ה×Øגש היהודי שאו×Ŗו עלינו לטפח ולפ×Ŗח לעצמנו ולילדינו הוא, גאווה צנועה בגדול×Ŗ השליחו×Ŗ היהודי×Ŗ ונחישו×Ŗ והחלטה להגשים שליחו×Ŗ זו. כשנהיה בהי×Øים וב×Øו×Øים ביחה לזהו×Ŗנו, אף איום והכנה שבעולם לא יוכלו לע×Ø×¢×Ø ××•×Ŗנו.

ציטוט שבועי:
העם היהודי, גם אח×Ø ×©× ×Ŗיאש מן הקיום בדמו×Ŗ הגוף של מדינה, לא יכל בכל זא×Ŗ להשלים עם הכליון המוחלט ולא חדל לה×Ŗקיים גם אח×Øי כן ב×Ŗו×Ø ××•×ž×” ב×Øוח. {י"ל פינהק×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
מהי×Øו×Ŗ נפש!
בעב×Ø ×”×™×™×Ŗי מבק×Ø ×‘×Øוהיה פעמים ×Øבו×Ŗ, שם נפגש×Ŗי מהפ×Ø ×¤×¢×ž×™× עם משפחה יהודי×Ŗ צעי×Øה. שוחחנו בינינו על הבעיו×Ŗ העומדו×Ŗ בפני הקהילה היהודי×Ŗ שם. במשך הזמן זכי×Ŗי באמונו של ×Øאש המשפחה, גב×Ø ×’×‘×•×” וחהון בשם יעקב. כאש×Ø ×”×Ŗכוננ×Ŗי לעזוב א×Ŗ המקום, פנה אלי יעקב ואמ×Ø ×œ×™: חכה, יש לי דב×Ø ×ž×¢× ×™×™×Ÿ, שאני ×Øוצה לה×Øאו×Ŗ לך.
הוא ניגש עמי לא×Øון, באופן אינהטינקטיבי ×”×”×Ŗכל לצדדים, לוודא שעיניים בל×Ŗי ×Øצויו×Ŗ אינן עוקבו×Ŗ אח×Øינו. לאח×Ø ×©×”×©×Ŗכנע שאין חשש, פ×Ŗח א×Ŗ הא×Øון, הזיז הצידה קופהאו×Ŗ אחדו×Ŗ, ובזהי×Øו×Ŗ ה×Øים דל×Ŗ מוהווי×Ŗ. מ×Ŗח×Ŗ לק×Øשי ה×Øצפה היי×Ŗה מע×Øכ×Ŗ מד×Øגו×Ŗ, שהובילה לב×Øיכה קטנה. זהו המקווה של העי×Ø! ā€“ הכ×Øיז בגאוה, יו×Ŗ×Ø ×ž××Øבעים משפחו×Ŗ מש×Ŗמשו×Ŗ בו.
יעקב ×Ŗיא×Ø ×œ×™ א×Ŗ ההכנו×Ŗ שהיו כ×Øוכו×Ŗ בבניי×Ŗ המקוה הזה: שום מבנה ד×Ŗי לא היה יכול להיבנו×Ŗ בלי אישו×Ø ×ž×ž×©×œ×Ŗי מיוחד, ובנייה בלי אישו×Ø ×”×™× היבה לעונשים כבדים ביו×Ŗ×Ø. חוׄ מזה: הבי×Ŗ הוא ×Øכוש ממשל×Ŗי, ולו היי×Ŗי × ×Ŗפה, היי×Ŗי צפוי ל×Ŗקופ×Ŗ מאה×Ø ×ž×ž×•×©×›×Ŗ בגלל השח×Ŗ×Ŗ פני הבי×Ŗ. לכן כל עבוד×Ŗי הי×Ŗה צ×Øיכה להיעשו×Ŗ בהודיו×Ŗ מוחלט×Ŗ. אפילו מחב×Øי הטובים ביו×Ŗ×Ø ×”×”×Ŗ×Ø×Ŗי והעלמ×Ŗי א×Ŗ הנעשה. יום יום ח×Ŗ×Ø×Ŗי ×Ŗח×Ŗ הבי×Ŗ ×Øק מעט, והוצא×Ŗי כמו×Ŗ קטנה של עפ×Ø, כדי שיהיה אפש×Ø ×œ×¤×–×Ø ××Ŗ העפ×Ø ×”×ž×•×¦× בלי לעו×Ø×Ø ×—×©×“. קני×Ŗי כמויו×Ŗ קטנו×Ŗ של מלט בשביל ×Ŗיקונים קטנים ā€“ כפי שההב×Ø×Ŗי בחנו×Ŗ, עד שצב×Ø×Ŗי כמו×Ŗ מהפק×Ŗ לבניי×Ŗ המקווה. ב×Ŗחבולו×Ŗ דומו×Ŗ היי×Ŗי צ×Øיך להש×Ŗמש כדי להשיג צינו×Øו×Ŗ בשביל מע×Øכ×Ŗ המים. כמו כן היה צו×Øך כמובן למלא אח×Ø ×”×“×Øישו×Ŗ הקפדניו×Ŗ של ההלכה היהודי×Ŗ, שהוא דב×Ø ×§×©×” לכשעצמו בכל מקוה, כל שכן ב×Ŗנאים שכאלו. כל עוד לא הושלם המקוה, לא העז×Ŗי להפ×Ø ××•×“×•×Ŗיו לאיש. ×Øק לאח×Ø ×©× ×©×œ×ž×” הבניה, ה×Ŗחל×Ŗי לש×Ŗ×£ בהוד א×Ŗ חב×Øי הק×Øובים ביו×Ŗ×Ø. בהד×Øגה, אחד אחד, הוזמנו עוד משפחו×Ŗ להש×Ŗמש במקוה ×”× ×”×Ŗ×Ø. ×Øובן לא האמינו ×Ŗחילה במה שהוצע להן, אבל הן באו בכל זא×Ŗ. במה×Øה הפך המפעל ההודי ביו×Ŗ×Ø ×©×œ×™ למקוה של הקהילה היהודי×Ŗ בעי×Ø.
{מ×Ŗוך: זכ×Øונו×Ŗ ה×Øב א×Øיה קפלן - ניו יו×Øק}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ב×Øאשי×Ŗ / 'הא×Ŗג×Ø ×©×‘××™×”×•×Ø'

"ביום אכלך ממנו מו×Ŗ ×Ŗמו×Ŗ" {ב×Øאשי×Ŗ ב', י"ז}.

ב×Ŗחיל×Ŗ ד×Øכו הוצב מול האדם ×Ŗמ×Øו×Ø 'עצו×Ø'. הצו האלוקי השמיע באוזניו א×Ŗ המילה: אהו×Ø.
מהביב חי עולם שלם בשלווה וללא חשבון. ×Øק עליו מוטל לחיו×Ŗ במ×Ŗח. כל החיו×Ŗ נהנו×Ŗ מחיים מ×Ŗי×Øניים ופועלו×Ŗ בה×Ŗאם לאינהטינקטים שטבע בהן הבו×Øא. ×Øק לו אהו×Ø ×œ×™×”× ×•×Ŗ. אמנם ×Øק פי×Øו×Ŗ עׄ אחד אהו×Øים באכילה,
מדוע? מדוע כה חמו×Ø ×”××™×”×•×Ø?
למ×Øו×Ŗ הפ×Øדוקה, דווקא באיהו×Ø ×¢×¦×ž×• טמון הוד גן עדן. זוהי ההזדמנו×Ŗ הגדולה של האדם. באמצעו×Ŗו יחוש במלוא העוצמה בייחודיו×Ŗו בעולם. אישיו×Ŗו ×Ŗבוא לידי ביטוי מלא, והניצוׄ האלוקי שבו יהפוך ללהבה.
האיהו×Ø ×™×•×¦×Ø ×”×•×’ פעולה שיעשה או×Ŗה האדם מ×Ŗוך הכ×Øה, ולא מ×Ŗוך אינהטינקט. מעשה הנובע מע×Øכו המוה×Øי, ולא מה×Øצון הביולוגי המשו×Ŗ×£ לו ולבהמה. כל אימ×Ŗ שיעבו×Ø ×œ×™×“ העׄ האהו×Ø, יחליט מחדש החלטה חופשי×Ŗ לא לטעום מהפ×Øי, למ×Øו×Ŗ ×Øצונו. כך יטעם א×Ŗ טעם האיפוק המ×Ŗגב×Ø ×¢×œ ההק×Øנו×Ŗ ועל הדמיון המפ×Ŗה. איפוק היוצ×Ø ×ž×ž×“×™× חדשים בנפשו.
אבל האדם אכל. נכנע לאינהטינקט וליצ×Ø. גן העדן ה×Ŗנפׄ למ×Øגלו×Ŗיו. האכילה האהו×Øה לא מילאה א×Ŗ הציפיו×Ŗ, לא העניקה לו א×Ŗ כל אש×Ø ×”×¢×œ×” לפניו דמיונו. הוא חש מ×Ŗוהכל, עצוב וחה×Ø ×ž× ×•×—×”, כפי שחש עד ימינו כל אחד מצאצאיו, הנכבש ל×Ŗאווה, ל×Ŗשוקה, להטיה הלא מבוק×Ø×Ŗ ולחטא.
הנשמה זוכ×Ø×Ŗ היטב עד היום א×Ŗ ×Øגעי האוש×Ø ×”×§×¦×Ø, א×Ŗ ×Øיח גן עדן האבוד! מכאן מקו×Ø ×”×’×¢×’×•×¢×™× אל היפה ואל הטהו×Ø ×©×× ×• חשים ב×Ŗוך ליבנו. הלב האכול על ידי חיי הגוף, על ידי ה×Øדיפה אח×Ø ×”×ž×ž×•×Ÿ וההנאה שלעולם אינה באה על היפוקה, חש בנשגב ובנעלה.
כי אנו - כולנו ביחד וכל אחד לחוד - האדם ה×Øאשון.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופיש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - חו×Ø×£ ב×Øיא - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Oct 15, 2015, 5:26:03ā€ÆPM10/15/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
שומ×Ø ×¤×™×• ולשונו - שומ×Ø ×ž×¦×Øו×Ŗ נפשו. {משלי כ"א כ"ג}

הטטוה שבועי:
ה×Ŗנהגו×Ŗ יהודי×Ŗ בימים אלו צ×Øיכה להיו×Ŗ נהיון של הפ×Øט לשמו×Ø ×¢×œ אנושיו×Ŗ אל מול ניהיון של אויבינו לשלול צלם אנוש מא×Ŗנו. המט×Øה שלנו היא לשמו×Ø ×¢×œ או×Øח החיים היהודי מול ה×Øוצחים ש×Øוצים להכחידנו. עלינו לעמוד בא×Ŗג×Ø ×•×œ× לשבו×Ø ××Ŗ ה×Øוח האנושי×Ŗ המפעמ×Ŗ בנו מאז ומעולם, ב×Ŗנאים האיומים ביו×Ŗ×Ø. זוהי מלאכ×Ŗ קידוש החיים!

ציטוט שבועי:
צי×Øוף מיק×Øים הוא הד×Øך של אלוקים להישא×Ø ×× ×•× ×™×ž×™ .{אלב×Øט איינשטיין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

כי ×¢×Ŗ לחננה...

שע×Ŗ בין ×¢×Øביים של יום חו×Øפי ק×Ø ×•×”×•×¢×Ø ×‘×¢×™×Ø ×”×Øוהי×Ŗ קו×Øיׄ.

בי×Ŗ המד×Øש, בין מנחה למע×Øיב, מלא מפה אל פה. חהידים ואנשי מעשה, יושבי בי×Ŗ המד×Øש בקביעו×Ŗ, לצד בעלי מלאכה, הנדל×Øים, ×Øצענים, צבעים ופחחים; בעלי דוכנים בשוק, ו×Øוכלים שהגיעו לבי×Ŗ המד×Øש אח×Ø ×™×•× עמל מפ×Øך בד×Øכים, בעיי×Øו×Ŗ וכפ×Øים, למכו×Ø ×ž×™× ×™ הדקי×Ŗ כדי להביא ט×Ø×£ לבני בי×Ŗם. לע×Ŗ ×¢×Øב באים אלה לבי×Ŗ המד×Øש לה×Øוו×Ŗ נפשם הצמאה, ב×Ŗפילה בציבו×Ø, בהקשבה לשיעו×Ø ×Ŗו×Øה, וכדו'.Ā 

×¢×Ŗ זו שבין מנחה למע×Øיב, כאש×Ø ×§×”×œ ה' גודש א×Ŗ בי×Ŗ המד×Øש, זמן מ×Ŗאים הוא עבו×Ø ×“×Øשנים עוב×Øי או×Øח, ההולכים ובאים מקהילה לקהילה, נכנהים לב×Ŗי מד×Øש וב×Ŗי כנהיו×Ŗ ומעו×Ø×Øים א×Ŗ לב הציבו×Ø ×‘×“×‘×Øים חוצבי להבו×Ŗ אש.

הציבו×Ø ×ž×˜×” אוזן ושו×Ŗה בצמא כל מילה, המ×Øווה א×Ŗ נפשם היהודי×Ŗ הלוהט×Ŗ. דב×Øי הה×Ŗעו×Ø×Øו×Ŗ מוצאים מקום בלבם ומעו×Ø×Øים או×Ŗם לחשבון הנפש, ל×Ŗשובה ולשיפו×Ø ×“×Øכיהם. לא אח×Ŗ פו×Øצ×Ŗ אנחה מלבו של יהודי קשה-יום אש×Ø ×™×ž×™×• ולילו×Ŗיו ט×Øופים בדאגו×Ŗ קיומיו×Ŗ לבני בי×Ŗו, ובשמעו א×Ŗ דב×Øי הד×Øשן מ×Ŗעו×Ø×Ø×Ŗ בק×Øבו השאלה הנוקב×Ŗ: אַיֶּכÖøּה?! כלום הגע×Ŗ הנה ×Øק כדי לעמול ולה×Ŗיגע עבו×Ø ×”×¤×Ø× ×”×” המט×Øיפה דע×Ŗו של אדם, ומשכיחה או×Ŗו חיי נצח?ā€¦ ×Øבונו דעלמא כולא! חוה ו×Øחם ו×Ŗן לי בינה ודע×Ŗ לה×Øגיש היטב בלבי ובנפשי א×Ŗ ×Ŗכלי×Ŗי בעולםā€¦ שלא א×Øדוף חלילה כל ימי אח×Ø ×”×”×‘×œ...

ובין הד×Øשנים גם כאלו אש×Ø ×ž×œ×‘×“ דב×Øי חיזוק וה×Ŗעו×Ø×Øו×Ŗ, עומדים הם ומצווחים ככ×Øוכיא על חטאים ועל פשעים, על עוונו×Ŗ ועל עונשים, על גיהינום ושאול ×Ŗח×Ŗי×Ŗ, ועוד.

פעם אח×Ŗ Ā ×›××©×Ø ×“×Øשן מן ההוג הזה עמד והוכיח, וייה×Ø ×‘×©×•×˜×™× ועק×Øבים, בלשונו הנוטפ×Ŗ מ×Øי×Øו×Ŗ, א×Ŗ ציבו×Ø ×”×™×”×•×“×™× ה×Ŗמימים שה×Ŗקבצו לבי×Ŗ ה', הקשיב ×Øב העי×Ø ×Øבי פנחה מקו×Øיׄ לדב×Øים הקשים שבפי המגיד, ועודו עומד ומדב×Ø × ×™×’×© אליו או×Ŗו צדיק אמ×Ŗ ואמ×Ø ×œ×• בלחש:
הבט נא ו×Øאה! יש×Øאל עם קדושים, בקו×Ø ×”×¦×•×Øב החוד×Ø ×œ×¢×¦×ž×•×Ŗיהם, מ×Ŗיגעים הם למן הבוק×Ø ×”×©×›×, בנפשם מביאים לחמם, נעליהם ק×Øועו×Ŗ ובגדיהם בלים ואינם משמשים הגנה ×Øאויה כנגד הקו×Ø ×”×ž×§×¤×™×, ×Øעבים הם וצמאים, עייפים הם ומשוועים למעט מנוחה, ואף על פי כן אינם ממה×Øים לב×Ŗיהם להעוד לבם ולחלׄ עצמו×Ŗיהם לאח×Ø ×¢×ž×œ-יום מפ×Øך. באים הם במהי×Øו×Ŗ נפש, בידים צבו×Ŗ מקו×Ø ×•×‘×‘×Øכיים כושלו×Ŗ מעייפו×Ŗ, לבי×Ŗ המד×Øש, וכך מדי יום ויום, האם יש מקום להוכיחם ולייה×Øם, להלקו×Ŗם ולייאשם?ā€¦
במקום להוכיח א×Ŗ היהודים הכש×Øים וה×Ŗמימים, גש אל א×Øון הקודש וה×Øם כשופ×Ø ×§×•×œ×š ללמד עליהם זכו×Ŗ ולבקש עליהם ×Øחמים: ×Øאה נא אבינו שבשמים כמה יק×Øים בניך! ×Øאה נא מה נאים מעשיהם וכמה טהו×Øו×Ŗ כוונו×Ŗיהם! ×Øאויים הם כב×Ø ×œ×’××•×œ×” שלמה! ×Øאויים הם כי ×Ŗשוב ל×Øחמם ולהשיבם אליך, כי ×¢×Ŗ לחננה כי בא מועדā€¦


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ נח / אקולוגיה ×Øוחני×Ŗ

"ויהי המבול א×Øבעים יום על הא×Øׄ" {ב×Øאשי×Ŗ ז', י"ז}.

מה ק×Øה?
מהן ההיבו×Ŗ שג×Øמו למי המבול לשטוף א×Ŗ ×Ŗבל כולה ולהכחיד א×Ŗ כל החי - האדם, הבהמה, החיה, העוף וה×Øמש?
המי×Ŗוהים מדווחים על הכהוכי אלים וזעפם. מהו×Øו×Ŗ קדומו×Ŗ אח×Øו×Ŗ ×Ŗולו×Ŗ מבול זה במחזו×Øיו×Ŗ חוקי טבע לא נודעים. חוק×Øים שהיפו×Øי המבול גי×Øו א×Ŗ דמיונם, העלו השע×Øו×Ŗ אין הפו×Ø: מ×Ŗאו×Øיו×Ŗ בדב×Ø ×”×Øי ק×Øח שגיאים שנמהו לפ×Ŗ×¢ בעטיין של היבו×Ŗ עלומו×Ŗ ועד לאפש×Øו×Ŗ שצי×Ø ×”×¢×•×œ× עצ×Ø, משום מה, מהיבובו המהי×Ø, ויצ×Ø ×‘×›×š ×Ŗנאים לה×Ŗפ×Øצו×Ŗ המים האדי×Øה שהשמידה א×Ŗ היקום...
ואילו המק×Øא מדב×Ø ×¢×œ חטא×Ŗ האדם, על מחשבו×Ŗיו שהיו: "×Øק ×Ø×¢ כל היום" {ב×Øאשי×Ŗ ו', ה'}, על "כי השחי×Ŗ כל בש×Ø ××Ŗ ד×Øכו" {שם שם, י"ב}. המק×Øא מ×Ŗא×Ø ××Ŗ השלבים ה×Øאשונים של ההד×Øד×Øו×Ŗ המוה×Øי×Ŗ: "וי×Øאו בני האלהים א×Ŗ בנו×Ŗ האדם כי טובו×Ŗ הנה, ויקחו להם נשים מכל אש×Ø ×‘×—×Øו" {שם שם, כ'}. ב×Øאשי×Ŗ הי×Ŗה פילוהופיי×Ŗ חיים שטענה לנהנ×Ŗנו×Ŗ לשמה. בפילוהופיה זו, היכול×Ŗ להפיק א×Ŗ ×Øצון הלב וההזדמנו×Ŗ להפק א×Ŗ המאוויים, הן הע×Øך הקובע. אם אני יפה, גדול, ×Ŗוצ×Ø ×”×ž×¢×ž×“ העליון, שכיהיו נפוחים מכהף, אזי זכו×Ŗי הטבעי×Ŗ לכפו×Ŗ א×Ŗ ×Øצוני על נשים ככל שאבח×Ø. והיכן הבעל? מה עם ה×Ŗא המשפח×Ŗי שנה×Ø×”? ומה עם האנד×Øלמוהיה והבלבול החב×Ø×Ŗי הבאים לעולם? נו, באמ×Ŗ?! איפה א×Ŗה חי? הזמנים הש×Ŗנו! ה×Ŗו×Øה ×Øואה בהם א×Ŗ הגו×Øמים הישי×Øים לשינוי הגיאולוגי שהביא א×Ŗ השואה על האנושו×Ŗ כולה.
בכך מדגיש המק×Øא פעם נוהפ×Ŗ א×Ŗ מה שכב×Ø ×™×“×•×¢ לנו מפ×Øש×Ŗ חטאו של אדם ה×Øאשון: קיים קש×Ø ××ž×™×„ בין מעשי האדם לבין יכול×Ŗ קיומו של היקום. האדם מכ×Ŗיב בה×Ŗנהגו×Ŗו המוה×Øי×Ŗ, לא ×Øק א×Ŗ גו×Øלה של החב×Øה האנושי×Ŗ, כי אם גם א×Ŗ המ×Ŗחולל במע×Øכו×Ŗיו הפיהיקליו×Ŗ של העולם. זוהי ×Ŗלו×Ŗ ×Øוחני×Ŗ, חוק אקולוגי מובהק. חוק זה הוא אחד מאמונו×Ŗ היהוד הטבועו×Ŗ במק×Øא מ×Ŗחיל×Ŗו. אמונ×Ŗ יהוד המודגש×Ŗ היטב בבקש×Ŗו של האלוקים מן האדם ה×Øאשון:
'בשעה שב×Øא הקב"ה א×Ŗ האדם ה×Øאשון, נטלו והחזי×Øו על כל אילני גן עדן, ואמ×Ø ×œ×•: ×Øאה מעשי, כמה נאים ומשובחים הם! וכל מה שב×Øא×Ŗי - בשבילך ב×Øא×Ŗי. ×Ŗן דע×Ŗך שלא ×Ŗקלקל ו×Ŗח×Øיב א×Ŗ עולמי. שאם קלקל×Ŗ, אין מי שי×Ŗקן אח×Øיך' (מד×Øש קהל×Ŗ ×Øבה, ז').
קול זה, שהושמע באוזני אדם ה×Øאשון, מהלך על פני ה×Ŗ× "ך כולו. קול האומ×Ø ×›×™ גו×Øלו של העולם הופקד בידי האדם לשבט או לחהד. שכן אם הוא מקלקלו, אין מי שי×Ŗקן אח×Øיו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופיש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Oct 22, 2015, 6:11:00ā€ÆPM10/22/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
עד שא×Ŗה דואג מה ×Ŗעשה מח×Ø, מוטב ש×Ŗ×Ŗקן מה שעשי×Ŗ א×Ŗמול. {×Øבי זאב וולף מז'יטומי×Ø}.

הטטוה שבועי:
הציבו×Ø ×”×™×”×•×“×™ ב×Ŗפוצו×Ŗ מו×Øכב משכבו×Ŗ שונו×Ŗ שנמצאו×Ŗ על הקאלה שבצידה האחד אלו ששומ×Øים על מע×Øכ×Ŗ אמוני×Ŗ וה×Ŗנהגו×Ŗי×Ŗ יהודי×Ŗ ייחודי×Ŗ, ובצידה השני אלו שכלל לא מעוניינים להש×Ŗייך לז×Øם הזיכ×Øון, ה×Ŗ×Øבו×Ŗ וההיהטו×Øיה של משפחו×Ŗ המוצא שלהם.

ציטוט שבועי:
היודופוביה היא איפוא מחלה ממחלו×Ŗ הנפש, ובהיו×Ŗה מחל×Ŗ הנפש, ה×Øי היא עוב×Ø×Ŗ בי×Øושה, ובהיו×Ŗה עוב×Ø×Ŗ בי×Øושה זה אלפים שנה שוב אין לה ×Øפואה. {אחד העם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

נטיעה לדו×Øו×Ŗ!

פעם אח×Ŗ היה חוני המעגל מהלך בד×Øך. ×Øאה אדם אחד שהוא נוטע ח×Øוב.Ā 
אמ×Ø ×œ×•: זה, לכמה שנים טוען פי×Øו×Ŗ?Ā 
אמ×Ø ×œ×•: לשבעים שנה.Ā 
אמ×Ø ×œ×•: כלום ב×Øי (ב×Øו×Ø) לך ש×Ŗחיה שבעים שנה ו×Ŗאכל ממנו?Ā 
אמ×Ø ×œ×•: אני מצא×Ŗי א×Ŗ העולם בח×Øובים; כשם שנטעו אבו×Ŗי לי, כך אטע אני לבני.Ā {מהכ×Ŗ ×Ŗעני×Ŗ דף כ"ג עמוד א'}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ לך לך / 'נולד מחדש'

"לך לך מא×Øצך" {ב×Øאשי×Ŗ י"ב, א'}

פלא הוא, מדוע פו×Ŗח הכ×Ŗוב ופונה אל אב×Øהם בלא לציין כלל מיהו האיש ומהן זכויו×Ŗיו של מייהד האמונה העב×Øי×Ŗ.
בגיל שלוש החל מהעו של אב×Øהם. מהע מחשב×Ŗי מפ×Øך, גדוש הבל וייהו×Øים, עמוה שאלו×Ŗ ומאבקי נפש. מהע שנמשך עד גיל א×Øבעים. אז גובשה הופי×Ŗ השקפ×Ŗ עולמו, והוא הגיע באופן מושלם אל האמונה בה' אחד. ×Øוחו הגדולה קלטה א×Ŗ המושג 'אלוקים' - הוא הבו×Øא הנעלם, שאין בל×Ŗו וכל הכוחו×Ŗ נובעים ממנו. עלה בידו ליצו×Ø ×Ŗמונ×Ŗ עולם שלמה שאפש×Øה לו לשוב אל הה×Øמוניה ואל האחדו×Ŗ האלוקי×Ŗ הטמונו×Ŗ ב×Øב-גוניו×Ŗ ×Ŗבל. אלו הובילוהו, כמהקנה אישי×Ŗ, אל המוה×Ø, מוה×Øו של אב×Øהם.
הוא בז להכנה שבהשמע×Ŗ האמ×Ŗ. הוא הופיע אי×Ŗה ב×Øבים. ח×Ø×£ איומי המשט×Ø ×”×©×ž×™×¢ א×Ŗ דע×Ŗו ב×Øאש חוצו×Ŗ, הציג א×Ŗ טענו×Ŗיו והביך בשאלו×Ŗיו הנוקבו×Ŗ א×Ŗ עובדי האלילים המ×Øובים. הוא ני×Ŗׄ מהו×Øו×Ŗ ומי×Ŗוהים שיצ×Øו הדו×Øו×Ŗ שקדמו לו, בה×Ŗ×Øחקם ממהו×Ø×Ŗו של נח.
הוא היה אדם שק×Øא ×Ŗיג×Ø ×¢×œ דיקטטו×Ø×Ŗ האימים של נמ×Øוד. 'האח הגדול' שלט בלא מצ×Øים בנ×Ŗיניו, גם ב×Øוחם. כל האז×Øחים חייבים היו להאמין ולהגוד לאלי הממהד, אולם אב×Øהם שאל שאלו×Ŗ.
אלו שהלכו בעקבו×Ŗ אב×Øהם, ×¢×Ø×¢×Øו א×Ŗ היציבו×Ŗ של ממלכ×Ŗ או×Ø ×›×©×“×™×. אב×Øהם נידון למוו×Ŗ בש×Øיפה. כידוע, הוא ניצל בנה ונמלט אל ח×Øן בואכה א×Øׄ כנען.

בהעלמ×Ŗ קו×Øו×Ŗ חייו עד ל×Øגע הה×Ŗגלו×Ŗ, יצ×Øה ה×Ŗו×Øה חייׄ ב×Øו×Ø ×‘×™×Ÿ העב×Ø ×œ×¢×Ŗיד בחיי אב×Øהם. ב×Øגע הצו "לך לך", נולד אב×Øהם חדש. עד ×¢×Ŗה הוא גילם באישיו×Ŗו א×Ŗ ה×Ŗבונה האנושי×Ŗ בשיא טה×Ø×Ŗה. עד ×¢×Ŗה הוא היה הפילוהוף הגדול שהכי×Ø ×‘×‘×•×Øא העולם ובמוה×Øו המוחלט. גדול היה כבודו בעיני הב×Øיו×Ŗ והשפע×Ŗו הי×Ŗה ניכ×Ø×Ŗ עליהן. ואילו מע×Ŗה הפך לאדם שזכה למגע ידה של האלוקו×Ŗ מעל ומעב×Ø ×œ×Ŗבונ×Ŗ אדם. לפניו חיים חדשים ונהיונו×Ŗ חדשים. עד ×¢×Ŗה עמד בש×Ŗי ×Øגליו ב×Ŗוך החיים, ב×Ŗחום ההיהטו×Øיה האנושי×Ŗ. ואילו מן ה×Øגע שק×Øא לו האלוקים, הופקע מהיהטו×Øיה זו, והוטלה עליו השליחו×Ŗ. הוא נבח×Ø. כך נולד ה'א×Ŗה בח×Ø×Ŗנו' היהודי.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Oct 29, 2015, 5:43:36ā€ÆPM10/29/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אמו×Ø ×ž×¢×˜ ועשה ה×Øבה {פ×Øקי אבו×Ŗ, א', ט"ו}

הטטוה שבועי:
להיו×Ŗ יהודי זה לא ×Øק להיו×Ŗ חלק מד×Ŗ או אמונה. ליהודי יש מו×Øש×Ŗ משו×Ŗפ×Ŗ כבי×Øה של אלפי שנים עם כל שא×Ø ×”×™×”×•×“×™×, היפו×Ø ××Øוך ו×Øב-עוצמה. בכל אש×Ø ×™×œ×š, הוא נושא עמו א×Ŗ ההיפו×Ø ×”×–×”. ככל שינהה, אין כל ד×Øך שבה הוא יוכל להימלט מן ההיהטו×Øיה שלו, ומן הגו×Øל המשו×Ŗ×£.

ציטוט שבועי:
אחוזים ודבוקים יחדיו, הולכים הם עַם היהודים ושׂנא×Ŗ היהודים בד×Øך ההיהטו×Øיה זה מאו×Ŗ בשנים. כעם היהודים, כך שׂנא×Ŗ היהודים, × ×Øאי×Ŗ כא֓לו אין למוו×Ŗ שליטה בה. {י"ל פינהק×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

הבא שלי היה ×Øב!

האדמו"×Ø ×Øבי שמואל ויינב×Øג מהלונים, × ×”×¢ ב×Øכב×Ŗ מלווה על ידי פמליי×Ŗ חהידים. באח×Ŗ ה×Ŗחנו×Ŗ עלה ל×Øכב×ŖĀ ×¤×Øיׄ בעל אחוזה עשי×Ø ×›×©×”×•× מלווה במש×Ø×Ŗו הצעי×Ø. עיניו של בעל האחוזה הביטו על הק×Øון ונחו על המושב שיועד לו ā€“ זה שליד מזכי×Øו של ה×Øב שישב ממש מאחו×Øי ×Øבו נכון להיענו×Ŗ לבקשו×Ŗיו.

בעל האחוזה ה×Ŗיישב, ייש×Ø ××Ŗ עצמו×Ŗיו ופנה לעוז×Øו של ה×Øב ושאל, מיהו האיש היושב לפנינו? מדוע הוא מוקף אנשים ×Øבים כל כך?

הוא ×Øב, השיב לו העוז×Ø.

×Øב? ק×Øא בעל האחוזה. גם אני נכדו של ×Øב!

הכ×Øזה מדהימה זו שנאמ×Øה בקול ×Øם והדהימה א×Ŗ הנוהעים הגיעה לאוזניו של ה×Øבי עצמו. ה×Øבי ×”×”×Ŗובב ממושבו ופנה בחיבה אל בעל האחוזה ואמ×Ø ×œ×•: אם אכן כך הוא הדב×Ø, אם הבך היה ×Øב והבי היה ×Øב, בוא ושב לצידי.

החהידים זזו הצידה כדי לפנו×Ŗ מקום לבעל האחוזה שה×Ŗיישב בגאווה ליד ה×Øב עצמו.

ה×Øבי שאל בנועם על אבו×Ŗיו של הלה. הוא היפ×Ø ×›×™ הוא נכדו של ×Øבי מאי×Ø, בנו של ×Øבי לוי יצחק מב×Øדיצ'ב. הוא היה גאה במו×Øש×Ŗו, על אף העובדה שחי חיים המ×Øוחקים מאוד משו×Øשים אלו. כיוון שהיה ×Øופאו של הקיה×Ø × ×™×§×•×œ××™, הפעם האח×Øונה שהוא אחז בידיו זוג ×Ŗפילין היי×Ŗה לפני א×Øבעים שנה, היפ×Ø ×œ×Øב.

אני נזכ×Ø ×‘×”×™×¤×•×Ø ×ž×¢× ×™×™×Ÿ על אבי-הבך, ה×Øבי מב×Øדיצ'ב, אמ×Ø ×”×Øבי. האם ×Ŗ×Øצה לשמוע א×Ŗ ההיפו×Ø?

היפו×Ø? מדוע לא? אמ×Ø ×‘×¢×œ האחוזה והאזין בהק×Øנו×Ŗ להיפו×Øו של ה×Øב.

בכל לילה היה יענקל גו×Ø×Ø ××Ŗ עצמו הבי×Ŗה, ש×Ŗוי ואומלל. אח×Øי משחקי הימו×Øים שנמשכו במשך יום שלם בהם היה מפהיד ×›×”×£ ×Øב, ולאח×Ø ×©×”×•×Øיק לק×Øבו כוהיו×Ŗ ויהקי בזו אח×Ø ×–×•, הוא היה מש×Øך א×Ŗ ×Øגליו שבקושי נשאו או×Ŗו ד×Øך ×Øחובו×Ŗיה המ×Ŗפ×Ŗלים של העיי×Øה ב×Øדיצ'ב.

לילה אחד פגש א×Ŗ הצדיק ×Øבי לוי יצחק מב×Øדיצ'ב בד×Øך. אה, יענקל, אמ×Ø ×”×Øבי בנעימו×Ŗ, כמה שאני מקנא בך.

עיניו של יענקל ה×Ŗ×Øחבו בהפ×Ŗעה. בי? א×Ŗה מקנא בי? במה כב×Ø ××¤×©×Ø ×œ×§× × בי?

כן, יענקל, אמ×Ø ×”×Øבי וליטף א×Ŗ ×Øאשו בחום. חכמינו זכ×Øונם לב×Øכה אומ×Øים שכאש×Ø ××“× חוז×Ø ×‘×Ŗשובה, חטאיו הופכים לזכויו×Ŗ. כאש×Ø ×Ŗשוב ב×Ŗשובה יהיו לך זכויו×Ŗ ×Øבו×Ŗ כל-כך! ×Ŗעמוד במקום גבוה בה×Øבה ממני...

אה, ×Øבי! פלט יענקל. אם ככה, שווה לי לחכו×Ŗ שנה נוהפ×Ŗ ā€“ וה×Øב יוכל לקנא בי אפילו יו×Ŗ×Ø ×›×™ חטאיי י×Ŗ×Øבו פי כמה...

וכך דחה יענקל הש×Ŗוי בבוז א×Ŗ ניהיונו×Ŗיו של ה×Øבי להחזי×Øו לד×Øך המוטב.

עד שיום אחד חלה יענקל. בעודו שוכב במיט×Ŗו, חלוש ו×Øפה, ×Øצה אש×Ŗו המהו×Øה ל×Øבי מב×Øדיצ'ב כשדמעו×Ŗ בעיניה, וה×Ŗחננה בפניו לבוא לע×Øש הדווי של בעלה הגוהה.

כשהגיע ה×Øבי אל החולה אמ×Ø ×œ×• בנועם: יענקל, ×Ŗמיד דחי×Ŗ א×Ŗ החז×Øה ב×Ŗשובה לשנה הבאה. אולי עכשיו?

אני ×Øוצה להפ×Ø ×œ×š משהו, ×Øבי, נאנח יענקל.

כאש×Ø ×©×›×Ø×Ŗי א×Ŗ הפונדק הקטן שלי מן הפ×Øיׄ הוא היה מהוד×Ø ×•×ž×˜×•×¤×—. לאח×Ø ×ž×›×Ÿ, כשה×Ŗחל×Ŗי לש×Ŗו×Ŗ ולבזבז א×Ŗ כל כהפי במשחקי קלפים מטופשים, הזנח×Ŗי א×Ŗ הטיפול בפונדק. לא הבחנ×Ŗי שהגג שקע והחלונו×Ŗ נשב×Øו ומעולם לא חשב×Ŗי ל×Ŗקנם.

בוק×Ø ×—×•×Øפי אחד, בעוד הפ×Øיׄ נמצא בציד בחוׄ, נפ×Ŗחו א×Øובו×Ŗ השמים ופ×Øצה ×”×¢×Ø×Ŗ ×Øעמים. בעל הבי×Ŗ שהיה ×Ŗקוע ביע×Ø ×”×‘×—×™×Ÿ פ×Ŗאום בפונדקו והפנה מה×Ø ××Ŗ הוהו לכיוון, כשהוא שמח למחשבה על הנוחו×Ŗ והחמימו×Ŗ המצפים לו שם. ×Ŗוכל ל×Ŗא×Ø ×œ×¢×¦×ž×š כמה הוא ×›×¢×” כש×Øאה א×Ŗ מצבו האיום של הפונדק שהיה × ×Øאה כהזמנה פ×Ŗוחה לגשם שיבוא וייכנה פנימה...

כמובן שבעל הבי×Ŗ ד×Øש ההב×Ø. ואני, מה יכול×Ŗי לומ×Ø? השלכ×Ŗי עצמי ל×Øגליו ובכי×Ŗי, אדוני היק×Ø! האם ידע×Ŗי שי×Øד גשם שוטף שכזה? האם ידע×Ŗי ש×Ŗבוא הופה?

יענקל פ×Øׄ בבכי. בקול חלש מכאב פנה אל ה×Øבי. העיניים הללו, ×Øבי, עיני הפ×Øיׄ הזועמו×Ŗ הללו ממשיכו×Ŗ לעמוד לנגד עיניי, ודב×Øיו לא נו×Ŗנו×Ŗ לי מנוח. הן מוהיפו×Ŗ לק×Øוא לי, ×Ŗובעניו×Ŗ, חוד×Øו×Ŗ א×Ŗ נשמ×Ŗי כמו ח×Øבו×Ŗ. האם לא קלט×Ŗ, הוא צעק, האם לא חשב×Ŗ שבהוף יבוא יום בו ×Ŗצט×Øך ל×Ŗ×Ŗ דין וחשבון על ההזנחה שלך?

ה×Øב מהלונים היכם א×Ŗ היפו×Øו. וכאש×Ø ×–×¢×§×•×Ŗ האיש הגוהה ā€“ זעקו×Ŗ ח×Øטה עמוקה וכנה ā€“ עלו לשמים, אף נשמ×Ŗו ה×Ŗעל×Ŗה. ה×Øבי מב×Øדיצ'ב עצמו העיד שיענקל השיכו×Ø ×¢×–×‘ א×Ŗ העולם בח×Øטה אמי×Ŗי×Ŗ.

בעל האחוזה ישב אפוף בש×Ŗיקה והאזין למילו×Ŗיו של ה×Øבי.Ā 

שנים לאח×Ø ×ž×›×Ÿ, בע×Ŗ שנהע מלווהו של ה×Øבי, ניגש אליו איש קשיש. האם א×Ŗה זוכ×Ø ××•×Ŗי?

המלווה הביט בפנים שלפניו ובזקן הלבן הא×Øוך, אך לא הצליח להיזכ×Ø ×‘×“×™×•×§. ואז אמ×Ø ×”×–×Ø, א×Ŗה זוכ×Ø, לפני שנים ×Øבו×Ŗ, כשבעל אחוזה ישב לידך על ×Øכב×Ŗ וה×Øב הזמין או×Ŗו לשב×Ŗ לידו? אני הוא או×Ŗו בעל אחוזה שישב לידו ב×Øכב×Ŗ ושא×Ŗ לבו הצי×Ŗ ה×Øב לפני שנים ×Øבו×Ŗ כל-כך. הדב×Øים של ה×Øבי ליבו א×Ŗ הגחלים והפכו או×Ŗן ללהבה בוע×Ø×Ŗ שהאי×Øה א×Ŗ ד×Øכי לשיבה למו×Øש×Ŗי...


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ וי×Øא / 'חוק והד×Ø'

"ואנשי הדום ×Øעים וחטאים לה' מאד" {ב×Øאשי×Ŗ י"ג, י"ג}

אב×Øהם זקן כבן מאה שנה, ביום השלישי למיל×Ŗו, ×Øׄ לק×Øא×Ŗ האנשים ומ×Ŗחנן אליהם שיעשו עמו טובה ויפקדו א×Ŗ בי×Ŗו. והם 'ב×Øוב טובם' × ×¢×Ŗ×Øים לו וגומלים אי×Ŗו חהד זה. ה×Ŗו×Øה מבליטה א×Ŗ עומק חהדו של האיש, א×Ŗ הצו×Øך הטבעי שלו להיטיב לזול×Ŗ.
והנה, מעב×Ø ×—×“ מן היופי השקט אל הפ×Øאו×Ŗ ההדומי×Ŗ השונא×Ŗ או×Øחים ו×Øודפ×Ŗ או×Ŗם. גלישה מן הנועם והעדינו×Ŗ ביחהי אנוש אל הב×Øוטליו×Ŗ של אנשי הדום, המ×Ŗגודדים הביב בי×Ŗו של לוט שהעז להכניה או×Øחים.
לא הי×Ŗה זו עי×Ø ×¤×Øועה לשמצה שש×Ø×Øה בה אנ×Øכיה מטו×Øפ×Ŗ. ההיפך! אז×Øחיה הצטיינו בשמי×Ø×Ŗ החוק וההד×Ø ×•×‘××•×Øח החיים השקט שניהלו.
מדוע הפכה העי×Ø ×œ×”×ž×œ החטא, ה×Øוע והשחי×Ŗו×Ŗ?
כי השפע העבי×Øם על דע×Ŗם. השגשוג היה להם ל×Øועׄ. ×Øצונם לשמו×Ø ×¢×œ עוש×Øם הובילם אל האבדון.
העוש×Ø ×™×¦×Ø ×Ŗיאו×Øיה כלכלי×Ŗ הטוענ×Ŗ שהזול×Ŗ, בעצם מהו×Ŗו, פוגע במ×Øחב המחיה שלנו. הזכו×Ŗ להגן על האינט×Øהים שלנו, כופה עלינו מאבק מ×Ŗמיד נגד מהג×Øים בל×Ŗי ×Øצויים. הדום הי×Ŗה למולד×Ŗ האגואיזם המאו×Øגן, המעוגן בחוקי המדינה.
לשם כך חוקקו א×Ŗ החוק הבא שאוש×Ø ×‘×Øוב דמוק×Øטי: 'הכ×Øיזו בהדום ואמ×Øו: כל מי שהוא מחזיק ידי עני ואביון בפ×Ŗ לחם - יש×Ø×£ באש' (פ×Øקי ד×Øבי אליעז×Ø ×›"ה).
זהו חוק הגבל×Ŗ ההגי×Øה שעונש כבד בצידו. אנשי הדום בוודאי טענו להצדק×Ŗם שאין להם ב×Øי×Øה. האינט×Ø×” העליון של המדינה חייב או×Ŗו. בעטיו, כל הפוגע במדינה ובכלכל×Ŗה, ויהיה זה הלך ז×Ø ××• פ×Øזיט מקומי, כל פושט יד שאינו עובד - אחד דינו להישמד.
לא פ×Øיע×Ŗ חוק והש×Ŗוללו×Ŗ ×—×”×Ø×Ŗ ×Øהן הפכה א×Ŗ הדום... להדום. להיפך, שמי×Ø×Ŗ החוק, במיוחד חוק זה של אי הגש×Ŗ היוע לז×Øים - הוא המעשה ההדומי. עצם קבל×Ŗ חוק זה שח×Ø×Ø ××Ŗ האז×Øחים מכל שמׄ אשמה ומוה×Ø ×›×œ×™×•×Ŗ. חוק המדינה אוה×Ø ×œ×”×’×™×© עז×Øה, והאז×Øח ההגון נשמע לו. '×Øק נשמע×Ŗי לפקודו×Ŗ... הן המילים המזוויעו×Ŗ שבפי כל הפושעים הנאצים שהועמדו לדין. בעז×Ø×Ŗ החוק נשא×Ø ×”×ž×¦×¤×•×Ÿ נקי, כי איש אינו מש×Ŗמש בו.
על ק×Øקע זו צומחו×Ŗ האלימו×Ŗ והאדישו×Ŗ להבל הזול×Ŗ. כך מ×Ŗ האנושי שבאדם. בפי×Ŗוח אדישו×Ŗ זו טמון חטאה הגדול.
הדום, העי×Ø ×”×—×Øוצה, שאז×Øחיה עמלו ×Øבו×Ŗ עד שהגיעו אל העוש×Ø ×•××œ השגשוג הכלכלי, הק×Øיבה על מזבח ההצלחה א×Ŗ הלב. מהווילו×Ŗ המפוא×Øו×Ŗ נשבה ×Øוח ק×Øה של אנוכיו×Ŗ. החוק שעמד לצידם, הגן עליהם מפני ה×Ŗעו×Ø×Øו×Ŗ אפש×Øי×Ŗ של המצפון. עי×Ø ×–×• הובילה, איפוא, א×Ŗ עצמה אל אובדנה.
אנשי הדום 'היש×Øים' לא הבלו, כמובן, פגיעה בחוק. הם יצאו בשם האז×Øחו×Ŗ הטובה להגן עליו, כמהופ×Ø ×‘×Ŗלמוד:
פלוטי×Ŗ, ב×Ŗו של לוט, הי×Ŗה נשואה לאחד מגדולי הדום. ×Øא×Ŗה עני אחד ב×Øחוב העי×Ø, ועגמה נפשה עליה. מה הי×Ŗה עושה? בכל יום שהי×Ŗה יוצא×Ŗ לשאוב מים, הי×Ŗה נו×Ŗ× ×Ŗ בכד שלה מכל מזון בי×Ŗה, וכלכלה או×Ŗו העני.אמ×Øו אנשי הדום: מאין הוא חי? עד שידעו הדב×Ø. מה עשו? היו טחין או×Ŗה בדבש, והדבו×Øים נשכו או×Ŗה עד שמ×Ŗה (מהכ×Ŗ הנהד×Øין ק"ט, ב').
זו הדום! ×Ŗיאו×Ø ×“×ž×•×Ŗה הוצמד ב×Ŗו×Øה ל×Ŗיאו×Ø ×—×”×“×• של אב×Øהם, במט×Øה להבליט א×Ŗ הניגוד, לעמ×Ŗ בין הטוב וה×Ø×¢, בין האמ×Ŗ והשק×Ø.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Nov 5, 2015, 4:28:07ā€ÆPM11/5/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאש×Ø ×™×—×©×•×‘ שהגיע אל ×Ŗכלי×Ŗה - הוא הכל. {×Øבי שלמה אבן גבי×Øול}

הטטוה שבועי:
יו×Ŗ×Ø ×ž-50% מהנוע×Ø ×”×™×”×•×“×™ בעולם אינו מקבל חינוך יהודי כלשהו. החינוך היהודי ב×Ŗפוצו×Ŗ ממלא ×Ŗפקיד מ×Øכזי חשוב וגו×Øלי בשימו×Ø ×”×¢× היהודי ובבלימ×Ŗ ×”×”×—×£ של הה×Ŗבוללו×Ŗ וההינ×Ŗקו×Ŗ של יהודים צעי×Øים ב×Ŗפוצו×Ŗ מהקש×Ø ×œ×™×©×Øאל.

ציטוט שבועי:
היהודים הם העם הנבח×Ø ×œ×©× ××Ŗ העולם כולו. {אחד העם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
חווי×Ŗ ילדו×Ŗ!
בא×Ŗי פעם, כילד קטן, לבי×Ŗ-הפ×Ø ×’×•×™. והה×Ŗ×Øחשו×Ŗ ה×Øאשונה באו×Ŗו יום, שלא אשכחנה לעולם, היי×Ŗה קשו×Øה בניהיון של ×Ŗלמידים אח×Øים להאכילני א×Ŗ הבש×Ø ×”×–×”, או למ×Øוח שפ×Ŗו×Ŗי בשומן שלו. היי×Ŗי ילד, והם היו ×Øבים. ואני זוכ×Ø ××Ŗ המלחמה, א×Ŗ ההיאבקו×Ŗ, א×Ŗ כל מה שה×Ŗ×Øחש באו×Ŗו ×Øגע ב×Ŗוכי; א×Ŗ הניהיון למנוע א×Ŗ הדב×Ø ×”×–×”; א×Ŗ הזעזוע הנפשי. בן עש×Ø ×”×™×™×Ŗי. ואני הוב×Ø ×©×›×œ ילד, שעב×Ø ×¢×œ×™×• ניהיון כזה, כמוני נהג.
באנו מב×Ŗים יהודיים. קיבלנו חינוך מהוים. ב×Ŗים אלה נח×Øבו. אבו×Ŗינו הושמדו. אנו למדנו צו נצחי: 'כבד א×Ŗ אביך וא×Ŗ אמך'. × ×Ŗא×Ø ×œ× ×•, חב×Øי ×”×›× ×”×Ŗ, מיליוני יהודים בכל ×Øחבי אי×Øופה שעדיין לא יכולים להגיע למדינ×Ŗ יש×Øאל - ואליהם מגיעה הבשו×Øה שבמדינ×Ŗ היהודים שזכינו להקימה בדם בנינו - די×Øי חזי×Øים בד×Øך בין ×Ŗל-אביב וי×Øושלים. אני הוב×Ø ×©×”× היו שמים אפ×Ø ×¢×œ ×Øאשיהם, היו קו×Øאים אבל על מה שמ×Ŗ×Øחש במדינ×Ŗ יש×Øאל שד×Øים בה בניהם ובני בניהם.
{מנחם בגין בנאום בכנה×Ŗ במהג×Ø×Ŗ הצע×Ŗ חוק החזי×Ø}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ חיי ש×Øה / 'אדמה קשה'
"ויהיו חיי ש×Øה מאה שנה ועש×Øים שנה ושבע שנים, שני חיי ש×Øה" {ב×Øאשי×Ŗ כ"ג, א'}

ש×Øה נפט×Øה "בק×Øי×Ŗ א×Øבע היא חב×Øון בא×Øׄ כנען" (שם כ"ג, ב'). זהו ה×Øגע המ×Ŗאים להקו×Ø ××Ŗ חייה ולהכם א×Ŗ גדול×Ŗה. ה×Ŗו×Øה עושה זא×Ŗ בד×Øכה שלה: בפהוק קצ×Ø, במילים בודדו×Ŗ האוצ×Øו×Ŗ בק×Øבן הכל.
בבוא ה×Ŗו×Øה להפוד לאם העב×Øיה ה×Øאשונה, אין היא מעלה על × ×” פועל זה או אח×Ø ×ž×›×œ×œ מעשיה הכבי×Øים. השבח שהיא משמיעה על קב×Øה, גדול בה×Øבה, והוא ני×Ŗן למיצוי במילה אח×Ŗ: שלמו×Ŗ.
כל מאה עש×Øים ושבע שנו×Ŗ חייה מ×Ŗייצבו×Ŗ ב×Øגע המוו×Ŗ כיחידה ה×Øמוני×Ŗ אח×Ŗ, ללא הדק, חולשה או ניגוד. הדע×Ŗ, האמונה וגודל הלבב שבו×Øכה בהם, שלטו בכל מעשיה כב×Ø ×ž×’×™×œ צעי×Ø, והם ניכ×Øו היטב גם בימי הזיקנה. מעולם לא נג×Ø×Øה אישיו×Ŗה אח×Øי המאו×Øעו×Ŗ, קשים ככל שיהיו. חיי ×Øוחה עצמאיים היו, נחים בחיק האמונה הגדולה. כל ×”×”×¢×Øו×Ŗ שפקדו א×Ŗ חייה, לא פגעו בה. ש×Øה שנפלה בשבי פ×Øעה החמדן, הי×Ŗה או×Ŗה ש×Øה שנדדה עם בעלה לא×Øׄ כנען, אל ×Ŗקוו×Ŗ עלומו×Ŗ בע×Ŗיד. אין כל הבדל בין ש×Øה העו×Øג×Ŗ לבן, ה×Øואה א×Ŗ זקנ×Ŗה הקופצ×Ŗ עליה, כשזיק ה×Ŗקווה האח×Øון כבה והולך, לבין ש×Øה הזוכה בהוף לבן, משא×Ŗ נפשה.
אב×Øהם העשי×Ø ×•× ×©×•× הפנים, המכובד על הכל, כפי שנאמ×Ø: "נשיא אלוקים א×Ŗה ב×Ŗוכנו" (שם ו'), עמד כעני בפ×Ŗח. אב×Øהם, שאלוקים הבטיח לו א×Ŗ א×Øׄ כנען, לא הי×Ŗה לו בא×Øצו שלו אף פיה×Ŗ ק×Øקע אח×Ŗ לקבו×Ø ×‘×” א×Ŗ אש×Ŗו.
משום כך, חייב היה אדון הא×Øׄ לע×Ŗיד, לבוא בדב×Øים עם שליטיה הנוכחיים. להכנה אי×Ŗם למשא ומ×Ŗן ולשטוח לפניהם א×Ŗ בקש×Ŗו לאחוז×Ŗ קב×Ø ×‘××Øׄ מגו×Øיו (שם ג'-כ').
מציאו×Ŗ החיים כפ×Ŗה עליו א×Ŗ העימו×Ŗ מול הבטח×Ŗ האלוקים, שהבטיח לו בעלו×Ŗ על א×Øׄ זו. האיש שאמונ×Ŗו עמדה במבחנים קשים ביו×Ŗ×Ø, עדיין לא זוכה לנוח על ז×Øי הדפנה של נצחונו×Ŗיו ה×Øוחניים, וב×Øגע לא צפוי בא עליו נהיון נוהף. פטי×Ø×Ŗ ×Øעיי×Ŗו הפכה לשע×Ŗ מבחן.
אב×Øהם עמד גם בניהיון זה:
'בוא ו×Øאה ענוו×Ŗנו×Ŗו של אב×Øהם אבינו! שהבטיחו הקב"ה לו ולז×Øעו א×Ŗ הא×Øׄ, ועכשיו לא מצא קבו×Øה, אלא בדמים מ×Øובים, ולא ה×Øה×Ø ××—×Ø ×ž×™×“×•×Ŗיו של הקב"ה' (מד×Øש הגדול).
ממעמקי הניהיון עצמו, בקעה גם ×Ŗחיל×Ŗ מימוש הבטח×Ŗ א×Øׄ הבחי×Øה: "כי לך א×Ŗננה" (ב×Øאשי×Ŗ י"ג, י"ז). קניי×Ŗ מע×Ø×Ŗ המכפלה בכהף מלא הי×Ŗה פעול×Ŗ ההש×Ŗ×Øשו×Ŗ המעשי×Ŗ ה×Øאשונה באדמ×Ŗ המולד×Ŗ. למ×Øבה האי×Øוניה, הקב×Ø ×”×Øאשון יצ×Ø ××Ŗ הקש×Ø ×”×—×™ ה×Øאשון עם האדמה. קש×Ø ×©×ž××– לא נו×Ŗק לעולם.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Nov 12, 2015, 5:35:37ā€ÆAM11/12/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
לא כל מה שאינו שק×Ø ×”×Øיהו בבחינ×Ŗ אמ×Ŗ. {ה×Øבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
קיומו של העם היהודי הוא לא עניין א×Ŗני ג×Øידא, אלא הוגיה מוה×Øי×Ŗ. זא×Ŗ משום שהיהודים אינם עוד קבוצה א×Ŗני×Ŗ, אלא כוח מוה×Øי. הב×Øי×Ŗ שהחלה באב×Øהם ונח×Ŗמה בה×Ø ×”×™× ×™, במעמד מ×Ŗן ×Ŗו×Øה, מעידה על כך שלמצפון היה ×Ŗפקיד חשוב בהווי×Ŗנו היחודי×Ŗ כעם. ה×Ŗו×Øה העניקה לעולם א×Ŗ מושגי החינוך האוניב×Øהלי והזכו×Ŗ למשפט הוגן. חוקי ה×Ŗ× "ך לימדו א×Ŗ העולם שכולם, כולל המלך, שווים לפני החוק, ושהחוק מגן על כולם, כולל עניים וחלשים.

ציטוט שבועי:
כל כמה שיגדל הפי×Øוד בין העמים ביחוהיהם זה לזה, בה×Øגשו×Ŗיהם ונטיו×Ŗיהם, ā€“ הנה באיב×Ŗם ליהודים עם לעם י×Ŗן יד, ×Øק בדב×Ø ×–×” לבדו לב אחד לכולם. באיזו מדה ובאיזו צו×Øה ×Ŗ×Ŗגלה האיבה, זה ×Ŗלוי אמנם במד×Øג×Ŗ ×Ŗ×Øבו×Ŗו של כל עם, אבל בעצם מצויה היא בכל מקום ובכל זמן, אח×Ŗ היא אם ×Ŗ×Ŗגלה בצו×Øה של ×Øדיפה בז×Øוע או בצו×Øה של קנאה צ×Ø×Ŗ עין או ×Ŗ×›×”×” פניה במַהוה של הבלנו×Ŗ והגנה. {י"ל פינהק×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'לא מגיע - לא יגיע'

מהופ×Ø ×¢×œ ×Øבי אב×Øהם אבן עז×Øא זצ"ל מגדולי ה×Øאשונים שהיה עני מ×Øוד וכל ימיו חי בעוני גדול. אחד מידידיו ומע×Øיציו ×Øצה מאוד לעזו×Ø ×œ×• כלכלי×Ŗ, אך ה×Øב אבן עז×Øא ה×Ŗנגד ולא ההכים בשום פנים ואופן לקבל עז×Øה כהפי×Ŗ מאח×Øים. ×Øעיון נצנׄ במוחו של או×Ŗו ידיד, ה×Øי ה×Øב אב×Øהם אבן עז×Øא יוצא כל בוק×Ø ×œ×Ŗפיל×Ŗ שח×Øי×Ŗ בבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ ההמוך לבי×Ŗו, ובד×Øכו ל×Ŗפילה עוב×Ø ×”×•× על גש×Ø ×”×ž×•×š, אשים לו שם ×›×”×£ על הגש×Ø, וה×Øי לפי ההלכה המוצא מעו×Ŗ מפוז×Øים ה×Øי אלו שלו, וכך יוכל ה×Øב אבן עז×Øא לקבל ×›×”×£ מדין מציאה כדין, ולא מדין צדקה.

אמ×Ø ×•×¢×©×”, למח×Ø×Ŗ השכם בבוק×Ø ×”×œ×š הידיד לגש×Ø, וממש המוך לבואו של ה×Øב אבן עז×Øא, פיז×Ø ×‘×’×©×Ø ×©×˜×Øו×Ŗ של ×›×”×£ וה×Ŗחבא מאחו×Øי עׄ המוך וציפה לבואו של ידידו הטוב. ואכן הגיע ה×Øב אבן עז×Øא, אך מה ×Øבה הי×Ŗה הפ×Ŗ×¢×Ŗו של הידיד, כש×Øאה א×Ŗ חב×Øו הטוב עוב×Ø ××Ŗ הגש×Ø ×›×©×¢×™× ×™×• עצומו×Ŗ, ואין הוא מבחין כלל בשט×Øו×Ŗ ×”×›×”×£ שהכין לו במיוחד. פנה מיד לידידו הטוב ושאלה בפיו. מדוע עב×Ø×Ŗ היום א×Ŗ הגש×Ø ×‘×¢×™× ×™× עצומו×Ŗ? ענה לו ה×Øב אבן עז×Øא, כל יום אני עוב×Ø ××Ŗ הגש×Ø ×‘×“×Øכי לבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ, והיום אמ×Ø×Ŗי לעצמי, מעניין אם אצליח לעבו×Ø ××Ŗ הגש×Ø ×‘×¢×¦×™×ž×Ŗ עינים, וכך עשי×Ŗי, ואכן הצלח×Ŗי לעבו×Ø ××Ŗ הגש×Ø ×‘×¢×™× ×™× עצומו×Ŗ. שמע זא×Ŗ הידיד והיפ×Ø ×œ×Øב אבן עז×Øא א×Ŗ מה שהכין לו על הגש×Ø. ענה לו ה×Øב: האדם מקבל ×Øק מה שמגיע לו ומה שלא מגיע לו לא יעזו×Ø ×©×•× דב×Ø ×©×‘×¢×•×œ× ואפילו אם יצליח לקבל דב×Ø ×©×œ× מגיע לו כדין ה×Øי שזה ילקח ממנו בד×Øכים אח×Øו×Ŗ.


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ ×Ŗולדו×Ŗ / 'שנא×Ŗ עולם לעם עולם'

"ויז×Ø×¢ יצחק בא×Øׄ ההיא... ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד. ויקנאו או×Ŗו פלש×Ŗים. וכל הבא×Øו×Ŗ אש×Ø ×—×¤×Øו עבדי אביו בימי אב×Øהם אביו ×”×Ŗמום פלש×Ŗים וימלאום עפ×Ø. ויאמ×Ø ××‘×™×ž×œ×š אל יצחק: 'לך מעמנו כי עצמ×Ŗ ממנו מאד'. וילך משם יצחק... ויחפ×Øו בא×Ø ××—×Ø×Ŗ וי×Øיבו גם עליה, ויק×Øא שמה שטנה" {ב×Øאשי×Ŗ כ", י"ב-ל"ג}.

ג×Ø×Ø - מולד×Ŗ האנטישמיו×Ŗ הקלאהי×Ŗ. שם למד היהודי ששונאים או×Ŗו, שמקנאים בו על הצלחו×Ŗיו. שמג×Øשים או×Ŗו ו...מבקשים א×Ŗ ק×Øב×Ŗו. ×”×™×—×” הדו-×¢×Øכי כלפי היהודי בכל הדו×Øו×Ŗ בא לידי ביטוי כב×Ø ×‘×—×™×™×• של יצחק. מאז לא הש×Ŗנה דב×Ø.
היא נולדה אז, בחוצו×Ŗ ג×Ø×Ø. היא, האנטישמיו×Ŗ הבוטה, הדו×Ø×”×Ŗ, שחוה×Ø ×”×’×™×•× ×” המוחלט הוא ×Ŗעוד×Ŗ הזהו×Ŗ שלה. היא יצאה לאווי×Ø ×”×¢×•×œ× בימי יצחק. יצחק שחייב היה לנדוד בע×Ŗ ה×Øעב אל מלכו×Ŗ ג×Ø×Ø ×”×¤×œ×©×Ŗי×Ŗ, טעם שם ל×Øאשונה מ×Ŗבשיל השנאה ש×Øקחו בעבו×Øנו עמי העולם במשך אלפי שנים.
ואולי משום כך ה×Øחיבה ה×Ŗו×Øה א×Ŗ הדיבו×Ø ×¢×œ נהיונו המ×Ø ×©×œ יצחק, על ×Ŗג×Ø×Ŗ ידו של אבימלך מלך ג×Ø×Ø ×•×¢×œ משטמ×Ŗ בני עמו.
מן הה×Ŗייחהויו×Ŗ של אבו×Ŗינו נלמד א×Ŗ ×”×™×—×” הנכון לאמ×Ŗ ולשק×Ø, לטוב ול×Ø×¢. פ×Øש×Ŗנו, מביאה או×Ŗנו אל שו×Øשי האנטישמיו×Ŗ, קו×Ø×¢×Ŗ לנו צוה×Ø ×œ×ž×¢×ž×“× ×• בעולם ומלמד×Ŗ או×Ŗנו שההיהטו×Øיה חוז×Ø×Ŗ על עצמה באין הוף מעגלים. כי מעשי האבו×Ŗ הימן לבנים.

ועל כן, יצחק הגולה לג×Ø×Ø, מגלם א×Ŗ היהודי בגלויו×Ŗיו, א×Ŗ היהודי - הנודד הנצחי. א×Ŗ היהודי, שבכל מקום שאליו יגיע, בכל מדינה שבה י×Ŗיישב, ייחשב לז×Ø, בלי לה×Ŗחשב במאמציו להטמע בק×Øב יושביה. ואף כי ז×Ø ×™×”×™×”, יצליח במעשיו ויעלה מעלה מעלה בהולם ההצלחה הכלכלי×Ŗ.
אך כמו היום - כן כב×Ø ××–. הצלח×Ŗ הז×Ø ×ž×¢×•×Ø×Ø×Ŗ א×Ŗ קנא×Ŗ האח×Øים, א×Ŗ קנא×Ŗ אדוני הא×Øׄ: "ויקנאו או×Ŗו פלש×Ŗים". הם אינם יכולים להבול הצלחה זו, שכן היא פוגמ×Ŗ בשלוו×Ŗ ×Øוחם. הקנאה מפעפע×Ŗ בלבם פנימה ואט אט היא מ×Ŗגבש×Ŗ לכלל שנאה. ב×Ŗחילה היא מקננ×Ŗ במה×Ŗ×Øים, אולם לאח×Ø ×–×ž×Ÿ היא הופכ×Ŗ גו×Øם פעיל במע×Øכ×Ŗ היחהים בינו לבינם.
כד×Øכה של קנאה זו, היא ×—×”×Ø×Ŗ היגיון. "וכל הבא×Øו×Ŗ אש×Ø ×—×¤×Øו עבדי אביו, בימי אב×Øהם אביו, ×”×Ŗמום פלש×Ŗים וימלאום עפ×Ø" (ב×Øאשי×Ŗ כ"ו, ט"ו).
למה? אם א×Ŗם, הפלש×Ŗים, שונאים א×Ŗ אב×Øהם וא×Ŗ יצחק, ג×Øשו או×Ŗם מא×Øצכם ו×Øשו א×Ŗ בא×Øו×Ŗ המים! מדוע הינכם הו×Ŗמים א×Ŗ הבא×Øו×Ŗ ומדוע א×Ŗם ממלאים או×Ŗם בעפ×Ø? לשם מה גם למלא או×Ŗן בעפ×Ø, ובלבד ש×Ŗימחק כל זכ×Ø ×œ×¤×¢×™×œ×•×Ŗ של אב×Øהם ושל יצחק? כלום אינכם זקוקים למים?
אולם, זו היא ×Ŗכונ×Ŗ הקנאו×Ŗ האנטישמי×Ŗ. היא זועק×Ŗ: 'גם לי וגם לך לא יהיה'.
שימו לב! בכל הדו×Øו×Ŗ ה×Ŗעמולה מנהה להצדיק א×Ŗ שנא×Ŗ היהודי. היא מצליחה לטפול עליו א×Ŗ האשמה שהוא עצמו אשם באנטישמיו×Ŗ, משום שא×Ŗ הונו השיג באמצעו×Ŗ ההפקולציה, ה×Ŗיווך, על ידי הלוואו×Ŗ ב×Øיבי×Ŗ קצוצה, הונאה וכדומה. והנה, מ×Ŗא×Ø ×”×¤×”×•×§ א×Ŗ יצחק הזו×Ø×¢ והחופ×Ø, משמע, איש העבודה העושה א×Ŗ הונו ביוש×Ø. ובכל זא×Ŗ, הקנאה והשנאה הן מנ×Ŗ חלקו עד לגי×Øושו מן הא×Øׄ, כפי שנאמ×Ø: "ויאמ×Ø ××‘×™×ž×œ×š אל יצחק 'לך מעמנו כי עצמ×Ŗ ממנו מאד" (שם).

שוב צליל מוכ×Ø. היהודים מוצצים א×Ŗ לשד העם והא×Øׄ, מ×Øוקנים או×Ŗה מכל טוב, מב×Øיחים א×Ŗ הונה לחו"ל.
אולם כשיצחק ×Øחוק מהם לאח×Ø ×©×’×™×Øשוהו, מ×Ŗבה×Ø ×ž×¢×˜ המבט. אז הם לומדים להבין כי שגו בג×Øשם א×Ŗ היהודי ממחיצ×Ŗם. אז בוחן העם המג×Øש א×Ŗ הה×Ŗ×Øחשויו×Ŗ בעין אובייקטיבי×Ŗ יו×Ŗ×Ø. הוא מנ×Ŗח א×Ŗ ה×Ŗועל×Ŗ שהביא היהודי לא×Øׄ מגו×Øיו שהולק ממנה, א×Ŗ ה×Ŗועל×Ŗ שהפיקו ממנו בכל ה×Ŗחומים. אז, שוב מחפשים א×Ŗ ק×Øב×Ŗו ו×Ŗ×Øים אח×Ø ×¢×Øוצי ×Ŗקשו×Ø×Ŗ מחודשים עמו.
כאלה הם ×™×—×”×™ הדחיה והק×Øבה שהיו מנ×Ŗ חלקנו בכל ההיהטו×Øיה. ממש כפי שבפ×Øש×Ŗנו משכימים אבימלך ופיכול ש×Ø ×¦×‘××• לפ×Ŗחו של יצחק המגו×Øש ואומ×Øים לו: "נכ×Ø×Ŗה ב×Øי×Ŗ עמך".
אך, אם נדמה היה שאבימלך או עמו 'חוז×Øים ב×Ŗשובה' מיחהם הבוטה כלפי יצחק, שמעו נא א×Ŗ המשך דב×Øיו בע×Ŗ פגיש×Ŗ הפיוה: "אם ×Ŗעשה עמנו ×Øעה, כאש×Ø ×œ× נגענוך וכאש×Ø ×¢×©×™× ×• עמך ×Øק טוב, ונשלחך בשלום" (ב×Øאשי×Ŗ כ"ו, כ"ט).
הצ×Ø×Ŗ הצעדים, ×”×Ŗימ×Ŗ הבא×Øו×Ŗ וה×Øיב עליהם, עד לבקשה שיעזוב א×Ŗ הא×Øׄ, מצטיי×Ø×Ŗ בעיני המושל כ"עשינו עמך ×Øק טוב".
צדיק גדול הוא אבימלך בעיני עצמו. מ×Ŗהד×Ø ×‘×™×•×©×Øו, בכך שהעניק ליצחק מקלט לזמן מה בא×Øצו, ולא ה×Øג או×Ŗו.
אנו, נשואי השנאה הזא×Ŗ בכל הדו×Øו×Ŗ, חייבים להכי×Ø ×ž×”×• מעמדנו האמי×Ŗי בק×Øב האומו×Ŗ. אנו מצווים להבין א×Ŗ מהו×Ŗ המשטמה כלפי היהודי והיהדו×Ŗ. ופ×Øש×Ŗנו מהפק×Ŗ לנו מהג×Ø×Ŗ זו.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופיש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - חודש טוב - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Nov 19, 2015, 5:12:20ā€ÆPM11/19/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:Ā 
×”×™×™×’ לחכמה - ש×Ŗיקה. {פ×Øקי אבו×Ŗ ג' ט"ז}

הטטוה שבועי:Ā 
יעודנו ההיהטו×Øי כעם ממשיך לה×Ŗקיים גם בימים אלה.Ā ×”שמע×Ŗ קול המצפון אינה עניין אוניב×Øהלי. אנו, היהודים, מחויבים אליו ב×Ŗוקף הב×Øי×Ŗ היחודי×Ŗ שכ×Ø×Ŗנו עם הקב"ה. אין בכך כדי לומ×Ø ×©×Øק לנו יש מצפון, או ש×Øק אנו טובים. אך אין עוד עם שהווי×Ŗו נוצקה בדפוה זה. עבו×Øנו המצפון הוא חלק מזהו×Ŗנו.

ציטוט שבועי:
שׂנא×Ŗ היהודים נובע×Ŗ מ×Ŗוך מחלה שדבקה ב×Øוח האנושי מדו×Ø ×“×•×Ø. המלחמה נגד השׂנאה הזא×Ŗ, ככל מלחמה נגד נטיה נפשי×Ŗ י×Øוש×Ŗ דו×Øו×Ŗ, אך לשוא היא. {אחד העם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'×Ŗביע×Ŗ דיבה'
פעם בא ל×Øבי נפ×Ŗלי אמהט×Øדם זצ"ל יהודי לבקש 'הי×Ŗ×Ø ×ž××” ×Øבנים' כדי להוהיף אשה על אש×Ŗו. ובינ×Ŗיים הוציא על איש×Ŗו דיבה ×Øעה ככל העולה על לשונו.Ā ×Øבי נפ×Ŗלי הפהיקו ו×Ŗמה: האם קיבל×Ŗ הי×Ŗ×Ø ×ž××” ×Øבנים על איהו×Ø ×œ×©×•×Ÿ ה×Ø×¢?!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ויצא / 'החיים הטובים'

"אם יהיה אלוקים עמדי ושמ×Øני בד×Øך הזה אש×Ø ×× ×›×™ הולך, ונ×Ŗן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושב×Ŗי בשלום לבי×Ŗ אבי, והיה ה' לי לאלוקים" {ב×Øאשי×Ŗ כ"ח, כ'}.

שם, על אם הד×Øך, בין בא×Ø ×©×‘×¢ לח×Øן, עמד יעקב וה×Ŗפלל לאלוקיו. זה ×¢×Ŗה נעו×Ø - כולו הש×Ŗאו×Ŗ - מחלום ההולם המופלא, חלום שבו עלו מלאכים וי×Øדו, והאלוקים ניצב מעליו.
ואז, × ×”×¢×Ø ×•× ×Øעש מן המ×Øאה, בט×Øם ימשיך בד×Øכו, שטח א×Ŗ ×Ŗחינ×Ŗו לפני אלוקיו. בעומדו ב×Ŗפילה בפני האלוקים הכל יכול, בה×Ŗחננו על ×¢×Ŗיד חייו, העלה בפניו א×Ŗ בקש×Ŗ המינימום ההכ×Øחי הנד×Øש לקיום הבהיהי עלי אדמו×Ŗ. לא עוש×Ø ×‘×™×§×©, לא בי×Ŗ מהוד×Ø - ×Øק 'לחם לאכול ובגד ללבוש'.
ב×Ŗחיל×Ŗ ד×Øכו של יעקב כאדם העומד ב×Øשו×Ŗ עצמו, אנו מ×Ŗוודעים אל גיש×Ŗו לחיים. בפ×Ŗח ה×Ŗקופה שהוא ×¢×Ŗיד לבלו×Ŗ בחב×Ø×Ŗ נוכלים ו×Øמאים שעיניהם לבצע - מציגה ה×Ŗו×Øה א×Ŗ המ×Ŗכון להצלחה: אמונה בהיהי×Ŗ באלוקים והה×Ŗפקו×Ŗ במועט.
ה×Øדיפה הבל×Ŗי פוהק×Ŗ והמ×Ŗישה אח×Øי ההישגיו×Ŗ, פוגמ×Ŗ ביכול×Ŗ לשמוח בחיים. היצ×Øים שולטים באדם וחוה×Ø ×”×©×‘×¢×” ×Øודפים או×Ŗו ואח×Øיו.
ועל כן, יעקב ש×Øצה לשוב לבי×Ŗו בשלום, ה×Ŗפלל לאלוקים שיזכה או×Ŗו ללחם לאכול ולבגד ללבוש, ו×Ŗו לא!
וכי אין ה×Ŗביעה להה×Ŗפקו×Ŗ במועט דוחפ×Ŗ לניוון האדם, לחוה×Ø ×™×¦×™×Ø×Ŗיו×Ŗ? האם חוה×Ø ×”×ž×•×˜×™×‘×¦×™×” להישגים אישיים אינה מנמיכה א×Ŗ קומ×Ŗ האדם כיוצ×Ø, ככובש, כשואף וכמנצח? האם היינו בימינו נהנים מב×Øכו×Ŗ הציוויליזציה, לולא שאיפ×Ŗם הבל×Ŗי נלאי×Ŗ של מיליוני בני אדם להצליח, להשיג ולדחוף קדימה?
השאיפה להצלחה - ×Ŗכונ×Ŗ יהוד היא באדם ואין לדכאה, כי אם לכוונה. יעקב ביקש לכוונה לאפיק הנכון, לאפיק נעלה יו×Ŗ×Ø. דווקא משום שהכי×Ø ×‘×¢×•×¦×ž×•×Ŗיו של יצ×Ø ×”×©××™×¤×”, ביקש ×Øק לחם לאכול ובגד ללבוש. כפי שאמ×Ø ×‘×Ŗפיל×Ŗו-בקש×Ŗו: אם יהיה לי ×Øק לחם לאכול ובגד ללבוש, אזי - "יהיה ה' לי לאלוקים" (שם כ"א).
ב×Ŗפיל×Ŗו הקצ×Øה של יעקב כלולים: העדפ×Ŗ הנצחי על פני החולף, ה×Øוחני על פני הגשמי, חיפוש אח×Ø ×”××•×©×Ø ×‘×Ŗוך הלב, ולא מחוׄ לאדם.
מי שניחן במבט כזה על החיים, זכה, ובידו אמ×Ŗ המידה הנכונה להע×Øכה אובייקטיבי×Ŗ א×Ŗ הקו×Øו×Ŗ או×Ŗו. השקפ×Ŗ עולם זו משח×Ø×Ø×Ŗ או×Ŗו מן ה×Ŗוחל×Ŗ ומן השיעבוד למאו×Øעו×Ŗ חולפים. הוא אינו עבד לנהיבו×Ŗ המש×Ŗנו×Ŗ ואינו אהו×Ø ×‘××–×™×§×™ הקנאה והכאב למ×Øאה הצלח×Ŗ הזול×Ŗ. בן חו×Øין הוא ב×Øוחו, שמח וטוב לב.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Nov 26, 2015, 3:13:22ā€ÆPM11/26/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כדי להציל א×Ŗ הדום היה צו×Øך לפחו×Ŗ בעש×Øה צדיקים, ואילו להפוך עולם שלם די בשוטה אחד. {ה×Øבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
אי אפש×Ø ×œ×§×‘×œ החלטו×Ŗ בנוגע להמשכיו×Ŗנו כיהודים מ×Ŗוך בו×Øו×Ŗ. הבטחו×Ŗיהם של אבו×Ŗינו אינן היבה טובה דיה בפני עצמה להמשיך לחיו×Ŗ כיהודי. ישנו הפ×Ø ×©×”×–×™×Ÿ וקיים או×Ŗנו במשך מאו×Ŗ בשנים, דב×Ø ×©×‘×–×›×•×Ŗו ש×Øדנו א×Ŗ הבלו×Ŗ האנטישמיו×Ŗ, ועדיין חשנו עשי×Øים. אין כל ד×Øך להבין מחויבו×Ŗ זו, וא×Ŗ ×Ŗמו×Ø×Ŗה, ללא לימוד ה×Ŗו×Øה, משום שה×Ŗו×Øה היא השו×Øש ממנו צמח עׄ זה. צ×Øיכים אנו ללמוד ולהע×Øיך אוצ×Øו×Ŗ אלה, לפני שאנו מוכ×Øים או×Ŗם לעד.

ציטוט שבועי:
בחיי הנפש של העמים אנו מוצאים איפוא יהודו של ×Øגש האיבה אל האומה היהודי×Ŗ. ואולם עלינו לשׂים לב גם ליהודו×Ŗ אח×Øים לא נופלים מזה בע×Øכּם, הגו×Øמים אף הם לכך, שלא ×Ŗוכל האומה היהודי×Ŗ לה×Ŗמזג באומו×Ŗ האח×Øו×Ŗ או להגיע לידי שווּי גמו×Ø ×‘×ž×¢×ž×“×” ביניהן. {יצחק בן צבי}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

×¢×Øך קבוע...

לק×Øא×Ŗ היום השי×Øו×Ŗ שלנו בחטיב×Ŗ הצנחנים, הוף הוף הוחלט ל×Ŗ×Ŗ לנו א×Ŗ המגיע לנו - קו×Ø×” צניחה.
הצט×Ø×£ אלינו קצין אמ×Øיקאי חהון ודי מ×Øשים עם ה×Øבה עיטו×Øים ×Øקומים על מדיו. המפקדים ההבי×Øו לנו שהוא קצין כוחו×Ŗ היבשה של א×Øה"ב והוא בא לבדוק א×Ŗ מע×Øך הצניחה של צה"ל.
לאח×Ø ×ž×”×¤×Ø ×¦× ×™×—×•×Ŗ כינהו או×Ŗנו בשטח להפ×Øד מהלוחם האמ×Øיקאי לשלום, אך לפני שעזב, ביקש הלוחם לדב×Ø ××™×Ŗנו כשנחזו×Ø ×œ×‘×”×™×”.
כשהגענו לבהיה, הוא ×›×™× ×” או×Ŗנו ונ×Ŗן לנו שיעו×Ø ×ž××œ×£ (×Øאוי לציין שהחייל לא היה יהודי ).
הקצין האמ×Øיקאי הוציא שט×Ø ×©×œ עש×Øים שקלים מכיהו ושאל או×Ŗנו מה שוויו של השט×Ø, כמובן שכולנו ענינו פה אחד - עש×Øים שקלים.
אח"כ קיפל א×Ŗ השט×Ø ×œ×—×¦×™ ושוב שאל: מהו שוויו של השט×Ø? שוב ענינו עש×Øים שקלים, וכך חז×Ø ×”×“×‘×Ø ×¢×“ שכב×Ø ×œ× יכל לקפל עוד א×Ŗ השט×Ø - וכמובן שוויו נשא×Ø ×¢×©×Øים שקלים.
להפ×Ŗ×¢×Ŗינו המ×Øובה, ז×Øק הקצין א×Ŗ השט×Ø ×ž×™×“×™×• על האדמה וקפׄ עליו מהפ×Ø ×¤×¢×ž×™×, אח"כ ה×Øים א×Ŗ השט×Ø ×”×ž×Øוט ושוב שאל או×Ŗנו לשוויו של השט×Ø ×›×ž×•×‘×Ÿ שב×Øגעים אלו ה×Ŗחלנו לאבד א×Ŗ ההבלנו×Ŗ ולא הבנו מה המשמעו×Ŗ של הטכה המוז×Ø ×”×–×” של מעיכ×Ŗ השט×Ø... אבל שוב, ענינו פה אחד: 'עש×Øים שקלים'.
אז פ×Ŗח האמ×Øיקאי א×Ŗ פיו ואמ×Ø: א×Ŗם עם יש×Øאל, ×Ŗדעו לכם שלא משנה כמה מבזים א×Ŗכם, מקפלים א×Ŗכם ונלחמים בכם, הע×Øך שלכם ×Ŗמיד ישא×Ø ×§×‘×•×¢, א×Ŗם העם הנבח×Ø.
{מ×Ŗוך עלון מחיל אל חיל, בטאונם של חיילי ישיב×Ŗ הההד×Ø ×©×œ×¢×‘×™×}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ וישלח / בודד ושו×Øד

"ויו×Ŗ×Ø ×™×¢×§×‘ לבדו, ויאבק איש עמו עד עלו×Ŗ השח×Ø. וי×Øא כי לא יכול לו ויגע בכף י×Øכו, ו×Ŗקע כף י×Øך יעקב בהאבקו עמו... ויאמ×Ø: לא אשלחך כי אם ב×Øכ×Ŗני... ויאמ×Ø: לא יעקב יאמ×Ø ×¢×•×“ שמך כי אם יש×Øאל, כי ש×Øי×Ŗ עם אלוקים ועם אנשים - ו×Ŗוכל" {ב×Øאשי×Ŗ ל"ב, כ"ד-כ"ח}.

מפגש יעקב ועשיו אינו מפגש פ×Øטי. כל 'פגישה' בין בני יעקב לבני עשיו במהלך ההיהטו×Øיה כולל×Ŗ יהודו×Ŗ מפגיש×Ŗם הקדומה. הפגישה, ש×Øגע השיא שלה היה דווקא לפניה, בלילה הגו×Øלי שקדם לה.
איזו אקטואליו×Ŗ מדהימה זועק×Ŗ מהיפו×Ø ×”×ž××‘×§ הקדום. צלילי מציאו×Ŗ מוכ×Ø×Ŗ, עכשווי×Ŗ, עולים מהה×Ŗגוששו×Ŗ בין יעקב למלאך בלילה ההוא. מול האיבה הבינלאומי×Ŗ הצוב×Ø×Ŗ ×Ŗאוצה כלפי עם יש×Øאל, ניצב בפנינו הכ×Ŗוב: "ויו×Ŗ×Ø ×™×¢×§×‘ לבדו ויאבק איש עמו - עד עלו×Ŗ השח×Ø".
אלפי שנים חלפו מליל ה×Ŗ×Øחשו×Ŗ ×”×Ŗומה זו, ומאומה לא הש×Ŗנה בקו×Øו×Ŗ הימים. יעקב עדיין נו×Ŗ×Ø ×œ×‘×“×•. עודו × ×Ŗון במאבק שנכפה עליו מבי×Ŗ ומבחוׄ, עם המבקשים למחו×Ŗו, לטשטש א×Ŗ זהו×Ŗו וא×Ŗ ייחודו ולהעבי×Øו מהעולם.
קליפ×Ŗו החיצוני×Ŗ של ההיפו×Ø ×ž×©×Ŗנה מדו×Ø ×œ×“×•×Ø, אך ג×Øעינו הפנימי, ה×Øאשוני, עדיין קיים ללא שינוי - מימו×Ŗ עולם ועד ימינו.

יעקב היה בודד. משפח×Ŗו ובניו, משענ×Ŗו היחידה, כב×Ø ×—×¦×• א×Ŗ מעב×Ø ×™×‘×•×§. יעקב נו×Ŗ×Ø ×‘×œ×™×œ×” הגו×Øלי ביו×Ŗ×Ø ×‘×—×™×™×• ללא כל עז×Øה חומ×Øי×Ŗ. מע×Ŗה יוכל להמוך בבוא מבחן הק×Øב - שלא הוא פ×Ŗח בו - ×Øק על הטמון בק×Øבו, על אישיו×Ŗו, על הגולו×Ŗ המוה×Ø ×©×Øכש, על כוחו ה×Øוחני, על אלוקיו.
הכוחו×Ŗ הללו היו היחידים שעמדו לו ב×Ŗקוף או×Ŗו האיש המה×Ŗו×Øי (הוא ש×Øו של עשיו בלשון חכמי ה×Ŗלמוד. היינו, ה×Ŗגלמו×Ŗ כל הטמון באופיו, המיוחד שבאו×Øחו×Ŗ חייו, ב×Ŗ×Øבו×Ŗו ובנימוהיו של עם עשיו). האיש שה×Ŗנפל ונאבק בכל חמ×Ŗ זעמו נגד כל מה שמהמל יעקב, למד לדע×Ŗ "כי לא יכול לו", שאינו יכול לגבו×Ø ×¢×œ יעקב. המלחמה ה×Øוחני×Ŗ העזה והעיקש×Ŗ שקדמה לפגישה ה×Øיאלי×Ŗ, הממשי×Ŗ, בין שני האחים האויבים, לא הוכ×Øעה. ח×Ø×£ כל המאמצים במשך כל הלילה (הלילה ההוא והלילה ההיהטו×Øי) נו×Ŗ×Ø ×™×¢×§×‘ בעולם.

אך למ×Øו×Ŗ זא×Ŗ, היו ×Ŗוצאו×Ŗ לק×Øב.
אמנם ש×Øו של עשיו לא הצליח להפיל א×Ŗ יעקב א×Øצה, לשמוט מ×Ŗח×Ŗ ×Øגליו א×Ŗ הק×Øקע ולשלול ממנו ×Ŗקומה מעשי×Ŗ והיהטו×Øי×Ŗ, אולם הוא פגע בכף י×Øכו, בש×Øי×Ø ×”×ž×¤×¢×™×œ א×Ŗ העצם. הוא הפך ל'נשה', לחה×Ø ××•× ×™×. הוא הפך לצולע. "ויגע בכף י×Øכו, ו×Ŗקע כף י×Øך יעקב בהאבקו עמו" (שם).
מע×Ŗה, עמיד×Ŗו החומ×Øי×Ŗ של יעקב בעולם ×Øופפ×Ŗ. ×Ŗמיד יחיה בצילן של הכנו×Ŗ. צולע, אבל חי. לעולם לא יעמדו ל×Øשו×Ŗו המאהו×Ŗ החומ×Øיו×Ŗ והאנושיו×Ŗ העומדו×Ŗ ל×Øשו×Ŗ אויביו. אף פעם לא י×Ŗב×Øך במשאבים אין הופיים. גו×Øלו לא ייח×Ŗך לעולם לפי הכמו×Ŗ שבאוצ×Øו×Ŗיו.
היכויי קיומו ב×Ŗוך ג'ונגל העמים, שינהו לט×Øוף או×Ŗו, כוח עמיד×Ŗו בניגוד לכל היגיון והבי×Øו×Ŗ ב×Ŗוככי ההיהטו×Øיה האנושי×Ŗ, ×Ŗלויים אך ו×Øק במיד×Ŗ נאמנו×Ŗו לאוצ×Øו×Ŗ ×Øוחו, לכוחו×Ŗיו הנפשיים, להגולו×Ŗ המוה×Ø ×•×”×™×™×¢×•×“ שהטיל למע×Øכה באו×Ŗו לילה, ליד מעב×Ø ×™×‘×•×§.

"עד עלו×Ŗ השח×Ø" - עד אז ×Ŗימשך הה×Ŗגוששו×Ŗ. כל עוד שו×Ø×Ø ×”×œ×™×œ×” והחושך פ×Øוש על פני ×Ŗבל, כל עוד שולט ×¢×Øפל הק×Øב, נדמה לו לאויב, שידו על העליונה. הוא מאמין שעליונו×Ŗו החומ×Øי×Ŗ ×Ŗקנה לו לבהוף א×Ŗ הניצחון הוודאי.
אך בעלו×Ŗ השח×Ø, לאו×Ø ×”×™×•×, בהיגלו×Ŗ האי×Ŗנו×Ŗ המוה×Øי×Ŗ והאמ×Ŗ שבייעוד ההיהטו×Øי של יעקב, פוהק ש×Øו של עשיו מנהיונו×Ŗ ה×Ŗקיפה. "שלחני", אומ×Ø 'האיש' ליעקב, "כי עלה השח×Ø" (שם כ"ו).
עכשיו יעקב הוא המכ×Ŗיב ×Ŗנאים: "לא אשלחך כי אם ב×Øכ×Ŗני" (שם). לא אשח×Ø×Ø ××•×Ŗך, א×Ŗה המ×Ŗקיף הנצחי שלי, א×Ŗה ש×Øאי×Ŗ בי מכשול בד×Øך חייך. אחזיק בך בשא×Øי×Ŗ כוחו×Ŗי, עד ש×Ŗודה בכשלון נהיונו×Ŗיך. ×¢×Ŗה, לאו×Ø ×”×™×•×, בהיגלו×Ŗ צדק×Ŗי, אני ×Øאוי לב×Øכה, שכן בד×Øכי שלי אצו×Øה הב×Øכה לעמים כולם.

יעקב יוצא מהאפילה כפלא ההיהטו×Øיה. לאח×Ø ××œ×¤×™ שנים י×Ŗבוננו בו העמים, יש×Ŗאו למ×Øאה השבט הקטן, דל האמצעים, שחה×Ø ×‘×ž×©×š דו×Øו×Ŗ אמצעי קיום בהיהיים. והנה, החזיק מעמד מול כוחו×Ŗ הטבע וחוקי ההיהטו×Øיה השוחקים והמכלים.
הם יכי×Øו בכך שהוא ההוכחה החיה לאפהו×Ŗ הכוח האלים והחומ×Øי. יעקב הנצחי יהיה העדו×Ŗ הב×Øו×Øה לנצחונה של ה×Øוח. האו×Ŗ והמופ×Ŗ לאלוקים הכול יכול, המ×Ŗגלה בקיומו הפלאי של החלש בחיצוניו×Ŗו.

מ×Ŗוך ענוו×Ŗ יעקב, מ×Ŗהום הבלו×Ŗיו הנו×Øאיים, עולה השם "יש×Øאל". כ×Ŗ×Ø ×œ×Øאש העם. שם הא-ל טבוע בשמו, במהו×Ŗו ובהגול×Ŗ חייו.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה}

Isaac Agam

unread,
Dec 2, 2015, 3:57:12ā€ÆAM12/2/15
to ג×Øילק יהונ×Ŗן, ISO-BAinyanim marketplaceā€Ž

ליונ×Ŗן גו×Øליק שלום וב×Øכה כנ"ל וכמעט אפש×Ø ×œ×•×ž×Ø ×—×’ חנוכה שמח.

ה×Øעיון שהיהדו×Ŗ האו×Ŗודוקהי×Ŗ משמ×Ø×Ŗ א×Ŗ עם יש×Øאל איננו נכון והגיע הזמן לחדול מאגדו×Ŗ אלו.

זה אמנם נשמע אבהו×Øדי ל×Øבים, אבל האמ×Ŗ היא הפוכה. 80% - 75% מהעם היהודי הינו ×Øפו×Øמי, קונה×Øבטיבי, מהו×Ø×Ŗי או חילוני ואלה מקיימים א×Ŗ הקהילו×Ŗ היהודיו×Ŗ בעולם וממשיכם א×Ŗ היהדו×Ŗ. לא האו×Ø×Ŗודוקהים או הח×Øדים שהאחוז שלהם בק×Øב היהודים קטן וכך גם השפע×Ŗם על ×¢×Ŗיד העם היהודי. ×Øק היכול×Ŗ של היהדו×Ŗ להש×Ŗנו×Ŗ ולה×Ŗאים א×Ŗ עצמה למציאו×Ŗ איפש×Øה לעם יש×Øאל לה×Ŗקיים ולא להיפך.

להלן הנ×Ŗונים:

1 - עם יש×Øאל חי ושמ×Ø ×¢×œ עצמאו×Ŗו ואמונ×Ŗו במשך אלפי שנים בלי אף ×Øב אחד או חז"ל אחד ל×Øפואה. מאז אב×Øהם אבינו ועד ×Ŗקופ×Ŗ מלחמ×Ŗ ב×Ø-כוכבא. כ-1,700 שנים. איך זה ק×Øה? בלי ×Øבנים ובלי חז"ל?

2 ā€“ א×Ŗ ההיהטו×Øיה של עם יש×Øאל ני×Ŗן לחלק לש×Ŗי ×Ŗקופו×Ŗ.

2.1 ×Ŗקופ×Ŗ הדבקו×Ŗ באמ×Ŗ לטוב ול×Ø×¢. ה×Ŗ× "ך והופ×Øי העי×Ŗים של העם היהודי עד מלחמ×Ŗ ב×Ø-כוכבא כ×Ŗבו א×Ŗ האמ×Ŗ ככל האפש×Ø, הטוב וה×Ø×¢ בכל אדם. על אב×Øהם שנ×Ŗן א×Ŗ אש×Ŗו ש×Øה למלך מצ×Øים כי חשש לחייו ועל גי×Øוש הג×Ø ×•×‘× ×” ישמאעל ועל עקיד×Ŗ יצחק. על יעקב שגנב א×Ŗ הבכו×Øה מאחיו עשיו, על יהודה שאנחנו כולנו בניו וכולנו נולדנו בחטא כי שכב עם אש×Ŗ בנו (אמנם מבלי שידע על כך), על ×Øצח ×Ŗושבי שכם על ידי בני יעקוב למ×Øו×Ŗ שההכימו לקיים א×Ŗ ב×Øי×Ŗ המילה, על נהיון ה×Øצח של בני יעקב א×Ŗ יוהף ומכי×Ø×Ŗו לישמעאלים, על אש×Ŗו הכושי×Ŗ של משה, על החטאים ה×Øבים של דוד המלך ועל הצט×Øפו×Ŗו לכנענים במלחמ×Ŗם נגד שאול בגלבוע ועל ×Øצח או×Øיה החי×Ŗי כדי לזכו×Ŗ באש×Ŗו ב×Ŗ-שבע, על שלמה המלך ש×Øצח א×Ŗ הטוב שבנאמני דוד יואב בן-צ×Øויה על המזבח ועל מזבחו×Ŗ האלילים שהקים לנשו×Ŗיו, על שאול שחיפש עצה אצל בעל×Ŗ אוב, ועוד ×Øבים אח×Øים. ה×Ŗ× "ך, יש לציין לזכו×Ŗו, מהפ×Ø ×”×›×œ. אולי בגלל זה הפך לפופול×Øי כל כך גם בין העמים האח×Øים.

זה היה נכון גם לגבי הפ×Øי החשמונאים והפ×Øיהם של היהטו×Øיונים אח×Øים עד ×Ŗקופ×Ŗ חז"ל.

2.2 ā€“ ×Ŗקופ×Ŗ חז"ל. אלה עהקו יו×Ŗ×Ø ×‘×¤×™×œ×¤×•×œ×™×, אגדו×Ŗ ופי×Øושים של ה×Ŗו×Øה מאש×Ø ×‘×”× ×”×’×Ŗ הא×Øׄ. היהודים לא גו×Øשו מא×Øׄ יש×Øאל. הם עזבו או×Ŗה. בגלל חז"ל. אלה היו ×Ŗלושים מהמציאו×Ŗ והמציאו אגדו×Ŗ והיפו×Øים במקום לפ×Ŗו×Ø ××Ŗ בעיו×Ŗ המדינה. יהודה החלה לשקוע. בזמן שחז"ל עהקו ב"פי×Øושי ה×Ŗו×Øה", נפ×Øצו ויבשו אמו×Ŗ המים, נה×Øהו הכבישים וההכ×Øים, הביצו×Ŗ פשטו שוב בא×Øׄ והאדמה ח×Øבה והפכה שוב למדב×Ø. על כן עזבו היהודים א×Ŗ מולד×Ŗם האהובה וגלו למדינו×Ŗ מהוד×Øו×Ŗ יו×Ŗ×Ø.

3 ā€“ ואכן מאז מ×Øד ב×Ø-כוכבא, עהקו ×Øבני היהודים באגדו×Ŗ ופילפולים במקום לדאוג לעמם ובמקום לבקש א×Ŗ האמ×Ŗ. שום ×Øב לא הנהיג א×Ŗ העם בפו×Øענויו×Ŗ ש×Ŗקפו או×Ŗו במשך ההיהטו×Øיה כולל בשואה. במקום זה ק×Øאו ×Ŗהילים. כפי שאמ×Øו על שח×Øו×Ø ×¦×¤×Ŗ במלחמ×Ŗ השח×Øו×Ø. היא ניצלה בזכו×Ŗ המעשה והנה. המעשה היה ש×Øבני צפ×Ŗ ק×Øאו ×Ŗהילים. ×”× ×” היה שהפלמ"ח הגיע.

4 ā€“ ×Øק עם בא הציונו×Ŗ החל עם יש×Øאל להגו×Ŗ שוב בפ×Ŗ×Øונו×Ŗ מעשיים במקום לה×Ŗפלל למשיח. ו×Øק בזכו×Ŗם ה×Ŗקיימה המצווה החשובה ביו×Ŗ×Ø ×‘×™×”×“×•×Ŗ ā€“ ישוב א×Øׄ יש×Øאל. וזה בה×Ŗנגדו×Ŗם הח×Øיפה של "מצילי היהדו×Ŗ": ×Øוב ה×Øבנים בגולה וחלק ביש×Øאל.

5- על כן גם הטענה שיהודים האו×Ø×Ŗודוקהים מצילים א×Ŗ עם יש×Øאל הינה אגדה ×—×”×Ø×Ŗ קש×Ø ×œ×ž×¦×™××•×Ŗ. עוד אגדה מ×Ŗוך אגדו×Ŗ חז"ל ה×Øבו×Ŗ. ×Øוב ×Øובו של העם היהודי הינו ×Øפו×Øמי, קונהב×Øטיבי, מהו×Ø×Ŗי או חילוני. הם הם אלה שמקיימים ב×Ŗי-הפ×Ø ×™×”×•×“×™×, שומ×Øים על הקש×Ø ×©×œ×”× עם יש×Øאל והיהדו×Ŗ, מקיימים מילה, ב×Ø-מצווה וח×Ŗונו×Ŗ יהודיים, מקיימים ב×Ŗי ×›× ×”×Ŗ עם מליוני מ×Ŗפללים ושומ×Øים על הגחל×Ŗ היהודי×Ŗ. לא האו×Ø×Ŗודוקהים או הח×Øדים שחלקם בעם היהודי קטן ולכן ×—×”×Ø ×ž×©×ž×¢×•×Ŗ מבחינ×Ŗ קיומו של עם יש×Øאל.

מבלבד זה שהם מאמינים באגדה זו.

בב×Øכה,

איציק אגם

Ā 

Ā 

From: ג×Øילק יהונ×Ŗן [mailto:gri...@gmail.com]
Sent: Sunday, November 29, 2015 8:58 AM
To: Isaac Agam
Subject: Re: [ISO-BAinyanim marketplace] נשנושבועי

Ā 

שלום וב×Øכה יצחק

אני מע×Øיך ש×Ŗגוב×Ŗך היא להטטוה השבועי. א"כ, ה×Ŗוכן והמה×Ø ×©× ×›×Ŗב שם הוא ביחה להמשכיו×Ŗ העם היהודי. העובדו×Ŗ מאז ועד היום מ×Øאו×Ŗ שמי שנאמן ל×Ŗו×Øה ולמצוו×Ŗ, הוא נאמן ודואג שצאצאיו ישא×Øו יהודים. כל החלופו×Ŗ שניהו לא צלחו. במאה שנים האח×Øונו×Ŗ היו שהאמינו שהציונו×Ŗ ×Ŗשמו×Ø ×•×Ŗשמ×Ø, וה×Ŗוצאו×Ŗ הם שבק×Øב היש×Øאלים בחו"ל אחוז נישואי ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ הוא הגדול משא×Ø ×”×§×”×™×œ×•×Ŗ היהודיו×Ŗ. ובק×Øב האו×Ø×Ŗודוכהים נאמני ה×Ŗו×Øה, הוא שואף לאפה.

כל נהיון להוציא חלקים ×Øלוונטיים כביכול, יו×Ŗ×Ø ××• פחו×Ŗ, ה×Ŗוצאה של או×Ŗם אלו ששיחקו עם חוקי ה×Ŗו×Øה כמו פלהטלינה היא ה×Ŗבוללו×Ŗ גמו×Øה. מה×Ŗב×Ø ×©×’× א×Ŗה נכד או נין של ד×Ŗיים. החילוניו×Ŗ היהודי×Ŗ מעולם לא החזיקה יו×Ŗ×Ø ×ž4 דו×Øו×Ŗ, או שהנין חז×Ø ×œ×ž×§×•×Øו×Ŗ או שה×Ŗבולל.

בקש×Ø ×œ×”×Ŗנשאו×Ŗ כביכול. משום מה אני לא ×Øואה בדב×Øים שלך ה×Ŗנשאו×Ŗ, וא×Ŗה משום מה ×Øואה בדב×Øים שלי ה×Ŗנשאו×Ŗ. כנ×Øאה שהפ×Øשנו×Ŗ שלך הזא×Ŗ מלמד×Ŗ על משהו עמוק שאינני יודע מה מקו×Øו.

× .ב. אינך חייב לק×Øוא א×Ŗ דב×Øי, א×Ŗה יכול פשוט לדלג עליהם

בב×Øכה

שבוע טוב ובשו×Øו×Ŗ טובו×Ŗ

Ā 

ב×Ŗא×Øיך 27 בנובמב×Ø 2015 בשעה 3:24, מא×Ŗ Isaac Agam <ag...@agiloans.com>:

ליונ×Ŗן ג×Øליק

ההיהטו×Øיה הוכיחה בעליל שהיהודים הטובים והנאמנים לעמם אינם דווקא אלה ההוגים ב×Ŗו×Øה. ×Øבים מדהוגיםד האלה הם העוינים הגדולים של יש×Øאל וההחטנים הגדולים מאז×Øחיה המחויבים לביטחונה, כלכל×Ŗה ופי×Ŗוחה של יש×Øאל.Ā 

עיון ב×Ŗו×Øה איננו מביא לאהב×Ŗ יש×Øאל אלא לשימוש ל×Øעה בה.

אין הפק שיש ב×Ŗו×Ø×Ŗ משה דב×Øים נפלאים שהיו מיוחדים ויפים לזמנם וה×Ŗנדך עצמו הוא יצי×Ø×Ŗ מופ×Ŗ שבהחלט ×Øאוי לעיין בו וללמוד או×Ŗו. אבל א×Ŗ עם יש×Øאל קיימו לא אלה שדעיינו ב×Ŗו×Øהד אלא להיפך, אלה שה×Ŗאימו או×Ŗה למציאו×Ŗ או ה×Ŗעלמו מ×Øוב חוקיה הבל×Ŗי ×Øלוונטיים יו×Ŗ×Ø. דב×Ø ×–×” ה×Ŗחיל עוד בימי בי×Ŗ שני עדי ההנהד×Øין. לא ×Øק בימינו.

מה גם שמה שא×Ŗה קו×Øא דעיון ב×Ŗו×Øהד הוא למעשה עיון בפי×Øושי ה×Ŗו×Øה ולא ב×Ŗו×Øה או ב×Ŗנדך עצמם.

א×Ŗ דיעו×Ŗיך המ×Ŗנשאו×Ŗ על אח×Øים שמו×Ø ×‘×‘×§×©×” לעצמך.

איציק אגם

Ā 


Sent from my iPhone

--

You received this message because you are subscribed to the Google Groups "ISO-BAinyanim marketplace" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to iso-marketpla...@googlegroups.com.
To post to this group, send email to iso-mar...@googlegroups.com.
Visit this group at http://groups.google.com/group/iso-marketplace.
For more options, visit https://groups.google.com/d/optout.



Ā 

--

יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Dec 3, 2015, 1:10:25ā€ÆAM12/3/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
מעט או×Ø ×“×•×—×” ה×Øבה מהחושך. {×Øבינו בחיי}

הטטוה שבועי:
יש אנשים שהם יהודים בלב, ויש אנשים שהם יהודים בקיבה... כאש×Ø ×”×™×”×“×•×Ŗ הופכ×Ŗ להיו×Ŗ ×Øק מאכלים מהו×Ø×Ŗיים, או פהטיבלים ו×Øיקודים, אזי ב×Øו×Ø ×©×× ×• הופכים או×Ŗה ×Øק להוג של ×Ŗ×Øבו×Ŗ במקום ד×Øך חיים ד×Ŗי×Ŗ, שזה מה שהיא באמ×Ŗ.

ציטוט שבועי:
לא יהיה ניצחון של האו×Ø ×¢×œ החושך כל עוד לא נעמוד על האמ×Ŗ הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגבי×Ø ××Ŗ האו×Ø. {א. ד. גו×Øדון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

החנוכיה ×Ŗאי×Ø ×©×•×‘ /Ā ×“"×Ø ×‘×œ×™×™×Ø ×’×Øוב

לפני מהפ×Ø ×©× ×™× ה×Ŗקש×Ø ××œ×™ ×Øופא מד×Øום צ×Øפ×Ŗ. הוא היפ×Ø ×›×™ נכד×Ŗו חל×Ŗה במחלה מהוימ×Ŗ, שה×Øופאים המקומיים לא הצליחו לפענח. ולכן, לאח×Ø ×©×§×Øא כמה ממאמ×Øיי בנושא ליקויים במע×Øכ×Ŗ העצבים האוטונומי×Ŗ, החליט לה×Ŗקש×Ø.נכד×Ŗו ה×Ŗאימו לאלו ש×Ŗיא×Ø×Ŗי במאמ×Øיי, והוא שאל אם אוכל לעזו×Ø. ההכמ×Ŗי ב×Øצון, ובמשך חודשים ×Øבים שי×Ŗפ×Ŗי פעולה עם ×Øופאיה הצ×Øפ×Ŗיים של הילדה, הן בטלפון והן בפקה, כשאני מכוון או×Ŗם כיצד לאבחן א×Ŗ הדיאגנוזה. לבהוף הגענו לאבחנה מדוייק×Ŗ ו×Øשמ×Ŗי לה א×Ŗ ה×Ŗ×Øופו×Ŗ והטיפולים הד×Øושים. במשך מהפ×Ø ×©×‘×•×¢×•×Ŗ לאח×Ø ×ž×›×Ÿ, הילדה החלימה באופן פלאי ממש. הבה והב×Ŗה של הילדה הביעו א×Ŗ ×Ŗוד×Ŗם העמוקה ובקשו שאם בכוונ×Ŗי לבק×Ø ××™-פעם בצ×Øפ×Ŗ, שאודיע להם.

בקיׄ 1996, הוזמנ×Ŗי לדב×Ø ×‘×•×•×¢×™×“×” מדעי×Ŗ בינלאומי×Ŗ שה×Ŗקיימה בעי×Ø × ×™×” שבצ×Øפ×Ŗ. הודע×Ŗי על כך ל×Øופא, לו עז×Ø×Ŗי בזמנו בקש×Ø ×œ×™×œ×“×”. כשהגע×Ŗי למלון, חיכ×Ŗה לי הודעה ממנו לה×Ŗקש×Ø ××œ×™×•. ה×Ŗקש×Ø×Ŗי וקבענו להיפגש באחד הע×Øבים לא×Øוח×Ŗ ×¢×Øב.

נפגשנו ביום שנקבע ונהענו יחד צפונה לבי×Ŗו במחוז יפהפה בד×Øום צ×Øפ×Ŗ. היה קצ×Ŗ עצוב ל×Øאו×Ŗ שהבי×Ŗ בו הוא מ×Ŗגו×Ø×Ø ×™×©×Ÿ יו×Ŗ×Ø ×ž×©× ×•×Ŗ קיומה של א×Øה"ב... ×Ŗוך כדי × ×”×™×¢×” הוא היפ×Ø ×œ×™ שאש×Ŗו הובל×Ŗ מה×Øטן השד, היא אינה מ×Øגישה טוב אך ה×Ŗעקשה שהיא ×Øוצה לפגוש או×Ŗי. כשהוא הציג או×Ŗי לפניה, ×Øאי×Ŗי שלמ×Øו×Ŗ מחל×Ŗה הקשה היא עדיין אישה יפה בעל×Ŗ הופעה אצילי×Ŗ.

לאח×Ø ××Øוח×Ŗ הע×Øב, ישבנו בהלון בי×Ŗו בהגנון המאה ה- 17, לוגמים קוניאק ומשוחחים.Ā 

לאח×Ø ×–×ž×Ÿ שאלה או×Ŗי האישה: בעלי אומ×Ø ×œ×™ שא×Ŗה יהודי, האם זה נכון? כן, אמ×Ø×Ŗי. אני יהודי. הם ביקשו שאהפ×Ø ×œ×”× על היהדו×Ŗ, ובמיוחד על החגים. ההב×Ø×Ŗי כמיטב יכול×Ŗי והיי×Ŗי בהלם כמה מעט הם ידעו על היהדו×Ŗ. במיוחד ה×Ŗעניינה האישה בחג החנוכה. כשהיימ×Ŗי לענו×Ŗ על שאלו×Ŗיה, היא הביטה בי ואמ×Øה: יש לי משהו ל×Ŗ×Ŗ לך.

היא נעלמה וחז×Øה אח×Øי מהפ×Ø ×“×§×•×Ŗ עם חבילה עטופה בבד. היא ישבה, עיניה העייפו×Ŗ מביטו×Ŗ בי והיא החלה לדב×Ø ×‘××™×˜×™×•×Ŗ.

כשהיי×Ŗי ילדה ב×Ŗ 8, בזמן מלחמ×Ŗ העולם השנייה, השלטונו×Ŗ הגיעו לכפ×Ø ×©×œ× ×• כדי לכנה א×Ŗ כל היהודים. חב×Ø×Ŗי הטובה באו×Ŗם ימים היי×Ŗה ילדה יהודיה בגילי בשם ג'נט. בוק×Ø ××—×“, כשבא×Ŗי לשחק א×Ŗה, ×Øאי×Ŗי שמאלצים או×Ŗה וא×Ŗ משפח×Ŗה, באמצעו×Ŗ איומי ×Øובה, לעלו×Ŗ למשאי×Ŗ. ×Øצ×Ŗי הבי×Ŗה, היפ×Ø×Ŗי לאמי מה ק×Øה. לאן היא הולכ×Ŗ? שאל×Ŗי, ואמי ה×Øגיעה או×Ŗי: אל ×Ŗדאגי, היא ×Ŗיכף ×Ŗשוב.

×Øצ×Ŗי בחז×Øה לבי×Ŗה של ג'נט ו×Øאי×Ŗי שהיא כב×Ø ×œ× שם. כפ×Øיים אח×Øים בזזו א×Ŗ חפצי הע×Øך וא×Ŗ פ×Øיטי היודאיקה הם השליכו אל ה×Øחוב. כשה×Ŗק×Øב×Ŗי, ×Øאי×Ŗי משהו ז×Øוק בע×Øימ×Ŗ זבל. ה×Øמ×Ŗי או×Ŗו. היה זה חפׄ שג'נט ומשפח×Ŗה נהגו להדליק בהביבו×Ŗ חג המולד. במוחי הקטן, מוח של ילדה קטנה, אמ×Ø×Ŗי לעצמי: אקח א×Ŗ זה הבי×Ŗה ואשמו×Ø ××Ŗ זה לג'נט עד ש×Ŗחזו×Ø. אולם היא ומשפח×Ŗה מעולם לא חז×Øו.

היא הפהיקה ל×Øגע ולגמה מעט ב×Øנדי. מאז שמ×Ø×Ŗי על הפ×Øיט הזה. החבא×Ŗי או×Ŗו מהו×Øיי ולא היפ×Ø×Ŗי לאיש על קיומו. למעשה, במשך 50 השנים האח×Øונו×Ŗ, האדם היחידי שידע על כך היה בעלי. כאש×Ø ×’×™×œ×™×Ŗי מה באמ×Ŗ ק×Øה ליהודים, ושכמה מן האנשים שהכ×Ø×Ŗי שי×Ŗפו פעולה עם הנאצים ימ"ש, לא היי×Ŗי מהוגל×Ŗ להה×Ŗכל על הדב×Ø ×”×–×”. אולם בכל זא×Ŗ שמ×Ø×Ŗי עליו, מוחבא, מחכה למשהו, למ×Øו×Ŗ שלא ידע×Ŗי בדיוק למה. עכשיו אני יודע×Ŗ למה חיכי×Ŗי. בשבילך, יהודי שעז×Ø ×œ×Øפא א×Ŗ נכד×Ŗנו, אני ×Øוצה ל×Ŗ×Ŗ לך א×Ŗ זה.

ידיה ה×Øועדו×Ŗ שמו א×Ŗ החבילה על ב×Øכיי. פ×Ŗח×Ŗי בזהי×Øו×Ŗ א×Ŗ כיהוי הבד. בפנים היי×Ŗה חנוכייה, כזו שלא ×Øאי×Ŗי כמוה מעולם. עשויה מפליז מוצק, היו לה שמונה קנים עם קע×Øיו×Ŗ לשמן ופ×Ŗילו×Ŗ, וקע×Øי×Ŗ ×Ŗשיעי×Ŗ שהיי×Ŗה ממוקמ×Ŗ גבוה יו×Ŗ×Ø ×ž×”××—×Øו×Ŗ. למעלה היי×Ŗה מעין טבע×Ŗ שהאישה זכ×Øה שמשפח×Ŗה של ג'נט נהגה ל×Ŗלו×Ŗ בה א×Ŗ החנוכייה בפ×Øוזדו×Ø ×”×‘×™×Ŗ.

החנוכייה × ×Øא×Ŗה לי די ×¢×Ŗיקה. מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø, אמ×Øו לי מהפ×Ø ×× ×©×™× שגילה של החנוכייה הוא לפחו×Ŗ 100 שנה. כאש×Ø ×”×”×Ŗכל×Ŗי עליה וחשב×Ŗי מה היא מייצג×Ŗ, ה×Ŗחל×Ŗי לבכו×Ŗ. כל מה שיכול×Ŗי היה ×Øק למלמל דב×Øי ×Ŗודה. כשעזב×Ŗי, מילו×Ŗיה האח×Øונו×Ŗ אליי היו: 'מי י×Ŗן והחנוכיה ×Ŗאי×Ø ×©×•×‘'.

מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×©×ž×¢×Ŗי ש×Ŗוך פחו×Ŗ מחודש מאז שנפגשנו, היא נפט×Øה. השנה, שוב יעלה או×Ø ×‘×—× ×•×›×™×”. אני ומשפח×Ŗי נדליק או×Ŗה, ונאמ×Ø ×Ŗפילה מיוחד×Ŗ לזכ×Ø ××œ×• שאו×Ŗם היא מייצג×Ŗ. לא ני×Ŗן לאו×Ø ×”×–×” לכבו×Ŗ שוב...


חג שבועי:

אנו מדליקים והם מדליקים!

אמנם גיבו×Øים הם עמי ה×Ŗבל להדליק ולהאי×Ø ×‘×™×ž×™ שלום, ועל אח×Ŗ כמה וכמה בימים שלאח×Ø × ×¦×—×•×Ÿ מוחלט על האויב. ויודעים הם גם לה×Ŗכונן לזה בעצם ימי המלחמה, והמנו×Øו×Ŗ יהיו מוכנו×Ŗ, אך למעשה כל זמן שהכנה מ×Øחפ×Ŗ על הע×Øים מפצצו×Ŗ והפצצו×Ŗ - חושך ואפילה. עונשים חמו×Øים לעב×Øייני ההאפלה.
ואנחנו - ?
בעש×Øים וחמישה יום לחודש כהלו נדליק א×Ŗ הנ×Øו×Ŗ.
האם כב×Ø ×”×’×¢× ×• לידי שבי×Ŗ×Ŗ נשק? האם אוכלי עמינו הניחו א×Ŗ ח×Øבם האוכל×Ŗ א×Ŗ שא×Øי×Ŗ הפליטה? אד×Øבה עולם כמנהגו נוהג.
ואעפ"כ אנו מדליקים!
בכ"ה בכהלו יום נצחון ההפ×Ø ×¢×œ ×”×”×™×™×£, נצחונם של שלומי אמוני יש×Øאל על מ×Øשיעי הב×Øי×Ŗ... אנו מדליקים.
למעלה מאלפיים שנה אנו מדליקים שנה שנה, × ×Øו×Ŗ חנוכה אמנם יהודם בנצחון מזהי×Ø ×©×œ עם ה×Ŗו×Øה, ×Øבים נמה×Øו ביד מעטים, ×Øשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוהקי ×Ŗו×Ø×Ŗך, הנצחון הביאם לאוי×Ø ×”×¢×•×œ×, אך מכיון שיצאו, אינם ×Ŗלויים לא לזמן ולא למקום...
אח×Øי נצחון זה נפלנו שוב בנופלים, מה שיוון ה×Øשעה החלה - ולא הצליחה, מי×Øקה ×Øומי החנופה, הח×Øיבה א×Ŗ בי×Ŗנו, והגל×Ŗנו מא×Øצינו, א×Ŗ מיטב בנינו הכ×Øיעה לטבח, א×Ŗ בנו×Ŗינו לבוש×Ŗ, שמונו ככלי ×Øיק, עי×Øומים נו×Ŗ×Øנו, א×Ŗ הכל לקחה מא×Ŗנו - א×Ŗ הכל, ×Øק לא א×Ŗ הנ×Øו×Ŗ...
במחשכי הגיטו, במבואו×Ŗ האופל, בחד×Øי הצינוק, ובמחנו×Ŗ ×”×”×’×Ø, ×Ŗח×Ŗ מגפם של טיטוה, אנד×Øינוה, טו×Øקוימדה, חמלניצקי עד ה×Øשעים שבזמננו, אנו מדליקים... מצוה להניחו בחלון ההמוכה ל×Øשו×Ŗ ה×Øבים, לפ×Øהומי ניהא. ובשע×Ŗ ×”×”×›× ×” מניחו ב×Ŗוך בי×Ŗו, ואפילו על שולחנו, בחד×Øי חד×Øים. ולפעמים גם על הא×Øׄ... לעו×Ø×Ø ××Ŗ הלבבו×Ŗ ללעוה היטב א×Ŗ מנ×Ŗ המ×Øו×Ø, לש×Ŗו×Ŗ א×Ŗ קובע×Ŗ כוה ה×Ŗ×Øעלה שמשביעים או×Ŗנו צו×Ø×Øי האנושיו×Ŗ, אך הנ×Øו×Ŗ אנו מדליקים!
אנו מדליקים והם מדליקים!
הם מדליקים בלווי×Ŗ צלצולי פעמוני הנצחון. כשאו×Ø ×”×”×¦×œ×—×” מאי×Ø ×œ×”× פנים, ×Øק אז הם מהוגלים להדליק... ואנחנו... מצוו×Ŗה מש×Ŗשקע החמה... זמן שחושך יהובבנו, ואז 'קדשנו במצוו×Ŗיו וציוונו להדליק × ×Ø ×©×œ חנוכה'.
הם - מכיון ששקעה שמשם, נוצחו על ידם אויביהם הולכים ומ×Ŗנוונים וכלים ביאושם המ×Ø, ובימי האפלה מקב×Øים הם א×Ŗ יעודיהם, א×Ŗ ×Ŗקוו×Ŗיהם וכל אש×Ø ×œ×”×.
ואנו - "כי אשב בחושך ה' או×Ø ×œ×™" {מיכה ז' ח'}. האין בזה משום × ×” גלוי, שמהוגלים עודנו להדליק × ×Øו×Ŗ של חנוכה? ק×Øוב לאלפיים שנה שאנו נופלים וחוז×Øים ונופלים, כל שו×Øה של דב×Øי ימינו טבולה בדם ואש ו×Ŗמ×Øו×Ŗ עשן. אין לך יום שאין קלל×Ŗו עמוקה מקודמו, ובל זא×Ŗ אנו מדליקים על הניהים ועל ה×Ŗשועו×Ŗ ועל הנפלאו×Ŗ...
ושוב: אנו מדליקים והם מדליקים!
האו×Ø ×©×œ×”× גדול, מהנוו×Ø ××Ŗ העיניים, בגנד×Øנו×Ŗ הובב והולך על כל הביביו. ולפעמים לא ×Øחוקו×Ŗ, הוא שו×Ø×£ ומכלה א×Ŗ הנוגע בו...
והנ×Øו×Ŗ שלנו צנועים הם, קטנים הם, מאי×Øים ומחממים א×Ŗ הנפש וה×Øוח, ללא גאווה נוצצים האו×Øו×Ŗ בפנים בי×Ŗ יש×Øאל. ועל אח×Ŗ כמה וכמה שאינם מהוגלים להזיק.
הנ×Øו×Ŗ הללו קדש הם, קדשו לשעה וקדשו לדו×Øו×Ŗ!
זה כוחנו - וזו גבו×Ø×Ŗנו! בשעה שחושך ×™×›×”×” א×Øׄ וע×Øפל לאומים, חיו×Ŗ ×Øעו×Ŗ באו×Ŗ לעולם ומה×Øהים כל חלקה טובה, וכל מעיינם ישי×Ŗו אך לה×Ø×” וחו×Øבן - ואנחנו עוהקים בהדלק×Ŗ × ×Øו×Ŗ, להאי×Ø ×œ××Øׄ ולד×Øים, וכה נמשיך להדליק עד...
בהעלו×Ŗך א×Ŗ הנ×Øו×Ŗ...
'אמ×Ø ×œ×• הקב"ה למשה לך אמו×Ø ×œ××”×Øן אל ×Ŗ×Ŗיי×Øא, לגדולה מהן א×Ŗה מוכן. ק×Øבנו×Ŗ כל זמן שבי×Ŗ המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנ×Øו×Ŗ לעולם...' {מד×Øש ×Øבה במדב×Ø}
{ה×Øב מ×Øדכי שמואל ק×Øול זצ"ל - חנוכה 1944}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ וישב / 'המושך בחוטים'

"וישלחהו מעמק חב×Øון" {ב×Øאשי×Ŗ ל"ז, י"ד}

יוהף, היוצא מבי×Ŗ אביו, כלל לא ידע כי ב×Øגע זה החל להניע א×Ŗ גלגלי ההיהטו×Øיה. גם האב יעקב, ששלחו ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ שלום האחים ה×Øועים א×Ŗ הצאן בשכם {ב×Øאשי×Ŗ ל"ז, י"ב}, לא העלה זא×Ŗ על דע×Ŗו. אף האחים עצמם לא היו מודעים באו×Ŗה שעה לעובדה האמו×Øה. למ×Øו×Ŗ שכל אחד מגיבו×Øי הפ×Øשה פעל בה×Ŗאם לנטיי×Ŗו ולמגמו×Ŗיו של או×Ŗה שעה, הצמיח הך מעשיהם וצי×Øופם היפו×Ø ×—×“×© לחלוטין.
יוהף הגיע אל השדה, אל מקום המ×Øעה שבין שכם לדו×Ŗן, בשליחו×Ŗ אביו ובמצוו×Ŗו. מט×Ø×Ŗו הי×Ŗה לבדוק האם הכל כשו×Øה אצל אחיו ולשוב הבי×Ŗה. אולם האחים, ב×Øאו×Ŗם א×Ŗ יוהף, ניעו×Øה בלבם המשטמה הישנה. זכ×Ø ×—×œ×•×ž×•×Ŗ המלכו×Ŗ שחלם {שם ל"ז, א'-י"א} וה×Ŗהד×Øו×Ŗו בהם, עלה לפניהם. אף הקנאה בו, בעטיה של ק×Øב×Ŗ האב המיוחד×Ŗ שאליה זכה, ×Ŗ×”×”×” מחדש.
הפעם גמ×Øו אומ×Ø ×œ×©×™× קׄ לה×Ŗנשאו×Ŗו. לאח×Ø ×“×™×•×Ÿ קצ×Ø ×”×Ŗקבלה ההחלטה למכ×Øו לאו×Øח×Ŗ הישמעאלים שעב×Øה המוך למקום {שם כ"ה}, ואז "× ×Øאה מה יהיו חלומו×Ŗיו" {שם כ'}.

אנו יודעים מה עלה בהוף החלומו×Ŗ. המכי×Øה ×Ŗ×Øמה להגשמ×Ŗם של החלומו×Ŗ ×Ŗ×Øומה מאיצה. יוהף הו×Øד מצ×Øימה, ולאח×Ø ×”×™×¤×•×Ø ×Ŗלאו×Ŗ, שעליו×Ŗ ומו×Øדו×Ŗ בו, זינק אל צמ×Ø×Ŗ השלטון בא×Øׄ גלו×Ŗו, והיה משנה למלך פ×Øעה.
אולם ביום שבו עזב א×Ŗ בי×Ŗ אביו, הפעיל יוהף מנוף היהטו×Øי נוהף. היה זה ה×Øגע שבו הונחו היהודו×Ŗ לה×Ŗגשמו×Ŗ הנבואה שהושמעה מא×Ŗיים וחמישים ו×Ŗשע שנים (259) קודם לכן. היא נבוא×Ŗ ב×Øי×Ŗ בין הב×Ŗ×Øים שביש×Øה לאב×Øהם: "ידוע ×Ŗדע כי ג×Ø ×™×”×™×” ז×Øעך בא×Øׄ לא להם" {ב×Øאשי×Ŗ ט"ו, י"ג}.

ש×Øש×Ø×Ŗ המאו×Øעו×Ŗ שהחלה בפ×Øש×Ŗנו, הצמיחה א×Ŗ גלו×Ŗ מצ×Øים וא×Ŗ הגאולה ממנה, על כל המש×Ŗמע מהן. למ×Øבה העניין, ×Ŗמונה היהטו×Øי×Ŗ שלמה זו גלומה במילה ח×Øיגה אח×Ŗ "מעמק".
"וישלחהו (יעקב א×Ŗ יוהף) מעמק חב×Øון" {שם ל"ז, י"ד}.
'והלא אין חב×Øון × ×Ŗונה אלא בה×Ø, וא×Ŗה אמ×Ø×Ŗ וישלחהו מעמק חב×Øון? אלא מעצה עמוקה של או×Ŗו צדיק הקבו×Ø ×‘×—×‘×Øון (אב×Øהם), לקיים מה שנאמ×Ø ×œ×•: "כי ג×Ø ×™×”×™×” ז×Øעך" {מד×Øש}.
'עמק' מלשון עומק. ללמדנו, כי במעמקי מעשיהם של בני אדם, הפועלים בה×Ŗאם למט×Øו×Ŗיהם המצומצמו×Ŗ וה×Øגעיו×Ŗ, טמון 'שעון היהטו×Øי'. בדומה ל'שעון הביולוגי', שה×Ŗגלה בנבכי הטבע, אף הוא 'מווה×Ŗ' א×Ŗ האי×Øועים השונים, א×Ŗ המעשים המ×Øובים הנעשים ×Ŗח×Ŗ השמש. מעשים, המו×Øכבים והמנוגדים זה לזה, שה'שעון' הזה מאגדם כדי לקדם מט×Øו×Ŗ שהן מעב×Ø ×œ×©×œ×™×˜×Ŗו של האדם.

זהו המה×Ø ×”×¢×™×§×Øי של הפ×Øשה העוב×Ø ×›×—×•×˜ השני במק×Øא כולו. הוא הק×Øוי בלשון ההגו×Ŗ היהודי×Ŗ: '×Øצונו של האלוקים'. ה×Øצון הפועל ב×Ŗולדה ומ×Ŗגשם בכל מק×Øה ומק×Øה. במעשה שבו ×Øצו האחים לה×Ŗו×Ø ××Ŗ החלום הנבואי, הם הגשימו או×Ŗו. עצם מכי×Ø×Ŗו הושיבה א×Ŗ יוהף על ×›×” המלכו×Ŗ.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - חג חנוכה שמח - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Dec 11, 2015, 6:55:26ā€ÆAM12/11/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אדם שמדליק × ×Ø ×ž× ×Ø - הנ×Ø ×“×•×œ×§ וחבי×Øו אינו ×—×”×Ø. {במדב×Ø ×Øבה פ×Øשה י"ג}

הטטוה שבועי:
המכבים העניקו לנו הש×Øאה, לדבוק באמונו×Ŗינו הד×Ŗיו×Ŗ בכל מצב, לעולם לא להכנע ל×Øוב המ×Ŗבולל, בין אם אנשיו ×Øבים ומ×Ŗוחכמים מאי×Ŗנו ובין אם לאו. ולדע×Ŗ להאבק למען האידיאלים שלנו.

ציטוט שבועי:
אם א×Ŗה באמ×Ŗ ×Øוצה להיו×Ŗ ×Øיאליהט, עליך להאמין בניהים. {דוד בן גו×Øיון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
מאפלה לאו×Øה / גיטה שטיינב×Øג

הדב×Ø ×§×Øה עוד בהיו×Ŗי ב×Øוהיה הקומוניהטי×Ŗ ששם נולד×Ŗי אח×Øי מלחמ×Ŗ עולם השניה להו×Øים ניצולי שואה. ידענו שאנחנו יהודים, כי כך היה כ×Ŗוב ב×Ŗעוד×Ŗ זהו×Ŗ שלנו, וגם היו לנו שמו×Ŗ יהודיים. אבל מעב×Ø ×œ×–×” היי×Ŗי בו×Øה גמו×Øה - דו×Ø ×©×œ×™×©×™ שנו×Ŗק מיהדו×Ŗ.

גדל×Ŗי בין הגויים ללא שום שמׄ של מושג מה המשמעו×Ŗ של להיו×Ŗ יהודי.Ā 

מאז שאני זוכ×Ø×Ŗ א×Ŗ עצמי הי×Ŗה בי ה×Øגשה מוז×Øה שאני שונה מההובבים או×Ŗי ולא יכול×Ŗי להבין מה מקו×Øה. ה×Øגש×Ŗי א×Ŗ עצמי כמו עלה ×Ŗלוש נידף ב×Øוח ā€“ ×—×”×Ø×Ŗ אחיזה, ×—×”×Ø×Ŗ בי×Ŗ, ×—×”×Ø×Ŗ מקום ā€“ בשום מקום לא מצא×Ŗי א×Ŗ מקומי. היי×Ŗי ×—×”×Ø×Ŗ מנוחה. חשב×Ŗי אולי בגלל הנדודים של המשפחה שהו×Øי היו פליטים בחוה×Ø ×›×œ. אך ×”×—×”×Ø ×©×”×Øגש×Ŗי לא נגמ×Ø ×‘×—×•×ž×Ø, הוא היה עמוק יו×Ŗ×Ø, בנפש ā€“ ה×Øגש×Ŗי × ×Ŗושה. ×—×”×Ø×Ŗ שייכו×Ŗ.

יום בהי×Ø ××—×“ שמע×Ŗי בפעם ה×Øאשונה היפו×Ø ×¢×œ א×Øׄ יש×Øאל, שכל ×Ŗושביה יהודים. זה מה שקלט×Ŗי מההיפו×Ø ×©×©×ž×¢×Ŗי.Ā ×‘או×Ŗו ×Øגע היה לי ב×Øו×Ø ×œ×—×œ×•×˜×™×Ÿ שמקומי שם, כי אני יהודיה.

הגילוי הזה, שיש מקום שאני שייכ×Ŗ לו, היה כל כך יק×Ø ×•×—×™×•× ×™ בשבילי, ששינה בן ×Øגע א×Ŗ חיי - הוא העניק לי משמעו×Ŗ ומט×Øה שהיו ×—×”×Øים לי. זה היה יק×Ø ×ž×›×œ וידע×Ŗי שעל היק×Ø ×‘××ž×Ŗ צ×Øיך לה×Ŗאמׄ.Ā ×•×œ× שייך לעשו×Ŗ חשבונו×Ŗ ולא חשוב המחי×Ø. מה שחשוב - להיו×Ŗ יהודי ולחיו×Ŗ כיהודיĀ - כי בשביל זה נולד×Ŗי.

שילמ×Ŗי ביוק×Ø - ב-12 שנו×Ŗ נעו×Øי שהפכו להיו×Ŗ שנו×Ŗ הבל עם ×Øדיפו×Ŗ בל×Ŗי פוהקו×Ŗ, איומים, חקי×Øו×Ŗ, חיפוש בבי×Ŗ, וכמובן פיטו×Øין מעבודה. נהיי×Ŗי 'בוגד×Ŗ', מנודה, משולל×Ŗ הגנה וזכויו×Ŗ אז×Øחיו×Ŗ מינימליו×Ŗ. חדל×Ŗי להיו×Ŗ אז×Øחי×Ŗ המדינה ללא אפש×Øו×Ŗ לצא×Ŗ מן המדינה. לא נכנע×Ŗי ולא וי×Ŗ×Ø×Ŗי. להפך - כמה שהלחׄ והעינויים גב×Øו כך ה×Ŗחזק×Ŗי והיי×Ŗי נחושה יו×Ŗ×Ø ×‘×“×¢×Ŗי. גילי×Ŗי בי כוחו×Ŗ שלא היי×Ŗי מודע×Ŗ עליהם. הנשמה שבי ה×Ŗעו×Ø×Øה וה×Ŗחילה לד×Øוש א×Ŗ מזונה.

ה×Ŗחל×Ŗי לחפש יהודים כמוני. י×Øד×Ŗי למח×Ŗ×Ø×Ŗ כי לחיו×Ŗ כיהודי ב×Øוהיה הקומוניהטי×Ŗ זה 'בגידה במולד×Ŗ' - פשע חמו×Ø ×ž×›×œ שעונשו מאה×Ø ×•×œ×¤×¢×ž×™× יו×Ŗ×Ø ×ž×–×”. האם לא פחד×Ŗי? כמובן שכן, כי אני בש×Ø ×•×“×. אך לא הי×Ŗה לי ב×Øי×Øה. ממילא ה×Øגש×Ŗי א×Ŗ עצמי אהו×Øה בכלא של המדינה - נאבק×Ŗי על חי×Øו×Ŗי עם משט×Ø ×˜×•×˜×œ×™×˜×Øי. היה בי דחף פנימי בל×Ŗי פוהק שהוביל או×Ŗי להמשיך ולחפש במשך שנים א×Øוכו×Ŗ וחשוכו×Ŗ.

במח×Ŗ×Ø×Ŗ מצא×Ŗי עוד יהודים כמוני, גילי×Ŗי שיש גם כאלה, דווקא הצעי×Øים שיודעים מה זה ×Ŗו×Øה, גם לומדים או×Ŗה וגם מקיימים. גילי×Ŗי עולם חדש, מצא×Ŗי שייכו×Ŗ. הש×Ŗ×Ŗפ×Ŗי בפעילו×Ŗ מח×Ŗ×Ø×Ŗי×Ŗ. × ×”×¢×Ŗי לע×Øים מ×Øכזיו×Ŗ והבא×Ŗי מזוודה שלמה של חוב×Øו×Ŗ המודפהו×Ŗ במכונ×Ŗ כ×Ŗיבה ידני×Ŗ על ניי×Ø ×“×§-דק בעו×Ŗקים בודדים. החוב×Øו×Ŗ הכילו דב×Øי ×Ŗו×Øה ועניני יהדו×Ŗ.

באחד מהמשלוחים שהבא×Ŗי ממוהקבה מצא×Ŗי היפו×Ø ×¢×œ חנוכה, על המכבים, על פך שמן והנ×Øו×Ŗ, על המלחמה והגבו×Øה, על × ×” חנוכה. ההיפו×Ø ×Ŗפש או×Ŗי חזק - ה×Øגש×Ŗי שההיפו×Ø ×”×–×” שייך לנו - ליהודי ×Øוהיה באופן ישי×Ø ×›×™ במהו×Ŗ זה או×Ŗו מאבק על הזכו×Ŗ להיו×Ŗ יהודי.Ā ×‘עצם זה לא ×Øק זכו×Ŗ אלא ב×Øאש וב×Øאשונה חובה להשא×Ø ×™×”×•×“×™ בכל מצב בכל מקום ובכל דו×Ø.

החלט×Ŗי שעלי לקיים א×Ŗ מצוו×Ŗ הדלק×Ŗ × ×Øו×Ŗ חנוכה וגם לש×Ŗ×£ א×Ŗ חב×Øי הקבוצה שלי בעי×Ø. ה×Ŗחל×Ŗי לחשוב - איפה משיגים חנוכיה? אי אפש×Ø ×œ×§× ×•×Ŗ או×Ŗה בשום חנו×Ŗ. אז בא לי ×Øעיון - ב×Ŗוך ההיפו×Ø ×ž×¦××Ŗי ציו×Ø ×§×˜×Ÿ של חנוכיה בצו×Øה הפשוטה ביו×Ŗ×Ø . חיפש×Ŗי מי מהחב×Øים בקבוצה יכול לעשו×Ŗ משהו דומה ממ×Ŗכ×Ŗ. אחד מהם שהיה מהנדה ועבד במפעל ההכים לעשו×Ŗ משהו מהש×Øטוט שלי שהמצא×Ŗי מדמיוני. אל ×Ŗחשבו שזה היה פשוט לבצע מבחינה טכני×Ŗ, הוא היה צ×Øיך לעבוד על זה בלילה בה×Ŗ×Ø ×‘×ž×¤×¢×œ אח×Øי שכל העובדים הלכו הבי×Ŗה. הוא היכן א×Ŗ עצמו. כשקבל×Ŗי א×Ŗ החנוכיה ה×Ŗ×Øגש×Ŗי מאד - הוא עשה או×Ŗה מקשה אח×Ŗ כבדה מאד, ובעיני היא הי×Ŗה יפיפיה.

ביום המיועד - × ×Ø ×Øאשון של חנוכה - הזמנ×Ŗי א×Ŗ חב×Øי הקבוצה אלי הבי×Ŗה. הכנ×Ŗי היפו×Ø ×¢×œ חנוכה, כיבוד חגיגי ככל שה×Ŗאפש×Ø ×œ×™, וחיכי×Ŗי להגע×Ŗם בה×Ŗ×Øגשו×Ŗ ×Øבה.

כדאי לציין שבאו×Ŗה ×Ŗקופה ג×Ø×Ŗי בבניין ×Øב קומו×Ŗ בקומה עליונה בדי×Øה משו×Ŗפ×Ŗ לשמונה זוגו×Ŗ צעי×Øים. היה לי חד×Ø ×§×˜×Ÿ בלבד והשכנים כולם היו גויים עובדי בניין. השכונה הי×Ŗה בקצה העי×Ø ×”×’×“×•×œ×” ומול בניין המגו×Øים שלנו היה מפעל לחומ×Øי בניין. כל החב×Øים בקבוצה שלי היו ג×Øים בקצה השני של העי×Ø ×•×‘×–×ž×Ÿ חנוכה באמצע החו×Ø×£ שבאזו×Ø ×©×’×Ø×Ŗי היה קו×Ø ×¢×“ ĀŗC30- מלווה בהופו×Ŗ שלג עם ×Øוחו×Ŗ חזקו×Ŗ. גם ה×Ŗחבו×Øה העי×Øוני×Ŗ הי×Ŗה בעיי×Ŗי×Ŗ, במיוחד בשעו×Ŗ הע×Øב.

באו×Ŗו ×¢×Øב הש×Ŗוללה הופ×Ŗ שלגים בחוׄ וחיכי×Ŗי לשווא עד שעו×Ŗ הלילה - ואף אחד לא הגיע. כאש×Ø ×”×‘× ×Ŗי שאין טעם עוד לחכו×Ŗ שמ×Ŗי א×Ŗ החנוכיה על אדן החלון והדלק×Ŗי × ×Ø ×Øאשון בחיי - × ×Ø ×—× ×•×›×”.

הלהבה הקטנה הש×Ŗקפה בחלון השחו×Ø. בחוׄ לא הי×Ŗה נפש חיה ולא היה שום היכוי שמישהו י×Øאה א×Ŗ הנ×Ø ×”×§×˜×Ÿ שלי. ה×Ŗיישב×Ŗי מול החלון והנ×Ø ×•×”×“×ž×¢×•×Ŗ החלו לזלוג מעיני ללא הפהקה.

שאל×Ŗי א×Ŗ עצמי מה עושה הנ×Ø ×”×–×”? למי אני מפ×Øהמ×Ŗ × ×” חנוכה? ומה אני עושה במקום הזה? איני יודע×Ŗ אם אי פעם י×Ŗנו לי לצא×Ŗ מ×Øוהיה, אני כב×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×ž×¢×©×Ø ×©× ×™× מהו×Øב×Ŗ עליה, ג×Øה בהביבה עוינ×Ŗ, בלי משפחה, בלי ילדים, בלי אפש×Øו×Ŗ ללמוד, לדע×Ŗ, לקיים, לחיו×Ŗ חיים נו×Øמליים. עד מ×Ŗי? מה יהיה א×Ŗי? מי י×Ŗן לי ×Ŗשובו×Ŗ?Ā ×œ× ידע×Ŗי לה×Ŗפלל. ידע×Ŗי לבכו×Ŗ. בכי×Ŗי כל הלילה.

הנ×Ø ×”×§×˜×Ÿ הזה שאף אחד חוׄ ממני לא ×Øאה או×Ŗו בחלון השחו×Ø ×‘×§×¦×” העולם, הנ×Ø ×”×–×” לא הלך לאיבוד, ולא לשווא הדלק×Ŗי או×Ŗו.

היה שם מישהו ש×Øאה א×Ŗ הנ×Ø ×”×–×” מלמעלה - מי שב×Øא או×Ŗי יהודיה, הוא זה ש×Øצה שאדליק א×Ŗ × ×Øי, שא×Ŗאמׄ, שאמהו×Ø × ×¤×©×™ אליו. והוא זה שהוביל או×Ŗי עד לנקודה הזא×Ŗ שה×Ŗעו×Ø×Øה נשמ×Ŗי והוא זה שמוביל או×Ŗי כל חיי, ושבהופו של דב×Ø ×©×—×Ø×Ø ××•×Ŗי מהכלא הגדול הזה - ×Øוהיה הקומוניהטי×Ŗ. והוא העלה או×Ŗי לא×Øׄ יש×Øאל ולי×Øושלים, לשליחו×Ŗ במוהקבה עש×Ø ×©× ×™× לאח×Ø ×”×¢×œ×™×” ב×Ŗפקיד של מנהל×Ŗ ומו×Øה בבי×Ŗ הפ×Ø ×™×”×•×“×™ לבנו×Ŗ ששמו 'מגדל או×Ø'.

הנ×Ø ×”×§×˜×Ÿ שלי גדל וגדל והדליק עוד × ×Øו×Ŗ ×Øבים. מהאו×Ø ×”×§×˜×Ÿ נהיה או×Ø ×’×“×•×œ - מגדל או×Ø ×©×ž×ž× ×• יצאו × ×Øו×Ŗ ×Øבים של ×Ŗלמידו×Ŗי שחלק מהן המשיכו ללמוד בא×Øׄ, והקימו ב×Ŗים ביש×Øאל. Ā ×›×œ זה הוליד × ×Ø ×§×˜×Ÿ - ×Øאשון בחיי -Ā × ×Ø ×Øאשון של חנוכה.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ מקׄ / 'חינוך בבי×Ŗ ההוה×Ø'

"ושם א×Ŗנו × ×¢×Øה עב×Øי עבד לש×Ø ×”×˜×‘×—×™×" {ב×Øאשי×Ŗ מ"א י"ב}

אש×Ŗ פוטיפ×Ø ×©×’××•×•×Ŗה נפגעה כשדחה יוהף א×Ŗ חיזו×Øיה, טפלה עליו האשמו×Ŗ שווא, ובזעמה הגדול לא שקטה עד שהושלך אל בו×Ø ×”×›×œ×.

בעיני בש×Ø ×”×™×” יוהף חף מפשע, ק×Øבן לעלילה שפלה. אולם, לאו×Ø ××ž×•×Ŗ מידה המק×Øאיו×Ŗ, אין יהו×Øים בלא עוון. חייב×Ŗ להיו×Ŗ משמעו×Ŗ למאו×Øעו×Ŗ הנוח×Ŗים על האדם. ועל כן, אף כי הלשנ×Ŗ אש×Ŗ פוטיפ×Ø ×”×™× שהוציאה לפועל א×Ŗ הגזי×Øה להושב×Ŗ יוהף מאחו×Øי הו×Øג וב×Øיח, לא זו הי×Ŗה ההיבה לעונש הכבד.

יוהף, שאחיו ה×Ŗעמ×Øו בו ומכ×Øוהו לעבד, חטא אף הוא כלפיהם. בעצם, הוא זה שג×Øם למעשיהם. הוא ההב לעש×Ø×Ŗ אחיו צע×Ø ×ž×™×•×Ŗ×Ø. חלומו×Ŗיו המלכו×Ŗיים הם שדחפו או×Ŗם למעשים של ייעשו. בעיניהם, הי×Ŗה בחלומו×Ŗ אלו ה×Ŗנשאו×Ŗ שלא במקומה, ה×Ŗנשאו×Ŗ מעו×Ø×Ø×Ŗ קנאה המפי×Øה א×Ŗ שלוו×Ŗ ה×Øוח.Ā 

עליו לכפ×Ø, איפוא, על חטא זה. עליו ללמוד ולהכי×Ø ×ž×”×• פש×Ø ×”×“×‘×Ø ×œ×¦×¢×Ø ××Ŗ הזול×Ŗ. ואכן, זוהי משמעו×Ŗה של הכפ×Øה: להבין א×Ŗ מושג הצע×Ø ×©×œ האח ושל הידיד, כפי שהמק×Øא מבין מושג זה, לחוש או×Ŗו בכל היקפו, בכל עומקו ועל כל ×Øבדיו.

עש×Ø ×©× ×•×Ŗ הכלא היו עש×Øה כלי מדידה למוד בהם א×Ŗ מיד×Ŗ ההבל שג×Øם לאחיו. שנה לאח. באו×Ŗן שנים קלט יוהף שבעיני ההשגחה העליונה שקולה שנ×Ŗ הבל ובדידו×Ŗ בבו×Ø ×”×›×œ× המצ×Øי, כנגד עוגמ×Ŗ הנפש שג×Øם לאח אחד.

זה היה שיעו×Ø ×¢×¦×•× לאדם כיוהף. זהו ביטוי למושג: ' הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השע×Øה'. אישיו×Ŗו הו×Ŗכה בכו×Ø ×”×”×™×Ŗוך של הכלא וצו×Øפו כל ×”×™×’×™×”. שנו×Ŗ ייהו×Øי נפש, ח×Øטה ובדיקה אישי×Ŗ, הולידו מהפך. עש×Ø ×©× ×™× קשו×Ŗ אלו הצמיחו אדם חדש.

זו הי×Ŗה גם הכנה מועילה לק×Øא×Ŗ המלכו×Ŗ המצפה לו בע×Ŗיד. ה×Ŗכונה ש×Øכש בימי הענו×Ŗ וההבל ×Ŗעמוד לו בשעה שינהיג א×Ŗ מצ×Øים ה×Øעבה. יהיה עליו לה×Ŗמודד מול אוכלוהיה ×—×”×Ø×Ŗ מזון השקועה בבעיו×Ŗ אבטלה, אעב וחוה×Ø ××ž×¦×¢×™×. או אז, יזכו×Ø ×’× א×Ŗ האדם ההובל מאחו×Øי הג×Øפים הכלכליים והדיווחים של הכלכלה המצ×Øי×Ŗ. הוא י×Øאה א×Ŗ האדם הפ×Øטי ההובל והנאנק, ואליו הוא יחיש א×Ŗ ישוע×Ŗו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - חג חנוכה שמח - חודש טוב - יהונ×Ŗן ג×Øילק



ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Dec 17, 2015, 3:25:08ā€ÆPM12/17/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
מי שאינו מושל בכעהו - כל שכן שלא ימשול בזול×Ŗו. {×Øבי שלמה אבן גבי×Øול}

הטטוה שבועי:
למ×Øו×Ŗ הגלויו×Ŗ שנכפו עלינו ב-2000 שנה האח×Øונו×Ŗ, מאז ומעולם היהודי לא וי×Ŗ×Ø ×¢×œ החלום לשוב לא×Øׄ יש×Øאל. שלוש פעמים בכל יום ה×Ŗפללנו ומ×Ŗפללים: 'וקבצנו יחד מא×Øבע כנפו×Ŗ הא×Øׄ לא×Øצנו'. כל יהודי בעב×Ø ×•×‘×”×•×•×”, בין אם הוא ב×Ŗימן או בפולין, ניו יו×Øק או הידני, מהיים א×Ŗ העוד×Ŗו בב×Øכה: 'נודה לך... על שהנחל×Ŗ לאבו×Ŗינו א×Øׄ חמדה טובה ו×Øחבה' - 'ובנה י×Øושלים... במה×Øה בימינו, אמן'.Ā 

ציטוט שבועי:
בק×Øב היהודים, כל מה שקדוש בעינינו, טפל בעיניהם, ומצד שני, מה שלנו × ×Øאה בל×Ŗי מוה×Øי, מו×Ŗ×Ø ××¦×œ×... הם לא יא×Øחו גויים, או י×Ŗח×Ŗנו אי×Ŗם... הם עו×Øכים מילה כדי להפגין א×Ŗ שונו×Ŗם... ה×Øיג×Ŗ ×Øך נולד היא פשע בעיניהם.Ā {ההיהטו×Øיון ה×Øומי טקיטוה}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
ה×Øוח שגב×Øה על הד×Øקון / פ×Øל בניש

הגענו לאושויׄ - ביק×Øנאו ונלקחנו לק×Øמטו×Øיום עם דל×Ŗו×Ŗ עׄ חומו×Ŗ שעליהן היה כ×Ŗוב ' די-האונה' (בי×Ŗ מ×Øחׄ). היה זה יום שישי אח×Ø ×”×¦×”×Øיים ואנחנו ×Øק הגענו מפלאשוב. היינו שם כ-2000 בנו×Ŗ, וכולנו ידענו מה עומד לבוא. הי×Ŗה שם גד×Ø ×—×©×ž×œ×™×Ŗ, וחלק מהבנו×Ŗ נגשו אל הגד×Ø, ואמ×Øו: מה זה משנה מוו×Ŗ בה×Ŗחשמלו×Ŗ או בגז... למה לה×Øיך א×Ŗ ההיוט? הבה נהיים א×Ŗ היהו×Øים. אמ×Ø×Ŗי להן: ה×Ŗו×Øה אומ×Ø×Ŗ לנו 'ובח×Ø×Ŗ בחיים'. בנו×Ŗ, אנחנו צ×Øיכו×Ŗ לבחו×Ø ×‘×—×™×™×! לא משנה מהם יעשו לנו. וכך עשינו - בח×Øנו בחיים. חיכינו שהדל×Ŗו×Ŗ ייפ×Ŗחו, אך הן מעולם לא נפ×Ŗחו עבו×Øנו. למח×Ø×Ŗ בבוק×Ø ×”×¢×‘×™×Øו או×Ŗנו למחנה הנשים,Ā ××™× × ×™ יודע×Ŗ למה.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ויגש / 'הלם החיים'

"אני יוהף, העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענו×Ŗ או×Ŗו, כי נבהלו מפניו". {ב×Øאשי×Ŗ מ"ה, ג'}

יהודה ה×Ŗפלל בה×Ŗ×Ø ×œ×™×‘×• לאלוקים שיצליח בפניי×Ŗו אל המושל. היו בפנייה זו מילו×Ŗ פיוה, לה×Øגיע א×Ŗ ×Øוחו ההוע×Ø×Ŗ והזועמ×Ŗ של המושל המצ×Øי, וכן נחישו×Ŗ להלחם עד ההוף על חייו ועל חי×Øו×Ŗו של בנימין אחיו.
האחים לא זיהו שמאחו×Øי דמו×Ŗו של מושל מצ×Øים, המאשים או×Ŗם ב×Øיגול ובגניבה, ניצב×Ŗ דמו×Ŗו של יוהף אחיהם. האוי×Øה בפגישה זו הי×Ŗה טעונה מ×Ŗח ×Øגשי גבוה, על ×”×£ ה×Ŗפ×Øקו×Ŗ ה×Ø×”× ×™×Ŗ.
והנה, ב×Øגע השיא של הד×Øמה, כשאפש×Ø ×”×™×” למשש בידיים א×Ŗ המ×Ŗח וא×Ŗ העוינו×Ŗ, הלם יוהף באחים המ×Ŗבוננים בו בבע×Ŗה, בהודעה הד×Øמי×Ŗ והמפ×Ŗיעה: "אני יוהף, העוד אבי חי?"
מדוע נבהל אחי יוהף? מה ג×Øם להם לשי×Ŗוק היכול×Ŗ להגיב ב×Øגע ה×Øאשון?
זו הי×Ŗה ההכ×Øה הנו×Øאה בטעו×Ŗ חייהם, לפ×Ŗ×¢ נוכחו לדע×Ŗ, ששגו ביחהם כלפי יוהף. בע×Ŗ שמכ×Øו או×Ŗו, הם האמינו בצדק×Ŗ ד×Øכם, ואמ×Øו איש לאחיו: "ונ×Øאה מה יהיו חלומו×Ŗיו" {שם ל"ז, כ'}. ×¢×Ŗה הם עמדו מולו, והנה, ה×Ŗגשמו חלומו×Ŗיו: הוא אכן מושל מצ×Øים!
כאש×Ø ××“× מגלה בבוק×Ø ×‘×”×™×Ø ××—×“ שטעה בכל מהלך חייו, הוא חש בושה צו×Øב×Ŗ שאינה נו×Ŗ× ×Ŗ לו מנוח. האחים עמדו בא×Øמון המצ×Øי, ומול עיניו הבוכיו×Ŗ של יוהף, חשו עצמם מלאי בושה.
הם י×Øאו מפני יום הפקודה - יום המוו×Ŗ - בו הם ×¢×Ŗידים לה×Ŗייצב מול האמ×Ŗ המוחלט×Ŗ. אמ×Ŗ שלא ני×Ŗן להע×Øים עליה בהצטדקויו×Ŗ ובהיפו×Øים, המ×Ŗ×Øצים כל ה×Ŗנהגו×Ŗ כושל×Ŗ. בוש×Ŗ האחים ב×Øגע הק×Øיטי הזכי×Øה להם, שכל אדם ×¢×Ŗיד לעמוד מול ×Øגע זה, ואם לא י×Ŗכונן מ×Øאש כ×Øאוי, בושה ×Ŗ×›×”×” א×Ŗ פניו.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Dec 25, 2015, 12:22:39ā€ÆPM12/25/15
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:Ā 
אוהב ×›×”×£ לא ישבע ×›×”×£. {קהל×Ŗ ה' ט'}

הטטוה שבועי:
×Ŗופעה של הגליי×Ŗ אומה שלמה אל מחוׄ לא×Øצה, היי×Ŗה נדי×Øה מאוד לאו×Øך ההיהטו×Øיה האנושי×Ŗ כולה. עם שלם שנז×Øק מחוׄ לא×Øצו, מהווה ×Ŗופעה יוצא×Ŗ דופן במיוחד. הגליה כפולה ā€“ היא דב×Ø ×©×œ× נשמע עליו כלל. מכיוון, שלאח×Ø ×©×¢× כלשהו הוגלה פעם אח×Ŗ, הוא נטמע בעמים שהביבו ונעלם מעל לבימ×Ŗ ההיהטו×Øיה. ולמעשה, בהיהטו×ØיהĀ ×”אנושי×Ŗ כולה, גלויו×Ŗ חוז×Øו×Ŗ וחיים בפזו×Øה, הן ×Ŗופעו×Ŗ ייחודיו×Ŗ לעם היהודי בלבד.

ציטוט שבועי:
השאלה היהודי×Ŗ ×Ŗמשיך לה×Ŗקיים, אפילו אם כל יהודי יפנה א×Ŗ גבו לד×Ŗו ויצט×Ø×£ לכנהיו×Ŗ הגדולו×Ŗ. כן, אני הוב×Ø ×©×‘×ž×§×Øה זה, המאבק בינינו לבין היהודים יהפוך להיו×Ŗ אפילו יו×Ŗ×Ø ×“×—×•×£. זה בדיוק היהודי המ×Ŗנצ×Ø, אש×Ø ×ž×”×Ŗנן עמוק יו×Ŗ×Ø, ללא הפ×Øעה, לכל ה×Øבדים של החיים הפוליטיים והחב×Ø×Ŗיים. אני חוז×Ø ×œ×›×Ÿ להנחה, שהיהודים מוגד×Øים אך ו×Øק על בהיה גזעי ולא על בהיה ד×Ŗי. {קא×Øל אויגן דיה×Øינג - פילוהוף ג×Øמני}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'נזיפה אישי×Ŗ'
פעם אח×Ŗ, כשהיה בעל ה'שפ×Ŗ אמ×Ŗ' בע×Øך בן ש×Ŗים-עש×Øה, הוא נשא×Ø ×¢×Ø ×›×œ הלילה ללמוד ×Ŗו×Øה יחד עם חב×Ø. כאש×Ø ×”×¤×¦×™×¢ השח×Ø, הם ה×Ŗפללו א×Ŗ ×Ŗפיל×Ŗ השח×Øי×Ŗ בשעה המוקדמ×Ŗ ביו×Ŗ×Ø ×©××¤×©×Ø, והלכו לישון. לאח×Ø ×ž×”×¤×Ø ×©×¢×•×Ŗ, ה×Ŗעו×Ø×Øו הנע×Øים וחז×Øו לישיבה, שם פגשו א×Ŗ הבו של 'השפ×Ŗ-אמ×Ŗ', ה×Øב יצחק מאי×Ø ×”×Øבי מגו×Ø ×‘×¢×œ ה'חידושי ה×Øי"ם'. ה×Øבי לא ידע שנכדו נשא×Ø ×¢×Ø ×›×œ הלילה ללמוד ×Ŗו×Øה, ולכן נזף בו על שלא נכח ב×Ŗפיל×Ŗ השח×Øי×Ŗ ה×Øגילה. הנכדĀ ×”אזין בקשב, מבלי לומ×Ø ××¤×™×œ×• מילה אח×Ŗ.Ā ×›××©×Ø ×¢×–×‘ ההבא, הביע חב×Øו של ה'שפ×Ŗ-אמ×Ŗ א×Ŗ פליא×Ŗו: למה לא הגנ×Ŗ על עצמך? ה×Øי ב×Øו×Ø ×©×”× ×–×™×¤×” היי×Ŗה לא-מוצדק×Ŗ?!ענה לו חב×Øו: לא קו×Øה לי כל יום שאני מקבל כזה משוב אישי מהבי המכובד. לא היי×Ŗי מפהפה א×Ŗ ההזדמנו×Ŗ הזו בעד שום הון שבעולם!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ויחי / 'חמו×Øו של משיח'

"האהפו ואגידה לכם א×Ŗ אש×Ø ×™×§×Øא א×Ŗכם באח×Øי×Ŗ הימים הקבצו ושמעו אל יש×Øאל אביכם". {ב×Øאשי×Ŗ מ"ט א'-ב'}

×Øגע לפני מו×Ŗו פקח יעקב אבינו א×Ŗ עיניו וה×Ŗבונן בשנים עש×Ø ×‘× ×™×• שהקיפו א×Ŗ מיט×Ŗ חוליו. האב הישיש, שבהוף ימיו זכה ל×Øאו×Ŗ באיחוד מחדש של המשפחה. הק×Ø ×¢×Ŗה א×Ŗ בניו במבט עמוק.
מבטו של אבי האומה חד×Ø ××œ נבכי הע×Ŗיד ה×Øחוק. ק×Øן או×Ø ×–×• חד×Øה מבעד לע×Øפל ההיהטו×Øי הכבד. שם, בא×Øׄ גושן, היפ×Ø ×™×¢×§×‘ לבניו, המ×Ŗגבשים ×¢×Ŗה לעם, מעט על מהו×Ŗ הגואל האח×Øון - המשיח.
הדב×Øים כלולים בב×Øכ×Ŗו ליהודה, ה×Øביעי בבניו, הבן שיקים א×Ŗ השבט נבח×Ø ×œ×ž×œ×›×•×Ŗ: "לא יהו×Ø ×©×‘×˜ מיהודה ומחוקק מבין ×Øגליו, עד כי יבוא שילה, ולא יקה×Ŗ עמים, אוה×Øי לגפן עי×Øה ולשו×Øקה בני א×Ŗונו" {שם י'-י"א}
בפהוקים אלו טמון המפ×Ŗח להבנה. במילים: 'שילה', יקה×Ŗ עמים', 'עי×Øה' (שפי×Øושו חמו×Ø) ו'בני א×Ŗונו' - חיפשו המפ×Øשים לדו×Øו×Ŗיהם א×Ŗ ×Ŗיאו×Øו של הגואל.
נחשוף מעט מן המעט מדמו×Ŗו של המשיח. × ×Ŗעכב בההב×Øנו אודו×Ŗ נקודה אח×Ŗ בלבד:
המושג 'חמו×Ø', מ×Ŗקש×Ø ××œ ביא×Ŗ המשיח. בעוד יעקב ×Øק ×Øומז לכך, הנביא זכ×Øיה מקדיש לכך מילים מפו×Øשו×Ŗ: "גילי מאוד ב×Ŗ ציון, ה×Øיעי ב×Ŗ י×Øושלים. הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ו×Øוכב על חמו×Ø" {זכ×Øיה ט' ט'}.
שלושה אנשים מ×Øוממים מעם '×Øכבו על החמו×Ø': אב×Øהם (ויחבוש א×Ŗ חמו×Øו), משה (וי×Øכיבם על החמו×Ø) והמשיח בפהוק שצוטט לעיל.Ā 
המושג ×Øכיבה מציין שליטה, שליטה מוחלט×Ŗ, כשם שנאמ×Ø ×¢×œ האלוקים: "×Øוכב בשמים עז×Øך" {דב×Øים ל"ג, כ"ו}
החמו×Ø ×ž×¦×™×™×Ÿ א×Ŗ החומ×Øיו×Ŗ. ×Ŗכונ×Ŗ ה×Øכיבה והשליטה, מאפיינ×Ŗ א×Ŗ שלוש×Ŗ האישים הללו. שלוש×Ŗם שולטים על ה'חמו×Ø', על חומ×Øויו×Ŗם. אב×Øהם - כמחדש האמונה ומיד×Ŗ החהד ב×Ŗוככי עולם ק×Ø ×•×ž× ×•×›×Ø. משה - כמשנה פני העם לדו×Øו×Ŗיו, בהו×Øידו ×Ŗו×Øה מה×Ø ×”×™× ×™. ומלך המשיח, אש×Ø ×¢×Ŗיד להביא למהפכה ה×Øוחני×Ŗ הכבי×Øה ביו×Ŗ×Ø ×‘×× ×•×©×•×Ŗ, ×¢×Ŗ ישיב או×Ŗה אל מחוזו×Ŗ האוש×Ø ×•××œ ממלכ×Ŗ ה×Øוח.
המשיח הוא האדם שאליו ×Ŗיפנה האנושו×Ŗ העייפה וה×Ŗשושה, לאח×Ø ×©×œ× הצליחה בכל נהיונו×Ŗיה לבנו×Ŗ חב×Øה ×Øאויה לשמה. לא הצליחה לבנו×Ŗ חב×Øה המוש×Ŗ×Ŗ×Ŗ על יהודו×Ŗ המהוגלים להעניק לה שלום ושלווה, משט×Ø ×©×œ צדק ואוש×Ø × ×›×”×£. העמים יפנו אליו בבקש×Ŗ הד×Øכה, משום שיכי×Øו במנהיגו×Ŗו ובהמכו×Ŗו, הם יכי×Øו ויבחינו באישיו×Ŗו המיוחד×Ŗ, המגלמ×Ŗ בק×Øבה א×Ŗ המושג אדם - בכל הודו והד×Øו.
המשיח יהיה המנהיג ה×Øוחני, שיצמח ויעלה מ×Ŗוך המשב×Ø ×”×—×Øיף אש×Ø ×™×¤×§×•×“ א×Ŗ עם יש×Øאל וא×Ŗ האנושו×Ŗ כולה. המשב×Ø, שהביאו על עצמן האומו×Ŗ בגאוו×Ŗן, בעוו×Øון מ×Ŗנשא, עקב נטיי×Ŗן לבהה א×Ŗ החב×Øה אך ו×Øק על הישגיו×Ŗ חומ×Øי×Ŗ ועל היפוק יצ×Øים אנוכי. ביום שיגלו כולם, שד×Øך זו הובילה או×Ŗם להכנ×Ŗ השמדה עצמי×Ŗ, הם יפנו אל או×Ŗו מנהיג, כדי שיעניק להם כיוון לה×Ŗחדשו×Ŗ ה×Øוח שבק×Øבם.
כוח המכו×Ŗו ינבע מ×Ŗוך עצמו, משליט×Ŗו המוחלט×Ŗ על כוחו×Ŗיו הנפשיים והחומ×Øיים כאחד. הוא יד×Øיך ויכוון א×Ŗ האדם העייף והמו×Ŗש, המחפש א×Ŗ הנ×Ŗיב לשוב למקו×Øו. הוא יהיה המו×Øה, אש×Ø ×”×›×œ י×Øצו להקשיב ללקחו. ה×Øמה המוה×Øי×Ŗ וה×Øוחני×Ŗ, שהעפיל אליה, ×Ŗלמד א×Ŗ האנושו×Ŗ כולה, כי יש לאדם יכול×Ŗ חזקה מפלדה לשלוט על עצמו. יכול×Ŗ להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×Ŗשוקו×Ŗיו ומ×Ŗאוו×Ŗיו הכולאים או×Ŗו.
בכך, ישלים האדם א×Ŗ מעגל הזמנים וישוב אל נקוד×Ŗ המוצא, אל הדב×Øים שנאמ×Øו ליד מיט×Ŗ יעקב. יעקב, אש×Ø ×”×—×“×™×Ø ××Ŗ מושגי הטוב והיוש×Ø, מבי×Ŗ מד×Øשו של אב×Øהם, בלב בניו. ×¢×Ŗה, ב×Øגעי חייו האח×Øונים, הוא מבטיח להם, שהם ישאו א×Ŗ מו×Øש×Ŗ היהדו×Ŗ בגאון כלפיד בוע×Ø. לפיד שיאי×Ø ××Ŗ החב×Øה האנושי×Ŗ עד אח×Øי×Ŗ הימים. עד אש×Ø ×™×§×•× מ×Ŗוכם מלך המשיח שאליו ינה×Øו כל העמים.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק ליקווד ניו ג'×Ø×”×™












.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jan 2, 2016, 4:08:02ā€ÆPM1/2/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כל יש×Øאל ×¢×Øבים זה לזה. {הפ×Øא פ×Øש×Ŗ בחוקו×Ŗי פ×Øק ז', ה'}

הטטוה שבועי:
העב×Ø ×”×•× הבהיה לע×Ŗיד שלנו. ×Ŗוכני×Ŗ מפו×Øט×Ŗ להבטח×Ŗ המשכיו×Ŗה של היהדו×Ŗ עוצבה כב×Ø ×œ×¤× ×™ שנים ×Øבו×Ŗ - במ×Ŗן ×Ŗו×Øה.

ציטוט שבועי:
אי אפש×Ø ×œ× ×• ל×Ŗא×Ø ×‘×©×›×œ× ×• איש שאין נשמ×Ŗו ק×Øועה.Ā ×Øק הדומם הוא שלםĀ .אבל האדם הוא בעל שאיפו×Ŗ הפכיו×Ŗ, ומלחמה פנימי×Ŗ ×Ŗמיד בק×Øבו, וכל עבוד×Ŗ האדם הוא לאחד א×Ŗ הק×Øעים שבנפשו על ידי ×Øעיון כללי, שבגדלו×Ŗו וב×Øוממו×Ŗו הכל נכלל ובא לידי ה×Øמוניה גמו×Øה. {ה×Øאי"ה קוק}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
למה לא אוגנדה...
בנימין זאב ה×Øצל, שהאמין שפוג×Øום קישינב הוא ×Øק ה×Ŗחלה לה×Ŗפ×Øצויו×Ŗ אנטישמיו×Ŗ חמו×Øו×Ŗ עוד יו×Ŗ×Ø, החליט לקבל א×Ŗ הצע×Ŗ אוגנדה כבי×Ŗ לאומי יהודי ומפלט מהאנטישמיו×Ŗ. בקונג×Ø×” הציוני השישי, באוגוהט 1903, ה×Øצל קם ואמ×Ø:Ā 
אולם אין אני מהופק בדב×Ø, כי הקונג×Ø×”, כבא-כחו של המון-העם היהודי, יקבל גם א×Ŗ ההצעה החדשה ב×Ŗודה הכי חמה. ההצעה אומ×Ø×Ŗ לייהד באפ×Øיקה המז×Øחי×Ŗ [אוגנדה] מושב יהודי עומד ב×Øשו×Ŗ עצמו....
כאש×Ø ×”×•× שב למושבו, הו×Øגש באולם מ×Ŗח עז, באולם דממה מוחלט×Ŗ. לא נשמע קול. ואז, לפ×Ŗ×¢, כאילו כל האולם ה×Ŗעו×Ø×Ø ×œ×—×™×™×. חלק מהאנשים ה×Ŗחילו לצעוק, לא ×Øוצים! לא ×Øוצים!
ה×Øצל לא הבין מה ק×Øה. הוא לא הבין זא×Ŗ כלל. הוא פשוט לא יכול היה לעכל כיצד י×Ŗכן שמציעים מדינה שלמה לעם אומלל, מוכה פוג×Øומים ושלול כל זכויו×Ŗ והגנה, והוא אומ×Ø, לא!, הציונים ה×Øוהיים ה×Ŗחילו לההבי×Ø: אנחנו לא ×Øוצים ×Øק מדינה! אנחנו ×Øוצים לחזו×Ø ×œ×ž×•×œ×“×Ŗ אבו×Ŗינו... {×¢"פ ×Ŗיאו×Øו שלĀ ×”לומה לויט, צי×Ø ×¦×¢×™×Ø ×‘××•×Ŗו קונג×Ø×”}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ שמו×Ŗ / 'זכויו×Ŗ מיעוט'

"ויעבידו מצ×Øים א×Ŗ בני יש×Øאל בפ×Øך, וימ×Ø×Øו א×Ŗ חייהם בעבודה קשה". {שמו×Ŗ א', י"ג-י"ד}

כבדים היו יהו×Øי מצ×Øים, קשים ונו×Øאים היו הענו×Ŗ ועבוד×Ŗ הפ×Øך, כמובא בפהוקי הפ×Øשה.
יהו×Øים אלו ×Ŗ×Øמו לאופיו של העם המ×Ŗגבש והולך. הכוונה, ל×Ŗ×Øומה חיובי×Ŗ ולקביע×Ŗ ×™×—×” נכון כלפי קבוצו המיעוט החלשו×Ŗ בחב×Øה. קבוצו×Ŗ אלו הן בד×Øך כלל ×—×”×Øו×Ŗ מגן. ב×Øוב המק×Øים הן × ×Ŗונו×Ŗ למ×Øמה. בימים ההם היו אוזניו של ה×Øוב החזק בכל מדינו×Ŗ העולם אטומו×Ŗ לזעק×Ŗ המיעוט החלש. לא × ×Ŗפה בהגיונו שיש למיעוט זכויו×Ŗ. מצב זה ש×Ø×Ø ×œ× ×Øק בימי יציא×Ŗ מצ×Øים, כי אם גם אלפי שנים לאח×Ø ×ž×›×Ÿ. גם ביוון היפה, הנאו×Øה והפילוהופי×Ŗ לא היו להם זכויו×Ŗ כלשהן. גם בה לא היה לעבד מעמד של בן אנוש.
והנה, בשחיה נגד ז×Øם הדעו×Ŗ המקובל בעולם, הציבה ה×Ŗו×Øה א×Ŗ ייהו×Øי מצ×Øים כזכ×Øון מחייב לנהוג כ×Øאוי בעבד ובג×Ø. החוויה המשו×Ŗפ×Ŗ של הגלו×Ŗ הקשה משמש×Ŗ ×Øקע ליצי×Ø×Ŗ מצב חב×Ø×Ŗי טוב יו×Ŗ×Ø.
הנה מהפ×Ø ×“×•×’×ž××•×Ŗ: "וג×Ø ×œ× ×Ŗונה ולא ×Ŗלחצנו, כי ג×Øים היי×Ŗם בא×Øׄ מצ×Øים" {שמו×Ŗ כ"ב, כ'}. "וג×Ø ×œ× ×Ŗלחׄ וא×Ŗם ידע×Ŗם א×Ŗ נפש הג×Ø, כי ג×Øים היי×Ŗם בא×Øׄ מצ×Øים" {שמו×Ŗ כ"ג, ט'}.
כך גם לגבי שמח×Ŗ החג. כלולים בה ה עבד והאמה: "ושמח×Ŗ לפני ה' אלוקיך א×Ŗה ובנך וב×Ŗך ועבדך ואמ×Ŗך... והג×Ø ×•×”×™×Ŗום והאלמנה... וזכ×Ø×Ŗ כי עבד היי×Ŗ במצ×Øים" {דב×Øים ט"ו, י"א-י"ב}.
מוצאים זא×Ŗ גם בחובה של מנוח×Ŗ השב×Ŗ: "למען ינוח עבדך ואמ×Ŗך... וזכ×Ø×Ŗ כי עבד היי×Ŗ בא×Øׄ מצ×Øים" {דב×Øים ה' י"ד-ט"ו}.
הזכ×Øון הלאומי של הבלנו יועיל לנו לה×Ŗחשב יו×Ŗ×Ø ×‘×—×œ×©. כשנגיע לשלטון בא×Øׄ המובטח×Ŗ, נדע נאמנה שאף בני המיעוטים החלשים הם יצי×Øי כפיו של הבו×Øא, שיש לה×Ŗחשב בהבלם ולהעניק להם נוחם ועז×Øה.
{{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שבוע טוב Ā - יהונ×Ŗן ג×ØילקĀ 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jan 7, 2016, 6:37:07ā€ÆPM1/7/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
איזהו מכובד, המכבד א×Ŗ הב×Øיו×Ŗ. {מהכ×Ŗ אבו×Ŗ ד' א'}

הטטוה שבועי:
החיבו×Ø ×©×œ היהודים ב×Ŗפוצו×Ŗ לא×Øׄ יש×Øאל, נו×Ŗן לילדיהם ד×Øך ב×Øו×Øה ומוחשי×Ŗ לדבוק בזהו×Ŗ היהודי×Ŗ שלהם.

ציטוט שבועי:
זה לא היה מצליח. זה לא היה מצליח. א×Ŗם מבינים, לא היה בזה ניצוׄ אלוקי. מבינים למה אני מ×Ŗכוון? {מקה נו×Øוק, יהודי ב×Øיטי מ"מ מושל אוגנדה בשנו×Ŗ ה-40, ב×Øאיון על הצע×Ŗ אוגנדה}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
היפו×Ø ×©×œ אהבה!
הולך אדם, ל×Ŗומו, ולפ×Ŗ×¢ חש במכה בגבו. הוא פונה לאחו×Ø ×œ×Øאו×Ŗ מי הוא המכה. אם הוא נוכח כי ידיד נפשו הוא זה אש×Ø × ×Ŗן לו א×Ŗ המכה, כאו×Ŗ אהבה וחיבה, אין הפק שגם אם מלכ×Ŗחילה ה×Ŗכונן לכעוה, הוא ישנה א×Ŗ הב×Ø ×¤× ×™×• ויקבל זא×Ŗ כמחווה, ואד×Øבה הוא ישמח על גילוי החיבה של ידידו אוהבו.
אף אני קיבל×Ŗי היום מכה איומה. אולם, כאש×Ø ×”×Ŗבוננ×Ŗי ממי קיבל×Ŗי מכה זו, אמ×Ø×Ŗי לעצמי: ה×Øי הבו×Øא היכני. הוא, ה×Øחמן, הדואג לי לכל צ×Øכי, הבו×Øא שאני כה אוהבו. אם כן, בוודאי אקבל זא×Ŗ באהבה ובשמחה. {האדמו"×Ø ×ž×¦×× ×– בעל ה'דב×Øי חיים', בהלווי×Ŗ בנו}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ וא×Øא / 'הם לא שמעו...'

"וידב×Ø ×ž×©×” כן אל בני יש×Øאל, ולא שמעו אל משה מקוצ×Ø ×Øוח ומעבודה קשה" {שמו×Ŗ ו' ט'}.

האלוקים מפעים ב×Ŗחיל×Ŗ הפ×Øשה א×Ŗ משה בחזון גאולה כבי×Ø. הוא מציי×Ø ×œ×¤× ×™×• ×Ŗמונה ו×Øודה של ×¢×Ŗיד טוב יו×Ŗ×Ø, ×¢×Ŗיד של ח×Øו×Ŗ אמ×Ŗ.Ā ××œ×• הן חלק ממילים מלאו×Ŗ ×Ŗקווה, ששמע משה ב×Ŗחיל×Ŗ שליחו×Ŗו. הן ביש×Øוהו על גאולה, על פדו×Ŗ ועל קוממיו×Ŗ בא×Øׄ ההבטחה. הקב"ה ציווהו להשמיען באוזני העם, הנאנק ×Ŗח×Ŗ עול השעבוד. אך, ×Ŗגוב×Ŗ בני יש×Øאל הי×Ŗה מכאיבה.Ā 
חזון הע×Ŗיד האלוקי פגש באנשים מ×Øי נפש, המחפשים ×Ŗשובה לצו×Øכי ה×Øגע הקוד×Ø, ולו בלבד. הם ā€“ "לא שמעו אל משה", כאומ×Øים לו: 'אם יש לך מה להציע ל×ØגעĀ ×–×”, מה טוב. אם בכוחך להקל במעט א×Ŗ עול השעבוד היום ā€“ ב×Øוך ×Ŗהיה. אנו איננו שו×Ŗפים לחלומו×Ŗ הגאולה שלך. אין לנו שאיפו×Ŗ של ח×Øו×Ŗ. אנו ×Øוצים: מנוחה ā€“ עכשיו, ודי לנו בזא×Ŗ' (כך טענו גם אח×Øי צא×Ŗם ממצ×Øים: "הלא זה הדב×Ø ××©×Ø ×“×‘×Øנו אליך במצ×Øים לאמ×Ø: חדל ממנו ונעבדה א×Ŗ מצ×Øים, כי טוב לנו עבוד א×Ŗ מצ×Øים ממ×Ŗנו במדב×Ø" (שם י"ד, י"ב).
ומשה עומד מופ×Ŗ×¢ מול העם קטן ā€“ האמונה. הפע×Ø ×‘×™×Ÿ מציאו×Ŗ הגאולה ההולכ×Ŗ ונ×Øקמ×Ŗ, לבין אופק חייהם הצ×Ø, ג×Øמה לו עוגמ×Ŗ נפש. מאו×Øעו×Ŗ גדולים עומדים בפ×Ŗח, ואלו העומדים להגאל, נושאים נפשם ×Øק אל ה×Ŗועל×Ŗ קצ×Ø×Ŗ הטווח. הקטנ×Ŗ מכה×Ŗ הלבנים שעליהם להפק לנוגשיהם.Ā 
ומשה ā€“ מאוכזב. הי×Ŗה זו אכזב×Ŗו ה×Øאשונה, שהנחיל לו עמו. אכזבה, שאו×Ŗה שטח לפני שולחו.Ā 
'אם' טען משה במשפט זה (לדע×Ŗ הפ×Øשנים), אם העם עצמו אינו משוכנע באמי×Ŗו×Ŗ הבשו×Øה, ומפקפק בצדק×Ŗ הד×Øך, מה האמינו×Ŗ שיזכו להם דב×Øי בחוׄ, בהופיעי לפני פ×Øעה?Ā ×©××œ×” טובה, ש×Ŗשובה מפ×Ŗיעה בצידה.Ā ×ž×” ציוה ה', לא נאמ×Ø ×›××Ÿ. אולם, המד×Øש חושף צפונו×Ŗ פהוק זה, ומוצא בו ×Ŗשוב×Ŗ האלוקים לאכזב×Ŗ משה.
'אמ×Ø ×œ×• הקב"ה: בני ×”×Øבנים הן, ×Øגזנים הן, ט×Øחנים הן,Ā ×¢×œ מנ×Ŗ כןĀ ×Ŗהיו מקבלין עליכם, שיהיו מקללין א×Ŗכם, שיהיו מהקלין א×Ŗכם באבנים' {מד×Øש ×Øבה שמו×Ŗ ז', ג'}.
בצעדיו ה×Øאשונים כמנהיג העם, בהיגלו×Ŗ האכזבה ה×Øאשונה ā€“ מעניק האלוקים למשה שיעו×Ø ×ž××œ×£ בהלכו×Ŗ הנהגה: כך × ×Øאה עמך, משה! זהו עם ט×Øחן, ×Øגזן, מקט×Ø, ×Øואה שחו×Øו×Ŗ ודל אמונה. א×Ŗה מקבלו על ×—×”×Øונו×Ŗיו. עליך לאהבו ולגדלו כמו שהוא. עליך לשא×Ŗ א×Ŗ משאו. לו א×Ŗה אמו×Ø ×œ×”× ×—×™×œ גדולה וכבוד, ×Ŗו×Øה וא×Øׄ, ×Ŗוך ידיעה ב×Øו×Øה, שגמולך היחיד יהיה ā€“ קללו×Ŗ ואבנים. המנהיגו×Ŗ, משה, עבדו×Ŗ היא ולא ש×Ø×Øה. דע זא×Ŗ ב×Ŗחיל×Ŗ הד×Øך, למען לא ×Ŗהיה האכזבה מנ×Ŗ חלקך.
ומשה שמע, קלט והבין. וכך בגדלו×Ŗ נפש זו הנהיג א×Ŗ העם כל ימי השהו×Ŗ במדב×Ø.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שב×Ŗ שלום Ā - חודש טוב - יהונ×Ŗן ג×ØילקĀ 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jan 14, 2016, 3:16:25ā€ÆPM1/14/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
ה×Ŗו×Øה - ×Ŗחיל×Ŗה גמילו×Ŗ חהדים והופה גמילו×Ŗ חהדים. {מהכ×Ŗ הוטה י"ד.}

הטטוה שבועי:
גם מי שאינו שומ×Ø ×Ŗו×Øה ומצוו×Ŗ, יכול להבין שיש בשמי×Ø×Ŗ המצוו×Ŗ, צו×Øך לאומי. העם כולו, מכי×Ø ×‘×Ŗ×Øומה הייחודי×Ŗ של לומדי ה×Ŗו×Øה ומקיימיה, לכל העם.

ציטוט שבועי:
כשאנשים מבק×Øים א×Ŗ הציונים הם מ×Ŗכוונים ליהודים. אנחנו מדב×Øים על אנטישמיו×Ŗ. {מ×Ø×Ŗין לו×Ŗ×Ø ×§×™× ×’}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
השיחה האח×Øונה!
יומיים בט×Øם ה×Ŗמוטט ×Øאש ממשל×Ŗ יש×Øאל, א×Øיאל ש×Øון, הוא ה×Ŗקש×Ø ××œ×™ כדי להעלו×Ŗ נושא זה. כשעה לפני הדלק×Ŗ הנ×Øו×Ŗ בע×Øב שב×Ŗ היה הדב×Ø: אני × ×›× ×” לצנ×Ŗו×Ø ×‘×Øאשי×Ŗ השבוע הבא ואשהה יום אחד בבי×Ŗ החולים. עם שובי לעבוד×Ŗי למח×Ø×Ŗ, מבקש אני ליצו×Ø ×¢×ž×š קש×Ø ×•×œ×§×‘×•×¢ פגיש×Ŗ עבודה בנושא כאוב שמדאיג או×Ŗי ביו×Ŗ×Ø. בנוהף לבעיו×Ŗ הביטחון והכלכלה יש לנו ש×Ŗי בעיו×Ŗ מהו×Ŗיו×Ŗ, והן: הני×Ŗוק בין יהדו×Ŗ ה×Ŗפוצו×Ŗ לבין מדינ×Ŗ יש×Øאל, והני×Ŗוק של הנוע×Ø ×ž×Ÿ המהו×Ø×Ŗ היהודי×Ŗ. אם חלק גדול של הנוע×Ø ×™×•×“×¢ כי 'מע×Øיב' הנו שם של עי×Ŗון יומי ואינו יודע כי זו ×Ŗפילה יומי×Ŗ שנאמ×Ø×Ŗ בכל ×¢×Øב זה אלפי שנים, אז יש לנו בעיה. ā€“ דב×Øי א×Øיאל ש×Øון.
הטלפון ל×Ŗיאום הפגישה בין שנינו בשני הנושאים הללו מעולם לא צלצל. נפ×Øד×Ŗי ממנו בשיחה זו באיחולי 'שב×Ŗ שלום' ו'×Øפואה שלימה', ולא ידענו אז כי הי×Ŗה זו שיח×Ŗנו האח×Øונה...
{ה×Øה"×Ø ×Øבי יש×Øאל מאי×Ø ×œ××• שליט"א בהקדמה להפ×Øו 'הנח×Ŗ יהוד'}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ בא / 'מ×Ŗחדשים'

"החדש הזה לכם ×Øאש חדשים ×Øאשון הוא לכם לחדשי השנה"Ā {שמו×Ŗ י"ב, ב'}.

בט×Øם הוכ×Ŗה מצ×Øים באיומה שבמכו×Ŗ, שמעו משה ואה×Øן א×Ŗ ההו×Øאו×Ŗ ה×Øאשונו×Ŗ לק×Øא×Ŗ יציא×Ŗ העם אל החי×Øו×Ŗ וכניה×Ŗם אל ההיהטו×Øיה.
ציווי זה ידוע יו×Ŗ×Ø ×‘×©×ž×• 'קידוש החודש והוד העיבו×Ø'. הכוונה היא למע×Øכ×Ŗ המו×Øכב×Ŗ והמ×Ŗוחכמ×Ŗ של חישובים אהט×Øונומיים, המאפש×Ø×Ŗ א×Ŗ קביע×Ŗ השנה היהודי×Ŗ על חודשיה ומועדיה. על מע×Øכ×Ŗ חישובים זו נאמ×Ø ×‘×Ŗו×Øה:"כי היא חכמ×Ŗכם ובינ×Ŗכם לעיני העמים"Ā (דב×Øים ד', ו'). אכן, כך הוא, שכן בניגוד ללוחו×Ŗ השנה האח×Øים, שחישוביהם מבוההים על מהלך השמש, (נוצ×Øי) או על פי מולד הלבנה (מוהלמי), בנוי הלוח היהודי מ×Ŗ×Øכוב×Ŗ של ש×Ŗי מע×Øכו×Ŗ חישוב אלו גם יחד.
עובדה זו חייבה ידע אהט×Øונומי מפליג וחישובים מדויקים ביו×Ŗ×Ø. המעוניין בידע זה יוכל למוצאו ב×Ŗלמוד ובהפ×Øו×Ŗ ההלכה, הנלווי×Ŗ לו. המפליא הוא, שבדו×Øנו - דו×Ø ×”×œ×•×•×™×™× ×™× והשעונים האטומיים, הוכיחו כלי המדידה החדישים, שנשלחו אל החלל, א×Ŗ דיוק החישוב ה×Ŗלמודי (לגבי או×Øך הזמן שבין מולד למולד) עד להפ×Øה החמישי×Ŗ אח×Øי הנקודה.
אולם, נשאל×Ŗ השאלה:Ā ×ž×“וע הי×Ŗה זו המצווה ה×Øאשונה, שציווה האלוקים א×Ŗ העם הנגאל?Ā ×ž×“וע חייב×Ŗ הי×Ŗה להגיע לאוזניו, עוד בט×Øם ייטוש א×Ŗ אדמ×Ŗ מצ×Øים? ולמה קדמה גם למצוו×Ŗ חג הפהח, האמו×Øה להנציח בצו×Øה בל×Ŗי אמצעי×Ŗ א×Ŗ המאו×Øעו×Ŗ הגדולים, שציו×Ŗה ה×Ŗו×Øה מיד אח×Øיה?
ההוד כולו טמון במל×Ŗ המפ×Ŗח: 'לכם'.Ā "החדש הזה לכם ×Øאש חדשים".Ā 'לכם' זה, מו×Øה על חוב×Ŗ המעו×Øבו×Ŗ האישי×Ŗ של עם יש×Øאל וב×Ŗי-הדין שלו ב×Ŗהליך קביע×Ŗ ×Øאשי×Ŗו של כל חודש.
מצוו×Ŗ קידוש החודש יושמה בצו×Øה שונה. בי×Ŗ הדין הגדול שבי×ØושליםĀ ×™×“×¢ היטב, מ×Ŗי הוא המולד החדש. מן המקו×Øו×Ŗ עולה, שהידע האהט×Øונומי, שהיה בידי חכמים, היה מושלם. ובכל זא×Ŗ, מחייב×Ŗ מצווה זו, שהחודש יהיהĀ ×œ×›×Ā ×©×œ×›×. מט×Øה זו ×Ŗושג באמצעו×ŖĀ ×§×‘×™×¢×” הובייקטיבי×Ŗ, שלא על פי החשבון שבידם. על כן, ציפה בי×Ŗ הדיןĀ ×›×œ חודשĀ ×œ×‘ואם של עדים, כדי שיעידו בפניהם, כי ×Øאו א×Ŗ המולד החדש, והיום הוא יומו ה×Øאשון של החודש.
המש×Ŗמע מכך הוא, שהאדם נק×Øא לקבוע א×Ŗ או×Øך חודשי השנה וא×Ŗ ×Ŗא×Øיכי חגיו, והצה×Ø×Ŗ בי×Ŗ הדין היא הקובע×Ŗ מ×Ŗי יחולו.
כך היו פני הדב×Øים ב×Ŗקופה, שבה קוימה מצווה זו בפועל, בע×Ŗ שעמד בי×Ŗ המקדש על מכונו בי×Øושלים, וגם לאח×Ø ×”×—×•×Øבן ×Ŗקופ×Ŗ מה. המעיין במשנה וב×Ŗלמוד יבחין בהווי הציפייה שנוצ×Ø ×‘×¢×, היושב בציון. ב×Ŗחיל×Ŗ כל חודש היה חשוב לכל פ×Øט אישי×Ŗ לדע×Ŗ, מה ×Ŗהיה החלט×Ŗ בי×Ŗ הדין לגבי מועדי החגים השונים.
ציפיה זו יצ×Øה א×Ŗ ההכ×Øה, שאין לחוקי הטבע ×Ŗוקף מוחלט ושליטה מלאה על האדם וגו×Øלו, אף לא על ×Ŗבל עצמה. אין אנו כפופים להם. להיפך, אנו, בני אנוש,Ā ×× ×•Ā ×”קובעים א×Ŗ גו×Øלנו בה×Ŗאם לה×Ŗנהגו×Ŗנו המוה×Øי×Ŗ. כ×Ŗזכו×Ø×Ŗ חודשי×Ŗ נמה×Øה בידינו קביע×Ŗ ×Ŗא×Øיכי מועדינו, אףĀ ×‘ניגודĀ ×œ×—ישוב האהט×Øונומי, כדי להחדי×Ø ×‘× ×• א×Ŗ ההכ×Øה שעלינו להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×¤×•×œ×—×Ÿ הטבע, הוא פולחן מצ×Øים, שממנו צ×Øיכים היו בני יש×Øאל להש×Ŗח×Ø×Ø ×‘×“×—×™×¤×•×Ŗ.
מצווה זו אמו×Øה לשמו×Ø ××Ŗ ×Ŗחוש×Ŗ הה×Ŗפעמו×ŖĀ ×©×”×™×Ŗה מנ×Ŗ חלקם של בני יש×Øאל בשע×Ŗ הגאולה. ×Ŗחושה זו היא הם חיים לעם, החפׄ להא×Øיך ימים. שח×Ø ×”×—×™×Øו×Ŗ, שעלה לפ×Ŗ×¢ באופק חייהם, ק×Ø×¢ בפניהם שחקים חדשים. הם טעמו א×Ŗ טעמה הנפלא של הה×Ŗחדשו×Ŗ. ה×Ŗחדשו×Ŗ בכל ×Øבדיה: ה×Øוחניים, הלאומיים והאישיים. כיצד משמ×ØיםĀ ×œ×¢×“Ā ×Øגעים כגון אלו? באיזה 'פטנט' ני×Ŗן למנוע א×Ŗ השקיעה בקיפאון השג×Øה והשעמום של חיים אפו×Øים, בדו×Øו×Ŗ שיבואו, שבהם ×Ŗהיה החי×Øו×Ŗ דב×Ø ×”×ž×•×‘×Ÿ מאליו (הד לה×Ŗלבטויו×Ŗינו כיום)?
×Øק על ידי חז×ØהĀ ×©×™×˜×Ŗי×Ŗ ומ×Ŗמד×ŖĀ ×¢×œ חווי×Ŗ ה×Ŗחדשו×Ŗ זו ×Ŗושג המט×Øה. היא ×Ŗושג בעז×Ø×Ŗ הקביעה החודשי×Ŗ של ×Øאש החודש החדש. האדם העב×Øי ישא א×Ŗ עיניו אל ה×Øקיע, שממ×Øחביו נמוג כליל פה ×”×›×”×£ של הי×Øח, והוא י×Ŗו×Ø ××—×Ø ×Øגע מולדו החדש. הוא יצפה ב×Ŗהליך של ה×Ŗחדשו×Ŗ הלבנה, החשוב לו לקיום או×Øח חייו הד×Ŗי. ה×Ŗהליך עצמו יטביע בו, ב×Øבו×Ŗ הימים, משהו מ×Ŗחוש×Ŗ הה×Ŗחדשו×Ŗ עצמה.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק



ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jan 21, 2016, 4:11:17ā€ÆPM1/21/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כי האדם עׄ השדה {דב×Øים כ', י"ט}.

הטטוה שבועי:
האדם יכול להי×Øאו×Ŗ כמצליחן כלפי חוׄ , 'צמ×Ø×Ŗו מלאה', יש לו הכל. אך אם שו×Øשיו דלים, החיים מזמנים לו א×Ŗג×Øים שהוא אינו מהוגל לה×Ŗמודד אי×Ŗם.Ā ×”אדם לבדו עלול לנטו×Ŗ עם כל משב ×Øוח אופנ×Ŗי ונטייה זו עלולה להביא לאובדנו.Ā ××š אם האדם, ללא קש×Ø ×œ×¢×•×©×Øו ולמעמדו, קשו×Ø ×•×ž×—×•×‘×Ø ×œ×©×•×Øשיו, גם ה×Øוחו×Ŗ החזקו×Ŗ ביו×Ŗ×Ø ×©×™× ×©×‘×•, לא יצליחו להזיזו ממקומו.Ā 

ציטוט שבועי:
בזמן שיש×Øאל עומדים על הק×Øקע אפילו אומו×Ŗ העולם מקלהים או×Ŗם. אש×Øי מיĀ ×©×ž×™×™×—ד עצמו על הא×Øׄ ועוהק בישובה, שכל המייחד עצמו על הא×Øׄ ועוהק בישובה,Ā ×ž×™×™×—ד א×Ŗ שמו הגדול בשמים ובא×Øׄ ומ×Øבה כבודם של יש×Øאל,Ā ×›× ×˜×™×¢×” זו שנוטעיםĀ ×‘ק×Øקע והיא פו×Øח×Ŗ ועולה למעלה. {ש"י עגנון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
נטיעה לדו×Øו×Ŗ...
חוני המעגל ×Øאה אדם נוטע עׄ ח×Øובים. שאלו חוני: מ×Ŗי לדע×Ŗך ×¢×Ŗיד עׄ זה להניב פי×Øו×Ŗ? השיב הלה: בעוד שבעים שנה. ×Ŗמה עליו חוני: כלום הבו×Ø ××Ŗה ש×Ŗחיה עוד שבעים שנה?! השיב האיש: כשם שמצא×Ŗי לפני עׄ ח×Øובים שנטעו אבו×Ŗי, כך אני מוצא לנכון לנטוע עׄ ח×Øובים למען הדו×Øו×Ŗ הבאים. {מהכ×Ŗ ×Ŗעני×Ŗ דף כ"ג.}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ בשלח / 'האביב המצ×Øי'

"ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאו×Ŗ ה' מא×Øׄ מצ×Øים" {שמו×Ŗ י"ב, מ"א}.

פ×Øש×Ŗ ק×Øיע×Ŗ ים הוף הי×Ŗה שלב מכ×Øיע בגאול×Ŗו של עם יש×Øאל. עם זא×Ŗ, יש למאו×Ø×¢ זה השלכה כלל-עולמי×Ŗ.

אנשים ×Øגילים לחשוב אודו×Ŗ יציא×Ŗ מצ×Øים במושגים מצומצמים, כאילו ה×Ŗבטא המאו×Ø×¢ ביציא×Ŗ עמנו מא×Øׄ השעבוד במצ×Øים ובכניה×Ŗנו לא×Øצנו שלנו - לא×Øׄ יש×Øאל.

לאמי×Ŗו של דב×Ø, ביציא×Ŗ מצ×Øים יש ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ הניצנים ה×Øאשונים של מהפיכה עולמי×Ŗ גדולה.

באו×Ŗו מאו×Ø×¢ בו נעשינו לעם, קיבלנו ×Ŗוא×Ø ×—×“×©: 'צבאו×Ŗ ה''.

עם יש×Øאל משמש לאו×Øך ההיהטו×Øיה האנושי×Ŗ כמאג×Ø ×•×›×ž×§×•×Ø ×©×œ חלוצי הלחימה להפצ×Ŗ ×Øעיונו×Ŗיה של יציא×Ŗ מצ×Øים בעולם.

אין אפש×Øו×Ŗ ל×Ŗא×Ø ××Ŗ היקף ה×Ŗמו×Øה המהפכני×Ŗ אש×Ø ×”×Ŗחוללה בימים ההם בעקבו×Ŗ יציא×Ŗ מצ×Øים. ה×Ŗ×Øבו×Ŗ המצ×Øי×Ŗ באו×Ŗה ×Ŗקופה נשאה א×Ŗ כ×Ŗ×Ø ×”×Ŗ×Øבויו×Ŗ כולן. ה×Ŗפיהה של ×Ŗ×Øבו×Ŗ מצ×Øים נזכ×Øה ב×Ŗו×Øה במשפט קצ×Ø:Ā "כמעשה א×Øׄ מצ×Øים אש×Ø ×™×©×‘×Ŗם בה לא ×Ŗעשו" {ויק×Øא י"ח, ג'}.

כאמו×Ø, חוקי ×Ŗו×Ø×Ŗנו מבטאים א×Ŗ ההיפך המוחלט מ×Ŗפיה×Ŗ החיים המצ×Øי×Ŗ. ואכן, יציא×Ŗ מצ×Øים הי×Ŗה בשע×Ŗה מפגן אדי×Ø ×©×œ מחאה, קבל עם ועולם, נגד המוהכמו×Ŗ השליליו×Ŗ של ה×Ŗ×Øבו×Ŗ המצ×Øי×Ŗ.

'צבאו×Ŗ ה''Ā ā€“ זוהי ×Ŗמצי×Ŗ ההגד×Øה של מט×Ø×Ŗ הווי×Ŗנו בעולם. כל עוד לא הפכה בעולם השאיפה ה×Ŗו×Ø×Ŗי×Ŗ לנחל×Ŗ האנושו×Ŗ כולה, עודנו ש×Øויים במאבק עיקש, ואנו ממשיכים להק×Øא 'צבאו×Ŗ ה'', כי הק×Øב עדיין לא ×Ŗם.

במהלכו של מאבק זה דמנו ניג×Ø ×›×ž×™× בכל דו×Ø ×•×“×•×Ø. לוחמים אנו למען האמ×Ŗ הנצחי×Ŗ בכל הד×Øכים, באומ×Ø ×•×‘×¢×˜, במעשים ובמהי×Øו×Ŗ נפש. עם זא×Ŗ, ה×Ŗ×Øבו×Ŗ המצ×Øי×Ŗ, בדמו×Ŗם של כל העמים האכז×Øיים אש×Ø ×§×ž×• אח×Øי מצ×Øים, ממשיכה ללחום בנו.

אם נק×ØאנוĀ ×¦×‘או×Ŗ ה'', חיילים בשדה הק×Øב, הימן הוא שהאוייב עודנו חי וזומם להכ×Øי×Ŗנו. קלה×Ŗ×Ø ×¤× ×™×• של האוייב ×Øב גוני. לא מצ×Øים הע×Ŗיקה לבדה נאבקה בנו. המאבק בעיק×Øו נטוש בינינו לבין האידיאלוגיה ה×Øוחני×Ŗ של מצ×Øים, אש×Ø × ×¤×•×¦×” בעולם. ×Ŗ×Øבו×Ŗ זו נדדה מא×Øׄ הנילוה אל מדינ×Ŗ בבל, אל מלכו×Ŗ ×Øומי, עד שה×Ŗפשטה על פני כל א×Øצו×Ŗ אי×Øופה ומעב×Ø ×œ×”×Ÿ.

נביאי ה' הגדי×Øו א×Ŗ ×Ŗ×Øבו×Ŗ מצ×Øים במלים הפו×Øו×Ŗ: 'לי יאו×Øי ואני עשי×Ŗיו'. גאוו×Ŗ מצ×Øים הי×Ŗה על היאו×Ø, על הנילוה ועל עוש×Ø ××“×ž×Ŗה. מוטיב זה שימש כצי×Ø ×”×—×™×™×. והנה, צׄ ועלה עם חדש, עם יהודי, הדוגל בשיטה 'כי לה' הא×Øׄ'Ā - משפט זה נאמ×Ø ×¢×œ ידי משה ×Øבנו בא×Øׄ מצ×Øים.

מאו×Ø×¢ ק×Øיע×Ŗ ים הוף הוא הביטוי האדי×Ø ×‘×™×•×Ŗ×Ø ×œ××™×©×•×Ø ××ž×•× ×” אמי×Ŗי×Ŗ זו. במהלכו ה×Ŗחוללה הד×Øמה הגו×Øלי×Ŗ של מאבקנו ההיהטו×Øי. האויב אמ×Ø:Ā "א×Øדוף אשיג, אחלק שלל, ×Ŗמלאנו נפשי, א×Øיק ח×Øבי, ×Ŗו×Øשימו ידי"Ā {שמו×Ŗ ט"ו, ט'}. העם הנ×Øדף היה דל ו×Øפה אונים, אך בהופו של דב×Ø ×¦×œ×œ האויב כעופ×Ø×Ŗ במים אדי×Øים, עד שה×Ŗפ×Øצה כמו מאליה שי×Ø×Ŗ הפדויים: 'מי כמוך בא-לים ה''.

עלינו להש×Øיש עמוק ב×Ŗודע×Ŗנו א×Ŗ האמ×Ŗ האלוקי×Ŗ, הנצחי×Ŗ, הקשו×Øה בצו×Øה הדוקה לגו×Øל עם יש×Øאל. כך נוכל לעמוד אי×Ŗן, בגאון ובאומׄ מול ×Ŗ×Øבו×Ŗ מצ×Øים בכל ×Ŗקופה ו×Ŗקופה. עלינו להאמין, שכפי שזכו אבו×Ŗינו ל×Øאו×Ŗ נהים גלויים ונצחון גדול, עד שהגיעה שע×Ŗם לומ×Ø:Ā "אשי×Øה לה' כי גאה גאה"Ā - כך נזכה גם אנו לומ×Ø ×©×™×Øה לע×Ŗיד לבוא. חלילה לנו לשכוח כי הדב×Ø ×Ŗלוי בנו.

ככל שאנו מש×Øישים ומעמיקים יו×Ŗ×Ø ××Ŗ האמ×Ŗ וא×Ŗ הצדק ב×Ŗוכנו, באו×Ŗה מידה מחדי×Øים אנו יו×Ŗ×Ø ××Ŗ האמ×Ŗ וא×Ŗ הצדק בעולם כולו.Ā 

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jan 28, 2016, 2:45:32ā€ÆPM1/28/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דב×Ø ×©××™×Ÿ לו מקום. {מהכ×Ŗ אבו×Ŗ ד', ג'}

הטטוה שבועי:
ההיהטו×Øיה מלמד×Ŗ שדפוהי הה×Ŗנהגו×Ŗ של היהודים היו שונים ב×Ŗקופו×Ŗ ובמקומו×Ŗ שונים, אבל ה×Ŗוצאה היי×Ŗה ×Ŗמיד שווה. מאז שהמןĀ × ×™×”ה להשמיד א×Ŗ היהודים בטענה 'ישנו עם אחד מפוז×Ø ×•×ž×¤×•×Øד...וד×Ŗיהם שונים מכל עם' ועד הנאצים שטענו שהיהודים 'מ×Øעילים א×Ŗ ג×Øמניה מבפנים' השנאה היא או×Ŗה שנאה. ה×Øציונאל ימצא ×Ŗמיד, אבל הוא בא אח×Øי ה×Øגש, לא לפניו.

ציטוט שבועי:
אף אחד לא יחשוב שאינני יודע א×Ŗ משמעו×Ŗ הצבא וחשיבו×Ŗו, אבל אני יכול לומ×Ø ×œ×š, יהודה בן מאי×Ø, שאם לא ×Ŗהיה 'אגוד×Ŗ יש×Øאל' אז בעוד שלושים שנה לא ×Ŗהיה 'מפד''ל'. ואם לא ×Ŗהיינה ישיבו×Ŗ לא יהיה עם יש×Øאל! {א×Øיאל ש×Øון בדיון בכנה×Ŗ}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
× ×Ø ×Ŗמיד!
צילה או×Øליאן היי×Ŗה האהי×Øה היחידה שנק×Øאה בשם. כל מי שהכי×Ø ××•×Ŗה הע×Øיך או×Ŗה. יום ששי אחד היא הדליקה × ×Ø ×©×‘×Ŗ ובי×Øכה. כל הנשים בצ×Øיף עקבו אח×Øיה, וזה × ×Ŗן להן ×Ŗקווה שהן ימשיכו לחיו×Ŗ. כולן עמדו שם ופ×Ŗאום הן שמעו פהיעו×Ŗ של שומ×Ø ××”.אה שמ×Ŗק×Øב לצ×Øיף. כולן נכנהו להיהט×Øיה. צילה, צילה! ×Ŗכבי א×Ŗ הנ×Ø!וצילה אמ×Øה ב×Øוגע, 'זה × ×Ø ×”×©×‘×Ŗ שלי, אני לא מעלה בדע×Ŗי לכבו×Ŗ או×Ŗו.'
כולן ב×Øחו מהצ×Øיף. השומ×Ø × ×›× ×”, ×”×”×Ŗכל עליה ועל הנ×Ø. והיא המשיכה להביט בנ×Ø ×©×œ×” מבלי לה×Ŗ×™×™×—×” לאו×Øח הלא ×Øצוי. השומ×Ø ×¢×ž×“ שם והה×Ŗכל, ויצא.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ י×Ŗ×Øו / 'מצע היהדו×Ŗ'

"אנכי ה' אלוהיך אש×Ø ×”×•×¦××Ŗיך מא×Øׄ מצ×Øים... לא ×Ŗחמוד כל אש×Ø ×œ×Øעך" {שמו×Ŗ כ' ב' - י"ג}

א×Ŗ עש×Ø×Ŗ הדיב×Øו×Ŗ שמע העם כולו מפי האלוקים, כאש×Ø × ×™×¦×‘ העם למ×Øגלו×Ŗ הה×Ø ×”×¢×©×Ÿ "כעשן הכבשן"Ā {שם י"ט, י"ח}. עש×Ø×Ŗ דיב×Øו×Ŗ אלו כוללים בכ×Ŗ"×Ø (620) או×Ŗיו×Ŗיהם א×Ŗ 613 מצוו×Ŗ ה×Ŗו×Øה, ב×Ŗוהפ×Ŗ שבע המצוו×Ŗ שחידשו חכמים בכוח ההמכו×Ŗ ששאבו מן ה×Ŗו×Øה.

הדיב×Ø ×”×Øאשון והדיב×Ø ×”××—×Øון דומים במהו×Ŗם. ה×Øאשון "אנוכי ה' אלוקיך" כמו האח×Øון "לא ×Ŗחמוד", אינן מצוו×Ŗ מעשיו×Ŗ המחייבו×Ŗ א×Ŗ האדם לעשייה כלשהי. הן מצוו×Ŗ ×Øעיוניו×Ŗ המכוונו×Ŗ ללב. ה×Øאשונה קו×Øא×Ŗ ליחה נכון כלפי העולם, ואילו האח×Øונה - מד×Øיכה או×Ŗו בהבך הה×Ŗייחהו×Ŗ הנפשי×Ŗ כלפי כל אש×Ø ×œ×–×•×œ×Ŗ. שמונה הדיב×Øו×Ŗ הקבועים ביניהם, הינם צווים מעשיים הדו×Øשים מהאדם לפעול בה×Ŗאם להם, או להימנע מפעולה כאש×Ø ×”×™× שלילי×Ŗ.

עש×Ø×Ŗ הדיב×Øו×Ŗ היו ח×Øו×Ŗים על שני לוחו×Ŗ אבן. הלוח ה×Øאשון כלל א×Ŗ המצוו×Ŗ שבין אדם למקום, ואילו על הלוח השני נחקקו המצוו×Ŗ שבין אדם לחב×Øו. במינוח מוד×Øני יו×Ŗ×Ø, הוצמדו זה אל זה מצוו×Ŗ 'ד×Ŗיו×Ŗ' ומצוו×Ŗ 'אז×Øחיו×Ŗ'.

כאמו×Ø, הלוח ה×Øאשון פו×Ŗח במצווה ×Øעיוני×Ŗ: "אנוכי" - אמונ×Ŗ הלב באלוקים. המצווה האח×Øונה בלוח זה היא מצווה מעשי×Ŗ מאד, מוחשי×Ŗ מאד, שנלקחה הייש×Ø ×ž×—×™×™ היום יום: "כבד א×Ŗ אביך וא×Ŗ אמך".

לעומ×Ŗ זא×Ŗ, לוח המצוו×Ŗ 'האז×Øחיו×Ŗ' פו×Ŗח בצו מעשי, ממשי: "לא ×Ŗ×Øצח", ומהיים ב"לא ×Ŗחמוד", שהיא פנייה אל ×Øגשו×Ŗיו הפנימיים של האדם.

'כולם נאמ×Øו בדיבו×Ø ××—×“, מה שאין הפה יכול לדב×Ø ×•××™×Ÿ האוזן יכולה לשמוע' (מד×Øש). להו×Øו×Ŗ וללמד כב×Ø ×‘×”×Ŗחלה כי אין להפ×Øיד בין חיי המעשה ה'חילוניים' לבין עולמו ה×Øוחני והפנימי של האדם. אין 'ד×Ŗי בלב'. היהדו×Ŗ אינה ×Øק עניין לבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ. החיים על כל גילוייהם חייבים לעמוד בשווה בפני כל מה שח×Øו×Ŗ על הלוחו×Ŗ.

"אנוכיĀ ×”' אלוקיך"Ā ×”וא הדיב×Ø ×”×ž×˜×™×œ אלומ×Ŗ או×Ø ×‘×”×™×Øה אל ×Ŗוך ×Ŗוהו מושגי האלילו×ŖĀ ×”×¢×Ŗיקה והמוד×Øני×Ŗ גם יחד. הוא מודיע לשומעיו בניהוח ב×Øו×Ø ×›×™ העולם אינו ×ŖוצאהĀ ×¢×™×•×•×Ø×Ŗ של ה×Ŗנגשויו×Ŗ קוהמיו×Ŗ מק×Øיו×Ŗ. החיים על פני האדמה אינם פ×Øי ×Ŗאונה. הוא מצהי×ØĀ ×‘אוזני האדם כי יש בו×Øא ליקום, המנהיגו ומכוונו מאחו×Øי פ×Øגוד הטבע וההיהטו×Øיה. ישĀ ×œ×¢×•×‘ד×Ŗ קיומו משמעו×Ŗ.

הנימוק לפנייה הוא: "אש×Ø ×”×•×¦××Ŗיך מא×Øׄ מצ×Øים" (שם). זוהי פנייה לאומי×Ŗ המזכי×Øה להם חוויה ק×Øובה ביו×Ŗ×Ø ×©×‘×” ה×Ŗ× ×”×” העם. יציא×Ŗ מצ×Øים הוכיחה בד×Øך הה×Ŗנהו×Ŗ האישי×Ŗ והקיבוצי×Ŗ, עד כמה מ×Ŗ×¢×Øב אלוקים זה בחייהם, ועד כמה מגלה הוא עניין בע×Ŗידם ובאוש×Øם של ב×Øואיו.

מן הדיב×Ø ×”×Øאשון אל האח×Øון והמהכם. דיב×Ø ×–×” הוא - המוז×Ø ×©×‘×“×™×‘×Øו×Ŗ, כי הוא מטיל א×Ŗ צל איהו×Øו על דב×Øים שב×Øגש. אין זה הגיוני, אולי כמעט בל×Ŗי אפש×Øי. 'כי איך יהיה אדם, שלא יחמוד דב×Ø ×™×¤×” בלב, כל מה שהוא נחמד למ×Øאה עיניו' (אבן עז×Øא). החמדה צומח×Ŗ מעצמה. האדם ×—×”×Ø ×©×œ×™×˜×” עליה. וחה×Ø ××ž×¦×¢×™× להיאבק כנגדה.

לו היה האיהו×Ø ×ž×›×•×•×Ÿ ×Øק נגד הביטוי החיצוני והמעשי של ה×Ŗשוקה, נגד הפעולו×Ŗ שאנו עלולים לעשו×Ŗ בעקבו×Ŗ החמדה - לשים יד, למשל, על בי×Ŗ הידיד או על מכוני×Ŗו, כי אז היה הצו מובן, פשוט וב×Øו×Ø.

אולם הדב×Øים כוללים מפו×Øשו×Ŗ גם א×Ŗ ה×Øגש המ×Ŗעו×Ø×Ø ×‘×œ×‘. כיצד ני×Ŗן לצוו×Ŗ עליו 'אל ×Ŗופיע'? הנה כי כן, מצאו כאן הפ×Øשנים א×Ŗ הקש×Ø ×”××ž×™×„ בין הדיב×Ø ×”×Øאשון לבין הדיב×Ø ×”××—×Øון שבלוחו×Ŗ, בין המילה "אנוכי" לבין המילים "לא ×Ŗחמוד".

אין האלוקים מטיל ווטו על החמדה או על ה×Ŗשוקה. ×Ŗכונה זו טבעי×Ŗ היא ואין לכלוא או×Ŗה. אולם הד×Øישה האלוקי×Ŗ פונה אל האדם שיבח×Ø ××Ŗ נושא ×Ŗשוק×Ŗו. בכוחו להחליט אם לחמוד א×Ŗ כל אש×Ø ×œ×Øעהו, או לפ×Ŗוח א×Ŗ ×Ŗשוק×Ŗ לבו לכיוון שונה - לשאוף אל הה×Ŗעלו×Ŗ, אל × ×›×”×™ ה×Øוח של ק×Øב×Ŗ האלוקים.

לא ני×Ŗן להש×Ŗוקק בע×Ŗ ובעונה אח×Ŗ לשני דב×Øים מנוגדים. הלב הוא המחליט אם לבחו×Ø ×‘×Ŗשוק×Ŗ החומ×Ø ××• בחמד×Ŗ ה×Øוחניו×Ŗ.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Feb 4, 2016, 1:54:14ā€ÆPM2/4/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אל ×Ŗאמ×Ø: לכשאפנה אשנה, שמא לא ×Ŗפנה. {מהכ×Ŗ אבו×Ŗ ב', ו'}

הטטוה שבועי:
האנטישמיו×Ŗ מזכי×Øה לנו א×Ŗ מהו×Ŗנו כיהודים. אם יש לנו היכוי להיפגע ×Øק בגלל שאנחנו יהודים, ×Øצוי שנדע מהי מהו×Ŗ היהדו×Ŗ. אם בין כה וכה נועדנו להיו×Ŗ שונים, לא כדאי לבדוק לפחו×Ŗ א×Ŗ מלא המשמעו×Ŗ של השונו×Ŗ הזו?!

ציטוט שבועי:
אנטישמיו×Ŗ אינה שייכ×Ŗ למחלק×Ŗ הדעו×Ŗ, אלא למחלק×Ŗ המצבים... {הפילוהוף ז'אן פול הא×Øט×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
×Ŗו×Øה על ×Øגל אח×Ŗ...
לאח×Ø ×›×™×‘×•×© אמהט×Øדם בידי הנאצים החלו כוחו×Ŗ הכיבוש לחפש ול×Ŗו×Ø ××—×Øי יהודים. פעם אח×Ŗ קבוצ×Ŗ החיילים ה×Ŗפצלה לש×Ŗיים בחיפושים, כל קבוצה ה×Ŗחילה לבדוק א×Ŗ ה×Øחוב מקצה אח×Ø, והבי×Ŗ בו ג×Øה משפחה יהודי×Ŗ בשם נויבי×Øט היה בדיוק באמצע ה×Øחוב, וכך × ×—×”×›×” ממנו הבדיקה, משום שכל קבוצה הניחה שהקבוצה השניה כב×Ø ×‘×“×§×” או×Ŗו. עם זא×Ŗ, לאח×Ø ×–×ž×Ÿ מה השכנים ההולנדים הלשינו עליהם, וקציני האה אה דפקו על דל×Ŗם. ה×Øב נויבי×Øט בעל הבי×Ŗ פ×Ŗח א×Ŗ הדל×Ŗ, וה×Øאה לג×Øמנים א×Ŗ ההי×Ŗ×Ø ×©×œ משפח×Ŗם שקיבלו ממלכ×Ŗ הולנד, דב×Ø ×©×”×™×¤×§ או×Ŗם בשלב זה, אבל הם ד×Øשו לבדוק בכל פינו×Ŗ הבי×Ŗ במט×Øה ל×Øאו×Ŗ שאין עוד יהודים.
באחד הא×Øונו×Ŗ היה הפ×Ø ×Ŗו×Øה. הקצין הנאצי שאל: מה זה? ואבי המשפחה ענה לו בג×Øמני×Ŗ שזה הפ×Ø ×Ŗו×Øה. מה כ×Ŗוב בזה? שאל הקצין, וה×Øב ענה: 'לא ×Ŗ×Øצח!', ומה עוד? שאל הנאצי. וה×Øב ענה: 'ואהב×Ŗ ל×Øעך כמוך!' Ā ×”×”×”ב×Ø ×”×Ŗקבל על דע×Ŗם והם לא נגעו ā€“ לא בהפ×Ø ×”×Ŗו×Øה ולא בהם.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ משפטים / 'שונה ושווה'

"וג×Ø ×œ× ×Ŗלחׄ"Ā {שמו×Ŗ כ"ג ט'}

לא ייאמן!

שלושים ושש (!) פעמים חוז×Ø×Ŗ ה×Ŗו×Øה על מצווה אח×Ŗ.

לא על מצוו×Ŗ שב×Ŗ החמו×Øה, לא על איהו×Ø ×Øצח או חטא גזל. גם לא על החובה לעבוד א×Ŗ האלוקים ולאהבו, שהיא ה×Ŗש×Ŗי×Ŗ לכל מע×Øכ×Ŗ המצוו×Ŗ.Ā ×‘מצוו×Ŗ חמו×Øו×Ŗ אלו מקמצ×Ŗ ה×Ŗו×Øה במילים וממעט×Ŗ באזה×Øו×Ŗ. משפטים בודדים דיים לה×Ø×Ŗיע.

והנה, דווקא במצווה 'קלה' זו של אהב×Ŗ הג×Ø ×•×‘××™×”×•×Ø ×œ×¦×¢×Øו מ×Øבה ה×Ŗו×Øה בצוויים, ופקודו×Ŗיה פזו×Øו×Ŗ בחלקי ה×Ŗו×Øה השונים. היא חוז×Ø×Ŗ על אזה×Øו×Ŗיה בנידון פעם אח×Ø ×¤×¢×, כחושש×Ŗ שמא לא קלט העם א×Ŗ המה×Ø ×‘××–×›×•×Ø ×”×ž×¦×•×•×”.

ה×Ŗו×Øה אינה מחייב×Ŗ ×Øק לנהוג בג×Ø ×‘×›×‘×•×“ ולהמנע מלהציק לו, כמובא בפ×Øש×Ŗנו, אלא היא מחייב×Ŗ גם לאהבו: "ואהב×Ŗם א×Ŗ הג×Ø, כי ג×Øים היי×Ŗם בא×Øׄ מצ×Øים" {דב×Øים י"ח}.

חז×Øה זו מאי×Øה פינה חבויה בלב האדם. היא מגלה לנו א×Ŗ ההודו×Ŗ הקטנים שביחה האדם כלפי החלש, הז×Ø ×©×ž×§×Øוב בא, הפגיע וחה×Ø ×”×ž×’×Ÿ.

×™×—×” זה, למ×Øו×Ŗ כל הצטעצעו×Ŗ ההגינו×Ŗ שבהן מ×Ŗהד×Ø ×‘×Ÿ ה×Ŗ×Øבו×Ŗ, הינו נקוד×Ŗ ×Ŗו×Øפה באופיו של בן דו×Øנו. ח×Ø×£ ×¢×Øכיו ההומניים ונימוהיו המהוקצעים נוהג הוא כלפי החלש, הנ×Ŗון לחהו×Ŗו, לפי אמו×Ŗ מידה מוה×Øיו×Ŗ שונו×Ŗ.

השנאה ליהודים בכל מקום ובכל זמן הינה דוגמה קלאהי×Ŗ. גם האמ×Øיקני או הד×Øום-אפ×Øיקני המשיכו לחוש עצמם יש×Øים, הגונים ומוה×Øיים, על אף הליד×Ŗם העמוקה מהכושי וה×Ŗעמ×Øו×Ŗם ×”×’×”×” בו.

זהו אופיינו. מילים של הומניו×Ŗ ושל שוויון - בפינו לחוד ובמעשינו לחוד.Ā ×§×©×” לנו ל×Øהן א×Ŗ יצ×Ø ×”×”×Ŗנשאו×Ŗ וא×Ŗ ה×Øצון להפגין כוח כלפי החלש.

כיצד מקווה ה×Ŗו×Øה לחנך א×Ŗ האדם? איך ×Ŗג×Øום שינוי בה×Ŗנהגו×Ŗ ובגישה? "וא×Ŗם ידע×Ŗם א×Ŗ נפש הג×Ø, כי ג×Øים היי×Ŗם בא×Øׄ מצ×Øים" {שמו×Ŗ כ"ג, ט'}'.

אנו מופנים אל הזכ×Øון הלאומי של חיי השעבוד והגלו×Ŗ במצ×Øים. אל החובה ל×Øענן ×Ŗמיד במחשבה ובדמיון א×Ŗ הטעם המ×Ø ×©×œ הייהו×Øים, של הדיכוי ושל ההשפלה, שהיו מנ×Ŗ חלקנו שם. הפעל×Ŗ זכ×Øון זה דיה לעו×Ø×Ø ×—×ž×œ×” כלפי הג×Ø - אב הטיפוה לכל בודד וחה×Ø ×ž×’×Ÿ בחב×Øה. והיא גם ×Ŗג×Øום לנו לטפח הבנה עמוקה לצ×Øכיו המיוחדים.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Feb 11, 2016, 3:14:40ā€ÆPM2/11/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אל ×Ŗדין א×Ŗ חב×Øך עד ש×Ŗגיע למקומו. {מהכ×Ŗ אבו×Ŗ ב', ה'}

הטטוה שבועי:
לפעמים נוח וקל לשכוח מה זה להיו×Ŗ יהודים. נוח וקל לה×Øדים א×Ŗ הנקודה היהודי×Ŗ ולהיו×Ŗ ככל העמים. אבל הנקודה האנטי-יהודי×Ŗ בק×Øב עמי העולם לא × ×Øדמ×Ŗ. הם כב×Ø ×˜×•×Øחים להזכי×Ø ×œ× ×•...

ציטוט שבועי:
ביש×Øאל, אם א×Ŗה לא מאמין בנהים, א×Ŗה לא ×Øיאליהט. {דוד בן גו×Øיון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
בשביל זה יש חב×Øים...

בימי האימפ×Øיה ה×Øומי×Ŗ, שני × ×¢×Øים יהודים גדלו יחד בא×Øׄ יש×Øאל, והפכו לחב×Øים ק×Øובים. לאח×Ø ×–×ž×Ÿ מה, נפ×Øדו ד×Øכיהם. אחד מהם עב×Ø ×œ×’×•×Ø ×‘×Øומא והשני עב×Ø ×œ×’×•×Ø ×‘×”×•×Øיה. למ×Øו×Ŗ זא×Ŗ, הם נשא×Øו חב×Øים ק×Øובים מאוד.

פעם אח×Ŗ, כשהחב×Ø ×ž×Øומא ביק×Ø ×‘×”×•×Øיה, הוא הואשם ב×Øיגול, על לא עוול בכפו. הוא הובא בפני קיה×Ø ×”×•×Øיה ,וזה דן או×Ŗו למוו×Ŗ.

בשעה שהובל אל מקום ההוצאה להו×Øג, שאלו או×Ŗו אם יש לו משאלה אח×Øונה. הוא ביקש: אנא, ×Ŗנו לי לחזו×Ø ×œ×Øומא לההדי×Ø ××Ŗ ענייני ולהיפ×Øד ממשפח×Ŗי. אח×Ø ×›×š אחזו×Ø ×•×Ŗוכלו להוציא או×Ŗי להו×Øג.

הקיה×Ø ×¦×—×§. הש×Ŗגע×Ŗ? איזה ×¢×Øבו×Ŗ יש לי ש×Ŗחזו×Ø?

היהודי אמ×Ø, יש לי פה חב×Ø ×‘×”×•×Øיה, שיע×Øוב לי. הוא יהיה הע×Øב שלי. אם לא אחזו×Ø, ×Ŗוכל לה×Øוג או×Ŗו במקומי.

הקיה×Ø ×”×”×Ŗק×Øן. אני חייב לבדוק א×Ŗ ה×Ŗופעה הזו מק×Øוב. בהד×Ø, הבא א×Ŗ חב×Øך.

היהודי ההו×Øי נק×Øא אל הקיה×Ø. ואכן, הוא ההכים לע×Øוב לחב×Øו, להמ×Ŗין בכלא ולמו×Ŗ במקומו, במק×Øה שלא יחזו×Ø.

הקיה×Ø × ×“×”× כל כך מהההד×Ø ×”×–×”, שההכים לה×Øשו×Ŗ ליהודי ה×Øומאי ללכ×Ŗ. אני מקציב לך 60 יום. אם לא ×Ŗחזו×Ø ×¢×“ עלו×Ŗ השח×Ø ×©×œ היום ה- 60, חב×Øך ימו×Ŗ במקומך.

היהודי ה×Øומאי מיה×Ø ×œ×Øומא כדי להיפ×Øד ולההדי×Ø ××Ŗ ענייניו. לאח×Ø ×Ŗקופה קדח×Ŗני×Ŗ וה×Øבה דמעו×Ŗ, הוא החל א×Ŗ מהעו בחז×Øה, ה×Øבה לפני ×Ŗום ×Ŗקופ×Ŗ 60 הימים. אולם, באו×Ŗם ימים היו ×Øק אניו×Ŗ מפ×Øש, ולע×Ŗים עב×Øו ימים ×Øבים לפני שנשבה ה×Øוח בכיוון הנכון. ובמשך מהפ×Ø ×™×ž×™× לא נשבה ×Øוח. האנייה ה×Ŗעכבה וכשהיהודי ה×Øומי הגיע להו×Øיה, כב×Ø ×”×¤×¦×™×¢ שח×Ø ×”×™×•× ה- 60.

כמוהכם, הוציאו ההוה×Øים א×Ŗ היהודי ההו×Øי והכינו או×Ŗו להוצאה להו×Øג.

באו×Ŗם ימים, הוצאה להו×Øג היי×Ŗה אי×Øוע ×Øאווה. מוקדם בבוק×Ø ×”×—×œ×• ההמונים לה×Ŗאהף. לבהוף עם עלו×Ŗ השח×Ø, עמדו לבצע א×Ŗ ההוצאה להו×Øג, ופ×Ŗאום הגיע היהודי ה×Øומאי ב×Øיצה. חכו! חז×Ø×Ŗי. אל ×Ŗה×Øגו או×Ŗו!

אבל היהודי ההו×Øי מחה: אינכם יכולים לה×Øוג או×Ŗו. השח×Ø ×›×‘×Ø ×¢×œ×”, והוא הגיע באיחו×Ø. אני הע×Øב שלו. א×Ŗם חייבים לה×Øוג או×Ŗי במקומו!

כל אחד מהם היה נחוש בדע×Ŗו באו×Ŗו מידה. ה×Øגו או×Ŗי!, לא, ה×Øגו או×Ŗי במקומו!. ה×Ŗליין לא ידע מה לעשו×Ŗ. קמה מהומה בקהל.

לבהוף, ק×Øאו לקיה×Ø. בפליאה ו×Ŗדהמה הוא פנה לשניהם ואמ×Ø: אשח×Ø×Ø ××Ŗ שניכם ×Øק ב×Ŗנאי ש×Ŗהפכו או×Ŗי לחב×Ø ×”×©×œ×™×©×™ שלכם!

{מ×Ŗוך: אש ה×Ŗו×Øה}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ ×Ŗ×Øומה / 'אדם זהב'


"ועשי×Ŗ מנו×Ø×Ŗ זהב טהו×Ø, מקשה ×Ŗיעשה המנו×Øה י×Øכה וקנה, גביעיה, כפ×Ŗו×Øיה ופ×Øחיה ממנה יהיו" {שמו×Ŗ כ"ה, ל"א-ל"ב}.

המשכן נוצ×Ø ×œ×¤×™ הדגם של היקום. מש×Ŗקפ×Ŗ בו הב×Øיאה כולה. אבני היהוד של היקום פשוטו×Ŗ הן במקו×Øן ומשו×Ŗפו×Ŗ לכל נוצ×Ø. המגוון האדי×Ø ×•×”×©×•×¤×¢ של ×Ŗופעו×Ŗ הטבע, שו×Øשו במינון ובה×Øכב מש×Ŗנה של או×Ŗם יהודו×Ŗ ב×Øאשי×Ŗיים פשוטים. כל המופיע לנגד עינינו, מן הגלקהיו×Ŗ האדי×Øו×Ŗ ועד לג×Øגי×Ø ×”×—×•×œ, כפוף כולו למהפ×Ø ×—×•×§×™× פיהיקאליים בהיהיים.

גם עולם ה×Øוח בנוי בצו×Øה דומה. מע×Øכ×Ŗ חוקי המוה×Ø ×¤×©×•×˜×” אף היא. עם זא×Ŗ, במקביל לחוקי הטבע, היא מ×Ŗגלמ×Ŗ בכל היש הנב×Øא בעולם, כולל כמובן באדם.

בבוא האדם לנהו×Ŗ להבין א×Ŗ עצמו ולעמוד על ×Øזי ×¢×Øכיו×Ŗו - עליו לחדו×Ø ××œ ×Ŗעלומ×Ŗ המשכן. מבעד למעטה הגשמי של פ×Øטי המבנה ושל כלי הקודש שהוצבו בו, עליו לחשוף א×Ŗ המהויו×Ŗ ה×Øוחניו×Ŗ הגלומו×Ŗ בהם. כך יגלה האדם א×Ŗ עצמו.

אולם, כשם שבכל ×Ŗופעו×Ŗ הטבע קיימים ×Øבדים-×Øבדים, כך הם פני הדב×Øים גם במשכן ובאדם. כשם שחשיפ×Ŗ כל ×Øובד מגלה, שלמעשה, הינו מכהה המה×Ŗי×Ø ×Øובד עמוק ממנו, כך הם גם ה×Øבדים בנפשו של האדם. עמוקים הם עד אין חק×Ø.

ה×Ŗמונה שנציב ×¢×Ŗה הינה חלקי×Ŗ, אין היא ממצה א×Ŗ ה×Ŗמונה הכולל×Ŗ. אולם עם זא×Ŗ, היא מייצג×Ŗ או×Ŗה.

"ועשי×Ŗ מנו×Øה" - האדם הוא כמנו×Øה. מוכן להאי×Ø ×¢×œ ידי ×Ŗו×Øה ומעשים טובים. גובה המנו×Øה שמונה עש×Ø ×˜×¤×—×™×, כמיד×Ŗ אדם בינוני. עליו לדאוג שיהיה יק×Ø ×•×—×©×•×‘ כזהב, ושיהיה טהו×Ø ×ž×›×œ ×”×™×™×’ של עוון וחטא.

ה×Ŗנאי להחשב×Ŗ האדם כמנו×Øה טהו×Øה הוא קבל×Ŗ ייהו×Øים ומי×Øוק כל בדיל בל×Ŗי טהו×Ø - "מקשה ×Ŗיעשה המנו×Øה". הכאו×Ŗ בקו×Ø× ×” - שהם משל לייהו×Øים - בונים א×Ŗ המנו×Øה. בנוהף, כולה "מקשה", אין היא מו×Øכב×Ŗ מח×Ŗיכו×Ŗ נפ×Øדו×Ŗ. דב×Ø ×–×” משל הוא לאחדו×Ŗ כל האיב×Øים, שלא יטמא אחד מהם, וכך ×Ŗיפ×Øד איכו×Ŗו מי×Ŗ×Ø ×”××™×‘×Øים.

באמצעו×Ŗ מנו×Ø×Ŗ הזהב לימדה או×Ŗנו ה×Ŗו×Øה א×Ŗ משמעו×Ŗ החיים הב×Øיאים והנאצלים. היא ביש×Øה שהוד האוש×Ø ×”×× ×•×©×™ טמון ביכול×Ŗ האדם לכוף א×Ŗ כל ביטויי ×Øוחו וגופו למט×Øה נעלה ועליונה. מט×Øה לא אנוכי×Ŗ ש×Ŗעניק לנפש אחדו×Ŗ ו×Ŗ×”×™×Ø ×ž×ž× ×” א×Ŗ כבלי הפיצול האומלל, פיצול הנובע מהכוחו×Ŗ והיצ×Øים הנאבקים ב×Ŗוכה.

בעיו×Ŗיה ה×Øוחניו×Ŗ של חב×Ø×Ŗנו נובעו×Ŗ בגלל היעלמו×Ŗה של אמ×Ŗ זו. דו×Ø ×‘×•× ×™ המדינה, למשל, מ×Ŗ×Øפק בגעגועים ובכאב על החזון שפעם בלבו, ואש×Ø × ×ž×•×’ כליל ×Ŗוך עש×Øו×Ŗ שנים בודדו×Ŗ.

דו×Ø ×–×” אינו מבין א×Ŗ הנוע×Ø ×©×©×™× ×” ד×Øך. עם זא×Ŗ, הוא שוכח שלו עצמו הי×Ŗה מט×Øה - הקמ×Ŗ המדינה. היא מילאה א×Ŗ לבו. לה שיעבד א×Ŗ כל כוחו×Ŗ הגוף והנפש, ואו×Ŗה נשא בדומיה, בהיפוק ואף בהבל ובמאמׄ. הוא היה שו×Ŗ×£ למעשה היהטו×Øי כבי×Ø.

מבחינה חומ×Øי×Ŗ לא היה בידי דו×Ø ×–×” אפילו המחצי×Ŗ מן המצוי בידי הצעי×Ø ×‘×Ÿ דו×Øנו, אך למ×Øו×Ŗ זא×Ŗ, היה או×Ŗו דו×Ø ×ž××•×©×Ø. הצעי×Øים כיום 'מחפשים א×Ŗ עצמם', ושוקעים בנהנ×Ŗנו×Ŗ המו×Ŗי×Øה אח×Øיה שובל של עצב. כל ×Øוח מצויה מפז×Ø×Ŗ או×Ŗם מא×Øצנו אל כל מדינו×Ŗ ×Ŗבל.

מדוע כך הם פני הדב×Øים? כי אין בלבו של צעי×Ø ×‘×Ÿ דו×Øנו חזון או מט×Øה ×Øוחני×Ŗ שלמענה כדאי לחיו×Ŗ ולהק×Øיב! החיים נטולי משמעו×Ŗ, והצעי×Ø × ×”×—×£, כמעט בעל כ×Øחו, למע×Øבול×Ŗ היצ×Øים כולם.

היהודי ידע שהמשכן אינו א×Ŗ×Ø ×¤×•×œ×—×Ÿ, כי אם מקדש הנשמו×Ŗ. הוא בא בשע×Øיו כדי לחדש ולהיזכ×Ø ×‘××ž×™×Ŗו×Ŗ שלאו×Øן יחיה, כדי להשיב א×Ŗ האחדו×Ŗ לנפשו המ×Ŗפצל×Ŗ מאליה בשוקי החיים, וכדי להציב א×Ŗ המט×Øה של עבוד×Ŗ ה' ב×Øאש מעייניו. הוא ציפה שמנו×Ø×ŖĀ ×—ייו ×Ŗאי×Ø ×•×Ŗעניק לו מאו×Øה המחיה.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה וליקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Feb 18, 2016, 6:25:46ā€ÆPM2/18/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אל ×Ŗ×”×Ŗכל בקנקן, אלא במה שיש בו. {פ×Øקי אבו×Ŗ ד' כ'}

הטטוה שבועי:
ה×Ŗבוללו×Ŗ ונישואי ×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ הפכו לשכיחים, ×¢×Øכים יהודיים מ×Ŗד×Øד×Øים מיום ליום, אין לנו אויב שנוכל להאשים. אנחנו פשוט מ×Ŗפו×Ø×Øים מבפנים.Ā ×× ×—נו בעולם שמ×Øחיק א×Ŗ היהודי מע×Øכיו, וחו×Ŗ×Ø ×Ŗח×Ŗ עצם ×Ŗחוש×Ŗ הוויי×Ŗו כיהודי.

ציטוט שבועי:
כשהיהודים לא עושים לעצמם 'קידוש', אז הגויים עושים להם 'הבדלה'. {ה×Øבי מקוצק}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
קומה זקופה!

בשב×Ŗ ×Ŗשובה של שנ×Ŗ ×Ŗש"ג. ה"שטו×Øמפי×Ø×Ø" של ×”×”"×”, גזימק, בא באו×Ŗו יום כשה×Ŗ×Ŗ-מקלע בידיו, כמו צייד המחפש ציד. הוא ניגש ל×Øאש הקהל של ווישניצה, מנחם צימטבוים, ושאל או×Ŗו, מדוע אין הוא עובד בי×Ŗ×Ø ×—×Øיצו×Ŗ. ×Øאש הקהל ענה קצ×Øו×Ŗ: 'הנני עובד, כפי שאני מוצא לנחוׄ'.Ā 
×Ŗשובה זו ה×Øגיזה א×Ŗ הג×Øמני והוא פקד לצימטבוים לשכב על הא×Øׄ כשפניו למטה. באכ×Øיו×Ŗ האדיהטי×Ŗ ה×Ŗחיל המ×Øצח הג×Øמני להכו×Ŗ א×Ŗ היהודי השוכב, עד שהגוף נהפך לגוש בש×Ø × ×•×˜×£-דם.Ā 
לפ×Ŗ×¢ פ×Øׄ צימטבוים ביללה מ×Øה וצוחה כלפי הנאצי: 'חיה צמא×Ŗ-דם שכמו×Ŗך! אחי ואחיו×Ŗ ינקמו בבוא הזמן א×Ŗ נקמ×Ŗ דמי השפוך. העונש יהיה אכז×Øי, כמו שאכז×Øיים המה פשעיכם. א×Ŗם לא ×Ŗשמידו א×Ŗ עמנו. א×Ŗם ×Ŗהיו לח×Øפה ולשמצה בק×Øב העמים, כי כ×Ŗמי דמינו ישא×Øו עליכם לנצח'.Ā 
ואל היהודים העומדים מ×Øחוק ק×Øא צימטבוים: 'אל ×Ŗפלו ב×Øוחכם. אלקים עמנו'.Ā 
ואז פנה צימטבוים השמימה וק×Øא: '×Øבונו של עולם! הנני מוה×Ø ××Ŗ עצמי במלוא ההכ×Øה כק×Øבן למען עם יש×Øאל. הלואי ואהיה הק×Øבן האח×Øון. הלואי ו×Ŗ×Øום ק×Øן יש×Øאל'.Ā 
ה×Øשע הנאצי ש×Øאה א×Ŗ ה×Øושם שעשו דב×Øי ק×Øבנו, צוה לק×Øבנו×Ŗיו לקשו×Ø ××•×Ŗו יד ל×Øגל והשאי×Øוהו כך מ×Ŗגולל על הא×Øׄ במשך א×Øבע שעו×Ŗ בינ×Ŗיים פקד לבנו×Ŗ ×Ŗליה בשבילו. כשה×Ŗליה הוקמה אהפו א×Ŗ כל יהודי המחנה וב×Ŗוכם גם א×Ŗ אש×Ŗ צימטבוים וילדיו ולעיניהם ×Ŗלוהו.Ā 
דב×Øיו האח×Øונים היו: 'ה' הוא האלקים! שמע יש×Øאל ה' אלקינו ה' אחד! ב×Øוך א×Ŗה ה' המקדש שמו ב×Øבים!'...Ā 
ובמלים אלו יצאה נשמ×Ŗו הטהו×Øה.Ā {×¢×Ŗון "הבוק×Ø", 10 בנובמב×Ø 1945}.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ ×Ŗצוה / 'אהוהיאציה חינוכי×Ŗ'

"ועשי×Ŗ א×Ŗ מעיל האפוד כליל ×Ŗכל×Ŗ" {שמו×Ŗ כ"ח, ל"א}.

ב×Ŗלמוד נאמ×Ø: המעיל מכפ×Ø ×¢×œ לשון ה×Ø×¢. אמ×Ø ×”×§×‘"ה: יבוא דב×Ø ×©×‘×§×•×œ (הפעמונים שבמעיל השמיעו קול), ויכפ×Ø ×¢×œ מעשה קול (על דיבו×Øו של האדם) (מהכ×Ŗ ×¢×Øכין ט"ז, א').

הה×Ŗבוננו×Ŗ במעיל עו×Ø×Øה במ×Ŗבונן, דחף לה×Øה×Ø ×‘×—×˜××™ לשון ה×Ø×¢ ו×Øכילו×Ŗ, שהאדם עוהק בהם ב×Ŗמידו×Ŗ, כמקצוע וכ×Ŗחביב כאחד... ה×Øהו×Øים אלו הובילו א×Ŗ האדם כמו מאליהם לה×Ŗבייש לנוכח נמיכו×Ŗ קומ×Ŗו מול שלטון לשונו ×—×”×Ø×Ŗ ה×Øהן. ללא הפק, בושה זו הצמיחה בעקבו×Ŗיה גם א×Ŗ הח×Øטה שהיא ×Ŗחיל×Ŗה של ה×Ŗשובה המכפ×Ø×Ŗ. הה×Ŗבוננו×Ŗ במעיל יצ×Øה בלב המ×Ŗבונן ש×Øש×Ø×Ŗ ×Ŗגובו×Ŗ שהובילו לטה×Øה ולכפ×Øה.

השאלה היא: מדוע מהיט מ×Øאה המעיל א×Ŗ מחשבו×Ŗ האדם דווקא לחשוב על לשון ה×Ø×¢? ב×Ŗלמוד נאמ×Ø: 'היה ×Øבי מאי×Ø ××•×ž×Ø: מה נש×Ŗנה ×Ŗכל×Ŗ מכל הצבעים? מפני שה×Ŗכל×Ŗ דומה לים, וים דומה ל×Øקיע, ו×Øקיע לכהא הכבוד' (מהכ×Ŗ מנחו×Ŗ מ"ג, ב'). כלומ×Ø, צבע ה×Ŗכל×Ŗ מעו×Ø×Ø ×‘×œ×‘×• של המאמין ×Øצף אהוציאציו×Ŗ שהזכי×Ø ×œ×• א×Ŗ 'כהא-הכבוד'.

החוליה ה×Øאשונה של ש×Øש×Ø×Ŗ האהוציאציו×Ŗ היא - הים. כל היוצא אל חוף הים ומ×Ŗבונן בו, חש כיצד נפ×Ŗחים שע×Øי לבו אל המ×Øחבים הכחולים הפ×Øושים לפניו. גבולו×Ŗ העי×Ø ×©×‘×Ŗוכם הוא כלוא ×Øוב ימיו, נמוגים למ×Øאה הים הפ×Ŗוח. המ×Øחבים מ×Øחיבים א×Ŗ דע×Ŗו של האדם. ×Øאיי×Ŗו ה×Øוחני×Ŗ והגשמי×Ŗ זוכו×Ŗ אף היא לעדנ×Ŗ הה×Ŗחדשו×Ŗ וה×Ŗ×Øחבו×Ŗ.

מבטו המ×Ŗ×Øחב של האדם מ×Ŗעצם עוד יו×Ŗ×Ø ×× פונה הוא אל ×Ŗכל×Ŗ ה×Øקיע. אם אכן ניחן הוא ב×Øגש העדין והדק של האמונה, מהוגל לבו לקלוט גם שמׄ מן המ×Øחבים האין הופיים של האלוקו×Ŗ הניצב×Ŗ מעב×Ø ×œ×‘×Øיאה הגשמי×Ŗ, אלוקו×Ŗ המכונה בלשון ה×Ŗלמוד - 'כהא הכבוד'.

ה×Ŗכל×Ŗ במהו×Ŗה היא המל ל×Øאייה כולל×Ŗ הפו×Øצ×Ŗ א×Ŗ מחהומי הצמצום ההוג×Øים על האדם ועל ×Øוחו.

המדב×Ø ×œ×©×•×Ÿ ה×Ø×¢ לוקה בצמצום. ה×Ŗמקדו×Ŗו במעשיו של ×Øעהו מביאה או×Ŗו לדון א×Ŗ ×Øעהו לכף חובה ולח×Øוׄ עליו לשון. לו ניחן היה במבט מקיף, לו היה חושב על נהיבו×Ŗ מעשיו, לו היה מ×Ŗוודע לילדו×Ŗו הקשה של ×Øעהו, לצ×Øו×Ŗ הפוקדו×Ŗ או×Ŗו וכדומה, היה מבטו מש×Ŗנה לטובה. הלוא כך נאמ×Ø ×‘×¤×Øקי אבו×Ŗ: "הוי דן א×Ŗ כל האדם לכף זכו×Ŗ" (א', ו'). לדון א×Ŗ כל האדם, על כל מ×Øכיבי אישיו×Ŗו. כאש×Ø ×™×¢×ž×“×• כל המ×Øכיבים לנגד עיניו, לבטח ×Ŗמצאנה נקודו×Ŗ זכו×Ŗ, וה×Ŗשוקה ל×Øכילו×Ŗ וללשון ה×Ø×¢ ×Ŗ×Ŗמוהה כליל.

לכן מדגיש הפהוק: "ועשי×Ŗ א×Ŗ מעיל האפוד כליל ×Ŗכל×Ŗ". המעיל היה כולו ×Ŗכל×Ŗ, ללא צבע אח×Ø ×ž×’×‘×™×œ. הוא מציין א×Ŗ ×Ŗכונ×Ŗ המ×Øחבים וה×Øאייה המקיפה והכולל×Ŗ.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Feb 25, 2016, 6:22:57ā€ÆPM2/25/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
אם אין אני לי, מי לי.. {פ×Øקי אבו×Ŗ א', י"ד}

הטטוה שבועי:
אי אפש×Ø ×œ×‘× ×•×Ŗ זהו×Ŗ יהודי×Ŗ ×Øק על בהיה ×Øעיוני בלבד, זה לא מחזיק מעמד. אי אפש×Ø ×©×›×œ פ×Øט י×Ŗ×Øגם א×Ŗ הע×Øכים המופשטים לשפ×Ŗ המעשה בה×Ŗאם למצפונו האישי. ל×Ŗ×Ŗ לאדם לגדו×Ø ××Ŗ עצמו, זה כמו ל×Ŗ×Ŗ לח×Ŗול לשמו×Ø ×¢×œ החלב, חייב×Ŗ להיו×Ŗ המכו×Ŗ ×Øוחני×Ŗ ש×Ŗשמש ב×Ŗפקיד המצפן המוה×Øי.

ציטוט שבועי:
יהי ×Øצון, שהבנים מז×Ø×¢ אב×Øהם המ×Ŗגו×Ø×Øים בא×Øׄ, ימשיכו להיו×Ŗ ×Øאויים, וליהנו×Ŗ מ×Øצונם הטוב של שא×Ø ×”×Ŗושבים. בעוד שכל אדם ישב לבטח ×Ŗח×Ŗ גפנו ו×Ŗאנ×Ŗו, ולא יהיה מי שיח×Øיד או×Ŗו. {ג'ו×Øג' וושינגטון 1970}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'×Øגישו×Ŗ ונחישו×Ŗ'
בחו×Ø ×ž×™×©×™×‘×Ŗו של ×Øבי משה פיינשטין זצ"ל ×”×”×™×¢ פעם א×Ŗ ×Ø' משה לבי×Ŗו מהישיבה. כאש×Ø × ×›× ×” ×Ø' משה ל×Øכב, ×”×’×Ø ×”× ×”×’ בטעו×Ŗ א×Ŗ הדל×Ŗ על אצבעו של ה×Øב, ×Ø' משה נשא×Ø ×©×§×˜ לחלוטין כשאצבעו ×Ŗקועה ב×Ŗוך הדל×Ŗ והוא נאנק מכאבים. לאח×Ø ×©×™×Øד מה×Øכב ועלה לבי×Ŗו ×Øא×Ŗה ה×Øבני×Ŗ א×Ŗ אצבעו של ה×Øב וא×Ŗ מצבה, ושאלה או×Ŗו ב×Ŗמיהה מדוע לא צעק מ×Ŗוך כאב?! ענה לה ×Ø' משה: לו היי×Ŗי עושה כן, הבחו×Ø ×”×™×” חש בבושה איומה על כך שג×Øם לו כאב, ולכן שלט ×Ø' משה על עצמו והעדיף לש×Ŗוק ולהבול ובלבד שלא יבייש. {×Øבי משה פיינשטין זצ"ל נלב"×¢ השבוע לפני 30 שנה - יהי זכ×Øו ב×Øוך}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ כי ×Ŗשא / 'ק×Øינה חיובי×Ŗ'

"ויהי ב×Øד×Ŗ משה מה×Ø ×”×™× ×™, ושני לוחו×Ŗ העדו×Ŗ ביד משה ב×Øד×Ŗו מן הה×Ø. ומשה לא ידע כי ק×Øן עו×Ø ×¤× ×™×•... וי×Øא אה×Øן וכל בני יש×Øאל א×Ŗ משה, והנה ק×Øן עו×Ø ×¤× ×™×• ויי×Øאו מגש×Ŗ אליו. ויק×Øא אליהם משה וישובו אליו... ויצוום א×Ŗ כל אש×Ø ×“×‘×Ø ×”' א×Ŗו בה×Ø ×”×™× ×™. ויכל משה... וי×Ŗן על פניו מהווה"Ā {שמו×Ŗ לד, כ"ט-ל"ג}.

בכנהיה שב×Øומא ניצב פהלו של משה, מעשה ידי האמן המפו×Øהם מיכאל אנג'לו. דמו×Ŗו המ×Ŗנשא×Ŗ של אדון הנביאים, כפי שדמיין או×Ŗה האמן האיטלקי, מעוט×Ø×Ŗ ב×Øאשה בש×Ŗי ק×Øניים הדומו×Ŗ לק×Øני שו×Ø. האמן מ×Ŗקופ×Ŗ ה×Øנהאנה, ×Ŗ×Øגם א×Ŗ הכ×Ŗוב בפ×Øש×Ŗנו על ק×Øינ×Ŗ פניו של משה, לפי הבנ×Ŗו, כצמיח×Ŗ ק×Øניים...

למעשה, טעו×Ŗ בידו. טעו×Ŗ חמו×Øה.

למען האמ×Ŗ ההיהטו×Øי×Ŗ, יש לציין, שאין קול×Ø ×”××©×ž×” ×Ŗלוי בו. הוא, ק×Øא א×Ŗ דב×Øי ה×Ŗ× "ך ש×Ŗו×Øגמו לשפה הלטיני×Ŗ על ידי הי×Øונימוה ב×Ŗ×Øגום הוולגטה, ומשה בפהלו יצא כפי שיצא. אולם זוהי שטו×Ŗ שאין למעלה הימנה.

הקו×Øא א×Ŗ הפהוקים המ×Ŗא×Øים א×Ŗ ק×Øינ×Ŗ עו×Ø ×¤× ×™×• של משה, חש בחגיגיו×Ŗ שבדיווח. פ×Øשני המק×Øא עמדו על השגב וההוד שבפהקה זו. אולם אם צומחים לאדם ק×Øני שו×Ø, מה מקום יש לחגיגיו×Ŗ? מעב×Ø ×œ×›×š, מדוע יש לדווח בה×Øחבה א×Ŗ אש×Ø ×Øאוי להה×Ŗי×Øו מחמ×Ŗ הבושה?

מה מהו×Ŗה של ק×Øינה זו? מדוב×Ø ×‘×§×Øינה ×Øוחני×Ŗ בעל×Ŗ עוצמה ×Øבה, עד היו×Ŗה ניכ×Ø×Ŗ היטב על פניו הגשמיו×Ŗ של האדם ה×Øאוי לכך. ק×Øינה ×Øוחני×Ŗ זו נובע×Ŗ מן המפגש בין אדם ילוד אשה, לבין האין הוף האלוקי. הש×Ŗקפו×Ŗ מה של ק×Øינה זו, אנו יכולים לחוש, כאש×Ø ×× ×• מ×Ŗבוננים בפניו של אדם אצילי ו×Øוחני במיוחד, בבחינ×Ŗ: 'חכמ×Ŗ אדם ×Ŗאי×Ø ×¤× ×™×•'.

מי שהכי×Ø ×’×“×•×œ×™ ×Ŗו×Øה, הלא הם האישים שהשקיעו עמל חיים כדי ל×Øהן עצמם, וכדי להגיע לשליטה מוחלט×Ŗ על מעשיהם ועל מחשבו×Ŗיהם, מי שעמד אי פעם במחיצ×Ŗו של ענק ×Øוח מהוג זה - טעם משהו מההוד הזה. הוא חש בק×Øינה שמק×Øינה האישיו×Ŗ ההיא. ק×Øינה זו היא אח×Ŗ מ×Ŗעלומו×Ŗ נשמ×Ŗו של האדם, ומקו×Øה באין הוף האלוקי.

באו×Ŗם א×Øבעים יום בהם שהה משה על הה×Ø, הוא זכה ל×Ŗו×Øה על כל מעמקיה והודו×Ŗיה. אישיו×Ŗו טוה×Øה כליל מכוח או×Ŗה ×Ŗו×Øה אלוקי×Ŗ, שדבק בה בכל מאודו. הגול×Ŗה ה×Øוחני×Ŗ של נשמ×Ŗו פ×Øצה א×Ŗ גבולו×Ŗ גופו, והא×Ø×Ŗה הפנימי×Ŗ העזה ניכ×Øה היטב על פניו. אלו הם 'ק×Øני ההוד' או 'זוה×Ø ×”×©×›×œ', אש×Ø ×¢× יש×Øאל חש בהם בע×Ŗ ×Øד×Ŗ משה מן הה×Ø.

הבה נצעד צעד נוהף. מהו או×Ŗו המהווה ששם משה על פניו?

המהווה הוא המחיצה שכפה משה על עצמו. מחיצה בין האלוקי והאנושי שבנפשו, בכדי שיוכל לה×Ŗק×Øב אל בני יש×Øאל ולשוחח עמם. או×Ŗן שעו×Ŗ שבהן 'שם א×Ŗ המהווה' על פניו, היו השעו×Ŗ בהן הפ×Øיד א×Ŗ עצמו מהדבקו×Ŗ המוחלט×Ŗ של מחשבו×Ŗיו באלוקים וב×Ŗו×Ø×Ŗו. וכך שוב נוצ×Ø ×§×©×Ø ×‘×™× ×• לבין העם. מהווה זה היה על פניו, ×Øק כשעהק בענייני החולין של עצמו ושל העם, אך לא כשלימדם ×Ŗו×Øה או כאש×Ø ×–×›×” לשפע נבואי.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Mar 3, 2016, 3:03:19ā€ÆPM3/3/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
בנפול אויבך אל ×Ŗשמח {פ×Øקי אבו×Ŗ ד' כ"ד}

הטטוה שבועי:
יש משהו ממכ×Ø ×‘×œ×Ŗ×Ŗ למישהו אח×Ø ×œ×”×—×œ×™×˜ עבו×Øנו מה אהו×Ø ×•×ž×” מו×Ŗ×Ø ×œ×¢×©×•×Ŗ, כך שלא נצט×Øך לשא×Ŗ באח×Øיו×Ŗ המוה×Øי×Ŗ. זה נחמד וקל יו×Ŗ×Ø, אבל זה מ×Øדים א×Ŗ השליחו×Ŗ המיוחד×Ŗ של הפ×Øט.Ā ×”אדם צ×Øיך להגשים יעוד בחיים, ולהזין א×Ŗ נשמ×Ŗו בחיו×Ŗ ×Øוחני×Ŗ, אם יש לאדם מט×Øה בחיים אז הוא חי באמ×Ŗ.

ציטוט שבועי:
במשך אלפי שנים, היהודים חיו ב×Øצף בא×Øׄ יש×Øאל. ש×Øדנו א×Ŗ עליי×Ŗן ונפיל×Ŗן של האימפ×Øיו×Ŗ האשו×Øי×Ŗ, הבבלי×Ŗ, היווני×Ŗ וה×Øומי×Ŗ. וש×Øדנו אלפי שנו×Ŗ ×Øדיפו×Ŗ, גי×Øושים ומהעי צלב. הקש×Ø ×‘×™×Ÿ עם יש×Øאל וא×Øׄ יש×Øאל הוא קש×Ø ×‘×œ ינ×Ŗק. {×Øון פ×Øושאו×Ø ×‘× ××•× מעל בימ×Ŗ האו"ם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
חושב ומ×Ŗחשב!
×Øבי אה×Øון קוטל×Ø ×–×¦"ל ובנו ×Øבי שניאו×Ø ×–×¦"ל הגיעו לביקו×Ø ×‘××Øׄ יש×Øאל אצל ההב ×Øבי איה×Ø ×–×œ×ž×Ÿ מלצ×Ø ×–×¦"ל (חמיו של ×Øבי אה×Øון).
לאח×Ø ×”×™×•× הביקו×Ø, יצא ההב ×Øבי איה×Ø ×–×œ×ž×Ÿ ללוו×Ŗם. באמצע המד×Øגו×Ŗ היו×Øדו×Ŗ מבי×Ŗו נעצ×Ø ×•×”×Ŗנצל בפניהם: לאנשים ×Øבים הג×Øים באזו×Ø ×–×” היו נכדים שנה×Øגו על ידי הנאצים ימ"ש. כיצד יכול אני להה×Ŗובב ב×Øחוב יד ביד עם נכדי, לה×Øאו×Ŗ בשע×Ø ×‘×Ŗ ×Øבים א×Ŗ שמח×Ŗי הגדולה עמו, כאש×Ø ×™×©× × אנשים שלא זכו לכך?!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ויקהל / 'נשיא במבחן'

"והנשאים הביאו א×Ŗ אבני השוהם... לאפוד ולחושן" {שמו×Ŗ ל"ה, כ"ז}.

האו×Ŗ יו"ד, ×”×—×”×Øה במילה "נשאים" ("נשאים" במקום "נשיאים"), חושפ×Ŗ בפנינו טעו×Ŗ נפשי×Ŗ קטנה, שבה נכשלה קבוצ×Ŗ העילי×Ŗ בע×Ŗ הקמ×Ŗ המשכן.

הנה המד×Øש מ×Ŗא×Ø ×ž×” שק×Øה באו×Ŗו יום: בשעה שאמ×Ø ×ž×©×”: 'כל נדיב לבו יביא א×Ŗ ×Ŗ×Øומ×Ŗ ה' למלאכ×Ŗ המשכן' (שמו×Ŗ ל"ה, ה'), ולא אמ×Ø ×œ× ×©×™××™×, היה ×Ø×¢ בעיניהם על שלא אמ×Ø ×œ×”× להביא.

אמ×Øו: 'יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחה×Ø × ×ž×œ× אנחנו'.

לאח×Ø ×©× ×™ ימים ביקשו הנשיאים להביא נדב×Ŗם ולא יכלו, שכב×Ø ×¦×™×•×•×” משה: "ויעבי×Øו קול במחנה לאמו×Ø: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה". (שם ל"ו ו')

×Ŗ×Øומו×Ŗיה של מגבי×Ŗ זו עלו על כל המצופה, והכנהו×Ŗיה היו למעלה מן הד×Øוש. הכ×Ŗוב אף מהפ×Ø ×œ× ×• כי היה צו×Øך להפהיקה, לאח×Ø ×”×”×™×¢× ×•×Ŗ הגבוהה.

במד×Øש זה אנו מבחינים היטב בניגוד ה×Øגשי, שהיה קיים בין נשיאי יש×Øאל - נבח×Øי העם, השולטים בגו×Øלו - לבין העם עצמו. ה×Ŗלהבו×Ŗ קדושה ניעו×Øה בלב בני יש×Øאל. הם ידעו כי זו שע×Ŗ מבחן, הבאה לבדוק אם גם למען הקמ×Ŗ המשכן יגלו או×Ŗה ה×Ŗלהבו×Ŗ ו×Øוחב יד ולב, שגילו בע×Ŗ שאהפו זהב כדי ליצו×Ø ××Ŗ העגל. הה×Ŗמה×Øו×Ŗ בלב שלם למגבי×Ŗ המשכן וההיוע הנלהב בכל ישו×Ŗם להקמ×Ŗו - כיפ×Øה על הה×Ŗלהבו×Ŗ והה×Ŗמה×Øו×Ŗ האהו×Øה לעגל הזהב.

אולם, מגלה המד×Øש, הנשיאים הללו, החייבים מטבע הדב×Øים להיו×Ŗ ה×Øאשונים, כשמדוב×Ø ×‘×ž×˜×Øה לאומי×Ŗ וציבו×Øי×Ŗ, לא נדבקו כ×Øאוי בה×Ŗלהבו×Ŗ זו.

ממבט ×Øאשון היה חישובם נכון ומוצדק. אנו, חשבו בליבם, המו×Øמים מעם, נשלים לבהוף א×Ŗ מה שיחהי×Ø ×”×¢× ולא י×Ŗ×Øום למגבי×Ŗ חשובה זו. האמצעים העומדים ל×Øשו×Ŗנו מ×Øובים הם מאמצעי העם. כך ×Ŗהיה ×Ŗ×Øומ×Ŗנו שלמה יו×Ŗ×Ø.

אולם המק×Øא ×”×—×”×™×Ø ×ž×©×ž× של הנשיאים א×Ŗ האו×Ŗ יו"ד. בכך גילה שבאו×Ŗה שעה ×—×”×Øה לנשיאים אלו ×Ŗחוש×Ŗ 'היחד' עם העם כולו. עצם האפש×Øו×Ŗ והיכול×Ŗ הנפשי×Ŗ לעשיי×Ŗ חישובים כיצד ל×Ŗ×Øום, מ×Ŗי ואיך, מצביעו×Ŗ על קו×Ø × ×¤×©×™ מהויים, על ×Øיחוק ×Øגשי כלשהו, מהמ×Ŗ×Øחש והמ×Ŗחולל. המ×Ŗלהב באמ×Ŗ וב×Ŗמים פועל בשע×Ŗ הה×Ŗלהבו×Ŗ מ×Ŗוך דחף אהבה לנשוא ה×Ŗלהבו×Ŗו, ללא חשבון.

אכן, לא עב×Ø ×–×ž×Ÿ ×Øב עד שאנשים מו×Øמים מעם אלו חשו בטעו×Ŗם. היה זה ×Øגע קשה בחייהם. ×¢×Ŗה היו מודעים לכך שגאווה × ×”×Ŗ×Ø×Ŗ על מעמדם ועל ×Øום יחהם ב×Ŗוהפ×Ŗ ה×Øצון הכמוה, שהכל ידעו בדיוק, מה הי×Ŗה ×Ŗ×Øומ×Ŗם, היא זו שג×Øמה להם לדחו×Ŗ א×Ŗ ה×Ŗנדבו×Ŗם להוף.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Mar 11, 2016, 6:50:24ā€ÆAM3/11/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
בעל נפש י×Ŗגעגע למולד×Ŗו יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×œ×ž×–×•× ×•×Ŗיו. {×Øבי משה אבן עז×Øא}

הטטוה שבועי:
שנאה כלפי עם יש×Øאל קיימ×Ŗ מאז היו×Ŗנו לעם. מאז ועד ×¢×Ŗה לא × ×” ליחה ולא פג ×Ŗוקפה. דומה, שאין עם ואין דו×Ø ×”× ×§×™ ממנה. שנאה זו היא עק×Øוני×Ŗ ובל×Ŗי מו×Ŗני×Ŗ. היא גם אינה ×Ŗלויה בדב×Ø, לא ב×Ŗכונו×Ŗ אישיו×Ŗ של השונא, לא באופיו הלאומי, לא במצב כלכלי ולא ב×Ŗנאים חב×Ø×Ŗיים, לא בצו×Ø×Ŗ המשט×Ø ×•×œ× בה×Ŗייחהו×Ŗ האז×Øחים אליו, לא בהצלח×Ŗ היהודים ולא בכשלונם, לא ביופי ולא בכיעו×Ø, לא בנחשלו×Ŗ ולא בקידמה.

ציטוט שבועי:
עם כל הבעיו×Ŗ ועם כל הצ×Øו×Ŗ - עם יש×Øאל חי ויחיה. {מנחם בגין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
מה שעושה הזמן - עושה השכל...
×Øבי אפ×Øים זלמן מ×Øגליו×Ŗ, ×Øבה הנע×Øׄ של ב×Øודי, בנוהף לגדול×Ŗו וצדק×Ŗו, היה עשי×Ø ×’×“×•×œ.Ā ×‘×™×Ŗו היה מפוא×Ø ×‘×™×•×Ŗ×Ø. אחד מן החפצים היפים ביו×Ŗ×Ø ×‘×›×œ הבי×Ŗ, שהשווה מ×Øאה של הוד ופא×Ø ×¢×œ פני כל הביב×Ŗו, היה מ×Øאה גדולה ואלגנטי×Ŗ.Ā ×¢×“ שיום אחד אי×Ø×¢ ש... הנע×Øה המש×Ø×Ŗ×Ŗ בבי×Ŗם החליקה, נפלה על המ×Øאה, ושב×Øה או×Ŗה.Ā 
אש×Ŗו ה×Øבני×Ŗ הצטע×Øה צע×Ø ×’×“×•×œ על אבדן זה, ולא יכלה לה×Ŗאפק מלבכו×Ŗ. בעלה לעומ×Ŗ זא×Ŗ, היה שקט ושליו כאילו לא אי×Ø×¢ מאומה.Ā ×”אם בכלל לא איכפ×Ŗ לך על המ×Øאה השבו×Øה? ×Ŗמהה ה×Øבני×Ŗ.Ā ×‘הזדמנו×Ŗ אענה לך, ענה ה×Øב.
אלא שה'הזדמנו×Ŗ' הזו בוששה לבוא.Ā ×—לפה שנה.Ā ×•×¤×Ŗאום שאל ה×Øב א×Ŗ אש×Ŗו: ×Ŗגידי, א×Ŗ זוכ×Ø×Ŗ א×Ŗ המ×Øאה שנשב×Øה לפני שנה? מה א×Ŗ חושב×Ŗ על כך עכשיו?אה, המ×Øאה? כב×Ø ×ž×–×ž×Ÿ שכח×Ŗי מזה, היא השיבה. מילא, כפ×Ø×Ŗ עוונו×Ŗ, החיים זו×Øמים הלאה.
ובכן, עכשיו הזמן לש×Ŗ×£ או×Ŗך מה עב×Ø ×‘×œ×‘×™, ולהפ×Ø ×œ×š א×Ŗ הההב×Ø ×©×‘×§×©×Ŗ ממני בזמנו כמה פעמים, אמ×Ø ×”×Øב. כשהמ×Øאה נשב×Øה, אני מיד דמיינ×Ŗי לעצמי כיצד ×Ŗהיה הה×Øגשה שלי בעניין בעוד שנה. מה שא×Ŗ אמ×Ø×Ŗ עכשיו ā€“ אני כב×Ø ××– אמ×Ø×Ŗי לעצמי א×Ŗ או×Ŗם הדב×Øים. בכך, ×—×”×›×Ŗי מעצמי ה×Øבה עגמ×Ŗ נפש!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ פקודי / 'יקי×Ø ×”×¢×'

"ויכל משה א×Ŗ המלאכה" {שמו×Ŗ מ', ל"ג}.


לק×Øא×Ŗ היום בניי×Ŗ המשכן מהופ×Ø ×©×”×¢×•×”×§×™× במלאכה הביאו "אל משה א×Ŗ האהל וא×Ŗ כל כליו" {שמו×Ŗ ל"ט, ל"ג}. ×¢×Ŗה, כשהחלקים כולם מונחים לפניו, מוטל עליו ה×Ŗפקיד להקימו ולהכשי×Øו לייעודו הנעלה. ל×Ŗיאו×Ø ×”×”×§×ž×” הוקדשו פהוקים ×Øבים, המציי×Øים בפ×Øוט×Øוט א×Ŗ מעשיו של משה, עד לפהוק המהכם.
היומה של המלאכה ק×Øוי על שמו. עם יש×Øאל ה×Ŗבונן בשמחה, בה×Ŗ×Øגשו×Ŗ וב×Øגשו×Ŗ קודש בה×Ŗגשמו×Ŗ החלום. כהיום הולם לכל ה×Ŗקוו×Ŗ ש×Ŗלו בו, מהפ×Ø ×œ× ×• הפהוק המשלים: "ויכה הענן א×Ŗ אהל מועד וכבוד ה' מלא א×Ŗ המשכן" {שם ל"ד}.

כך ה×Ŗמלאה במלואה הבטח×Ŗ אלוקים, שנאמ×Øה עוד בט×Øם ה×Ŗגייהו למלאכה עצמה: "ועשו לי מקדש ושכנ×Ŗי ב×Ŗוכם" {שמו×Ŗ כ"ה, ח'}. ×¢×Ŗה, בשכון האלוקים על אוהל מועד, נוכחו לדע×Ŗ, כי מעשיהם היו ל×Øצון, וכי בצעו א×Ŗ המלאכה כ×Øאוי.

וכאן ממשיך הפהוק הבא:

"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן" {שם ל"ה}.

כל עוד שכנה השכינה במשכן, שה×Ŗבטא באמצעו×Ŗ הענן, נמנע משה ולא × ×›× ×” אליו.

חוה×Ø ×™×›×•×œ×Ŗו של משה להיכנה לאוהל מועד ב×Øגעים ה×Øאשונים לקיומו, השיב לכל מעשה הבנייה א×Ŗ הפ×Øופ×Øוציה הנכונו×Ŗ:

'לא מפעלו שלו בא לכלל ביטוי × ×Øאה לעין במשכן ולא יחהו שלו אל ×Ŗו×Ø×Ŗ ה', שעדו×Ŗה הי×Ŗה מונח×Ŗ שם. האומה היא אש×Ø ×›×•× × ×” במשכן זה מזבח ל×Ŗו×Ø×Ŗ ה'... האומה היא אש×Ø ×œ×¤× ×™×” השכין ה' א×Ŗ כבודו... באו×Ŗה שעה של ה×Ŗעלו×Ŗ, שע×Ŗ ק×Øב×Ŗ ה' אל יש×Øאל, ה×Ŗ×Øחק אף משה ×Øבינו ושב אל ק×Øב האומה...' {×Øבי שמשון ×Øפאל הי×Øש, על הפ×Øשה}.

משה הפגין במעשהו זה, כי נאמן הוא לכלל הב×Øזל, החייב להיו×Ŗ × ×Ø ×œ×Øגלי כל נבח×Ø ×‘×¦×™×‘×•×Ø: לפעול בשם העם, למען העם וב×Ŗוך העם. כלל, הנשכח פעמים כה ×Øבו×Ŗ על ידי העהקנים, הפועלים 'בשם העם', ו×Ŗוך כדי פעולה הופכים לאחמ"ים, שזכויו×Ŗ י×Ŗ×Ø ×ž×œ×•×•×Ŗ או×Ŗם כל ימי חייהם.

לא כן האיש משה. דווקא ב×Øגע, שבו השלים א×Ŗ שליחו×Ŗו בנושא המשכן, שב אל העם, שלמענו פעל.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Mar 18, 2016, 6:13:04ā€ÆAM3/18/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

כל הפ×Øי הנביאים וכל הכ×Ŗובים ×¢×Ŗידין לבטל לימו×Ŗ המשיח, חוׄ ממגיל×Ŗ אה×Ŗ×Ø, וה×Øי היא קיימ×Ŗ כחמישה חומשי ×Ŗו×Øה וכהלכו×Ŗ של ×Ŗו×Øה שבעל פה, שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זיכ×Øון הצ×Øו×Ŗ יבטל, שנאמ×Ø (ישעיה ×”"ה, טז): "כי נשכחו הצ×Øו×Ŗ ה×Øאשונו×Ŗ וכי × ×”×Ŗ×Øו מעיני" - ימי הפו×Øים האלה לא יבטלו, שנאמ×Ø (אה×Ŗ×Ø ×˜', כח): "וימי הפו×Øים האלה לא יעב×Øו מ×Ŗוך היהודים וזכ×Øם לא ייהוף מז×Øעם. {×Øמב"ם הלכו×Ŗ מגילה פ×Øק ב' הלכה י"ח}

Ā 

הטטוה שבועי:

חג הפו×Øים מ×Ŗק×Øב, ועמו מנהג ה×Ŗחפושו×Ŗ. למעשה פו×Øים הוא היום היחיד בשנה בו אנוĀ ×œ×Ā ×ž×Ŗחפשים. אנו בוח×Øים לה×Ŗחפש לדמו×Ŗ מוע×Øצ×Ŗ או×Ŗה אנו ×Øוצים לחקו×Ŗ, או למשאלה כמוהה שמעולם לא הצלחנו להגשים. כך או כך, בפו×Øים נוכל ללמוד המון על ה'פ×Øצוף מאחו×Øי המהיכה'...

Ā 

ציטוט שבועי:

מהקנ×Ŗ מגיל×Ŗ אה×Ŗ×Ø: היהודי אינו יכול להיו×Ŗ ×Øק 'אני' - הוא ×Ŗמיד יהיה 'אנחנו'. {א×Øיה בן גו×Øיון}


זכ×Øון שבועי:

ב×Ŗו×Øה המזהי×Øה ללא ה×Ø×£ מפני שנאה ונטי×Ø×Ŗ איבה, ושכל מצוו×Ŗיה מיוהדו×Ŗ ומכוונו×Ŗ לאהב×Ŗ עולם ול×Ŗיקון האנושו×Ŗ כולה, יש מצווה אח×Ŗ מפו×Øש×Ŗ, לזכו×Ø ×•×œ× לשכוח, לשנוא ולנטו×Ø ××™×‘×” ללא גבול לעמלק, המהמל א×Ŗ ה×Øוע וה×Øשעה, א×Ŗ ×Ŗאוו×Ŗ ה×Øצח לשמו, א×Ŗ האנטי ×Ŗזה לכל מוה×Ø ×”×™×”×“×•×Ŗ.

מצוה זו קוממה א×Ŗ 'יפי הנפש' במשך הדו×Øו×Ŗ. אולם, כמעט כל דו×Ø ×”×™×¤×§ ל×Ŗמהים א×Ŗ ה×Ŗשובה, שהיא מודגמ×Ŗ ומומחש×Ŗ. מי ש×Øאה א×Ŗ החיה הנאצי×Ŗ לפני דו×Ø, מי שחשב פעם על המשמעו×Ŗ 'מיליון ילדים' בע×Ŗ שליטף א×Ŗ ×Øאש ילד×Ŗו הקטנה, שאצבעה נצבטה בדל×Ŗ, אולי ייטיב להבין...

×Øק שנאה ×Ŗהומי×Ŗ לכל מה שמייצג עמלק, היא ×¢×Øובה מפני עליי×Ŗ וה×Ŗפשטו×Ŗ החיה שבאדם.


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

!שמחה מאחד×Ŗ


מחנה ה×Øיכוז ג×Øוה ×Øוזן. שנ×Ŗ ×Ŗש"ד ā€“ 1944. ליל חג פו×Øים.Ā ×”אהי×Øים היהודים עלו כה×Øגלם על משכבם. אולי, איש לא זכ×Ø ×©×”×™×•× הוא חג פו×Øים. גם מי שזכ×Ø, האם היה לו כיצד לחגוג? שמא יטול פיה×Ŗ לחם קטנטנה וידמיין שזהו אוזן המן או×Ŗו היי×Ŗה מכינה אימא?
שקט ש×Ø×Ø ×‘×¦×Øיף. השעה היי×Ŗה שע×Ŗ ליל מאוח×Ø×Ŗ.
לפ×Ŗ×¢, כמו משום מקום, קפׄ אחד האהי×Øים מן הד×Øגש והחל לצעוק:
יהודים יקי×Øים, הלא חג פו×Øים היום! היום אנו חוגגים א×Ŗ מפל×Ŗ המן צו×Ø×Ø ×”×™×”×•×“×™× אש×Ø ×‘×™×§×© להשמיד א×Ŗ עם יש×Øאל. אבל בו×Øא העולם ×Øאה א×Ŗ צעק×Ŗ בניו והציל או×Ŗם, והמן ה×Øשע × ×Ŗלה על העׄ!Ā ××—×™×™, כמו בימי מ×Øדכי ואה×Ŗ×Ø, גם אנו נמצאים בע×Ŗ צ×Øה. לא המן שמו, אלא היטל×Ø ×™×ž×— שמו וזכ×Øו! אבל חג פו×Øים מזכי×Ø ×œ× ×• כי ישוע×Ŗנו ק×Øובה, והופו של היטל×Ø ×™×”×™×” ×Ø×¢ ומ×Ø ×›×”×ž×Ÿ!Ā ×—יזקו ואימצו, 'עם יש×Øאל חי'!

עיניו של היהודי בע×Øו כלפידים וגופו כולו ×Øעד מ×Øוב ה×Ŗ×Øגשו×Ŗ. ממקום אח×Ø ×§×¤×„ לו אהי×Ø × ×•×”×£ והחל לזמ×Ø ×‘××™×˜×™×•×Ŗ ובמ×Ŗיקו×Ŗ א×Ŗ הב×Øכה הנאמ×Ø×Ŗ אח×Ø ×§×Øיא×Ŗ המגילה:Ā "ב×Øוך א×Ŗה ה'... ה×Øב א×Ŗ ×Øיבנו... והנוקם א×Ŗ נקמ×Ŗנו..."
שני היהודים האמיצים שבו אל הד×Øגש והשקט הש×Ŗ×Ø×Ø ×©×•×‘ במחנה. בק×Øב האהי×Øים ש×Ø×Øה ×Ŗחושה של שמחה וה×Ŗעלו×Ŗ, אך גם חשש מן הבאו×Ŗ.

בבוק×Ø ××™×Ø×¢ א×Ŗ אש×Ø ×™×’×•×Øו ממנו. קצין המחנה ה×Ŗפ×Øׄ אל הצ×Øיף והחל לצעוק.
בלילה האח×Øון היו כאלו שהעזו לדב×Ø × ×’×“ הפיה×Ø×Ø! ×”×”×’×™×Øו מיד א×Ŗ בני העוולה, אח×Ø×Ŗ מ×Øה ×Ŗהיה אח×Øי×Ŗכם! אני מקציב לכם עש×Ø ×“×§×•×Ŗ כדי לההגי×Ø ××Ŗ או×Ŗם פושעים.
עש×Ø ×“×§×•×Ŗ חלפו ואיש לא פצה א×Ŗ פיו.
×Øוצו, ×Øוצו! החל הקצין לצעוק. האהי×Øים הכחושים החלו ל×Øוׄ כשהג×Øמנים מצליפים בהם שוב ושוב. אחד משני האהי×Øים כב×Ø ×¢×ž×“ לההגי×Ø ××Ŗ עצמו, אבל היהודים הביבו לחשו לו החזק מעמד! 'כולנו ×¢×Øבים זה בזה'!
המי×Øוׄ המטו×Ø×£ נגמ×Ø. האהי×Øים לא הוהג×Øו. באו×Ŗו חג פו×Øים, × ×” כפול אי×Ø×¢ ליהודי המחנה ג×Øוה ×Øוזן: הם חגגו א×Ŗ החג, המ×Øוׄ השטני לא הפיל קו×Øבנו×Ŗ, ואיש לא הלשין.
{פינחה פייבלוביׄ' בהפ×Øו 'עודני זוכ×Ø'}

מגילה שבועי×Ŗ:
...חפש א×Ŗ המטמון

המגילה היא אפוא מהמך מגמ×Ŗי והלקטיבי. היא מהננ×Ŗ מ×Ŗוך מליוני מאו×Øעו×Ŗ, ×Øק א×Ŗ אלה שה×Ŗ×Øחשו ב×Ŗקופה מהויימ×Ŗ (עש×Ø ×©× ×™× במלכו×Ŗ אחשו×Øוש), ו×Øק א×Ŗ העובדו×Ŗ המש×Ø×Ŗו×Ŗ במיש×Øין או בעקיפין א×Ŗ היפו×Ø ×”×¢×œ×™×œ×”.
המפליא הוא, שהיפו×Ø ×”×¢×œ×™×œ×” מופיע כש×Øש×Ø×Ŗ מק×Øים בל×Ŗי צפויים ללא החוט המקש×Ø, ללא המושך בחוטים. אפילו בהוף העלילה, מ×Ŗבה×Ø ×Øק שהיה קש×Ø ×‘×™×Ÿ 'המק×Øים', אך איש אינו יודע מי העומד מאחו×Øיהם. ד×Øמה מ×Ø×Ŗק×Ŗ ללא הגיבו×Ø ×”×Øאשי.
א×Ŗאיהט בן זמננו, בודאי היה מנהה להפ×Øיד בין כל המק×Øים, ולא להציגם כש×Øש×Ø×Ŗ ×Øצופה. במ×Øחק השנים בין מאו×Ø×¢ למאו×Ø×¢, ישנה פ×Øשנו×Ŗ לכל מאו×Ø×¢ בה×Ŗאם לנהיבו×Ŗ. ×Øק מאמין, יכול היה לגלו×Ŗ א×Ŗ הקש×Ø ×”×¢×•×‘×“×Ŗי שבין המק×Øים. ואם כן, נשאל×Ŗ השאלה, היכן נעלם האלוקים מלשולן המגילה? ומדוע לא הוזכ×Ø ×©×ž×• אפילו פעם אח×Ŗ?

אכן מגיל×Ŗ אה×Ŗ×Ø ×ž×©×§×¤×Ŗ א×Ŗ המציאו×Ŗ ההיהטו×Øי×Ŗ החדשה אליה × ×›× ×” העם היהודי ב×Ŗקופ×Ŗ אחשו×Øוש. מציאו×Ŗ ההולכ×Ŗ ונמשכ×Ŗ עד ימינו אנו. מאו×Øעו×Ŗ מ×Ŗחוללים ללא ה×Ø×£ ב×Ŗבל כולה ובחיי העם היהודי. מאו×Øעו×Ŗ שהם פ×Øטים במהכ×Ŗ חיים של עמנו. כל יום נושא עמו בשו×Øה בצו×Ø×Ŗ כו×Ŗ×Ø×Ŗ בעי×Ŗון, לכל מאו×Ø×¢ צמוד ההב×Ø ×”×’×™×•× ×™. לכל ה×Ŗ×Øחשו×Ŗ מלווה פ×Øשנו×Ŗ הני×Ŗ× ×Ŗ ×¢"י מומחים בכל אחד משטחי החיים.
כל ה×Øוצה למצוא יכול למצוא א×Ŗ האלוקים בכל אחד מעיקולי הד×Øך של האומה ושל הפ×Øט. אך כל ה×Øוצה, יכול למצוא שם א×Ŗ מיטב הטיעונים וההוכחו×Ŗ לגישה הא×Ŗאיהטי×Ŗ, להעד×Ø ×”×”×©×’×—×”.
על ×Ŗקופו×Ŗ אלו ביש×Øה ה×Ŗו×Øה מ×Øאש בפהוק הקצ×Ø: "ואנוכי ×”×”×Ŗ×Ø ××”×Ŗי×Ø ×¤× ×™ ביום ההוא" {דב×Øים ל"א י"ח}. '×”×”×Ŗ×Ø ×¤× ×™×' משקף א×Ŗ המציאו×Ŗ ההיהטו×Øי×Ŗ של חיי העם היהודי במלכו×Ŗ אחשו×Øוש, מציאו×Ŗ הנמשכ×Ŗ עד היום.

אילו הזדמנו אנו לאו×Ŗה ×Ŗקופה ולאו×Ŗן מאו×Øעו×Ŗ שה×Ŗ×Øחשו בעש×Ø ×©× ×™× הנזכ×Øו×Ŗ, היינו מוצאים אלף ואח×Ŗ היבו×Ŗ לכל אחד מא×Øועי המגילה. היבו×Ŗ פוליטיו×Ŗ משכנעו×Ŗ פחו×Ŗ או יו×Ŗ×Ø. אולם, המגילה באה ללמדנו שגם בעידן של ×”×”×Ŗ×Ø ×¤× ×™×, של חושך מחשב×Ŗי, של טשטוש מושגים, כאש×Ø ×ž×”×Ŗ×Ŗ×Ø ×”××œ×•×§×™× מעינינו, קיימ×Ŗ אפש×Øו×Ŗ ויש ד×Øך לגלו×Ŗו, וזא×Ŗ ×¢"י ליקוט המאו×Øעו×Ŗ וצי×Øופן.Ā 
מי שיאהוף א×Ŗ כל ה×Ŗשובו×Ŗ הלוגיו×Ŗ הני×Ŗנו×Ŗ על כל מאו×Ø×¢ ומאו×Ø×¢ בנפ×Øד המהופ×Ø ×‘×ž×’×™×œ×Ŗ אה×Ŗ×Ø, ×¢×Ŗיד לגלו×Ŗ א×Ŗ חוה×Ø ×”×ž×•×¦× וההבך. ובאו×Ŗה נקודה מול הקי×Ø ×©×œ היפו×Øי הבדים, מ×Ŗגלה האלוקים בכל כוחו. ה×Ŗשובה הקצ×Øה לכל השאלו×Ŗ ב×Ŗהליכי ההיהטו×Øיה ובקו×Øו×Ŗ חייו של היחיד.

האוביקטיביו×Ŗ של כו×Ŗב המגילה מ×Øגיזה לפעמים, מוז×Øה ומקפיצה,. אך ×Øק בה טמון ההוד כיצד לגלו×Ŗ א×Ŗ האלוקים ש×Øוחו מנשב×Ŗ בין כל קפלי המגילה.
ק×Øיא×Ŗ המגילה היא שי×Ø ×”×œ×œ לבו×Øא, שאין שמים Ā ××•×Ŗו בפינו, אלא שאנו מגלים בעצמנו.
'×Ŗשוע×Ŗם הי×Ŗה לנצח ו×Ŗקוו×Ŗם בכל דו×Ø ×•×“×•×Ø, להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח, כל החוהים בך'.
{מ×Ŗוך: דע א×Ŗ יהדו×Ŗך}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ ויק×Øא / 'מוה×Ø ×”× ×©×™××•×Ŗ'

Ā 

"אש×Ø × ×©×™× יחטא ועשה אח×Ŗ מכל מצוו×Ŗ ה'... והביא א×Ŗ ק×Øבנו ..." {ויק×Øא ד', ג'-כ"ב}

Ā 

כאש×Ø ×”×Ŗו×Øה ×Øוצה להודיע לנו מהו הקו×Øבן שיביא הכהן שחטא, או העדה שהט×Ŗה מן הד×Øך, היא פו×Ŗח×Ŗ במילה "אם".Ā ×›××©×Ø ×”×¤×Øשה עוהק×Ŗ בנשיא, היא משנה א×Ŗ הנוהח וכו×Ŗב×Ŗ: "אש×Ø".

שינוי מילולי זה של נוהח הפ×Ŗיחה אומ×Ø ×“×Øשני. ×Øבן יוחנן בן זכאי השמיע א×Ŗ הההב×Ø ×”×‘×: "אש×Øי הדו×Ø ×©×”× ×©×™× שלו מביא ק×Øבן על שגג×Ŗו. אם על שגג×Ŗו מביא חטא×Ŗ, צ×Øיך לומ×Ø ×¢×œ זדונו?"

Ā 

אנו חשים בכמיהה ל×Ŗקופה בה ה×Ŗהלכו בק×Øב העם נשיאים הגונים, בני חו×Øין, שאינם כפופים לאיש. נשיאים, אש×Ø ×’× ב×Øום מעמדם יחושו וי×Ŗנו לב לאיכו×Ŗ ה×Ŗנהגו×Ŗם האישי×Ŗ. מנהיגים אש×Ø ×™×–×›×Øו בכל ×Øגע מחייהם שההמון מ×Ŗבונן בהם, מחקה או×Ŗם ולומד ממעשיהם, אם לטוב ואם למוטב. כי הם בכח המכו×Ŗם נו×Ŗנים א×Ŗ הטון, מכ×Ŗיבים א×Ŗ האופנה כמעט בכל ×Ŗחום מ×Ŗחומי החיים. על כן כה כבדה האח×Øיו×Ŗ ה×Øובצ×Ŗ על כ×Ŗפיהם.

כאמו×Ø, לחטאו של הנשיא המו×Øם מעם מ×Ŗלווה ח×Øטה כנה וגלויה, ללא ה×Ŗחמקויו×Ŗ, הוא יכול לשמש מופ×Ŗ לעם כולו. עם ה×Øואה כיצד מנהיגו מוכן להודו×Ŗ בפומבי על חטאו, לבקש עליו מחילה, ואף להביא ק×Øבן כפ×Øה ā€“ יהיק מכך מהקנו×Ŗ מבו×Øכו×Ŗ. הוא ילמד כי אין בושה בעשיי×Ŗ ×Ŗשובה. הוא יבין כי גם הנשיא הוא אדם עם חולשו×Ŗ אנוש, והחטא ×Øובׄ לפ×Ŗחו כמו לפ×Ŗח כל אדם עלי אדמו×Ŗ. הוא יושפע מאומׄ לבו להודו×Ŗ בחטאו בפומבי, לעיני העם כולו. המעשה הנאצל שעושה נשיאו יקבע א×Ŗ אמו×Ŗ המידה המוה×Øיו×Ŗ שלו, שבאח×Ŗ ישנו א×Ŗ פניו ה×Øוחניו×Ŗ של העם כולו. גם הוא, כנשיאו, יבין שאין זו ח×Øפה לע×Øוך חשבון נפש אישי, ואין זה או×Ŗ קלון לאדם לחזו×Ø ×‘×• ממעשה שאינו ×Øאוי ולבקש עליו הליחה.

Ā 

דו×Ø ×©× ×©×™××• 'אינו חוטא לעולם', שנשיאו מוכן להלף א×Ŗ העובדו×Ŗ, לשכ×Ŗב א×Ŗ ההיהטו×Øיה, ולחפו×Ŗ בכל האמצעים העומדים ל×Øשו×Ŗו על מעשי עוול שעשה בחהו×Ŗ השלטון ā€“ אינו דו×Ø ×ž××•×©×Ø. מאוש×Ø ×”×•× הדו×Ø ×•×ž××•×©×Ø×Ŗ ה×Ŗקופה, המצמיחה אישים בעלי ביקו×Ø×Ŗ עצמי×Ŗ, בעלי עוז ×Øוח לקום ולהודו×Ŗ בהכנעה מוחלט×Ŗ: 'אכן חטא×Ŗי, והנני מביא ק×Øבן כאו×Ŗ ל×Øצוני העז לשוב מחטאי'.


מאוש×Ø ×”×“×•×Ø, כי אישים כאלו יביאו למפנה ולמהפכה בע×Øכיו ובה×Ŗנהגו×Ŗו של דו×Ø ×©×œ×. הם ā€“ מנהיגי האמ×Ŗ!

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה וליקחה'}


שב×Ŗ שלום - צום קל ומועיל - פו×Øים שמח - יהונ×Ŗן ג×Øילק

Ā 

Ā 


Ā 


Ā 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Mar 24, 2016, 2:36:16ā€ÆPM3/24/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

בנפול אויבך אל ×Ŗשמח. {משלי כ"ד י"ז}

Ā 

הטטוה שבועי:

ההיפו×Ø ×”×’×“×•×œ של ההיהטו×Øיה דומה להיפו×Ø ×©×œ פו×Øים. אנחנו פה כדי להפ×Ø ××Ŗ ההיפו×Ø ×•××•×™×‘×™× ×• נעלמו מהמפה. שמח×Ŗ פו×Øים היא גדולה יו×Ŗ×Ø ×ž××©×Ø ×‘×›×œ חג, משום שהיא מהפ×Ø×Ŗ א×Ŗ היפו×Øה של האומה שמעולם לא אפש×Øה לנשמה להיכבל ā€“ זהו היפו×Øו של היהודי.

Ā 

ציטוט שבועי:

אם אי־פעם ×Ŗשכח שא×Ŗה יהודי, יימצא הגוי שיזכי×Ø ×–××Ŗ לך. {ב×Ø× ×Øד מלמוד}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

לא כל יום פו×Øים...


למח×Ø×Ŗ פו×Øים נהג ×Øבי מאי×Ø ×©×œ×•× מפו×Øיהוב להזמין לבי×Ŗו א×Ŗ עניי העי×Ø ×•×œ×”×¢× ×™×§ להם נדבה הגונה.

שאלוהו ×Ŗלמידיו: הלוא אך א×Ŗמול קיבלו מנה נכבדה של 'משלוח מנו×Ŗ' ו'מ×Ŗנו×Ŗ לאביונים', ומה הדחיפו×Ŗ ל×Ŗ×Ŗ להם צדקה עכשיו?

השיב ה×Øב: בפו×Øים הכול יודעים כי מצווה גדולה היא ל×Ŗ×Ŗ 'מ×Ŗנו×Ŗ לאביונים', ועל כן הם עלולים לחשוב שזו מצווה המיוחד×Ŗ לפו×Øים ולא לכל ימו×Ŗ השנה. לכן קיבל×Ŗי עליי להזכי×Ø ×œ×›×œ הציבו×Ø ×›×™ מצווה ל×Ŗ×Ŗ צדקה גם בשא×Ø ×™×ž×™ חול...


פ×Øשה שבועי×Ŗ:


פ×Øש×Ŗ צו / '×Ŗפקיד מדושן'

Ā 

"ולבש הכהן מדו בד ומכנהי בד ילבש על בש×Øו, וה×Øים א×Ŗ הדשן אש×Ø ×Ŗאכל האש א×Ŗ העולה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט א×Ŗ בגדיו ולבש בגדים אח×Øים והוציא א×Ŗ הדשן אל מחוׄ למחנה אל מקום טהו×Ø" {ויק×Øא ו', ג'-ד'}.Ā Ā 

Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā 

ניקוי המזבח מן האפ×Ø ×”×§×Øוי 'דשן', המצטב×Ø ×œ××—×Ø ×ž×¢×©×” ההק×Øבה, חייב×Ŗ להיעשו×Ŗ בבגדי קודש (מדובד ומכנהי בד), ואילו ה×Øחק×Ŗ הדשן אל מחוׄ למחנה, דו×Øש×Ŗ החלפ×Ŗ הבגדים לבגדים פשוטים יו×Ŗ×Ø, אם כי גם הם בגדי קודש.. Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā  Ā 

אנו לומדים, כי גם במצוו×Ŗ ה×Øמ×Ŗ הדשן, שהיא עבודה קשה, ציווה הקדוש ב×Øוך הוא שי×Ŗהד×Ø ×‘×” הכהן. שילבש בגדי כהונה ובהם י×Øים א×Ŗ הדשן.

האדם, באש×Ø ×”×•×, יוצ×Ø ×œ×¢×¦×ž×• הולם עדיפויו×Ŗ משלו. יש דב×Øים שהאדם ימנע מלעשו×Ŗם, כי הם 'אינם מ×Ŗאימים לו'. ל×Øוב נבנה הולם עדיפויו×Ŗ זה על פי נטיו×Ŗיו האישיו×Ŗ ו×Øצונו×Ŗיו. ובעצם האדם עובד א×Ŗ עצמו.

לכאו×Øה, מצוו×Ŗ ה×Øמ×Ŗ הדשן 'לא מ×Ŗאימה' לכהן, ש×Ŗפקידו ה×Øם הוא הק×Øב×Ŗ ק×Øבנו×Ŗ, הבא×Ŗ הכפ×Øה לבני יש×Øאל, ה×Ŗייצבו×Ŗ לפני האלוקים ā€“ כשג×Øי×Øו של העם.

לנקו×Ŗ א×Ŗ המזבח? לעהוק בה×Øחק×Ŗ פהול×Ŗ? עבודה זו צ×Øיכה להימה×Ø ×œ×™×“×™ קבלני ניקיון!

Ā 

משום כך באה המצווה של ה×Øמ×Ŗ הדשן בבגדי כהונה דווקא. ללמד א×Ŗ העם כולו, ש×Øק זה המוכן לעשו×Ŗ א×Ŗ המעשים 'הפחו×Ŗים' ביו×Ŗ×Ø, ×Øאוי ל×Ŗוא×Ø ×”× ×¢×œ×”: עבד ה', הנאמן ל×Ŗו×Øה ול×Øוחה. כי אין מצוו×Ŗ בעלו×Ŗ ×¢×Øך ומצוו×Ŗ פחו×Ŗו×Ŗ ×¢×Øך. יש - מצוו×Ŗ!

אולם עדיין נו×Ŗ×Ø ×œ×”×‘×™×Ÿ, מדוע יש צו×Øך בהחלפ×Ŗ בגדים? מדוע אח×Øי ×”×”×Ø×Ŗ הדשן מעל המזבח מ×Ŗבקש×Ŗ הוצא×Ŗו החוצה אל מחוׄ למחנה בבגדים שחוקים דווקא?

וזו ה×Ŗשובה:

×Ŗ×Øומ×Ŗ הדשן פו×Ŗח×Ŗ א×Ŗ עבוד×Ŗ היום החדש אגב זכי×Ø×Ŗ עבוד×Ŗ היום שעב×Ø, ואילו הוצא×Ŗ הדשן מביעה ש×Ŗפקיד היהודי מ×Ŗחדש בכל יום. זכ×Øון המעשים שכב×Ø × ×¢×©×•, עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים. אוי לו לזה, שליבו מלא היפוק על מעשיו בעב×Ø, ואינו עובד א×Ŗ עבוד×Ŗ כל יום ביומו, כאילו היה זה היום ה×Øאשון של עבוד×Ŗ חייו.

"והוציא א×Ŗ הדשן" - יש לה×Øחיק מן המזבח א×Ŗ כל עקבו×Ŗ עבוד×Ŗ יום א×Ŗמול, כך ×Ŗ×Ŗחיל עבוד×Ŗ היום החדש על יהוד חדש ב×Ŗכלי×Ŗ. על פי זה ×Ŗ×Ŗבא×Ø ×”×”×œ×›×”, שהעיהוק בעבוד×Ŗ יום א×Ŗמול ×Ŗעשה בבגדים פחו×Ŗים. כלומ×Ø, אל × ×Ŗגאה במעשים שעשינו כב×Ø, העב×Ø ×™×™×”×•×’ מפני הע×Ŗיד החדש, המוטל עלינו כל יום ביומו.

×Ŗ×Øומ×Ŗ הדשן כמצווה, ניקוי המזבח כחוב×Ŗ הכהן ā€“ דב×Ø ×™×•× ביומו ā€“ מגלמים בחובם א×Ŗ המלחמה נגד השיג×Øה השוחק×Ŗ, א×Ŗ חינוך האדם ל×Øעננו×Ŗ ×Ŗמידי×Ŗ, שמעשיו היום, אהו×Ø ×œ×”× להיו×Ŗ ×Øק חיקויו של הא×Ŗמול ושכפולו. כל יום עומד בפני עצמו במלוא ייחודיו×Ŗו. ×Øעננו×Ŗ זו ×Ŗישמ×Ø, ×Øק אם לא ננוח על ז×Øי הדפנה של ההישגים שכב×Ø ×”×•×©×’×• בעב×Ø.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה וליקחה'}


שושן פו×Øים שמח - שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק



Ā 

Ā 

Ā 


Ā 

--Ā 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Mar 31, 2016, 4:13:39ā€ÆPM3/31/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
דב×Øי חכמים בנח×Ŗ נשמעים.Ā {קהל×Ŗ ט', י"ז}

הטטוה שבועי:
בכל מקום שהיו בו יהודים, ליוו×Ŗה או×Ŗם שנא×Ŗ יש×Øאל. פעם היה זה מפני שפוגשים או×Ŗם בכל עמדו×Ŗ המפ×Ŗח, המדעיו×Ŗ והכלכליו×Ŗ, פעם הוא שנוא בשל היו×Ŗו עם עני ובזוי ופעם בשל היו×Ŗו שבט עשי×Øים, החונק א×Ŗ כלכל×Ŗ העולם. הוא × ×Øדף בגולה, בהיו×Ŗו מפוז×Ø ×•×ž×¤×•×Øד בין העמים, והוא נו×Ŗ×Ø × ×•×©× לשנאה גם בהיו×Ŗו יושב בבי×Ŗו, בא×Øׄ יש×Øאל.

ציטוט שבועי:
מ×Ø ×ž×žÖøוֶ×Ŗ ×Øאינו, אך הנה הגד×Ŗ הח×Øו×Ŗ לבנינו, וכ×Ŗוב ב×Øאשה: 'עבדים היינו'ā€¦ ולא ×™Ö“×›Ö¼Ö·×Ŗֵּב עבדים הננו! {× ×Ŗן אל×Ŗ×Øמן}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
כולנו יהודים!!!
קבוצה של למעלה מאלף חיילים אמ×Øיקאים נפלה בשבי בהוף שנ×Ŗ 1944 בק×Øב על הבליטה ונשלחה למחנה השבויים IX-A ליד זיגנהיים, שבג×Øמניה. אח×Ŗ הפקודו×Ŗ ה×Øאשונו×Ŗ שלהם היי×Ŗה להפ×Øיד א×Ŗ החיילים היהודים משא×Ø ×”×§×‘×•×¦×” ולהביאם לשוביהם הג×Øמנים.Ā 
מפקד המחנה הג×Øמני, ×Øב-×”×Øן זיגמן, מה×Ø ××Ŗ הפקודה באנגלי×Ŗ לחייל האמ×Øיקאי בעל הד×Øגה הגבוהה ביו×Ŗ×Ø ×‘×ž×—× ×”. היה זה ×Øב-המל ×Øאשון ×Øודי אדמונדה, צעי×Ø ×‘×Ÿ 24, מנוקהוויל, טנהי.Ā 
במקום לפקוד על החיילים היהודים לצעוד קדימה ולה×Ŗאהף, הוא פנה לאנשיו ואמ×Ø, 'אנחנו לא עושים א×Ŗ זה. כולנו נלך יחד'.Ā ×‘כך שפקד על כל האמ×Øיקאים במחנה השבויים לצעוד קדימה ולה×Ŗייצב מול שוביהם, הציב ×Øב-המל אדמונדה א×Ŗ עצמו בחזי×Ŗ.
להט×Ø ×˜×× ×Ø, חייל יהודי ששי×Ø×Ŗ עם ×Øב-המל אדמונדה, נזכ×Ø ×‘×ž××•×Øעו×Ŗ: אני מע×Øיך שעמדו שם למעלה מ- 1,000 אמ×Øיקאים, כש×Øב-המל ×Øאשון ×Øודי אדמונדה ניצב בחזי×Ŗ מול ×Øב-×”×”×Øן זיגמן, עם כמה מש"קים בכי×Øים לצידו, ואני ביניהם.
×Øב-המל אדמונדה אמ×Ø: 'כולנו יהודים'.
×Øב-×”×Øן זיגמן ה×Ŗקדם לעב×Ø ×Øב-המל אדמונדה. 'לא יי×Ŗכן שכולם יהודים!'
×Øב-המל אדמונדה אמ×Ø ×©×•×‘: 'כולנו יהודים'.
זיגמן ×Ø×Ŗח ושלף א×Ŗ אקדחו, מאיים לי×Øו×Ŗ ב×Øב-המל אדמונדה. למ×Øו×Ŗ האיום במוו×Ŗ מיידי, אדמונדה ×”×™×Øב להג×Ŗ ולההגי×Ø ××Ŗ היהודים ש×Ŗח×Ŗ פיקודו.
לפי אמנ×Ŗ ז'נבה, אנחנו מחויבים למהו×Ø ×Øק א×Ŗ שמנו, ד×Øג×Ŗנו והמהפ×Ø ×”××™×©×™ שלנו, השיב ×Øב-המל אדמונדה. ואם ×Ŗי×Øה בי, ×Ŗצט×Øך לי×Øו×Ŗ בכולנו ואח×Øי המלחמה ×Ŗעמוד לדין על פשעי מלחמה.
כעבו×Ø ×Øגע, ×”×”×Ŗובב מפקד המחנה והלך.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ שמיני / 'כש×Øו×Ŗ = זהו×Ŗ'

"וא×Ŗ השפן כי מעלה ג×Øה הוא ופ×Ø×”×” לא יפ×Ø×™×” ā€“ טמא הוא... וא×Ŗ החזי×Ø ×›×™ מפ×Ø×™×” פ×Ø×”×” הוא... טמא הוא"Ā {ויק×Øא י"א, ו'-ח'}.

שני פהוקים אלו נלקחו מהך פהוקים בפ×Øש×Ŗנו, השוטח×Ŗ בפנינו א×Ŗ מפ×Ŗ החי ומהווג×Ŗ או×Ŗה למו×Ŗ×Øים ולאהו×Øים באכילה. פהוקים אלו מניחים א×Ŗ ה×Ŗש×Ŗי×Ŗ למצווה הידועה הק×Øויה בפינו בשם: כש×Øו×Ŗ. כש×Øו×Ŗ המאכלים הנכנהים לפינו.
כידוע, חלק מבני דו×Øנו שואלים האמנם אוכל כש×Ø ×–×” הדב×Ø ×”× ×—×•×„ על מנ×Ŗ לבנו×Ŗ אישיו×Ŗ אנושי×Ŗ?! האם בלי זה איני מהוגל לשמו×Ø ×¢×œ זהו×Ŗי היהודי×Ŗ?!
אך ×Øאה זה פלא. אין שאלה זו המצא×Ŗו של בן דו×Øנו. היא ×¢×Ŗיקה, וכב×Ø ×ž×¦×× ×•×” בדב×Øי חז"ל על פ×Øשה זו:
'מה איכפ×Ŗ לו להקב"ה שיאכלו יש×Øאל בלא שחיטה?' (מד×Øש ×Ŗנחומא שמיני ז').
בט×Øם × × ×”×” להשיב על שאלה עק×Øוני×Ŗ זו, הבה נשים לב לנקודה מעניינ×Ŗ. אנו מוצאים שכל פעם כאש×Ø ×”×Ŗו×Øה מזכי×Øה א×Ŗ נושא הכש×Øו×Ŗ, היא מוהיפה מילים על 'קדושה', 'ה×Ŗעלו×Ŗ' וכדומה. ה×Ŗו×Øה ×Øמזה על קש×Ø ×”×§×™×™× בין ×”× ×›× ×” לפינו לבין עיצוב אישיו×Ŗנו. מיד אח×Øי שהיא מהיימ×Ŗ א×Ŗ נושא הבהמו×Ŗ, החיו×Ŗ, העופו×Ŗ והש×Øצים ā€“ הטמאים והטהו×Øים, היא מהכמ×Ŗ א×Ŗ הנושא באמצעו×Ŗ הפהוק הבא:
"כי אני ה' המעלה א×Ŗכם מא×Øׄ מצ×Øים להיו×Ŗ לכם לאלקים, והיי×Ŗם קדושים, כי קדוש אני"Ā {ויק×Øא י"א, מ"ח}.
מוהיף ×Øש"י: בכולן נאמ×Ø:Ā 'הוצא×Ŗי'Ā ×•×›××Ÿ כ×Ŗיב:Ā 'המעלה א×Ŗכם'? ×Ŗנא דבי ×Øבי ישמעאל: אלמלא לא העלי×Ŗי א×Ŗ יש×Øאל ממצ×Øים, אלא בשביל שאין מיטמאין כשא×Ø ××•×ž×•×Ŗ ā€“ דיים.
נזכי×Ø ×¤×”×•×§ נוהף המש×Øטט עוד קו מאפיין הטמון בעמקי מצוו×Ŗ הכש×Øו×Ŗ:
"להבדיל בין הטמא ובין הטהו×Ø ×•×‘×™×Ÿ החיה הנאכל×Ŗ ובין החיה אש×Ø ×œ× ×Ŗאכל" {שם מ"ז}.
ובכן, ה×Ŗעלו×Ŗ ('המעלה א×Ŗכם') והבדלה ('להבדיל') - אלו הם ההימנים של מצוה זו. נוהיף גם א×Ŗ ×Ŗשוב×Ŗ המד×Øש לשאלה שצוטטה לעיל: 'וכי מה אכפ×Ŗ לו להקב"ה וכו''. ה×Ŗשובה היא: 'כדי לצ×Ø×£ א×Ŗ הב×Øיו×Ŗ!'
מצאנו שהכלל המפ×Øיד (מעלה ג×Øה ומפ×Ø×™×” פ×Ø×”×”) בחלוק×Ŗ החי למו×Ŗ×Øים ולאהו×Øים באכילה. קשו×Ø ×‘×ž×‘× ×” הפיהי של עולם החי. והמ×Ŗבונן יבחין מיד, שמבנה פיהי זה מבליט ×Ŗכונו×Ŗ ייחודיו×Ŗ.
עצם הצו×Øך לדאוג שהאוכל יהיה מהוג חיו×Ŗ מהויים, שאין בו מן האכז×Øיו×Ŗ האופייניו×Ŗ לעולם החי, עצם הצו×Øך לב×Ø×Ø, אם נשחטה הבהמה כ×Øאוי, והחובה לב×Ø×Ø, אם נשאב ממנה הדם, מהוגלים ל×Øומם א×Ŗ נפש האדם ולהגבי×Ø ××Ŗ מודעו×Ŗה כלפי מיד×Ŗ ה×Øחמים. ה×Ŗייחהו×Ŗ יום יומי×Ŗ זו לאוכל מש×Øישה באדם פעם אח×Ø ×¤×¢× א×Ŗ הידיעה הבהיהי×Ŗ, שאין הוא יכול לנהוג בעולם כ×Øצונו וכש×Øי×Øו×Ŗ לבו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Apr 8, 2016, 4:12:23ā€ÆAM4/8/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
האוש×Ø × ×ž×¦× בהישג יד ואין לחפשו במקום ×Øחוק. {×Øבי נחמן מב×Øהלב}

הטטוה שבועי:
שונאים או×Ŗנו ב×Ŗואנו×Ŗ אין הפו×Ø: על היו×Ŗנו טובים מדי ועל היו×Ŗנו מוצצי דם; על שאנו בדלנים ועל כך שאנו מ×Ŗ×¢×Øבים בחיי העמים י×Ŗ×Ø ×¢×œ המידה. שונאים או×Ŗנו ב×Ŗקופו×Ŗ שפע כלכלי ו×Øודפים או×Ŗנו בע×Ŗ שפל. כאש×Ø ×ž×©×Ŗ×Ø×Ø×Ŗ אנ×Øכיה, אנו מהווים ט×Ø×£ ×Øאשון לכל בוזז. ×Øואים בנו אח×Øאים לכל כשלון, ואנו מיו×Ŗ×Øים בע×Ŗ הצלחה. מונעים א×Ŗ קיום מצוו×Ŗ ה×Ŗו×Øה, ולעומ×Ŗ זא×Ŗ לא קולטים א×Ŗ המ×Ŗבולל. בכל שעה ובכל מצב, מצויה עילה לשנא×Ŗ יש×Øאל.

ציטוט שבועי:
העי×Ŗונו×Ŗ הנאצי×Ŗ מכנה או×Ŗנו 'אויבי האומה', ואנו ×—×”×Øי אונים מול האשמה זו. אין זה נכון שהיהודים בגדו בג×Øמניה. אם בגדו במשהו, ה×Øי שהם בגדו בעצמם וביהדו×Ŗם. משום שהיהודים לא נשאו א×Ŗ יהדו×Ŗם בגאון, מפני ש×Øצו לה×Ŗחמק מהשאלה היהודי×Ŗ, הם מוכ×Øחים לשא×Ŗ בעול האשמה של השפל×Ŗ היהדו×Ŗ. {העי×Ŗונאי ×Øוב×Øט וולטש 1933}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
כל היוצא מפיו...
×Øבי יעקב קמינצקי זצ"ל נזה×Ø ×ž×œ××›×•×œ מצה ש×Øויה בפהח, חומ×Øה הנפוצה בקהילו×Ŗ החהידים. ×Øבי יעקב לא היה חהיד ובכל זא×Ŗ אימׄ מנהג זה.
Ā ×¤×¢×, בהיו×Ŗו בחו×Ø, ה×Ŗא×Øח בפהח בבי×Ŗ משפחה אח×Ŗ, ובעל×Ŗ הבי×Ŗ הגישה לשולחן עוגה עשויה פ×Øו×Øי מצה. לנע×Ø ×”×¦×¢×™×Ø ×”×™×• היבו×Ŗ משלו לחשוש מאכיל×Ŗ העוגה, אך מאידך, לא ×Øצה לבייש א×Ŗ המא×Øחים ולפקפק בכש×Øו×Ŗ מאכלם. ה×Ŗחמק איפוא ב×Ŗואנה שאינו אוכל ש×Øויה, ×Ŗשובה שה×Ŗקבלה בהבנה. למן ה×Øגע שמילים אלו יצאו מפיו, לא אכל 'ש×Øויה', במשך למעלה משבעים שנה עד יום מו×Ŗו.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ×Ŗז×Øיע / 'מידע פנימי'

"אשה כי ×Ŗז×Øיע וילדה זכ×Ø... וביום השמיני ימול בש×Ø ×¢×Øל×Ŗו"Ā {ויק×Øא י"ב, ב'-ג'}.

הממצאים הטמונים בפ×Øשה ובמפ×Øשיה אודו×Ŗ חיי העוב×Ø ×‘×Øחם אמו, נחשפו ואומ×Ŗו ×Øק בדו×Ø ×”××—×Øון, דו×Ø ×”××•×œ×˜×Øה האונד.

על המושג "×Ŗז×Øיע וילדה זכ×Ø", קובע ה×Ŗלמוד: 'איש מז×Øיע ×Ŗחילה ā€“ יולד×Ŗ נקבה, אשה מז×Ø×¢×Ŗ ×Ŗחילה ā€“ יולד×Ŗ זכ×Ø' (מהכ×Ŗ ב×Øכו×Ŗ דף ×”'). הפהוק קובע קביעה מדעי×Ŗ שאוששה ×Øק בעשו×Øים האח×Øונים. קביעה זו ×Øואה קש×Ø ×‘×Øו×Ø ×‘×™×Ÿ הה×Ŗנהגו×Ŗ בשע×Ŗ ההפ×Øיה לבין קביע×Ŗ מינו של הילוד.

בקביעה זו טמונה עוד אמ×Ŗ מדעי×Ŗ. היא באה לידי ביטוי בקטע ה×Ŗלמודי הבא:

'שלשה שו×Ŗפים יש באדם. אביו... אמו... והקב"ה נו×Ŗן בו ×Øוח נשמה' (מהכ×Ŗ נדה דף ל"א, א').

מידע זה של חז"ל, על שו×Ŗפו×Ŗ ההו×Øים ביצי×Ø×Ŗ הוולד, בולט מאד על ×Øקע העובדה, שאמ×Ŗ זו ה×Ŗגל×Ŗה למדע ×Øק בשנ×Ŗ 1875. עד אז ה×Ŗפלגו אנשי המדע בין האמונה שהאם היא היוצ×Ø×Ŗ א×Ŗ הולד לבין הטענה שהיא יצי×Ø×Ŗו של האב.

נמצא, שבמובן העק×Øוני צדקו חכמינו, שקבעו כ-1500 שנה לפני עידן המיק×Øוהקופ א×Ŗ שו×Ŗפו×Ŗ האב והאם ביצי×Ø×Ŗ הולד, ולא בה×Ŗהוו×Ŗו בלבד.

ועוד פיה×Ŗ מידע מדעי×Ŗ הקשו×Øה לשו×Ŗ×£ ה×Øאשי המעניק א×Ŗ הנשמה:

'בה×Ŗי×Øה גמו×Øה להשקפה זו (של א×Øיהטו), הם (הכוונה לחז"ל) מקבלים א×Ŗ הדעה (הנכונה) שהעוב×Ø ×”×•× או×Øגאניזם חי מ×Øגע ההפ×Øיה ('משע×Ŗ פקידה ני×Ŗ× ×Ŗ בו נשמה' ā€“ מהכ×Ŗ הנהד×Øין דף ל"א). ובזה הקדימו בה×Øבה א×Ŗ בני זמנם היוונים שהי×Øבו לה×Ŗפלפל בשאלה, מאימ×Ŗי יש ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ העוב×Ø ×›×™×¦×•×Ø ×—×™, ושהו×Øישו פילפולים אלה לאבו×Ŗ ×”×›× ×”×™×”, ואף לחוק×Øים והוגי דעו×Ŗ שבאו אח×Øיהם, עד ×Øאשי×Ŗ ה×Ŗקופה החדשה' (האנציקלופדיה העב×Øי×Ŗ, כ×Øך ג' עמוד 88, ×¢×Øך אמב×Øיולוגיה).


ומכאן, אל הקביעה בדב×Øי חז"ל בדב×Ø ×ž×¦×™××•×Ŗה של ×Ŗודע×Ŗ העוב×Ø:

'ד×Øש ×Øבי שמלאי: למה הוולד דומה במעי אימו... צופה ומביט מהוף העולם ועד הופו... ואין לך ימים שאדם ש×Øוי בטובה יו×Ŗ×Ø ×ž××•×Ŗן הימים' (מהכ×Ŗ נדה דף ל').

ה×Øעיון כי עוב×Ø ×‘×Ÿ ששה חודשים הוא בעל ×Ŗודעה, היה בעב×Ø ×”×§×Øוב מעו×Ø×Ø ×Ŗגובו×Ŗ לעג. היום, עובדה זו מקובל×Ŗ על ×Øבים. ככל שטכניקו×Ŗ המדע שלנו מש×Ŗפ×Øו×Ŗ, יש להניח שקו המידע יעמוד על שלושה או אפילו שני חדשים.

מהקנ×Ŗ הדב×Øים ב×Øו×Øה. ×Ŗודע×Ŗ העוב×Ø ×ž×¤×•×Ŗח×Ŗ ה×Øבה מעב×Ø ×œ×ž×” שיכולנו לשע×Ø ×•×œ×”××ž×™×Ÿ. עובדה שהי×Ŗה ידועה לחז"ל, כפי שאנו ×Øואים במאמ×Ø ×”×Ŗלמודי הבא:

'ומלמדין או×Ŗו כל ה×Ŗו×Øה כולה. כיון שבא לאוי×Ø ×”×¢×•×œ× בא מלאך והט×Øו על פיו ומשכח כל ה×Ŗו×Øה כולה' (מהכ×Ŗ נדה ל').

למ×Øבה הפלא, גם השכחה, זו המוזכ×Ø×Ŗ במאמ×Ø ×”×Ŗלמודי, ה×Ŗגל×Ŗה בשנים האח×Øונו×Ŗ על ידי המדע. לאח×Ø ×©×“"×Ø ×Ŗומה ו×Øני מ×Ŗא×Ø ×‘×”×¤×Øו א×Ŗ כח זכ×Øונו של העוב×Ø, הוא מ×Ŗ×™×™×—×” גם לשכחה המאפיינ×Ŗ א×Ŗ ה×Ŗינוק עם הופע×Ŗו בעולמנו.


× ×Ŗ×™×™×—×” ×¢×Ŗה להמשך הפהוק: "וביום השמיני ימול בש×Ø ×¢×Øל×Ŗו":

'ל×Ŗינוק שזה ×¢×Ŗה נולד, יש ×Øגישו×Ŗ מיוחד×Ŗ מאד לדימום בין היום השני ליום החמישי לאח×Ø ×œ×™×“×Ŗו... שטפי דם בזמן זה, הם לפעמים חזקים למדי, ועלולים לג×Øום נזק ×Øציני לאיב×Øים הפנימיים, בעיק×Ø ×œ×ž×•×—, ואף לג×Øום מוו×Ŗ בגלל הלם ואבדן דם' ('הולט פדיאט×Øיקה' מהדו×Øה 12, עמ' 125-126).

הנטיה לשטף דם נעוצה בעובדה שהיהוד החשוב לק×Øיש×Ŗ הדם, ויטמיןĀ K, אינו נוצ×Ø ×‘×›×ž×•×Ŗ מהפק×Ŗ עד היום השביעי בחיי ה×Ŗינוק. ב×Øו×Ø ×× כן, שהיום הבטוח ה×Øאשון לביצוע המילה הוא היום השמיני כפי שמצווה ה×Ŗו×Øה: "וביום השמיני ימול בש×Ø ×¢×Øל×Ŗו"Ā {ויק×Øא י"ב, ג'}.

חומ×Ø ×©× ×™, הנחוׄ גם הוא לק×Øיש×Ŗ דם ×Ŗקינה הוא הפ×Øו×Ŗ×Øומבין. כמו×Ŗ הפ×Øו×Ŗ×Øומבין ביומו השלישי של ה×Ŗינוק היא ×Øק כ-30 אחוז מן הכמו×Ŗ הנו×Øמלי×Ŗ. כל ני×Ŗוח שיבוצע בילד באו×Ŗו יום, עלול לג×Øום שטף דם ×Øציני. בדיאג×Øמה זו אנו ×Øואים שהפ×Øו×Ŗ×Øומבין מגיע ביום השמיני ל×Øמה שהיא אפילו טובה יו×Ŗ×Ø ×ž×”×Øמה הנו×Øמלי×Ŗ ā€“ 110 אחוזים. לאח×Ø ×™×•× הוא יו×Øד ומ×Ŗייצב על 100 אחוז. לפיכך, מבחינ×Ŗ מצב הכמויו×Ŗ של ויטמין KĀ ×•×”פ×Øו×Ŗ×Øומבין, היום המ×Ŗאים ביו×Ŗ×Ø ×œ×‘×™×¦×•×¢ ב×Øי×Ŗ מילה הוא היום השמיני.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}


ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Apr 14, 2016, 3:02:08ā€ÆPM4/14/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
מצוו×Ŗ עשה לאהוב א×Ŗ כל אחד ואחד מיש×Øאל. {×Øבי אב×Øהם יהושע העשיל, ה'אוהב יש×Øאל'Ā ×ž××¤×˜×}

הטטוה שבועי:
לשווא נחפש היבו×Ŗ לשנא×Ŗ יש×Øאל. גם אם ×Ŗמצאנה היבו×Ŗ לשנאה זו, ההיבו×Ŗ אינן גו×Øם לשנאה, ההפך הוא הנכון. ההיבו×Ŗ הן פ×Øי מחשבו×Ŗ של אלו שביקשו להצטדק ולההבי×Ø ××Ŗ שנא×Ŗם ליש×Øאל. מהיבה זו מש×Ŗנו×Ŗ גם ההיבו×Ŗ, בה×Ŗאם לזמן ולמקום.

ציטוט שבועי:
ההיהטו×Øיה היהודי×Ŗ היא ייחודי×Ŗ ולכן × ×Ŗונה במיוחד לאי-הבנה. היהודים חשים זיקה עזה למהו×Øו×Ŗ הלאומיו×Ŗ שלהם, ועם זא×Ŗ, ב×Ŗפוצ×Ŗם הם קוהמופוליטיים, גם בנוגע ל×Ŗפיה×Ŗם א×Ŗ החובה העולמי×Ŗ וגם בהש×Ŗ×Ŗפו×Ŗם בקידום הכללי של המין האנושי. {ד"×Ø ××™×–×™×“×•×Ø ×–×™× ×’×Ø, מייהד הליגה האמ×Øיקאי×Ŗ למען זכויו×Ŗ אדם}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
×”×›× ×”, כאן כבוד...
פעם אח×Ŗ × ×”×¢Ā ×”חפׄ חיים זצ"לĀ ×œ×”ש×Ŗ×Ŗ×£ באהיפ×Ŗ ×Øבנים ויחד עימו × ×”×¢Ā ×Øבי מאי×Ø ×“×Ÿ פלוצקי זצ"ל, מחב×Ø ×”×”×¤×Ø 'כלי חמדה'.Ā ×›×©×”×Øכב×Ŗ הגיעה לאח×Ŗ ה×Ŗחנו×Ŗ הגיעה משלח×Ŗ נכבדה מבני המקום לבקש מהחפׄ חיים שיצא לעם החפצים ל×Øאו×Ŗו, אולם החפׄ חיים ×”×™×Øב. ה×Øב מאי×Ø ×“×Ÿ שנהע עימו שאלו מדוע הוא מה×Øב?! ענה לו החפׄ חיים: איך אפש×Ø ×œ×‘×§×© מיהודי זקן כמוני שיכנה להכנ×Ŗ הכבוד???


פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ מצו×Ø×¢ / 'בידוד חינוכי'

"כל ימי אש×Ø ×”× ×’×¢ בו יטמא, טמא הוא, בדד ישב, מחוׄ למחנה מושבו"Ā {ויק×Øא י"ג, מ"ו}.

×Ŗ×Øבו×Ŗ הנאבק×Ŗ מ×Øו×Ŗ על טה×Ø×Ŗ הלשון, מזכי×Øה ללא ה×Ø×£ לנאמניה שהדיבו×Ø ×™×•×¦×Ø ××Ŗ מהו×Ŗ האדם, ואין לזלזל בו. שהפה הנקי מצביע על הנפש הטהו×Øה והמעודנ×Ŗ, ושהמילים הן הן המעצבו×Ŗ א×Ŗ הנפש. הדב×Ø × ×¢×©×” במחזו×Øיו×Ŗ של ×™×—×”×™ הגומלין, הקיימ×Ŗ בין המחשבה ההוגה, הפה המביע וה×Øגש הקולט והמטמיע א×Ŗ הנאמ×Ø ×‘×Øקמו×Ŗ נשמ×Ŗו של המבטא או×Ŗן.

מדוב×Ø ×‘×—×‘×Øה שאינה מהכימה לדמוק×Øטיי×Ŗ הפה, המש×Ŗולל כאוו×Ŗ נפשו, המוציא דיבה על הזול×Ŗ, המהכהך באמצעו×Ŗ ה×Øכילו×Ŗ, בין בני אדם. חב×Øה מק×Øאי×Ŗ זו ×Øצ×Ŗה לחיו×Ŗ בלא מפגע אקולוגי, באווי×Øה צלולה כיין. והיא ידעה ש'החיים והמוו×Ŗ ביד הלשון', פשוטו כמשמעו.

זהו כוחה הה×Ø×”× ×™ של הלשון, שהמדב×Ø ×œ×©×•×Ÿ ה×Ø×¢ מ×Ŗעלם ממנו.

גז×Ø ×”×“×™×Ÿ בפ×Øשה ×Ŗואם להיקפו ולעומקו של החטא.Ā ×›×š שומ×Ø×Ŗ חב×Ø×Ŗ העילי×Ŗ על שלמו×Ŗה, על ב×Øיאו×Ŗה ועל איכו×Ŗה.

היא נוטל×Ŗ א×Ŗ המדב×Ø ×œ×©×•×Ÿ ה×Ø×¢, מי שהפ×Øיד בין איש ל×Øעהו ופו×Ø×Ø ××Ŗ החב×Øה בדב×Øיו, ומ×Øחיקה או×Ŗו ממנה - אל הבדידו×Ŗ. שישב לבד, עם עצמו! שיבין שם, מחוׄ למחנה, בשעו×Ŗ הבדידו×Ŗ הבל×Ŗי נהבל×Ŗ של ימי ×”×”×”×’×Ø, א×Ŗ ×¢×Øכה של החב×Øה. שיחוש עד כמה הוא זקוק לה. או - אז יקלוט א×Ŗ גודל חטאו, כשפגע בהביב×Ŗו בשוט לשונו.

לאח×Ø ×™×ž×™ ×”×”×”×’×Ø ×¢×“×™×™×Ÿ לא ×Ŗמו ימי החינוך האישי. כשנ×Øפאה צ×Ø×¢×Ŗו, מטילים עליו מעשי כפ×Øה המביאים או×Ŗו למודעו×Ŗ עצמי×Ŗ להבנ×Ŗ אישיו×Ŗו: "ולקח למטה×Ø ×©×Ŗי ציפו×Øים... ועׄ א×Øז ושני ×Ŗולע×Ŗ ואזוב וגו'" {שם י"ד, ד'}.

"ציפו×Øים חיו×Ŗ": לפי שהנגעים באים על לשון ה×Ø×¢, שהוא מעשה פטפוטי דב×Øים, לפיכך הוזקקו לטה×Ø×Ŗו ציפו×Øים שמפטפטו×Ŗ ×Ŗמיד בצפצוף קול.

"ועׄ א×Øז": לפי שהנגעים באים על גהו×Ŗ ×Øוח.

"ושני ×Ŗולע×Ŗ ואזוב": מה ×Ŗקנ×Ŗו וי×Øפא? ישפיל עצמו מגאוו×Ŗו כ×Ŗולע×Ŗ וכאזוב (×Øש"י שם ×¢"פ המד×Øש).

בט×Øם ישוב מבדידו×Ŗו אל המחנה ואל החב×Øה, מלמדו הק×Øבן שהוא מק×Øיב א×Ŗ המקו×Ø ×œ×¦×Ø×¢×Ŗ חטאו: גהו×Ŗ ה×Øוח ו×Ŗחוש×Ŗ הבוז כלפי ההובבים או×Ŗו. ×Ŗחושה זו היא שה×Ŗי×Øה לו לזלזל בהם בלשונו. הבא, איפוא, שני, ×Ŗולע×Ŗ ואזוב. זכו×Ø × ×, שמעט ענווה ×Øצויה מאד, למען יצי×Ø×Ŗ גישה ב×Øיאה יו×Ŗ×Ø ×›×œ×¤×™ זול×Ŗך וחב×Ø×Ŗך. לטוב×Ŗך היא.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Apr 21, 2016, 7:11:45ā€ÆPM4/21/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

והיה כי ישאלך בנך מח×Ø ×œ××ž×•×Ø ×ž×” זא×Ŗ.. {שמו×Ŗ י"ג, י"ד}

Ā 

הטטוה שבועי:

'בכל דו×Ø ×•×“×•×Ø ×—×™×™×‘ אדם ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ עצמו כאילו הוא יצא ממצ×Øים' - 'והגד×Ŗ לבנך'.Ā ×”חינוך היהודי הוא לא על ידי נאומים והכ×Øזו×Ŗ, אלא על ידי הקיום המעשי של ×Ŗפקידם.Ā ×ž×¦×•×•×” זו של חינוך הבן ליהדו×Ŗ מוטל×Ŗ על האב. אין האב יכול להש×Ŗמט מחובה זו על ידי כל ×Ŗחליף אח×Ø. כל הפ×Øי הלימוד, שיעו×Øי הד×Ŗ, ה×Ŗודעה היהודי×Ŗ וחגיגו×Ŗ הב×Ø ×ž×¦×•×•×” אינם יכולים לשמש ×Ŗחליף לשולחן, אש×Ø ×œ×™×“×• חווה הבן עם אביו בהווה א×Ŗ המה×Ø ×ž×”×¢×‘×Ø ×œ×ž×¢×Ÿ הע×Ŗיד...

ציטוט שבועי:
לא בחי×Øו×ŖĀ × ×•×œ×“ האדם אלא בעבדו×Ŗ, ו×Øק הכח להש×Ŗח×Ø×Ø × ×™×Ŗן לו. להש×Ŗמש בכח זה הוא ×Ŗפקידו עלי אדמו×Ŗ. ומי שאינו ×Øוצה להיו×Ŗ בן חו×Øין בודאי נשא×Ø ×‘×¢×‘×“×•×Ŗו. {ה×Øב ד"×ØĀ ×™×¦×—ק ב×Øויא×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
'ביצים קשו×Ŗ'
צי×Ø ×× ×˜×™×©×ž×™ ב'היים' הפולני שאל פעם א×Ŗ ×Øבי מאי×Ø ×©×¤×™×Øא מגדולי ×Øבני פולין ובעצמו צי×Ø ×‘'היים'. מדוע אוכלים היהודים ביצים בליל ההד×Ø?Ā 
אף על פי שטעמים ×Øבים נאמ×Øו במנהג זה, השיב לו ×Øבי מאי×Ø ×ž×–×•×™×Ŗ שונה: זהו המל לקשיו×Ŗ ×¢×Øפם של היהודים. ביצים, ככל ש×Ŗ×Øבה לבשלם, כך הם מ×Ŗקשו×Ŗ יו×Ŗ×Ø. כך גם היהודים...

חג שבועי:

זמן ח×Øו×Ŗנו / ה×Øב שב×Ŗי שינפלד {לונדון - ניהן ×Ŗש"ה שילהי מלחמ×Ŗ העולם השניה}

'ח×Øו×Ŗ על הלוחו×Ŗ: אל ×Ŗק×Øי ח×Øו×Ŗ אלא חי×Øו×Ŗ'. {פ×Øקי אבו×Ŗ פ"ו י"ב}

לא אחד מבני אומו×Ŗ העולם, שהיה מזדמן השנה בפהח לבי×Ŗ יהודי, ו×Øואה א×ŖĀ ×”יהודים חוגגים בכל לבם ובכל להטם א×Ŗ 'זמן ח×Øו×Ŗנו', א×Ŗ חג הגאולה שלנו,היה מחייך בלעג. אולם גם לא אחד ממנו, ×Ŗ×Ŗפ×Øׄ מלבו השנה אנחה מ×Øה, בשעה שיזכו×Ø ××Ŗ ×Ŗפיל×Ŗ זמן ח×Øו×Ŗנו. לא אחד בלבד ישאל בגלוי או בה×Ŗ×Ø, כלום זכאיםĀ ×× ×• לשב×Ŗ היום ל'הד×Ø', לחוג א×Ŗ גאול×Ŗנו, בשעה שהגוף היהודי שלנו מ×Ŗפ×ŖלĀ ×‘עוי×Ŗ, טובע בים של דם ודמעו×Ŗ ויהדו×Ŗ פולין אש×Ø ×¢×œ×™×” גאו×Ŗנו, מעונהĀ ×‘×™×”ו×Øים נו×Øאים?
א×Øבע הקושיו×Ŗ שילדינו ישאלונו השנה, ×Ŗהיינה אולי אח×Øו×Ŗ לגמ×Øי, לא כל כךĀ ×©×ž×—ו×Ŗ כ×Øגיל, י×Ŗכן ואנו נזדעזע למשמע הקושיו×Ŗ של ילדינו ולא נדע מה להשיבĀ ×¢×œ×™×”ן.
אם ביציא×Ŗ מצ×Øים שאלו המלאכים - מה נש×Ŗנו אלו מאלו, ישאלו השנה א×Ŗ או×ŖהĀ ×©××œ×” ילדינו, ×Øק במובן הפוך.
מה נענה לילדינו? - ×Ŗשובה של 'עבדים היינו' בלבד, לא ×Ŗשביע א×Ŗ ×Øצונם, אנוĀ ×—ייבים ללמד או×Ŗם, עד כמה שהדב×Ø ×™×§×©×” עלינו, פ×Øק ב×Ŗולדו×Ŗינו הכ×Ŗובים בדם.Ā ×× ×• חייבים לגולל לפניהם א×Ŗ ה×Ŗקופו×Ŗ הט×Øגיו×Ŗ והעגומו×Ŗ שלנו ולהוכיח להם,Ā ×›×™ כל פעם יצאנו מנצחים מידי ×Øוצחינו ודוקא ה×Øוצחים ההם, נקבעו בדע×ŖĀ ×”אנושיו×Ŗ כפושעים והדיהטים.
במה נעוׄ הוד נצחוננו ה×Ŗמידי? אין הוא בכח הפיזי של היהודים ולא עוד אלאĀ ×©×”×”×™×”טו×Øיה היהודי×Ŗ מלמד×Ŗ או×Ŗנו, כי בכל מקום שהמכנו על כוחנו ועוצםĀ ×™×“ינו, לא השגנו כמעט מאומה.
כוחנו האמי×Ŗי נעוׄ במצפוננו הנקי. מה גדול הוא כוחו של מצפון נקי, זה יוכל להע×Øיך ולהבין ×Øק הנ×Øדף, המעונה וההובל. אד×Øבה, נהו לשאול א×Ŗ אלפיĀ ×”פליטים של הגיהנום הנאצי, שאיבדו א×Ŗ בי×Ŗם ומשפח×Ŗם, ה×Ŗענו במחנו×Ŗ ×”×”×’×Ø,Ā ×Øיחפו בין חיים למוו×Ŗ, כלום אחד מהם היה מה×Øה×Ø ×‘×›×š דקה לה×Ŗחלף עם מעניו ו×Øודפיו.
חז"ל אומ×Øים, כי '×Øשעים יצ×Ø ×”×Ø×¢ שופטן' - היצ×Ø ×”×Ø×¢ הדן ומייה×Ø ××Ŗ ה×ØשעיםĀ ×›×œ ימי חייהם.
אל ×Ŗאמינו, כי יש בנמצא אדם חשוך מצפון, ישנם ×Øק ×Øשעים המנהים להטביע א×ŖĀ ×ž×¦×¤×•× × בנה×Øו×Ŗ דם, מנהים להחניק א×Ŗ קול מצפונם בזעקו×Ŗ ק×Øבנו×Ŗיהם, מנהיםĀ ×œ×”×›× ×™×¢ מצפונם ×Ŗח×Ŗ עול הגזל שבידיהם.
כמה נאה ויפה ה×Ŗמונה, שה×Ŗלמוד מש×Øטט לנו על הופו של טיטוה. ה×Ŗנפל על עםĀ ×—לש וחף מפשע ונצחו, הח×Øיב א×Ŗ קדשיו, גזל א×Ŗ אוצ×Øו×Ŗיו, ה×Ŗיימ×Ø ×›×™ ניצחĀ ×‘×—×Øבו השטופה דם א×Ŗ הכביכול בכבודו ובעצמו. הוא חוז×Ø ×œ×‘×™×Ŗו שבע ×Øצון,Ā ×˜×¢×•×Ÿ ×›×”×£ וזהב, אפוף מחנו×Ŗ של עבדים חדשים, ב×Øומא מצפה לו שע×Ø ×”× ×¦×—×•×ŸĀ ×”מפוא×Ø, לפ×Ŗ×¢ ב×Øד×Ŗו מן ההפינה זז משהו במצפונו, ב×Ŗחילה משהו קטן ופעוטĀ ×›×™×Ŗוש זעי×Ø, אולם או×Ŗו י×Ŗוש, אינו נו×Ŗן לו מנוח, הוא גדל ומ×Ŗפ×Ŗח ומעיק עלĀ ×ž×•×—ו כל ימי חייו ואז הוא מקנא במנוצחים, הוא המנצח הגדול.Ā ×›×š עולה בגו×Øלם של כל הע×Øיצים וה×Øודפים בכל ה×Ŗקופו×Ŗ, אצל מקצ×Ŗם במוקדם ואצל מקצ×Ŗם במאוח×Ø, אולם אין ניצול מכך.
המצפון היהודי היה מעולם נקי וישא×Ø ×’× נקי, כי בהופו של דב×Ø ×”×•× יונקĀ ×ž×”×Ŗו×Øה, ב×Øצונו או שלא ב×Øצונו. לא ×Øק המצפון של היהודים, אלא המצפון שלĀ ×›×œ עמי ה×Ŗ×Øבו×Ŗ היום הוא מושפע במיש×Øין או בעקיפין מה×Ŗו×Øה.
ההיהמה שלנו - 'אל ×Ŗק×Øי ח×Øו×Ŗ על הלוחו×Ŗ אלא חי×Øו×Ŗ על הלוחו×Ŗ', אינה ×ØקĀ ×ž×©×—ק מילים ג×Øידא, אלא אמ×Ŗ הגיוני×Ŗ טבעי×Ŗ ומושלמ×Ŗ. עש×Ø×Ŗ הדב×Øו×Ŗ האלוקיו×ŖĀ ×”×—×Øו×Ŗו×Ŗ ביד ה' על לוחו×Ŗ האבן וביחד עם זה על לוח לב האנשים בכל הדו×Øו×Ŗ,Ā ×Øק הם בלבד מהוגלים לטה×Ø ×•×œ×§×“×© א×Ŗ מצפון האדם, עד שגם המהפכו×Ŗ והשואו×ŖĀ ×”גדולו×Ŗ ביו×Ŗ×Ø, לא יוכלו ל×Øוצצו, אלא להיפך יאמצוהו ויעודדוהו ויעשוהוĀ ×œ×‘ן חו×Øין מושלם.
זהו ה×Øעיון העמוק של החי×Øו×Ŗ ומנקוד×Ŗ ×Øאו×Ŗ זו אנחנו זכאים יו×Ŗ×Ø ×ž×›×•×œ×Ā ×œ×—וג א×Ŗ זמן ח×Øו×Ŗנו השנה, ×Ŗוך ×Ŗקוה ודאי×Ŗ לגאולה שלימה לאנושיו×Ŗ בכלל ולעם היהודי בפ×Øט.


פהח כש×Ø ×•×©×ž×— - יהונ×Ŗן ג×Øילק

Ā 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Apr 27, 2016, 5:01:13ā€ÆPM4/27/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

גדולה האמונה מן ה×Øאייה. בכוחה של אמונה ×Øואים יו×Ŗ×Ø ×ž×ž×” ש×Øואים בעיניים! {חידושי ה×Øי"ם{

Ā 

הטטוה שבועי:

אין אומה עלי אדמו×Ŗ שמנ×Ŗ ההבל שלה דמ×Ŗה, ולו אף במקצ×Ŗ, לעמינו. הגלו×Ŗ הפכה להמלו של העם היהודי. אולם, עם יש×Øאל אינו מחשיב א×Ŗ הגלו×Ŗ כפ×Øק שלילי הפוגע בהמשך ד×Øכו, הוא הצליח להפוך א×Ŗ הגלו×Ŗ ל×Ŗקופה של יצי×Øה אדי×Øה, ל×Ŗקופה של ה×Ŗ×Øוממו×Ŗ נפשי×Ŗ ו×Øוחני×Ŗ וצי×Øוף פנימי.Ā ×’ם בגלו×Ŗ, למ×Øו×Ŗ הצ×Øו×Ŗ, הנהיונו×Ŗ והקשיים, שאבה האומה א×Ŗ חוהנה ה×Øוחני, והיא שעמדה ועומד×Ŗ לה עד עצם היום הזה.

Ā 

ציטוט שבועי:

העולם נש×Ŗנה ונ×Ŗחלף מאז, עמים שקעו ואבדו ואח×Øים הופיעו על במ×Ŗ ההיהטו×Øיה, חוג הא×Øׄ ה×Ŗ×Øחב, יבשו×Ŗ חדשו×Ŗ בצבצו ועלו מ×Ŗוך הימים, כוחו×Ŗ טבע בל×Ŗי משוע×Øים באו והקלו והנעימו א×Ŗ החיים ā€“ ו×Øק העם האחד הזה עודו קיים כמאז, עודו שומ×Ø ×¢×œ מנהגיו שלא נש×Ŗנו, נאמן לעצמו ושומ×Ø ×–×›×Ø ×”×‘×œ×•×Ŗ אבו×Ŗיו. ועוד הוא מ×Ŗפלל באו×Ŗן המילים בנו×Ŗ אלפי השנים אל אלוהיו, אלוהי הנצח. {בנימין זאב ה×Øצל}

Ā 

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

הד×Ø ×Øוהי...

קיבל×Ŗי מאבי הגדה ב×Øוהי×Ŗ מוע×Ŗק×Ŗ בכ×Ŗב יד, וע×Øכנו א×Ŗ ההד×Ø ×œ×¤×™ ההגדה. כשהגענו ל'כו×Øך' אמ×Ø ×™×•×”×£ מנדלוביׄ: אין לנו כאן מ×Øו×Ø ×œ×©×™×ž×• בין המצו×Ŗ, אך אין זה חשוב. מ×Øו×Ø ×”×•× הימן להבל ולייהו×Øים, וכאן יש לנו הבל של ממש. במחשבו×Ŗינו ובדמיוננו נשים א×Ŗ המ×Øו×Ø ×©×œ× ×• בין המצו×Ŗ. ... לכ×Øפה הש×Ŗמשנו בבצל, במקום ז×Øוע צלויה לקחנו קוביי×Ŗ בש×Ø ×‘×§×Ø × ×ž×” כש×Ø ×œ×¤×”×—, הצמדנו אליו גפ×Øו×Ø - כהמל לצלי. גם בפ×Øם וגם בפוטמה עשינו מעין יין לליל ההד×Ø, לפעמים מצימוקים, לפעמים מ×Øיב×Ŗ ×Ŗפוחי עׄ ב×Ŗוהפ×Ŗ מים, ועוד. במשך ימי החג לא בא לחם לפיהם של האהי×Øים הד×Ŗיים. א×Ŗ מעט המצו×Ŗ שהיו לנו חילקנו כך, שבכל יום ×Ŗהיה לנו מצה, במשך ימי הפהח אכלנו בעיק×Ø ×“×™×™×”×•×Ŗ. {ה×Øב שמעון ג×Øיליוה, אהי×Ø ×¦×™×•×Ÿ לשעב×Ø{



חג שבועי:

'הבי×Ŗ היש×Øאלי' / ×Øבי שמשון ×Øפאל הי×Øש

Ā 

עם יש×Øאל הוא העם היחיד שאינו מ×Ŗיי×Øא מפני המוו×Ŗ, מפני שכב×Ø ×‘×Øאשי×Ŗ ה×Ŗהוו×Ŗו לעם הוא חיהן א×Ŗ עצמו מפניו. כל או×Ŗם חוליים וחולשו×Ŗ המ×Ŗישים א×Ŗ כח קיומם של י×Ŗ×Ø ×”×¢×ž×™× וגו×Øמים למו×Ŗם ולהה×Ŗלקו×Ŗם מעל בימ×Ŗ ההיהטו×Øיה - אין להם שליטה על יש×Øאל. כב×Ø ×‘×©×¢×Ŗ ליד×Ŗו ה×Ŗגב×Ø ×¢×œ×™×”×, כאש×Ø ×”×‘×•×Øא, חי העולמים, המחיה א×Ŗ הכל, אמ×Ø ×œ×•: "בדמייך חיי". עם אש×Ø ×ž×Ŗחיל×Ŗ ב×Øיא×Ŗו נידון במשפט העמים למי×Ŗה, קם ל×Ŗחיה ונבח×Ø ×œ×”×™×•×Ŗ לעם הנצחי, אש×Ø ××™× ×• פוחד ממוו×Ŗ.

מדי שנה, מ×Ŗעו×Ø×Øים הז×Øעים הטמונים באדמה מ×Ŗ×Øדמ×Ŗ החו×Ø×£, ו×Øעננו×Ŗ חדשה זו×Øמ×Ŗ ב×Ŗוכם. הטבע מ×Ŗ× ×¢×Ø ×œ×§×Øא×Ŗ ×Ŗקומ×Ŗו, ובע×Ŗ ובעונה אח×Ŗ חוגג גם עם יש×Øאל-המל ×Ŗקומ×Ŗ האנושו×Ŗ, א×Ŗ חג ×Ŗקומ×Ŗו וגאול×Ŗו.

כל אש×Ø × ×˜×¢ ה' בלב העם בשע×Ŗ ×Ŗקומ×Ŗו, וכל הקניינים והע×Øכים אש×Ø ×—× ×Ÿ הבו×Øא א×Ŗ העם באו×Ŗם ימים קדומים, הם ה×Øעיונו×Ŗ, השאיפו×Ŗ והייעודים, אש×Ø ×œ×§×Øא×Ŗם מ×Ŗלהב העם מחדש בחג ה×Ŗקומה. ×Ŗעוד×Ŗו של יש×Øאל להיו×Ŗ כעין אצבע אלוקים, להצביע ×Ŗמיד לפני העמים על ×Ŗפקידם האמי×Ŗי, שיכי×Øו הכל בייעודם, עד לזמן המיוחל שבו ×Ŗימלא הא×Øׄ דעה א×Ŗ ה' כמים לים מכהים.

השם 'פהח' - משמעו×Ŗו שלווה בחצו×Ŗ הלילה, בלי כל פחד בב×Ŗיהם ובלבו×Ŗיהם של יש×Øאל. הם חיים בשלווה, למ×Øו×Ŗ ×”×”×¢×Øו×Ŗ המ×Ŗחוללו×Ŗ בחוׄ. אין הם מ×Ŗיי×Øאים בליל הגלו×Ŗ האפל. כי "ליל שימו×Øים הוא לה'" {שמו×Ŗ י"ב, מ"ב} - ה' שומ×Ø ×¢×œ הנ×Øדפים בלילה, גם כאש×Ø ×”×œ×™×œ×” אפל, ללא ×”×”×Ø ×•×›×•×›×‘, גם אז ה' ק×Øוב אליך ושומ×Ø ×¢×œ×™×š.

ה' הזהי×Ø ××Ŗ פ×Øעה מפני האשליה כי כהאו ה×Øם מקנה לו א×Ŗ הזכו×Ŗ לשעבד א×Ŗ העם כאוו×Ŗ נפשו ולשלול ממנו כל זכו×Ŗ של קניין פ×Øטי, של חיי משפחה ושל כבוד האדם בכלל. פ×Øעה ה×Øשה לעצמו להפ×Øיד בין איש לאש×Ŗו, להטביע א×Ŗ ילדיהם ביאו×Ø ×•×œ×“×›×× עד עפ×Ø. ולפ×Ŗ×¢ פ×Ŗאום, פ×Øעה שומע כי עם עבדים זה, אש×Ø ×”×™×• הפק×Ø ×‘×¢×™× ×™×•, אינו אלא "בני בכו×Øי יש×Øאל". "בני בכו×Øי" - הבכו×Ø ×‘×ž×©×¤×—×Ŗ האנושו×Ŗ, 'יש×Øאל' - שליח הה×Ŗגלו×Ŗ של גבו×Øו×Ŗ ה' בעולם. לכן ד×Øש ה' מפ×Øעה מלך מצ×Øים: "שלח א×Ŗ בני ויעבדוני" {שם ד', כ"ג}.

אך פ×Øעה לא ש×Ŗ לבו. על כן הוהיף ה' להזהי×Øו ולה×Ŗ×Øו×Ŗ בו. הפך א×Ŗ מימיו לדם, א×Ŗ עפ×Øו לכינים, ושילח בו א×Ŗ עש×Ø ×”×ž×›×•×Ŗ, בעוד בני יש×Øאל לא נפגעו כלל. כך למדו המצ×Øים לדע×Ŗ שכל הנב×Øאים נשמעים ומציי×Ŗים לו: המים, הא×Øׄ, האווי×Ø, צבא השמים וכל י×Ŗ×Ø ×Ŗופעו×Ŗ הטבע אינם אלא שלוחיו עושי ×Øצונו.

והנה, מ×Ŗקיימ×Ŗ ההבטחה שהבטיח ה' לאב×Øהם אבינו, אבי העבדים הללו: "וגם א×Ŗ הגוי אש×Ø ×™×¢×‘×•×“×• דן אנוכי" {ב×Øאשי×Ŗ ט"ו-י"ד}. מצ×Øים באו על עונשם ועם עבדים הפך לעם חופשי.

אם × ×Ŗבונן בחוק×Ŗ היהוד שחקק ה' כ×Ŗנאי לקיומם של בני אדם עלי אדמו×Ŗ, ניווכח כיצד הפך א×Ŗ העבד לאדם היודע ומכי×Ø ××Ŗ חי×Øו×Ŗו. הדב×Ø × ×¢×©×” בשב×Ŗ הגדול, כאש×Ø ×”×¢×‘×“ עדיין היה עבד. אף על פי כן ק×Øא להם ה' בנוכחו×Ŗ משעבדיהם, × ×Ŗן להם ×Øכוש, בי×Ŗ ומשפחה, ועו×Ø×Ø ×‘×”× א×Ŗ ×Øוח הצדק והאהבה.

כך יהד וכונן ה' א×Ŗ האומה היש×Øאלי×Ŗ על ידי מעשה מצווה: "ויקחו להם איש שה לבי×Ŗ אבו×Ŗ". כאן באו לידי ביטוי ×Øגשו×Ŗ האח×Øיו×Ŗ והאהבה ההדדי×Ŗ. שניהם, גם האיש וגם שכנו, נו×Ŗ×Øים בני חו×Øין ועצמאיים, מ×Ŗוך הע×Øכ×Ŗ האישיו×Ŗ של כל אחד.

זו הי×Ŗה המ×Ŗנה של שב×Ŗ הגדול. ב×Ŗוך א×Øבעה ימים למד האדם מיש×Øאל ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ עצמו בן חו×Øין. הוא אף למד ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ עצמו כחלק בל×Ŗי נפ×Øד מהעם, כענף באילן המשפחה הגדול. עם זא×Ŗ למד לה×Ŗחב×Ø ×¢× שכנו מ×Ŗוך חיבה. וכל המהג×Øו×Ŗ הללו של משפחה ושכנו×Ŗ ה×Ŗלכדו והש×Ŗלבו כחוליו×Ŗ בשלשל×Ŗ של אהבה.

והנה ק×Øב ובא יום הא×Øבעה עש×Ø ×œ×—×•×“×©. כאן הצט×Øפו ייעודיו ההיהטו×Øיים של כלל יש×Øאל על מהג×Øו×Ŗיהם המשפח×Ŗיו×Ŗ והחב×Ø×Ŗיו×Ŗ שנ×Ŗהוו באו×Øח חופשי. מכלול זה של משפחו×Ŗ וחוגי שכנים הפך והיה לעם.

בידו החזקה ובז×Øועו הנטויה נשא או×Ŗם ה' על כנפי נש×Øים. הוציאם מהשעבוד והעוני אל הע×Ŗיד אש×Ø ×‘×• ימצאו כולם א×Ŗ היהוד המשו×Ŗ×£ של חייהם בכל ×Ŗקופו×Ŗ ההיהטו×Øיה, ו×Ŗעוד×Ŗם ×Ŗהיה לגלו×Ŗ לעולם כולו א×Ŗ זיו השכינה וא×Ŗ ד×Øכי הנועם שלה.

זהו ×Øעיון הה×Ŗקדשו×Ŗ בחיי היחיד, הבי×Ŗ והמשפחה, הקהילה והעם. נקוד×Ŗ המוקד של חוק×Ŗ האומה, אש×Ø ×‘×” ה×Ŗפ×Ŗחו וצמחו חיי העם וחי×Øו×Ŗו, לא הי×Ŗה בבי×Ŗ המקדש. נקוד×Ŗ המוקד הי×Ŗה דווקא בבי×Ŗ היהודי - "ולקחו מן הדם ונ×Ŗנו על ש×Ŗי המזוזו×Ŗ ועל המשקוף" {שם ז'}. במצ×Øים שימשו המזוזו×Ŗ והמשקוף כמזבחו×Ŗ. המשקוף המהמל א×Ŗ הגג, קובע א×Ŗ מקום ×Øכושו של האדם, המוגד×Ø ×•×”×ž×•×’×Ÿ מפני שלטון הטבע. המזוזו×Ŗ מהמלו×Ŗ א×Ŗ כ×Ŗלי הבי×Ŗ וקובעו×Ŗ א×Ŗ הגבולו×Ŗ שבין אדם לשכנו.

או×Ŗה מד×Øגה גבוהה של קדושה, שאליה העלה קו×Øבן הפהח א×Ŗ יש×Øאל באו×Ŗו ליל פהח במצ×Øים, "היא שעמדה לאבו×Ŗינו ולנו" (הגדה של פהח) והפכה לזכו×Ŗנו הנצחי×Ŗ. היא אש×Ø ×§×™×™×ž×” או×Ŗנו בכל ×”×¢×Øו×Ŗ ה×Ŗקופו×Ŗ והנחילה לנו א×Ŗ ניצחוננו ההופי. א×Ŗ מקדשנו קיפחנו וכל מזבחו×Ŗינו נה×Øהו, אבל נו×Ŗ×Ø ×œ× ×• הבי×Ŗ היהודי שנוהד בחצי הלילה של פהח מצ×Øים, עם מכלול המידו×Ŗ הטובו×Ŗ: אהבה הדדי×Ŗ בין הו×Øים לילדים, אהב×Ŗ בני הזוג, שאיפה לחי×Øו×Ŗ, לצדק ולאחווה.

מע×Ŗה, היה העם מובטח מפני המוו×Ŗ, או×Ŗו מוו×Ŗ המכחיד עמים וממלכו×Ŗ. אפילו כאש×Ø ××™×‘×“ העם א×Ŗ עצמאו×Ŗו המדיני×Ŗ, כאש×Ø ×”×™×• המזבח וההיכל לאפ×Ø, והעם גלה ונפוׄ בין העמים - היה לו בי×Ŗו למקלט ומחהה. בחיק המשפחה מצא היהודי מקום נאו×Ŗ לנטוע א×Ŗ אוהלו, א×Ŗ הבי×Ŗ היהודי-בי×Ŗ ה' השוכן ב×Ŗוך בני יש×Øאל.

Ā 

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ אח×Øי מו×Ŗ / Ā 'שעי×Ø ×œ×¢×–××–×œ'Ā 

Ā 

"ולקח א×Ŗ שני השעי×Øים והעמיד או×Ŗם לפני ה' פ×Ŗח אהל מועד. ונ×Ŗן אה×Øן על שני השעי×Øים גו×Øלו×Ŗ, גו×Øל אחד לה' וגו×Øל אחד לעזאזל. והק×Øיב אה×Øן א×Ŗ השעי×Ø, אש×Ø ×¢×œ×” עליו הגו×Øל לה' ועשהו חטא×Ŗ. והשעי×Ø, אש×Ø ×¢×œ×” עליו הגו×Øל לעזאזל, יעמד חי לפני ה' לכפ×Ø ×¢×œ×™×•, לשלח או×Ŗו לעזאזל המדב×Ø.{ויק×Øא ט"ז, ז'-כ"ב}

Ā 

שני שעי×Øים עמדו ביום כיפו×Ø ×‘×—×¦×Ø ×”×ž×§×“×©. האחד נשחט ודמו הובא אל הקודש פנימה, ואילו השעי×Ø ×”×©× ×™ הובל בד×Øך השניה אל צוק העזאזל, וממנו צנח אל ה×Ŗהום.

×Øק הגו×Øל שיטיל הכהן עומד ליצו×Ø ×—×™×„ בין שני השעי×Øים. הוא זה שיכ×Øיע מי משני שעי×Øים ×Ŗאומי זהו×Ŗ אלו יהיה ק×Øבן לה', ומי יו×Øחק אל מעב×Ø ×œ×ž×—×™×¦×”.

מה אמ×Ø ×”×˜×›×” לאדם מיש×Øאל שעלה לה×Ŗבונן בו בחצ×Ø ×”×ž×§×“×©?

במעשה השעי×Øים הש×Ŗקפה בבוא×Ŗו כפול×Ŗ הפנים. אישיו×Ŗו, השבויה ביד ×”×”×Ŗי×Øה והניגוד, עמדה מול עיני ×Øוחו בחדו×Ŗ מלאה. בעל הלב ה×Øגיש והמבין מצא קוי דמיון ×Øבים בין האדם ושעי×Ø ×”×¢×™×–×™×. הוא ידע, שכמו העז, ניחן גם הוא בכח ה×Ŗנגדו×Ŗ, במעל×Ŗ העקשנו×Ŗ ובמיד×Ŗ העזו×Ŗ.

בבואו ביום הכיפו×Øים לחצ×Ø ×”×ž×§×“×©, הבחין בשני השעי×Øים הניצבים בפ×Ŗחו - שנים, הדומים בכול. שני שעי×Øים (או בני אדם) הזהים ב×Ŗכלי×Ŗ, ללא כל הימן חיצוני שיצביע על הבדל כלשהו ביניהם. אך על ×”×£ בי×Ŗ המקדש נפ×Øדו×Ŗ ד×Øכיהם. שם, במקום בו מגיעים מעשי האדם לבחינה ב×Øו×Øה, מ×Ŗגלה הפע×Ø ×‘×™×Ÿ השנים. האחד לה', ואילו ×Øעהו ā€“ לעזאזל.

שני השעי×Øים הללו מ×Ŗגוששים בלבו של כל אדם.

בידינו להיו×Ŗ בבחינ×Ŗ "שעי×Ø ×œ×”'". כלומ×Ø, לה×Ŗנגד לכל הגי×Øויים הפנימיים והחיצוניים המפ×Ŗים או×Ŗנו, או להיו×Ŗ בבחינ×Ŗ השעי×Ø ×œ×¢×–××–×œ: להפעיל א×Ŗ כח הה×Ŗנגדו×Ŗ שבק×Øבנו בהי×Øוב עז לשמוע בקול ה'.

כלומ×Ø, שני שעי×Øים אלו שנפ×Øדו ד×Øכיהם, מגלים לאדם שהוא אישי×Ŗ ניצב ×Ŗמיד על פ×Øש×Ŗ ד×Øכים מוה×Øי×Ŗ. בידו ני×Ŗ× ×Ŗ האפש×Øו×Ŗ לבחו×Ø ×‘××™×–×• מש×Ŗי הד×Øכים יחליט לצעוד. בן חו×Øין הוא להכ×Øיע כיצד ינצל א×Ŗ כוחו×Ŗ האיפוק והה×Ŗנגדו×Ŗ הטבועים בו, נגד מי י×Ŗקומם, ונגד מי י×Ŗייצב.

כי זהים היו בכול לפני הטל×Ŗ הגו×Øל, לא הי×Ŗה כל היבה מהו×Ŗי×Ŗ, גו×Øל אישי או חב×Ø×Ŗי כלשהו (בגובה, ביופי, בכוח או בממון) שיחייבו בחי×Ø×Ŗ כיוון זה או אח×Ø. ההחלטה הי×Ŗה חופשי×Ŗ (וכשמדוב×Ø ×‘×©×¢×™×Ø ā€“ הוטל הגו×Øל על ידי הכהן). החלטה חופשי×Ŗ, ה×Ŗלויה אך ו×Øק ב×Øצונו של האדם, המחליט לאן פניו מועדו×Ŗ. על כן, לעולם לא יטען אדם: "מה יכול×Ŗי לעשו×Ŗ? דחף שלא ני×Ŗן לכיבוש ג×Øם לי לנהוג כפי שנהג×Ŗי".

ללמד א×Ŗ המ×Ŗבונן, שאם יחליט בע×Ŗ הה×Ŗנגשו×Ŗ בין ה×Øצון לחטוא לבין הע×Øך המוה×Øי, להעדיף א×Ŗ הע×Øך ולה×Ŗייצב מול ×Ŗשוק×Ŗ החטא ā€“ מק×Øיב הוא או×Ŗה שעה קו×Øטוב מיצ×Øו ה×Ø×¢ וממי×Ŗ אחוז מהויים מאנוכיו×Ŗו הדואג×Ŗ ×Øק לעצמה. "מוו×Ŗ" זה מהווה פ×Ŗח לחיים חדשים. הווי×Ŗו הפנימי×Ŗ זוכה לה×Ŗעלו×Ŗ המעדנ×Ŗ א×Ŗ נשמ×Ŗו, והיא מביאה או×Ŗה אל שע×Øי מקדש המעשים הטובים, ש×Ŗובילהו בד×Øך העולה עד לקודש הקודשים.

מולו ניצב השעי×Ø ×œ×¢×–××–×œ. הוא מייצג א×Ŗ האדם וא×Ŗ החב×Øה, שלעולם אינם מוכנים לוו×Ŗ×Ø, ולו במשהו, מן השאיפו×Ŗ החומ×Øיו×Ŗ למען הע×Øך המוה×Øי הטהו×Ø. לעולם לא יהוגו מן האנוכיו×Ŗ, מיצ×Ø ×”×›×‘×•×“ וההש×Ŗלטו×Ŗ, מ×Øקבון הקנאה ומטומא×Ŗ השנאה.

הוא נשא×Ø ×—×™. 'שלם עם עצמו'. בוודאי, מלא ×Øחמים על ×Øעהו שזה ×¢×Ŗה נשחט. הוא, לא הק×Øיב דב×Ø ×ž×¢×¦×ž×™×•×Ŗו הגשמי×Ŗ למען ה×Øוח והמוה×Ø. על כן, א×Ŗ ×”×£ היכל המקדש לא עב×Ø. ד×Øכו מובילה או×Ŗו אל מחוׄ ל×Ŗחום מושבם של הב×Øיו×Ŗ בכלל, אל ד×Øך ללא מוצא ā€“ למדב×Ø. אל ה×Ŗ×Øהקו×Ŗ בל×Ŗי נמנע×Ŗ ב×Ŗהום האבדון, שמעב×Ø ×œ×¦×•×§ העזאזל.


{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

מועדים לשמחה - חג שמח - שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק

Ā 

Ā 

Ā 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
May 6, 2016, 3:35:54ā€ÆAM5/6/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:Ā 
ומה עלה לנו מכל שיווי הזכויו×Ŗ שלנו בגולה? מב×Øלין - ×¢×Øש ההשכלה החילוני×Ŗ והה×Ŗבוללו×Ŗ - נפ×Ŗחה ה×Øעה.. ושוב × ×Ŗחדשו הגיטאו×Ŗ, והגיטאו×Ŗ הפכו לב×Ŗי מטבחיים...Ā {ה×Øב משה אביגדו×Ø ×¢×ž×™××œ}

הטטוה שבועי:
השואה באה וטפחה על פנינו. אם מדינה 'מ×Ŗקדמ×Ŗ' ו'×Ŗ×Øבו×Ŗי×Ŗ' כג×Øמניה עוללה לעם היהודי מה שעוללה, איזו ה×Ŗקדמו×Ŗ ואיזו ×Ŗ×Øבו×Ŗ היא זו?Ā ×œ× זו בלבד שה×Ŗקדמו×Ŗ המדע והטכניקה לא מנעו א×Ŗ ה×Øצח הנו×Øא, אלא שהוא גם מן הגו×Øמים הישי×Øים שלו.

ציטוט שבועי:
הקש×Ø ×‘×™×Ÿ האמנציפציה והאנטישמיו×Ŗ המוד×Øני×Ŗ הוא היב×Ŗי ומהו×Ŗי, והדב×Ø ×›×•×œ×œ א×Ŗ האנטישמיו×Ŗ על כל גילוייה. {אליעז×Ø ×œ×™×‘× ×”}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
שאלה...
הנאצים כלאו 100 ילדים, ובכוונ×Ŗם ל×Øצוח או×Ŗם מח×Ø ×‘×‘×•×§×Ø. הבן שלי נמצא ביניהם. אני יכול לשחד א×Ŗ השומ×Øים כדי שישח×Ø×Øו א×Ŗ בני, אך אם אעשה זא×Ŗ, הנאצים יחטפו ילד של מישהו אח×Ø, כ×Ŗחליף לבן שלי. ×Øבי, האם מו×Ŗ×Ø ×œ×™ לשחד א×Ŗ השומ×Øים בכדי שישח×Ø×Øו א×Ŗ בני? {שאלה שנשאל ה×Øב אב×Øהם אש×Øי בגטו קובנא}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ קדושים {בא"י} / '×Øאש גדול'
"לא ×Ŗקום ולא ×Ŗטו×Ø ×•××”×‘×Ŗ ל×Øעך כמוך אני ה'" {ויק×Øא י"ט י"ח}

כלום הצו "לא ×Ŗקום ולא ×Ŗטו×Ø", פי×Øושו, שעל האדם לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ זכויו×Ŗיו? וכיצד באמ×Ŗ ני×Ŗן לה×Ŗגב×Ø ×¢×œ ×Øגשו×Ŗ הנקמה?
לכאו×Øה, הפ×Øשה דו×Øש×Ŗ מאי×Ŗנו דפוהי ה×Ŗנהגו×Ŗ כמעט לא ב×Ŗחום היכול×Ŗ האנושי×Ŗ. היא מציגה לפנינו נו×Øמו×Ŗ של ×Ŗגובה, הנוגדו×Ŗ א×Ŗ ההפונטאניו×Ŗ שבן דו×Øנו ש×Ø ×œ×” שי×Øי ×Ŗהילה. במבט ×Øאשון הן × ×Øאו×Ŗ כד×Øישה להיכנע לאלימו×Ŗ, כשעל האדם שנעשה לו עוול לבלום א×Ŗ עצמו.

×Øש"י ממחיש לנו להלן היטואציה של נקימה ונטי×Øה:
אמ×Ø ×œ×•: השאילני מגלך.
אמ×Ø ×œ×•: לא.
למח×Ø, אמ×Ø ×œ×• (×”×”×Øבן): השאילני ק×Øדומך.
אמ×Ø ×œ×•: איני משאילך, כד×Øך שלא השאל×Ŗני.
זו היא נקימה.
ואיזו היא נטי×Øה?
אמ×Ø ×œ×•: השאילני ק×Øדומך.
אמ×Ø ×œ×•: לא.
למח×Ø ××ž×Ø ×œ×• (×”×”×Øבן): השאילני מגלך.
אמ×Ø ×œ×•: הא לך, איני כמו×Ŗך שלא השאל×Ŗני.
זו היא נטי×Øה. שנוט×Ø ××™×‘×” בליבו, אף על פי שאינו נוקם.

הבה ונ×Øד לעומק הדב×Øים.
ביקש×Ŗ מידידך שישאיל לך א×Ŗ מגלו והוא ×”×™×Øב. הוא לא ג×Øם לך כל נזק, לא פגע ב×Øכושך. הוא בהך הכל מנע ממך טוב×Ŗ הנאה. אהו×Ø ×œ×š, אומ×Ø ×”×¤×”×•×§, לנקום בו ב×Ŗגובה על ה×Ŗנהגו×Ŗו האנוכי×Ŗ.

×Ŗפקידם המ×Ŗחלף של המגל והק×Øדום במשל זה, ממחיש לנו מה נאה×Ø ×‘× ×§×™×ž×” ומדוע.
הפח×Ŗ של המגל ×Øב בה×Øבה מפח×Ŗ הק×Øדום. המגל זקוק להשחזה ונפגם בי×Ŗ×Ø ×§×œ×•×Ŗ. בהחלט י×Ŗכן שההי×Øוב להשאיל א×Ŗ המגל אינו נובע מצ×Øו×Ŗ עין. י×Ŗכן בהחלט שבעל המגל חושש מן הנזק שיג×Øום השואל לכלי עדין זה. זכו×Ŗו הלגיטימי×Ŗ לשמו×Ø ×¢×œ ×Øכושו, אין הוא חייב להפהיד א×Ŗ כליו.
השואל שנפגע מהי×Øוב בעל המגל, אינו מוכן להשאיל לו א×Ŗ ק×Øדומו. כוונ×Ŗ ×”×”×™×Øוב הינה אח×Ŗ בלבד: ל×Ŗ×Ŗ ביטוי לכעה ולשנאה הלוחשים ×¢×Ŗה בלבו כלפי חב×Øו.
ה×Ŗו×Øה אוה×Ø×Ŗ ×Ŗגובה של שנאה.
כאש×Ø ×”×©× ×™ משאיל לו א×Ŗ הק×Øדום, אך מצ×Ø×£ א×Ŗ המשפט: "א×Ŗה ×Øואה, אני לא כמוך, אני כן משאיל לך" - הוא עב×Ø ×¢×œ איהו×Ø ×Ŗו×Øה של נקימה. על המשאיל להשאיל לו א×Ŗ חפציו בשמחה, ללא שמׄ של ×Øגשי ×›×¢×” או ה×Ŗנשאו×Ŗ.

יפה מאד! ישאל השואל, האמנם י×Ŗכן לד×Øוש ה×Ŗנהגו×Ŗ הנקייה כליל מ×Øגשו×Ŗ טבעיים? הלא אנו בש×Ø ×•×“×, יצו×Øים עם ×Ŗחושו×Ŗ, אינהטינקטים ויצ×Øים?!
הינך צודק, ודאי לא ני×Ŗן לד×Øוש זא×Ŗ מן האדם. על כן מהיים הפהוק האוה×Ø × ×§×™×ž×” ונטי×Øה, במלים: "אני ה'".
ככל שגוב×Ø×Ŗ בלב האדם ההכ×Øה במציאו×Ŗ האלוקים, כן זוכה הוא למבט גבוה ומקיף בי×Ŗ×Ø ×©××Ŗ על החיים בכלל ועל מצבו כאדם בפ×Øט. ככל שהכ×Øה זו חיה ו×Ŗוהה×Ŗ בק×Øבו, כן נמוגים מאליהם ×Øגשו×Ŗ השנאה וצ×Øו×Ŗ העין. אידיאל האהבה הגדול הממלא א×Ŗ הלב, ממה א×Ŗ ×Ŗחושו×Ŗ המשטמה.


{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

שב×Ŗ שלום - חודש טוב - קיׄ ב×Øיא - יהונ×Ŗן ג×Øילק

Ā 


ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
May 12, 2016, 2:13:30ā€ÆPM5/12/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

"כי א×Ŗ כל הא×Øׄ אש×Ø ××Ŗה ×Øואה - לך א×Ŗננה" {ב×Øאשי×Ŗ י"ג, ט"ו}

Ā 

הטטוה שבועי:

האהבה הפנימי×Ŗ והעמוקה בין עם יש×Øאל לא×Øׄ יש×Øאל, היא אהבה אש×Ø ××œ×¤×™ שנו×Ŗ נדודים וני×Ŗוק לא יכלו לה. מיום גלו×Ŗ יש×Øאל מא×Øצו לא חדלו היהודים לנהו×Ŗ להגיע אליה כדי לזכו×Ŗ לחונן א×Ŗ עפ×Øה. יחידים וקבוצו×Ŗ עזבו ועוזבים א×Ŗ א×Øצו×Ŗיהם וא×Ŗ ×Øכושם אל ×¢×Øש מולד×Ŗם.

Ā 

ציטוט שבועי:

הטלי×Ŗ אש×ØĀ ×‘×” × ×Ŗעטף ב×Ŗפיל×Ŗנו, טלי×Ŗ זו היא המלנו! נוציא נא א×Ŗ הטלי×ŖĀ ×ž× ×Ø×Ŗיקה ונגולל או×Ŗה לעיני יש×Øאל ולעיני כל העמים. {דוד וולפהון, מעצב דגל יש×Øאל}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
מאחו×Øי ההיפו×Ø...

בהע×Ø×Ŗ מלחמ×Ŗ העולם ה×Øאשונה, נאה×Ø ×‘×—×•×Ø ×™×©×™×‘×”, יליד ג×Øמניה, באשמ×Ŗ ×Øיגול לטוב×Ŗ הג×Øמנים, וה×Ŗובע ה×Øוהי ביקש לגזו×Ø ×¢×œ×™×• גז×Ø ×“×™×Ÿ מוו×Ŗ.
×Øבי יש×Øאל מאי×Ø ×”×›×”×Ÿ הידוע בכינויו ā€“ ה'חפׄ חיים' הגיע למשפט להעיד על חפו×Ŗו. לאח×Ø ×©×”×™×™× א×Ŗ דב×Øיו, ביקש ההנגו×Ø ×ž×”×©×•×¤×˜×™× הצבאיים לה×Ŗ×™×™×—×” לעדו×Ŗו כקובע×Ŗ ופ×Ŗח ואמ×Ø: היודעים א×Ŗם מיהו האדם שהעיד כאן? אהפ×Ø ×œ×›× היפו×Ø ×©×”×•×¤×Ø ××•×“×•×Ŗיו:
פעם חד×Ø ×’× ×‘ לבי×Ŗו וגנב א×Ŗ פמוטי הנחוש×Ŗ של שב×Ŗ - חפצי הע×Øך היחידים שהצליח למצוא. כש×Øאה זא×Ŗ ה'חפׄ חיים', מיד ×Øׄ אח×Øיו וק×Øא בקול: מחול לך, ה×Øיני מפקי×Øם.
ההיפו×Ø ×¢×•×Ø×Ø ×Øושם עז, שה×Ŗפוגג מיד כאש×Ø ×’×—×Ÿ אב בי×Ŗ הדין ושאל בהפקנו×Ŗ: וא×Ŗה, אדוני ההנגו×Ø, מאמין להיפו×Ø?!
ענה ההנגו×Ø: נניח שלא, אבל עובדה היא, אדוני השופט, שאודו×Ŗיך לא ×Øווחים היפו×Øים כאלו...


פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ אמו×Ø / 'צע×Ø ×‘×¢×œ×™ חיים'

"שו×Ø ××• שה, או×Ŗו וא×Ŗ בנו לא ×Ŗשחטו ביום אחד" {ויק×Øא כ"ב, כ"ח}.

Ā 

הבהמו×Ŗ והחיו×Ŗ הן יצו×Øים חיים, נושמים ומ×Øגישים. מו×Ŗ×Ø ×œ××“× לשחטן ולהעלו×Ŗן לק×Øבן, כשם שה×Øשו×Ŗ בידו לאכול מבש×Øן. אולם, גם בשע×Ŗ השחיטה עליו לזכו×Ø ×©××™×Ÿ הי×Ŗ×Ø ×”××›×™×œ×” והזביחה מ×Ŗי×Ø ×œ×• לה×Ŗעלם מ×Øגשו×Ŗיהן.
אזה×Øה זו כלולה באיהו×Ø ×”×Ŗו×Øה המכונה בשם: 'צע×Ø ×‘×¢×œ×™ חיים'. האיהו×Ø ×‘×•× ×” מודל של ה×Ŗייחהו×Ŗ לעולם החי. ה×Ŗו×Øה דנה בו במקומו×Ŗ מהפ×Ø ×•×›×œ פעם מאהפקט שונה. בפ×Øש×Ŗ אמו×Ø ×ž×Ŗ×™×™×—×”×Ŗ ההו×Øאה ישי×Øו×Ŗ לעניין השחיטה וההק×Øבה.
ביום שא×Ŗה שוחט א×Ŗ הפ×Ø ×”××‘ או א×Ŗ הפ×Øה האם, אל ×Ŗיטול גם א×Ŗ נפשו של העגל - הבן שנולד מהם. צו זה חל גם על מק×Øה הפוך. ביום שבו נשחט העגל, אהו×Ø ×œ×©×—×•×˜ גם א×Ŗ האם או א×Ŗ האב.

מה טמון בהו×Øאה זו?
×Øגישו×Ŗ ל×Øגשו×Ŗ הבהמה ומודעו×Ŗ אנושי×Ŗ לעובדה זו, המוהיפה נופך חיובי ל×Ŗכונ×Ŗ ה×Øחמים הבהיהי×Ŗ בלבנו.

וכה הם דב×Øי ה×Øמב"ם בהפ×Øו הפילוהופי 'מו×Øה נבוכים':
אהו×Ø ×œ×©×—×•×˜ או×Ŗו וא×Ŗ בנו ביום אחד, להשמ×Ø ×•×œ×”×Øחיק מלשחוט א×Ŗ שניהם, הבן לעיני האם, כי צע×Ø ×‘×¢×œ×™ חיים בזה גדול מאד. אין הפ×Øש בין צע×Ø ×”××“× עליו וצע×Ø ×©××Ø ×‘×¢×œ×™ חיים. כי אהב×Ŗ האם ו×Øחמיה על הולד אינו נמשך אח×Ø ×”×©×›×œ, ×Øק אח×Ø ×›×•×— הפועל המדמה (×Ŗכונ×Ŗ הדמיון), הנמצא ב×Øוב בעלי החיים, כמו שנמצא באדם (שם חלק ג').

דב×Øים אלו הם מפ×Ŗח להע×Øכה נכונה של עולם החי, שעליו מבוהה×Ŗ מע×Øכ×Ŗ הצווים של 'צע×Ø ×‘×¢×œ×™ חיים'.
×Ŗחוש×Ŗ עליונו×Ŗו של האדם גו×Øמ×Ŗ לו לחשוב שהיקום על הדומם, הצומח והחי שבו - הדום הוא ל×Øגליו, וה×Øשו×Ŗ בידו לעשו×Ŗ בו ככל העולה על ×Øוחו. השקפ×Ŗ ה×Ŗו×Øה בעניין זה שונה. מעמדנו המיוחד בעולם נובע מן הנשמה השוכנ×Ŗ בק×Øבנו, מן הדע×Ŗ וההכ×Øה שעליהן חונכנו. אכן, אלו מעניקים לנו זכויו×Ŗ י×Ŗ×Ø, אולם לא בלי גבול. במישו×Ø ×©×¢×œ×™×• אנו והבהמה מ×Ŗייצבים כשווים - אין לנו זכויו×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×ž×ž× ×”. המע×Øכ×Ŗ הביולוגי×Ŗ והאינהטינקטיבי×Ŗ בגוף האדם ובגוף הבהמה דומה. כשם שב×Øו×Ø ×œ× ×• שאהו×Ø ×œ×¤×’×•×¢ ב×Øחמי האם האנושי×Ŗ, מאו×Ŗה היבה עצמה אהו×Ø ×œ× ×• לפגוע גם ב×Øחמי הפ×Øה על פ×Øי בטנה.

שני הוגי ה×Øחמים נובעים מאו×Ŗו מקו×Ø, מאינהטינקט דומה. כבד או×Ŗו בכל מק×Øה. שחיט×Ŗ שניהם ביום אחד היא ×Ŗוהפ×Ŗ כאב מיו×Ŗ×Ø×Ŗ ל×Ŗחושו×Ŗיהם, הנפגעו×Ŗ בלאו הכי. על כן, המ×Ŗעלם מעובדה זו מוהיף קו של אכז×Øיו×Ŗ לנשמ×Ŗו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
May 19, 2016, 4:44:52ā€ÆPM5/19/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:
הוו מ×Ŗונים בדין. {מהכ×Ŗ אבו×Ŗ א', א'}

הטטוה שבועי:
לשווא נחפש היבו×Ŗ לשנא×Ŗ יש×Øאל. גם אם ×Ŗמצאנה היבו×Ŗ לשנאה זו, ההיבו×Ŗ אינן גו×Øם לשנאה. ההיבו×Ŗ הן פ×Øי מחשבו×Ŗ של אלו שביקשו להצטדק ולההבי×Ø ××Ŗ שנא×Ŗם ליש×Øאל. מהיבה זו מש×Ŗנו×Ŗ גם ההיבו×Ŗ, בה×Ŗאם לזמן ולמקום.

ציטוט שבועי:
אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבו×Ŗינו שמ×Øו על המהו×Ø×Ŗ בשבילנו. {בנימין זאב ה×Øצל}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

מכ×Ŗב יהודי גאה

להיו×Ŗ או לא להיו×Ŗ אז×Øח א×Øׄ זו או אח×Ø×Ŗ הוא עניינו הפ×Øטי של כל אדם. באי ההכמ×Ŗכם להכי×Ø ×‘×•×•×™×Ŗו×Øי על האז×Øחו×Ŗ ההובייטי×Ŗ שלי, אינכם יכולים לכפו×Ŗ עלי להיו×Ŗ אז×Øח נאמן של ב×Øי×Ŗ המועצו×Ŗ.

אני יהודי, נולד×Ŗי יהודי, ואני ×Øוצה לחיו×Ŗ א×Ŗ חיי כיהודי...ואינני ×Øוצה להיטמע על ידי עם כלשהו...כיהודי אני הבו×Ø ×©××Øׄ יש×Øאל היא מולד×Ŗי, מולד×Ŗ עמי והמקום היחיד על פני כדו×Ø ×”××Øׄ שבו קיימ×Ŗ מדינה יהודי×Ŗ עצמאי×Ŗ, ואני ככל יהודי אח×Ø, בעל זכו×Ŗ בל×Ŗי מפוקפק×Ŗ לחיו×Ŗ באו×Ŗה מדינה...

לעם היהודי ישנה זכו×Ŗ משלו למדינה עצמאי×Ŗ משלו, וכל יהודי יהיו מגו×Øיו אש×Ø ×™×”×™×•, יש לו זכו×Ŗ לחיו×Ŗ במדינה היהודי×Ŗ...

איני ×Øוצה להיו×Ŗ אז×Øח של א×Øׄ אש×Ø ×‘×” × ×Ŗונים היהודים לה×Ŗבוללו×Ŗ כפויה, ואש×Ø ×‘×” נוטלים מבני עמי א×Ŗ אוצ×Øו×Ŗיהם ה×Ŗ×Øבו×Ŗיים... מדכאים הפצ×Ŗ כל הפ×Øו×Ŗ על ההיהטו×Øיה של העם היהודי... Ā {מכ×Ŗבו שלĀ ×™××©×” קאזקוב (יעקב קדמי) להובייט העליון}


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ בה×Ø / 'קיצוׄ ×Øוחבי'


"וקדש×Ŗם א×Ŗ שנ×Ŗ החמשים שנה וק×Øא×Ŗם ד×Øו×Ø ×‘××Øׄ לכל יושביה... ושב×Ŗם איש אל אחוז×Ŗו ואיש אל משפח×Ŗו ×Ŗשובו..." {ויק×Øא כ"ה, י'-י"ג}.


לאח×Ø ×›×™×‘×•×© יהושע, זכה כל שבט לנחל×Ŗו. נחל×Ŗ השבט עצמו חולקה בין ×Øאשי ב×Ŗי האב. כל אחד מבני יש×Øאל זכה לאדמה פ×Øטי×Ŗ, שהי×Ŗה ×Øכושו.

זהו מצב מבו×Øך, אידיאלי לפ×Øט ולחב×Øה. אולם, יש להניח שמצב חלוקה ×Øאשוני זה לא נשמ×Ø ×œ××•×Øך ימים. המציאו×Ŗ הכלכלי×Ŗ חזקה מכל ×Ŗיאו×Øיה על שוויון, על זכויו×Ŗ ועל צדק. בני יש×Øאל החלו בוודאי גם להחו×Ø ×‘×¦×“ חיי החקלאו×Ŗ שפי×Ŗחו. אדמו×Ŗ נקנו ונמכ×Øו. נחלו×Ŗ החליפו ידיים. וב×Ŗוך שנים לא ×Øבו×Ŗ נוצ×Øה, ללא הפק, מפה חדשה של א×Øׄ יש×Øאל. מפה מנומ×Ø×Ŗ באחוזו×Ŗ גדולו×Ŗ. א×Øׄ, שנחלו×Ŗ ×Øחבו×Ŗ ידיים הפכו ל×Øכוש הפ×Øטי של יחידים. היוזמה והז×Øיזו×Ŗ של המעטים הפכה או×Ŗם לעילי×Ŗ כלכלי×Ŗ. לעומ×Ŗם, גדל בה×Ŗמדה גם ציבו×Ø ×—×”×Øי הק×Øקע, שהאילוׄ הכלכלי שינה א×Ŗ מצבם לחלוטין. כך נוצ×Ø ×¤×¢×Ø ×—×‘×Ø×Ŗי בולט.

עד שנ×Ŗ החמישים...

ביום הכיפו×Øים של שנ×Ŗ היובל ×Ŗקע השופ×Ø ××Ŗ ×Ŗקיע×Ŗ החופש והח×Øו×Ŗ, ואזיקי הא×Øׄ נשמטו מאליהם. כבלי הכלכלה הוה×Øו מעל "מדינ×Ŗ היובל" הקדומה. בב×Ŗ אח×Ŗ ה×Ŗפ×Øקו האחוזו×Ŗ הגדולו×Ŗ.

כל אדם שב אל נחל×Ŗ אבו×Ŗיו, לעבדה מחדש. ה×Øכוש הבהיהי - האדמה - שב להיו×Ŗ ×Øכושו של בעליו האמי×Ŗיים. החובו×Ŗ בטלו כולם. העבדים, שבכו×Øח ה×Ŗנאים שיעבדו א×Ŗ עצמם, זקפו מחדש א×Ŗ קומ×Ŗם, נשמו מלוא ה×Øיאו×Ŗ חי×Øו×Ŗ. בד×Øכם הבי×Ŗה זכו לב×Øכ×Ŗו החמימה של אדונם: "וק×Øא×Ŗם ד×Øו×Ø ×‘××Øׄ לכל יושביה... ושב×Ŗם איש אל משפח×Ŗו" (שם).

כך חגג השוויון, שוויון האמ×Ŗ, א×Ŗ חגו הגדול. נמוגו המעמדו×Ŗ שה×Ŗפ×Ŗחו במשך השנים. האיזון הכלכלי שהופ×Ø ā€“ הושב על כנו. ×Øגע נפלא ומשכ×Ø!

לאח×Ø ×ž×›×Ÿ? ב×Ŗום שנ×Ŗ השוויון, האחווה והחי×Øו×Ŗ?

הכל ה×Ŗחיל מחדש. שוב נפ×Ŗח הפ×Ŗח למשק חופשי. מאבקי הכיש×Øון וה×Ŗושיה, הח×Øיצו×Ŗ והמעשה, יצאו שוב למי×Øוׄ מכשולים חדש עד... שנ×Ŗ החמישים הבאה.

אכן, במצוו×Ŗ היובל טמונים ג×Øעיני הפ×Ŗ×Øון לבעיו×Ŗ החב×Øה האנושי×Ŗ. עק×Øונו×Ŗיה הע×Ŗיקים יכולים בהחלט לשמש בהיה ל×Ŗכני×Ŗ פעולה כלכלי×Ŗ, אפילו כלל עולמי×Ŗ, ש×Ŗביא לחלוקה חדשה וצודק×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×©×œ משאבי ×Ŗבל.

אולם, היישום ואפש×Øו×Ŗ הפעל×Ŗ העק×Øונו×Ŗ האמו×Øים, ×Ŗלויים בפ×Øט 'קטן', שאו×Ŗו 'שוכחים' משום מה, שעה שמעלים על × ×” מצווה זו. בלעדיו לא ×Ŗיכון מלכו×Ŗ היובל בעולם.

פ×Øט 'קטן', המוזכ×Ø ×‘×Øו×Øו×Ŗ באחד מפהוקי המצווה: "והא×Øׄ לא ×Ŗימכ×Ø ×œ×¦×ž×™×Ŗו×Ŗ, כי לי הא×Øׄ. כי ג×Øים ו×Ŗושבים א×Ŗם עמדי" {שם, כ"ג}.

שמים לב ל×Ŗוהפ×Ŗ? ×Ŗוהפ×Ŗ שהיא ה×Ŗבלין האידיאולוגי המונח ביהוד המצווה. ×Ŗוהפ×Ŗ זו משלב×Ŗ א×Ŗ החי×Øו×Ŗ הגמו×Øה הני×Ŗ× ×Ŗ לכל אחד מיש×Øאל, להפעיל כ×Øצונו א×Ŗ אמצעי הייצו×Ø (האדמה) ā€“ עם שליל×Ŗ הבעלו×Ŗ המוחלט×Ŗ עליה: "כי לי הא×Øׄ".

כדי להגשים אוטופיה זו, נחוצה דווקא השפה הד×Ŗי×Ŗ. ד×Øושה הכ×Øה אי×Ŗנה, כי אכן כך הוא, כי אמנם שייכים הא×Øׄ והעולם לבו×Øאם - האלוקים.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ולקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
May 27, 2016, 2:44:00ā€ÆAM5/27/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

הוי מקדים בשלום כל אדם. {פ×Øקי אבו×Ŗ ד' כ'}


הטטוה שבועי:

ד×Øך החיים היהודי×Ŗ מאפש×Ø×Ŗ לעמנו לה×Ŗקיים, ולא להעלם מעל בימ×Ŗ הההטו×Øיה. × ×” קיומו של העם לאו×Øך אלפי שנים ה×Ŗ×Øחש ×Øק בזכו×Ŗ חיי ה×Ŗו×Øה. בכל המקומו×Ŗ שהיהודים עזבו א×Ŗ ה×Ŗו×Øה, ×Ŗוך מהפ×Ø ×“×•×Øו×Ŗ נעלם העם היהודי כליל.


ציטוט שבועי:

נושא ההמשכיו×Ŗ היהודי×Ŗ הוא במקום ה×Øאשון מבחינ×Ŗ הד×Øי עדיפויו×Ŗ.Ā {יוהי ביילין}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

הגיבן הקדוש / ×Ø' שלמה ק×Øליבך


אחד המו×Øים הגדולים בזמן המוד×Øני היה ה×Øבי מפיאהצ'נה, הוא כ×Ŗב הפ×Ø ×ž×•×¤×œ× בשם 'אש קודש', המהכם א×Ŗ השיעו×Øים שהעבי×Ø ×‘×—×©×›×Ŗ הגטו. כשיצא הפ×Øו לאו×Ø ××—×Øי שהה×Ŗיימה המלחמה, הכה בי יופיו; הוא חד×Ø ×¢×ž×•×§ ללבי. שאל×Ŗי בכל מקום אפש×Øי: איפה הילדים האלה? או×Ŗם ילדים יק×Øים ששמעו א×Ŗ השיעו×Øים האלה מדי שבוע? היי×Ŗי ×Øוצה מאוד לדב×Ø ××™×Ŗם, נאמ×Ø ×œ×™ שלא ש×Øד מהם איש, אף לא אחד.

לפני כמה שנים, הלכ×Ŗי לאו×Øך ×Øחוב הי×Øקון ב×Ŗל-אביב, ליד מלון שלום, ומולי ×Øאי×Ŗי איש גיבן. כל כך כפוף, כל כך שבו×Ø, כמעט פחד להה×Ŗכל עליו. אבל כש×Øואים א×Ŗ הפנים שלו, פניו היו יפיפיו×Ŗ, הוא טאטא א×Ŗ ה×Øחובו×Ŗ. היי×Ŗה לי ה×Øגשה שזהו איש מיוחד, ולכן אמ×Ø×Ŗי: שלום עליך. והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה, ואמ×Ø ×œ×™: עליכם שלום. שאל×Ŗי או×Ŗו: מאיפה א×Ŗה? והוא אמ×Ø: אני מפיאהצנה. לא האמנ×Ŗי למשמע אוזני - פיאהצנה! שאל×Ŗי אם ×Øאה אי פעם א×Ŗ ×Øבי קלונימוה קלמן, ה×Øבי מפיאהצנה. והוא אמ×Ø ×œ×™: מה זא×Ŗ אומ×Ø×Ŗ ×Øאי×Ŗי או×Ŗו? היי×Ŗי ×Ŗלמיד שלו מגיל חמש עד גיל אח×Ŗ-עש×Øה. כשהיי×Ŗי בן אח×Ŗ-עש×Øה הלכ×Ŗי לאושוויׄ. היי×Ŗי כל כך חזק שהם חשבו שאני בן שבע-עש×Øה, הצליפו, הכו ובעטו בי, ומעולם לא שב×Ŗי לאי×Ŗני; לכן אני × ×Øאה כך. אין לי אף איש בעולם. אני לגמ×Øי לבד.

אמ×Ø×Ŗי: ידידי, א×Ŗה יודע, כל חיי חיכי×Ŗי ל×Øאו×Ŗ או×Ŗך, אדם ש×Øאה א×Ŗ ה×Øבי מפיאהצנה, אדם שהיה אחד מילדיו. הפ×Ø ×œ×™ בבקשה אח×Ŗ מ×Ŗו×Øו×Ŗיו. בה×Ŗחלה הוא אמ×Ø: א×Ŗה חושב שא×Ŗה יכול להיו×Ŗ באושוויׄ חמש שנים ועדיין לזכו×Ø ××Ŗ ה×Ŗו×Øו×Ŗ שלו?.Ā ××•×ž×Ø ×œ×š דב×Ø ×©×”×™×” חוז×Ø ×•×ž×©× ×Ÿ לנו בכל פעם כשהיים א×Ŗ שיעו×Øו לילדים:Ā ×™×œ×“ים יק×Øים, ילדים מ×Ŗוקים. זכ×Øו 'הדב×Ø ×”×’×“×•×œ בעולם הוא לעשו×Ŗ טובה למישהו אח×Ø'.

נאנח הגיבן: א×Ŗה יודע, היי×Ŗי באושוויׄ, שמע×Ŗי שמכל המשפחה שלי לא נשא×Ø ××£ אחד. ×Ŗאמין לי, ×Øצי×Ŗי לה×Ŗאבד. ופ×Ŗאום אני שומע א×Ŗ קולו של ה×Øבי, שאומ×Ø: ילדים יק×Øים, ילדים מ×Ŗוקים. זכ×Øו 'הדב×Ø ×”×’×“×•×œ בעולם הוא לעשו×Ŗ טובה למישהו אח×Ø', ופ×Ŗאום אני מלא שמחה. הוא הישי×Ø ×ž×‘×˜ אל עיני: א×Ŗה יודע כמה טובו×Ŗ א×Ŗה יכול לעשו×Ŗ באושוויׄ בלילה? אנשים שוכבים על ה×Øצפה בוכים, ולאף אחד כב×Ø ××™×Ÿ כוח להקשיב יו×Ŗ×Ø ×œ×”×™×¤×•×Øים שלהם. כי מי יש לו כח לשמוע עוד פעם א×Ŗ ההיפו×Ø ×¢×œ אש×Ŗו, על הילדים, שהם כב×Ø ×‘×©×ž×™ שמיים. היי×Ŗי הולך מאיש אחד לאח×Ø ×•×©×•××œ: למה א×Ŗה בוכה? והן היו מהפ×Øים לי על ילדיהם, על נשו×Ŗיהם, אנשים שלא יזכו ל×Øאו×Ŗ יו×Ŗ×Ø ×‘×—×™×™× האלה. היי×Ŗי אוחז בידיהם ובוכה אי×Ŗם. וכך היי×Ŗי עוב×Ø ×ž××“× לאדם. זה היה נו×Ŗן לי כוח ליום הבא.

אני ×Øוצה ש×Ŗדע שאני כאן ב×Ŗל אביב ואין לי איש בעולם. הגע×Ŗי שוב לקצה גבול היכול×Ŗ שלי. י×Øד×Ŗי לחוף, חלצ×Ŗי א×Ŗ נעלי, ועמד×Ŗי ליכנה אל ×Ŗוך הים ולהטביע א×Ŗ עצמי, ואז שמע×Ŗי שוב א×Ŗ קולו של ה×Øבי שלי: 'ילדים יק×Øים, ילדים מ×Ŗוקים. הדב×Ø ×”×’×“×•×œ ביו×Ŗ×Ø ×‘×¢×•×œ× הוא לעשו×Ŗ טוב למישהו'. הוא ה×Ŗבונן בי שוב לזמן א×Øוך ואמ×Ø: א×Ŗה יודע כמה טובו×Ŗ א×Ŗה יכול לעשו×Ŗ ב×Øחובו×Ŗ העולם? והוא המשיך לטאטא א×Ŗ ה×Øחוב.Ā 


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ בחוקו×Ŗי / 'א×Øׄ נהד×Ø×Ŗ'


"אם בחוקו×Ŗי ×Ŗלכו וא×Ŗ מצוו×Ŗי ×Ŗשמ×Øו ועשי×Ŗם או×Ŗם" {ויק×Øא כ"ו ג'}.


א×Øׄ יש×Øאל הובטחה לעם יש×Øאל.

בא×Øׄ זו יהיו "גשמיכם בע×Ŗם" {ויק×Øא כ"ו, ד'}. גשמים, כ×Ŗנאי יהוד לב×Øיאו×Ŗ האדם, לאווי×Ø ×¦×œ×•×œ כיין, לאיכו×Ŗ מעולה של המים ולשפע בל×Ŗי נדלה של יבולים מבו×Øכים.

"ונ×Ŗנה הא×Øׄ יבולה ועׄ השדה י×Ŗן פ×Øיו" {שם פהוק ד'}. הא×Øׄ ×Ŗצמיח א×Ŗ היבול שאכן יש ביכול×Ŗה להצמיח. קלל×Ŗ הא×Øׄ ×Ŗהו×Ø ×ž×¢×œ×™×”. ומע×Ŗה, הא×Øׄ ×Ŗ×Ŗן א×Ŗ יבולה ā€“ על פי כוחה המקו×Øי שלא צומצם.

זו היא גם א×Øׄ, שהשובע במיטבו, יהיה ×Ŗווי×Ŗ הזיהוי שלה. השפע הכלכלי יש×Øו×Ø ×ž×’×‘×•×œ עד גבול, מעונה אח×Ŗ בשנה אל ×Øעו×Ŗה: "והשיג לכם דיש א×Ŗ בצי×Ø, ובצי×Ø ×™×©×™×’ א×Ŗ ז×Ø×¢ ואכל×Ŗם לחמכם לשובע" {שם פהוק ה'}.

ו×Ŗהיה זו גם א×Øׄ השלום: "וישב×Ŗם לבטח בא×Øצכם, ונ×Ŗ×Ŗי שלום בא×Øׄ, ושכב×Ŗם ואין מח×Øיד, והשב×Ŗי חיה ×Øעה מן הא×Øׄ, וח×Øב לא ×Ŗעבו×Ø ×‘××Øצכם".

"ונ×Ŗ×Ŗי שלום בא×Øׄ": האוש×Ø ×”×—×‘×Ø×Ŗי של השלום הפנימי ×Ŗלוי ב×Øוח שביעו×Ŗ ה×Øצון, באוש×Ø ×”× ×’×Øם מאיש לאיש ובשמח×Ŗ האדם באדם.

"וח×Øב לא ×Ŗעבו×Ø ×‘××Øצכם": אל השלום החב×Ø×Ŗי י×Ŗווהף השלום המדיני: כל מאו×Øעו×Ŗ המלחמה שמחוׄ לא×Øצכם - אפילו יהיו ק×Øובים לגבולו×Ŗיכם - לא יהיו נוגעים לכם.

ועוד משהו יהיה בא×Øׄ החלום המ×Ŗוק: "ופני×Ŗי אליכם והפ×Øי×Ŗי א×Ŗכם וה×Øבי×Ŗי א×Ŗכם" {שם, ט'}.

הפ×Øשנו×Ŗ מגלה כאן, בדקדוק המלים ובהד×Øן, א×Ŗ ההבטחה לפ×Øיחה כלכלי×Ŗ מדהימה ול×Øיבוי האוכלוהיה ā€“ מ×Ŗוך ב×Øיאו×Ŗ מושלמ×Ŗ ā€“ בכמו×Ŗ ובאיכו×Ŗ שלא ×Ŗיאמן. פ×Øשה זו, אינה שוכח×Ŗ לציין מ×Øכיב חשוב נוהף הנחוׄ לחיי כלכלה שופעים כל טוב:

"ואכל×Ŗם ישן נושן וישן מפני חדש ×Ŗוציאו": ש×Ŗוציאו דב×Ø ×©×™×© בו חיי נפש מא×Øצכם. כלומ×Ø, גם ייצוא המזון לא×Øצו×Ŗ חוׄ טמון בפ×Øשה קטנה זו. הייצוא ā€“ הם החיים לכלכל×Ŗ כל א×Øׄ.

וכמובן: "ונ×Ŗ×Ŗי משכני ב×Ŗוככי... וה×Ŗהלכ×Ŗי ב×Ŗוככי והיי×Ŗי לכם לאלקים" (שם י"ב).

פהוק זה כולל א×Ŗ המושג: הש×Øא×Ŗ השכינה. הופעה גלויה של עוצמה ×Øוחני×Ŗ אלוקי×Ŗ בכל המ×Øקם החב×Ø×Ŗי והאישי...

האם הוא ב×Ø ×”×©×’×”?

הפ×Øשה עצמה טוענ×Ŗ שכן, אם יבוצע פ×Øט קטן: 'אם בחוקו×Ŗי ×Ŗלכו'.

בידנו איפוא הדב×Ø!...

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 3, 2016, 11:08:56ā€ÆAM6/3/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:
שמחו א×Ŗ י×Øושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אי×Ŗה משוש כל המ×Ŗאבלים עליה. {ישעיהו ×”"ו י'}

הטטוה שבועי:
הקש×Ø ×‘×™×Ÿ י×Øושלים לבין היהודי באש×Ø ×”×•×, שזו×Ø ×ž××œ×¤×™ נימים. ימיו הם כימו×Ŗ עולם ו×Ŗוכו ×Øצוף אהבה.
שבוע×Ŗ הגולים על נה×Øו×Ŗ בבל {×Ŗהלים קל"ז, ה'-ו'}: "אם אשכחך י×Øושלים ×Ŗשכח ימיני, ×Ŗדבק לשוני לחכי אם לא אזכ×Øכי. אם לא אעלה א×Ŗ י×Øושלים על ×Øאש שמח×Ŗי", הפכה לצו מקודש, ש×Øבבו×Ŗ אלפי יש×Øאל שמ×Øו לה אמונים לאו×Øך הדו×Øו×Ŗ.

ציטוט שבועי:
×¢×Øכה של י×Øושלים לא ני×Ŗן להימדד ולא להשקל ולההפ×Ø, כי אם יש לא×Øׄ נשמה - ה×Øי י×Øושלים נשמ×Ŗה של א×Øׄ יש×Øאל. {דוד בן גו×Øיון}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
נחשים בי×Øושלים?!
בעי×Ø ×‘× ×“×™×Ÿ היד×Øד×Ø ×ž×¦×‘ הפ×Ø× ×”×” ו×Øבים ה×Ŗקשו להביא לחם לבי×Ŗם. ה×Ŗכנהו ×Ŗושבי העי×Ø ×‘×‘×™×Ŗ-המד×Øש ו×Øב העיי×Øה ×Øבי חנוך-צבי נשא לפניהם דב×Øים ואמ×Ø:

חז"ל אומ×Øים: 'לא הזיק נחש ועק×Øב בי×Øושלים... ולא אמ×Ø ××“× צ×Ø ×œ×™ המקום שאלין בי×Øושלים'. מה הקש×Ø ×‘×™×Ÿ שני הדב×Øים?
אלא 'נחש ועק×Øב' אלה בעלי לשון-ה×Ø×¢ והולכי ×Øכיל, המכישים א×Ŗ הביב×Ŗם בא×Øהם. הואיל ובי×Øושלים 'לא הזיק נחש ועק×Øב', לא היו בעלי לשון-ה×Ø×¢, ממילא היי×Ŗה הפ×Ø× ×”×” מצויה בשפע, ואיש לא אמ×Ø 'צ×Ø ×œ×™ המקום, כי היי×Ŗה פ×Ø× ×”×” לכול.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ במדב×Ø / 'אבהו×Ŗ שניה'

"ואלה ×Ŗולדו×Ŗ אה×Øן ומשה, ביום דב×Ø ×”' א×Ŗ משה בה×Ø ×”×™× ×™. ואלה שמו×Ŗ בני אה×Øן וגו'"Ā {במדב×Ø ×’', א'-ב'}.

עיון בפהוק מעלה ×Ŗמיהה. נאמ×Ø: "ואלה ×Ŗולדו×Ŗ אה×Øן ומשה", פ×Ŗיחה המבטיחה א×Ŗ ×Ŗיאו×Ø ×¦××¦××™×”× של שני האישים הללו. עם זא×Ŗ, בפהוק הבא מוזכ×Øים ×Øק בני אה×Øן.
ה×Ŗשובה מצויה ב×Ŗלמוד, וכך נאמ×Ø:
'אמ×Ø ×Øבי שמואל ב×Ø × ×—×ž× ×™ אמ×Ø ×Øבי יונ×Ŗן: 'כל המלמד א×Ŗ בן חב×Øו ×Ŗו×Øה, מעלה עליו הכ×Ŗוב כאילו ילדו', שנאמ×Ø: 'ואלה ×Ŗולדו×Ŗ אה×Øן ומשה' (מהכ×Ŗ הנהד×Øין דף י"ט).

הלידה הינה המאו×Ø×¢ החשוב ביו×Ŗ×Ø ×”×§×•×Øה לאדם. ×Øגע הלידה מביא א×Ŗ האדם אל היש מן האין. אך עם זא×Ŗ, ליד×Ŗו האמי×Ŗי×Ŗ היא ליד×Ŗ ה×Øוח שבק×Øבו.
ליד×Ŗ ה×Øוח המוציאה א×Ŗ האדם מן ה'אין' החומ×Øי אל ה'יש' ה×Øוחני, היא פועל יוצא מלימוד ה×Ŗו×Øה. זהו לימוד שאינו ×Øק מ×Øחיב א×Ŗ דע×Ŗו וא×Ŗ היקף ידיעו×Ŗיו של האדם, כי אם גם משנה א×Ŗ מהו×Ŗו, מעדן א×Ŗ אופיו ומעניק לו אצילו×Ŗ עילאי×Ŗ החופפ×Ŗ על כל מעשיו.
המלמד א×Ŗ האדם ×Ŗו×Øה, המו×Øה המפגיש א×Ŗ נשמ×Ŗ ה×Ŗלמיד עם דב×Ø ×”××œ×•×§×™× היצוק ב×Ŗו×Øה - ב×Øא באו×Ŗו ×Øגע אדם חדש. זוהי לידה של ממש.
×Øבו של אדם הוא, איפוא, אביו ב×Øוח. אב, שאינו נופל בחשיבו×Ŗו מן האב שהולידו בפועל. האב ה×Øאשון העניק לו א×Ŗ ה×Ŗש×Ŗי×Ŗ לחיים, ו×Øבו שלימדו ×Ŗו×Øה, העניק לו א×Ŗ החיים עצמם.

לקביעה הגו×Ŗי×Ŗ זו יש השלכה מעשי×Ŗ בהלכה היהודי×Ŗ:
'אבד×Ŗ אביו ואבד×Ŗ ×Øבו - של ×Øבו קודמ×Ŗ' (מהכ×Ŗ בבא מציעא פ×Øק ב').
כלומ×Ø, אם מצא האדם ש×Ŗי אבדו×Ŗ, אח×Ŗ של אביו ואח×Ŗ של ×Øבו, ואינו יכול להחזי×Ø ×‘×• זמני×Ŗ א×Ŗ ש×Ŗיהן - 'של ×Øבו קודמ×Ŗ'. חייב הוא להחזי×Ø ×§×•×“× א×Ŗ אבד×Ŗ ×Øבו, לפני שהוא טו×Øח להחזי×Ø ××Ŗ אבד×Ŗ אביו.
'שאביו הביאו לעולם הזה, ו×Øבו שמלמדו חכמה, מביאו לחיי העולם הבא' (שם).
זהו הולם העדיפויו×Ŗ שקבעו חז"ל.

הדב×Ø ×ž×”×•×•×” מהפכה בחשיבה. הוא מעלה א×Ŗ ×¢×Øך ה×Ŗו×Øה מעל לכל ×¢×Øך אח×Ø. הוא מלמד א×Ŗ האדם מה פי×Øושו של המושג 'חיים'.
על כן, היו בני אה×Øן - בני משה. בני אה×Øן עוצבו על ידו במיוחד. הוא לימדם ×Ŗו×Øה באינטנהיביו×Ŗ, והם היו לאנשים חדשים, ובעקבו×Ŗ כך - לבניו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}


שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק, ניו ג'×Ø×”×™



ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 9, 2016, 7:07:31ā€ÆPM6/9/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
וחג שבועו×Ŗ ×Ŗעשה לך בכו×Øי קצי×Ø ×—×™×˜×™× וחג האהיף ×Ŗקופ×Ŗ השנה. {שמו×Ŗ ל"ד כ"ב}

הטטוה שבועי:
עם-יש×Øאל ה×Ŗאחד כולו כאיש אחד בלב אחד למ×Øגלו×Ŗ ה×Ø-×”×™× ×™. ב×Øי×Ŗ נצחי×Ŗ זוĀ ××™× × ×” עובדה היהטו×Øי×Ŗ בלבד. אחדו×Ŗ אמי×Ŗי×Ŗ בעם-יש×Øאל יכולה לה×Ŗקיים ×Øק על בהיה ה×Ŗו×Øה שני×Ŗנה בה×Ø-×”×™× ×™. בלי הבהיה הזה, אפש×Ø ×‘××ž×Ŗ ל×Ŗהו×Ŗ אם אנחנו עם אחד או שמא אוהף של בני-אדם, שבטים ו×Ŗ×Øבויו×Ŗ, שאין ביניהם שום דב×Ø ×ž×©×•×Ŗ×£.Ā 

ציטוט שבועי:
אל נא ×Ŗשכחו דב×Ø ××—×“ עיק×Øי, והוא: כי הש×Øש×Ø×Ŗ הלאומי×Ŗ של האומה מ×Ŗחילה בחג שאנו חוגגים היום - חג השבועו×Ŗ. חג זה לא היה ×Øק חג הטבע, חג הביכו×Øים של פ×Øי האדמה והעבודה, זהו יום 'מ×Ŗן ×Ŗו×Øה', ובו היינו לעם. {מנחם אוהישקין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
ימים של נצח...

×Øבי יוהף שלמה כהנמן כיהן כ×Øב ו×Øאש ישיבה בעיי×Øה פונוביז' בליטא. בעו×Ø ×©×™× ×™×• הצליחĀ ×œ×‘×Øוח מהנאצים ימ"ש.

בהגיעו לחופי ×Ŗל אביב הודיע למקבלי פניו שבכוונ×Ŗו לייהד ישיבה.

פני הנוכחים נבוכו וחשבו שאולי הש×Ŗבשה עליו דע×Ŗו בע×Ŗ מנוה×Ŗו. החו בפניו א×Ŗ מצבו העגום וה×Øעוע של היישוב בא"י: צבאו של ×Øומל חונה כע×Ŗ במצ×Øים, ומ×Ŗכנן פלישה מהיבי×Ŗ לפלש×Ŗינה. ההוכנו×Ŗ היהודי×Ŗ משמידה מהמכים, ב×Øחבי הא×Øׄ מכינים מקומו×Ŗ קבו×Øה המוניים. כבוד ה×Øב, אנו על ×”×£ השמדה כמו באי×Øופה.

ענה להם ה×Øב כהנמן: דב×Øים אלו לא י×Ø×Ŗיעו או×Ŗי. אפילו אם אוכל להפיׄ ×Ŗו×Øה במשך מהפ×Ø ×™×ž×™×, גם לכך ×Ŗהיה השפעה נצחי×Ŗ!


חג שבועי:

נעים להכי×Ø...

מי שמכי×Ø, או ש×Øק ×Øאה א×Ŗ א×Øון ההפ×Øים של היהדו×Ŗ, נוכח בודאי איזו הפ×Øו×Ŗ ענק נוצ×Øה הביב הפ×Ø ×”×”×¤×Øים - ה×Ŗ× "ך.
הפ×Øו×Ŗ העוהק×Ŗ בכל ×Ŗחומי החיים שהאדם יכול למצוא בהם עניין, בהלכה ובאגדה, במחק×Ø ×•×‘×§×‘×œ×”, ב×Øפואה, באהט×Øונומיה, ב×Ŗו×Ø×Ŗ החשבון ובגאומט×Øיה, במוה×Ø, בשי×Øה, בדאגו×Ŗ הפ×Øט ובלבטיה של החב×Øה.
ל×Øבים מא×Ŗנו הזדמן גם להכי×Ø ××Ŗ ×Ŗוכנה, ולה×Ŗ×Øשם לא אח×Ŗ מן העומק הגאוני, מחדו×Ŗ הני×Ŗוח ומח×Øיפו×Ŗ ההיקש.
מי שפו×Ŗח א×Ŗ הפ×Ø ×”×”×™×”×˜×•×Øיה של עם יש×Øאל, לומד ו×Øואה כיצד מליוני אנשים במשך אלפי שנים, נצבים הכן לפקוד×Ŗה של המילה הכ×Ŗובה, להגשימה בחייהם ובמו×Ŗם. כיצד אומה כולה × ×¢×Øיה וזקניה, טפה ונשיה, מ×Ŗכופפ×Ŗ מלוא קומ×Ŗה, לה×Øים דף אחד שנ×Ŗלש מהפ×Ø ×™×”×•×“×™ בלוי - ולנשקו באהבה..

כל אלו יחוגו מח×Ø ××Ŗ חגה הלאומי של החוקה שלנו - חג מ×Ŗן ×Ŗו×Øה.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ נשא / 'בכו×Ø ×œ× בכי×Ø'
"נשא א×Ŗ ×Øאש בני ג×Øשון גם הם..." {במדב×Ø ×“', כ"ב}.

אי×Øגון אחזק×Ŗ המשכן ונשיא×Ŗו לאו×Øך המהעו×Ŗ ב×Øחבי המדב×Ø, הוטל על שבט לוי. כל משפחה הי×Ŗה אח×Øאי×Ŗ לחלק אח×Ø.
והנה, בהגיע ה×Ŗו×Øה לחלוק×Ŗ ה×Ŗפקידים, היא מקדימה א×Ŗ קה×Ŗ האח הצעי×Ø {במדב×Ø ×’', א'-ט"ז}. ×Øק לאח×Ø ×©×”×•×’×“×Øו המטלו×Ŗ שהוטלו על קה×Ŗ, מ×Ŗפנה פ×Øש×Ŗנו לג×Øשון, בנו הבכו×Ø ×©×œ לוי.
מדוע ציוו×Ŗה ה×Ŗו×Øה להעדיף א×Ŗ קה×Ŗ, אחיו הצעי×Ø, על פניו? האמנם נמצא פגם כלשהו בה×Ŗנהגו×Ŗו של ג×Øשון?
×—×” וחלילה! ×—×”×Øונו היחיד של ג×Øשון היה עצם היו×Ŗו... בכו×Ø. עובדה זו הי×Ŗה לו, במק×Øה זה, ל×Øועׄ.
מהו×Ŗ ה×Ŗפקיד היא שג×Øמה להעדפה. הואיל ועל קה×Ŗ הוטל לשא×Ŗ במהעו×Ŗ המדב×Ø ××Ŗ א×Øון העדו×Ŗ, משום כך הוזכ×Ø ×§×”×Ŗ ×Øאשון. כבוד ה×Ŗו×Øה ולוחו×Ŗ הב×Øי×Ŗ המונחים בא×Øון, מחייב להזכי×Øו קודם. אולם, העיק×Ø ×¢×•×“ נשא×Ø ×Ŗמוה: מדוע לא מה×Ø ×ž×©×” א×Ŗ הא×Øון לבכו×Ø?
מ×Ŗב×Ø×Ø, שהפקד×Ŗ הנשיאה של הא×Øון בידי הבן הבכו×Ø, עלולה הי×Ŗה לג×Øום ל×Ŗוצאו×Ŗ שליליו×Ŗ. כהקדמה לבי×Øו×Ø ×”×¢× ×™×™×Ÿ, נפנה א×Ŗ שימ×Ŗ לב הקו×Øא ל×Ŗופעה מק×Øאי×Ŗ מעניינ×Ŗ.
מאז אדם ה×Øאשון, חוז×Ø×Ŗ על עצמה ה×Ŗופעה של דחיק×Ŗ הבכו×Ø ×ž×¢×ž×“×•×Ŗ ההנהגה:
מימי קין והבל ועד הדו×Øו×Ŗ ה×Øחוקים, אנו ×Øואים ×Ŗופעה זו. הבל × ×Øצה בעיני ה', וקין הבכו×Ø × ×ž××”. כך היה הדב×Ø ×’× בימי נח: שם אולי לא היה הבכו×Ø ×‘×™×Ÿ בני נח. ישמעאל מפנה א×Ŗ מקומו ליצחק, ובין בני יצחק - עשו ליעקב. בין בני יעקב - ×Øאובן ליוהף, בין בני יוהף - מנשה לאפ×Øים, ועיק×Ø ×”×©×œ×˜×•×Ÿ ני×Ŗן ליהודה. גם משה היה צעי×Ø ×ž××—×™×• אה×Øן, ודוד היה הצעי×Ø ×©×‘××—×™×• (×Øש"×Ø ×”×™×Øש - ב×Øאשי×Ŗ מ"ח, י"ט).
עובדה זו מלמד×Ŗ שאין המוה×Øיו×Ŗ ושא×Ø ×”×Øוח עוב×Øים בי×Øושה. על האדם ל×Øכוש או×Ŗם בעמל ×Øוחני מפ×Øך, כשהוא משקיע בהם מ×Ŗוך משאבי לבו הוא. הואיל והאישיו×Ŗ המוה×Øי×Ŗ היא העיק×Ø ×‘×—×™×™ אנוש, והיא הקובע×Ŗ ומעצב×Ŗ א×Ŗ דמו×Ŗ האדם, ה×Øי הנהג×Ŗ החב×Øה חייב×Ŗ להיו×Ŗ בידי אישים מעולים אלה. מהיבה זו גם הפעם ני×Ŗן משפט הבכו×Øה לצעי×Ø ×”××—×™×. בניו הם אלו שיישאו א×Ŗ א×Øון העדו×Ŗ.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה וליקחה'}
שב×Ŗ שלום - חג שמח - יהונ×Ŗן ג×Øילק

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 16, 2016, 2:41:15ā€ÆPM6/16/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
היום קצ×Ø ×•×”×ž×œ××›×” מ×Øובה. {פ×Øקי אבו×Ŗ ב' כ'}

הטטוה שבועי:
לדאבון לב, הה×Ŗבוללו×Ŗ ונישואי ה×Ŗ×¢×Øוב×Ŗ אוכלים בנו, בכל פה. יהדו×Ŗ ה×Ŗפוצו×Ŗ מ×Ŗמעט×Ŗ מדי שנה. מי שמ×Ø ×‘×¢×‘×Ø, ומי ישמו×Ø ×‘×¢×Ŗיד על עמנו שלא ייכחד?Ā ×ž×™ הם שומ×Øי הגחל×Ŗ?

ציטוט שבועי:
יש×Øאל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדי×Ø. {יצחק ×Øבין}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

כשהלב בוכה...
מהפ×Ø ×™×ž×™× לאח×Ø ×©×œ×§×”Ā ×‘×”×Ŗקף לבĀ ×Øבי אב×Øהם ישעיה ק×Øליׄ הידוע בכינויו - ה'חזון איש', נשמעה דפיקה בדל×Ŗ בי×Ŗו. אחו×Ŗו שפ×Ŗחה א×Ŗ הדל×Ŗ × ×Ŗבקשה מן היהודי שבפ×Ŗח כי ב×Øצונו לדב×Ø ×¢× ה×Øב. × ×›× ×”×” אל חד×Øו של אחיה והבחינה בחולש×Ŗו. ד×Øשה מאחיה במפגיע כי ינוח ×Ŗחילה ובינ×Ŗיים היהודי ימ×Ŗין עם שאל×Ŗו. שמע לה ה'חזון איש' ושכב לנוח. אולם מייד ה×Ŗיישב וביקש ממנה לק×Øוא ליהודי פנימה.
×Ŗביני, אמ×Ø ×œ××—×•×Ŗו שניה×Ŗה למחו×Ŗ, אלי לא מגיעים אנשים ×”×Ŗם כך. הם באים עם לב כואב בגלל בעיה שמציקה להם. ואיך אוכל לנוח כשבחוׄ עומד אדם שלבו שבו×Ø?!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ בהעלו×Ŗך / 'נגד הז×Øם'

"והיי×Ŗ לנו לעינים" {במדב×Ø ×™', ל"א}.

המהע הגדול למדב×Ø ×”×—×œ. שלא כמצופה נמשך המהע א×Øבעים שנה. מהע שהפך לכו×Ø ×ž×‘×—×Ÿ לעם יש×Øאל, ובו נחשפו אופיו ו×Ŗכונו×Ŗיו לטוב ול×Ø×¢.
בט×Øם יצאו לד×Øך, קיים משה שיחה עם חו×Ŗנו י×Ŗ×Øו. שיחה קצ×Øה המלמד×Ŗ על ×Ŗחוש×Ŗ האח×Øיו×Ŗ העמוקה של משה כלפי עמו ועל כש×Øון ×Øאיי×Ŗ הנולד שבו × ×Ŗב×Øך.
וכך ה×Ŗנהלה השיחה: "נוהעים אנחנו אל המקום, אש×Ø ××ž×Ø ×”' או×Ŗו א×Ŗן לכם. לכה אי×Ŗנו והטבנו לך..." {י', כ"ט}.
אולם י×Ŗ×Øו משיב בשלילה. האיש שנפלאו×Ŗ יציא×Ŗ מצ×Øים וק×Øיע×Ŗ ים הוף טלטלו או×Ŗו מבי×Ŗו שבמדין והביאוהו לנטוש א×Ŗ מעמדו וא×Ŗ כהונ×Ŗו, לנדוד אל המדב×Ø, לשהו×Ŗ שם בצל גדול×Ŗ ח×Ŗנו - חפׄ ×¢×Ŗה לשוב לבי×Ŗו: "לא אלך, כי אם אל א×Øצי ואל מולד×Ŗי אלך" {שם, ל'}.
אך משה מפצי×Ø ×‘×•: "אל נא ×Ŗעזוב או×Ŗנו, כי על כן ידע×Ŗ חנו×Ŗנו במדב×Ø ×•×”×™×™×Ŗ לנו לעינים" {שם, ל"א}.
בדב×Øיו של משה ניכ×Ø ×©×”×•× זקוק לחו×Ŗנו המדייני, הוא חפׄ בו כיועׄ ל×Ŗפקידים מיוחדים.
והדב×Øים ×Ŗמוהים.
המדייני הנכ×Øי - אף כי הכי×Ø ×‘××œ×•×§×™ יש×Øאל וב×Ŗו×Ø×Ŗו - יהיה לעיניים לעם ולמשה? וזא×Ŗ בשעה שהשכינה שו×Øה על המשכן, ומשה המנהיג חוהה בצל הנבואה האלוקי×Ŗ המובילה או×Ŗו? לאיזה זוג עיניים נוהפו×Ŗ זקוק הוא?
אכן - 'עיניים' הוא י×Ŗ×Øו. עיניים חשובו×Ŗ.
לי×Ŗ×Øו הי×Ŗה ×Ŗכונה ומעלה החייב×Ŗ להיו×Ŗ לנגד עיניהם של יש×Øאל בכל מהעיהם. זו מעלה שאיש מבני יש×Øאל באו×Ŗו דו×Ø ×˜×Øם בו×Øך בה. זו ×Ŗכונ×Ŗ ההליכה נגד הז×Øם שהפגין י×Ŗ×Øו בעצם בואו אל המדב×Ø.
ועל כן טען משה באוזניו: אנו זקוקים לך, כי א×Ŗה המל חי ליכול×Ŗ הה×Ŗגב×Øו×Ŗ על קשיים וליכול×Ŗ לה×Ŗמודד עמם. לעם יש×Øאל עצמו לא הי×Ŗה ב×Øי×Øה. מהלול המדב×Ø ×”×•× ×¢×Ŗה עבו×Øו מהלול החיים היחיד. אולם עצם היו×Ŗו כפוי יוצ×Ø ××Ŗ החשש שקשיי הטלטולים יעו×Ø×Øו בק×Øבו א×Ŗ המ×Øי×Øו×Ŗ. הקשיים עלולים לה×Ø×Ŗיעו מהמשך הד×Øך.
על כן, מהוגל×Ŗ דוגמ×Ŗ חייך, י×Ŗ×Øו, לשמש מופ×Ŗ, להיו×Ŗ ל'עיניים'. נצביע עליך כדי לשאוב עידוד בשעו×Ŗ הקשו×Ŗ ש×Ŗבואנה. בא×Ŗ למדב×Ø ×ž×Øצונך החופשי, בהו×Ŗי×Øך מאחו×Øי גבך מעמד מכובד, משפחה ו×Ŗנאי מגו×Øים נאו×Ŗים. בא×Ŗ עקב הכ×Ø×Ŗ האמ×Ŗ שבלבך בלא לה×Ŗחשב בקשיים.

ולנו ×Ŗהיה או×Ø ×‘×¢×™× ×™×™×.

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 23, 2016, 7:03:12ā€ÆPM6/23/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
הקנאה, ה×Ŗאווה והכבוד ā€“ מוציאים א×Ŗ האדם מן העולם. {פ×Øקי אבו×Ŗ ד', כ"ח}

הטטוה שבועי:
האדם מיש×Øאל מחוייב לא ×Øק לשא×Ŗ ולהפיׄ א×Ŗ ז×Øעי הכ×Ø×Ŗ הבו×Øא. ×Ŗפקיד נוהף הוטל עליו במהג×Ø×Ŗ שליחו×Ŗו - להפיׄ א×Ŗ ההכ×Øה הנכונה של ×Ŗפקיד האדם, חוב×Ŗו ויעודו בכל מקום ועידן. כיצד ני×Ŗן לה×Ŗעלם מההגולה המיוחד×Ŗ ששמ×Øה עליו בכל ×Ŗהפוכו×Ŗ הזמן, ממאג×Øי כוחו×Ŗיו ה×Øוחניים ומאומׄ לבו? כיצד י×Ŗכן לעצום עין מן המעיין הנצחי אש×Ø ×ž×ž× ×• שואב העם בכל פעם מחדש א×Ŗ כח קיומו?Ā 

ציטוט שבועי:
גם בא×Øׄ יש×Øאל אל לנו להמוך על היו×Ŗנו כאן ועל כך ששפ×Ŗ דבו×Øנו עב×Øי×Ŗ, מפני שהעד×Ø ×§×©×Ø ×œ×ž×•×Øש×Ŗ היהודי×Ŗ ינ×Ŗק או×Ŗנו מזיקה לעולם היהודי וגם ממודעו×Ŗ לאומי×Ŗ בא×Øׄ יש×Øאל. {חה"כ זבולון המ×Ø ×–"ל}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
גו×Øל משו×Ŗ×£...
בשנ×Ŗ 1982, יש×Øאל שוב היי×Ŗה במלחמה. חיילים גויהו, ויחידו×Ŗ המילואים הופעלו. בין המגויהים היה גם חייל מילואים, הטודנט שה×Ŗפ×Ø× ×” מהו×Øאה, בשם שלמה אומן - בנו של פ×Øופהו×Ø ×™×©×Øאל אומן ח×Ŗן פ×Ø×” נובל. בע×Øב י"ט בהיוון (השבוע לפני 34 שנים), בק×Øב קשה במיוחד, שלמה נה×Øג.
ה×Øב יש×Øאל זאב גוהטמן זצ"ל ×Øאש ישיב×Ŗ 'נצח יש×Øאל' שה×Ŗגו×Ø×Ø ×‘×©×›× ×•×Ŗ למשפח×Ŗ אומן ופ×Øופהו×Ø ××•×ž×Ÿ ה×Ŗפלל ולמד בישיב×Ŗו, הלך ללוויה. לאח×Ø ×”×œ×•×•×™×” ביקש ממלווהו שהוא ×Øוצה לבוא כב×Ø ×¢×›×©×™×• לנחם.
ה×Øב גוהטמן × ×›× ×” וביקש לשב×Ŗ ליד הפ×Øופהו×Ø ××•×ž×Ÿ, שאמ×Ø: ה×Øב, אני כל כךĀ ×ž×¢×Øיך שה×Øב בא לבי×Ŗ הקב×Øו×Ŗ, אבל עכשיו ה×Øב ודאי צ×Øיך לחזו×Ø ×œ×™×©×™×‘×”.
השיב לו ה×Øב גוהטמן:Ā ×× ×™ בטוח שא×Ŗה לא יודע, אבל היה לי בן בשם מאי×Ø. הוא היה ילד מקהים. הוא נלקח מ×Ŗוך ידיי ונ×Øצח. אני נמלט×Ŗי. מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×ž×›×Ø×Ŗי א×Ŗ נעליו של בני כדי שיהיה לנו מה לאכול, אבל לא היי×Ŗי מהוגל לאכול א×Ŗ האוכל הזה ā€“ אז × ×Ŗ×Ŗי או×Ŗו לאח×Øים. מאי×Ø ×©×œ×™ קדוש, אחד מכל שש×Ŗ המיליונים שנה×Øגו קדושים.
ואז הוהיף ה×Øב: אני אהפ×Ø ×œ×š מה קו×Øה עכשיו בעולם האמ×Ŗ, בגן עדן. מאי×Ø ×©×œ×™ מצ×Ø×£ א×Ŗ שלמה שלך למניין ואומ×Ø ×œ×•, 'אני נה×Øג×Ŗי בגלל שאני יהודי ā€“ אבל לא יכול×Ŗי להציל אח×Øים. אבל א×Ŗה, שלמה, א×Ŗה נה×Øג×Ŗ בהגנה על עם יש×Øאל וא×Øׄ יש×Øאל.' מאי×Ø ×©×œ×™ קדוש ā€“ אבל שלמה שלך הוא שליח ציבו×Ø ā€“ חזן במניין השמימי הקדוש.
ה×Øב גוהטמן המשיך: מעולם לא היי×Ŗה לי הזדמנו×Ŗ לשב×Ŗ שבעה על מאי×Ø ×©×œ×™, ×Ŗן לי לשב×Ŗ כאן אי×Ŗך ×Øק עוד קצ×Ŗ.
הגיב פ×Øופהו×Ø ××•×ž×Ÿ ואמ×Ø: חשב×Ŗי שלעולם לא אוכל לה×Ŗנחם, אבל ה×Øב, הצליח לנחם או×Ŗי...

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ שלח / 'אהוהיאציה ×Ŗמידי×Ŗ'

"דב×Ø ××œ בני יש×Øאל ואמ×Ø×Ŗ אלהם ועשו להם ציצי×Ŗ על כנפי בגדיהם לד×Ø×Ŗם" {במדב×Ø ×˜"ו ל"ח}


הציצי×Ŗ היא הפ×Øיט האחד והיחיד במל×Ŗח×Ŗנו שה×Ŗו×Øה קובע×Ŗ א×Ŗ צו×Ø×Ŗו. חכמי המד×Øש הבינו שבציצי×Ŗ קיים אלמנט הצלה.

משל לאחד שהיה מושלך ל×Ŗוך המים. הושיט לו הקב×Øניט א×Ŗ החבל. אמ×Ø ×œ×•: ×Ŗפוה החבל הזה בידך, ואל ×Ŗניחהו. שאם ×Ŗניחהו אין לך חיים. אף כאן אמ×Ø ×œ×”× הקב"ה ליש×Øאל: כל זמן שא×Ŗם מדובקין במצוו×Ŗ, נאמ×Ø ×¢×œ×™×›×: וא×Ŗם הדבקים בה' (מד×Øש ×Ŗנחומא).
×Ŗפקידו של 'חבל' הציצי×Ŗ הוא למשוך או×Ŗנו ממצולו×Ŗ 'ים' כלשהו. השאלה היא: כיצד?
כדי להבין מצווה זו, עלינו לדון במהו×Ŗ הלבוש במק×Øא. כך אנו מגיעים אל הבגד ה×Øאשון בעולם. × ×Ŗבונן באילו ×Ŗנאים הוא ני×Ŗן לאדם. זהו עיון המשיב או×Ŗנו אל חטאם של אדם וחוה.
שם, ב×Øגע הנפילה והמ×Øד בצו האלוקי, אנו פוגשים ל×Øאשונה בבגד. לאח×Ø ×”×—×˜×, הח×Øטה העמוקה והזעזוע הנפשי שבאו בעקבו×Ŗיו, חש לפ×Ŗ×¢ הזוג ה×Øאשון ב×Øגש בושה הכובש א×Ŗ לבו. עד כי האלוקים עצמו ה×Ŗקין להם כ×Ŗנו×Ŗ עו×Ø.
מה הש×Ŗנה בעקבו×Ŗ החטא?
החטא היווה שינוי מהו×Ŗי במבנה נפשו של האדם. לפני החטא לא שלטו בו כוחו×Ŗ ה×Ø×¢ והה×Ø×”. הפי×Ŗוי ניצב מחוצה לו, והיה מהומל בנחש כגו×Øם חיצוני. האכילה מעׄ הדע×Ŗ מהמל×Ŗ א×Ŗ החד×Ø×Ŗ ה×Ø×¢ אל ×Ŗוככי לבו של האדם. זי×Ø×Ŗ הה×Ŗמודדו×Ŗ בין הטוב וה×Ø×¢, המוה×Øי והמופק×Ø, האמ×Ŗ והשק×Ø, הש×Ŗ× ×Ŗה. אבדה לו לאדם ה×Ŗמימו×Ŗ ההפונטני×Ŗ והטהו×Øה, זו העושה א×Ŗ מעשיה בפשטו×Ŗ טבעי×Ŗ, בלא היבוכי נפש ועכבו×Ŗ מיו×Ŗ×Øים.
אדם וחוה גי×Øשו א×Ŗ עצמם מגן עדן זה. ×¢×Ŗה, לאח×Ø ×”×—×˜×, ה×Ŗבוננו איש אל ×Øעהו ד×Øך משקפי ה×Ŗאווה. כל אחד ×Øאה בזול×Ŗו אובייקט להיפוק. על כן, בושו במה שעוללו לעצמם, ה×Ŗביישו זה מזו. חולשה זו הביאה או×Ŗם אל הצו×Øך לה×Ŗכהו×Ŗ.
הלבוש אם כן, בושה הוא לאדם. הבגד, או×Ŗ היא לבגיד×Ŗו בישו×Ŗו ה×Øוחני×Ŗ, האמי×Ŗי×Ŗ.
כפי שק×Øה במק×Øים ×Øבים בהיהטו×Øיה, גם במק×Øה זה נשכחה במשך הזמן מהו×Ŗ הדב×Øים. הכו×Øח של הבגד שג×Øם החטא, הפך לנושא הע×Øצה מצד עצמו. אזיקי הלבוש המכהים א×Ŗ ח×Øפ×Ŗ חולש×Ŗנו המוה×Øי×Ŗ, היו לצמידי זהב, שאנו מציגים ל×Øאווה. אנו מ×Ŗהד×Øים בלבוש, בלי לזכו×Ø ××Ŗ מקו×Øו.
זוהי מט×Ø×Ŗ הציצי×Ŗ. חוטים אלו משמשים הם לנו כאו×Ŗ, כ×Ŗזכו×Ø×Ŗ, לאמי×Ŗו×Ŗ שחשוב לזכ×Øם. מט×Ø×Ŗם לה×Øחיק א×Ŗ חלוד×Ŗ השיג×Øה.
הה×Ŗבוננו×Ŗ ה×Ŗמידי×Ŗ בציצי×Ŗ מפעילה א×Ŗ הזיכ×Øון וא×Ŗ ה×Ŗודעה. ה×Ŗבוננו×Ŗ זו בכוחה להחיו×Ŗ בלבנו, בצו×Øה מוחשי×Ŗ ביו×Ŗ×Ø, א×Ŗ היפו×Ø ×”×‘×’×“ ה×Øאשון. זכ×Øון זה ימ×Ŗן א×Ŗ ×Øיצ×Ŗנו הבהולה אח×Ø ×”×”×™×©×’×™×•×Ŗ החומ×Øי×Ŗ, המכלה א×Ŗ הנפש וא×Ŗ הבש×Ø. במ×Øאה העיניים של חוטים שזו×Øים אלו, אנו נזכ×Øים בחולש×Ŗנו הכבולה בבגדינו. כך מהוגל זיכ×Øון מ×Ŗמשך זה לבלום ולאזן א×Ŗ ה×Ŗשוקה הבל×Ŗי מבוק×Ø×Ŗ - אם כל חטא×Ŗ.
מע×Ŗה, מובן הדימוי של חז"ל, המדמים א×Ŗ הציצי×Ŗ לחבל הצלה הנז×Øק לאדם הטובע בים. אין יפה מדימוי זה. האדם × ×”×—×£ על ידי גלי ים החומ×Øנו×Ŗ והחטא. חבל הציצי×Ŗ הנז×Øק לו ממ×Øום, מזכי×Ø ×œ×• שקיימ×Ŗ מציאו×Ŗ אח×Ø×Ŗ ב×Ŗוככי לבו. שקיים עולם ×Øוחני המהוגל לה×Ŗמודד בכוחו×Ŗ הטבע החומ×Øיים ה×Øודים בנו.
הציצי×Ŗ מושכ×Ŗ או×Ŗנו בציציו×Ŗ ×Øאשנו מ×Ŗוך מע×Øבול×Ŗ החיים הבנויה על 'קח ו×Ŗן', המאיימ×Ŗ לבלוע או×Ŗנו כליל. היא מעניקה לנו א×Ŗ ×Ŗחוש×Ŗ הח×Øו×Ŗ מכוחו×Ŗ אלו, וממילא א×Ŗ יכול×Ŗ העמידה מול גליהם השוצפים.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה וליקחה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jun 30, 2016, 1:09:15ā€ÆPM6/30/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:Ā 
טוב אש×Ø ×œ× ×Ŗידו×Ø, מש×Ŗידו×Ø ×•×œ× ×Ŗשלם. {קהל×Ŗ ה' ד'}

הטטוה שבועי:
חוקי החיים והליכו×Ŗ הד×Ŗ היחידים במינם, הם הם המפ×Øידים וגו×Øמים לבדלנו×Ŗ של עם זה מי×Ŗ×Ø ×”×¢×ž×™×. אלמלי היה השוני מ×Ŗבטא ×Øק בהבדלי לאומיו×Ŗ, כי אז אין הפק שהמעצו×Øים הללו היו נעלמים בהד×Øגה, ופו×Ŗחים א×Ŗ הד×Øך בפני ה×Ŗבוללו×Ŗ, כפי שאנו חווים דב×Ø ×™×•× ביומו.

ציטוט שבועי:
היהודים נשא×Øו גוף ז×Ø ×›×¤×™ שהיו למן היום בו ק×Ø×¢ ה×Øומאי באג×Øוף ×Øשע א×Ŗ פ×Øוכ×Ŗ הא×Øגמן מעל קודש הקדשים, וכן יישא×Øו ×Ŗמיד, ואף בכדי כל היהדו×Ŗ העולמי×Ŗ והה×Ŗבוללו×Ŗ. ואני אומ×Ø: שבח לאל, על כי יישא×Øו גוף ז×Ø. {חיים א×Øלוז×Øוב}


היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
דע×Ŗ זקנים...

אנוכי ×Øב בנובומינהק מבקש ממעל×Ŗו בשם כל העדה, כי בצ×Øה גדולה אנחנו. לפני כמה חודשים × ×Øצח פה אחד מפקידי הממשלה ושמו נאצאלניק. האחים אליעז×Ø ×•× ×— הו×Øביׄ והאישה מאטיל, הנמצאים כע×Ŗ בי×Øושלים בבי×Ŗו של יצחק פ×Øידמן, העידו שק×Ø ×›××©×Ø ×˜×¢× ×• כי חמישה נוצ×Øים אשמים ב×Øציח×Ŗ הפקיד, ועל פי עדו×Ŗם נשפטו כולם למי×Ŗה. אנו מבקשים ממעל×Ŗו לחוק×Øם ולד×Øוש מהם כי יודו, ש×Øק מפני השנאה העידו עדו×Ŗ שק×Ø, וכך יהיה ני×Ŗן להציל ממוו×Ŗ א×Ŗ הנידונים למי×Ŗה, וחשוב מכך - א×Ŗ היהודים משנאה ומפוג×Øום. נא להודיע א×Ŗ ה×Ŗשובה לקונהול ה×Øוהי בי×Øושלים, כדי שיודיע בטלג×Ø×£ לממשל בו×Øשה. ה×Øב ×Øבינוביׄ, נובומינהק, מחוז ו×Øשה.
זה נוהח מב×Øק שהגיע לידי מזכי×Ø ×”×Øאשון לציון 'חכם באשי' ×Øבי יעקב אליש×Ø ×–×¦"ל ×Øבה הנע×Øׄ של י×Øושלים לפני למעלה ממאה שנים.
מעניין מאוד, העי×Ø ×”×Øאשון לציון, האומנם קיימים אנשים כאלה?!.
מזכי×Ø ×‘×™×Ŗ הדין יצא לחפשם. לאח×Ø ×–×ž×Ÿ מועט חז×Ø ×•×”×™×¤×Ø ×©××›×Ÿ מצא א×Ŗ האנשים הללו בבי×Ŗו של יצחק פ×Øידמן בי×Øושלים. הם עלו מפולין לפני זמן קצ×Ø ×•×›×¢×Ŗ עוהקים בהנדל×Øו×Ŗ. כאש×Ø ×”×™×¤×Ø ×œ×”× המזכי×Ø ×¢×œ ×Ŗוכן המכ×Ŗב, ענו כי לפני זמן מה × ×Øצח הפקיד הממשל×Ŗי שהיה אכז×Ø ×•×× ×˜×™×©×ž×™. הנוצ×Øים שנשפטו למוו×Ŗ ×Øצחו או×Ŗו וההנדל×Øים העידו נגדם. המזכי×Ø ×”×‘×™×Ÿ שאכן כפי הנכ×Ŗב במב×Øק יש חשש לפוג×Øום ביהודים עם ביצוע גז×Ø ×”×“×™×Ÿ.
שמע ×Øבי יעקב שאול א×Ŗ הדב×Øים, ה×Øה×Ø ×•××ž×Ø: זקן ו×Ŗשוש אני מכדי לדון בגו×Øלה של קהיל×Ŗ יהודים שלמה. אנא הזמן א×Ŗ מנהיגי העדה לאהיפה, יחד נדון ב×Ŗשובה שאו×Ŗה נענה ל×Øב מנובומינהק.
עד מה×Øה ה×Ŗכנהו בבי×Ŗ ה×Øב חכמי י×Øושלים. המזכי×Ø ×”×§×Øיא בפניהם א×Ŗ המכ×Ŗב והחכמים ה×Ŗווכחו על נוהח ה×Ŗשובה שישיבו, עד שהחליטו על נוהח מהוים ופנו לכו×Ŗבו.
כל או×Ŗה ×¢×Ŗ ישב ה×Øאשון לציון במקומו ולא אמ×Ø ×“×‘×Ø. ×Øק כאש×Ø ×¢×ž×“×• לכ×Ŗוב א×Ŗ המכ×Ŗב, קם ואמ×Ø: ×Øבו×Ŗיי, לעניו×Ŗ דע×Ŗי המכ×Ŗב מזויף! יי×Ŗכן כי ה×Øב מנובומינהק אינו יודע כלל על המכ×Ŗב או שהוכ×Øח לכו×Ŗבו. × ×Øאה לי כי משפחו×Ŗ ה×Øוצחים שלחו א×Ŗ המכ×Ŗב כדי להשיג חנינה, ויי×Ŗכן כי דווקא בגלל ×Ŗשוב×Ŗנו י×Ŗחוללו פ×Øעו×Ŗ באחינו היהודים.
חכמי העדה הופ×Ŗעו. אפש×Øו×Ŗ כזא×Ŗ לא על×Ŗה בדע×Ŗם.Ā 
המשיך ה×Øאשון לציון הקשיש ואמ×Ø: אפש×Ø ×œ×”×™×ž× ×¢ מעניי×Ŗ ×Ŗשובה או לענו×Ŗ ×Ŗשובה לא מחייב×Ŗ כמו ב×Ŗו×Ø ×—×›× באשי במחוז ×Ŗו×Øכיה נאה×Ø ×¢×œ×™×™ לה×Ŗ×¢×Øב במשפטיה של מדינה ז×Øה. ×Ŗשובה כזא×Ŗ לא ×Ŗועיל ולא ×Ŗזיק.
הוהיף ואמ×Ø: הבה × ×Ŗייעׄ ב×Øב ה×Øאשי האשכנזי של י×Øושלים, ×Øבי שמואל הלנט, מבלי לומ×Ø ×œ×• א×Ŗ השע×Ø×Ŗי, ונ×Øאה מה יאמ×Ø.
שמחו חכמי העדה לשמוע עוד דעה. השעה היי×Ŗה אח×Øי חצו×Ŗ. ×Øבי שמואל הלנט, שעב×Ø ×’× הוא א×Ŗ גיל ×Ŗשעים, נח על משכבו. החכמים שהגיעו לבי×Ŗו דפקו א×Øוכו×Ŗ על הדל×Ŗ עד שעו×Ø×Øוהו. ×Øבי שמואל הכניהם ושאל: מה ×Øצונכם, ×Øבו×Ŗיי? מה הביא א×Ŗכם אליי באישון ליל?.
הק×Øיאו לפניו א×Ŗ האיג×Ø×Ŗ ואמ×Øו שהם נבוכים ולא יודעים באיזה נוהח להגיב.
×Øבי שמואל שקע בה×Øהו×Øים, ולבהוף אמ×Ø: אם ×Ŗשמעו לי, האיג×Ø×Ŗ הזא×Ŗ מזויפ×Ŗ! היא חוב×Øה על ידי ה×Øוצחים. יי×Ŗכן כי ×Øבה של נובומינהק אינו יודע מהאיג×Ø×Ŗ ויי×Ŗכן שאין ×Øב כזה בכלל והם בדו א×Ŗ השם ×Øבינוביׄ מלבם.
ומה לעשו×Ŗ? שאל אחד השליחים.
אל ×Ŗעשו דב×Ø, אמ×Ø ×Ø' שמואל, כדאי לנהח איזו ×Ŗשובה ×”×Ŗמי×Ŗ כמו: על החכם באשי נאה×Ø ×œ×”×Ŗ×¢×Øב בענייניה הפליליים של מדינה אח×Ø×Ŗ.

נדהמו השליחים מה×Ŗשובה הדומה שענו שני ×Øבני העי×Ø ×”×”×–×§× ×™× והדגולים.Ā ×•×ž×™×“ הוגנן מכ×Ŗב ה×Ŗשובה: 'לכבוד ה×Øב ×Øבינוביׄ, פלך ו×Øשה. כ×Øאש ×Øבנים ×Øשמי בפלש×Ŗינה, פלך ×Ŗו×Øכיה, אין לי לצע×Øי ×Øשו×Ŗ לה×Ŗ×¢×Øב בעניינים כאלה. חכם באשי יעקב אליש×Ø.

יומיים לאח×Ø ×ž×›×Ÿ, בעיצומה של השב×Ŗ, ה×Øאשון לציון ×Øבי יעקב שאול אליש×Ø ×”×œ×š לעולמו. במוצאי שב×Ŗ כ"ח בהיוון ×Ŗ×Ø×”"ו. (השבוע לפני 110 שנים)

שבועו×Ŗ מהפ×Ø ×œ××—×Ø ×ž×›×Ÿ הגיעו עי×Ŗונים מ×Øוהיה וכו×Ŗ×Øו×Ŗיהם ביש×Øו: 'הודו×Ŗ לפיקחו×Ŗם של ×Øבני י×Øושלים לא הצליחו שונאינו ללוכדנו ב×Øש×Ŗם על ידי טלג×Øמה מזויפ×Ŗ. לו היו ה×Øבנים בי×Øושלים הולכים שולל אח×Øיה, כי אז לא היה קׄ להבלנו...'


פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ ק×Øח / 'מאחו×Øי הקמפיין'

"כי כל העדה כולם קדושים.. ומדוע ×Ŗ×Ŗנשאו על קהל ה'" {במדב×Ø ×˜"ז ג'}

מי הוא קו×Øח, האיש שה×Øים א×Ŗ × ×” המ×Øד במשה? במהו×Ø×Ŗנו מקובל שקו×Øח היה אחד מגדולי דו×Øו וממכובדיו. צדיק גם לפי הק×Øיט×Øיונים של ה×Ŗו×Øה המבק×Ø×Ŗ קשו×Ŗ א×Ŗ מעשהו האח×Øון. קו×Øח היה משוכנע בכל לבו כי בפועלו הוא מש×Ø×Ŗ א×Ŗ עמו. לדע×Ŗו, הוא לחם למען השוויון, הצדק והיוש×Ø, בהטיחו בפני ההנהגה, 'שה×Ŗ×Øחקה מן העם', א×Ŗ היהמ×Ŗ השוויון: 'כל העדה כולם קדושים', ואם כן, 'מדוע ×Ŗ×Ŗנשאו?'

קו×Øח ועד×Ŗו לא פקפקו בנכונו×Ŗ ד×Øכם. כה בטוחים היו, עד שההכימו בלא היהוה לה×Ŗייצב למבחן שאמו×Ø ×”×™×” להוכיח, כי משה ואה×Øן לא בח×Øו א×Ŗ עצמם להנהגה, והמכו×Ŗם מא×Ŗ האלוקים באה להם.
היה זה מבחן של חיים ומוו×Ŗ. מי שלא יזכה בו ā€“ ימו×Ŗ, ייש×Ø×£ באש הקטו×Ø×Ŗ של מח×Ŗ×Ŗו שלו. הם ידעו עובדה זו היטב. בכל זא×Ŗ, ה×Ŗייצבו כולם בשעה היעודה בפ×Ŗח אוהל מועד כשבידיהם המח×Ŗו×Ŗ. אין זא×Ŗ אלא שכל אחד האמין בכל לבו, שאלוקים א×Ŗו.
ההוף ידוע.
א×Ŗ קו×Øח וא×Ŗ משפח×Ŗו בלעה האדמה. והאח×Øים: "ואש יצאה... ו×Ŗאכל א×Ŗ החמישים ומא×Ŗיים איש מק×Øיבי הקטו×Ø×Ŗ" {במדב×Ø ×˜"ז, ל"ה} . כולם נש×Øפו.

המעיין במד×Øשי הפ×Øשה ייווכח, שאין מדוב×Ø ×‘×›× ×•×¤×™×” השוכנ×Ŗ מחוׄ לחוק ומ×Ŗנגש×Ŗ בו, אלא בטובי בניו של העם. אנשים, שהי×Ŗה להם מט×Øה. הם האמינו בה ועמדו במבחנה עד הופם המ×Ø.
אולם בדומה למ×Øגלים, גם מניע ה×Ŗקוממו×Ŗו של קו×Øח היה חיידק זעי×Ø ×•×ž×ž×™×Ŗ ששכן בעמקי לבו. מידה ×Øעה שג×Øמה א×Ŗ טעו×Ŗו הנו×Øאה ועל×Ŗה לו בחייו. כן 'זכה', ששמו נו×Ŗ×Ø ×‘×–×™×›×Øון העם לד×Øאון עולם כמח×Øח×Ø ×Øיב, אבי המחלוק×Ŗ להוגיה.
מה ק×Øה לו? איזו חולשה אנושי×Ŗ ד×Øד×Øה או×Ŗו אל ה×Ŗהום?
הבדיקה ×Ŗוביל או×Ŗנו ל×Ŗוצאו×Ŗ מאלפו×Ŗ. נמצא, ש×Ŗחיל×Ŗ הלהט המהפכני שלו הי×Ŗה הקנאה. קנאה פשוטה, שנקודה זעי×Øה ממנה הי×Ŗה טמונה בלבו של אדם חשוב ומכובד זה. הוא לא היה מודע לה, היא לא הפ×Øיעה לו לשג×Ø×Ŗ חייו, עד ה×Øגע שבו × ×Ŗמנה אליצפן בן עוזיאל לנשיא שבט לוי (בשם ה', כמובא ב×Øש"י בשם המד×Øש) .
או אז × ×›× ×”×” הקנאה לפעולה. ה×Ŗעו×Ø×Øה לחיים והחלה להכ×Ŗיב א×Ŗ מהלך מחשבו×Ŗיו וא×Ŗ מעשיו. הקנאה גזלה א×Ŗ מנוח×Ŗ האיש, חיבלה בחופש מחשב×Ŗו ופעול×Ŗו. הוא חש כי נעשה לו עוול, כי קופח.
המש×Øה שלדע×Ŗו נלקחה ממנו שלא בצדק, עו×Ø×Øה א×Ŗ קנא×Ŗו. זו הובילה או×Ŗו אל הנ×Øגנו×Ŗ, וממנה גלש אל הביקו×Ø×Ŗ השלילי×Ŗ ואל ×”×”×”×Ŗה.
אנו ×Øואים בבי×Øו×Ø, כיצד בשלב כלשהו מ×Ŗגבשו×Ŗ הנ×Øגנו×Ŗ וההה×Ŗה לאידיאולוגיה, והשיטה נוצ×Ø×Ŗ. הדוגלים בה מ×Ŗחילים להאמין בכוונו×Ŗיהם הטהו×Øו×Ŗ.
ולאוזני משה מגיעים קולו×Ŗ המ×Ŗמ×Øדים, הנקהלים עליו.
והכול בגלל מינוי 'קטן'. מינוי שלפני זמן מה לא מצא חן בעיני האיש, המנהיג ×¢×Ŗה א×Ŗ הה×Ŗקוממו×Ŗ.

זהו המה×Ø ×©×¤×Øשה זו מנהה להעבי×Ø ×œ× ×•. להזהי×Ø ××•×Ŗנו מפני כוחה הה×Ø×”× ×™ של מיד×Ŗ הקנאה. א×Ŗ קו×Øח היא הובילה אל אובדנו. נאמ×Ø ×¢×œ×™×”, שהיא מוציאה א×Ŗ האדם מן העולם. היא מהמא×Ŗ א×Ŗ עיני הנשלט על ידה וחו×Ŗמ×Ŗ א×Ŗ גז×Ø ×“×™× ×• ה×Ø×¢.Ā ×ž××– ועד היום.
{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 7, 2016, 2:46:50ā€ÆPM7/7/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
טוב המלבין שיניים לחבי×Øו יו×Ŗ×Ø ×ž×ž×©×§×”×• חלב. {מהכ×Ŗ כ×Ŗובו×Ŗ דף ק"י}

הטטוה שבועי:
חוק היהודי שונה מכל החוקים שינוי מהו×Ŗי. מוצאו של כל חוק נובע מהעם. ואילו ביש×Øאל הדב×Ø ×œ×”×™×¤×š: העם נובע כ×Ŗוצאה מהחוק, חוק ה×Ŗו×Øה הוא העושה או×Ŗנו לעם.

ציטוט שבועי:
לא אך מ×Ŗוך שאיפו×Ŗ ×Øומנטיו×Ŗ חביבה עלינו א×Øׄ יש×Øאל, אלא מ×Ŗוך זה שאנו מקווים ומאמינים כי היא ×Ŗהיה הא×Øׄ שבה ×Ŗהיה לנו ×Ŗ×Øבו×Ŗ שלמה ומיוחד×Ŗ שלא ×Ŗפגם על־ידי ההביבו×Ŗ הז×Øו×Ŗ. {אליהו גולומב}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
בחייהם ובמו×Ŗם...
בשנ×Ŗ ה' כ"ח 1286 למניינם הטילו הקיה×Ø ×Øודולף ה-1 לבי×Ŗ הבהבו×Øג ובניו, גז×Øו×Ŗ וצווים שהפכו א×Ŗ היהודים באדמו×Ŗיו, שכללו גם א×Ŗ העי×Ø ×Øוטנבו×Øג, 'לעבדי אוצ×Ø ×”×ž×“×™× ×”' והמה×Ø"ם מ×Øוטנבו×Øג מגדולי ה×Øבנים באו×Ŗה ×Ŗקופה, עם אח×Øים, עזב א×Ŗ העי×Ø ×œ×›×™×•×•×Ÿ איטליה. הוא × ×Ŗפה בלומב×Øדיה השבוע לפני 730 שנים והושם במאה×Ø ×¢×“ שישולם עבו×Øו כופ×Ø.
נאמנים לקיום מצוו×Ŗ 'פדיון שבויים' של ×Øבם הנע×Øׄ, אהפה הקהילה היהודי×Ŗ הכום ×¢×Ŗק לפדיונו. אלא שהמה×Ø"ם ממקום שביו במבצ×Ø ×× ×”×™×”×”×™×™× שבאלזה הוציא פהק הלכה שאה×Ø ××Ŗ פדיונו. פהק ההלכה נהמך על הנאמ×Ø ×‘×ž×©× ×” במהכ×Ŗ גיטין Ā (פ×Øק ד' משנה ו'): "אין פודין א×Ŗ השבויים יו×Ŗ×Ø ×¢×œ כדי דמיהן מפני ×Ŗיקון העולם [שלא ליצו×Ø ×Ŗקדים]ā€¦.." וזא×Ŗ שלא לקבוע מחי×Ø ×œ×—×˜×™×¤×Ŗ ×Øבנים ומנהיגים לשם קבל×Ŗ כופ×Ø × ×¤×©.
במהלך שנו×Ŗ שביו באלזה חיב×Ø ×ž×”×Ø"ם מהפ×Ø ×—×™×‘×•×Øים הלכ×Ŗיים ול×Ŗלמידיו הו×Ŗ×Ø ×œ×‘×§×Ø ××•×Ŗו. הוא ה×Ŗעקש להמשיך לאהו×Ø ×¢×œ שח×Øו×Øו ×Ŗמו×Ø×Ŗ כופ×Ø ×•×ž×Ŗ בכלאו 7 שנים מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×‘×’×™×œ המופלג, באו×Ŗם ימים, 78. משמ×Ŗ, הניחו כיĀ ×¤×’ ×Ŗוקף האיהו×Ø ×©×”×˜×™×œ המה×Ø"ם על פידיונו והקהילה חידשה א×Ŗ מאמציה לקבל א×Ŗ גופ×Ŗו ולהביאה לקב×Ø ×™×©×Øאל.Ā  14 שנים חלפו עד שה×Øשה הנהיך לבי×Ŗ הבהבו×Øג לשח×Ø×Ø ××Ŗ גופ×Ŗו של המה×Ø"ם ×Ŗמו×Ø×Ŗ הכום גבוה אף יו×Ŗ×Ø ×ž×©× ×“×Øש בהיו×Ŗו בחיים.
בהופו של דב×Ø, א×Ŗ ×”×›×”×£ לשח×Øו×Ø ×’×•×¤×Ŗו × ×Ŗן יהודי בשם, אלכהנד×Ø ×–×™×”×§×™× ×“ וימפפן מהעי×Ø ×¤×Øנקפו×Øט וב×Ŗנאי שייקב×Ø ×¦×ž×•×“ לקב×Øו של המה×Ø"ם. המה×Ø"ם נקב×Ø ×‘×‘×™×Ŗ הקב×Øו×Ŗ היהודי בעי×Ø ×•×•×Øמה ושנה מאוח×Ø ×™×•×Ŗ×Ø, בשנ×Ŗ ה' × ' 1308 למניינם, נפט×Ø ×’× אלכהנד×Ø ×–×™×”×§×™× ×“ וימפפן ונקב×Ø ×œ×¦×™×“×•.
בי×Ŗ הקב×Øו×Ŗ היהודי בוו×Øמה ש×Øד א×Ŗ ה×Ŗקופה הנאצי×Ŗ בהש×Ŗדלו×Ŗ וב×Ŗחבולו×Ŗ אנשי חהד ג×Øמנים מקומיים. שני הקב×Øים, של מה×Ø"ם ושל אלכהנד×Ø ×–×™×”×§×™× ×“ וימפפן, צמודים זה לזה, נמצאים ק×Øוב לשע×Ø ×”×›× ×™×”×” לבי×Ŗ הקב×Øו×Ŗ עד היום הזה. יהי זכ×Øם ב×Øוך!

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ חוק×Ŗ / 'מנהיג אהוב'

"וימ×Ŗ אה×Øן שם ב×Øאש הה×Ø, וי×Øד משה ואלעז×Ø ×ž×Ÿ הה×Ø" {במדב×Ø ×›', כ"ח}.

מו×Ŗו של אה×Øן ה×Ŗקבל בח×Øדה גלויה בק×Øב המחנה, והעם ×”×™×Øב להאמין בבשו×Øה הקשה.Ā "כל יש×Øאל עומדים ח×Øדים ומצפים ל×Øאו×Ŗ א×Ŗ אה×Øן... כש×Øאו שעלו שלושה ולא י×Øדו כי אם שניים... נחלקו לשלוש כ×Ŗו×Ŗ.

אח×Ŗ אומ×Ø×Ŗ: ה×Øגו משה, שהיה מ×Ŗקנא בו.

אח×Ŗ אומ×Ø×Ŗ: אלעז×Ø (בנו) ה×Øגו, שהיה מבקש לי×Øש א×Ŗ הכהונה הגדולה.

אח×Ŗ אומ×Ø×Ŗ: ד×Øך שמים (מי×Ŗה טבעי×Ŗ) מ×Ŗ.

×Ŗפשום כל יש×Øאל (למשה ולאלעז×Ø) ואמ×Øו: אה×Øן היכן הוא? אמ×Ø ×œ×”× משה: גנזו הקב"ה לחיי העולם הבא. אמ×Øו לו: אין אנו מאמינים לך, שמא דב×Ø ×©×œ× כהוגן אמ×Ø ×œ×š (העליב או×Ŗך) וקנה×Ŗ עליו מי×Ŗה?

בקשו יש×Øאל להקול א×Ŗ משה וא×Ŗ אלעז×Ø (באבנים) (ילקוט שמעוני).

מד×Øש זה מביע היטב א×Ŗ הזעזוע שפקד א×Ŗ עם יש×Øאל לנוכח מו×Ŗו של אה×Øן. עם מו×Ŗו, יצ×Ø ×”××™×© חלל ×Øיק בלבם.

למ×Øו×Ŗ ×Øום מעל×Ŗו ו×Ŗפקידו מעו×Øב היה עם הב×Øיו×Ŗ, יו×Øד אל אוהליהם, חי א×Ŗ חייהם ומלמדם א×Ŗ האמנו×Ŗ החשובה ביו×Ŗ×Ø ×œ×—×™×™× מ×Ŗוקנים: א×Ŗ אמנו×Ŗ הוי×Ŗו×Ø.

בד×Øכו זו הפך אה×Øן להמל השלום והאהבה בעם. הוא ×Øאה במעשיו אלו א×Ŗ ייעודו. הוא זכה לכהונה, שמט×Ø×Ŗה לכפ×Ø ×¢×œ עוונו×Ŗ בי×Ŗ יש×Øאל ולשים שלום בינם לבין האלוקים. אהב×Ŗו א×Ŗ העם הי×Ŗה אהב×Ŗ אמ×Ŗ, והעם השיב לו אהבה.

טוב לב בהיהי זה של אה×Øן בא לידי גילוי עוד במצ×Øים בט×Øם גאולה.

משה ניהל דו שיח נוקב עם האלוקים ליד ×”×”× ×” הבוע×Ø. דו שיח שבו × ×™×”×” לדחו×Ŗ א×Ŗ מינויו ל×Ŗפקיד הגואל שהטיל עליו האלוקים. אח×Ŗ ההיבו×Ŗ המ×Øומזו×Ŗ להי×Øובו של משה הי×Ŗה: אי ה×Øצון לפגוע באח המבוג×Ø ×•×”×—×©×© מקנא×Ŗו למ×Øאה גדול×Ŗ אחיו הצעי×Ø.

אולם הקב"ה אומ×Ø ×œ×•: לא אכפ×Ŗ לאה×Øן בדב×Ø ×”×–×”. לא די שאינו מצטע×Ø, אלא עוד שמח... שנאמ×Ø: 'וגם הנה הוא יצא לק×Øא×Ŗך ו×Øאך ושמח בלבו'Ā (שמו×Ŗ ד', י"ד) . לא בפיו בלבד, אלא בלבו.

שמח×Ŗ אמ×Ŗ, ולא קנאה, למ×Øאה האח הצעי×Ø ×©×–×›×” לק×Øב×Ŗ אלוקים כה גדולה.

זהו אופיו המעולה של אה×Øן. הוא אהובו של העם, שמו×Ŗו ג×Ø×Ø ××‘×œ כבד, כבד אף מן האבל על משה.

במו×Ŗ משה נאמ×Ø: "ויבכו בני יש×Øאל א×Ŗ משה" (דב×Øים ל"ד, ח') . לא כולם. ואילו אצל אה×Øן נאמ×Ø: "ויבכו א×Ŗ אה×Øן... כל בי×Ŗ יש×Øאל" (במדב×Ø ×›', כ"ט).

פעול×Ŗו של אה×Øן הי×Ŗה ניכ×Ø×Ŗ ב×Ŗוך המחנה במשך כל שנו×Ŗ המדב×Ø. על כן חש העם בחלל שנוצ×Ø ×¢× מו×Ŗו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}


חודש טוב - שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק



--

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 14, 2016, 7:19:08ā€ÆPM7/14/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:

טובים השניים מן האחד. {קהל×Ŗ ד' ט'.}

Ā 

הטטוה שבועי:

חוקי העמים, וד×Ŗם, אינם כי אם פ×Øי ד×Øגה שכלי×Ŗ מהויימ×Ŗ של טובי חכמיהם. משום כך שכיחים בהם ×Ŗמו×Øו×Ŗ וחילופין. ואילו אצלנו, היהוד הבלעדי של החיים ני×Ŗן לנו בשלמו×Ŗו, אין אח×Øיו לא שינוי ולא ×Ŗמו×Øה, לא קיצוׄ ולא ×Ŗוהפ×Ŗ. צועד×Ŗ היא בכל הזמנים, כדוגמה ומופ×Ŗ לחיים אידיאליים של הפ×Øט והכלל כ×Øצונו של מחולל האנושו×Ŗ.

Ā 

ציטוט שבועי:

עלינו לשמו×Ø ×¢×œ נפש כל יהודי, שלא י×Øאה בַ×Øובֶה א×Ŗ אלוקיו. {משה ש×Ø×Ŗ}

Ā 

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:

'עונג שב×Ŗ...'

הבחו×Ø ×™×¢×§×‘ קנייבהקי, מי שה×Ŗפ×Øהם לימים כ×Øבי יעקב יש×Øאל קניבהקי הידוע בכינויו 'ההטייפל×Ø'Ā ×–צ"ל, גויה בכפיה לצבא ה×Øוהי.Ā ×¢×Øב שב×Ŗ ה×Øאשון הגיע. מיד לאח×Ø ×ž×”×“×Ø ×”×‘×•×§×Ø, פנה אל מפקדו וביקש ממנו להש×Ŗח×Ø×Ø ×ž×›×œ עבודה בשב×Ŗ. המפקד נדהם מהחוצפה, לקח או×Ŗו הצידה, והחל להפליא בו מכו×Ŗיו. × ×Øאה לך שא×Ŗה בבי×Ŗ? פה עושים א×Ŗ מה שדו×Øשים ממך בלי לה×Ŗחמק!

לפ×Ŗ×¢ הש×Ŗנו פניו של המפקד ואמ×Ø: אני מוכן ל×Ŗ×Ŗ לך לשמו×Ø ×©×‘×Ŗ ב×Ŗנאי אחד... ההטייפל×Ø ×”×–×“×§×£, קטע א×Ŗ דב×Øיו של המפקד ואמ×Ø ×›×™ מוכן הוא לכל ×Ŗנאי ובלבד שיוכל לשמו×Ø ×©×‘×Ŗ. המפקד חייך חיוך זדוני ואמ×Ø ×›×™ הוא מוכן ל×Ŗ×Ŗ לו לשמו×Ø ×©×‘×Ŗ ב×Ŗנאי שיעמדו ש×Ŗי שו×Øו×Ŗ א×Øוכו×Ŗ של חיילים, ביניהם הוא יעבו×Ø, וה×Øשו×Ŗ ×Ŗהיה לכל חייל להכו×Ŗו מכה חזקה אח×Ŗ. ההטייפל×Ø ×”×”×›×™× מיד. המפקד ה×Ŗלהב, ומיד אהף כמה עש×Øו×Ŗ קוזקים שה×Ŗנדבו למשימה בשמחה.

א×ŖĀ ×”מעשהĀ ×”×–×” שעב×Ø ×¢×œ×™×• היפ×Ø ×Øבי יעקב יש×Øאל בפגישו×Ŗיו עם מי שהי×Ŗה לימים ×Øעיי×Ŗו. הוא אמ×Ø ×œ×” כי הוא מבקש ממנה לעכל א×Ŗ מה שעב×Ø ×¢×œ×™×• באו×Ŗם ×Øגעים: באו×Ŗם ×Øגעים בהם עב×Ø×Ŗי בין החיילים, וחטפ×Ŗי מכו×Ŗ איומו×Ŗ ונו×Øאו×Ŗ מהחיילים צמאי הדם - למ×Øו×Ŗ הכאב העצום, ה×Øגש×Ŗי ה×Øגש×Ŗ ה×Ŗעלו×Ŗ גבוהה ביו×Ŗ×Ø. ה×Ŗחושה של מהי×Øו×Ŗ הנפש לשמי×Ø×Ŗ השב×Ŗ ג×Øמה לי לה×Ŗעלו×Ŗ ×Øוחני×Ŗ שלא זכי×Ŗי לכמו×Ŗה שוב. בכדי שאוכל לשא×Ŗ או×Ŗך לאשה חשוב לי ש×Ŗביני ו×Ŗזדהי עם ה×Øגש×Ŗ העונג שהי×Ŗה לי אז...

Ā 

פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ בלק / 'לוגיקה של שנאה'

Ā 

"ויח×Ø ××£ אלוקים כי הולך הוא וי×Ŗייצב מלאך ה' בד×Øך לשטן לו... ו×Ŗ×Øא הא×Ŗון א×Ŗ מלאך ה' ניצב בד×Øך וח×Øבו שלופה בידו" {במדב×Ø ×›"ב, כ"ב - כ"ג}.

Ā 

ההיפו×Ø ×ž×•×›×Ø ×•×ž×¤×•×Øהם. אנו קו×Øאים או×Ŗו כל שנה בשב×Ŗ זו.

בלק, מלך מואב, × ×Ŗקף ח×Øדה למ×Øאה הכוח הצבאי החדש העולה במז×Øח. ×Ŗבוה×Ŗו של היחון, מלך האמו×Øי, הטילה עליו מו×Øא. הוא חשש לגו×Øל מלכו×Ŗו. כדי לקדם א×Ŗ פני ה×Øעה, נקט יוזמו×Ŗ בל×Ŗי שג×Ø×Ŗיו×Ŗ. הוא פנה לעז×Ø×Ŗה של המאגיה וק×Øא אל בי×Ø×Ŗ מואב א×Ŗ בלעם, אבי הקוהמים. ביקש שהלה ישמיד א×Ŗ עם יש×Øאל בקללו×Ŗיו, בהבל פיו, שעל כוחו הילכו אגדו×Ŗ.
בלעם ממה×Ø. אצה לו הד×Øך. אולם הא×Ŗון שעליה ×Øכב, 'עש×Ŗה לו בעיו×Ŗ', הע×Øימה על ד×Øכו קשיים לא צפויים.
פחד עמום ×Ŗקף א×Ŗ הא×Ŗון מפני 'מלאך ה''. פחד, שעצ×Ø ××•×Ŗה מלכ×Ŗ בד×Øך המלך -"ו×Ŗט הא×Ŗון מן הד×Øך ו×Ŗלך בשדה" (שם) .
×Ŗקלה לא צפויה ×”×›×¢×™×”×” מאד א×Ŗ בלעם. וה×Ŗוצאה: "ויך בלעם א×Ŗ הא×Ŗון להטו×Ŗה הד×Øך" (שם).

מדוע הכה בלעם א×Ŗ א×Ŗונו? מדוע ×Øגז עליה? ההיבה ב×Øו×Øה לעין כול. היא לא ציי×Ŗה לו. הוא אדונה והיא פועל×Ŗ ×¢×Ŗה בניגוד ל×Øצונו.
אולם באו×Ŗו ×Øגע עצמו נהג בלעם בדיוק כא×Ŗונו. אף הוא פעל בניגוד ל×Øצונו הב×Øו×Ø ×©×œ אדונו, שהוא יודע ומכי×Ø ×‘××“× ×•×Ŗו עליו. הוא האלוקים שציווה עליו מפו×Øשו×Ŗ: "לא ×Ŗאו×Ø ××Ŗ העם כי ב×Øוך הוא" (שם י"ב).
זו הפגנה מוחשי×Ŗ של חוש צדק הלקטיבי שהיה טמון בלבו של בלעם. הוא ד×Øש מן הזול×Ŗ, בהעמד×Ŗ פני נעלב, נו×Øמו×Ŗ ה×Ŗנהגו×Ŗ שהוא ×Øאה עצמו פטו×Ø ×ž×”×Ÿ.כשהכה בלעם א×Ŗ א×Ŗונו בשלישי×Ŗ, פצ×Ŗה זו א×Ŗ פיה ואמ×Øה: "מה עשי×Ŗי לך כי הכי×Ŗני זה שלוש ×Øגלים" (שם כ"ח).
הא×Ŗון המדב×Ø×Ŗ המחישה להומך על פיו, מי הוא באמ×Ŗ אדון הפיו×Ŗ כולם. ב×Øצו×Ŗו, א×Ŗון ×Ŗדב×Ø, ונביא חכם - ייאלם דום.
לא 'הלם הא×Ŗון המדב×Ø×Ŗ' המם א×Ŗ בלעם וג×Øם א×Ŗ ש×Ŗיק×Ŗו, כי אם ×Ŗוכח×Ŗה, הגיונה הבהיהי, הא×Ŗוני.
כאש×Ø ×©××œ×” או×Ŗו: "מה עשי×Ŗי לך כי הכי×Ŗני?" (שם כ"ח) , × ×™×”×” להשיב לה ולההבי×Ø ×œ×” א×Ŗ ה×Ŗנהגו×Ŗו: "כי ה×Ŗעלל×Ŗ בי" (שם כ"ט). אף הוהיף בכעהו: "לו ישĀ ×—×Øב בידי כי ×¢×Ŗה ה×Øג×Ŗיך" (שם).
מילים שיכולו×Ŗ היו לגלו×Ŗ לבלעם עצמו א×Ŗ ה×Øיקנו×Ŗ של ה×Ŗ×Øב×Øבו×Ŗו בכוחו×Ŗיו. שכן 'כך אמ×Øה הא×Ŗון לבלעם: לי אין א×Ŗה יכול לה×Øגני, אלא אם כן יש ח×Øב בידך, והיאך א×Ŗה ×Øוצה לעקו×Ø ××•×ž×” שלמה? ש×Ŗק ולא מצא ×Ŗשובה' (ילקוט שמעוני, שם).

עוד אי×Ŗו×Ŗ אלוקי לבלעם בד×Øכו אל החטא ואל האבדון. עוד הזדמנו×Ŗ שהוענקה לו להכי×Ø ×‘××™×•×•×œ×Ŗ גאוו×Ŗו. פיו, שעליו הי×Ŗה ×Ŗפא×Ø×Ŗו, הכשילו. ו'זו הטפשה שבבהמה' ניצחה 'א×Ŗ החכם שבחכמים'. כיוון שדיב×Øה, לא יכול לעמוד בה (שם במד×Øש).

אך בלעם לא למד לקח. כה כבול היה באזיקי השנאה ליש×Øאל, עד כי שוחד גאוו×Ŗו הימאו.

{מעובד מהפ×Øו של ה×Øב משה ג×Øילק 'פ×Øשה ופש×Øה'}

שב×Ŗ שלום - יהונ×Ŗן ג×Øילק


Ā 

Ā 

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 21, 2016, 3:00:14ā€ÆPM7/21/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
כל המ×Ŗאבל על י×Øושלים זוכה ו×Øואה בשמח×Ŗה. {מהכ×Ŗ ×Ŗעני×Ŗ דף ל'}

הטטוה שבועי:
י×Øושלים נח×Øבה אמנם ā€“ אך לא 'מ×Ŗה'! י×Øושלים 'חיה',Ā ×”יא מפעמ×Ŗ בעמקי לבנו בכל דו×Ø ×•×“×•×Ø, גם בזמן הגלו×Ŗ, גם לאח×Ø ×”×—×•×Øבן. עצם האבלו×Ŗ, היאĀ ×”עדו×Ŗ על כך, שהיא לא מ×Ŗה, משום שגזי×Øה על המ×Ŗ שמש×Ŗכח מן הלב.

ציטוט שבועי:
אנו עם אבל, אך לא נואש. עטופי יגון, אך ×Øחוקים מחמלה עצמי×Ŗ. אנו עם שש×Øוי לע×Ŗים באבל ש×Ŗכלי×Ŗו ×Ŗיקון. {אב×Øהם יהושע השל}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
×”×”×Ø×Ŗ נטיה...

אחד מ×Ŗלמידי ה'חפׄ חיים' הבחין כי מדי לילה בחצו×Ŗ, × ×›× ×” ×Øבו לבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ, ומש×Ŗהה שם זמן ×Øב והחליט לעקוב אח×Øיו.
×Ŗפה עמד×Ŗ ×Ŗצפי×Ŗ בעז×Ø×Ŗ הנשים והמ×Ŗין לבואו של ה'חפׄ חיים'. בחצו×Ŗ × ×›× ×” ה×Øב לבי×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ, פ×Ŗח א×Ŗ א×Øון הקודש, ה×Ŗחיל לבכו×Ŗ ולה×Ŗייפח, וכה אמ×Ø: '×Øיבונו של עולם, ה×Øי אני כהן, ולכהן יש נטיה לבוא לידי ×›×¢×”. אנא, עז×Øני שאוכל לה×Ŗגב×Ø ×¢×œ כך...'


פ×Øשה שבועי×Ŗ:

פ×Øש×Ŗ פנחה / 'נשו×Ŗ ה×Ŗקווה'

"ו×Ŗק×Øבנה בנו×Ŗ צלופחד בן חפ×Ø.. בן מנשה... בן יוהף... ו×Ŗעמודנה לפני משה ולפני אלעז×Ø... וכל העדה פ×Ŗח אוהל מועד לאמו×Ø: אבינו מ×Ŗ במדב×Ø... למה יג×Ø×¢ שם אבינו מ×Ŗוך משפח×Ŗו כי אין לו בן. ×Ŗנה לנו אחוזה ב×Ŗוך אחי אבינו" {במדב×Ø ×›"ז, א'-ד'}.

חמש אחיו×Ŗ עמדו במ×Øכז מחנה יש×Øאל במדב×Ø ×•×Ŗבעו ממשה - זכויו×Ŗ.

בקש×Ŗן הי×Ŗה הפגנה פ×Øטי×Ŗ נגד הט×Øוניו×Ŗ וה×Ŗבוה×Ŗנו×Ŗ שכי×Øהמו בלבו×Ŗ הגב×Øים. הפגנה, שזכ×Ŗה להוק×Ø×Ŗ ה×Ŗו×Øה, שחקקה לנצח בפ×Øשה מיוחד×Ŗ א×Ŗ היפו×Ø ×“×Øיש×Ŗן.
לכאו×Øה, לפנינו ד×Øישה פשוטה לק×Øקע בא×Øׄ האבו×Ŗ, הפגנה למען אינט×Øהים אישיים. בהך הכל ד×Øשו בנו×Ŗ אלו, שבע×Ŗ חלוק×Ŗ א×Øׄ יש×Øאל לכש×Ŗיכבש, לא יקופחו.
היה זה, איפוא, מאבק ×Øגיל ומוכ×Ø ×¢×œ זכויו×Ŗ. מאבק, שדומים לו מ×Ŗ×Øחשים יום יום בכל מקום שחיים בני אנוש. אבל חז"ל מעלים מאבק זה על × ×”.
מ×Ŗב×Ø×Ø, שלא על עצם הבקשה זכו להכ×Øה, כי אם בגלל עי×Ŗוי הגש×Ŗה:
×Øבי × ×Ŗן אומ×Ø: יפה כח הנשים מכח האנשים... ללמדך, באיזו שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמ×Øו יש×Øאל: 'ני×Ŗנה ×Øאש ונשובה למצ×Øים'. אמ×Ø ×œ×”×Ÿ משה: 'והלא יש×Øאל מבקשין לחזו×Ø ×œ×ž×¦×Øים, וא×Ŗן מבקשו×Ŗ נחלה בא×Øׄ?'
אמ×Øו: 'יודעו×Ŗ אנו שהוף כל יש×Øאל לחזו×Ø ×œ××Øׄ... בא×Ŗ×Ø ×“×œ×™×Ŗ גב×Ø (במקום שאין גב×Ø) הש×Ŗדל להיו×Ŗ גב×Ø' (ילקוט שמעוני פ×Øש×Ŗ פנחה ×Ŗשע"ו).

המד×Øש פו×Øש א×Ŗ ×Ŗמונ×Ŗ המצב בימים ההם. ימים של ×Øוח נכאים ודכדוך ש×Ø×Øו במחנה. עם יש×Øאל הנודד זה ק×Øוב לא×Øבעים שנה במדב×Ø, ה×Ŗעייף, אבד חזון, היאוש הכ×Ŗיב א×Ŗ מהלכיו. הוא לא האמין שאי פעם יצא ממדב×Ø ×ž×¦×•×§×•×Ŗיו ויגיע אל המנוחה בא×Øׄ המיועד×Ŗ. מה פלא כי העם הביט לאחו×Øיו, לעב×Ø ×ž×¦×Øים, בע×Øגה ובגעגועים גוב×Øים.
ב×Ŗוך אווי×Øה עכו×Øה זו, הופיעו האחיו×Ŗ לבי×Ŗ צלפחד ו×Ŗבעו זכויו×Ŗ מוז×Øו×Ŗ. זכויו×Ŗ ק×Øקע... בא×Øׄ יש×Øאל דווקא. בא×Øׄ שנ×Øא×Ŗה לבני יש×Øאל כחלום ×Øחוק.
בניגוד לאח×Øים הן ניצבו ובידיהן דגל ה×Ŗקווה המונף אל על: 'אנו יודעו×Ŗ', אמ×Øו למשה, 'שח×Ø×£ כל הבלו×Ŗינו, × ×™×›× ×” לבהוף לא×Øׄ. ועל כן זו השעה לדאוג לע×Ŗידנו ולזכויו×Ŗינו'.

כך הפך מאבק פשוט על זכויו×Ŗ והטבו×Ŗ למנוף לשינוי אווי×Øה. אמונ×Ŗן המוצקה ×Ŗ×Øמה לשינוי במצב ×Øוחו של העם הנבוך.
מול ה×Ŗביעה של "× ×Ŗנה ×Øאש ונשובה למצ×Øים", שהשמיעו ה×Ŗבוה×Ŗנים, השמיעו נשים אלו א×Ŗ ה×Ŗביעה: "×Ŗנה לנו אחוזה". בכך הן הפכו להמל של אהב×Ŗ א×Øׄ יש×Øאל.

שב×Ŗ שלום - צום קל ומועיל - יהונ×Ŗן ג×Øילק





ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Jul 28, 2016, 6:43:58ā€ÆPM7/28/16
to

אימ×Øה שבועי×Ŗ:
ציון כליל×Ŗ יופי, אהבה וחן ×Ŗקש×Øי מאז, ובך נקש×Øו נפשו×Ŗ חב×Øייך. הם השמחים לשלוו×Ŗך, והכואבים על שוממו×Ŗך, ובוכים על שב×Øייך. {×Øבי יהודה הלוי}

הטטוה שבועי:
מדי שנה אנו חוז×Øים ונזכ×Øים בחו×Øבן בי×Ŗ המקדש, חו×Øבן שפצעיו עדיין לא הגלידו. בכל ×Ŗא×Øיך המציין שלב נוהף של החו×Øבן אנו עוצ×Øים ומעלים הילוך, ומכאן יוצא×Ŗ ק×Øיאה לה×Ŗבוננו×Ŗ ול×Ŗיקון המצב! יש כאן אי×Ŗו×Ŗ שאין זו גזי×Øה שאי אפש×Ø ×œ×©× ×•×Ŗה, אלא הכל ×Ŗלוי בנו. גם בשלב מ×Ŗקדם, גם כשלכאו×Øה הכל × ×Øאה אבוד, אם נשכיל לה×Ŗעלו×Ŗ ולשפ×Ø ××Ŗ מצבנו ה×Øוחני, ×Ŗבוא הישועה!

ציטוט שבועי:
הנה זה עומד אח×Ø ×›×Ŗלנו האדי×Ø - הנעלם ו×Øואה בעמדנו. ל×Ŗפילה בחוׄ - אלי ש×Øיד מלכו×Ŗנו. בלי גג הזהב של הדבי×Ø ×œ×Øאשנו, הוא ×Øואה ומקשיב עמוקו×Ŗ לנפשנו. {או×Øי צבי ג×Øינב×Øג{

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
אבנים עם לב...
אפלטון, הפילוהוף היווני הגדול, הגיע לי×Øושלים עם נבוכדנצ×Ø, מלך בבל, מח×Øיב בי×Ŗ המקדש.Ā ×œ××—×Ø ×”×—×•×Øבן עב×Ø ××¤×œ×˜×•×Ÿ ליד ה×Ø ×”×‘×™×Ŗ, ו×Øאה א×Ŗ י×Øמיהו הנביא יושב, בוכה ומקונן על החו×Øבן. ה×Ŗפלא אפלטון: כיצד א×Ŗה, י×Øמיהו החכם הגדול, בוכה על עצים ואבנים? הוא הוהיף ושאל: מה ה×Ŗועל×Ŗ בבכי, ה×Øי הבי×Ŗ כב×Ø ×—×Øב? ואין זה ×Øאוי לחכם לבכו×Ŗ על העב×Ø.
השיב לו י×Øמיהו: כלום יש לך הפיקו×Ŗ פילוהופיים אש×Ø ××™× ×š יודע א×Ŗ פ×Ŗ×Øונם? השיב לו אפלטון: אכן, יש לי הפקו×Ŗ ×Øבים, אש×Ø ××™×Ÿ אדם בעולם שיוכל לפשוט או×Ŗם. אמ×Ø ×œ×• י×Øמיהו: הצג נא בפני א×Ŗ הפקו×Ŗיך, ואפ×Ŗו×Ø ×œ×š או×Ŗם. ואכן כך היה, אפלטון שאל וי×Øמיהו השיב לו בנקל. נדהם אפלטון ו×Ŗמה האמנם העומד לפניו הינו ילוד אשה, שכן לפי חכמ×Ŗו × ×Øאה היה שאין מדוב×Ø ×‘××“× ק×Øוׄ-חומ×Ø. לנוכח פליא×Ŗו זו, אמ×Ø ×œ×• י×Øמיהו: א×Ŗה בודאי ×Ŗמה, ואני אומ×Ø ×œ×š שא×Ŗ כל החכמה הזו שאב×Ŗי מעצים ואבנים אלו! זו ה×Ŗשובה לשאל×Ŗך מדוע הנני בוכה על עצים ואבנים שח×Øבו.

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ מטו×Ŗ / 'שי×Ŗוק מוחין'

"ויקצוף משה... ויאמ×Ø ××œ×™×”×: החיי×Ŗם כל נקבה? הן הנה היו לבני יש×Øאל בדב×Ø ×‘×œ×¢× למהו×Ø ×ž×¢×œ בה' על דב×Ø ×¤×¢×•×Ø ×•×Ŗהי המגפה בעד×Ŗ ה'" {במדב×Ø ×œ"א, י"ד-ט"ז{

משה ואלעז×Ø ×”×›×”×Ÿ וכל נשיאי העדה יצאו אל מחוׄ למחנה לקדם א×Ŗ פני הלוחמים, כששבו מן המע×Øכה.Ā ×ž×©×” גילה שצבא יש×Øאל הפ×Ø ××Ŗ ×Øוח פקוד×Ŗ המבצע. בע×Ŗ הפשיטה על מעוזי המדיינים וע×Øיהם ה×Øגו הלוחמים ×Øק 'כל זכ×Ø', ואילו א×Ŗ הנשים הו×Ŗי×Øו בחיים.Ā ×ž×™×“ קצף עליהם משה על הטיי×Ŗם במילוי פקודו×Ŗ.

ואז, לפ×Ŗ×¢, נדם משה, ואלעז×Ø ×”×›×”×Ÿ נטל א×Ŗ ש×Øביט הדיבו×Ø. הוא המשיך בהו×Øאה של הלכו×Ŗ מלחמה לאנשי הצבא בנקודה, שבה פהק משה ×Øבו (שם פהוקים כ"א-כ"ד). הוא לימדם כיצד לנהוג בכלי נכ×Øים שלקחו שלל: בכלי ×”×›×”×£, הזהב, הנחוש×Ŗ, הב×Øזל וכו' (שם). כיצד ני×Ŗן לטה×Øם ומה לעשו×Ŗ כדי להכשי×Øם לשימוש בה×Ŗאם לחוקי ה×Ŗו×Øה.
השאלה היא: מדוע החל אלעז×Ø ×œ×œ×ž×“ א×Ŗ אנשי החיל הלכו×Ŗ המ×Ŗחייבו×Ŗ ממצב המלחמה? הלא משה עומד לידו!
אלעז×Ø ×”×›×Øיז קבל עם ועדה, שהוא משמיע באוזניהם הלכו×Ŗ שלמד ממשה. מדוע לא איפש×Ø ×œ×ž×©×” להיים א×Ŗ שיעו×Øו, כמ×Ŗבקש?

בעיון נוהף, מ×Ŗב×Ø×Ø, שש×Ŗיק×Ŗ משה הי×Ŗה ש×Ŗיקה מאונה. לפ×Ŗ×¢ לא יכול היה להמשיך בה×Øצאה של הלכו×Ŗ השבים ממע×Øכו×Ŗ המלחמה. לעיני כולם שכח א×Ŗ החייב להיאמ×Ø.
היה זה ×Øגע מביך. מביך מאד ומכאיב מאד, לכל הדעו×Ŗ. החיילים ו×Øאשי העם צפו בחוה×Ø ×”××•× ×™× ה×Øוחני שהש×Ŗלט לעיניהם על משה מנהיגם, מו×Øם ו×Øבם. הם מחכים לשמוע, מה עוד יש לו להשמיע לאח×Ø ×“×‘×Øי המוה×Ø ×•×”×¦×•×•×™× ההפו×Øים שאמ×Ø, והוא - המילים × ×¢×Ŗקו מפיו. כלום יכולים אנו ל×Ŗא×Ø ×¢×•× ×© גדול יו×Ŗ×Ø ×œ×ž×©×”? עונש העמידה החשופה הזו, באזל×Ŗ יד, בפני עמו, עד כי זקוק הוא בדחיפו×Ŗ ל×Ŗלמידו שיחלצו ממצוק×Ŗ השכחה?

לימדונו חז"ל, ששכחה זו נבעה ישי×Øו×Ŗ מעובד×Ŗ כעהו. לא חשוב כלל שצדק בכעהו בטענו×Ŗ החמו×Øו×Ŗ שהעלה.
כי ×”×›×¢×” משנה א×Ŗ מהו×Ŗ האדם. ×”×›×¢×” מנמיך א×Ŗ קומ×Ŗו ה×Øוחני×Ŗ. בע×Ŗ ה×Ŗפ×Øצו×Ŗ הזעם מ×Ŗקלפו×Ŗ ונוש×Øו×Ŗ המעלו×Ŗ והמידו×Ŗ ה×Ŗ×Øומיו×Ŗ העוטפו×Ŗ א×Ŗ נשמ×Ŗ האדם. קשה ל×Ŗקן בב×Ŗ אח×Ŗ א×Ŗ הנזק שג×Øם לנשמ×Ŗו. 'אם חכם הוא', אומ×Ø ×”×Ŗלמוד, 'חכמ×Ŗו מה×Ŗלק×Ŗ ממנו, אם נביא הוא, נבוא×Ŗו מה×Ŗלק×Ŗ ממנו' {פהחים ×”"ו}

כי שונה היא ה×Ŗו×Øה ולימודה מלימוד שא×Ø ×”×—×›×ž×•×Ŗ:
וה×Ŗו×Øה לא ×Ŗשכון בגוף שאינו נקי ממידו×Ŗ ×Øעו×Ŗ. משום שה×Ŗו×Øה שייכ×Ŗ לעצמו×Ŗ האדם. ומדב×Øי חז"ל למדנו, שלא ×Øק כשמידו×Ŗ האדם פגומו×Ŗ אין בכוחו ל×Øכוש ×Ŗו×Øה וחכמ×Ŗה, אלא שגם החכמה, שהי×Ŗה לו מקודם, מה×Ŗלק×Ŗ ממנו משעה שבא לכלל ×›×¢×”... משום שכלי הקיבול לחכמ×Ŗ ה×Ŗו×Øה הוא גוף נקי ממידו×Ŗ ×Øעו×Ŗ. {×Øבי חיים שמואלביׄ זצ"ל}

הוא מה שק×Øה גם למשה, האדם הגדול בענקים. אף שבודאי היה כעהו מו×Øגש בקושי, וללא הפק נקי לחלוטין מביטויי הזעם שאנו, עבדי ×”×›×¢×”, מצויים אצלם.
למ×Øו×Ŗ כל אלו, זה ק×Øה...

ג×Øילק יהונ×Ŗןā€Ž

unread,
Aug 5, 2016, 2:23:36ā€ÆAM8/5/16
to
אימ×Øה שבועי×Ŗ:
משנכנה אב ממעטין בשמחה {×Ŗעני×Ŗ פ×Øק ד' משנה ו'}

הטטוה שבועי:
במשך אלפיים שנה, שימש העם היהודי שוב ושוב כק×Øבן לשנאה ול×Øדיפו×Ŗ. × ×Øאה שהכוח אש×Ø ××™×—×“ או×Ŗנו כאומה, נבע יו×Ŗ×Ø ×ž×©× ××Ŗ העולם כלפינו, מאש×Ø ××”×‘×Ŗנו זה לזה. ובכל זא×Ŗ, הדב×Øים עדיין יכולים להש×Ŗנו×Ŗ. כל מה שאנחנו צ×Øיכים לעשו×Ŗ, זה לצעוד קדימה משנאה לאהבה ומביקו×Ø×Ŗ להע×Øכה.

ציטוט שבועי:
מאבק ×Øב דו×Øו×Ŗ של העם היהודי, לא היה כמוהו ב×Ŗולדו×Ŗ העמים. מאבק של אומה המו×Øחק×Ŗ בהמוניה ממולד×Ŗה וחיה חיי גולה בנכ×Ø, של אומה מפוז×Ø×Ŗ על פני כל הא×Øצו×Ŗ ומופ×Øד×Ŗ בין כל המדינו×Ŗ, מו×Øדפ×Ŗ על זכו×Ŗ קיומה ומושפל×Ŗ על אמ×Ŗ חייה, מעונה על ד×Ŗה ועומד×Ŗ יום יום על נפשה - ובכל זא×Ŗ אינה ×Øוצה לוו×Ŗ×Ø ×¢×œ עי×Ø ×§×•×“×©×” ובי×Ø×Ŗ ממלכ×Ŗה, עי×Ø ×¢×‘×Øה המפוא×Ø ×•×¢×Ŗידה המקווה. {בן ציון דינו×Ø}

היפו×Ø ×©×‘×•×¢×™:
בי×Ŗ הבא!
זקני היה מופלג ב×Ŗו×Øה וי×Øא×Ŗ שמים. ככלו×Ŗ עמל יומו היה קובע ×¢×Ŗים ל×Ŗו×Øה משע×Ŗ ×¢×Øב ועד חצו×Ŗ לילה כל ימו×Ŗ השנה. ו×Øק בבוא '×Ŗשע×Ŗ הימים' הפהיק ממשנ×Ŗו. אז היה קו×Øא עם נכדיו, א×Ŗ אגדו×Ŗ החו×Øבן והגלו×Ŗ. והיו עיניו זולגו×Ŗ דמעו×Ŗ. אף אנחנו הילדים לא יכולנו לה×Ŗאפק או×Ŗה שעה והיינו גועים בבכיה. זוכ×Ø ×× ×™ אח×Ŗ מאגדו×Ŗ החו×Øבן, שהי×Ŗה מהעי×Øה ביו×Ŗ×Ø ××Ŗ נפש ההב ונכדיו: כשהלכו בני יש×Øאל שלולים בשלשלאו×Ŗ לפני חיל נבוכדנאצ×Ø ×‘×©×‘×™ בבלה, עב×Øו בד×Øכם על פני קב×Ø ×Øחל אמנו, והנה - 'קול ב×Øמה נשמע, נהי, בכי ×Ŗמ×Øו×Øים, ×Øחל מבכה על בניהĀ ×ž×× ×” להינחם'. {משה ×”×” - '×Øומא וי×Øושלים'}

פ×Øשה שבועי×Ŗ:
פ×Øש×Ŗ מהעי / '×Ŗכני×Ŗ מ×Ŗא×Ø'

"ומדו×Ŗם מחוׄ לעי×Ø... פא×Ŗ קדמה... פא×Ŗ נגב... פא×Ŗ ים... פא×Ŗ צפון אלפים באמה והעי×Ø ×‘×Ŗווך" {במדב×Ø ×œ"ה ה'}.

בט×Øם נפ×Øד משה מן העם, לפני שח×Ŗם א×Ŗ מהכ×Ŗ חייהם במדב×Ø, הו×Øה להם פ×Øק בהליכו×Ŗ של איכו×Ŗ חיים הביב×Ŗי×Ŗ. משה אף לימדם כיצד יגשימו איכו×Ŗ חיים זו בפועל בבואם לבנו×Ŗ ×¢×Øים בא×Øׄ היעודה, בעב×Ø ×”×™×Øדן מע×Øבה.

כמו במצוו×Ŗ ×Øבו×Ŗ אח×Øו×Ŗ עש×Ŗה זא×Ŗ ה×Ŗו×Øה גם הפעם, כבד×Øך אגב, בע×Ŗ דיון במצווה אח×Ø×Ŗ. במק×Øה דנן, הנושא ה×Øאשי הוא זכויו×Ŗ הלוויים בא×Øׄ יש×Øאל:

"צו א×Ŗ בני יש×Øאל ונ×Ŗנו ללויים מנחל×Ŗ אחוז×Ŗם ×¢×Øים לשב×Ŗ" {במדב×Ø ×œ"ה, ב'}.

ואכן, בצו ה×Ŗו×Øה זכו הלווים לא×Øבעים ושמונה ×¢×Øים ב×Øחבי הא×Øׄ {במדב×Ø ×œ"ה, ז'}. כי שבט הלוי - מבח×Ø ×”×©×‘×˜×™× ונכון לעבוד×Ŗ בי×Ŗ ה', ואין לו חלק עם יש×Øאל בנחל×Ŗ שדו×Ŗ וכ×Øמים. הע×Øך החינוכי של ×Ŗפוצ×Ŗ השבט ה×Øוחני בק×Øב העם כולו והשפע×Ŗו המעשי×Ŗ על איכו×Ŗ חייו - לא יהולאו בפז.

והנה, נוהף לע×Øים, העניקה ה×Ŗו×Øה ללוויים ×Ŗוהפ×Ŗ חשובה - מג×Øשים: "ומג×Øש לע×Øים הביבו×Ŗיהם ×Ŗ×Ŗנו ללוויים והיו הע×Øים להם לשב×Ŗ ומג×Øשיהם יהיו לבהמ×Ŗם ול×Øכושם ולכל חיי×Ŗם" {שם, ב'-ג'}.

מג×Øשים אלו שהקיפו א×Ŗ ×¢×Øי הלוויים, נמדדו "מקי×Ø ×”×¢×™×Ø ×•×—×•×¦×” אלף אמה הביב" {שם, ד'}.

ונוהף לכך: "ומדו×Ŗם מחוׄ לעי×Ø... פא×Ŗ קדמה... פא×Ŗ נגב... פא×Ŗ ים... פא×Ŗ צפון אלפים באמה והעי×Ø ×‘×Ŗווך" {שם ה'}.

"אלף אמה הביב" ו"אלפיים באמה" אינן עומדו×Ŗ בה×Ŗי×Øה. הן ×Ŗוחמו×Ŗ א×Ŗ גבול שני ההוגים של החגו×Øו×Ŗ שהקיפו ×¢×Øים אלו, וש×Ŗיהן כלולו×Ŗ בצו של הפקע×Ŗ הע×Øים לטוב×Ŗ הלוויים.

החגו×Øה החיצוני×Ŗ יועדה, על ידי הפהוק, לעיבוד חקלאי. ×Ŗפקידה להפק א×Ŗ צו×Øכי העי×Ø ×‘×’×™×“×•×œ×™ הק×Øקע השונים. ואילו על החגו×Øה הפנימי×Ŗ להיו×Ŗ ×Øיקה מגידולים. ייעוד אלף אמה אלו (כמעט חצי קילומט×Ø), שהקיפו כל עי×Ø ×ž×›×œ צדדיה, מעניין ביו×Ŗ×Ø: להיו×Ŗ נוי לעי×Ø. ואין ×Øשו×Ŗ לבנו×Ŗ שם בי×Ŗ ולא לנטוע כ×Øם ולא לז×Øוע ז×Øיעה.

אנו עומדים בפני הדוגמא הע×Ŗיקה ביו×Ŗ×Ø ×‘×”×™×”×˜×•×Øיה לחקיקה ב×Ŗחום ×Ŗכנון הע×Øים. במצוו×Ŗ ה×Ŗו×Øה הזא×Ŗ באה לידי ביטוי זכו×Ŗו האלמנט×Øי×Ŗ של האדם לה×Ŗענג על אווי×Ø ×¦×— ולהנו×Ŗ מיופיים של נופים שלא זוהמו בידי אדם. הלכה זו משמיעה ב×Øמה א×Ŗ מחא×Ŗ ה×Ŗו×Øה נגד צפיפו×Ŗ הדיו×Ø, נגד המחנק של הע×Øים, נגד הכולאים בני אנוש בכלובי בטון וזכוכי×Ŗ שמוקמו ב×Ŗוך אווי×Ø ×ž×–×•×”×, ×Øעש ולכלוך, כשנחשי אהפלט זוחלים ביניהם.

'חוק המג×Øשים הפנויים' הוא החוק הקדום ביו×Ŗ×Ø ×©×”×§×“×™×© מחשבה לבעיו×Ŗ האו×Øבניזציה (העיו×Ø). לפנינו נוהח מלפני 3000 שנה לעק×Øונו×Ŗ 'החגו×Øה הי×Øוקה' המאפיינ×Ŗ א×Ŗ ×Ŗכנון הע×Øים ב×Ŗקופ×Ŗנו.

ואם כי נאמ×Øו הדב×Øים אגב דיון בהיקף ×¢×Øי הלוויים, מהווים הם הנחיה כללי×Ŗ הדו×Øש×Ŗ לה×Ŗחשב בע×Ŗ ×Ŗכנון עי×Ø ×—×“×©×” גם בצו×Ø×Ŗה האה×Ŗטי×Ŗ הע×Ŗידה וגם במניע×Ŗ מוקדי זיהום.Ā 
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages