3: בִּנְפוֹל פרעה ועמלק - תִּשְׂמָח! לקראת שבת זכור ופורים
אוריאל פרנק
--למי שמעוניין, הנה קישור למאמרו של הרב רונן לוביץ בגיליון שבת זכור, שעליו הגבתי.בתאריך 6 במרץ 2017 בשעה 19:03, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:שלום,מצ"ב מה שפירסמתי אשתקד.
לקמן מודבק הנוסח שפורסם, ובקובץ המצו"ב מסומן ברקע צהוב דבריי שלא פורסמו (מחמת חוסר מקום?).
בשולי הדברים, הייתי שמח לדעת ולהבין כיצד הרב לוביץ, ולמעלה בקודש: הגרמ"ש בעל המשך חכמה, כיצד אמרו בתפילה: את שירת הים, את ברכת "הרב את ריבנו", ואת ההודאות בברכת גאולה על המתת המצרים במכת בכורות ובקריעת הים?
שבת זכור שלום, פורים שמח וכל טוב,
אפ"ר
"בִּנְפוֹל פרעה ועמלק - תִּשְׂמָח! - בתגובה למאמרו של הרב רונן לוביץ בגיליון שבת זכור", עלון שבתון, גיליון 766, פרשת שמיני תשע"ובִּנְפוֹל פרעה ועמלק - תִּשְׂמָח!
בתגובה למאמרו של הרב רונן לוביץ בגיליון שבת זכור (764)
אוריאל פרנק
הרב רונן לוביץ דן בשתי שאלות מוסריות:
1) האם ראוי לשמוח לאידם של אויבי ישראל כעמלק והמן,
2) והאם מוצדקת פגיעה בטף ונשים של האויבים הנ"ל.
שמחה לאידם של אויבי ישראל מאומות העולם:
א. הבה נראה מה סבר מרדכי היהודי בסוגיית "בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח" (משלי כד, יז): כשהמן הרשע חטף בעיטה ממרדכי בעלותו על סוס המלך, הקשה לו המן מפסוק זה במשלי, ומרדכי הסביר לו ש"בנפול אויבך" נאמר רק באויב שהוא יהודי, "אבל בדידכו כתיב: וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ"! (מסכת מגילה טז, א).
גם מי שיסבור כהמן, ויחיל את ההוראה "אַל תִּשְׂמָח" גם על אויב שאינו יהודי - לא יוכל להתעלם מפסוק נוסף במשלי (יא, י): "בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה", שממנו לומד רבי ישמעאל "שיש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסיו מן העולם" (ספרי במדבר, קרח, קי"ז) ומכאן למדו חז"ל (מדרש תהלים, בובר, ד, יג) כי כשיאבדו הרשעים - "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת - אנו מנגנין לפני הקדוש ברוך הוא"! ומה המקור לכך? "וכן אתה מוצא: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה -- מיד: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה".
אמור מעתה, כי מלידת עם ישראל נקבע עיקרון הפוך מדברי הרב לוביץ: אצלנו שמחים כשמנצחים במלחמות! גם על הישארותנו בחיים, וגם על מות אויבינו! כמובן, יש לתעֵל שמחה זו להודיה לה'. בעלי מדרגה ישמחו לא רק על התועלת העצמית לישראל, אלא על קידוש שמו של "בעל מלחמות": "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם... יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב... צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים... תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד". פסוקים אלו נקבעו במסורת ישראל בתפילה היומיומית, ואף יש לאומרם "בשמחה" (משנה ברורה נא, ס"ק יז) "וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו"!
כך היא דרכם של ישראל במשך כל הדורות (ראו למשל הפטרת שבת שירה), וחטאו של חזקיהו שסטה מדרך זו, ולא אמר שירה על מפלת סנחריב - הוא שמנע ממנו מלהיעשות משיח (סנהדרין צד, א).
לשאלתו של הרב לוביץ, למה התורה מספרת על שירה ומחולות לאחר טביעת המצרים ולא לאחר מלחמת עמלק, ניתן להציע כמה סיבות טובות: אוליי שמחתם לא היתה שלימה בגלל שהניצחון לא היה שלם? ואולי בגלל אחיהם שנטבחו בידי העמלקים שזינבו בהם? אך ללמוד מכך ש"אצלנו לא שמחים על מלחמות"?! אתמהה!
אמנם, לצד המקורות המפורשים הנ"ל, שמהם ניתן ללמוד שראויה היא השמחה הטבעית והבריאה לאידם של פרעה, המן, היטלר ואייכמן, וממשיכי דרכם -- יכול הרב לוביץ להסתמך על מקורות אחרים:
א. אפשר לטעון שאין לשמוח במפלת עמלק והמן, שהרי יש בהם גם ניצוץ טוב, כפי שמוסרים חז"ל (סנהדרין צו, ב): "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"!
ב. בפרוס חג הפסח נזכיר מענייני דיומא: יש מסבירים שבשביעי של פסח, שבו נקרע ים סוף, אין לומר הלל שלם אלא רק חצי הלל כי אין שמחתנו שלמה עקב טביעת המצרים (כמובן, שאין זה הטעם העיקרי! ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך הלל!).
ברוח זו חידש הרב לוביץ שימי הפורים נקבעו דווקא ליום שאחרי הריגת שונאי ישראל כדי להדגיש שאיננו חוגגים בפורים את הנקמה בגוים, אלא רק את הצלתנו מסכנת המוות. גם לשאלה זו יש תשובות נוספות (כגון: ביקשו לעשות זכר לאותו תאריך שבו חגגו היהודים בפועל באותה שנה!).
אפשר להסביר שהמקורות השונים מצביעים על מחלוקת שלא ניתנת לגישור בשאלת היחס הראוי למפלת שונאינו (ולפי הנראה מדרשים חלוקים הם", כלשון הרב עובדיה יוסף, מאור ישראל, ברכות דף ט' ע"ב. ואולי הוא מחלוקת ר' מאיר וברוריה, ואכמ"ל).
ואכן, בגלל דברי התלמוד (ברכות ט, ב) שמהם מוכח שיש לשמוח על מפלתם של רשעים, דוחה המהרש"א את הטעם הנ"ל לאי אמירת הלל שלם בשביעי של פסח.
אמנם, בעלי גישה הרמונית יעדיפו להסביר שהמקורות השונים מתייחסים למישורי התייחסות שונה: בראייה מציאותית של העולם הזה אכן עלינו לשמוח במפלתם. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם החובה לטפח את השנאה לעמלק ולזכור את מעשיהם ולא לשכוח את תפקידנו למחות את זכרו מתחת השמים.
אמנם, במבט עמוק ופנימי יותר ("מעל השמים") יש איזושהי נקודה של צער על כך שיש רוע בעולם, ושבריותיו של הקב"ה הידרדרו לתהומות של רוע ולשפל מוסרי כה עמוק, עד שסולקו מהעולם בעוונם. מי שנזהר מאוד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח (מלאכים כבני אדם עמ' 239), ראוי לו להשתתף בצער הרשעים ולא לשמוח במפלתם.
אין לטשטש בין שתי התפיסות. מי שיתנהג בעולם הזה על פי תפיסות של העולם הבא, עלול למצוא את עצמו מגיע לשם טרם זמנו...
לסיכום: אין ספק בחשיבות ההודיה לה' והשמחה על הצלת ישראל, אך אין זה שולל את שמחתנו גם על תליית המן ובניו, ותקוותנו שכאשר תושלם מחיית זרע עמלק, ויהיה כסא ה' שלם - אז יימלא שחוק פינו. אין אנו ששים אלי קרב, אבל אם יש - מורה לנו התורה להילחם ולא לגמגם, להכריע את הקמים עלינו בכל הכוח, ובעז"ה נחגוג את הצלתנו וגם את סילוק הרשעה מן הארץ.
תגובת הרב ד"ר רונן לוביץ לדברים:
" אכן ישנן שתי גישות בשאלת היחס לאויב במקורותינו, למן המקרא דרך חז"ל ועד לרבנים בזמננו. עסקתי בהן בהרחבה רבה במקום אחר. הגישה המיליטנטית מועלית על נס במקומותינו חדשות לבקרים מעל כל עלון רענן, ואילו אני ביכרתי להצביע על ההיבט האחר. עם זאת, לא שללתי בדבריי את זכותנו וחובתנו להילחם מבלי לגמגם, ולהכריע את אויבינו. דבריי נועדו להצביע על כך שבניגוד לאויבים רבים, אין אנו חיים על חרבנו, כי אם מתגוננים ותוקפים רק לפי הצורך הקיומי, ואין אנו שמחים בהרג והרס, אלא שמחים על הצלתינו. על כן משה ושמואל (א, ז,יב) הודו ל-ה' על ההצלה, וכך היה צריך לעשות גם חזקיה. כתנא דמסייע לדבריי אסתפק כאן בהבאת דברי רמ"ש מדווינסק ב'משך-חכמה' (לפרשת בא): "כי העמים יעשו יום מפלת אויביהם לחג, חג הנצחון. לא כן בישראל, הנה לא ישמחו על מפלת אויביהם, ולא יחוגו בשמחה על זה. וכמו שאמר, בנפול אויבך אל תשמח... וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם, רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם... כי רק השמחה על המנוחה". לפיכך אני מצטרף לדברי המגיב הנכבד כי "בעז"ה נחגוג את הצלתנו וגם את סילוק הרשעה (ולא הרשעים) מן הארץ".
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'על הא ועל דא' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל haveda+unsubscribe@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.