פרשת וילך
Gadi
שבוע לפני שהתחלתי לקרוא את הספר טובת הילד, שמעתי שיחה קצרה מאת פרופסור יונתן הלוי, מנהל בית החולים שערי צדק בירושלים, על דילמות אתיות בניהול בית החולים, בהיבטים הכלליים הנמצאים בפרקטיקת המשפטית המערבית ובהיבטים הנהוגים בישראל. בסופו של דבר שמחתי שלא אני הוא זה שצריך לקבל החלטות שמשמעותן הין בין חיים למוות בתדירות של מדי יום ביומו.
הספר טובת הילד, שהוא הספר הראשון שיוצא לי לקרוא מאת איאן מקיואן, עוסק בעניינים אלו. כבר באקספוזיציה מובא מקרה קשה ביותר שהובא בפני השופטת פיונה מיי, גיבורת הספר, על תאומים סיאמים שאין אפשרות ששניהם יחיו, וניתוח מורכב שיציל אחד מהם, לא יאפשר לשני לחיות. לבית החולים המלצות משלו, להורים רצונות משלהם, והשופטת נדרשת להכריע. כדי להגביר עוד את המתח בין המשפט לדת, מובא מקרה נוסף, הפעם של זוג יהודים חרדים שהתגרשו ונאבקים באילו מוסדות לימוד ילמדו בנותיהם: האם במוסדות של העדה החרדית או בבתי ספר פתוחים יותר. כל אלו משמשים רק הקדמה למקרה המרכזי של הספר, נער החולה בסרטן שדתו (עדי ה’) אוסרת עליו לקבל עירוי דם וכתוצאה מכך אינו יכול לקבל טיפול שיציל את חייו. הנער עצמו והוריו מתנגדים לטיפול, אולם מהי טובתו של הילד (שהוא כבר כמעט בגיר בן 18)? נציין רק שערך החיים עולה בספר והוא ערך יהודי שלרוב אינו נכלל בקריטריונים המשפטיים המקובלים באירופה. בניגוד לכת עדי ה’, ביהדות פיקוח נפש דוחה איסורים בהתאם לעקרון של “…אשר יעשה אותם האדם וחי בהם…” הדת אינה יכולה לגרום לאדם למות, וכך מי שנדרש לאכול מזון לא כשר כדי להירפא או לעשות פעולות בשבת, רשאי לעשות כן.
פרשת וילך
הפטרת פרשת תשובה - הפטרת פרשת וילך כאשר היא נפרדת מניצבים
חידון לפרשת ניצבים וילך - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת ניצבים וילך
פרשת וילך לילדים - תקציר פרשת וילך ודבר תורה מותאמים לילדים
פרשת וילך- סטטיסטיקה בפרשה - סטטיסטיקות ומידע כללי על פרשת וילך
תפזורת לפרשת ניצבים וילך
תקציר פרשת וילך
פרשת וילך היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה. שלושים פסוקים בסך הכל. פרשת וילך נאמרת ביומו האחרון של משה רבנו. את זה לומדים מאמריתו של משה מיד בתחילת הפרשה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". משה עוד מצווה את העם שתי מצוות אחרונות, מצווה המיועדת לכלל העם והיא מצוות הקהל, פעם בשבע שנים, לאחר שנת השמיטה מצווה כל העם להתאסף בירושלים למעמד של הקראת התורה. משה מצטווה לבוא עם יהושע לפתח אוהל מועד והמנהיגות עוברת ליהושע באופן רשמי. משה מקבל את הנבואה האחרונה שלו באוהל מועד (משה יקבל נבואה נוספת ממש לפני מותו כאשר הוא בודד על הר נבו). נבואה זו אינה נבואה אופטימית. ה' מודיע למשה כי בני ישראל יעזבו את דרך התורה והמצוות ושכל הרעות המתוארות בפרשות הקודמות אכן יקרו. משה מקבל את שירת האזינו מה' ואוסף את כל בני ישראל לשמוע אותה. השירה היא עדות ותזכורת למה שיקרה בעתיד, וראו את המאמר המורחב על כך. בנוסף מופיעה המצווה האחרונה בתורה (לא כל רושמי המצוות מנו אותה כמצווה) היא המצווה לכתוב את ספר התורה לכל אחד ואחד (ובימינו, היישום המעשי של המצווה הוא בקניית ספרים מודפסים ואין צורך בכתיבת ספר תורה ממש). הפרשה מסתיימת לפני הקראת שירת האזינו, המהווה את הפרשה הבאה.