|
בציבור שלנו\בדורנו\במקומנו אין מקום לבעלי תשובה.
ואני לא מדבר על כאלו שהיו 'חילוניים' ונהיו 'חרדים', אלא על כאלו שנולדו כ'חרדים' ולא נטשו מעולם את המסגרת.
אדם 'חרדי' שחטא בחטא 'לא חרדי' [ונתפס], איבד את עולמו ואין לו סיכוי לשוב לתפארתו. לנצח יוקע על עמוד הקלון, וצאצאיו יבושו בשמו.
כשמדובר באדם אלמוני – עדיין יוכל להחבא בין הצללים, אבל אדם ציבורי, כ"ש דמות חינוכית, איבד את חייו ברגע שדבר זה התרחש [קרי: התפרסם], ואין לו להיכן לשוב.
בנוגע לסעיף 4.
במהלך השבועות האחרונים הרהרתי כמה פעמים בספריו, מה ייעשה בהם, והסיפור של קרליבך עלה בזכרוני כמה פעמים, כולל אקורד הסיום מ'אנשים מספרים על עצמם'.
חשבתי שאולי חלק מהסיפור נכתב מהרהורי לבו. ביותר התחזקה אצלי המחשבה אחרי האירוע של יום שני האחרון.
דעתי היא, שמדובר באדם טוב ואיכותי, גם אם לא הסכמתי עם כל רעיונותיו ודרכיו, שעשה מעשים חמורים הראויים להוקעה.
שניוּת...
כמה תוספות הרהורי אפ"ר: