3: חלוקת העליות בפרשת בראשית

[אוריאל פרנק‎]

שלום

האם אתם מכירים מקורות על מנהג (בגדד?) של קריאת פרשת בראשית בשבת בראשית לפי ימי הבריאה: 

כהן - עד יום אחד

לוי - יום שני

ושביעי - ויכולו עד סוף הפרשה.

לכאורה זה מתאים למנהג הקריאה בשבת בראשית שלאחר שמיטה והקהל, במנהג בני א"י, שקוראים עד "לעשות" (כמו שאנו קוראים בשמחת תורה). 

חודש טוב

אפ"ר

---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ה׳, 24 במרץ 2022 ב-14:37‬
‪Subject: 2: חלוקת העליות בפרשת בראשית‬
To:

‫בתאריך יום ד׳, 23 במרץ 2022 ב-20:24 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

שלום

האם אתם מכירים מקורות על מנהגי מיקום עליית שישי? 

האם ב''נעמה'', או ב''אז הוחל לקרוא בשם''

מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>

נשלח בתאריך: יום חמישי, 24 במרץ 2022, 12:22:13 GMT‎+2‎

יש מנהגים שונים בדפוסים הנפוצים במקום הפסקת העליות בפרשתנו[1].

---

[1] בחלק מהדפוסים החלוקה היא כך: חמישי: 'וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים' (ד' י"ט), עד 'וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה' (שם כ"ב). שישי: 'וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו' (שם כ"ג), עד 'כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱ-לֹהִים' (ה' כ"ד).

ובחלק מהדפוסים החלוקה היא כך: חמישי: 'וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים' (ד' י"ט), עד 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ' (שם כ"ו). שישי: 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם' (ה' א'), עד 'כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱ-לֹהִים' (שם כ"ד).

ובתיקון יששכר מביא (ברשימת ההפסקות השניה) רשימה שבה מצוין להפסיק שישי בפסוק 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ', וכתב שלא ישרה בעיניו הפסקה זו, אלא יש להפסיק בפסוק 'וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה'.

וכן במאורי אור כתב שציינו סיום העליה משובש בדבר רע בפסוק 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ', שלפי התרגומים פירושו שהתחילו לעבוד עבודה זרה.

וכן בספר זבד טוב כתב ששמע שאחד הקפיד שלא להפסיק בפסוק 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ' כמצוין בהרבה דפוסים, כיון שאינו כבוד שמים וכבוד אלוקים הסתר דבר לא לעשות בו סיום העליה שהתחילו לעבוד עבודה זרה.

וכן כתב בספר השומר אמת (סימן י"ד אות א') שפסוק 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ' אינו מסיים בדבר טוב.

וכן העיר האדר"ת (תפילת דוד סימן מ"ט) שאולי לא נהגו לפסוק בפסוק זה מפני הדרש שהחלו לנהוג חולין וא"כ הוא נגד כבוד ה'.

ובשערי רחמים (שער ו' סק"ב) הביא את דברי הזבד טוב, וכתב שנעלמו ממנו דברי התיקוני זוהר (סוף תיקון ס"ט) שלפירושו 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ' אינו גנאי, שמפרש שמיד דיתמחון מעלמא עמלקים וערב רב אז הוחל לקרוא בשם ה', והכוונה בשמו של הקב"ה, ולכן המסיים בפסוק זה לא משתבש.

ויש להעיר על דבריהם, שלכאורה אין איסור להפסיק אלא כשכתוב בפסוק במפורש דבר רע (וכגון בסיום ספר ישעיה: 'פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם'), אך כאשר יש מדרשים שונים הדורשים את הענין לרע, לא ברור שנכלל בזה, משום שאין הפסוק כותב להדיא דבר רע (ומפרשי פשוטו של מקרא האבן עזרא והרשב"ם אף פירשו כאן את הפסוק שהחלו בני האדם להתפלל אל השם).

ובספר זבד טוב כתב עוד שבקצת חומשים מצוין הפסק העליה בפסוק 'וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה', ושמע שרב גדול אחד מיאן גם בזה, כיון שעל פי הזוהר (ח"א דף נ"ה ע"א) הנפילים טעו אחריה ונעשתה אמן של שדים, וגם לדעת רבנן במדרש (רבה פרשה כ"ג) היתה מנעמת לעבודה זרה, והמנהג להפסיק בפסוק זה הוא ודאי ע"פ דעת ר' אבא במדרש (שם) שהיתה אשתו של נח ונקראת כן משום שמעשיה נעימים, וכמו שפירש רש"י, וכיון שגם בזוהר וגם לדעת רבנן במדרש דרשינן לגנאי לכן טוב יותר שלא לסיים העליה בשמה. ולכן נכון יותר שלא להפסיק לא בפסוק 'וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה' ולא בפסוק 'כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱ-לֹהִים', וכדי להגיע לשבעה קרואים יכול להפסיק ללוי בפסוק 'וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת' (ב' י"ד).

ודבריו הם חידוש גדול, ולא מצאנו שאסור להפסיק בשם אדם רשע אלא רק בדבר רע, ולא מסתבר כלל שהזכרת שם רשע בלבד תחשב כדבר רע שאין להפסיק בו (וכן נהגינן להפסיק בשני וחמישי בפרשת בלק בשמו של בלק, ואולי כיון ששמה רומז על מעשיה הרעים גרע טפי).