שאלה למחשבה:
אני יודע, כמובן, שיש "מטבעות לשון" בתפילות שונות שנהגו לומר לומר בגולה ונתקבעו בפיותינו לא כתפילה כנה אלא כ"מצוות אנשים מלומדה", והאמת חייבת להיאמר: מן הראוי שלא לומר דברי שקר ו/או כפיות טובה כלפי שמיא, ודברים חייבים להשתנות- לפי הקיים בחיינו:
במה דברים אמורים?
למשל, ב "יהי רצון" שאחרי "סדר ברכת האילנות" שנברך או טו טו: "יהי רצון מלפניך... שתעלנו בשמחה לארצנו"... וכי היכן אנו חיים, לא "בארצנו"!?. הלאה: ..."ושם נקיים מצות תרומות..." מהו ה"שם נקיים"? הרי אנו "פה" ולא "שם"!! (האם נמנענו מלשנות בסביבוני הילדים את 'הנגה"ש ' ב'נגה"פ'?).
ולגבי נבואות ישעיהו, האם לא הגענו לברכות האדמה- יותר מבעבר? נכון, הגאולה השלמה עוד לא פה, אך לבקש "יהי רצון" על מה שניתן כבר – נזכור את ה"קמעא קמעא"- אין צורך להודות, לשבח, לפאר?
וכך בציטוט הנבואה "ובנו בתים וישבו" וכו', הרי אנו נושאים ברכות עושר, אושר ושפע לא רק בארצנו אלא לכל ארצות תבל הנושאים אלינו עיניהם לגאולתם הם, היש אמת אלוקית גדולה מזו של "ונברכו בך כל משפחות האדמה" ועוד ועוד ועוד...
נכון, מטבעות תפילה שהתקיימו במשך 2000 שנה אינם רלוואנטיות לימינו ויש צורך בהשקעת מחשבה טהורה ועמוקה כדי שלא נוציא דברי הבאי בתפילה לפני ה' ונכוון התפילות למה שכבר ניתן לנו.
הדברים אמורים גם לגבי ברכת "תקע בשופר גדול": האם לא נשא ה' את "נס קיבוץ גלויותינו" כבר מזה 130 שנה? הקרי מי שלא עולה לארץ הקדושה כיום, לא נמנע ממנו לעשות זאת עקב "רצון ה'" אלא מתוך החלטה חפשית ואישית לאטום אזניים ועיניים מ"נשיאת נס ה'", ולכן גם זה טעון תיקון!!!
לאור דברי כתבתי נוסח חלופי ('טיוטה' ) המותיר את כל מרכיבי היהי רצון, ללא יוצא מהכלל, למעט השינויים המתבקשים מדבריי.
ברור הוא, שכל מרכיב בתפילותינו- כדורנו- אנו מחויבים ל"מדבר שקר תרחק" ("סור מרע") ומצד האמת ("ועשה טוב"), לבחון ולהתמיר את תקוות הדורות להודאה על הטוב שכבר התקיים יחד עם התפילה ל"טוב הגאולי".
בברכת רצה ה' אלוהינו בעמך ישראל ובתפילתם-
אליהו נוב