פרשת ראה + מטאורים + הצד הרחוק של הירח + ספרים
Gadi
מטאורים פרסאידים
איפה אפשר לראות מטאורים בשנת 2015 פרסאידים
הלילה הטוב ביותר בשנת 2015 הוא הלילה בין יום רביעי ליום חמישי.
במקומות הבאים יש תצפיות מאורגנות. חלקן חופשיות וחלקן בתשלום. הרשימה אינה מלאה והיא לתועלת הקוראים בלבד (אני לא קשור לאף פעילות).
- מטאורים במצפה רמון - האגודה הישראלית לאסטרונומיה
- מטאורים במצדה
- מטאורים בתמנע - עם הדובה הגדולה
- פעילות באשרם במדבר
- מטאורים בנגב - אסטרופאן
- מטאורים בכוכב הרוחות
- מטאורים בחוות כרמי נגב - מצפה ברקת
הירח עובר על פני הארץ
מה זה ואיך זה יכול להיות?
 |
| הצד הרחוק (והמואר) של הירח. נאסא. |
ספרה של מגי אוצרי, שתי השמשות של דדיקה, מתאר את קורותיה של דדיקה, בת העדה הגיאורגית (כך מקובל כיום למרות שהסופרת נוקטת בכוונה בצורה הישנה – גרוזינית) – סיפור ילדותה בגיאורגיה, משפחתה, חייה בתור ילדה, התבגרותה ונישואיה, עלייתה ארצה והקמתה של משפחתה שלה.
זהו ספר מרגש, מצחיק, עצוב, נוגע ללב, ולפעמים גם מרגיז. אני לא יודע הרבה על יהודי גיאורגיה, או גיאורגים בכלל (פרט לכך שאם לא שינו את שמם הוא כמעט תמיד יהיה עם הסיומת שווילי) והספר נותן חלון הצצה לאוכלוסיה זו, אולם הוא עושה זאת הצורה שאינה מייפה את המציאות ולפעמים מחצינה אותה בכל כיעורה (בעיקר בהקשרים של אונס, ניצול נשים ומעשים מגונים). שני מפרשים רחבים פרושים על כל עלילת הספר. הראשון הוא “עוטה עור הנמר”, האפוס הלאומי של גיאורגיה שנכתב במאה ה-12 על ידי שותא רוסתוולי (יצירה זו נכתבה במנזר המצלבה שבירושלים שם גם רוסתוולי קבור). זוהי יצירתו היחידה ששרדה. המפרש השני הוא מכתב ח”י המשפחות, מכתב אותו שלחו י”ח משפחות לארגון האומות המאוחדות עם בקשה שיעזרו להם להגר לישראל. גיאורגיה הייתה חלק מברית המועצות הקומוניסטית ולאחר מלחמת ששת הימים התעורר רצון עז בקרב חלקים מהאוכלוסיה להגר
בסופו של דבר ההרגשה שלי בסיום קריאת הספר “השלישי” מאת ישי שריד הייתה של פספוס. שריד כותב יפה אבל ההרגשה שהספר נטוע עמוק עמוק באיזור הנוחות האישית שלו, בלי שהוא מסוגל ומוכן לצאת ממנו אפילו מילימטר היא פספוס. כי לא מספיק לכתוב טוב, צריך לדעת גם ליצור קונפליקט עם העולם של עצמך כאשר רוצים לייצר יצירה מרגשת אבל השם על הכריכה גורם לך כבר מההתחלה לחשוד מתי זה יגיע ובשביל המנטרה “הדתיים/משיחים/קיצונים/מתנחלים/פאשיסטים/לאומיים האלו יהרגו בסוף את כולנו” לא צריך 250 עמודים.
ולא שלא חסרות הזדמנויות לצאת ממעגל הנוחות. מיד בתחילת הספר מופצצות תל אביב וחיפה בפצצות (לפי ממדי ההרס כנראה מימן) ומתאיידות להן. רק ירושלים נשארת. הלכו ערי החופש, השיוויון, הסבלנות, הסובלנות והפלורליזם ונשארה רק ירושלים הקנאית, הדתית, החשוכה והסגורה. אבל מי האויב? הוא מכונה עמלקים. ולממשלת ישראל אין תגובה, כי לא יודעים בדיוק מי הפציץ. עמלקים. עם ארכאי שהיה ואיננו אבל הטביע חותם על תולדות ישראל. למה לא לבחור עם ספציפי, אויבים יש בשפע: דעאש, איראן, חיזבאללה, אפילו סתם פלשתינים. לאו דווקא עמלקים. התשובה די ברורה. גם נסיבות אותה הפצצה לא נכתבות כלל ואפילו תמיהה עליהן אין. לא על ההפצצה, לא על כך ששום סיוע לא מגיע משום מקום ולא על כך שלאחר שבועיים כאשר מה שנשאר מצבא ישראל מצליח להתארגן מחדש, ישראל נהיית מדינה מוחרמת מבודדת ומצורעת. אני לא מכיר כלל את הסופר, אולם יש כאלו במחנה השמאל הקיצוני שרק מייחלים לרגע הזה, האם רק לאלו כיוון שריד את ספרו?
הספר כעלה נידף ראה אור בשנת 1939 ומספר בצורה חופשית, מאד, את סיפורו של רבי אלישע בן אבויה – אחר! אותה דמות שנכנסה לפרדס וקיצצה בנטיעות.
הסיפור ידוע ומוכר וניגש ישר לאחד מרגעי השיא המתואר בצורה חיה כל כך:
“בשולי הגינה, במורד מדרון ארוך של עשב, חגו איכר וילד למרגלותיו של עץ גבוה ובודד. “הבא לי גוזלות בני,” אמר האיש בקול שהגיע לאוזני החכמים רק קלושות, “והקפד לשלח את האם”. אחד החכמים התנער מהטרנס ההיפנוטי. “הילד הזה יאריך ימים”, מלמל בבדיחות הדעת… ואז ניצפה צווחת דקה את הדממה. גוף פשוט אברים צנח מטה…
בבת אחת ידע אלישע את התשובה לשאלה שמעודו לא העז לעמוד בפניה. שלילה עצומה התגבשה בו. מסווה התרמית התפוגג אל מול עיניו. האמונה היחידה שעדיין דבק בה התפוררה כמו כל האחרות. המיתר הדק האחרון שקשר אותו על עמו נקרע. וכשהמשיכו החכמים לדבר, מילותיהם מזמזמות כזבובים, גאתה בחילה באלישע. הוא לא יכול עוד לשאת את עיוורונם המכוון, ובייאוש צונן השתיק אותם. “הכול שקר,” אמר בשקט נוראי. “אין שכר. אין דין. אין דיין. כי אין אלוהים.” הרוח נשבה מהים על פני החכמים מוכות האימה. השמש, שהתבוססה זמן רב כל כך בדמה, גוועה לאטה.”
פרשת ראה
צדק חברתי - פרשת ראה נותנת כמה כללים לצדק חברתי. המאמר ינתח כללים אלו העולים מהפרשה ומהווים חלק מתפיסת עולמה של התורה.
חידון לפרשת ראה - חידות מילוליות וחידות ציורים לפרשת ראה
הפטרת פרשת ראה - המשך נבואות הנחמה בישעיהו
פרשת ראה לילדים - תקציר הפרשה מותאים לילדים וללימוד משפחתי משותף בתוספת דבר תורה קצר והפעם על חודש אלול המתחיל בסמוך או בדיוק בשבת ראה.
תפזורת לפרשת ראה
עיון בפרשת המועדות - המאמר סוקר בקצרה את פרשת המועדות בסוף פרשת ראה ומציג את השאלה באיזה חלק של היממה הייתה יציאת מצרים.
סטטיסטיקה לפרשת ראה
הפטרת שבת ראש חודש
תקציר פרשת ראה
פרשת ראה ממשיכה את נאומו של משה. בעוד שהפרשות הקודמות עסקו בעיקר באירועים היסטוריים ובאזהרות מפני עבודה זרה, פרשת ראה פותחת רצף פרשות הכוללות מצוות רבות. בתחילת הפרשה מתארים את מעמד הברכה והקללה אותו יש לציין על שני הרים בארץ ישראל, הר הברכה - הר גריזים והר הקללה - הר עיבל. פרטי המעמד עצמו יתוארו בהרחבה בפרשת כי-תבוא ובינתיים מצוין רק המיקום שלהם בארץ ישראל. לאחר מכן מפרק י"ב ואילך הפותח בפסוקים: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה" מתחילות פרשיות מצוות ארוכות ובהן כמעט 200 מצוות שונות.
פרשיית המצוות הראשונה מביאה את הרעיון של בית המקדש ומציגה את המונח "המקום אשר יבחר ה'" המופיע רבות בפרשה. עבודת הפולחן תצטמצם למקום אחד שאינו ידוע בשלב זה ומכונה מכאן והלאה המקום אשר יבחר ה' ויש איסור להקריב עולות בכל מקום אחר. לאחר מכן מופיעות חטיבות מצוות נוספות. מופיע היתר לאכילת בשר חולין (עד אותו שלב, כל הבשר נשחט ונאכל בחזקת קודשים - שלמים). הדרישה לאכילת בשר חולין מתוארת בתורה כתאווה. התורה מזהירה שאת דם החיה יש לשפוך כי הדם הוא הנפש, ואת הנפש אסור לאכול. בבשר חלקים נוספים שאסורים באכילה (עד ימינו) וגם לאחר שהותר לאכול בשר, ההיתר אינו סופי ומוחלט וגם לו התורה מציבה מגבלות. התורה מפרטת את דינים של נביאי השקר, המסיתים והמדיחים ובמקרה החמור ביותר של עיר הנידחת, עיר שכולה הפכה לעובדת אלילים. דינם של כל אלו חמור ונידון למיתה. התורה מפרטת שוב את דיני החיות הטהורות והטמאות למאכל (בדומה לפרשת שמיני) ומפרטת את דיני המעשרות (מעשר שני ומעשר עני), דיני שמיטת כספים, החובה לתת הלוואות לאביונים, דיני שחרור עבדים, ודיני הקדשת הבכורות לה'. פרשת ראה מסתיימת בפרשת מועדות נוספת, המתארת את פסח שבועות וסוכות. לכל אורך פרשת ראה מופיע דגש רב על החלשים בחברה: הלוי - לשבט הלוי אין נחלה בארץ והוא חי רק מהמעשרות, הגרים - אנשים ללא משפחת תומכת, אלמנות ויתומים - אנשים שאיבדו את ראש המשפחה. נושא זה חוזר פעמים רבות בחטיבת המצוות עד סוף החטיבה באמצע פרשת כי-תבוא.
 |
| ירושלים ובית המקדש, ג'יימס טיסוט 1894 מוזיאון ברוקלין |
