2: נוסח "בְּרִיךְ שְׁמֵהּ"
אוריאל פרנק
על השאלות בנוסח - הטוב ביותר למצוא זוהר בנוסח מדויקאם יש שינויי נוסח שאין בידינו להכריענוכל לבחור מה שנראה יותראליהואגב יש גם מודים דרבנן עם טעיותולפעמים השמטות ניקוד או שגיאות שאי-אפשר לתקןוכדי בזיוןלפני תקופה (אולי עשרים שנה או יותר) נזדמנתי למשרד של מעבד תמלילים (מה שהיום עושים בכל מחשב ביתי)מישהו הזמין אצלו עבודה של לוח זכרון [אינני זוכר מה היה שם]וממש נחרדתי משגיאות גסות שהו שםאמרתי לבעל המקום שאינני מבקש תמורה - אני כותב לו על דף את כל הצריך תיקון לענ"ד.זה לא כבוד לאותו בית כנסת (כמדומה בגוש עציון) עם לוח כזהאליהובתאריך 22 בנובמבר 2017 בשעה 13:33, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:טעות, במקום המילה תעתיק צ"ל המילה דיפתונג.בתאריך 22 בנובמבר 2017 בשעה 13:31, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:תוספת ל- אשכנזים: יוֹחָאִי". ואנכי לא ידעתי!דומה לתעתיק המדובר A > i קיים גם התעתיק ההפוך i > A ; U > A הנמצא בפתח הגנובה כגון יהושע; רקיע.
לשון המנחת שי בבראשית א, ו:
רָקִיעַ: כתוב במכלול (דף ק"י) וכמו שנוציא אותיות או"י בנשימה לבד אף על פי שאינם נכתבות, כך נוציאם פעמי' בהרגשת המוצאות אף על פי שאינם נכתבות, כמו כֹחַ, רֵיחַ, נִיחֹחַ, שוֹמֵעַ, נוֹסֵעַ, שהוא כמו נוֹסֵאַע. וכ"כ בספר עט סופר, זל"ש, אנו נוהגי' לקרות אל"ף אחת בתיבה שיש בסופה אחת מאותיות ח"ע כמו מִזְבֵחַ, אנו קורי' מִזְבֵאַח, מִקְצוֹעַ מִקְצוֹאַע, וזאת האל"ף תקרא אות גנובה, עכ"ל. וכ"כ הראב"ע בספר צחות (דף קל"ח) ובספר מאזני לשון הקדש (דף רי"א). ובעל מקנה אברהם כתב בשער ג' בשם רבו הה"ר שר שלו', שקריאת האות גרונית נוטה למוצא הנח שתורה עליו הנקודה הקודמת לה. כי אם היא צירי או חירק, תתנועע הפתח כמוצא היו"ד, ואם הנקודה חולם או שורק, תנועת הפתח נוטה למוצא הוי"ו. אך היו"ד רפה מאד בקריאה עד שתראה כמעט נחה. ולשון הרמ"ה על מלות אלו, ואתה עיף וְיָגֵעַ חס' יו"ד דקרי קדים לעי"ן <ולא כתיבא, כִשְמֹעַ עשו חס' וי"ו דקרי ולא כתיב, יהושע חס' וי"ו דקרי קדים לעי"ן> ולא כתי'. וכתב הלונזאנו שנראה מדבריו שצריך לקרא וְיָגֵיַעְ, כִשְמֹוַעְ, יְהֹשוַּעְ. עוד כתב הרמ"ה לָשוּחַ בשדה מל' חד וי"ו כתי' וקרי. ושמו שוּעַ מל' חד וי"ו כתי' וקרי. וכתב עליו הלונזאנו נמצא לדבריו וי"ו זו כאילו נקודה בשורק ובפתח, וכן וי"ו מַדוּעַ אתה יושב לבדך, וכן ויאמר אם שָמוֹעַ תשמע נקודה בחולם ובפתח. [רָקִיעַ].
לאחרונה שמעתי בעל קורא שהקפיד לקרוא עם אל"ף נעה כגון: מִזְבֵּ-אַח וטען בתוקף שזהו מנהג אשכנז שכך שמע מהרב נבנצל. לא עזרו כל שטענתי שאין כאן מחלוקת ממש, ואין לבטא אלף זו, שהפתח בא רק להקל על הגיית הגרונית, ואין להוסיף עיצור מחודש, ורבבות אשכנזים ששמענו בכל יום אינם קוראים כך.בתאריך 22 בנובמבר 2017 בשעה 13:05, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:הודעה שהועברה
מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
תאריך: 3 ביוני 2015 בשעה 7:59
נושא: Re: שאלה על סיומת "-אי"נכוןלענ"דבתאריך 3 ביוני 2015 בשעה 7:54, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:לאוריאל, הרבה אשכנזים שרים בר יוחאי קמץ וחירקאני שומע גם את הנקוד: יוֹחָיֶיהבכל אופן כמדומה שכבר הוכרע יוחאי פתח וא' נחהוכנ"ל חשמונאיאליהובתאריך 3 ביוני 2015 בשעה 0:06, מאת Uriel Frank <maane...@gmail.com>:שלום רב למוריִי ורבותאִי (!)
ראשית, תודה לרב יוחנן על הדיון המאלף מתוך ספרו על העברית שבמסכת פסחים.
שנית, אני מבין ששאלתו של הר"י קטן נוגעת הלכה למעשה להדפסת סידור אשכנזי.
לכן, השאלה איננה אלא אך ורק על המסורות האשכנזיות המקובלות בימינו. האמנם כיום יש מי שקורא "שמָאִי" ו"יוֹחָאִי" -- "a'i" (א' עיצורית חרוקה)?!
ובכלל... כמה אשכנזים יש שמקפידים לבטא א' עיצורית באמצע מילה, גם במילים כגון: מֵאַנְתָּ, תְבוּאָה, מְפוֹאָר (שבהן ברור שהאל"ף עיצורית)?...
התפלאתי מאוד למקרא דברי הרב יוחנן, ש"כך קוראים ומנקדים האשכנזים: יוֹחָאִי". ואנכי לא ידעתי!
[אמנם, יש גם בין האשכנזים הקוראים והמנקדים "חשמונָאִי" -- אך נראה כי אין זה עניין לכאן].
אלא אם יוכח אחרת ממה שידוע לי עד כה -- המסקנה שלי היא (במחילת כבוד מוריי ורבותיי, הפרופסורים עופר וברויאר), שאע"פ שיש מקום לשתי ההגיות (מן הבחינה ההיסטורית) -- יש להדפיס בסידור את האל"ף של תיבת "ליבאי" נחה (כמקובל עד היום בסידורי קורן ורינת ישראל), ולא ללכת בזה בעקבות סידורים אשכנזיים שניקדו א' חרוקה (כמובא ע"י הר"ד יצחקי, לוח ארש, עמ' תכט), שלענ"ד לא כיוונו אלא לבטא את הדו-תנועה ay (בלי א' עיצורית).
שלישית, איני יודע איזה ניקוד עדיף: "ליבָאי" (ב' בקמץ) או "ליבַאי" (בפתח). שני הניקודים מצויים בסידורים שונים בעדות שונות. מילון רעצ"מ לארמית הבבלית תומך בפתח.
כט"ס,
אפ"ר
בתאריך 2 ביוני 2015 בשעה 15:26, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:הודעה שהועברה
מאת: יואל קטן <w...@shaalvim.co.il>
תאריך: 2 ביוני 2015 בשעה 15:20
נושא: Fwd: שאלה
אל: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>הודעה שהועברה
מאת: יוסף עופר <Yosef...@biu.ac.il>
תאריך: 2 ביוני 2015 בשעה 13:56
נושא: Fwd: שאלה
אל: w...@shaalvim.co.il <w...@shaalvim.co.il>לרב יואל שלום רב,בקיאותי בארמית לא אפשרה לי להשיב בעצמי על שאלתך, רק לחשוב על כיוון התשובה.ראה תשובתו של יוחנן ברויאר.המסקנה העולה מדבריו היא שיש מקום לשתי ההגיות.הצורה המקורית היא באל"ף נחה כבעברית.אולם מתועד בארמית תהליך פונטי (הגייתי) של פירוק דו-התנועה ay והוא עשוי להוביל לאל"ף בחיריק.בברכה,יוסיהודעה שהועברה
מאת: Yochanan Breuer <yochana...@mail.huji.ac.il>
תאריך: 2 ביוני 2015 בשעה 13:49
נושא: Re: שאלה
אל: Yosef Ofer <Yosef...@biu.ac.il>שלום יוסי,שורש הצורה בכינוי היחיד המצטרף לצורת הריבוי, שבארמית הבבלית הועבר גם לצורת היחיד, ומכאן למשל נפשאי=נפשי. הדיפטונג זהה אפוא לדיפטונג הרגיל בעברית בצורות כמו פָּנַי. האל"ף באה לסמן את הדיפטונג כמו בכתיב הבבלי שמאי. אלא שבדיפטונג זה עצמו יש מסורות שהוא התפרק בהן ל-ayi ובהמשך, עקב המעתק הבבלי י>א (כמו בהוריה-הוראה), גם ל-a'i. לפי זה ההגייה המקורית ודאי ay, אבל לפי חלק מן המסורות יש הצדקה לקרוא a'i. כך קוראים ומנקדים האשכנזים אפילו את יוֹחָאִי.אני מצרף כאן צילום של הקטע בספרי שדנתי בו על עניין זה.בברכהיוחנןבתאריך 2 ביוני 2015 בשעה 11:46, מאת יוסף עופר <Yosef...@biu.ac.il>:שלום יוחנן,לדעתי האל"ף נחה, אבל אני חושש להשיב על שאלה בענייני ארמית.האם ידוע לך על תופעת פירוק הדו-תנועה כאן?תודה,יוסיהודעה שהועברה
מאת: יואל קטן <wso.sh...@gmail.com>
תאריך: 2 ביוני 2015 בשעה 10:24
נושא: שאלה
אל: יוסף עופר <yyo...@gmail.com>בס"ד. שלו' ר' יוסי. האם האל"ף של תיבת ליבאי בארמית (בסוף 'בריך שמיה', פעמיים) נחה או חרוקה?בתודה, הק' יואלבתאריך 22 בנובמבר 2017 בשעה 12:20, מאת Gilad Harshoshanim <gilad.har...@gmail.com>:שלום,
התבקשתי להכין נוסח של "בְּרִיךְ שְׁמֵהּ" עבור לוח/שלט לתליה בבית הכנסת.
התעקשתי על נוסח מנוקד (אפילו ענין זה לא היה ברור ומוסכם על כולם).
להלן הנוסח ברינת ישראל הישן (ראו בהמשך לגבי הנוסח בהוצאה החדשה):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוֹ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֵּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טָבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָך דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.
להלן הנוסח בקורן:
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוֹ וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֵּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טָבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָך דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.
במסגרת הכנת הנוסח התעוררו השאלות והספקות הבאים (המתבססים על נוסחים שונים שמצאתי):
· וּלְאַמְטוֹיֵי או וּלְאַמְטוּיֵי
· חַיִּין בְּטִיבוֹ או חַיִּין בְּטִיבוּתָא
· וְיָת או וְיַת
· בֵּאלָהָא או בֶּאֱלָהָא
· טָבְוָן או טַבְוָן
· לִבָּאי או לִבָּאִי
· דְּלִבָּאי או דְּלִבָּאִי
· קַדִּישָׁא יַקִּירָא או יַקִּירָא קַדִּישָׁא (האם יש כאן הבדל נוסחים מקובלים בעדות שונות?)
· האם לכלול את "וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָךְ", ואם כן האם בסוגריים או לא.
· להוסיף בסוף אָמֵן או שלא
· פיסוק (בעיקר היכן והאם לשים פסיקים)
האם פספסתי דברים נוספים?
בנוסח רינת ישראל החדש מצאתי את השינוים הבאים (מסומנים באדום):
בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתַנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לַן חַיִּין בְּטִיבוֹ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא לְמִרְחַם עֲלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיָת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֵּאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טָבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָך דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.
האם אלו טעויות ברורות?
אשמח לתגובתכם המהירה.
תודה מראש,
גלעד