תרמו לקבוצתנו! לאנשים רגישים במיוחד..

[אביץ‎]

שלום לכולם,

החיים בקומונה הוירטואלית (אני מעדיף את הביטוי הזה על פני קבוצת תמיכה
דיגיטלית) עוד דלים, וחושבני שטוב להתחיל בנתיים בשני אפיקים:

1. הנכם מוזמנים ומתבקשים להזמין חברים נוספים לקומונה. כאלו שאתם חושבים
שימצאו עניין ותועלת בה. הרי כוחה של הקומונה הוא בחבריה (ולא יותר) ולשם
כך נזדקק לאיזו מסה אנושית יפה שבה כל אחד יביא לידי ביטוי את דעתו ורגשו
הייחודי ואז נמצא פה שיח פורה מעניין וססגוני.

2. כבר עכשיו נשמח לשמוע מפי האנשים שפה, ראשית כל - היכרות בסיסית, וגם
תיאור חוויתי על החיים בצל הרגישות או תובנות שעולות בהקשר הזה, כל מה
שתרצו. מי שרוצה לצטט מאמרים מוזמן גם כן, בקיצור - הבמה פתוחה לחלוטין!

בבקשה שלחו משהו כל אחד, בתגובה למכתב זה (פשוט תגובה דרך המייל).

בברכת חיים רגישים ועצומים!

אביץ.

[אביץ מאיר‎]

שלום לכולם,

 

אתחיל קצת לספר על עצמי:

 

שמי אביץ (כינוי. השם המלא הוא: אברהם יצחק, שלפעמים קשה לי עם כל המשקל שלו) אני בן 25 כיום, גר בבית אל שזה יישוב די קרוב לירושלים מצד צפון. השתחררתי מהצבא לפני שנתיים ומאז ניסיתי להשתלב בכמה מסגרות (עבודה/לימודים) ונכון לכיום אני לומד בישיבה במעלה אפרים במהלך הבקרים ובשאר הזמן עוסק בפרוייקטים עצמאיים בתחום המחשבים והוידאו.

אני סובל מתנודות במצב רוח שמקשות/פוגעות בתפקודי, אין לי מושג אם זה קשור לעניין הHSP, מן הסתם הכל קשור איכשהו שהרי נפש האדם אחת היא והאיבחונים הם חיצוניים ומלאכותיים במובן מסויים... בכל אופן, אני חושב שיש לי גם קשר ישיר לHSP כיון שלאורך כל השנים זיהיתי בעצמי רגישות חריגה לדינאמיקה חברתית, פגיעות גבוהה, וגם זיהוי מסרים תת-קרקעיים המתנהלים בקבוצת חברים היושבת יחדיו. לאורך השנים בחרתי לי את עמדת המבקר המתבונן מהצד, הנמנע מלהשתתף כיון שמוצא הוא פגמים ושפלות בלהג ההמוני. תמיד חיפשתי שיח רגיש, עמוק, מתפתח (ולא תקוע ברמת הרצפה כמו שראיתי סביבי), פילוסופי גם.

אני חושב שהתחשלתי עם השנים, כאשר אחת החוויות המכוננות והבריאות של חיי היתה השירות הצבאי הקרבי (גולני 13 כבוד!) שבאופן מפתיע אולי בנתה אותי הרבה יותר משהטרידה. אני סבור שאפשר לחקור ולהבין במידה מסויימת מדוע דווקא הצבא בנה והעצים אותי, אבל עדיין לא נכון להמליץ על החוויה הצבאית כפתרון כולל לכל בעלי הרגישות. חקירה זו לא התבררה לי די הצורך עדיין.

עד שהסכמתי לשוב ולהתרועע בקרב חברים (בגיל די מאוחר) הייתי מחפש לי חברים איכותיים בכל קבוצה חדשה שהייתה נקרית בדרכי. למשל כאשר נכנסתי לבית ספר חדש סקרתי מיד בעיניי לאתר לי את הרגיש, הביישן, שעומד שם בפינה ובוודאי עולמו הפנימי רוחש ומסקרן, ובעיקר אליו התחברתי. אלו היו החברים שלי.

היום, מנקודת מבט מנוסה מעט יותר אני מאמין שגורלם של הרגישים יכול להיות עלוב אבל גם מרומם מאוד, וזו בחירתם ומסעם. מי שבירר לי תובנה זו יותר מכל היה מ"פ מוערך ומוערץ על ידי באופן אישי וגם על ידי אנשים רבים שהכירוהו, בשם דגן ורטמן הי"ד, הוא נהרג במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' אליו התנדב (מאחר שנשלח ללימודים) וגם שם גילה גבורה ייחודית שמצטרפת אל סיפורי גבורה בשטחים שונים בחייו. בשיחה אישית שהיתה לי איתו כאשר הגעתי לפלוגה (והוא בתור מ"פ) סיפרתי לו על הבלבולים הרוחניים/נפשיים בהם אני שרוי, על הצורך בהתקרקעות וכו', ולהפתעתי הרבה הוא ענה (לא מילה במילה) "כן אני מכיר את זה, גם אני כזה, זה או שאתה נשרך בדרכי החיים או שאתה נהיה מנהיג". העניין הפליא אותי מאוד כיון שדגן נתפס כדמות חזקה מאוד, לוחם ואיש מעשה כביר, חשבתי שענייני הנפש האלה ממנו והלאה לגמרי, אבל הוא עזר לי להבין שאכן ראייתו החריגה היא זו שדחפה אותו בסופו של דבר למשוך במלוא המרץ קדימה ולסחוף איתו את הסובבים. מאוחר יותר התברר לי כי דגן גם שקד בעולם הרוח שנים ארוכות (ישיבת 'הר המור' הנחשבת לישיבה רצינית) וגם שם גילה שקידה שהיתה לפלא.
מאז אני משתדל לקחת את המסר הזה איתי, לא תמיד אני חושב עליו ומשתכנע שאכן הסיפור פה הוא דו כיווני לחלוטין, אבל מסתבר שכך זה. העליבות האוטומאטית לה 'זוכים' הרגישים כיון שהם לא משתלבים בקלות בחוקי המשחק עשויה להתהפך לכח הנהגה, מהפכנות, שנובעת מראייה ייחודית שישנה כבר בתוספת אמונה שלזה הם ראויים ובתוספת אימונים שנועדו לספק את הכלים המעשיים.

 

זה אני, מצבי, אמונתי, בכמה שורות.

 

אשמח לשמוע אתכם חברים יקרים, שתפו כרוחכם, לאו דווקא בסגנון זה, אם רצונכם לשתף דרך מאמר שנגע לליבכם או כל דבר אחר - תבורכו.

אני פשוט אוהב לכתוב :)

עשו מה שלכם טוב.

לילה טוב!

בתאריך 27 בספטמבר 2010 17:19, מאת אביץ <aviz...@gmail.com>:

--
אביץ