|
מקבץ סיפורת ושירה שבועי
שימו לב: החל מהשבוע, הניוזלטר נשלח שוב בימי חמישי בלבד
לנוחותכם, למייל מצורף קובץ PDF עם תוכן המהדורה השבועית
|
|
השם למה. למה הבאת אותו לפה. מכל העולם דווקא לקומה מעלינו? מה אתה רוצה ממני. תגיד לי מה. למה לשים לי אותו מול העיניים. ואותה. למה? ולמה אתה לא נותן לי לישון? היא מאבדת את קו המחשבה וממלמלת לתוך הסידור: למה. למה. למה. וקולה של גברת רוזנבלום, המחנכת מי"ב פולש לה למוח ומכריז 'למה יאמרו הגויים. יהודי לא שואל למה'.
שתי בירות - פרק ה'
אני נעמדת עם התג המזהה שעלי ליד רולאפ המכריז שזהו טקס מצטיינים, אבא מצלם אותי ואני מחייכת. הצלם נחפז אלינו. "רוצים להצטלם?" אני מחייכת אליו. "התמונה תתפרסם במקום כלשהו?" "בפייסבוק," הוא עונה, מכוון את העדשה. "לא תודה," אני יוצאת לו מהפוקוס, "אף אחד מהקהילה שלי לא יודע שאני לומדת פה. לא רוצה שיראו את התמונה."
סטטוס קוו
|
| סטטוס קוו / שרי אברמוביץ |
 |
"מה נשמע אבא?" אני ממששת את האוזניה ביד אחת. היא תחובה היטב באוזן. היד השניה מונחת על ההגה ברפיון. פקוק בדרך הביתה.
"ברוך השם. מה שלומך ציפי?"
"הכל טוב. הילדים מתוקים ואני בסדר. אבא, יש לנו טקס מצטייני לימודים של השנה שעברה ברביעי הבא, וכל סטודנט יכול להביא אורח אחד. תרצה להיות האורח שלי
|
|
| שתי בירות - פרק ה' / אביגיל מן |
 |
ופתאום גם היא יודעת מי הוא.
והיא נרתעת אחורה ומועדת על רגל שמאל וחונקת את הכאב ומטביעה את סערת נפשה בחביתות, וכששלמה חוזר ושואל מה קרה היא אומרת 'כלום' ויודעת שהפנים שלה אומרות את ההיפך.
תמיד קנאה באלו שיכולות להסתיר. היא לא יכולה, היא שקופה. הקול שלה רועד כשהיא מתרגשת והפנים שלה מסמיקות כשהיא נבוכה והדמעות מציפות אותה כשהיא מתוסכלת. היא שונאת את זה. |
|
|
| האם / אורית |
 |
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ נִצָּבָה בְּלִי לֶכֶת
מַשְׁקִיפָה לְאָן תֵּלֵךְ, מֵאָן תָּבוֹא
עַל עָמְדָהּ הִיא נִצָּבָה עִם פַּת הַלֶּחֶם
לְצָמְתֵי חַיֶּיךָ לַחֲבֹר
|
|
| שנ"צ של יום חולין / יסמין בוקעי |
 |
וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת
לִבְרֹחַ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיְּקוּם
תַּחַת זֹאת חָלְצָה נַעֲלֶיהָ
וַתָּגֶל אֶת הָאֲבָנִים מֵעַל לִבָּהּ
.
|
|
|
|
|
|
|
.png){kind=logo}