הרב מלמד: יש להעריך את הפעולות החיוביות שהתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מקיימות בתחומי החסד, המוסר וחיזוק הסולידריות היהודית.
...מצאתי שמתנהל מסע הפחדה כנגד מי שחושב שאין צריך להחרימם. לפיכך, למרות שכמעט תמיד, כדי שלא להפסיק את לימודי, אני נמנע מלהשתתף במפגשים ובכנסים, גמלה בליבי החלטה: בפעם הבאה שאוזמן למפגש עם רפורמים או קונסרבטיבים - אבוא, לבטא את החובה הקדושה לקיים קשרים טובים בין כל היהודים וקהילותיהם.
כדי שלא להציג את המחרימים באופן לא הוגן, צריך לציין שרובם מסכימים שבאופן אישי, ועדיף חשאי, אפשר להיפגש עם יהודי שהוא רפורמי, אך עם נציגי הרפורמים אסור להיפגש לטענתם.
מתי לעמוד בפרץכמובן שתפקיד הרב גם לעמוד בפרץ כנגד דעות ועמדות שעלולות להזיק, גם אם מתוך כוונות טובות. אבל בשתי הסתייגויות: א) עיקר המאמץ צריך להיות מופנה להעצים את האדם מתוך הטוב שבו, מתוך נטייתו הטבעית לאמונה ולאחווה ולמעשים טובים, ולרומם ולדייק את נטיותיו הטובות על ידי לימוד התורה. ב) גם כאשר צריך להיאבק, יש לבחור את המלחמות הנכונות, ולא להיאבק נגד מגמות שאינן שליליות כל כך.לדוגמה, שמעתי מכמה רבנים שהם משקיעים מאמצים גדולים במאבק נגד רצונן של חלק מהנשים שמבקשות לרקוד בשמחת תורה עם ספר תורה, או לקרוא בפורים לעצמן במגילת אסתר. שאלתי: מה כל כך גרוע בכך? הרי לא מדובר על חילול שבת וכיוצא בזה? והם השיבו: זה תהליך מסוכן הנובע ממגמות זרות שבסופו ירצו לעלות לתורה. שאלתי: ומה כל כך נורא בכך? הרי כעיקרון אמרו חכמים שהדבר אפשרי, ורק מפני כבוד הציבור אין לנהוג כך (מגילה כג, א). השיבו: כי זה מוביל לרפורמה, שכבר החרימו גדולי ישראל את הרפורמים. אולם לדעתי זו מלחמה מיותרת. מכאן ועד רפורמה הדרך ארוכה מאוד, ובינתיים יש המון נושאים חשובים שרב יכול לעסוק בהם.היחס לרפורמיםבנוסף לכך, גדולי ישראל לא החרימו את הרפורמים, אלא רק כאשר הרפורמים הגיעו לכפירה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל נוצר נתק, וגם אז לא החרימו והוציאו אותם מכלל ישראל. הנה לדוגמה, סבא רבא שלי מצד אמי, הרב חיים יהודה אריה ווייל זצ"ל הי"ד, שבמשך ארבעים שנה כיהן כרב, עשרים שנה בקהילה החרדית בדיסלדורף שבגרמניה, שיתף פעולה עם הקהילה הרפורמית בבניית מקווה, סיפוק מאכלים כשרים למוסדות יהודיים והרחבת בית הקברות היהודי. אלא שלדברי בתו הצעירה, חנה פלטיאל, התאכזב, כי בפועל רוב העול נפל על הקהילה החרדית הקטנה. מכל מקום, חרם בשום אופן לא היה.עמדתי בהר ברכהאגב, לפני יותר מעשר שנים, כששמעתי שיש מקומות שבהם מתווכחים בשמחת תורה על ריקודים של נשים עם ספר תורה בעזרת נשים, אמרתי בהר ברכה שאם יש נשים שרוצות בכך, הן יכולות לרקוד עם ספר התורה. זאת כדי שלא להרבות מחלוקות ועלבונות על דברים מיותרים, ושלא יהיו בנות שיחשבו שיש בכך איסור. כיוצא בזה נשאלתי האם אפשר לארגן מניין של נשים לקריאת המגילה, והשבתי שאומנם הקריאה המשובחת היא ברוב עם בבית כנסת, אולם מכיוון שלדעת רובם המכריע של הפוסקים הדבר מותר, כל אישה רשאית להחליט כיצד לנהוג, והמעוניינות רשאיות לארגן קריאה זו.אומנם חשוב לציין: ישנן קהילות שבהן לאנשים רבים הפרת המנהג מפריעה מאוד, ואזי צריך להתחשב בהם ולא לקיים יוזמות אלה בבית הכנסת שלהם. לא מצד שכך הלכה, אלא משום ששינוי מנהג גורם לעיתים צער גדול מאוד, שסדרי עולמם מתמוטטים, ולכן אומרים במקרים כאלה - כל המשנה ידו על התחתונה. אבל מאידך, צריכים למצוא את הדרך לאפשר במסגרת אחרת את כל מה שאנשים מעוניינים ואינו אסור.