הימים המתרגשים עלינו... דברים של גרשון צין
benzazon
בס"ד
בשבועות האחרונים עם ישראל נמצא בלחימה אל מול אויבים קשים ורעים, שבאידיאולוגיה שלהם מבקשים להרוס את מדינת ישראל, ואחכ להשתלט על העולם.
זוהי תפיסת עולם דתית קיצונית, שלא נותנת כבוד לחיי אדם, לא לחיים של ילדים או זקנים ואפילו לא לחיים של המאמינים בה, שהמטרה הכי עליונה מבחינתם היא למות, ולהגיע לגן העדן, ולכבוש את העולם באיסלאם.
לצערנו, השבוע בוגר בית הספר ברקאי שור הי"ד נפל בידי מרצחים, ועד כה מאז חטיפת שלושת הבנים גלעד, אייל, נפתלי – נהרגו יותר מחמישים חיילים שלנו.
אנו תפילה לקב"ה שיתן בנו את הכוח, החכמה והעיצה הנכונה כיצד להתגבר על אויבנו בצורה ניצחת, ויחד עם זאת, להיות רחוקים מאוד מתפיסת העולם הרעה שלהם, ולהיות קרובים אל ה' – בחיים, בשמחה, מתוך כבוד הדדי אחד לשני, ומתוך חכמה ורצון לחיות.
אסור לנו לפחד מהם, ואסור לנו להשלות את עצמנו שדברים ייפתרו מעצמם אם לא נעשה דבר.
שמרו על עצמכם בכל מקום שאתם, והשם ישמור עליכם.
מוזמנים לשמור על קשר על כל דבר ועניין,
דוד
אני מצרף גם דברים יפים שכתב גרשון צין השבוע:
מכאן אלו דברים של גרשון.
בבלי ברכות ס"א ע"ב
תַּנְיָא...רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" - אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה וְגָזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא? הָלַךְ וְהִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְיָשַׁב וְדָרַשׁ. ...בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם, כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" - וַאֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, אָמַרְתִּי, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ,אֶחָד' עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ,אֶחָד'. ... יָצְתָה בַּת-קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד ואַתָּה מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
כשלימדתי עיון תפילה בכיתה ח', שאלתי את התלמידים האם מהסיפור הזה עלינו ללמוד שהאידיאל שלנו הוא שימיתו אותנו כדי שנוכל לקיים את הדרשה: בכל נפשך – אפילו שנוטל את נפשך? האם אנשי הציונות הדתית לפני למעלה מ 80 שנה קראו לתנועת הנוער שלהם 'בני עקיבא' כדי לחנך לרעיון של מסירת הנפש?
ובאופן יותר כללי – מהי משמעות האידיאל של מסירות נפש, של למות על קידוש השם?
אני מבקש לנסח כאן ארבע מדרגות בענין מסירות נפש בימינו:
1. עולים על מדים – כל נער ישראלי שמתגייס לצבא מצהיר בעצם לבישת המדים שהוא מוכן לסכן את חייו אם יידרש, ובעצם ההתגייסות הזו לשרת בצבא הוא כבר מקיים אידיאל של מסירות נפש. בין אם הוא ישרת ביחידה קרבית ובין אם ביחידה עורפית שנקראת רק כמה פעמים בשנה לאבטחת יישובים באזורים מסוכנים - אם הוא לא מוותר על השירות כדי ללמוד תורה אלא משלב לימוד תורה עם שירות צבאי, אם הוא לא מתחמק משירות דרך פסיכיאטר, או על ידי עזיבת הארץ, הוא כבר הולך בדרכו של רבי עקיבא – בכל נפשך.
2. כי תצא למלחמה – גם מי שלובש מדים, ולכאורה כבר הצהיר בכך על נכונותו, עובר רגעים לא קלים כאשר הוא נקרא למבצע צבאי ממשי. כבר ששים וחמש שנים, וגם לפני קום המדינה, שמיטב בנינו נקראים אחת לכמה זמן, בסדיר ובמילואים, לקחת נשק ולצאת להילחם, בגבולות עם המדינות השכנות לנו, בערי יש"ע כנגד מחבלים, ולפעמים ביעדים מרוחקים אלפי קילומטרים, כמו יוני נתניהו שיצא בראש חייליו לאוגנדה לשחרר את נוסעי הטיסה הישראלים שנחטפו על ידי מחבלים. אבא שלי היה חייל מילואים בן 39 כשהשתתף בכיבוש ג'נין במלחמת ששת הימים, ו 35 שנה אחר כך במבצע חומת מגן ב 2002 שוב נאלץ צה"ל להילחם בג'נין ולכבוש אותה מידי המחבלים שהפכו אותה לעיר של טרור, במחיר חייהם של לוחמים רבים. במדרגה הזאת של הנכונות המלאה לצאת למלחמה ראוי להזכיר את סיפורו של אהרון קרוב – הקצין הדתי שיצא למבצע עופרת יצוקה יום לאחר חתונתו – חתן מחופתו, נפצע קשה, והשתקם רק לאחר מאמצים גדולים ואמונה גדולה של כל הסובבים אותו. ראוי גם להזכיר כאן את דר. סינגר שסיכן את חייו בלבנון כדי להציל חיילים פצועים, קיבל על כך עיטור גבורה, וסיפר את סיפורו האישי כאן אתמול (ערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל תשע"ג בהימלפרב) לפני רוב תלמידי בית הספר.
3. מדרגה שלישית – רועי קליין ודומיו. רב סרן רועי קליין, סמג"ד בגולני, קפץ על רימון יד שנזרק לעבר חייליו במלחמת לבנון השניה, ב 2006, תוך כדי שהוא צועק שמע ישראל. הוא הציל רבים מהחיילים מפגיעה קשה, ושילם על כך בחייו. על כך הוא קיבל את עיטור העוז – העיטור הגבוה ביותר שמוענק בצה"ל. לא רבים זוכרים שחמש שנים לפני מותו, כשהיה קצין צעיר יותר, קיבל רועי קליין ציון לשבח על תיפקודו בעת מארב של חייליו באזור שכם. רועי קליין לא יצא למלחמת לבנון השניה כדי למות. הוא יצא כדי לשרת את עם ישראל מתוך אמונה ומסירות כמו שדיברנו קודם. כשהתנאים הביאו אותו לכך – הוא הגיע למדרגתו של רבי עקיבא, ויצאה נשמתו באמירת שמע ישראל. זוהי מדרגה של יחידי סגולה, כמו החייל יהודה קן דרור במבצע סיני.
4. מדרגה רביעית 'כמה טוב שבאת הביתה' – כל אחד ואחד מחיילי צה"ל שהתגייס, שירת את משך השירות שהיה צריך, יצא למבצעים כשנקרא לכך, נלחם בגבורה כשהיחידה שלו נקראה להילחם, וחזר הביתה בשלום. כל אחד ואחד מחיילי צה"ל שהיה מוכן לעמוד בסכנות אם יידרש, שלא פחד כשעמד מול פני המלחמה, שהעז במקום שהיה צריך להעיז ונזהר במקום שבו היה צריך להיזהר, כל אחד ואחד מאלה הוא ההולך בדרכו של רבי עקיבא, הוא מקיים בכל נפשך – במוכנות למסור את נפשך, אבל צריך לזכור שהאידיאל הוא לא למות אלא לחיות, ורק אם חס וחלילה נקלעת למצב שאין בו בשום אופן כל ברירה אחרת – אז תדע שמסירות הנפש שלך היא הדבר הנכון לעשותו. ובתשובה לשאלה ששאלנו בהתחלה – אנשי הפועל המזרחי קראו לתנועת הנוער בני עקיבא דווקא על שום חייו של רבי עקיבא, שסימלו בעיניהם שילוב של חיי תורה עם חיי עבודה.
אנחנו מחנכים לחיים. הנכונות למסור את החיים אִם נִדרש נותנת לחיים עצמם משמעות, ערכיות, ונותנת קנה-מידה נכון להסתכל על מה שחסר לנו, ועל כל מה שיש לנו.
לסיום, כאנשים מאמינים, אנו צריכים לשים לנגד עינינו את הדרך שבה התורה מתארת לנו את היציאה למלחמה:
ספר דברים פרק כ':
(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב וכו' לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ וכו'. (ד) כִּי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: ועל כך נאמר כולנו אמן ואמן.
דְּרָכֶיה דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: (מש' ג, יז)
בברכת השם
הרב דוד בן זזון
050-4289422