FW: מכתב מהרב יאיר, חשבון נפש

19 views

Skip to first unread message

benzazon

unread,

May 16, 2013, 7:55:45 AM5/16/13

to יא1 הימלפארב‎

From: יאיר יניב [mailto:yairy...@gmail.com]
Sent: Thursday, May 16, 2013 7:28 AM
To: תלמידים תשעג; דוד בן זזון; שמואל בן שטרית; סטביסקי ירמי; Shlomi Danino
Subject: חשבון נפש

שלום לכם, תלמידיי, ואיסרו-חג שמח,

ביום ראשון, לאחר סיום המתכונת בדינים ומבוא, התיישבתי לבדוק את שתי השאלות שאני חיברתי. אחת השאלות הייתה שאלה 8ב: האם מותר לחייל לסכן את עצמו כדי להציל את חברו במלחמה? התשובה המתקבלת מבחינתי היא (כפי שהופיע בתשובון ששלחתי אליכם): אמנם בדרך כלל אסור לאדם לסכן את עצמו כדי להציל את חברו, אבל במקרה של מלחמה לממשלה ניתנה סמכות להכניס את העם לסכנת מלחמה, ומכאן שכללי המלחמה שונים. במלחמה לא קיים הכלל של "וחי אחיך עמך" - שחייך קודמים לחיי חברך. תשובה זו מבוססת על דבריו של הרב ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר.

והנה, התחלתי לבדוק, וגיליתי לתדהמתי שרבים מן השכבה כולה כתבו שלפי ההלכה אסור לחייל לסכן את עצמו למען חברו אם הוא נכנס לסכנה וודאית, שהרי נאמר "וחי אחיך עמך" – חייך קודמים לחיי חברך.

אין לי שום בעיה עם כך שאותם תלמידים לא הבינו את החומר בחוברת. אני אפילו יכול להבין מניין נבעה הטעות הזאת בהבנת תשובתו של הציץ-אליעזר, שהרי המשיב מתחיל בכך שאסור לאדם להיכנס לסכנה וודאית כדי להציל את חברו, אבל אז הוא הופך את הדברים ואומר שבזמן מלחמה כללי המשחק משתנים. יכול להיות מאוד שתלמידים קראו רק את החלק הראשון של התשובה, וכתבו על פיו.

הבעיה שלי היא הרבה יותר גדולה. כולכם, או כמעט כולכם, עומדים להתגייס לצבא בשנתיים הקרובות. רבים מכם ישרתו בחילות קרביים, ולצערנו ייכנסו למצבים של סכנת חיים וגם למקרים של הצלת חיים של חברים תוך כדי סיכון עצמי. ברור לי שבמקרה כזה חלילה תבחרו לסכן את עצמכם כדי לנסות להציל את חברכם. זוהי מורשת צה"ל, וזוהי ההלכה. אם כן, כיצד קרה שבתשובה לשאלה כזאת ענו לא מעטים שההלכה אוסרת על החייל לסכן את עצמו כדי להציל את חברו? ושוב: הבעיה שלי אינה עם חוסר ההבנה של דבריו של הציץ-אליעזר, אלא עם העובדה שיכולתם לכתוב בבחינה שאסור לחייל לסכן עצמו למען חברו. הבעיה שלי היא עם הניתוק שאני רואה שיש ביניכם לבין חומר הלימוד. הניתוק שיש ביניכם לבין ההלכה.

אני כותב לכם את זה, אבל אינני בא בטענות אליכם, או לפחות לא אליכם בלבד. זאת הסיבה שאני שולח את המכתב גם למנהלי בית הספר ולמחנכים האחרים בשכבה. המערכת החינוכית של בית הספר, ובמקרה הזה – אני, לא השכילה ליצור את החיבור בין חומר הלימודים בהלכה לבין החיים שלכם. איך יכול להיות שישראלי בסוף כיתה י"ב יכול לכתוב שאסור לחייל לסכן את עצמו למען חברו, רק משום שככה הוא הבין שכתוב בחוברת? איך הוא לא מתקומם נגד זה? התשובה היא: הניתוק בין חומר הלימודים לחיים. ברור לי שאם הייתי שואל אתכם, לא במסגרת בחינה בדינים, האם חייל חייב לסכן את עצמו, התשובה שלכם הייתה ברורה וחד-משמעית, אבל ברגע שהשאלה נשאלת במסגרת המבחן בדינים כל החשיבה העצמית והאידיאלים נעלמים, ותלמיד מסוגל לענות שאסור לחייל למסור את נפשו בשביל הצלת חברו.

אני סבור שצריך לעשות מסביב לזה חשבון נפש, ואשמח לשמוע מכם הערות ותובנות חדשות.