פזמון חוזר לשירי טקס הסיום

[טלי לוסטיגמן‎]

אחד הזכרונות המרגשים ביותר שיש לי מתקופת התיכון הוא זכרון מיום החזרות לטקס הסיום. קבוצה של ילדים עומדים מסביבי ליד הפסנתר, ופתאום קורה משהו. מצחוקים ודאחקות (אז עוד לא קראו לזה כך..) האוירה משתנה והופכת למשהו אחר, הרבה פחות קליל ופתאום לחלוחית בעיניים. ושקט. וחלקנו בוכים ממש בדמעות, חלקנו (כמוני) עמוק בלב, אולי כי הייתי עסוקה בלנגן.
זה קרה כי לפתע נחתה עלינו התובנה שלא נתראה יותר, זהו נפרדים. ולא ידענו אז שתהיה לנו הזדמנות נפלאה כזו להיפגש שנית, כך, באמצע החיים. לחבק, לצחוק, לבכות ולהיזכר יחד

מזמינה אתכם דווקא עכשיו להצטרף לקבוצת הפייסבוק, המצאה נהדרת, שמאפשרת לנו היום להמשיך את הקשר הנפלא שנרקם במפגש. זה קל ופשוט ואשמח לסייע בכל דבר ועניין
מבטיחה לאשר כל הצעת חברות מכם, כי מי אם לא אתם   :-)



מצורפת סריקה של שירי מסיבת הסיום .תודה לורד סגינר ששמרה לנו עליהם כל אותן שנים

שיהיה לכולנו יום נפלא, שבוע מצויין והמשך נפלא במסע הזה של החיים


טלי לוסטיגמן
https://www.facebook.com/taloostig