בית שער- מעליותא?
אלישע ארנסט
הגמרא שואלת כיצד ניתן לכפות לבנות בית שער הרי היה חסיד שאליהו הנביא
הפסיק להתגלות אליו משבנה בית שער.
במבט פשוט על הגמרא ללא עזרת רש"י לא כל כך ברור מה יכולה להיות הבעיה
בבנית בית שער.
אולם מעיון בדברי רש"י עולה נקודה שלדעתי מאד רלוונטית לחיים של כולנו.
מה הייתי עושה אם הייתי נוסע באמצע הלילה בכביש חשוך ורואה משהו עוצר
טרמפים?
עוצר לו? ממשיך ליסוע? אולי הוא מסוכן? ואולךי הוא ממש צריך עזרה? ואם לא
אני מי יעצור לו בשעה הזאת?
הרבה פעמים קשה לשים את הגבול בין מי שמסכן אותנו ועלול לפגוע בנו לבין
מי שבאמת זקוק לעזרה שלנו.
מצד אחד לבני החצר יש זכות אמיתית, טובה ולגיתימית להגן על עצמם ולשמור
על פרטיותם, אך מצד שני בכך הם יוצרים "בועה ורודה" המשאירה את כל הבעיות
בחוץ, ללא יכולת פתרון.
הגמרא מחדשת שניתן ליצור מציאות המשבלבת ערכים אלה- מצד אחד הגנה על בני
החצר אך מצד שני שמירה על אפשרות של קשר עם העולם שבחוץ על כל בעיותיו
וצרותיו.
לדעתי ניתן להרחיב סוגיה זו לדיונים כלליים יותר- לדוגמא את מי נקבל לגור
ביישוב שלנו? מצד אחד זה טוב להגן על עצמינו מעוני, פשע, סמים, נזקים
רוחניים וכו' אך מצד שני יש לנו תפקיד ואחריות לשמוע את קריאת הזולת
לעזרה ולתת לו את העזרה שביכולתנו לתת.
גם ברמה האישית לכל אחד מאיתנו יש את ה"חצר" שלו והוא צריך לשמור על
איזון בין הגנה מפני נזקי הסביבה לבין רגישות לצרכי הסביבה.
הקריטריון שעולה מכל האוקימתות בגמ' הוא לא ליצור אטימות. לשמור על מצב
שבו הנזקק יכול להשמיע את רולו ולבקש עזרה. הוא יכול להגיע עד למקום בו
הוא מבקש שיעזרו לו ולהשמיע את קולו. האם אלו הקריטריונים לפיהם חיינו
בנויים? האם לכל מי שצריך עזרה יש לאן ללכת ומי שישמע אותו? ברוך השם
בהרבה מקרים התשובה היא כן ואולם ברור שיש לנו עוד הרבה מה לשפר בהקשר
הזה בעזרת השם...
חיים בעדאש
שלומי ואמונה
שלומי ואמונה
אהבתי (like.. :)...)
חיים בעדאש
אני מצרף סיכום על הסוגיה שעברה ואת שיעור הפתיחה של הרב אביב (הסיכום הבא שיש זה על הסוגיה של שבוע הבא בעיקר)
הנה מביא גם פה את חלק הרעיוני מתוך שיעור הפתיחה,
אני משער שהרב ישמח לקבל תגובות, האימל שלו הוא: av...@betmidrash.org
בשורות טובות
עפ"י הרעיון של הרב ויצמן במהות בניית הכותל המשותף ניתן להבין את תקנתם של חז"ל בענין בניית כותל רחב. מהות בניית הכותל היא יצירת נקודה משותפת לשני השותפים שמעוניינים להיפרד זה מזה. כאשר אמורה לקום מחיצה מפרידה, תקנו חכמים שיבנה כותל מאחד.
אם כן המחלוקת בין שתי הלישנות איננה בהבנת החידוש של המשנה, אלא ברקע שעל גביו בא החידוש. כלומר: בין ללישנא הראשונה שהגורם לעשיית המחיצה הוא הסכמה ובין ללישנא השניה שהגורם הוא החובה (היזק ראיה) - חידושה של המשנה בא אחרי שאמורה לקום מחיצה, והופך אותה לכותל.
ועיין בשיעור הכללי, ונבאר ביתר הרחבה .
ר' אליעזר אומר שק"ש של ערבית קוראים משעה שקידש היום בע"ש-בין השמשות, וברש"י: קדש מספק.[1] מדוע זה הזמן הטוב ביותר לק"ש?
בק"ש אומרים שה' אחד ושמו אחד –אחדות הכל. הכל אחד. אך במציאות אנחנו רואים פירוד. שבת –חול, יום -לילה, וכו' . דוקא בזמן שלא ניתן להגדיר אותו באופן ברור (ע"ש- בין השמשות) מתגלה אחדות ה' בצורה השלמה ביותר במציאות ולכן הזמן הזה הוא הזמן הטוב ביותר לקרוא ק"ש. בו מתגלה שיש מקור אחד ליום וללילה, לקודש ולחול. כך בזמן, וכך במקום:
הכותל שהוא מקום החיבור בין השותפים הוא ספק של זה וספק של זה. וזהו המקום שבו מתגלה אחדותו של ה' הקב"ה נקרא "המקום" ובכל המקומות הקב"ה מופיע בצורה סמויה אך כאן, הקב"ה מופיע בצורה גלויה.
איך צריך להראות המקום שבו ה' מתגלה?
זה תלוי במקום ובמדינה שעפ"י אופי המקום/האנשים נוצרת מנטליות למקום וזה יוצר מנהגים יחודיים לאותו מקום. האופי המיוחד נובע מההנהגה המיוחדת שהקב"ה מנהיג באותו מקום. במנהג מתגלה הנהגת ה' באותו המקום ולכן צריך לבנות את הכותל עפ"י מנהג המקום.
לכן התוס' אומר שיש מנהגים שלא הולכים אחר מנהג המקום, מכיון שישנם מנהגים שאינם נובעים מהנהגת ה' באותו מקום.
לשאלת הנמו"י הנ"ל נענה שהגמ' אומרת שהשותפין שרצו לעשות מחיצה, כאותה מחיצה המפרידה בין מיני הכלאיים, שתפקידה הוא להפריד ולחצוץ בלבד – בונים את הכותל המאחד באמצע.