מאיה גלפנד מחזירה את הכבוד למקצוע המכונה “עקרת בית”, מקצוע שליחו נס מעט, אם מפני שגברים חושבים שזו אשה שבמקום לעבוד נחה בבית או בידי נשים, לרוב פמניסטיות שגם הן רואות בכך עיסוק לא מספיק טוב עבור אשה. ובכן למאיה כל זה לא מפריע וכך היא כותבת: “אם תשאלו אותי מהו המקצוע, אענה לכם שלא תמצאו אותו באף רשימת מקצועות. אל לדעתי, זהו המקצוע החשוב ביותר. המקצוע האבוד, המוזנח והמזולזל. המקצוע שרק מעטות מעזות לעסוק בו, המקצוע שנחשב למיושן, לא ראוי ולא מכובד. אבל אין לו תחליף. זהו המקצוע שבורא ובונה את החיים. זהו המקצוע שלי. אני רואה את עצמי כיוצרת הבית שלי וכשומרת בשעריו, אני מוקדת על המשפחה שלי ועל החיים המשותפים שלנו בית. אני אחראית על השלום, האושר והשוע של בני הבית, ואני זאת שאחראית על טיפוחו של כישרון גדול בשם בוריס גלפנד, בעלי, אלוף בין-לאומי בשחמט”.עד כאן מניפסט הפתיחה, ומה בספר עצמו? עם גלפנד מתארת את עצמה כדואגת לשובע, חלקו העיקרי של הספר הוא ספר המתכונים שלה, הכולל מבחר מתכונים (כולם מותאמים לשומרי כשרות) האהובים עליה עם הסברים על המטבח הרוסי ואורחותיו. בין המתכונים נמצאים שלושים קטעי קריאה קצרים, המסודרים בערך בסדר כרונולוגי המתארים את עלייתה ארצה, היכרותה עם בוריס וקריירת השחמט שלו ובעיקר הדו קרב הגדול מול אנאנד.