נשנושבועי
גרילק יהונתן
אימרה שבועית:
בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכלו של ילוד אישה. {הרבי מקוצק}
סטטוס שבועי:
מורכבות חיי היהודים בארץ ישראל גורמת לכך, שאנו מסוגלים להעפיל אל רגעי שגב המרוממים את הרוח, ובחלוף סערת ההתרגשות, לגלוש מיד במדרון הנרגנות הקטנונית של כעסים ותסכולים בטונים גבוהים, אל חוסר אמונה, חוסר סבלנות וסובלנות. תלונות וטרוניות, טענות ומענות.
בעזרת מנגנון הזיכרון הסלקטיבי אנו שוכחים את הצרות, הגזירות והייסורים שהיו ועודם - מנת חלקנו. כדי לא להיסחף למערבולת זו, עלינו להותיר בליבנו כמזכרת נעימה את תמונות האחדות וההתרגשות, ולהטמיעם בתודעה הציבורית והפרטית, כאיש אחד בלב אחד.
ציטוט שבועי:
יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל. {אחד העם}
סיפור שבועי:
'מידה כנגד מידה'
במלחמת ששת הימים באחד המקלטים בשכונת 'בית ישראל' בירושלים, מקום קטן ודחוס ששהו בו כמאתיים איש. קולות תותחי המלחמה נשמעו היטב במקלט, פצצות ופגזים נפלו באזור ללא הרף, פחד מוות היכה את כולם, חלקם כבר פתחו בקריאת 'שמע ישראל', משום שהבינו שאלו רגעיהם האחרונים.
לפתע קמה אשה אחת ופרצה בבכי נרגש ואמרה בקול רם לעיני כולם: ריבונו של עולם בעלי עזב אותי וברח לאמריקה לפני שנים רבות. כבר למעלה מעשרים שנה שאני עגונה בלי מזונות ובלי גט. אין לי כסף לחתן את בנותיי, ואף על פי כן למרות העוול הגדול שגרם לי אני מוחלת לו בלב שלם. אף אתה ריבונו של עולם מחול לבניך ובנותיך, למרות העוולות והאכזבות שגרמו לך...
פרשה שבועית:
פרשת לך לך / 'שליחות עולמית'
"ויאמר ה' אל אברהם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה" {בראשית י"ב, א'-ג'}.
אכן , פלא הוא, מדוע פותח הכתוב ופונה אל אברהם בלא לציין כלל מיהו האיש, ומהן זכויותיו. נח, גיבור הפרשה הקודמת, זכה לתואר "איש צדיק תמים" {שם ו', ט'}. ואילו, על אברהם לא נכתבה אף לא מילת שבח אחת!
הפרשנות המסורתית דשה הרבה בשאלה זו, ואף העלתה תשובות לא מעטות.
הסך המתקבל מדבריהם הוא, שבהעלמת קורות חייו עד לרגע ההתגלות, יצרה התורה חיץ ברור בין העבר והעתיד בחיי אברהם. ברגע הצוו "לך לך" נולד אברהם חדש. עד עתה גילם באישיותו את התבונה האנושית בשיא טהרתה. עד עתה היה הוא הפילוסוף הגדול, שהכיר בבורא העולם ובמוסרו המוחלט. גדול היה כבודו בעיני הבריות, והשפעתו הייתה ניכרת עליהן. ואילו מעתה הפך לאדם, שזכה למגע ידה של האלוקות מעל ומעבר לתבונת האדם. מעשיו מהיום והלאה יזכו לעיצוב עילאי ושונה. לפניו חיים חדשים וניסיונות חדשים. עד עתה עמד בשתי רגליו בתוך החיים, בתחום ההיסטוריה האנושית. ואילו מן הרגע, שקרא לו האלוקים, הופקע מהיסטוריה זו, והוטלה עליו השליחות. הוא נבחר. הנה כך נולד ה'אתה בחרתנו' היהודי. המושג, שהסב לנו סבל כה מרובה, ואף מבני עמנו יש הרואים בו התנשאות בלתי מוצדקת, המפלה לטוב את היהודי - צאצאו של אברהם. בנקודה זו אכן ניצבת במלוא חריפות השאלה:
מדוע באמת בחר האלוקים באברהם דווקא? האם נזרע כאן זרע האפליה והגזענות היהודית? אין טוב מאשר פנייה אל פסוקי הבחירה עצמם. להתבונן בהם בלא פרשנות ובלא תאוריות כדי להבין את כתב ההאמנה של ה'אתה בחרתנו'.
אנו מבחינים בפסוקים אלו בדרישה להפנות עורף לתרבות הדור כולו. לנתק קשרים משפחתיים, להתרחק ממחוזות הילדות האלילית ולפתוח דף חדש בארץ חדשה. כדי שבסוף, לאחר שיצמח ממנו עם גדול ומבורך. "ונברכו בך כל משפחות האדמה" {שם}.
משפט אחרון זה, המתייחס לכל אומות העולם, הובן על ידי האבות עצמם, על ידי הנביאים ופרשני התורה, עד אחרון בני אברהם בדורנו, כמביע את התכלית הסופית של הניתוק, שנגזר עליו בתחילת הדרך.
כלומר, האדם, שבחר באלוקי עולם, נבחר להביא את דברו לאנושות באמצעות הדוגמא האישית של היותו מאמין, החי על פי מוסרו של אלוקים זה.
שיהיה ברור. האלוקים, כפי שהוא מופיע במקרא, לא הפקיר את האנושות מלכתחילה. הוא פנה אליה, אך זו לא נענתה. וכך מצאנו במדרש: "רפאנו את בבל ולא נרפתה, עזבוה ונלך איש לארצו" (ירמיה נ"א, ט'). 'רפאנו את בבל' - בדור אנוש (הדור שהחל לסגוד לאלילים). 'ולא נרפתה' – בדור המבול. 'עזבוה' - בדור הפלגה. 'ונלך איש לארצו' - (זה) 'ויאמר לך לך' (מדרש רבה בראשית ל"ט, ה').
ללמדך, שרק אחרי כישלונן המוסרי של אלפיים שנות אדם על הארץ הוטלה השליחות על היחיד, להציבו מול העולם - למען העולם. מעניין, כיצד נראים הדברים בעיני היסטוריון גדול, שלא חיבב במיוחד את עם ישראל:
אני מעז לומר, שעתידה היהדות להביא בשורה חדשה לעולם. מה מוזר הדבר, כי פעמיים בתולדות ימי האנושות ראו היהודים, כיצד אנשי חוץ השתלטו על דתם והפיצוה אחר כך בעולם, כוונתי לנצרות ולאיסלם. האין זה לעג הגורל, שזרים נזקקו לכמה עיקרים יסודיים של היהדות כדי לפרשם לאחר מכן בדרכם? כלום אין היהדות עתידה להפיץ את תורתה בצורתה המקורית, את 'היהדות המקורית' - אם אפשר לומר כך - בעולם כולו, ולא שתהא מופצת בלבוש נוצרי ומוסלמי? ככלות הכל, האין אמונת הייחוד של היהודי צרופה יותר מן המונותאיזם הנוצרי והמוסלמי? כלום לא תהיה זו מתנת היהודים לעולם לעתיד לבוא?
והוא מסיים במשפט רב משמעות:
וכלום לא בנקודה זו טמון הפתרון לבעיית היחסים בין היהודים וזולתם? (דבריו של פרופ' אנולד טוינבי בעתון הצרפתי ל'ארש, יוני 1959).
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום – בשורות טובות, ישועות ונחמות – יהונתן גרילק
ניתן לקבל את ה'נשנוש שבועי' גם בוואטסאפ.
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ כנסו לקישור הבא:
