שלום לכולם.
השבוע כרגיל: מבחר המלצות על ספרים, מאמרי פרשת השבוע ובכללם מאמר חדש בסדרת ההפטרות וקצת אסטרונומיה.
מתחילים!
נוגה וצדק - בלדה בין כוכבים
שני כוכבי הלכת הבהירים נראים היטב מדי ערב במערב מיד בשקיעה (ומי שרוצה יכול לחפש אותם גם קודם). אין אפשרות לטעות בהם. נוגה נמוך יותר ובהיר מאד, צדק מעליו וקצת פחות בהיר. בשלושת השבועות הקרובים, המחול הקוסמי יימשך עד שצמד חמד אלו ייפגשו בסוף החודש כמו בשיר הידוע של יעקב רוטבליט. ההמלצה שלי היא להסתכל כל כמה ימים ולראות איך המרחק משתנה. רואים את זה היטב. אני מצרף שתי תמונות להמחשה אחת מאתמול ואחת מלפני שלושה שבועות. ההבדלים ניכרים בקלות. בשבועות הקרובים נביא עוד מידע ואתם כמובן מוזמנים לנסות ולצלם בעצמכם (ואם יש נוף מעניין עוד יותר טוב) מדי כמה ימים..
עדכונים נוספים יבואו. צפו מערבה!
ספרים
שבוע הספר בעיצומו ולכבוד האירוע פתחתי ערוץ סקירות ספרים ביו-טיוב. לחלק מהספרים יהיו גם סקירות וידאו הכוללות קטע קריאה מהספר. מקווה שתהנו לצפות ובינתיים מבחר המלצות חדשות על ספרים שונים. וכמובן כל האתר כולו גדוש המלצות ואתם מוזמנים להיעזר בו לבחירת הספרים המעניינים אתכם.
הספר מצעד האביב מכנס מבחר סיפורי ילדים של סופרים ותיקים שטרם יצאו עד
כה בספר. הסיפורים נושאים ניחוח נוסטלגי, גם בסיפורים עצמם ובסגנון הכתיבה,
גם באיורים ואפילו בעיצוב והטיפוגרפיה.
כל הסיפורים בנושאי טבע: בעלי חיים, פרחים, עונות השנה. הקרא על הצב שרה
לעשות מרוץ כמו סב סבו שניצח את הארנב, אך לאחר שלא מצא עם מי להתחרות,
היה צריך להתחרות בחורף. נקרא על הסנאית והינשוף שבגלל שעות הפעילות השונות
שלהם לא ממש הצליחו להסתדר על עץ אחד ועוד. הספר מתאים לילדים בגיל ראשית
קריאה (כיתות א’-ב’) ומלווה באיורים של תומר זית (כמה השם מתאים לספר!).
שם הספר מרמז על תוכנו. לפני ואחרי בבני ברק יתאר בהכרח תהליך של חזרה
בתשובה (או יציאה בשאלה), אבל המילה סיטי נראית לא מתאימה. מה פתאום סיטי?
אנחנו בניו-יורק? ממש לא. גם לא בתל אביב או בר”ג עתירות המגדלים ואפילו לא
בפתח תקווה או גבעת שמואל הבורגנית. מה לבני ברק ולמונח סיטי?
ושאלה זו מהווה דוגמה לשאלות אחרות הצצות מקריאת הספר. הספר מתאר את
חיים של ליאה ואלבר שעוברים לגור בבני ברק מטעמים כלכליים (דירה זולה מאד
וגם קרובה לרמת גן כך שלא צריך לדאוג שהסביבה לא תתאים) ומגלים כי למעשה הם
כבר שנים בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה. התהליך אינו פשוט אף פעם ובוודאי
כשמבצעת אותו משפחה ואנו נחשפים לעולמם בעלילה שנעה בכמה צירים. פרק המבוא
(המובא בהמשך באדיבות ההוצאה) מוביל לעיקר הספר המתאר שנה בחיי המשפחה
חודש אחר חודש, הולך וסובב דרך מעגל החיים היהודי, עם חזרות לתקופות שונות
בעבר.
אני עוקב אחרי אלכס אפשטיין בפיסבוק במשך זמן מה ומפעם לפעם הוא מפרסם
אחד מסיפוריו הקצרים. הסיפורים הם מילים בודדות. עשרה משפטים הם כבר סיפור
ארוך. לפעמים נראה שחלק מהמשפטים כלל לא מתקשרים אחד לשני. וזה כל הקסם, כי
לכתוב כל כך בקצרה אבל להשאיר אותך חושב במשך זמן ארוך על מה שנכתב ומנסה
לפענח את המשמעויות השונות, היא אומנות ואפשטיין הוא אמן.
ספרו “מחשב אהבה מחדש”
מרכז הרבה סיפורים כאלו והוא נמכר בפורמט דיגיטלי בלבד. הקובץ פתוח אצלי
בדפדפן בקביעות ופעם ביום אני מציץ בו לכמה דקות ונהנה כל פעם מחדש.
הנה דוגמה ארוכה:
איך כמעט הפכתי למיליונר
אתמול (או שלשום, לא הפרטים הקטנים חשובים
כאן) כתבתי מכתב – מנוסח להפליא, אם יורשה לי להעיד על עיסתי – לחברת
תרופות גדולה. הצעתי שבמקום עלוני האזהרה המצורפים לחפיסות הגלולות להקלת
כאבים, הם יצרפו סיפורים קצרצרים שלי. הרי ממילא לאף אחד אין כוח לקרוא את
כל האותיות הקטנות האלה – בטח לא כשהראש מתפוצץ. לא חלף שבוע (או שבועיים,
כששותים כל יום בקבוק וודקה הזמן רק רובץ על הנפש כמו חתול על החזה. אבל
רגע, רגע, תיכף הוא יזנק קדימה) ומצאתי בתיבת הדואר מכתב מחברת התרופות.
“מר אפשטיין הנכבד”, הם כתבו, “קראנו בעיון את הצעתך. לצערנו…” אחר כך הגיע
איזה הסבר מפותל על מנהל התרופות, ניסויים בבני אדם, אחריות רפואית והשד
יודע מה עוד. נהיה לי כאב ראש נורא רק מלקרוא את כל זה. תייקתי את המכתב
בקלסר של “מכתבי סירוב שלא נקראו כראוי וחבל”, והלכתי (כבר לפני שנה, אם
זכרוני אינו מטעה אותי) למלא לוטו.
ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד - כל המרגלים רואים את אותם דברים ומגיעים למסקנות שונות לחלוטין. עיון בשליחות ובהבדלי בין נקודות המבט של המרגלים.
המעפילים - שיחה שלי ברדיו על פרשת המעפילים, על האנשים שרצו לעלות לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים שתוביל אותנו הישר לביאליק ולראשית הציונות.
הפטרת פרשת שלח - שליחת המרגלים ליריחו בידי יהושע
משה רבנו לא אמר אמת - איפה בפרשה משה רבנו לא אומר אמת ומה המשמעות של אי אמירה זו?
ביטויי לשון בפרשה - הביטוי "עין בעין"
חידון לפרשת שלח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שלח
תפזורת לפרשת שלח
פרשת שלח לילדים - תקציר ודבר תורה ערוכים במיוחד לילדים
סטטיסטיקות לפרשת שלח - נתונים סטטיסטיים על פרשת שלח
תקציר פרשת שלח
פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ
ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובהשלכות שלו. בתחילת
הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ (לכל אורך הפרשה
התורה נוקטת בלשון לתור ולא בלשון לרגל, היינו צריכים לומר חטא התרים, אבל
הביטוי חטא המרגלים השתרש ונפוץ). רשימת המרגלים (התרים) מופיעה (שימו לב
לסדר החריג של השבטים). משה מפרט את הציווי ומרחיב על מטרותיו. השליחות
נמשכת ארבעים יום, והמרגלים חוזרים עם דוגמאות לפרי הארץ: ענבים תאנים
ורימונים. המרגלים מוסרים את תוצאות המסע ומסקנתם היא שהארץ אכן טובה, אולם
העם היושב בארץ חזק ואי אפשר יהיה לנצח אותם במלחמה. כלב - נציג שבט יהודה
- מציג חוות דעת יחיד הפוכה. שאר המרגלים (למעט יהושע הפסיבי בינתיים),
עוברים להוציא את דיבת הארץ וחוזרים מהדיווח הראשון שהארץ טובה, ומודיעים
שהארץ רעה מאד, ארץ אוכלת יושביה.
האירוע ממשיך בלילה שבו כל בני ישראל בוכים: יותר טוב למות במדבר, יותר טוב
למות במצרים, ומנסים לחזור למצרים. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואילו
יהושע וכלב מנסים להציל את המצב, הם קורעים את בגדיהם ויוצאים בקריאה "טובה הארץ מאד מאד". פעולות אלו לא עוזרות והעם רוצה לרגום את ארבעתם באבנים. בנקודה זו מתערב ה': "וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל".
הדיבור של ה' הוא כרגיל רק עם משה (ובחלקו גם עם אהרון). ה' מודיע למשה כי
בכוונתו להכות את כל העם בדבר ולהפוך את משה לראש העם החדש. שיחה דומה
התנהלה בחטא העגל (שמות פרק ל"ב). בחטא העגל מופיע הביטוי "הניחה לי", בו
נראה לכאורה כי ה' מבקש את רשותו של משה לכלות את העם. ביטוי זה לא מופיע
בפרשתנו אולם צורת הפנייה למשה מראה כי גם כאן, למשה יש יכולות לשנות את
המצב. משה לא מאבד זמן ופותח שוב באותם טיעונים מחטא העגל שעיקרם, מה יאמרו
הגויים אם אחרי כל הנפלאות במצרים העם ימות במדבר. בשונה מחטא העגל, משה
לא מזכיר כלל את זכותם של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ההבדל ברור. האבות לא
קיבלו את התורה ולכן בחטא העגל אפשר להזכיר אותם (בוודאי האבות ידעו וקיימו
התורה, אבל לא קיבלו אותה במעמד כמו בני ישראל). לעומת זאת, האבות היו
בארץ ישראל וגרו שם, ואזכור שלהם בחטא זה רק ידגיש את חומרתו. משה גם משתמש
בשלוש עשרה מידות הרחמים. ותגובת ה' היא "סלחתי כדברך". לגבי מהותה של
הסליחה הרחבתי במאמר "משה לא אמר אמת".
העונש חמור. כל העם ימות במדבר, מלבד יהושע וכלב (מכאן יכול גם משה להבין,
שאף הוא ימות במדבר). המוות יהיה טבעי בתהליך ארוך, על בני ישראל נגזרה
תקופת ישיבה של ארבעים שנה במדבר. שנה אחת עבור כל יום של שליחות המרגלים.
כל זה נאמר בין ה' למשה ואהרון, ובינתיים, שאר המרגלים, ממשיכים ומוציאים
את דיבת הארץ. עונשם מיידי והם מתים במגפה. רק אז משה אומר את כל הדברים
ששמע אל העם, והעם תופס את עצמו ומתאבל מאד. למחרת באים אנשים ואומרים נעלה
אל המקום. משה אומר להם שאי אפשר לעבור שוב את פי ה' ושהם ימותו במלחמה,
אותם אנשים בכל זאת מנסים ונהרגים בידי העמלקי והכנעני. האם במעשיהם היה
ניסיון לכפר? האם זה היה חטא נוסף? אולי דווקא פעולה המביעה חרטה עד כדי
המוכנות לקחת סיכון ולמות במלחמה ולא למות במדבר? הפרשה סתומה למדי ומצריכה
עיון.
המשך הפרשה עוסק בענייני נסכים (שמן ויין המלווים את הקורבנות), בתרומת חלה
ובדיני שגגות. הפרשיות פותחות בפסוקים המכילים את הביטוי "כי תבואו אל
הארץ" או "בבואכם אל הארץ" וכנראה באו כאן להראות שלא הכל אבוד והכניסה
לארץ אכן תגיע.
לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור המקושש. בני ישראל מוצאים איש מקושש עצים ביום
השבת. דינו נגזר למיתה (יש לציין, כי העונש יכול לקרות, רק כאשר אותו איש
מותרה על כך שהוא עושה עבירה, ולאחר שהוא מבין שהוא עושה עבירה, ושהוא
מותרה, הוא ממשיך בכך). דינו נגזר למוות בסקילה.
פרשת שלח כולה מסתיימת בפרשת ציצית, הפרשה המהווה את הפרשייה האחרונה
בקריאת שמע. הציווי הוא לשים על כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) ציציות.
מטרת הציצית היא לזכור את המצוות כל הזמן (בדומה למזוזה).
 |
| פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard |
שבת שלום וכל טוב
גדי