נשנושבועי

34 views
Skip to first unread message

×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Nov 23, 2025, 7:01:18 AM11/23/25
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
כאשר יהודי פוקח בבוקר את עיניו ×•××•×ž×Ø 'מודה אני לפניך',
 הוא ×¦×Ø×™×š ×œ×”×Ø×”×Ø קמעא, מי הוא 'אני' ומי הוא 'לפניך'. {רבי משה ליב מהאהוב}

הטטוה שבועי:
נושא החיכוך בין ערכי היהדות ×”×ž×”×•×Ø×Ŗ×™×Ŗ מול ערכי ×”×ž×¢×Ø×‘ ×”××•× ×™×‘×Ø×”×œ×™, עולה ואינו יורד מעל הדר היום היהודי מאז המהפכה הצרפתית בכלל, ×•×ž×”×§×ž×Ŗ ×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ ×‘×¤×Ø×˜.
הואיל והגישה לנושא זה היא ×‘×“×Ø×š כלל ×ž×Ŗ×•×š רגשות ×•××ž×•×¦×™×•×Ŗ, אי לכך לא מגיעים לדיון ענייני. נושאי ליבה מהוג זה ×ž×¦×Ø×™×›×™× דיונים ×•×‘×™×Ø×•×Ø×™× שקטים, שייעשו ביישוב הדעת ורגיעות הלב. דיונים עיוניים, ×ž×Ŗ×•× ×™× ושקולים, ×¢×Ø×›× רב בשביל העומדים משני הצדדים.

ציטוט שבועי:
×ž×•×›×Ø×—×” ×œ×”×™×•×Ŗ ישות, לא ×ž×•×—×©×™×Ŗ, שאפילו אינה × ×™×Ŗ× ×Ŗ לדמיון. משהו נעלה לאין שיעור מכל מה שאנו ×ž×›×™×Ø×™× ומהוגלים ×œ×Ŗ×¤×•×”. {דוד בן ×’×•×Ø×™×•×Ÿ
}

היפור שבועי:

'חלון ×”×–×“×ž× ×•×™×•×Ŗ'

רבי חיים ×‘×Ø×œ×™×Ÿ כיהן כרבה של מוהקבה. יום אחד הגיע אליו יהודי לא ×ž×•×›×Ø, בבקשה ×©×™×‘×•×Ā ×œ×ž×•×œ את בנו בביתו בחשאי. מששאלו לפשר העניין, ההביר האיש כי אינו ×ž×Ŗ× ×”×’ כלל כיהודי, ואינו מעוניין שאיש ידע מכך שהוא יהודי.
אם
Ā ×›×š ×Ŗ×ž×” הרב מה לך כל ×”×˜×•×Ø×— הזה? מה איכפת לך אם לא ×Ŗ×ž×•×œĀ ××Ŗ בנך, הרי ממילא אתה ×ž×Ŗ×‘×™×™×© ×‘×™×”×“×•×Ŗ×š ×•×ž×”×Ŗ×™×Ø אותה?
השיב לו האיש: ××ž×Ŗ
 הדבר כמו ×©××ž×Ø×Ŗ, עם זאת אני לא רוצה ×œ×”×’×•×Ø את ×”×“×Ø×š בעד בני.

פרשה שבועית:

פרשת חיי שרה / 'בית גידול'

"אשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארׄ, אשר לא ×Ŗ×§×— אשה לבני ×ž×‘× ×•×Ŗ הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל ×ž×•×œ×“×Ŗ×™ תלך, ×•×œ×§×—×Ŗ אשה לבני ליצחק" {בראשית כ"ד, ג'-ד'}.

××‘×Ø×”× מודאג. ×¢×Ŗ×”, בערוב ימיו, עליו לחשוב על ×”×”×ž×©×›×™×•×Ŗ, על הדורות הבאים. על המשך ביתו המיוחד, הבית ×”××‘×Ø×”×ž×™. על כן, הוא פונה כה וכה, ומחפש שידוך הגון לבנו, ליצחק.
וכאן צצות הבעיות. מנין ייקח אישה הראויה לו? אישה, ×”×ž×”×•×’×œ×Ŗ לשאת את משא ביתו של ××‘×Ø×”× ואת ייעודו? הלא בה, באישיותה ובתכונותיה, ×Ŗ×œ×•×™ הכל. לא רק אושרו ×”×¤×Ø×˜×™ של הבן האהוב וממשיך ×”×“×Ø×š, כי אם גם ×’×•×Ø×œ העם העתיד לצאת ×ž×Ø×—×ž×”, ×’×•×Ø×œ×• עד הוף כל הדורות.
בנות כנען לא באות בחשבון. הן לא יהכנו ×œ×Ŗ×¤×§×™×“ הנעלה. ××‘×Ø×”× אינו יכול ×œ×”×Ø×©×•×Ŗ ליצחק לחפש את רעייתו בקרב בנות הארׄ, אשר הוא יושב בקרבה. הוא ×ž×›×™×Ø ××•×Ŗ×Ÿ היטב ×•×ž×§×Ø×•×‘. הללו ×ž×•×©×—×Ŗ×•×Ŗ הן – ×ž× ×§×•×“×Ŗ ההשקפה ×”××‘×Ø×”×ž×™×Ŗ – מן המהד ועד ×”×˜×¤×—×•×Ŗ. עובדות אלילים הן, ואף ×ž×Ŗ×™×Ø× ×™×•×Ŗ, בקיצוניות ×”×ž×•×“×Ø× ×™×Ŗ של המלה ואולי אף יותר.
גם לשלוח את ×”×—×Ŗ×Ÿ המיועד לחפש את זיווגו בארׄ אחרת – אי אפשר. מי יודע, אולי ימצא שם את אשר תבקש נפשו, וישתקע ×‘×ž×“×™× ×Ŗ אשתו. בכך, הלא יהיה היורד ×”×Ø××©×•×Ÿ ×œ×‘×™×Ŗ ×™×©×Ø××œ, עוד לפני שנוצר העם עצמו.

××‘×Ø×”× מודאג. שתי הבעיות ×”×’×•×Ø×œ×™×•×Ŗ ×”×ž×¢×™×§×•×Ŗ על עמנו – ×”×”×Ŗ×‘×•×œ×œ×•×Ŗ והירידה – ×”×˜×Ø×™×“×• אותו ביום בו פנה לעצב את התא ×”×Ø××©×•×Ÿ של עם ×™×©×Ø××œ. וכך פנה אל עבדו, נאמן ביתו.Ā 
השאלה ×”×ž×Ŗ×‘×§×©×Ŗ מאליה, נוהחה היטב בדברי ×”××‘×Ø×‘× ××œ. נצטטה כלשונה: למה ציווה ××‘×Ø×”× שלא ייקח אישה ×ž×‘× ×•×Ŗ הכנעני? האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה? גם בעבר הנהר היו כן, ומה הועיל בתקנתו? ומדוע הרחיק בנות כנען, ולא הרחיק בנות ×‘×Ŗ×•××œ ונחור, שהיו ×Ø×©×¢×™× וחטאים מצד ××ž×•× ×•×Ŗ×™×”× כאנשי כנען?
שאלה במקומה. מה ההבדל בין ארׄ לארׄ? הלא כל ארצות ×Ŗ×‘×œ בימי קדם, עבדו אלילים בשווה. האם בימינו – ×ž×–×•×•×™×Ŗ ראייתה של היהדות – קיים הבדל, כשבחור יהודי נושא לאישה נוצרייה ××ž×Ø×™×§××™×Ŗ, או ×§×•×ž×•× ×™×”×˜×™×Ŗ ×”×•×‘×™×™×˜×™×Ŗ? הלא בשני ×”×ž×§×Ø×™× הניח את היהוד ×œ×”×Ŗ×‘×•×œ×œ×•×Ŗ ×ž×©×¤×—×Ŗ×• העתידית. מדוע הבחין, אפוא, ××‘×Ø×”× בין בנות כנען ×œ×‘× ×•×Ŗ עבר הנהר?
אכן, זו ×”×™×™×Ŗ×” הבעיה הקשה איתה ×”×Ŗ×ž×•×“×“ ××‘×Ø×”×. התרבות ×”××œ×™×œ×™×Ŗ שיעבדה את העמים והארצות כולם. ××‘×Ø×”× היה חייב לחפש אחר נוהחה ×©×Ŗ×‘×—×™×Ÿ בין ××œ×™×œ×•×Ŗ ×œ××œ×™×œ×•×Ŗ, כדי ×œ×¤×Ŗ×•×Ø את בעיית ביתו. כדי שיוכל למצוא נערה לבנו – כרע במיעוטו. ×ž×Ŗ×‘×Ø×Ø, ×©×§×™×™×ž×Ŗ הבחנה ×ž×”×•×Ŗ×™×Ŗ ובהיהית. הבדל ×ž×©×ž×¢×•×Ŗ×™ בין בנות כנען ×œ×‘× ×•×Ŗ ××Ø× × ×”×Ø×™×.
ביאור ×”×“×‘×Ø×™×:
ההבחנה היא בין דעות למעשים. בין מעשים ×Ø×¢×™× לבין ×”×Ŗ× דעות ×ž×•×˜×¢×•×Ŗ. בין התנהגות פרועה בפועל, לבין פילוהופיה ×ž×©×•×‘×©×Ŗ, ×”×ž×©×Ŗ×§×¤×Ŗ במוחו של האדם בלבד. המעשים ×”×Ø×¢×™× – כמעשי ארׄ כנען – הם המעצבים בפועל את אישיותו ×”×©×œ×™×œ×™×Ŗ של האדם, ולא התיאוריה שבראשו. ×Ø×™×©×•×ž× ההרהני מוטבע לא רק ×‘× ×©×ž×Ŗ האדם החוטא, כי אם גם בגופו. אנו מבחינים בעובדה זו בנקל. אם נזדמן בחברת אדם רשע, אכזר, צר-עין, נואף, אדם מגושם בכל המובנים, נחוש בכך גם אם לא יפצה את פיו. גופו '×ž×©×“×Ø' אלינו ×‘×“×Ø×›×™× נהתרות את ×ž×”×•×Ŗ×• 'הרוחנית' ואת אישיותו '×”×ž×¢×•×“× ×Ŗ'. כך הוא גם, כמובן, כשנהב בחברת אדם צדיק ואציל-נפש. ××¦×™×œ×•×Ŗ×• ×Ŗ×§×Ø×™×Ÿ נועם וידידות גם בשתיקתו.
חקר המוח בימינו הצעיד אותנו צעד קדימה בנידון. ×ž×ž×—×§×Ø×™×• של ד''ר אקלה, מגדולי ×”× ×•×™×Ø×•×œ×•×’×™× בעולם, עולה שמעשי האדם – אם טובים ואם ×Ø×¢×™× – ×™×•×¦×Ø×™×, ×‘×”×Ŗ××, שינויים כימיים בתאי המוח. (כאן טמון הוד מעשה ×”×ž×¦×•×•×Ŗ היהודי, שאינו ×ž×”×Ŗ×¤×§ באמונה, כי רק המעשים בכוחם לעדן את האישיות ×•×œ×”×¢×œ×•×Ŗ×”).
אנו יודעים: כשם שקיימים גנים של תורשה ×”×ž×¢×‘×™×Ø×™× את תכונות הגוף מאב לבן, כך קיימים גם גנים ×Ø×•×—× ×™×™× הפועלים באותה צורה, וקובעים את טיב הדורות הבאים ואת ×Ŗ×›×•× ×•×Ŗ×™×”×. אם כי, עלינו ×œ×–×›×•×Ø, שתכונות ×ž×•×˜×‘×¢×•×Ŗ אלו, ××•×Ŗ×Ÿ ירשנו מן ×”×”×•×Ø×™×, הינן רק נקודות מוצא למאמצי האדם לתקן את אישיותו (או ×œ×”×©×—×™×Ŗ×” יותר), בהיוע הבחירה החופשית, שהיא × ×—×œ×Ŗ כל נברא בצלם אלוקים.
על כן, פחד ××‘×Ø×”× ×ž×‘× ×•×Ŗ כנען, ×”×ž×•×©×—×Ŗ×•×Ŗ ×‘×”×Ŗ× ×”×’×•×Ŗ×Ÿ ×”×ž×¢×©×™×Ŗ.
שונה היה המצב ×‘××Ø×-× ×”×Ø×™×. אזרחיה הגדו לאלילים; זו ×”×™×™×Ŗ×” תרבות ××•×Ŗ× הימים; אבל הם לא היו ×ž×•×©×—×Ŗ×™× מבחינה ×ž×•×”×Ø×™×Ŗ כבני ארׄ כנען. הם לא פרצו את גדר הצניעות, ×•×©×ž×Ø×• על ×ž×•×”×Ø חברתי מינימלי, שאיפשר את קיומה של חברה בריאה. ×›×œ×•×ž×Ø, ×˜×¢×•×Ŗ× ×”×™×™×Ŗ×” בגישה ×ž×¢×•×•×Ŗ×Ŗ לחיים ולעולם. השקפת עולמם ×”×™×™×Ŗ×” פגומה ולא ×ž×•×”×Ø×. הם אמנם האמינו ×œ××œ×™×œ×•×Ŗ והגדו לה, אך, אמונה זו ×˜×Ø× ×”×•×‘×™×œ×Ŗ× ×œ×©×—×™×Ŗ×•×Ŗ ×ž×™×“×•×Ŗ ×˜×•×˜××œ×™×Ŗ. קל יותר להיאבק נגד השקפת עולם ×ž×•×˜×¢×™×Ŗ. חזקה על ××‘×Ø×”× ובנו יצחק, ×©×”×Ŗ×ž×—×• כל שנות חייהם בוויכוחים ×“×Ŗ×™×™×, שיצליחו ×œ×¢×§×•×Ø את הנטייה ×œ××œ×™×œ×•×Ŗ מלב ×›×œ×Ŗ× ×œ×¢×Ŗ×™×“.

ועל כן, מבקש ××‘×Ø×”× מעבדו הנאמן: לך, ××œ×™×¢×–×Ø, ×œ××Ø× × ×”×Ø×™×, ומשם הבא אשה לבני, אשה לעם ×™×©×Ø××œ. והעבד – הביא; הביא את רבקה – אשה רבת חהד, שעמדה בצורה יוצאת מן הכלל ב'טהט' השקיית האיש וגמליו.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל – 'פרשה ולקחה'}

שבת שלום – בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ – ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את ה'נשנוש שבועי' גם בוואטהאפ.

×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

https://chat.whatsapp.com/DdfGr0FKJY61qzGtoWPAdE



×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Dec 1, 2025, 10:19:14 AM12/1/25
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
כל ×”×ž×™×“×•×Ŗ כולם צריכות כוונה, חוׄ ×ž×ž×™×“×Ŗ הענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה - שוב אינה ענווה
.Ā {הרבי מקוצק}

הטטוה שבועי:
חברה ×× ×Ø×›×™×”×˜×™×Ŗ ללא כל כפיה, אינה בת קיום. באם ישנם החולמים על חברה שכזאת, אין הם יכולים לצמצם את חלומם רק ×œ×Ŗ×—×•× אחד בחברה, אלא עליהם לחשוב על חברה שלמה כזאת שתבהה את קיומה ותהדיר את כל ענייניה על יהוד של ×Ø×¦×•×Ÿ טוב בלבד מצד כל יחידי החברה וללא כל כפיה. ×ž×¦×™××•×Ŗ מהוג זה ×ž× ×•×’×“×Ŗ למדעי החברה, ×•×ž×¢×Ø×¢×Ø×Ŗ את יהודות קיומה
.

ציטוט שבועי:
בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. {הלל בבלי
}

היפור שבועי:

'צרות של ×¢×©×™×Ø×™×...'

×œ×Ø×‘×™ ×™×©×Ø××œ מהלנט מייהד תנועת ×”×ž×•×”×Ø נודע כי אשתו ×§× ×Ŗ×” ×›×Ø×˜×™×” ×”×’×Ø×œ×”. העניין גזל את ×ž× ×•×—×Ŗ נפשו. הוא קרא לשני עדים והודיע ×œ××©×Ŗ×• בפניהם: 'אין לי חלק בנכהיך ובפירות שהם יניבו עד עולם'. רק אז נרגעה רוחו.
×œ×Ŗ×ž×™×”×Ŗ הרבנית, מה ראה ×œ×¢×©×•×Ŗ כזה צעד קיצוני. השיב ר' ×™×©×Ø××œ. חוששני שמא ×Ŗ×–×›×™ ×‘×›×Ø×˜×™×” ×”×”×’×Ø×œ×”, ונגיע לידי עשירות. עשירות, כך ××ž×Ø, אינה מן ×”×“×‘×Ø×™× הקלים. כאשר ה' חונן לאדם עושר, אין זה ×œ×˜×•×‘×Ŗ האדם עצמו בלבד, אלא הוא בבחינת גבאי צדקה האחראי להיטיב בכהפו לעניים ×•×œ× ×¦×Ø×›×™×. מי מהוגל לשאת באחריות כבדה כל כך?!. מי יכול לחפש כראוי אולי נמצא בקצה העיר עני שיש לחלצו מן ×”×ž×™×¦×Ø, או חולה שיש ×œ×¢×–×•×Ø לו בשעת דחקו? הרי קשה להגיע ×œ×—×§×Ø כל ×”×ž×§×Ø×™×. על כן ×ž×™×”×Ø×Ŗ×™ לנתק מגע מכל הזכויות של שטר ×”×”×’×Ø×œ×”.

פרשה שבועית:

פרשת ×Ŗ×•×œ×“×•×Ŗ / '×ž×™×“×Ŗ×™×•×Ŗ'

"×•×Ŗ×œ×š ×œ×“×Ø×•×© את ה', ×•×™××ž×Ø ה' לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" {בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג}.

עוד בימי הריונה קלטה רבקה את ×”×ž×Ŗ×Ø×—×© בקרבה, ופנתה ×œ×‘×Ø×Ø את ×”×ž×©×ž×¢×•×Ŗ הרוחנית של התגוששות זו שבמעיה.
שני גויים, שתי יישויות ×§×•×˜×‘×™×•×Ŗ, ×ž×”×¤×™×Ø×•×Ŗ רוחניות נוגדות, ×ž×‘×©×Ø×•×Ŗ את ×œ×™×“×Ŗ×Ÿ של שתי תרבויות שתיאבקנה לעולם זו בזו על הבכורה בעולם.
יעקב הוא הראוי לרשת את אביו יצחק. הוא יישא בגאון את לפיד האמונה של ××‘×Ø×”×. לו ×ž×’×™×¢×•×Ŗ הברכות שירש יצחק מאביו. לו, ולא לעשיו אחיו שהוא: "איש יודע ציד, איש שדה" {שם, כ"ז}.
והנה, ×œ×ž×Ø×•×Ŗ אהדה זו, ועל אף ×©×œ××—×Ø שהכיר ×‘×˜×¢×•×Ŗ×•, העניק יצחק את הברכות ליעקב במודע ובדעה צלולה, בהכריזו: "גם ×‘×Ø×•×š יהיה" {שם כ"ז, ל"ג}, ×ž×‘×§×Ø×Ŗ התורה את עצם ×”×”×¢×Ø×ž×”.

אם נעקוב אחר ×ž× ×•×”×Ŗ יעקב לפדן ××Ø×, שאליה נמלט מפני שנאת אחיו ×”×ž×Ø×•×ž×”, נגלה שמעשה ×”×ž×Ø×ž×” שביצע בכורח הנהיבות היה לו למכשול. המעשה רדף אחריו במשך שנים, בלי לתת לו מנוח. היו אלו שנים שלימדוהו שאין הצדק האלוקי מוחק עוול. גם אם ×”×ž×˜×Ø×” חשובה וצודקת, גם אם ×”×“×Ø×š להגיע אליה כופה מעשה עוול ×œ×–×•×œ×Ŗ - חייב עוול זה ×œ×”×Ŗ×›×¤×Ø.
ליעקב הגיעו הברכות, אין הפק בכך. אולם, יש ×ž×—×™×Ø ×œ×“×ž×¢×•×Ŗ×™×• ולכאבו של עשיו הנפגע.
משום כך, חייב היה יעקב לחוש על בשרו את טעמה ×”×ž×Ø של ×”×ž×Ø×ž×”. על כן, כשהטיח בפני חותנו לבן: "למה ×Ø×™×ž×™×Ŗ× ×™" {שם כ"ט, כ"ה}, עלה בלבו מעשה × ×˜×™×œ×Ŗ הברכות שאבק ×Ø×ž××•×Ŗ דבק בה. כמו כן, הזכירה לו תשובתו של חותנו את העבר בבית אביו: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" {שם כ"ט, כ"ו}, כשההדגשה היא על 'מקומנו'. במקומנו אין מקדימים את הצעיר לפני הבכור, בניגוד למקובל, כנראה, במקומכם.
אז טעם יעקב ×œ×Ø××©×•× ×” את כל הטעמים ×”×ž×Ø×™×Ø×™× שחש עשיו כשנלקחו ממנו הברכות ×ž×Ŗ×—×Ŗ לאפו. יעקב שילם בעד ×”×¢×Ø×ž×” זו בשנות חיים ארוכות שהיה כלוא בהד ×”×ž×Ø×ž×”. ×¢×©×Ø×™× שנה שהה בבית לבן ×©×”×¢×Ø×™× עליו פעם אחר פעם, והחליף את ×ž×©×›×•×Ø×Ŗ×• 'עשרת מונים'. עם הצדיק הנבחר מדקדק האלוקים יותר ×ž××©×Ø עם האדם הפשוט.

זו תכונתה של 'מידה כנגד מידה' ×”×¤×•×¢×œ×Ŗ בעולם. אין רצונה להעניש. ×ž×˜×Ø×Ŗ×” לחנך, ×œ×”×‘×”×™×Ø לאדם ×‘××ž×¦×¢×•×Ŗ ההתנהות האישית, מה ×’×Ø× במעשיו. היא יוצרת למענו היטואציה שבה יחווה אותה חוויה ×ž×Ø×™×Ø×” שהנחיל ×œ×—×‘×Ø×•. כך יקלוט ויבין את עומק העוול ×©×’×Ø×. כך יגיע ×œ×—×Ø×˜×Ŗ ××ž×Ŗ גם על ההטייה ×”×ž×•×”×Ø×™×Ŗ הקטנה ביותר.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

חודש טוב - שבת שלום - בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ – ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

Ā 

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את ה'נשנוש שבועי' גם בוואטהאפ.

×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

https://chat.whatsapp.com/DdfGr0FKJY61qzGtoWPAdE


×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Dec 10, 2025, 2:08:35 PM12/10/25
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
המקנא - שונא מה שהבורא חפׄ
! {רבי שלמה אבן ×’×‘×™×Ø×•×œ}

הטטוה שבועי:
מדינה איננה רק גוף מדיני-כלכלי, אלא גם ×ž×”×’×Ø×Ŗ תרבותית הדואגת לחינוך הדור הצעיר ×•×œ×”×¢×œ××Ŗ ×Ø×ž×Ŗ×• הרוחנית של האזרח בכלל. אין מדינה ×ž×Ŗ×•×§× ×Ŗ בכל העולם כולו שאינה רואה לחובה לדאוג ×•×œ×¢×©×•×Ŗ למען הצביון הלאומי של כלל אזרחיה, ×¢"י קביעת ×ž×”×›×Ŗ יחהים נימוהים ומנהגים בעלי אופי מיוחד, הנשענים על ×”×ž×”×•×Ø×Ŗ ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×Ŗ הייחודית של העם החי באותה מדינה, ×©×Ø×™×©×•×ž× יהיה ניכר בעיקר בחיים ×”×¦×™×‘×•×Ø×™×™×.

ציטוט שבועי:
×ž××•×Ŗ אלפים מבני העם היהודי אובדים לנצח, לא מפני שקם עליהם זד, אלא מפני ×©×ž×Ŗ×•×§ להם וטוב להם, והם עוזבים. {פרופהור ×™×•×Ø× לה
}

היפור שבועי:

'ניצחון ×”××ž×Ŗ'

נשיא בית המשפט העליון של ×ž×“×™× ×Ŗ ניו יורק הגיע ×œ×‘×™×§×•×Ø ×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ הצעירה, והיה נוכח בביקורו בעת טקה ×œ×©×—×Ø×•×Ø גנבים ופושעים שהיימו את תקופת ×ž××”×Ø× והשתחררו לנפשם.

הנשיא פנה אל אחד ×”××”×™×Ø×™× אלו ושאל: ××ž×•×Ø נא לי, האם אתה בטוח ×©×‘×¦××Ŗ×š מן הכלא לא תגנוב יותר?!
האהיר נדהם ×œ×Ø×’×¢ מהשאלה הלא צפויה של האדם הנכבד, הרהר מעט, ואחר כך השיב ×œ×¤×œ×™××Ŗ הנוכחים כך: חושבני ×©×œ××—×Ø מה שעבר עלי בכלא לא אגנוב יותר, לבד מפעם אחת...
ביקש הנשיא שיבהיר את דבריו. ××ž×Ø האהיר ×”×ž×©×Ŗ×—×Ø×Ø: ×œ×Ø×‘×™ שלי, רבי אריה לוין (שהיה כידוע 'רב ×”××”×™×Ø×™×') אין שעון, ולפני שאחזור בתשובה שלימה ××Ŗ××ž×„ ×œ×§× ×•×Ŗ לו שעון. ואם לא אמצא ×›×”×£ - אגנוב עוד פעם אחת ולא יותר...

×”×“×‘×Ø×™× הפליאו מאוד את האורח ×”××ž×Ø×™×§××™ שהבין ×ž×Ŗ×•×š תשובתו של הגנב עד כמה הוא ×ž×¢×Ø×™×š את רבו, וביקש להיפגש עם ר' אריה ולשאול אותו כיצד ובאיזו ×“×Ø×š הוא קונה את אמונם ×•×ž×—×–×™×Ø× למוטב.

לכשנפגשו השניים ההביר לו הרב לוין: בהכירי את האנשים הללו, יודעני שלא יוכלו בשלב ×Ø××©×•×Ÿ ×œ×”×©×Ŗ×§× באופן מלא, ולכן אני מבקש מהם ×œ×©×ž×•×Ø רק על מצווה אחת, והיא ×ž×™×“×Ŗ ×”××ž×Ŗ. אני משפיע עליהם שגם אם ייתפהו פעם ×‘×ž×§×Ø×” לא נעים, שיקפידו ×œ×•×ž×Ø בכל ×ž×§×Ø×” רק את ×”××ž×Ŗ. שהרי אם ×™×Ŗ×Ø×’×œ אדם לכך, ויידע שהוא מחויב ×œ×•×ž×Ø רק את ×”××ž×Ŗ, שוב לא יגנוב, משום שיודע הוא שאם ייתפה על גניבתו ×™×¦×˜×Ø×š ×œ×”×•×“×•×Ŗ על כך, וזה הרי לא כל כך נעים, ואם כך - לא כדאי לגנוב.

פרשה שבועית:

פרשת ויצא / 'ויהות רגשי'

"אם יהיה אלוקים עמדי ×•×©×ž×Ø× ×™ ×‘×“×Ø×š הזה אשר אנכי הולך, ×•× ×Ŗ×Ÿ לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום ×œ×‘×™×Ŗ אבי, והיה ה' לי לאלוקים" {בראשית כ"ח כ'}.

שם, על אם ×”×“×Ø×š, בין באר שבע ×œ×—×Ø×Ÿ, עמד יעקב ×•×”×Ŗ×¤×œ×œ לאלוקיו. זה ×¢×Ŗ×” נעור - כולו השתאות - מחלום ההולם המופלא, חלום שבו עלו מלאכים וירדו, והאלוקים ניצב מעליו.

ואז, נהער ונרעש מן ×”×ž×Ø××”, ×‘×˜×Ø× ימשיך בדרכו, שטח את תחינתו לפני אלוקיו. בעומדו ×‘×Ŗ×¤×™×œ×” בפני האלוקים הכל יכול, בהתחננו על עתיד חייו, העלה בפניו את בקשת המינימום ההכרחי הנדרש לקיום הבהיהי עלי ××“×ž×•×Ŗ. לא עושר ביקש, לא בית ×ž×”×•×“×Ø - רק 'לחם לאכול ובגד ללבוש'.

×‘×Ŗ×—×™×œ×Ŗ דרכו של יעקב כאדם העומד ברשות עצמו, אנו ×ž×Ŗ×•×•×“×¢×™× אל גישתו לחיים. בפתח התקופה שהוא עתיד ×œ×‘×œ×•×Ŗ בחברת נוכלים ×•×Ø×ž××™× שעיניהם לבצע - מציגה התורה את ×”×ž×Ŗ×›×•×Ÿ להצלחה: אמונה בהיהית באלוקים וההתפקות במועט.
הרדיפה ×”×‘×œ×Ŗ×™ פוהקת ×•×”×ž×Ŗ×™×©×” אחרי ההישגיות, ×¤×•×’×ž×Ŗ ×‘×™×›×•×œ×Ŗ לשמוח בחיים. ×”×™×¦×Ø×™× שולטים באדם וחוהר השבעה ×Ø×•×“×¤×™× אותו ואחריו
.
ועל כן, יעקב שרצה לשוב ×œ×‘×™×Ŗ×• בשלום, ×”×Ŗ×¤×œ×œ לאלוקים שיזכה אותו ללחם לאכול ולבגד ללבוש, ותו לא
!

וכי אין התביעה ×œ×”×”×Ŗ×¤×§×•×Ŗ במועט דוחפת לניוון האדם, ×œ×—×•×”×Ø יצירתיות? האם חוהר המוטיבציה להישגים אישיים אינה מנמיכה את ×§×•×ž×Ŗ האדם כיוצר, ככובש, כשואף וכמנצח? האם היינו בימינו נהנים ×ž×‘×Ø×›×•×Ŗ הציוויליזציה, לולא ×©××™×¤×Ŗ× ×”×‘×œ×Ŗ×™ × ×œ××™×Ŗ של מיליוני בני אדם להצליח, להשיג ולדחוף קדימה?

השאיפה להצלחה - תכונת יהוד היא באדם ואין לדכאה, כי אם לכוונה. יעקב ביקש לכוונה לאפיק הנכון, לאפיק נעלה יותר. דווקא משום שהכיר ×‘×¢×•×¦×ž×•×Ŗ×™×• של יצר השאיפה, ביקש רק לחם לאכול ובגד ללבוש. כפי ×©××ž×Ø ×‘×Ŗ×¤×™×œ×Ŗ×•-בקשתו: אם יהיה לי רק לחם לאכול ובגד ללבוש, אזי - "יהיה ה' לי לאלוקים" {שם כ"א}.
×‘×Ŗ×¤×™×œ×Ŗ×• הקצרה של יעקב כלולים: העדפת הנצחי על פני החולף, הרוחני על פני הגשמי, חיפוש אחר האושר ×‘×Ŗ×•×š הלב, ולא מחוׄ לאדם
.

מי שניחן במבט כזה על החיים, זכה, ובידו ××ž×Ŗ המידה הנכונה ×œ×”×¢×Ø×›×” ××•×‘×™×™×§×˜×™×‘×™×Ŗ את הקורות אותו. השקפת עולם זו ×ž×©×—×Ø×Ø×Ŗ אותו מן ×”×Ŗ×•×—×œ×Ŗ ומן השיעבוד ×œ×ž××•×Ø×¢×•×Ŗ חולפים. הוא אינו עבד ×œ× ×”×™×‘×•×Ŗ ×”×ž×©×Ŗ× ×•×Ŗ ואינו אהור באזיקי הקנאה והכאב ×œ×ž×Ø××” ×”×¦×œ×—×Ŗ ×”×–×•×œ×Ŗ. בן ×—×•×Ø×™×Ÿ הוא ברוחו, שמח וטוב לב.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל - 'פרשה ולקחה'}

שבת שלום – בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ - ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את ה'נשנוש שבועי' גם בוואטהאפ.

×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

https://chat.whatsapp.com/DdfGr0FKJY61qzGtoWPAdE


×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Dec 18, 2025, 4:25:53 AM12/18/25
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
מי שאינו תופה מקום - יש לו מקום בכל מקום. {רבי ×‘×Ø×•×š מהטוטשיק}

הטטוה שבועי:
×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ שונה מכל מדינה אחרת בעולם, בכך שבשמה ×•×‘×ž×”×•×Ŗ×” היא ×ž×™×™×¦×’×Ŗ את העם היהודי. אי לכך למדינה ולגופיה יש אחריות גדולה וכבדה כלפי ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×” של המושג ×™×©×Ø××œ. באם ×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ רוצה ×œ×”×™×•×Ŗ ראויה לשאת את שמה הגדול, ולא ×œ×Ø×•×§× ×• ×ž×Ŗ×•×›× ×• ×”×ž×§×•×Ø×™ ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™ או ×”×Ŗ× לזייפו, היא חייבת לדאוג ×•×œ×¢×©×•×Ŗ הכל למען ×©×ž×™×Ø×Ŗ×• וטיפוחו של הצביון הלאומי ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™ של עם ×™×©×Ø××œ, ×¢"י קביעת כללים מקובלים בעלי אופי יהודי-×™×©×Ø××œ×™ ×ž×§×•×Ø×™, ×©×Ø×™×©×•×ž× יהיה ניכר בחיים ×”×¦×™×‘×•×Ø×™×™× ×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ בארׄ ×™×©×Ø××œ.

ציטוט שבועי:
אין תרבות יהודית ואין הוויה ×™×©×Ø××œ×™×Ŗ, ואין ×ž× ×™×¢×Ŗ ×”×Ŗ×‘×•×œ×œ×•×Ŗ וקיום דיאלוג עם הגולה, מבלי שבתרבות שלנו יהיו ×”×ž×•×Ø×©×Ŗ ×•×”×ž×”×•×Ø×Ŗ היהודית. {×¢× ×Ŗ ×ž××•×Ø}

היפור שבועי:

'×ž×›×™×Ø ×•×ž×•×§×™×Ø'

רבי שמחה זיהל זיו הידוע בכינויו – ה'הבא מקלם'. חזר בליל שבת ×ž×‘×™×Ŗ ×”×›× ×”×Ŗ מלווה ×‘××•×Ø×—×™×.
בהגיעו ×œ×¤×Ŗ×— הבית, שהה זמן מה, ×”×Ŗ×‘×•× ×Ÿ בשולחן השבת ×”×¢×Ø×•×š ובבית הנקי והמצוחצח.

×œ××•×Ø ×Ŗ×ž×™×”×Ŗ אורחיו על מנהג זה, ××ž×Ø להם: אני ×ž×Ŗ×‘×•× ×Ÿ בכל שבת על כל פרט ×•×¤×Ø×˜, ולהבין שזה אינו מובן מאליו, ×•×ž×¤×Ŗ×— בלבי כל פעם מחדש, רגשי הכרת תודה ×œ×Ø×¢×™×™×Ŗ×™ הרבנית, על כל מה שהיא עושה למעני.

פרשה שבועית:

פרשת וישלח / 'מאבק אין הופי'

"ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד ×¢×œ×•×Ŗ השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, ותקע כף ×™×Ø×š יעקב בהאבקו עמו... ×•×™××ž×Ø: לא אשלחך כי אם ברכתני... ×•×™××ž×Ø: לא יעקב ×™××ž×Ø עוד שמך כי אם ×™×©×Ø××œ, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים - ×•×Ŗ×•×›×œ" {בראשית ל"ב, כ"ד-כ"ח}.

איזו ××§×˜×•××œ×™×•×Ŗ מדהימה זועקת ×ž×”×™×¤×•×Ø המאבק הקדום. צלילי ×ž×¦×™××•×Ŗ ×ž×•×›×Ø×Ŗ, עכשווית, עולים ×ž×”×”×Ŗ×’×•×©×©×•×Ŗ בין יעקב למלאך בלילה ההוא. מול האיבה ×”×‘×™× ×œ××•×ž×™×Ŗ הצוברת תאוצה כלפי עם ×™×©×Ø××œ, ניצב בפנינו הכתוב: "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו - עד ×¢×œ×•×Ŗ השחר".
אלפי שנים חלפו מליל התרחשות ×”×Ŗ×•×ž×” זו, ומאומה לא השתנה בקורות הימים. יעקב עדיין נותר לבדו. עודו × ×Ŗ×•×Ÿ במאבק שנכפה עליו ×ž×‘×™×Ŗ ומבחוׄ, עם המבקשים ×œ×ž×—×•×Ŗ×•, לטשטש את זהותו ואת ייחודו ×•×œ×”×¢×‘×™×Ø×• מהעולם. ×§×œ×™×¤×Ŗ×• החיצונית של ההיפור ×ž×©×Ŗ× ×” ×ž×“×•×Ø ×œ×“×•×Ø, אך גרעינו הפנימי, הראשוני, עדיין קיים ללא שינוי - ×ž×™×ž×•×Ŗ עולם ועד ימינו.

יעקב היה בודד. ×ž×©×¤×—×Ŗ×• ובניו, ×ž×©×¢× ×Ŗ×• היחידה, כבר חצו את ×ž×¢×‘×Ø יבוק. יעקב נותר בלילה ×”×’×•×Ø×œ×™ ביותר בחייו ללא כל עזרה ×—×•×ž×Ø×™×Ŗ. ×ž×¢×Ŗ×” יוכל להמוך בבוא מבחן הקרב - שלא הוא פתח בו - רק על הטמון בקרבו, על אישיותו, על ×”×’×•×œ×•×Ŗ ×”×ž×•×”×Ø שרכש, על כוחו הרוחני, על אלוקיו. הכוחות הללו היו היחידים שעמדו לו בתקוף אותו האיש ×”×ž×”×Ŗ×•×Ø×™ (הוא שרו של עשיו בלשון חכמי ×”×Ŗ×œ×ž×•×“. היינו, ×”×Ŗ×’×œ×ž×•×Ŗ כל הטמון באופיו, המיוחד שבאורחות חייו, בתרבותו ובנימוהיו של עם עשיו).
האיש ×©×”×Ŗ× ×¤×œ ונאבק בכל ×—×ž×Ŗ זעמו נגד כל מה שמהמל יעקב, למד ×œ×“×¢×Ŗ "כי לא יכול לו", שאינו יכול ×œ×’×‘×•×Ø על יעקב. המלחמה הרוחנית העזה והעיקשת שקדמה לפגישה ×”×Ø×™××œ×™×Ŗ, ×”×ž×ž×©×™×Ŗ, בין שני האחים האויבים, לא הוכרעה. חרף כל המאמצים במשך כל הלילה (הלילה ההוא והלילה ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™) נותר יעקב בעולם. אך ×œ×ž×Ø×•×Ŗ זאת, היו תוצאות ×œ×§×Ø×‘.

אמנם שרו של עשיו לא הצליח להפיל את יעקב ארצה, לשמוט ×ž×Ŗ×—×Ŗ ×Ø×’×œ×™×• את הקרקע ולשלול ממנו ×Ŗ×§×•×ž×” ×ž×¢×©×™×Ŗ ×•×”×™×”×˜×•×Ø×™×Ŗ, אולם הוא פגע בכף ירכו, בשריר המפעיל את העצם. הוא הפך ל'נשה', ×œ×—×”×Ø אונים. הוא הפך לצולע. "ויגע בכף ירכו, ותקע כף ×™×Ø×š יעקב בהאבקו עמו" {שם}.
×ž×¢×Ŗ×”, ×¢×ž×™×“×Ŗ×• ×”×—×•×ž×Ø×™×Ŗ של יעקב בעולם רופפת. ×Ŗ×ž×™×“ יחיה בצילן של הכנות. צולע, אבל חי. לעולם לא יעמדו ×œ×Ø×©×•×Ŗ×• ×”×ž××”×•×Ŗ ×”×—×•×ž×Ø×™×•×Ŗ והאנושיות ×”×¢×•×ž×“×•×Ŗ ×œ×Ø×©×•×Ŗ אויביו. אף פעם לא ×™×Ŗ×‘×Ø×š במשאבים אין הופיים. ×’×•×Ø×œ×• לא ×™×™×—×Ŗ×š לעולם לפי ×”×›×ž×•×Ŗ שבאוצרותיו. היכויי קיומו ×‘×Ŗ×•×š ג'ונגל העמים, שינהו ×œ×˜×Ø×•×£ אותו, כוח ×¢×ž×™×“×Ŗ×• בניגוד לכל היגיון והבירות בתוככי ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×” האנושית, ×Ŗ×œ×•×™×™× אך ורק ×‘×ž×™×“×Ŗ × ××ž× ×•×Ŗ×• ×œ××•×¦×Ø×•×Ŗ רוחו, ×œ×›×•×—×•×Ŗ×™×• הנפשיים, ×œ×”×’×•×œ×•×Ŗ ×”×ž×•×”×Ø והייעוד שהטיל ×œ×ž×¢×Ø×›×” באותו לילה, ליד ×ž×¢×‘×Ø יבוק.

"עד ×¢×œ×•×Ŗ השחר" - עד אז ×Ŗ×™×ž×©×š ההתגוששות. כל עוד שורר הלילה והחושך פרוש על פני ×Ŗ×‘×œ, כל עוד שולט ערפל הקרב, נדמה לו לאויב, שידו על העליונה. הוא מאמין ×©×¢×œ×™×•× ×•×Ŗ×• ×”×—×•×ž×Ø×™×Ŗ ×Ŗ×§× ×” לו לבהוף את הניצחון הוודאי. אך ×‘×¢×œ×•×Ŗ השחר, ×œ××•×Ø היום, ×‘×”×™×’×œ×•×Ŗ האיתנות ×”×ž×•×”×Ø×™×Ŗ ×•×”××ž×Ŗ שבייעוד ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™ של יעקב, פוהק שרו של עשיו ×ž× ×”×™×•× ×•×Ŗ התקיפה.
"שלחני", ××•×ž×Ø "האיש" ליעקב, "כי עלה השחר" {שם כ"ו}. עכשיו יעקב הוא ×”×ž×›×Ŗ×™×‘ ×Ŗ× ××™×: "לא אשלחך כי אם ברכתני" {שם}. לא אשחרר ××•×Ŗ×š, אתה ×”×ž×Ŗ×§×™×£ הנצחי שלי, אתה שראית בי מכשול ×‘×“×Ø×š חייך. אחזיק בך בשארית כוחותי, עד שתודה בכשלון × ×”×™×•× ×•×Ŗ×™×š. ×¢×Ŗ×”, ×œ××•×Ø היום, ×‘×”×™×’×œ×•×Ŗ צדקתי, אני ראוי ×œ×‘×Ø×›×”, שכן בדרכי שלי אצורה הברכה לעמים כולם.

יעקב יוצא מהאפילה כפלא ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×”. ×œ××—×Ø אלפי שנים יתבוננו בו העמים, ישתאו ×œ×ž×Ø××” השבט הקטן, דל האמצעים, שחהר במשך דורות אמצעי קיום בהיהיים. והנה, החזיק מעמד מול כוחות הטבע וחוקי ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×” השוחקים והמכלים. הם יכירו בכך שהוא ההוכחה החיה ×œ××¤×”×•×Ŗ הכוח האלים ×•×”×—×•×ž×Ø×™. יעקב הנצחי יהיה העדות הברורה לניצחונה של הרוח. האות ×•×”×ž×•×¤×Ŗ לאלוקים הכול יכול, ×”×ž×Ŗ×’×œ×” בקיומו הפלאי של החלש בחיצוניותו.
×ž×Ŗ×•×š ענוות יעקב, ×ž×Ŗ×”×•× ×”×‘×œ×•×Ŗ×™×• ×”× ×•×Ø××™×™×, עולה השם '×™×©×Ø××œ'. כתר לראש העם. שם הא-ל טבוע בשמו, ×‘×ž×”×•×Ŗ×• ×•×‘×”×’×•×œ×Ŗ חייו.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

שבת שלום – בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ – ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את הנשנושבועי' גם בוואטהאפ.

×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Dec 25, 2025, 6:18:24 PM12/25/25
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
×ž×¦×•×•×Ŗ נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאוד; ×•×¦×Ø×™×š אדם ×œ×”×™×–×”×Ø בה כדי להודיע ×”× ×”, ולהוהיף בשבח הא-ל והודיה לו - על הניהים שעשה. {×Ø×ž×‘"ם ×”×œ×›×•×Ŗ חנוכה פרק ד' הלכה י"ב}

הטטוה שבועי:
האדם היהודי, קשור הוא באלפי נימים ×œ×ž×•×Ø×©×Ŗ×• ×•×œ××Ø×¦×•. במודע או שלא במודע, ×ž×Ŗ×•×š דחף פנימי, או כתוצאה של לחׄ חיצוני – ×©×•×ž×Ø הוא על ×’×—×œ×Ŗ האמונה. היא ×œ×•×‘×©×Ŗ צורות שונות, ×•×ž×Ŗ×‘×˜××ŖĀ 
בין היתר במעשי גבורה והקרבה ×‘×ž×œ×—×ž×•×Ŗ היהודים - בימים ההם בזמן הזה. אין לתאר ×•×œ×©×¢×Ø את ×’×‘×•×Ø×Ŗ× ×•×”×§×Ø×‘×Ŗ×, אלא ×œ××•×Ø× של ×”×ž×•×¤×Ŗ×™× ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™×™×, ×©×ž×œ×—×ž×Ŗ החשמונאים היא העיקרית שבהם.

ציטוט שבועי:
האפילה ×ž××™×™×ž×Ŗ לזעזע את ×ž×•×”×“×•×Ŗ תרבות האדם. בפני האדם נותרו שתי ברירות: הראשונה, להיכנע לחושך. השנייה – להדליק אור בעולם. היהודים, בחרו בברירה השנייה. ועל כך, מדליק היהודי נר בליל כ"ה בכהלו, ומקווה ×œ×”××™×Ø ×Ŗ×‘×œ ומלואה. {×“×•×Ŗ×Ÿ ×‘×Ø×•×}

היפור שבועי:

'אור בחושך' / משה פראגר

חייהם של הנאצים ×©×•×ž×Ø×™ ×”×ž×—× ×•×Ŗ היו מלאי '×”×•×ž×•×Ø'... ×”××”×™×Ø×™× היפקו להם אינהפור משחקי ×”×Ŗ×¢×œ×œ×•×Ŗ. אחד האהובים עליהם ביותר, היה האכזריות הבאה: הנאצי היה זורק פרוהת לחם ×œ×¢×‘×Ø קבוצת יהודים גדולה. והם, מזי הרעב, שכל ×—×œ×•×ž×•×Ŗ×™×”× ×•×“×ž×™×•× ×•×Ŗ×™×”× הבבו הביב האוכל, ×”×Ŗ× ×¤×œ×•, דחפו, ואף ×Ø×ž×”×• את כל מי שניהה להגיע לפניהם אל הלחם.
הנאצים אהבו את המחזה הזה. הם נהנו ×œ×Ø××•×Ŗ כיצד היהודי, המכובד או החשוב של ××Ŗ×ž×•×œ, משיל מעליו את כבודו האנושי, ורובׄ על הרצפה כשהוא מחפש נואשות פירור לחם.
לא כולם היו כאלו. היו מועטים שהעדיפו ×œ×Ø×¢×•×‘ ×•×œ×©×ž×•×Ø על כבודם. לא לתת ×œ×Ø×•×¦×—×™× ×œ×”×Ŗ×¢× ×’ על הכבוד היהודי המושפל. כזה היה גם אותו רב יהודי הדור צורה. רב זה, הזכיר ×œ×—×‘×Ø×™×• ×”××”×™×Ø×™× בהתנהגותו ×”××¦×™×œ×™×Ŗ את ×”×™×•×Ŗ× בני אדם. הוא היווה ×¢×‘×•×Ø× את התקווה ואת העובדה שהיהודי שונה ממה ×©×ž×Ø×¦×—×™×• ניהו ×œ×Ø××•×Ŗ בו.

אך יום אחד, השבר הנורא הגיע. הנאצי זרק כמה פירורי ×ž×Ø×’×Ø×™× ×”. זה לא היה רק מעדן, אלא מעט שומן, ×©×ž×©×ž×¢×•×Ŗ×• תוהפת חיים. המחזה המזוויע חזר על עצמו. אלא שהפעם, ×œ×ž×Ø×‘×” החרדה, אף הרב האציל, כן, אף הוא, נדחף ×•× ×Ø×ž×” כדי ×œ×–×›×•×Ŗ ×‘×ž×Ø×’×Ø×™× ×”. הנאצי שהבחין בחידוש, נהנה וצחק בכל פה. קח לך עוד, יהודי ארור, קרא ×œ×¢×‘×Ø הרב, וזרק לו ×¤×™×Ø×•×Ø×™× נוהפים. ליבנו נחמׄ מבושה ומכאב על התרהקות התקווה שהרב נטע בליבנו. כי אם אושוויׄ הכניעה אותו, מה ההיכוי שלנו ×œ×”×™×•×•×Ŗ×Ø עם צלם אנוש...?
כך נכנהנו ×œ×¦×Ø×™×¤×™ השינה שבורי גוף מהעבודה וליבנו ×ž×Ø×•×”×§. ×›×©×”×”×Ŗ×œ×§×• הנאצים, והרב, זה שכל כך איכזב אותי, קם, פניו זורחות משמחה, ובקול חרישי הוא קוארא: אחים ×™×§×Ø×™×, חנוכה היום! הבה נדליק נרות חנוכה!
בזריזות שלא ×Ŗ××ž×” את ×—×•×œ×©×Ŗ×•, קפׄ ×ž×”×“×Ø×’×©, הוציא בזהירות את ×”×ž×Ø×’×Ø×™× ×”, כמו יהלומים, ×•×Ŗ×œ×© כמה חוטים מבגדו ×œ×¤×Ŗ×™×œ×•×Ŗ. אהיר אחר הקריב כפתור מפח שהיה לו, והרב שם עליו בחרדת קודש את ה'יהלומים' והדליק את הלהבה הדקיקה...
ומה אהפר לכם, מה חשתי אז? תבינו בעצמכם...

פרשה שבועית:

פרשת וישב /Ā 'הצבת ×ž×Ø××”'

"וישלחו את כתונת הפהים ויביאו אל אביהם ×•×™××ž×Ø×•: זאת מצאנו. הכר נא הכתונת בנך היא, אם לא! ויכירה ×•×™××ž×Ø: כתונת בני! חיה רעה ××›×œ×Ŗ×”×•! ×˜×Ø×•×£ ×˜×•×Ø×£ יוהף! ויקרע יעקב ×©×ž×œ×•×Ŗ×™×• וישם שק ×‘×ž×Ŗ× ×™×•, ×•×™×Ŗ××‘×œ על בנו ימים ×Ø×‘×™×" {בראשית, ל"ב - ל"ד}.

אחי יוהף לקחו את כותנתו של יוהף וטבלוה בדם שעיר עיזים שחוט {שם ל"ז, ל"א}. זאת עשו ×œ××—×Ø ×©×ž×›×Ø×• את אחיהם, בעל ×”×—×œ×•×ž×•×Ŗ, ×œ××•×Ø×—×Ŗ ישמעאלים שהייתה בדרכה ×œ×ž×¦×Ø×™×.
מיד ×œ××—×Ø פרשת ×”×ž×›×™×Ø×”, הכתונת ההפוגה בדם ואבלו של יעקב, עוברת הפרשה ×œ×Ŗ×™××•×Ø קורותיו של יהודה מיום זה והלאה. האמנם קיים קשר ×ž×”×•×Ŗ×™ בין שתי פרשיות אלו מלבד ×”×”×ž×™×›×•×Ŗ בתורה?

בפרשה זו ×ž×Ŗ××Ø×Ŗ התורה את ירידתו של יהודה לעדולם: "וירד יהודה ×ž××Ŗ אחיו" {שם ל"ח, א'}. כדי להבין את ההמשך, מן הראוי לציין את ×”×ž×©×ž×¢×•×Ŗ העמוקה יותר של ירידה זו, ×ž×©×ž×¢×•×Ŗ שחושף רש"י בפירושו: מלמד, שהורידוהו ×ž×’×“×•×œ×Ŗ×•. כשראו בצרת אביהם, ××ž×Ø×•: 'אתה  ××ž×Ø×Ŗ ×œ×ž×›×Ø×•. אילו ××ž×Ø×Ŗ להשיבו, היינו שומעים לך'. ללמדנו, שיהודה היה המנהיג הטבעי שנודעה לו השפעה על שאר אחיו.

הפרשה ×ž×”×¤×Ø×Ŗ על נישואיו בארׄ זו, על הבנים שנולדו ועל שנים מהם ×©×ž×Ŗ×• לו על פניו. שיאה של הפרשה הוא במעשה המכונה: מעשה יהודה ×•×Ŗ×ž×Ø.

יהודה, כמנהיג האחים, נחשב כאחראי למשלוח כתונת הפהים הטבולה בדם השעיר ליעקב. ×”×ž×˜×Ø×” ×”×™×™×Ŗ×” לטשטש עקבות, ×œ×”×Ø×—×™×§ כל חשד מהאחים, שמא ×”×™×™×Ŗ×” ידם ×‘×”×¢×œ×ž×Ŗ×• של יוהף. האב בהחלט עלול היה לחשוד בהם, שכן, היה מודע לשנאה שנוצרה ביניהם.
והנה, ניצב יהודה בפני מצב אישי קשה. תקופת מה אחרי ×ž×›×™×Ø×Ŗ יוהף, הרתה לו ×›×œ×Ŗ×•. הוא הפקיד בידיה את ×—×•×Ŗ×ž×•, את ×¤×Ŗ×™×œ×• ואת מקלו {שם ל"ח, י"ח}. ×œ××—×Ø מכן, × ××ž×Ø בפהוק: "...והיא שלחה אל חמיה (יהודה) ×œ××ž×Ø: לאיש אשר אלה לו,Ā  אנכי הרה. ×•×Ŗ××ž×Ø: הכר נא למי ×”×—×•×Ŗ×ž×Ŗ ×•×”×¤×Ŗ×™×œ×™× והמטה האלה" {שם כ"ה}.

×¢×Ŗ×” שמע יהודה את המילים "הכר נא", והן עלו באותו רגע ממש מעמקי תודעתו. הוא נזכר ×©×‘××•×Ŗ×Ÿ מילים ממש, ×”×©×Ŗ×ž×© הוא עצמו כדי לטשטש עקבות. "הכר נא, הכתונת בנך היא". הוא בטח במילים אלו, שהן ירחיקו ממנו ומאחיו כל חשד בקשר ×œ×’×•×Ø×œ×• של יוהף. והנה, הן ×”×•×œ×ž×•×Ŗ בו ×›×¢×Ŗ ×›×‘×•×ž×Ø× ×’ ×•×ž×¦×™×‘×•×Ŗ בפניו אתגר קשה. אתגר המחייבו ×œ×”×•×“×•×Ŗ לעין כל במעשה שכה חפׄ היה ×œ×”×”×Ŗ×™×Ø לנצח.

באותו רגע הוא למד כי טעה ברצותו ×œ×”×”×Ŗ×Ŗ×Ø ×ž××—×•×Ø×™ מילים. התברר לו, ×©××•×Ŗ×Ÿ מילים שבהן פגע באביו ×•×’×Ø× לאבלו, פגעו ×¢×Ŗ×” בו. המילים שבאו ×œ×›×”×•×Ŗ ×•×œ×”×”×Ŗ×™×Ø מעשה עוול, את  ×ž×›×™×Ø×Ŗ יוהף, חשפו לבהוף את מעשהו עצמו, המעשה שהשתוקק ×œ×”×”×Ŗ×™×Ø×•... חוק ה'מידה כנגד מידה' פעל, איפוא, עד ×Ŗ×•×.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל  – 'פרשה ולקחה'}

נהנוה יומי:

יוהף רזניק / 'חי בנה...'

Ā 

אף פעם לא קרה לי × ×”.

אף פעם לא × ×¤×œ×Ŗ×™ מצוק, ולא ×”×™×™×Ŗ×™ טבוע.

אף פעם לא שתיתי אקונומיקה, ולא × ×™×¦×œ×Ŗ×™ מפיגוע.

אף פעם לא × ×›× ×”×Ŗ×™ ×‘×˜×¢×•×Ŗ ×œ×Ø×ž××œ×œ×”, ויצאתי בהתר.

אף פעם לא נפל עלי פצמ"ר ×‘×ž×Ø×—×§ חצי ×ž×˜×Ø.

אף פעם לא תפהתי ×˜×Ø×ž×¤  ב-3 בלילה בהוף העולם.

אף פעם לא היה לי גידול ×ž×ž××™×Ø ×©×¤×Ŗ××•× נעלם.

אף פעם לא נולד לי בן אחרי שחיכיתי המון שנים.

אף פעם לא ראיתי רוח הקודש אצל ×Ø×‘× ×™×.

אבל...

הרבה פעמים ראיתי את ה' ×‘×¤×Ø×˜×™× הקטנים.

הרבה פעמים ראיתיו ×ž×“×Ø×›×™ מהקל אבנים.

הרבה פעמים ראיתי ×Ŗ×¤×™×œ×” ×ž×Ŗ×§×‘×œ×Ŗ.

הרבה פעמים ×©×ž×Ŗ×™ לב איך נפתחת לה ×“×œ×Ŗ.

הרבה פעמים ×”×Ŗ× ראיתי משהו שעשה לי את היום.

הרבה פעמים אלה היו ציפור, ופרח, או מילה אחת שהייתה במקום.

הרבה פעמים זה היה פשוט ענין של הרגשה.

הרבה פעמים זה רב או חבר ×©× ×•×Ŗ×Ÿ זוית ראייה חדשה.

הרבה פעמים ×”×“×‘×Ø×™× ההתדרו בדיוק כמו שרציתי.

הרבה פעמים חיפשתי תשובות – ×•×ž×¦××Ŗ×™.

הרבה פעמים ראיתי את זריחת השמש,

אחרי שהכל היה נראה אבוד אמש.

הרבה פעמים קרו לי כל מיני 'צירופי ×ž×§×Ø×™×',

והרבה פעמים הם היו ×‘××ž×Ŗ ×ž×•×–×Ø×™×.

הרבה פעמים חיפשתי מישהו, ובהוף פגשתי אותו ברחוב.

הרבה פעמים ראיתי את הרע ×ž×Ŗ×‘×Ø×Ø כטוב.

הרבה פעמים ×§×™×‘×œ×Ŗ×™ כח לעמוד בקשיים.

הרבה פעמים חשבתי - אולי בעצם ×”× ×” הוא הטבע של החיים...

Ā 

שבת שלום – חנוכה שמח - בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ – ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

Ā 

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את הנשנושבועי' גם בוואטהאפ.

×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

https://chat.whatsapp.com/DdfGr0FKJY61qzGtoWPAdE


×’×Ø×™×œ×§ ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿā€Ž

unread,
Jan 1, 2026, 5:36:05 AMJan 1
to

××™×ž×Ø×” שבועית:
וְאַתָּה, ×‘Ö°Ö¼×ØÖ·×—Ö²×žÖ¶Ö½×™×šÖø ×”Öø×ØÖ·×‘Ö“Ö¼×™×, ×¢Öø×žÖ·Ö½×“Ö°×ŖÖøÖ¼ ×œÖø×”Ö¶× בְּעֵת ×¦Öø×ØÖø×ŖÖø× רַֽבְתָּ אֶת ×ØÖ“×™×‘Öø× דַּֽנְתָּ אֶת ×“Ö“Ö¼×™× Öø× × Öø×§Ö·Ö½×žÖ°×ŖÖøÖ¼ אֶת × Ö“×§Ö°×žÖø×ŖÖø×... ×•Ö¼×œÖ°×šÖøĀ ×¢Öø×©Ö“Ö½×‚×™×ŖÖø שֵׁם ×’ÖøÖ¼×“×•Ö¹×œ וְקָדוֹשׁ ×‘Ö°Ö¼×¢×•Ö¹×œÖø×žÖ¶Ö½×šÖø,Ā ×•Ö¼×œÖ°×¢Ö·×žÖ°Ö¼×šÖø ×™Ö“×©Ö°×‚×ØÖø×Öµ×œ עָשֽׂ֓יתָ תְּשׁוּעָה ×’Ö°×“×•Ö¹×œÖø×” ×•Ö¼×¤Ö»×ØÖ°×§Öø×Ÿ כְּהַיּוֹם הַזֶּה
.Ā {×ž×Ŗ×•×š: ×Ŗ×¤×™×œ×Ŗ 'על הניהים'}

הטטוה שבועי:
מאבקם ההירואי של החשמונאים נתן השראה ×œ×“×•×Ø×•×Ŗ גאים של לוחמים יהודים. אולם אל לנו ×œ×”×Ŗ×¢×œ× ×ž×ž×”×•×Ŗ ×”×ž××•×Ø×¢×•×Ŗ, מן הנושא ×”×ž×Ø×›×–×™ והברור, שעליו ניטשו הקרבות וממנו הבקיעו אורות הניצחון. הניצחון היווה תשובה לניהיון של חלק גדול מהעם היהודי, ×œ×‘×Ø×•×— ×ž×”×–×”×•×Ŗ היהודית וחובותיה. לטשטש את מוצאנו ×•×ž×”×•×Ŗ× ×•, ×•×œ×™×¦×•×Ø ×”×™×”×ž××•×Ŗ אשר ×Ø×•×ž×ž×•×Ŗ הקידמה ×‘×’×Ø×•× ×, ולעג ×ž×Ø בלשונם, על ×”×ž×•×Ø×©×Ŗ היהודית, ×”×’×–×¢× ×™×Ŗ, ×”×ž×™×•×©× ×Ŗ, ×•×”×ž× ×•×•× ×Ŗ. המעטים שלא הלכו שבי אחר ××•×Ŗ× ×”×™×”×ž××•×Ŗ, הוליכו לניצחון, משום שידעו היטב ×œ×”×’×“×™×Ø את עצמם, את ×–×”×•×Ŗ× ומאבקם.
כאשר ההגדרות הן כה חדות ×•×ž×“×•×™×™×§×•×Ŗ, אזי הם ×ž×•×‘× ×•×Ŗ בכל שפה, בכל זמן, ובכל מקום. כשהזהות היהודית והחינוך ×œ×”×’×©×ž×Ŗ היהדות ×‘×Ø×•×Ø×™× ומוטמעים, אז יש הצדקה וטעם למאבק ולשאיפה הכנה להיאחז בכל כוחינו על האדמה אשר יועדה לנו ×œ×”×™×•×Ŗ × ×—×œ×Ŗ× ×•. ×‘×ž×¦×™××•×Ŗ שכזו, לא יווצרו ולא יתכנו הפיקות, לא בצדקת ×”×“×Ø×š ולא בהיכויי ההצלחה. כפי שלא היו כאלה ×œ×ž×Ŗ×Ŗ×™×”×• ×•×—×ž×©×Ŗ בניו החשמונאים.

ציטוט שבועי:
מה שנוצר בארׄ במאה השנים האחרונות דומה לדגם ×”×”×™×”×˜×•×Ø×™ של ה'הליניזם'. כמעט כל מה שהומן בעבר על ידי החברה הרבנית כ'זר' או כ'יווני' - צורף ×œ×ž×¢×Ø×›×Ŗ התרבותית הזאת והפך לחלק ×‘×œ×Ŗ×™ נפרד ממנה. היהודי ×”×ž×•×“×Ø× ×™ הוא בעת ובעונה אחת ×™×¦×Ø×Ÿ ×•×¦×Ø×›×Ÿ של 'תרבות יוונית'. מה שהומן בעבר כהתפקרות - נחשב חיוני בתרבות החדשה. {פרופהור יעקב שביט}

היפור שבועי:

'ניצחון האור'

××”×Ø×•×Ÿ ישב בחפירה שלו. הוא התבקש ×œ×©×ž×•×Ø על עמדה זו ולא לעזוב אותה. הוא הרגיש בודד ועזוב בעמדה הזו. הוא ×”×Ŗ×’×¢×’×¢ הביתה, ×œ×”×•×Ø×™×• ×•×œ××©×Ŗ×• הצעירה. ×–×™×›×Ø×•×Ÿ הבית שלו נראה לו כל כך רחוק ×•×‘×œ×Ŗ×™ ×ž×¦×™××•×Ŗ×™. ××”×Ø×•×Ÿ הביט בשמים המאדימים וחכך בדעתו. אם יעזוב את העמדה, יחשב הדבר כבגידה ×‘×ž×•×œ×“×Ŗ החדשה שלו.
אבל עוד מעט שקיעה, והיום ערב חנוכה, ועליו להדליק נר של חנוכה. מעולם לא הפהיד את ההדלקה
.

מה יעשה?

החנוכיה הקטנה שלו ×”×™×™×Ŗ×” צרורה אצלו בין חפציו האישיים. האם יוציא אותה? ואולי יחשבו שהוא ×ž××•×Ŗ×Ŗ כך לאויב ויאשימו אותו שהוא ×ž×Ø×’×œ? כבר היו ×“×‘×Ø×™× מעולם!
××”×Ø×•×Ÿ החליט שלא ×™×Ŗ×ž×”×ž×”. הוא הוציא ×ž×Ŗ×Ø×ž×™×œ×• את החנוכיה. ×”×™×™×Ŗ×” זו חנוכיית נחושת קטנה ×•×ž×©×•×ž×©×Ŗ. בכיה מעילו שכן בקבוקון שמן קטן
.
××”×Ø×•×Ÿ הוציא את הבקבוק ממקומו, פתח אותו ויצק בזהירות מעט מן השמן לקנה ×”×Ø××©×•×Ÿ. הוא פקק בזהירות את הבקבוק
.

בשעה שהשמש נשקה לאדמה, הצית ××”×Ø×•×Ÿ את הגפרור על ×”×•×œ×™×Ŗ מגפיו וקרב את הגפרור לחנוכיה שלו. עם החושך שירד על העולם ×¢×œ×Ŗ×” ×©×œ×”×‘×Ŗ קטנה ועליזה בחפירה של ××”×Ø×•×Ÿ.
×›×¢×Ŗ הוא לא הרגיש לבד
.

××”×Ø×•×Ÿ ידע שבאותה שעה מדליקים כל יהודי היבשת החדשה את החנוכיות שלהם. הוא הרגיש שהוא נמצא יחד ××Ŗ×. הלילה מהביבו רחש ×Ø×—×©×™×. ××”×Ø×•×Ÿ לא שם לב. הוא ×”×Ŗ×‘×•× ×Ÿ אל ×”×©×œ×”×‘×•×Ŗ ×”×§×˜× ×•×Ŗ והיה במקום אחר.

לפתע שמע חריקת רגבי אדמה. קול צעדים. מי זה הבא?
××”×Ø×•×Ÿ תפה את הנשק בידו והובב את ראשו לכיוון ממנו נשמעו הצעדים
.
ואז נרגע
.

לפניו עמד ג'ורג' וושינגטון שבחר באותו ערב ×œ×¢×Ø×•×š היור ×‘×¢×ž×“×•×Ŗ החיילים שלו, לעודד את ×Ø×•×—×.
מה המצב, חייל? שאל אותו וושינגטון
.
הכל בהדר. המפקד. ענה ××”×Ø×•×Ÿ
.

לפתע הבחין וושינגטון ×‘×©×œ×”×‘×•×Ŗ ×”×§×˜× ×•×Ŗ ×ž××™×Ø×•×Ŗ ×ž×Ŗ×•×š החפירה.
מה אתה עושה? שאל את ××”×Ø×•×Ÿ בהקרנות. כל ×Ŗ×Ø×¢×•×ž×Ŗ לא נשמעה בקולו
.
×”×“×œ×§×Ŗ×™ נרות. ההביר ××”×Ø×•×Ÿ
.
מדוע? שאל וושינגטון
.
כי אני יהודי. השיב ××”×Ø×•×Ÿ ×‘×¤×©×˜×•×Ŗ. והיום חנוכה
.
מהו חנוכה זה? שאל שוב וושינגטון ×œ×Ŗ×•×ž×•
.
בחנוכה אנחנו חוגגים את ניצחון המכבים היהודים על היוונים. ענה ××”×Ø×•×Ÿ
.
נדמה לי שהניצחון הזה קרה כבר לפני הרבה ×ž××•×Ŗ שנים. העיר וושינגטון
.
נכון. אבל התוצאות של הניצחון ×§×™×ž×•×Ŗ עד היום. היוונים רצו לקלקל את רוחו של עם ×™×©×Ø××œ . בנרות שאנו מדליקים אנחנו ×ž×Ø××™× שהרוח הזו עוד חיה ×•×§×™×™×ž×Ŗ
.

עם ×©×©×•×ž×Ø שנים כה רבות על זכרונו, ראוי ×œ×”×¢×Ø×›×”. ××ž×Ø וושינגטון. היהודים הם עם מאד ×¢×Ŗ×™×§. עם ×”×Ŗ× "ך. היו לכם כל כך הרבה ×ž×œ×—×ž×•×Ŗ וכל כך הרבה מנהיגים חכמים. קראתי על כך בתנ"ך.
מה ×“×¢×Ŗ×š, ××”×Ø×•×Ÿ, מה יהיה ×‘×’×•×Ø×œ×” של המלחמה שאנו מנהלים פה
?
××”×Ø×•×Ÿ התעורר ×›×¤×˜×Ø×™×•×˜ מושבע: במלחמה הזו, אדוני המפקד ×”×ž×•×©×‘×•×Ŗ ינצחו. אין לי הפק בכך. הצדק עם ×”×ž×•×©×‘×•×Ŗ הממשלה מנהה לדכא ××•×Ŗ×Ÿ. והקב"ה הולך עם החלשים ×•×”× ×Ø×“×¤×™×. לכן אין לי הפק שאנחנו ננצח
.
דיברת ×“×‘×Ø×™× אמיצים ונכונים. ××ž×Ø וושינגטון. אני מאמין לך, בן לעם ×”×Ŗ× "ך. ×“×‘×Ø×™×š, שיצאו מעומק הלב ילוו אותי מעכשיו כמו ברכה לניצחוננו במלחמה
.

הופו של ההיפור, ידוע לכולנו. הצדק ניצח ×•×ž×•×©×‘×•×Ŗ ××ž×Ø×™×§×” זכו ×œ×¢×¦×ž××•×Ŗ.
××”×Ø×•×Ÿ חזר ×œ×‘×™×Ŗ×• וזכה לגדל את ×ž×©×¤×—×Ŗ×• בנחת ובשלווה
.

אך גם כשהיה כבר הב לנכדים, היה ×ž×”×¤×Ø בכל שנה בחנוכה, ×œ××—×Ø ×”×“×œ×§×Ŗ הנרות, איך פגש בוושינגטון כשהיה חיל פשוט בחפירה, ובמקום שוושינגטון יעודד אותו, הוא, ××”×Ø×•×Ÿ לוי, עודד את וושינגטון.
{×ž×Ŗ×•×š אתר: 'אש התורה'}

אור שנתי:

'על הניהים ועל השנאה' / שמואל שניצר (×¢×™×Ŗ×•×Ÿ ×ž×¢×Ø×™×‘) חנוכה ×Ŗ×©×›ā€×• – 1965

מבעד ×œ×—×œ×•× ×•×Ŗ ×”×‘×Ŗ×™× ×ž×Ŗ× ×¦× ×¦×•×Ŗ בשובבות ×”×©×œ×”×‘×•×Ŗ ×”×§×˜× ×•×Ŗ של נרות חנוכה, ×•×ž×–×›×™×Ø×•×Ŗ מעשים שהיו בשכבר הימים – מעשים ×Ŗ×ž×•×”×™× ומופלאים, שלפנים, כשהיינו ×¦×¢×™×Ø×™× יותר ×•×˜×”×•×Ø×™× יותר, היו מולידים ×‘×œ×™×‘×•×Ŗ×™× ×• ×”×Ŗ×¤×¢×œ×•×Ŗ גדולה: אבל עכשיו, שזקננו וגם חכמנו, הם ×ž×Ŗ×—×™×œ×™× ×œ×¢×•×Ø×Ø אי שקט מהוים.

לפנים היה כל ענינו של × ×” חנוכה פשוט מאד, וגם ×ž×•×—×•×•×Ø מאד. ברור היה בצד מי אנחנו עומדים במאבק ×”×“×Ø×ž×˜×™ של המעטים נגד ×”×Ø×‘×™×: תכונה נפלאה היא באדם, שגם כאשר אין העניין נוגע לו ×‘×ž×™×©×Ø×™×Ÿ, הוא ×Ŗ×ž×™×“ מצדד בחלש ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ×• נגד החזק, ×•×Ŗ×ž×™×“ נתונה אהדתו לדוידים שבעולם בשעה שהם ×ž×Ŗ×™×™×¦×‘×™× נגד ×”×’×œ×™×Ŗ×™×. על אחת כמה וכמה במלחמה זו, של צדיקים נגד ×Ø×©×¢×™× ×•×˜×”×•×Ø×™× נגד טמאים – כל עוד היה ברור לנו, ונעלה מכל הפק, מי הם ×”×˜×”×•×Ø×™× ומי – הטמאים.

אבל עכשיו, בדור המפוכח ×•×”×ž×Ŗ×§×“× הזה, כבר אין החלוקה ברורה כל כך, עכשיו, בימי 'חוק השבות' ×•×ž×—×œ×•×§×Ŗ נמל אשדוד והכפייה הדתית והרבנות העקשנית, ×¦×Ø×™×š לעיין מחדש בכל פרשת ×ž×Ø×“ החשמונאים. ×¦×Ø×™×š ×œ×—×–×•×Ø ולבחון את ×©××™×¤×•×Ŗ×™×”× ואת ×Ø×¢×™×•× ×•×Ŗ×™×”×, ולבדוק אם ×‘××ž×Ŗ צדקו כל כך. ×™×Ŗ×›×Ÿ שיתברר לנו, ×œ××•×Ø ×—×›×ž×Ŗ× ×• החדשה שרכשנו לנו בשנים האחרונות, שניצחונם כלל לא היה ניצחון החירות, אלא דווקא ניצחון הריאקציה: ×™×Ŗ×›×Ÿ שיהיה עלינו להגיע למהקנה שהאידיאות אשר בשמן ×•×‘×”×©×Ø××Ŗ×Ÿ קמו להילחם ביוונים, לא היו × ×¢×œ×•×Ŗ כל כך כפי שהן נראות ממבט ×Ø××©×•×Ÿ. ×™×™×Ŗ×›×Ÿ שהן היו מהוג ×”×“×‘×Ø×™× שהאדם ×”×ž×•×“×Ø× ×™, בן המאה ×”×¢×©×Ø×™×, ×ž×Ŗ×‘×™×™×© ×œ×”×–×“×”×•×Ŗ ××Ŗ×.

הבה × × ×”×” אפוא ×œ×Ŗ×Ø×’× את היפור ×ž×œ×—×ž×Ŗ החשמונאים ללשון ההווה, ונראה מה חזות ומה צורה לו בעיניו הנבונות של בן ×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ ×”×ž×•×“×Ø× ×™×Ŗ.

*Ā Ā Ā Ā  *Ā Ā Ā Ā  *

קודם כל עלינו לשאול את עצמנו מי – במלחמה ההיא – ייצג את הקידמה ומי – את ×”× ×—×©×œ×•×Ŗ ואת הדבקות העיוורת בערכי העבר.

שהרי אין זה כל כך מובן מאליו שדווקא אותה משפחה קנאית ×•×¤×Ø×•×‘×™× ×¦×™××œ×™×Ŗ מן הכפר הקטן בשולי המחוז הזעיר יהודה, היא שייצגה את הפרוגרה. האם ×ž×Ŗ×Ŗ×™×”×•, או מי מבניו, קרא את אפלטון? והאם ידעו את תורת ××Ø×™×”×˜×•? האם במודיעין היה ×Ŗ×™××˜×Ø×•×Ÿ, ואפשר היה ×œ×Ø××•×Ŗ שם את יצירות ××Ø×™×”×˜×•×¤×× ×”, הופוקלה וארכיפידה?

יש לשער שלא. ויש אפוא להניח שהחשמונאים הללו ×”×Ŗ×§×•×ž×ž×• בעצם נגד התרבות: נגד אותה תרבות ××•× ×™×‘×Ø×”×œ×™×Ŗ שכבשה בעת ההיא את כל העולם ופיתחה את חושם ×”××”×Ŗ×˜×™ של כל הלאומים. ומה היה להם, ×œ××•×Ŗ× ×¤×Ø×•×‘×™× ×¦×™××œ×™×, להעמיד כנגד תפארת יקר הציוויליזציה היוונית? את הההתגרות הרוחנית של שבט קטן ×”×ž×Ŗ× ×’×“ לכל חידוש ולכל ×Ŗ×ž×•×Ø×”? את ×”×”×œ×›×•×Ŗ הנוקשות ×•×”×ž××•×‘× ×•×Ŗ שנקבעו יותר מאלף שנים קודם לכן? את 'חוק השבות' שלהם? את הכפייה הדתית? את ההתנגדות העיקשת לגידול ×—×–×™×Ø×™×? ובאלה ××ž×Ø×• לנצח את ההתייוונות?

×•×”×œ××•×ž× ×•×Ŗ ×”×©×•×‘×™× ×™×”×˜×™×Ŗ של החשמונאים הללו! בימים שבהם המדינה ×”×œ××•×ž×™×Ŗ הקטנה כבר ×”×™×™×Ŗ×” × ×—×œ×Ŗ העבר, ותור ×”××™×ž×¤×Ø×™×•×Ŗ ×”×’×“×•×œ×•×Ŗ הגיע – הם שאפו לחדש את ×”×¢×¦×ž××•×Ŗ ×”×©×‘×˜×™×Ŗ הצרה, ×œ×¤×Ø×•×© מן הממלכה הגדולה שיכלה ×œ×¤×Ŗ×•×— לפניהם את ×ž×Ø×—×‘×™ עולם התרבות, ולהקים מכלאה ×œ××•×ž×™×Ŗ קטנה, ×ž×“×’×Ø×” ×œ××™×“×™××•×Ŗ ×ž×™×•×©× ×•×Ŗ ובית גידול למנהגי קנאות…

אין כמעט הפק שהצדק היה עם אנטיוכוה אפיפאנה, ולא עם ×ž×Ŗ×Ŗ×™×”×• הכן. ביחוד ×œ××•×Ø מעשיהם של החשמונאים ×œ××—×Ø מכן, כשההצלחה החלה ×ž××™×Ø×” להם פנים. כי ×œ××—×Ø שרצח פקיד ×ž×ž×©×œ×Ŗ×™ בשעת מילוי תפקידו, ברח ×ž×Ŗ×Ŗ×™×”×• ×œ×”×Ø×™×, ומשם ארגנו הוא ובניו ×ž×œ×—×ž×Ŗ ×’×Ø×™×œ×” נגד הקידמה (כמובן – בלי לשאול את פי הרוב במדינה ובלי ×œ×”×Ŗ×—×©×‘ ×‘×ž×•×”×“×•×Ŗ ×”×Ø×©×ž×™×™× של הישוב, שהתנגדו למלחמה) וכשניצחו, עלו ×œ×™×Ø×•×©×œ×™×, ובלי ×œ×¢×Ø×•×š בחירות נישלו בה את ×”×ž×Ŗ×™×™×•×•× ×™× מכל ×¢×ž×“×•×Ŗ×™×”×, והטילו על העיר ×ž×©×˜×Ø של כפייה דתית שהיה, לפי כל ההימנים ×—×ž×•×Ø בהרבה מזה שקיים בה היום.

ולא זו בלבד: לימים הפכו הקנאים ×”×“×Ŗ×™×™× הללו את הפרובינציה הדלה לממלכה: אלא שהממלכה הזאת ×”×™×™×Ŗ×” ×ž×‘×•×”×”×Ŗ על ×ž×©×˜×Ø ×Ŗ×™××•×§×Ø××˜×™ מובהק. תושבי השטחים הכבושים נאלצו ×œ×‘×—×•×Ø בין גיור ×•×ž×•×•×Ŗ, וכל מי שלא ההכים עם ×”×©×§×¤×•×Ŗ×™×”× הקיצוניות ×•×”×©×•×‘×™× ×™×”×˜×™×•×Ŗ של השליטים החדשים – התחייב בנפשו.

×‘×ž×Ø×•×¦×Ŗ הימים ×”×©×Ŗ×œ×˜×• הקנאים גם על נמל אשדוד, ואם ×ž×•×Ŗ×Ø לההיק ×ž×”×§× ×•×Ŗ מן הדעות שגילו בשאר עניינים, יש להניח שאהרו בו כל עבודות בשבת. וכן יש לשער ×©×”×Ŗ×™×™×Ø×™× של הזמן ההוא לא מצאו בבתי המלון החשמונאים שום ×”×™×“×•×Ø×™× ×œ×¢×Ø×™×›×Ŗ חגיגות – בכחוה ×”×ž×”×•×Ø×Ŗ×™×•×Ŗ.

אכן, הם השיגו חרות ×œ××•×ž×™×Ŗ: אבל ×Ŗ×—×Ŗ ×œ×”×©×Ŗ×ž×© בה כדי לכונן מדינה ×ž×Ŗ×§×“×ž×Ŗ, פתוחה ×œ×Ø×•×—×•×Ŗ הזמן, ×Ŗ×—×Ŗ ×œ×”×©×Ŗ×œ×‘ ×‘×ž×Ø×—×‘ היווני ×•×œ×¤×Ŗ×•×— את ×”×©×¢×Ø×™× לפני השפעות הציוויליזציה, הם הפכוה לגיטו רוחני, שבה נאהרה כל חכמה יוונית, ואיש לא יכול לעבוד בה אלי – יבוא בלי ×”×›× ×Ŗ נפשות.

אילו היו כאן היום, ×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ, ×¦×Ø×™×š היה להקים ליגה נגדם, ×•×œ×”×—×Ŗ×™× את הציבור ×”×ž×Ŗ×§×“× על ×¤×˜×™×¦×™×•×Ŗ, ולנהל מהע ההברה נגד צרות-המוח שלהם, ונגד ×§× ××•×Ŗ×, ונגד ×”×©×§×¤×•×Ŗ×™×”× ×”×‘×œ×Ŗ×™ תרבותיות.

אלא ×©× ×Ŗ×ž×–×œ להם מזלם, והם ×ž×Ŗ×• בעוד מועד. לפני שנים רבות מאד.

ולכן אנחנו יכולים להפוך ××•×Ŗ× עכשיו ×œ×’×™×‘×•×Ø×™× לאומיים.

*Ā Ā Ā Ā  *Ā Ā Ā Ā  *

פרדוכה מענין, לא כן? אך הצרה היא שאנחנו איננו מכבים את כל החנוכיות ×œ××•×Ŗ מחאה נגד הכפייה הדתית של ×ž×ž×œ×›×Ŗ החשמונאים. אנחנו מדליקים את הנרות, ומלבבים את ×”×œ×‘×™×‘×•×Ŗ, ×•×ž×‘×Ø×›×™× על הנהים, – ומנהלים מלחמה ××•×•×™×œ×™×Ŗ בדת היהודית.

אולי לא הרגשנו, ואולי הרגשנו אבל ההחנו את דעתנו, אבל אנחנו עכשיו אחת ×”×ž×“×™× ×•×Ŗ ×”×ž×¢×˜×•×Ŗ בעולם שבהן ×ž×Ŗ× ×”×œ מהע ×ž××•×Ø×’×Ÿ נגד דת ×™×©×Ø××œ, אחת ×”×ž×“×™× ×•×Ŗ ×”×ž×¢×˜×•×Ŗ שבהן מטפחים שנאה נגד יהודים ×“×Ŗ×™×™× באשר הם ×“×Ŗ×™×™×.

אנחנו כמובן ××•×ž×Ø×™× שאת כל אלה עושים ברוהיה, ולא אצלנו. ואנחנו אפילו נוטלים לעצמנו את הזכות לבוא ×•×œ×Ŗ×‘×•×¢ חופש דת ליהודים – בכל מקום אחר בעולם. ואנחנו קמים בזירות ×”×‘×™× ×œ××•×ž×™×•×Ŗ ×•×ž×Ŗ×Ø×™×¢×™× על כך שלא × ×•×Ŗ× ×™× ליהודי ×œ×”×Ŗ×¤×œ×œ, ×•×œ×©×ž×•×Ø על שבת וכשרות, ולמול את בניו, ×•×œ×§×‘×•×Ø את ×ž×Ŗ×™×• על פי דיני ×™×©×Ø××œ – בשאר ×ž×“×™× ×•×Ŗ.

ואיננו ×ž×Ø×’×™×©×™× שכאן, ×‘×ž×“×™× ×Ŗ היהודים הולך ונוצר ×ž×Ŗ×— מהוכן בין יהודי חופשי ויהודי דתי, הולכים ×•×ž×Ŗ×œ×§×—×™× ×™×¦×Ø×™× ×ž×›×•×¢×Ø×™× של שנאה, הולך וגובר ×™×—×” של זלזול באדם ×”×©×•×ž×Ø ×ž×¦×•×•×Ŗ, כפי שהיה קיים לפנים רק בארצות ×”×× ×˜×™×©×ž×™×•×Ŗ ×”×ž×•×‘×”×§×•×Ŗ.

איננו ×ž×Ø×’×™×©×™× שליהודי הדתי כבר קשה לנשום כאן, שהוא כבר חשוד בעיני הצבור החופשי, שכבר ×”×•×œ×›×Ŗ ×•×ž×©×Ŗ×Ø×©×Ŗ כאן עלילה ×ž×–×•×”×ž×Ŗ ×”×ž×–×›×™×Ø×” את ×”×¢×œ×™×œ×•×Ŗ שהפיצו האנטישמים נגד היהודים: ×©×”×“×Ŗ×™×™× מנהים ×œ×”×©×Ŗ×œ×˜ על המדינה: שהם קונים ××“×ž×•×Ŗ ×•×‘×Ŗ×™× ושכונות כדי ×œ×”×Ø×—×™×‘ את ×Ŗ×—×•×ž×™ שלטונם: שהם עוהקים ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ כיבושים, ×•×ž×Ŗ×§×“×ž×™×, צעד אחר צעד, לקראת כפיית ×“×¢×•×Ŗ×™×”× על הצבור החילוני.

ואיננו ×Ø×•××™×, איננו ×ž×Ø×’×™×©×™×, שההיפך מזה הוא הנכון, ושמה שקורה כאן הוא, שיותר ויותר יהודים חפשיים, שבעבר היו ×ž×Ŗ×™×™×—×”×™× ×‘×”×•×‘×œ× ×•×Ŗ ובהבנה לאדם הדתי (כפי ×©×¦×Ø×™×š ×œ×”×Ŗ×™×™×—×” בחברה תרבותית), ×ž×Ŗ×—×™×œ×™× ×œ×’×œ×•×Ŗ כלפיו קוצר רוח ושנאה: ושהיהדות הדתית ×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ × ×ž×¦××Ŗ בנהיגה ובהתגוננות: ושעוד מעט ייווצר כאן מצב כזה, שאדם ×©×•×ž×Ø ×ž×¦×•×•×Ŗ לא יוכל ×œ×”×Ø×’×™×© עצמו בביתו במדינה הזאת.

*Ā Ā Ā Ā  *Ā Ā Ā Ā  *

×”×× ×˜×™×©×ž×™×•×Ŗ שימשה לא אחת מנוף ×œ×Ŗ× ×•×¢×•×Ŗ ×¤×•×œ×™×˜×™×•×Ŗ ×•×ž×¤×•×§×¤×§×•×Ŗ, שנעזרו בה כדי להשיג את ×ž×˜×Ø×•×Ŗ×™×”×Ÿ ×”×¤×”×•×œ×•×Ŗ, הנאציזם הגיע לשלטון ×‘×’×Ø×ž× ×™×” בכח השנאה ליהודים, שמהביבה אפשר היה לאחד את הימין והשמאל בחזית אחת, נגד '×”×¤×œ×•×˜×•×§×Ø×˜×™×” היהודית' ונגד 'הבולשביזם היהודי'.

אני חושש וחושד, שהשנאה ×œ×“×Ŗ היהודית ×ž×Ŗ×—×™×œ×” למלא תפקיד דומה בחיים הפוליטיים של ×™×©×Ø××œ. ×‘××•×Ŗ×Ÿ ×©×™×˜×•×Ŗ של השמצה והעללה והחשדה, ששימשו לפנים נגד כל היהודים, ובאותה טכניקה בדוקה ומנוהה מנהים עכשיו ×’×•×Ø×ž×™× פוליטיים שונים ×œ×–×›×•×Ŗ ×‘×¤×•×¤×•×œ××Ø×™×•×Ŗ קלה, על ×ž× ×Ŗ לנצל אותה ×œ×¦×Ø×›×™× ××—×Ø×™×, שאין להם שייכות ×œ×©××œ×•×Ŗ דת.

באורח ×ž×œ××›×•×Ŗ×™, על ידי ×Ŗ×¢×ž×•×œ×” היונקת את השראתה הישר מן הבארות ×”×ž×•×Ø×¢×œ×•×Ŗ שמהן שאב הפשיזם האירופי של שנות השלושים, ועל ידי שימוש ×‘××•×Ŗ×Ÿ ×Ŗ×ž×•× ×•×Ŗ של יהודים בעלי זקנים ופיאות ולבוש ×ž×”×•×Ø×Ŗ×™, הולכים ומפיצים בקהל את ההרגשה שאם נמל יושבת בשבתות, זאת ×Ŗ×”×™×” פגיעה בחירות האזרח: מפני שבמדינה חופשית – ×‘××ž×Ŗ ×ž×•×›×Ø×—×™× לעבוד שבעה ימים בשבוע, ואם ינוחו יום אחד – ×Ŗ×”×™×” המדינה ×ž×©×•×¢×‘×“×Ŗ למיעוט הדתי.

ובכוונת זדון מפיצים את תורת הכזב שכאן כבר פתרנו את כל בעיות ×¤×Ø×™×•×Ÿ העבודה והייצור, והדבר האחד החהר לנו עוד כדי שנוכל להגיע לההפק ×•×œ×Ŗ×¤×•×§×” של ארצות אחרות הוא – שתהיה לנו ×ž×©×ž×Ø×Ŗ עבודה גם ×‘×œ×™×œ×•×Ŗ שבת.

ובמחשבה ×Ŗ×—×™×œ×” הופכים את השאלה ×”×˜×›× ×™×Ŗ הזאת לעניין עקרוני, כביכול, ומחדדים את הניגודים, ומלבים את אש ×”×ž×—×œ×•×§×Ŗ: והופכים עניין משני ונטול חשיבות כגון × ×”×™×¢×Ŗ כמה ×ž××•×Ŗ ×ž×˜×Ø×™× נוהפים בשבת כדי לכבד את ××ž×•× ×Ŗ ×”×–×•×œ×Ŗ ×œ×‘×¢×™×™×Ŗ הבעיות של המדינה, ולעניין ×©×¦×Ø×™×š ×œ×™×”×Ø×’ ולא ×œ×¢×‘×•×Ø.

ובלבד שיהודי ישנא יהודי, והמדינה היהודית תשנה את ×ž×Ŗ× ×™×” לדכא את הדת היהודית.

*Ā Ā Ā Ā  *Ā Ā Ā Ā  *

×”×Ø×¢×œ המהוכן של שנאת הדת הולך ונהפג ×‘×œ×‘×•×Ŗ×™× ×• ×•×‘×ž×•×—×•×Ŗ×™× ×•. לאט לאט אנחנו הולכים ×•×ž×©×Ŗ×›× ×¢×™× שכל הדתות שבעולם הן של הזמן הזה, ורק הדת היהודית היא של ימי הביניים: שלכל הדתות ×¦×Ø×™×š להבטיח כאן את כל הנוחיות ואת כל האפשרויות, אבל מן הדת היהודית ×¦×Ø×™×š לשלול ××•×Ŗ×Ÿ אפשרויות: שעׄ אשוח במלון ×™×©×Ø××œ×™ – זה דבר הכרחי, אבל ×ž× ×•×—×Ŗ שבת בנמל ×™×©×Ø××œ×™ , זה דבר בזוי ונקלה ואהור.

והארה חודר – גם אל ×”×¦×ž×Ø×Ŗ. ובהדרגה הולכים ×•×ž×Ŗ×ž×¢×˜×™× האנשים המעיזים ×œ×”×›×Ø×™×– בגלוי ובקול ×Ø× על ××ž×•× ×Ŗ× שאפשר, ×•×¦×Ø×™×š, למצוא ההדר וההכם בין ×“×Ŗ×™×™× ושאינם ×“×Ŗ×™×™×, ושאין שום הכרח ×‘×ž×Ŗ×™×—×•×Ŗ הביב ×©××œ×•×Ŗ של דת: ושאין כאן שום בעיה שאי אפשר ×œ×¤×Ŗ×•×Ø אותה במעט ×”×•×‘×œ× ×•×Ŗ, ומעט ××•×Ø×š רוח, ומעט ×™×—×” של כבוד הדדי.

העמדה הזאת, שאין כאן מקום ×œ×ž×œ×—×ž×Ŗ ××ž×•× ×•×Ŗ. ×•×©×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ ×¦×Ø×™×š להבטיח ליהודי דתי את מלוא האפשרות ×œ×—×™×•×Ŗ חיים ×“×Ŗ×™×™× ×œ×¤×—×•×Ŗ כמו ×‘×ž×Ŗ×•×§× ×•×Ŗ ×©×‘×ž×“×™× ×•×Ŗ הגויים, ×”×•×œ×›×Ŗ ×•×ž××‘×“×Ŗ את חינה באווירת השיהוי שהוכנהה כאן על ידי ×’×•×Ø×ž×™× ×”×ž×Ŗ× ×›×œ×™× ×œ××—×“×•×Ŗ העם. התבונה הפשוטה ×”××•×ž×Ø×Ŗ ששלום פנימי קודם לשלום חיצוני, ושחילוקי דעות עם יהודים קל יותר ליישב ונחוׄ יותר ליישב, מחילוקי דעות עם שאינם-יהודים, אינה עוד 'באופנה'. כל פציפיהט כלפי חוׄ, נעשה ×ž×™×œ×™×˜×Ø×™×”×˜ כלפי פנים. כל מי שמוכן ×œ×•×•×Ŗ×Ø על שטחים משטחי המדינה כדי ×œ×§× ×•×Ŗ בהם שלום מפוקפק עם האויב שבחוׄ, אינו מוכן ×œ×•×•×Ŗ×Ø על × ×”×™×¢×” בשכונה דתית יום אחד בשבוע כדי ×œ×§× ×•×Ŗ בכך שלום עם האח היהודי ×©×ž×‘×™×Ŗ.

כי עבדול נאצר, וחוהיין, כידוע, ×“×•×Ø×©×™× את ×˜×•×‘×Ŗ×” של ×™×©×Ø××œ.

ורק משה שפירא חורש ×ž×–×™×ž×•×Ŗ נגדה.

*Ā  Ā Ā Ā *Ā Ā Ā Ā  *

כאשר הגישה הזאת נהפכת ×ž×¢×ž×“×Ŗ×” של ×›×Ŗ קטנה ×œ×”×©×§×¤×Ŗ×” ×”×Ø×©×ž×™×Ŗ של ×¦×ž×Ø×Ŗ השלטון: כאשר היא ×ž×Ŗ×—×™×œ×” ×œ×–×›×•×Ŗ ×‘×Ŗ×ž×™×›×” נרחבת של החברה: כאשר משא ×•×ž×Ŗ×Ÿ קואליציוני × ×›× ×” למבוי ×”×Ŗ×•× מפני שבכל ×”×©××œ×•×Ŗ אפשר ×œ×”×Ŗ×¤×©×Ø אבל ×‘×©××œ×•×Ŗ של דת אי אפשר להגיע לעמק השווה, כי אז מגיע הזמן לצלצל בפעמוני האזעקה.

מפני שמכאן ×ž×©×Ŗ×ž×¢ שהפלגנים, המעוניינים ×œ×¤×•×Ø×Ø את אחדות העם ולהקים ×ž×—×™×¦×•×Ŗ בין יהודים ליהודים, הצליחו ×‘×ž×œ××›×Ŗ× הרבה יותר ×ž×©×©×™×¢×Ø× ×•, והרבה יותר משאנו יכולים ×œ×”×Ø×©×•×Ŗ לעצמנו.

מי שנוח לו בפילוג, מי שחותר ×‘×”×Ŗ×ž×“×” אל צמצום הכוח היהודי ואל פירוק ×”×ž×”×’×Ø×•×Ŗ היהודיות, מי שניהה בעבר ×œ×”×Ŗ×™×Ø את ×”×§×©×Ø×™× ×”×§×•×©×Ø×™× את יהודי ×™×©×Ø××œ אל יהודי התפוצות, ועתה הוא חותר לשבש גם את מעט האחדות שיש לנו כאן, ×‘×Ŗ×•×š היהדות ×”×™×©×Ø××œ×™×Ŗ, יכול ×œ×Ø×©×•× לפניו את המצב הזה כהישג כניצחון.

אבל מי שמאמין בשותפות ×”×’×•×Ø×œ היהודית ובאחדות העם, ×ž×¢×‘×Ø ×œ×’×‘×•×œ×•×Ŗ ×•×œ×”×©×§×¤×•×Ŗ ×•×œ×“×Ø×›×•× ×™× – ×¦×Ø×™×š להבין ×©×“×Ŗ×™×™× ושאינם-×“×Ŗ×™×™× אינם יכולים ×œ×”×™×¤×Ø×“ בלי ההדר, במדינה זו של שארית הקיום היהודי והתקוות היהודיות.

מי שמשוכנע שעם אחד אנחנו, ×“×Ŗ×™×™× וחילוניים, ×•×©×’×•×Ø×œ אחד לכולנו – עליו להבין שהוא נוטל על עצמו אחריות ×”×™×”×˜×•×Ø×™×Ŗ כבדה מאד כאשר הוא פוהק ×©×‘×ž×“×™× ×Ŗ ×™×©×Ø××œ חייבת דת ×™×©×Ø××œ ×œ×”×™×•×Ŗ באופוזיציה, מפני ×©××•×Ŗ× ×¢×Ø×›×™× שעליהם יצאו החשמונאים למלחמה – בעינינו הם רק יכולים ×œ×¢×•×Ø×Ø בוז ושנאה.

פרשה שבועית:

פרשת מקׄ / 'מכינה קדם...'

"ושם איתנו נערה עברי עבד לשר הטבחים" {בראשית מ"א י"ב}

אשת ×¤×•×˜×™×¤×Ø שגאוותה נפגעה כשדחה יוהף את חיזוריה, טפלה עליו ×”××©×ž×•×Ŗ שווא, ובזעמה הגדול לא שקטה עד שהושלך אל בור הכלא.

בעיני בשר היה יוהף חף מפשע, ×§×Ø×‘×Ÿ לעלילה שפלה. אולם, ×œ××•×Ø ××ž×•×Ŗ מידה ×”×ž×§×Ø××™×•×Ŗ, אין ×™×”×•×Ø×™× בלא עוון. חייבת ×œ×”×™×•×Ŗ ×ž×©×ž×¢×•×Ŗ ×œ×ž××•×Ø×¢×•×Ŗ ×”× ×•×—×Ŗ×™× על האדם. ועל כן, אף כי ×”×œ×©× ×Ŗ אשת ×¤×•×˜×™×¤×Ø היא שהוציאה לפועל את הגזירה ×œ×”×•×©×‘×Ŗ יוהף ×ž××—×•×Ø×™ הורג ובריח, לא זו ×”×™×™×Ŗ×” ההיבה לעונש הכבד.

יוהף, שאחיו ×”×Ŗ×¢×ž×Ø×• בו ×•×ž×›×Ø×•×”×• לעבד, חטא אף הוא כלפיהם. בעצם, הוא זה ×©×’×Ø× למעשיהם. הוא היהב לעשרת אחיו צער ×ž×™×•×Ŗ×Ø. ×—×œ×•×ž×•×Ŗ×™×• ×”×ž×œ×›×•×Ŗ×™×™× הם שדחפו ××•×Ŗ× למעשים של ייעשו. בעיניהם, ×”×™×™×Ŗ×” ×‘×—×œ×•×ž×•×Ŗ אלו התנשאות שלא במקומה, התנשאות ×ž×¢×•×Ø×Ø×Ŗ קנאה ×”×ž×¤×™×Ø×” את ×©×œ×•×•×Ŗ הרוח.Ā 

עליו ×œ×›×¤×Ø, איפוא, על חטא זה. עליו ללמוד ×•×œ×”×›×™×Ø מהו פשר הדבר לצער את ×”×–×•×œ×Ŗ. ואכן, זוהי ×ž×©×ž×¢×•×Ŗ×” של הכפרה: להבין את מושג הצער של האח ושל הידיד, כפי ×©×”×ž×§×Ø× מבין מושג זה, לחוש אותו בכל היקפו, בכל עומקו ועל כל רבדיו.

עשר שנות הכלא היו עשרה כלי מדידה למוד בהם את ×ž×™×“×Ŗ ההבל ×©×’×Ø× לאחיו. שנה לאח. ×‘××•×Ŗ×Ÿ שנים קלט יוהף שבעיני ההשגחה העליונה שקולה שנת הבל ובדידות בבור הכלא ×”×ž×¦×Ø×™, כנגד ×¢×•×’×ž×Ŗ הנפש ×©×’×Ø× לאח אחד.

זה היה שיעור עצום לאדם כיוהף. זהו ביטוי למושג: 'הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה'. אישיותו הותכה בכור ×”×”×™×Ŗ×•×š של הכלא וצורפו כל ×”×™×’×™×”. שנות ייהורי נפש, ×—×Ø×˜×” ובדיקה אישית, הולידו מהפך. עשר שנים קשות אלו הצמיחו אדם חדש.

זו ×”×™×™×Ŗ×” גם הכנה מועילה לקראת ×”×ž×œ×›×•×Ŗ המצפה לו בעתיד. התכונה שרכש בימי הענות וההבל ×Ŗ×¢×ž×•×“ לו בשעה שינהיג את ×ž×¦×Ø×™× הרעבה. יהיה עליו ×œ×”×Ŗ×ž×•×“×“ מול אוכלוהיה חהרת מזון השקועה בבעיות אבטלה, רעב וחוהר אמצעים. או אז, יזכור גם את האדם ההובל ×ž××—×•×Ø×™ ×”×’×Ø×¤×™× הכלכליים והדיווחים של הכלכלה ×”×ž×¦×Ø×™×Ŗ. הוא יראה את האדם ×”×¤×Ø×˜×™ ההובל והנאנק, ואליו הוא יחיש את ישועתו.
{מעובד ×ž×”×¤×Ø×• של הרב משה ×’×Ø×™×œ×§ ז"ל - 'פרשה ופשרה
'}

חנוכה שמח - שבת שלום – חודש טוב - בשורות ×˜×•×‘×•×Ŗ, ישועות ×•× ×—×ž×•×Ŗ – ×™×”×•× ×Ŗ×Ÿ ×’×Ø×™×œ×§

× ×™×Ŗ×Ÿ לקבל את הנשנושבועי' גם בוואטהאפ.
×œ×”×¦×˜×Ø×¤×•×Ŗ ×œ×§×‘×•×¦×Ŗ הוואטהאפ כנהו ×œ×§×™×©×•×Ø הבא:

https://chat.whatsapp.com/DdfGr0FKJY61qzGtoWPAdE



Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages