שמירת שבת כהלכתה
אוריאל פרנק
מאת: eliyahu levin <eliy...@gmail.com>
תאריך: 12 ביוני 2013 11:58
נושא: פורום רבנים על מחבר שמירת שבת כהלכתה
ליקוט מפורום רבנים על השש"כ (שמות הכותבים לא מצוינים מלבד אחד)
א. ר' יואל קטן
בעניין הספר 'שמירת שבת' יש לציין כמה דברים: א. כידוע לכל - הספר גרם למהפכה לא רק בשמירת השבת - אלא בכתיבת ההלכה בכלל. מאות ספרים הלכתיים התחברו לפי המתכונת שהוא היתווה, דהיינו סדר 'יקי' בתוכן ובחלוקה לפרקים, כתיבת ההלכות בעברית תקנית ולא בלישנא דרבנן, הפרדה בין ההלכה הפסוקה לבין ההערות שלמטה, ומפתח מפורט ביותר. היו כבר ספרים דומים קודם, אבל המינון החכם והדיוק בכל ארבעת הפרמטרים האלו ייחד את הספר במהדורתו הראשונה, ועוד יותר במהדורתו השניה. ב. בענין זה צריך להזכיר את המנוח ר' אשר וסרטייל ז"ל, שהיה בזמן הכנת המהדורה הראשונה עוזרו של סגן שר החינוך הרב קלמן כהנא זצ"ל ו'שודך' על ידו לרב נויבירט. אשר וסרטיל שהיה העורך של הספר שש"כ בכל שלושת מהדורתיו (הוא נפטר סמוך לצאת המהדורה השלישית לאור) דאג בעיקר לשני דברים: לעברית התקנית ולניסוח הברור, ולמפתח המפורט והיעיל. שני אלו הנגישו את הספר לרבבות אלפי ישראל, והשאר כבר היסטוריה. ג. וכמובן שאי אפשר להימנע מלהעיר על השינויים לחומרא בספר, שהתחילו במעט במהדורה השניה ופרצו ורבו במהדורה השלישית האחרונה - שבה גם יד בניו שליט"א של המחבר היתה ב'יישור קו' של כמה מפסקי הספר עם פסקי הגריש"א, שבדרך כלל היו מחמירים יותר מפסקי הגרשז"א.
נדמה לי שיותר מכל מחבר אחר בדורנו כולנו תלמידיו של הרב נויבירט זצ"ל, וזכויותיו תעמודנה לו בגן עדן. תנצב"ה.
ב
|
לצערי לא זכיתי להכיר אישית את הרב נויברט, אבל אספר על פגישה מקרית אחת.
נזדמנתי לפני כמה שנים לקיבוץ חפץ חיים באחד מימי הקיץ., וכידוע בחפץ חיים יש בית הארחה המאכלס רבים מהציבור החרדי. נכנסתי כמה דקות לפני תפילת ערבית וראיתי יהודי מבוגר יושב ולומד חברותא עם נער צעיר, כנראה נכדו. התישבתי בספסל לפניהם, ולפתע אני שומע מנגינה שמעולם לא שמעתי, והייתי מוקסם ומהופנט.
היהודי שמאחורי למד משנה ברורה חלק ג', וקרא כל מילה בנעימה ובמנגינה מתוקה מדבש. כל מילה במשנה ברורה היתה כאילו זה החבר הכי טוב שלו, שאי אפשר לתאר את גודל האהבה והשמחה שלו בכל מילה ומילה מהמשנה ברורה. מעודי לא שמעתי מישהו לומד בכזאת נעימות משנה ברורה.
לא יכולתי ללמוד וישבתי מהופנט למה שאזני שומעות, כעבור כמה דקות קמתי ושאלתי את אחד האנשים מי הוא זה ואז נתברר לי שזה הרב נויברט מחבר הספר שש"כ. אז הבנתי שרק מי שכל כך אוהב כל ס"ק במ"ב הלכות שבת יכול לכתוב ספר כל כך נפלא על הלכות שבת.
ג אפתח בסיפור, ולבסוף אצרף את תשובתו האחרונה בכתב של הרב נויברט למכון פוע"ה (ואליי אישית) מלפני כשנה בעניין כלה בלי רחם.
|
ד
בתקופה הראשונה לנישואינו, גרנו בבית וגן. באופן טבעי יש בתקופה הזו הרבה שאלות, והייתי מגיע אליו. מאד זכור לי היחס האישי המיוחד שלו, הסבלנות להסביר כל דבר בנחת, ובמיוחד הרוגע, שלא צריך לחשוש חששות יתרים.
שני סיפורים שזכורים לי במיוחד:
בשלב מסויים באנו אליו עם בעיה שהיתה לנו. הוא ישב איתנו והדריך אותנו בכל הסבלנות, ונתן את הטלפון שלו (שהיה חסוי) לצורך בירורים נוספים. בסופו של דבר הוא אמר "בעז"ה כשיהיו בעתיד גם בשורות טובות, בבקשה תבוא לספר לי". לאחר שנה נולדה בתנו הגדולה, והרגשתי מחוייבות לבוא ולספר לו, למרות שהרגשתי קצת מוזר, כיוון שהוא לא הכיר אותי באופן אישי, ומן הסתם כבר לא זוכר את הסיפור שהיה לפני שנה. הוא אכן לא זכר, אבל כל כך שמח והודה על כך, ואמר: "כל הזמן באים אלי אנשים עם הצרות שלהם, סוף סוף אני זוכה שבאים גם לבשר בשורות טובות".
פעם אחת באתי אליו, ויחד איתי עלה במדרגות אדם שבא לבקש צדקה או גמ"ח (הרב נויבירט היה עוסק בכך הרבה). אותו אדם דפק בדלת, וכשהרב פתח הוא הציג בפניו אישור שהיה בידו. הרב פרש את ידיו לצדדים, בתנועה של "אין לי". האיש שאל "מתי יהיה", והרב ענה בהבעת פנים ובתנועת יד של "לא יודע". "בעוד שבוע יהיה?" והרב ענה בתנועת יד של "אולי". כל הסיטואציה נראתה לי מוזרה. אחרי שהאיש יצא, הרב אמר לי: הוא לא אמר כלום, אפילו לא שלום, רק הציג ישר את המכתב. אז גם אני לא דיברתי איתו אלא בידים...
ה
בצעירותי עשיתי אצלו שמוש ת"ח שלוש שנים בדיני מראות ומאז הייתי נוסע איליו ומתקשר איליו פעמים רבות.
אפשר לספר עשרות סיפורים.
היינו חבורה של כמה בחורים שעשתה אצלו שמוש, כולנו צעירים עם כיפות סרוגות. בזמן הפגישה היו מגיעים איליו עם שאלות רבות בכל התחומים.
פעמים רבות בהלכות מראות היה שולח את השואל אלינו ואומר לו תראה להם אני סומך עליהם. היה מרתק לראות אנשים חרדים מאוד מכל הגוונים כמה קשה היה להם להראות לנו והוא לא היה מוותר ודוחק בהם להראות לנו ואנו נפסוק.
לאחר מכן גם הוא היה מתבונן. זה נתן לנו המון כוח ואחריות אולם בעיקר הרגשה טובה כיצד פוסק כמוהו מתייחס אילינו ללא שום התייחסות לכך שהכיפה סרוגה והשקפתנו שונה בהרבה מובנים. הדבר הזה נמשך לאורך שנים.
יום אחד התקשר וסיפר לי שמאחד היישובים בסביבה פנו איליו שיבוא לייעץ בנושא עירובין. הוא אמר להם שהוא שולח רב שהוא סומך עליו ובקש שאני אסע לשם. לאחר מכן כמובן התייעצתי אתו. אבל שוב הייתי מופתע מהיחס שלו אלינו.
הייתי אז רב צעיר וזה הקנה המון בטחון.
ו
לפני כמה שנים עשיתי "שימוש" אצל הרב יהושע נויבירט שליט"א, מחבר ´שמירת שבת בהלכתה´. (מי שרוצה לקבל סמיכה כרב ברמה מסויימת, צריך לשמש ת"ח ולראות כיצד הוא פוסק בפועל לאנשים). במשך 3.5 שנים בכל יום שישי, הגעתי לביתו בירושלים וראיתי כיצד הוא פוסק בשאלות שונות לציבור, טומאה וטהרה וכו´.
הרב נויבירט הקים גמ"ח שנקרא "זכרון יוסף" על שם בנו שנפטר מיתת עריסה כשהיה תינוק. בתקופת החגים הבית היה הומה אדם, אנשים באו לקבל צדקה והרב היה מחלק. במקום לראות כיצד הרב פוסק, אני ועוד 2 רבנים עזרנו לו לחלק את הכספים.
הרב נויבירט הוא טיפוס ´יקה´, ויש לו שיטה מסודרת ומדוקדקת לחלק צדקה - רק מי שמגיע עם המלצות מסודרות מעשרה רבנים שהרב מכיר אותם וסומך עליהם - מקבל את הסכום, ע"פ דירוג מיוחד. הכל מסודר ומדודק. אנחנו היינו כמו הטלרים בבנק, היינו בודקים ומעבירים לרב בצד פתק - למשל דרגה 3, הרב היה מכניס את היד לכיס מסויים, מוציא סכום כסף ונותן לעני. דרגה אחרת - כיס אחר. הכל מאורגן.
(הערת ביניים - בפורים מניחים בביתו של הרב ארגז ענק, שמתמלא עד גדותיו בשטרות כסף שהציבור נותן, הרב עצמו יוצא ומחלק מתנות לאביונים בו ביום, וכשהוא חוזר הוא צריך לצאת עם עוד ארגז שהתמלא זה עתה...)
יום אחד הגיעה אשה קשת יום ועניה לחלוקת הצדקה. היא הושיטה לי מכתב המלצה שנראה קרוע ומטושטש, מהשנה שעברה, עם כתב לא ברור, רבנים לא מוכרים. לא ידעתי מה לעשות, ופניתי לרב שיחליט לבד. הרב בדק את הנייר, ואמר לאשה- מצטער, אני לא יכול לתת לך כסף.
התחילה האשה להתחנן - באתי לרב שיעזור לי, והרב דוחה אותי ?
ענה הרב - אני נאמן ע"י האנשים שנותנים לי כסף - שיש לי תנאים מיוחדים וקריטריונים מוקפדים. אני פשוט לא יכול, מאוד מצטער.
האשה התחילה לכעוס מאוד, והתחילה לדבר דברים קשים.
הרב נכנס לחדרו, יצא עם שטר 100 ש"ח, נתן לאשה ואמר - זה מהכסף שלי, זה מה שאני יכול לתת.
אמרה האשה - לא ! אני רוצה שטרות ירוקים כמו כולם, ובסכום של כולם !
אמר הרב - אני מאוד מצטער, אני לא יכול. נותני הכסף סומכים עלי, הם נתנו לי ע"מ שאני אקפיד על הכללים שאני ידוע בהם. מצטער.
האשה התחילה לקלל את הרב , לצעוק ולקלל. אני וחברי רצינו להשתיק אותה ולסל מהבית, זה לא נעים ולא מכובד, בלשון המעטה.
הרב מיד אמר לנו - לא! אל תעשו דבר. נעמד הרב ליד החלון, מסתכל לרצפה, בתנוחה מיוחדת, שומע ושותק. והאשה מקללת ומקללת, ולא התקררה דעתה עד שהטיחה - הלוואי שימותו כל בניך עוד בחייך ! (הגמ"ח שהיא באה אליו קרוי ע"ש בנו הנפטר של הרב).
אשת הרב שמעה את הצעקות, נכנסה לחדר ואמרה לאשה בואי בבקשה, יש לי משהו לומר לך, וכך היא הצליחה להוציא אותה מהחדר והדלת נסגרה אחריה.
אמר לנו הרב נויבירט:
עד היום לא ידעתם מה זה ´שימוש´. רק היום למדתם. אתם חושבים שכשתהיו רבנים תהנו מהכבוד שיחלקו לכם ? לא ולא. להיות רב או איש ציבור זה אומר לסבול מהבזיונות ומהחשדות, ולספוג הכל. רק עכשיו אתם יודעים שזה מה שאתם הולכים לקראתו, ורק אם אתם אומרים - אף על פי כן ולמרות הכל אנו רוצים להיות רבנים ואנשי ציבור - רק אז זה נקרא קבלת עול הציבור באמת.
ז
לפני כארבעים ושמונה שנה הוציא הגרי"י נויבירט זצ"ל לאור את ספר ההלכה הנפוץ היום כמעט בכל בית יהודי – שמירת שבת כהלכתה. הגרשז"א עמד לימינו של המחבר, עודדו בעבודתו, ואף "עבר על חלק ניכר של חיבור זה והעיר את הערותיו" (מתוך הקדמת המחבר למהדורה הראשונה).
בפרק א' של המהדורה הראשונה, סי' כב, כתב השש"כ: "מותר להוציא מים חמים מדוד שמש גם אם המים נתחממו בו בשבת, ואפילו אם נכנסים במקומם מים קרים לדוד ומתחממים על ידי החמים" כלומר, יש כאן היתר לחמם מים קרים הנכנסים לדוד השמש במים חמים שנתחממו בו קודם על ידי השמש, כלומר יש כאן לכאורה היתר מיוחד לבישול בתולדת חמה במסגרת השימוש בדוד שמש! המקור להיתר הבישול בתולדת חמה (במסגרת השימוש בדוד שמש) מבואר בהערה סז, "שמעתי מפי גדול אחד, וסברתו עמו, כי מה טעם אסרו תולדות החמה, סי' שיח סע' ג, גזירה אטו תולדות האור, זה שייך בשאר דברים כמו סודר או חמי טבריה, ושם יכולים העולם לחשוב שנתחממו באור, ולכן אתי לאחלופי, ומשו"ה גזרו. אבל הכא שדוד השמש מיוחד אך ורק למים שמתחממים בשמש או מתולדותיה, אין הגזירה של אתי לאחלופי."
בין הדפסת המהדורה הראשונה של השש"כ לבין הדפסת מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת (תשל"ט), חלפו יותר ממחצית שנות דור. היתר דוד השמש לא עורר גלי הסכמה נרחבים אצל כל הפוסקים, והדים לכך ניתן למצוא במקומות שונים, ביניהם בהבדל בין דינו של דוד השמש כפי שמופיע במהדורה הראשונה, לבין דינו של דוד השמש כפי שמופיע במהדורה המתוקנת בשנת תשל"ט. שם בפרק א, סע' מה נכתב: "טוב להמנע מלהוציא בשבת מים חמים מדוד השמש, אם נכנסים במקומם לדוד מים קרים והם מתחממים על ידי החמים." האם יש כאן חזרה מהיתר השימוש בדוד שמש בשבת שבמהדורה הראשונה? האם יש כאן קבלת דעת העוררין על ההיתר? מיהו אותו "גדול אחד", המקור להיתר במהדורה הראשונה?
כבר עיון ראשוני בלשון השש"כ נותן כיוון מחשבה. העדר לשון איסור, ובחירת לשון "טוב להימנע" יש לה כמובן משמעות הלכתית. אולם עיון בהערה קכז, המציינת את המקור לדין "טוב להמנע" מוסיף יתר הבנה. בהערה קכז כותב השש"כ: "שמעתי מהגרש"ז אויערבאך (שליט"א), ונימוקו עימו, דמכיון שיש מקומות שהמתקן מופעל בכוח החשמל, בימים המעוננים, חיישינן שמא יבוא להוציא מים מדוד השמש גם בזמן שהוא מופעל בחשמל. אע"ג שבשעת הדחק יש להקל מכמה טעמים, מ"מ לכתחילה טוב להמנע מזה, עכ"ל."
מתוך הדברים ברור שאין הבדל בעיקר הדין בין שתי המהדורות. בשתיהן סובר המחבר בשם הגרש"ז שאין איסור שימוש בדוד שמש בשבת, ועל אף החשש שמא יחליפו וישתמשו בדוד גם בשעה שהוא מופעל בחשמל, הן אין בידינו לגזור גזירות חדשות. אפילו גזירת מרא דאתרא למקומו וזמנו אין במהדורה השניה, שכן הוא מקל למעשה בשעת הדחק, ונוקט אך ורק לשון של "לכתחילה טוב להימנע מזה".
יש להעיר: אם "יש מקומות שדוד השמש מופעל לפעמים בכוח החשמל", הרי שלכאורה בטל טעם ההיתר הנובע מכך "שדוד השמש מיוחד אך ורק למים שמתחממים בשמש או מתולדותיה, [ולכן] אין הגזירה של אתי לאחלופי". מסתבר, איפוא, שלהיתר כמה טעמים, עליהם רמז הגרשז"א בהערה קכ"ז שם.
אמנם כדאי לדעת כי המהדורה השניה (תשל"ט) נדפסה בכמה הדפסות, כאשר יש שינויים מהותיים ביניהם, מבלי שהדבר צויין ע"י המו"ל. בהדפסה מאוחרת יותר של המהדורה השניה נכתב בהערה קכז: "...דמכיוון שיש מקומות שהמתקן מופעל בכח החשמל בימים המעוננים, חיישינן שמא יבוא להוציא מים מדוד השמש גם בזמן שהוא מופעל בחשמל, ואפשר דגם זה בכלל הגזירה דאתי לאחלופי תולדת השמש בתולדת האש. עכ"ל".
במהדורה שלישית של השש"כ (תש"ע) בפרק א' סעיף נא יש כבר שינויים משמעותיים נוספים, הן בסעיף עצמו והן בהערה קמה. בסוף סעיף נא מובא פסק חדש שלא היה לנגד עיני הגרשז"א, בו לראשונה נכתבה המילה איסור על שימוש בדוד שמש בשבת "בימות החורף כאשר הימים מעוננים" גם אם המים התחממו בשמש ולא בחשמל. מאידך, בהערה קמה מובא לראשונה (בסוגריים) אחד מטעמי הגרשז"א להקל בשעת הדחק, כי החימום של המים הקרים הנכנסים על ידי המים החמים שבדוד השמש "אין זה גרם בישול בתולדות חמה אלא גרם בישול בחמה עצמה".
על כך שואל הגריי"נ זצ"ל על דברי הגרשז"א זצ"ל: "ומ"מ בזמן שאין שמש, יל"ע למה לא נקרא לזה תולדת חמה". ונראה שגם משום כך הוסיף הגריי"נ את האיסור החדש בסוף הסעיף, כמצוטט לעיל.
לחכמים מומלץ לעיין במש"כ הג"ר שריה דבליצקי, במאמרו 'השמטות מהדירים', קובץ 'תגים' (א), הוצאת המרכז לספריות תורניות, בני ברק תשכ"ט, עמ' 76-77.
|
ח
בזמן שלמדתי למבחן בהלכות שבת בישיבת הר המור בתקופה שהיתה בית וגן סמוך מאד לביתו, היינו משתדלים אני וחברותתי, לעלות לביתו מדי כשבועיים, כשאמתחתינו שאלות משאלות שונות, חלקן על דברים שכתב בשש"כ, כפי שהוזכר הרב היה יקה אמיתי, ודקדק מאד בזמני קבלת הקהל, ובכל זאת בפעם הראשונה שבאנו, דן איתנו בצורה ארוכה ועינינית ונפרד מאיתנו בבקשה שנבוא עוד לדבר איתו, שחשוב לו לשמוע הערות על ספרו.
אחת הפעמים ב'צעירותנו' חלקנו על דבריו בענין הגדרת מלאכת לש, כששני הדברים לחים, מבלי להכנס לעוי הקורה, הרב פתח משנה ברורה ועבר איתנו על כעשר מקומות בהם ניתן להוכיח את שיטתו, ובכל מקום שניסינו לפרש אחרת, דייק ובאר, ניכר היה שהדברים ברורים לו כשמש, ובכל זאת ע"מ לחדד אותנו האריך ללמדינו כיצד לומדים.
אחד מן החבורה, דן איתו בעניני שימוש ב'סקוטש' בשבת, (את מה שחידש במקרה זה אברר שנית ואכתוב בלנ"ד בפעם אחרת) הרב קרא לאשתו וביקש קערת מיים וכמה סוגי סקוטשים וליפה והכניס למים והרים ובדק, ואף שאל את אשתו במה היא משתמשת בשבת.
|
ט
א. כשיצא השש"כ במהדורה ראשונה, ואני עיין תלמיד בישיבת קול תורה, נגשתי אליו עם הספר שיצא לאור והצבעתי על פרק יט הערה פט שבה כתב שלאמבולנס מותר לחזור למקומו כיון שבעיר גדולה נמצאים כמה וכמה חשי"ס שיש להעבירם וכו' הוה כאילו הם לפנינו - מפי הגרש"ז אויערבך - והוסיף שם: "ואה"נ דיש לעיין בהא דנו"ב וח"ס בזה"ז שמעבירים ידיעות רפואיות ממקום אחד למשנה ובודאי נמצאים עוד חולים כעין זה האם ישתנה הדין ואכמ"ל". כיון שהימים היו ימי הפגנות נגד ניתוחי מתים, נגשתי אליו עם הספר בידי, ושאלתי "הרב כך כותב. והרי הנוב"י וחת"ס עוסקים בניתוחי מתים, האמנם לדעת הרב הדין בזמננו הגדר ישתנה?" הרב נובירט העביר ידו על פיו הסגור ופטרני בלא דבר. והמבין יבין.
ב. באותם שנים הוא בחן אותנו בישיבה קטנה בקול תורה בבקיאות בתנ"ך, ובהלכה, בהלכות שבת בספר חיי אדם.
באחד הימים אחז בצווארי כצבת, ודרש שאבטיח לא שכהורי נכנסים לחדר שאעמוד כפי הדין. אני סרבתי והוא הידק את אחיזתו ודרש שוב. הדבר חזר על עצמו כשהוא מהדק את אחיזתו מידי פעם, עד שהבטתחתי שאקום, אבל לאחר מכן בקשתי מהורי שימחלו לי על כך.
ג. באחת השנים נסעתי בחול המועד פסח לקנות מתנה לאפיקומן בבית וגן.קודם יציאתי בדקתי בשש"כ ח"ב ולהפתעתי לא מצאתי התייחסות לקנית מתנה בחול המועד - דבר שלא התקבל על דעתי שהוא לא נשאל על כך בעבר. בירידה מהר הרצל ראיתיו ממתין בתחנת האוטובוס. עצרתי לידו ושאלתי לאן הוא צריך. כמובן שעניתי שגם אני צריך לאותו מקום. כשנכנס שאל מה עשיתי בבית וגן ועניתי שהלכתי לקנות מתנה. שאלתי אותו האם מותר בחול המועד לקנות בחנות אפיקומן בגלל איסור סחורה בחול המועד. הוא ענה שודאי אם הבטחתי מותר לי לקנות מתנה לאפיקומן בחול המועד.
שאלתי אותו, על פי מה שידוע לי: והרי הגרש"ז אוירבך מחמיר בכך ומתריע על כך לא פעם?, הרב נויבירט ענה שאינו יודע מכך. לדעתי הפשט הוא, שכיון שהספר בהסכמת הגרש"ז, הרב נויברט לא היה יכול לכתוב היתר. אבל כשאני, בחוסר טקט ונימוס, שאלתי אותו על פסק הגרש"ז, שודאי היה ידוע לו, לאחר שהוא עצמו התיר - הוכרח לענות שאינו יודע במקום לחלוק עליו.
י
דברים שכתבתי לבוגרי הישיבה:
לבחורי הישיבה ולבוגריה,
אני מעריך, כי בעוד כמה מאות שנים, בשעה שמלמדי השתלשלות ההלכה יבחנו את התקופות השונות, הם ילמדו כי נוספה תקופה נוספת. לאחר תקופת הגאונים, הראשונים והאחרונים, אותה חתמו המשנה ברורה וה"בן איש חי", נוצרה לה סוגה ספרותית תורנית חדשה – תקופת המלקטים. עיקר הספרות ההלכתית של ימינו בנוי מספרים העוסקים בנושאים ממוקדים, בשפה נגישה לציבור הרחב, עם מפתחות, מחולקת לנושאים בצורה הגיונית, עוסקת במציאות ימינו, ומהווה למעשה אנציקלופדיה של כל האוצר הקיים בנושאים מסוימים. ספרות זו מביאה ביסודו של דבר להתעלות ידיעת ההלכה ושמירתה, ולתיקונו של עולם התורה על תלמוד התורה שבו ועל המעשה.
מי שפתח את הדלת לספרות זו היא הרב יהושע נויווירט זכר צדיק לברכה, שהלך לעולמו אתמול. איני יודע אם מבחינה היסטורית הוא היה הראשון, אך הוא יהיה זה שיצויין כפותח את תקופת הליקוטים. ספרו "שמירת שבת כהלכתה" על גרסאותיו השונות היווה מופת ודוגמה לכל הבאים אחרים. זהו הספר שהביא למהפכה של ממש בידיעת הלכות שבת ובשמירתה. אדם שהתלבט האם דבר מסוים חובה, מותר או אסור בשבת יכול היה למצוא את מבוקשו במהירות ובבהירות, בשלמות ובסמכות, בספר שמירת שבת כהלכה. כתוצאה מכך, כאמור, הפכה השבת לקדושה יותר ולקיימת יותר בעולמו של האדם, והאווירה הציבורית בכללותה נעשתה נאמנה הרבה יותר להלכה.
את כל אלה כתב רב גאון, עניו וצנוע, הקשור במורשתו העמוקה לרבי שלמה זלמן אויערבך זכר צדיק לברכה. אני זוכר את מפגשי איתו כשבאנו, בחורים צעירים מישיבת נתיב מאיר, לדון עימו בשאלת ענידת סמל בני עקיבא והצמדתו לדש החולצה בעזרת סיכת ביטחון בשבת. מה שהרשים אותי מאוד הייתה הרצינות שבה התייחס אלינו, הפך אותנו לשותפים ב"התלבטות" שלו, ולמעשה יש גם שינוי בין המהדורה הראשונה של הספר למהדורה השניה, שאפשר שהתרחש בעקבות מפגשנו עימו. הוא היה הרב הראשון ששאלתי שאלה בהלכה, ובהתייחסותו זו הוא גם פילס לי את הדרך לשאול אין ספור רבנים וללמוד מהם את דרכם ואת משנתם.
בעקבות הספר שמירת שבת כהלכתה לא רק שמירת השבת התעצמה, אלא ההלכה בכללותה. ספרים כמו "הגעלת כלים" ו"טבילת כלים" ועוד ספרים של הרב צבי כהן; ספרים העוסקים בנושאי אבלות ובנושאי החגים כמו גם בדיני ריבית, ועוד ועוד – כולם התברכו מאותה דרך מיוחדת של ספרות הלכה חדשה, שהיא תלמוד המביא לידי מעשה. לא רבים זוכים לחולל מהפכה בסדר גודל כפי שהוא חולל.
חלק בלתי נפרד ממורשתו ההלכתית היא גם הזהירות מפני הצללים של סוג הספרות הזה. אחד היסודות העיקריים שאנו מלמדים בישיבה היא שאין הופעה רוחנית עליונה ללא סכנה של הצד האחר שבה. יצר של עבודה זרה יצא מבית קודשי הקודשים, ואין מלמד טוב יותר של תופעת הצל המתלווה להופעה העליונה של קודש הקודשים. ספרות הליקוט, כשהיא נעשית לא על ידי תלמידי חכמים גדולים כמוהו, עלולה להביא את ההלכה למקומות לא טובים. בעיקר להחמרות אין ספור בנוסח "יש לחשוש" או "יש אומרים". די שמאה פוסקים לא יכתבו דבר על נושא מסוים, ואילו פוסק אחד יכתוב ש"יש לחשוש" והדבר עלול כבר להתנסח בספר ההלכה בשורות העליונות שלו, ומכאן ואילך להחמיר עוד ועוד, ולהרחיק את האדם מישראל מיכולת לשמור את ההלכה בשמחה וללא נקיפות מצפון תמידיות. ב"שמירת שבת כהלכתה" יש פער בין הכתוב מעל הקו, שהוא בדרך כלל לחומרא, ובין מה שמתברר מתחת לקו, בהערות, המלמדות על עמדות אחרות, ועל אפשרות לנהוג אחרת. בחלק מהספרים אחרים אנו נמצאים כבר במקומות רחוקים בהרבה. צוואתו של פוסק גדול היא שלא להקל במקום שאסור להקל ושלא להחמיר במקום בו אין חובה להחמיר.
לימדו תורה. בבהירות כפי שהוא למד. בעוצמה כפי שהוא מימש. בנגישות לכל כפי שהוא עצמו יצר. נהווה כולנו מצבה לזכרו, הן בהקפדה היותר גדולה על הלכות שבת, והן בשימוש הנכון בספרי הליקוטים למיניהם, על ידי זהירות מהחמרת יותר, ומיצוי כל הטוב והאור שיש בהם, שאותם פתח בפנינו הרב יהושע נויווירט, זכר צדיק וקדוש לברכה. חבל על דאבדין.
|
יא
עיני עיני יורדה מים ... ברוך דיין האמת. ה' נתן, וה' לקח. כל בית ישראל היו תלמידיו. נתייתמנו כולנו.
אכן ייסד הרב נויבירט סוג ספרות חדש (על אף קודמיו המעטים שציין הרב קטן), מסודר באופן שיטתי וברור, מתייחס למציאות בת ימינו, עם הרחבות בהערות השוליים כשהכל שקוף - כלשון ימינו - וההחלטה מה לכתוב בגוף הספר ומה לדחות להערות השוליים כה שקולה וחכמה. הלשון המדוייקת כה ברורה. הרב הלפרין תיאר דוגמה אחת בפרוטרוט. איני מכיר את כל הנסיונות שנעשו אחריו לכתוב ספרי ליקוטי הלכה באותו סגנון. חלק מהם הולידו ספרים טובים, ואף טובים מאד. אך אני מודה, עד היום איני מכיר ספר המגיע לקרסוליים של שש"כ.
מיד עם צאת הספר לאור, ואני רב צעיר ומחנך בגולת שיקגו, התחלתי מיד לתרגם אותו לאנגלית, פרק אחרי פרק, עבור תלמידיי הצעירים בבית ספר יהודי שאחרי הצהריים, באחד מבתי הכנסת שבפרברי העיר. הם למדו, הבינו, הפנימו, העריכו - ושמרו.
אחרי שנים, בישראל, הגעתי לביתו עם שאלה ... איני בטוח שאני זוכר אותה (יש מספר אפשריויות), לצערי, אך אני זוכר את הפשטות, השקט, היושר, בשעה שהיה רכון על שלחן ערוך.
ברוך דיין האמת.
יב
תודה לרבנים על הדברים,
טבעם של רבים מגדולינו שנתכנו בשמם של ספרם - הפני יהושע והחפץ חיים, הבעל שם טוב והמאור ושמש, רבנו הב"ח וחתנו הט"ז ועוד ועוד.
אולם, יש רגעים בהם נזכרים שוב באיש ובאישיות שמאחורי הספר והמילים. אזי, גם מי שפגש רק את השש"כ מתוודע למחברו זצ"ל.
אולי יש בדברים קטיעה של הרצף אבל מצווה עלינו לברר מקחו של צדיק.
הרב עזריאל כתב שלהתיר פתיחת שקית חלב בשבת הוא בניגוד גמור לכתוב בשש"כ. אבל ראוי להאיר שבספר [פ"ט סעי' ג] הביא "יש מקלים" בזה וכן בהערה שם [אות י, יא, יב] כתב בשם רבו שאם דרך לזרוק השקית אין בעיה לפותחה. כך מובא בסיכומיי ואין את הספר לפניי.
יג
כיהודה ועוד לקרא
אספר כי שנים רבות היה הרב יהושע נויבירט זצ"ל נותן שיעור בשבת הגדול בהלכות פסח,
הוא היה חורז את כל ההלכות הנוגעות להכנות ולכשרות, בשפה נעימה וברורה.
בסוף השיעור היה מוסיף משהו גם בענייני מוסר, זכורני כילד, שהוא דיבר אז על השכונה בה גר
שכונת בית וגן.
הוא אמר: בשכונה שלנו יש הרבה ישיבות, הרבה תלמידי חכמים, הרבה בתי כנסת, קולות של תורה
נשמעים בשכונה ב"ה.
אבל ברחוב התחתון שבשכונה, רחוב עוזיאל הוא רחוב שבו גרים תושבים חילוניים, (אז.. היום כבר לא)
האם שם מרגישים בתורה שברחובות מעל? האם התורה שלנו משפיעה שם? איך יכול להיות שרחוב מעל
כולו תורה, ומתחת לא מרגישים?
יד
הוא תמיד דיבר בשקט, זה היה שקט רוגש.
שמעתי פעם מהרב הנדלר, שפעם היתה לו (לרב הנדלר) תאונה עם הרכב שלא הוא היה אשם בה. כשהגיע השמאי של הביטוח לבדוק את הרכב, הוא אמר לרב הנדלר שמלבד הנזק של התאונה הוא יוסיף לו גם כמה שריטות ודברים אחרים שכבר היו קודם לכן ברכב. הרב הנדלר כמובן שלא הסכים, והשמאי אמר לו שזו הטקטיקה מכיון שממילא לא יתנו לו מאה אחוז של השמאות אלא יורידו לו ואם הוא יתן סכום גבוה יותר, הוא יהיה קרוב למאה אחוז. מלבד זאת הוא אמר שככה עובד היום השוק וכולם עושים כך. הרב הנדלר הלך לשאול את הרב נויבירט. הרב שמע והנהן בראשו ואמר "השמאי צודק", ואז הרים את ידיו וקרא "אבל מה אעשה שהתורה אמרה מדבר שקר תרחק".
טו
זכיתי להיות אצלו לפני כשנתיים עם קבוצה של אברכים ושאלנו כמה שאלות, הוא הקדיש לנו זמן רב במאור פנים..
שאלתי אותו אם מותר להשתמש במים מדוד שמש בשבת (בעקבות שינויי הגרסאות וכפי שהוזכר לעיל) וענה שמותר.
עוד שאלתי אותו עוד על בדיקות שאחרי תשמיש וענה שנוהגים בזה כש"ך שכל הדין של בדיקות הוא לחו"מ, ולכן אין צורך בבדיקות.
הוא כ"כ שמח שבאנו לשאול, למרות שהיה לו קשה מאוד להגיע לסלון ועד שהגיע לקח זמן. הוא ביקש שנבוא פעמים נוספות.
טז
עמדתי בקשר עם הרב נויבירט כאשר כתבתי את הספר 'מועדי הארץ' על הלכות חוה"מ בחקלאות. הבאתי בפניו שאלה שנשאלה על ידי מגדל פרחים בשבות רחל, אם מותר לקטוף פרחים לשיווק בחול המועד במקרה שאינו דבר האבד. אם זה מותר מדין 'צורכי הגוף', מותר לעשות זאת גם על ידי פועלים שכירים. ואם זה מותר רק מדין 'שאר צורכי המועד', ישנן מגבלות רבות.
הנטייה שלי היתה להחמיר. אולם הרב נויבירט עמד בתוקף על דעתו שפרחים לחג זה 'צורך הגוף'. התכתבנו על כך בכמה סבבים, כאשר אני שולח אליו מכתבים בדואר והוא משיב בכתב ידו בפקס'. במהלך הדיון הוא התייעץ עם ת"ח נוסף, מן העדה החרדית, שאף הביא מקור מן המדרש על החשיבות של הפרחים לאדם.
כמובן, זה מה שכתבנו בספר להלכה.
יז
נהגתי לבוא אליו עם כל אחד מילדיי הגדולים כשהגיע לבר/בת מצוה, כדי שיכירו מקרוב את מחבר ה"שמירת שבת כהלכתה". בכל פעם הוא קיבל אותנו בחביבות רבה וישב אתנו כחצי שעה. באחת הפעמים שאלה בתי אם מותר לפתוח שקית חלב בשבת, והוא ענה שפשוט שמותר, מפני שאף אחד לא משתמש בשקית לאחר מכן [בניגוד מוחלט למה שנכתב למעלה בשש"כ].
לפני צאתנו, הוא היה מברך את בר/בת המצוה. את הבן הוא בירך בהנחה של שתי ידיים על ראשו, ואת הבנות בהנחת הידיים באוויר מעל לראש [בניגוד למו"ר הגר"א שפירא שהיה מניח את ידיו על ראשן]. תמיד הוא גם ביקש שנזמין אותו גם לחתונה...
פעם אחת הוא שאל אותי שאלה: מה דינו של מי שמוצא בשבת דף של דברי תורה בפח האשפה? האם מותר לו להוציא אותו או שיש בכך משום 'בורר'? עניתי לו שהוא יכול לקחת את הדף ולעיין בו מעט. הוא ענה: ואם הוא לא רוצה לעיין בו? מותר או אסור?
עד היום אני לא יודע את התשובה...
|
יח - = יב לעיל
תודה לרבנים על הדברים,
טבעם של רבים מגדולינו שנתכנו בשמם של ספרם - הפני יהושע והחפץ חיים, הבעל שם טוב והמאור ושמש, רבנו הב"ח וחתנו הט"ז ועוד ועוד.
אולם, יש רגעים בהם נזכרים שוב באיש ובאישיות שמאחורי הספר והמילים. אזי, גם מי שפגש רק את השש"כ מתוודע למחברו זצ"ל.
אולי יש בדברים קטיעה של הרצף אבל מצווה עלינו לברר מקחו של צדיק.
הרב עזריאל כתב שלהתיר פתיחת שקית חלב בשבת הוא בניגוד גמור לכתוב בשש"כ. אבל ראוי להאיר שבספר [פ"ט סעי' ג] הביא "יש מקלים" בזה וכן בהערה שם [אות י, יא, יב] כתב בשם רבו שאם דרך לזרוק השקית אין בעיה לפותחה. כך מובא בסיכומיי ואין את הספר לפניי.
טז
יישר כח לכל הכותבים על הדברים המרגשים.
אוסיף דבר קטן: כשעשיתי 'שימוש' אצל הרב, נהג להגיד על מראות אסורות "מפחד להתיר". בפעם הראשונה ששמעתי את זה, שאלתי בעדינות האם זה אומר שבשעת הדחק וכו' ניתן להקל (שהרי לא אמר אסור במפורש)?! הרב הרים את ראשו חייך ואמר: "מאיסורים צריך לפחד".
זכות רבינו הגדול (שאף זכיתי שהיה הסנדק שלי) תעמוד לנו של תצא תקלה תחת ידינו.
יז
חשוב לציין שהרב נויברט זצ"ל כתב את ספרו שמירת שבת כהלכתה על רקע הצלתו והצלת משפחתו במצפורני הנאצים, ועליתו לספינה בשבת קודש כדי להגיע לארץ ישראל. הדברים פורסמו גם בהקדמה למהדורה השלישית. כמו כן, יצא לי להשתתף בשיעור שהרב נתן בשבת בבית הכנסת הגר"א בשכונת בית וגן לפני תפילת מנחה, שיעור שישבו בו פחות ממניין אנשים ולמדו שולחן ערוך על הסדר עם מגן אברהם. מה שהרשים אותי זה לא היה רק הלימוד השיטתי והאנשים הפשוטים שהשתתפו בו, אלא ההקפדה על הסדר, ואפילו בין השואלים. אני זוכר שאחד המשתתפים התפרץ ושאל את הרב שאלה, והרב אמר לו סליחה יש משהו שרצה לשאול לפניך.
יח בס"ד
לפני כמה שנים פניתי לרב עם כמה שאלות בערב פסח מצ"ב בהמשך. בהתחלה ענה לי בנו של הרב. לאחר מכן, הרב לקח את הטלפון בסבלנות הקשיב לבחור צעיר וענה באופן מסודר ובענווה. לצערי השיחה לא מתועדת ומכתב התשובה המלא ג"כ איננו - הסבלות המאור שהרגשתי דרך הטלפון היה מדהים.
חבל על דאבדין
שלמ
מצ"ב המכתב לאחר השיחה הנ"ל:
בס"ד
י"ב ניסן, תשס"ה
לכבוד
הרב נויברט שליט"א
אחדשכת"ר ובהמשך לשיחתינו
גם לאחר שאקבל תשובה מהרב אינני יודע אם אפרסם את התשובה באתר. ובודאי שאם הרב יורה לא לכתוב זאת, או כן לכתוב זאת, או רק לומר בע"פ אעשה כדברי כת"ר.
הרב בשמירת שבת כהלכתה (ח"ב פרק נ"ו סע' יב, ס"ק נ), מדייק מדברי הרמ"א בסי' קסח, שכשהרמ"א (בסי' תעא) אוסר קמח מצה עם מי פירות ויין – מדובר רק עם זה מעט מי פירות, אם זה הרבה מי פירות מותר לכתחילה. ומסכם כת"ר את הערה זו 'וקצ"ע למה האחרונים אין מביאים עצה זו ויוצא יד"ח לכל הדעות'.
בשנה זו, אדם שלא רוצה לאכול חמץ בסעודותיו (גם בסעודת ליל שבת וגם לא בסעודה שניה ושלישית)
א. האם פיתרון הרב לאפות קמח מצה במי פירות ושמן (ללא מים) הוא הטוב ביותר לכל הסעודות ואפשר להורות כן?
ב. האם עדיף לטגן מצה שלימה\פתיתי מצות ואותה\ם לאכול (איבדה את היותה מצה ונשאר תואר לחם לברך המוציא? (כ"כ בספר מקראי קודש על ליל הסדר עמ' יב)
ג. האם ראוי לקחת מצה עשירה של הספרדים (פפשודו?) ועליה לקבוע סעודה?
ד. אולי יש פיתרון אחר.
ה. האם יש שוני בין האשכנזים לספרדים בסדרי העדיפויות.
בברכת פסח שמח וכשר, ויהי"ר שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים כבר בש"ז אכיהי"ר.
חברים מקשיבים
********
תשובת הרב בע"פ ובכתב דרך בנו הרב אהרון שליט"א היתה:
זו הדרך הטובה ביותר ללא שום חשש וללא כל פיקפוק. והרב אף התיר לי לפרסם זאת.
לצערי על שאר השאלות אינני זוכר מה ענה הרב - והכתוב אבד.
|
יט יואל קטן: מצאתי מה שכתבתי על שש"כ מהד' תליתאה ב'המעין' טבת תשע"א (נא, ב) עמ' 112-114:
שמירת שבת כהלכתה. מהדורה מחודשת בתוספת פרקי מבוא להלכות שבת. כולל דיני שמירת שבת ויום טוב בשים לב לבעיות שהתעוררו בזמננו (לאלה הנוהגים לפסוק כשיטת הרמ"א). חלק ראשון. מאת יהושע ישעיה נויבירט. מהדורה שלישית מתוקנת ומורחבת. ירושלים, פלדהיים, תש"ע. 90+תתלו עמ'. (02-6513947)
אין כמעט בית בישראל שאין בו לפחות עותק אחד של הספר 'שמירת שבת כהלכתה' באחת ממהדורותיו – מאז המהדורה הראשונה שנדפסה בשנת תשכ"ה והפכה את הספר ל'בסט סלר' הראשון בציבור הדתי והחרדי (כל חתן בר מצוה באותן שנים היה סופר כמה עותקי 'שמירת שבת כהלכתה' קיבל כמתנת בר מצוה...), ועד המהדורה השניה המורחבת שיצאה לאור בשנת תשל"ט, שנוסף לה אח"כ כרך שני (הלכות קידוש והבדלה וכד' וכן הלכות חול המועד), ואף כרך שלישי (מאות הערות על הספר מאת הגאון רש"ז אוירבך זצ"ל רבו של המחבר שרוחו סוככת על כל הספר, 'מבוא להלכות שבת' ועוד). עתה לאחר הכנות של שנים רבות יוצא לאור הספר במהדורה חדשה מורחבת ומתוקנת, בה הוכנסו כל הערות הגרש"ז מהכרך השלישי הנ"ל לתוך דפי הספר עם עוד אלפי עדכונים ותיקונים שנאספו במשך כשלושים שנה, מאז שיצאה לאור מהדורת תשל"ט. בראש הספר צורף המבוא הנ"ל, וכן נדפסו ההסכמות וההקדמות של המהדורות הקודמות, ועוד כאלו שנכתבו במיוחד למהדורה זו. מיוחד במינו הוא הקונטרס 'טוב להודות לה'', בו מתאר הרב נויבירט את מאורעות ילדותו ואת הדחיפה לחיבור הספר: המחבר שליט"א שנולד בברלין בשנת תרפ"ז עבר את אימי השואה עם משפחתו במחבוא בהולנד, ובשנת תש"ו הכין פעמיו לעלות לארץ בעליה לא-ליגלית. בנמל מרסיי שבצרפת הוא נאלץ לעלות על האוניה בעצם יום השבת, ועוגמת הנפש שנגרמה לו כשהתברר בסוף שניתן היה להמתין למוצ"ש – הביאה את הרב נויבירט הצעיר לקבל על עצמו "לעשות משהו עבור השבת"; וכך אחרי עשרים שנה של לימוד והוראה בישיבת 'קול תורה', ויצירת קשר למדני ורוחני הדוק-במיוחד עם ראש הישיבה והפוסק הגדול הגרש"ז זצ"ל, ה'משהו' הזה הפך לספר 'הלכה למעשה לבית היהודי – שמירת שבת כהלכתה', שכבש בסערה את הציבור שומר המצוות בכל אתר ואתר כנ"ל. נוסף לעצם החידוש שהיה בספר - ריכוז המותר והאסור בהלכות שבת המסובכות באופן ברור ומרוכז ועדכני – הסיבה להצלחה הבלתי-מצויה של הספר היתה הלשון התקנית והמדוייקת שבה נכתבו הלכותיו, שעשתה אותו שווה לכל נפש ופתחה אותו גם ליהודים שלא היו מחובשי בית המדרש, וכן מפתח העניינים המפורט בסופו, שגרם לספר להיות 'ידידותי למשתמש' באופן שלא היה מצוי באותו זמן באף ספר הלכתי אחר. שני אלו, הסגנון והמיפתוח, היו מעשה ידיו של אשר וסרטייל ז"ל, שערך באופן מדוקדק את כל הספר לבקשת הרב המחבר שליט"א והכין ביוזמתו את המפתח הגדול, מפתח שהמחבר עצמו הגדיר אותו בהקדמתו כ'עבודה שהיא גדולה ורחבה ואף דורשת מומחיות מיוחדת' (הוא מכיל כשמונים עמודים במהדורה זו!). לפני כשנתיים הודיע ר' אשר ז"ל לרב נויבירט יבל"א ממיטת חוליו, ימים ספורים לפני פטירתו, שמלאכת עריכת המהדורה החדשה של הספר הושלמה והמפתח מוכן, אך הוא עצמו לא זכה לראות את המהדורה השלישית יוצאת לאור. כדי שהמלאכה תהיה שלימה הוסיף המחבר לספר מפתח לכל ההלכות שבספר לפי סדר השו"ע ונושאי כליו, טבלאות להשוואת סעיפי המהדורה הזו לסעיפי המהדורה הקודמת (תוך התעלמות, די מובנת, ממהדורת תשכ"ה), לוח ראשי תיבות (המעטים-יחסית בספר, כנראה כחלק מן העריכה המוקפדת של אשר וסרטייל הנ"ל), וקובץ ובו תרגום של מאות מילים ומונחים המופיעים בספר לאנגלית. זכותם המיוחדת של המחבר שליט"א והעורך ז"ל אינה מתמצית בספר הנפלא שמירת שבת כהלכתה בלבד: ניתן לומר ללא היסוס שספר שש"כ היה ועודנו דוגמא לז'אנר שלם של ספרי הלכה פופולריים בכל חלקי השו"ע, ולמעשה לזכותו של הספר ניתן לזקוף את הגברת ידיעת ההלכה וחיזוק קיומה בכל חלקי היהדות הדתית בדורנו ובכל חלקי ההלכה האקטואליים. אין שום ספק שמהדורה זו של שש"כ תהיה ספר חובה בכל בית (למרות שהמחבר מדגיש שפסיקותיו הן על פי הרמ"א ומתאימות לעדות אשכנז – יש בו כידוע תועלת גדולה גם לפוסקים ע"פ מרן הב"י, ואכמ"ל). אולם לענ"ד כדאי לשקול שוב נקודה אחת: אחת המעלות של הספר במהדורתו הראשונה, ואף במהדורתו השניה הרחבה יותר, היתה נגישׁותו וגודלו הסביר; כך הוא שימש כספר זמין וקל-לשימוש, ש'קפץ' ליד בכל שאלה שעלתה לפני בני הבית במהלך השבת (ובאיזה בית לא מתעוררות שאלות הלכתיות במהלך השבת?). אולם כשמודבר על ספר גדול וכבד בין כמעט אלף עמודים – הענין נהיה קצת יותר מסובך. ספק למשל אם ספר כזה יוכל להיות ספר לימוד נפוץ להלכות שבת בפורומים שונים, כפי שהיה ספר שש"כ במהדורותיו הקודמות. אני מבין שהמחבר לא רצה שהסדר הבסיסי של הספר יהיה שונה מהסדר במהדורה השניה שהיא כה נפוצה, ובכ"ז לענ"ד אפשר היה גם במהדורה זו 'להרזות' את הספר; אפשר היה למשל להעביר את המבוא להלכות שבת ואת המפתח לפי סדר השו"ע (שמיועד בעיקר ללמדנים, ואינו חיוני לשימוש היום-יומי) לסוף הכרך השני, שמסתמא יופיע גם הוא בקרוב במהדורה חדשה ומתוקנת, ונפחו יהיה קטן ללא-ספק מהכרך הראשון. ולסיום: אחת הטענות נגד המהדורה השניה בזמנה היתה שהמחבר שליט"א 'התקפל' בפני המחמירים בהלכות שונות שבהן הכריע במהדורה הראשונה לקולא (בדר"כ בעצת רבו הגרש"ז), כשבמהדורה השניה הובאה באופן דומיננטי הדעה המחמירה (זכור בעיקר השינוי בפסק ההלכה בענין השימוש בשבת במים חמים שמקורם בדוד השמש). לא בדקתי האם נמשכה מגמה זו במהדורה החדשה הזו, אך פרט אחר ראיתי שתוקן: כבר כשיצאה המהדורה הראשונה לאור, בהיותי ילד, היו נדירים כדורי רגל שהיה צריך לקשור בהם את הפתח בעטיפתם החיצונית בשׂרוך כדי לשמור על ה'פנימית' המתנפחת, כאשר הצורך בקשירה גרם לאיסור לנפח אותם מחשש שהמנפח יעבור על מלאכת קושר, וכבר אז הצטערתי לראות שתיאור זה של הכדורגל וההלכה המחמירה שבעקבותיו נותרו על כנם גם במהדורה השניה, שיצאה לאור כחמש עשרה שנים אחר כך; לשמחתי במהדורה זו מצאתי (פרק טז סע' ז) שהמחבר עדכן את דבריו, וחילק בין כדורים ובלונים שהדרך לקשור אותם לאחר מילויָם באוויר, שאותם אכן אין לנפח בשבת, לבין כדורים אחרים שאין הדרך לקושרם ומותר לנפחם, ועכשיו נחה דעתי... יזכה הגאון ר' יהושע ישעיה נויבירט שליט"א לעוד שנים רבות בריאות ופוריות. הרב שליט"א! אכן "עשית משהו למען השבת"...
אוריאל פרנק
הספר 'שמירת שבת כהלכתה' והמחלוקת שעורר
הרב יהושע נויבירט זצ"ל (י"ד באדר א' תרפ"ז - ג' בתמוז תשע"ג), שהיום מלאו עשר שנים לפטירתו, הצטיין בספרו 'שמירת שבת כהלכתה' בעבודה דייקנית ובהיוועצות עם גורמי מקצוע
ביום חמישי, ג' תמוז, מלאו עשר שנים לפטירתו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל (תרפ"ז-תשע"ג, 1927–2013), מחבר הספר 'שמירת שבת כהלכתה'.
הרב נויבירט נולד בהלברשטאדט שבגרמניה לרב ד"ר אהרן, שכיהן ברבנות במיינץ, הלברשטאדט, ברלין ואמסטרדם. אימו הייתה נינה של שני הגדולים והגאונים ברבני גרמניה, הרב יצחק דב במברגר והרב יעקב אטלינגר. הרב נויבירט עבר את תלאות השואה עם משפחתו בסתר ובמחבוא, ושניים מאחיו נספו. בשנת תש"ו עלה לארץ והחל ללמוד בישיבת 'קול תורה'. לאחר קום המדינה עלו גם הוריו לארץ.
שמירת שבת כהלכתה
ספרו 'שמירת שבת כהלכתה', שיצא לאור בשנת תשכ"ה, הוא מהספרים המסודרים והמדויקים ביותר, והוא מפרט באופן שיטתי את פרטי ההלכות, ומקפיד להביא מקורות מדויקים לכל הלכה.
לשם כתיבת ספרו למד הרב נויבירט בעיון ובדקדוק ראשונים ואחרונים, ואף מאמרים הלכתיים של רבני הדור, ואת כולם שילב בדייקנות בספרו. לכן מלאכת הכתיבה ארכה שנים רבות, ואף על הכנת המהדורה השנייה ואחריה השלישית טרח במשך שנים רבות.
כדי שהלשון תהיה צחה ומדויקת, נעזר ברב אשר וסרטייל, שערך את הספר, הגיה אותו בקפדנות והוסיף מפתח ערכים מפורט ומדויק. הוספת המפתח הייתה חידוש גדול בספרות התורנית, ובזכות המפתח הפך הספר להיות נוח לשימוש ובו מענה זמין ומיידי לשאלות שהתעוררו במשך השבת.
בשל היסודיות שאפיינה אותו, הרב נויבירט נעזר ברופאים לענייני הרפואה, ובמדענים לענייני החשמל והמכונות. בירורים שיטתיים אלו על מכלול הלכות השבת היו גם הם חידוש חשוב.
בזכות מעלותיו הרבות, הספר 'שמירת שבת כהלכתה' התפרסם במהירות ונמכר לאלפים ולרבבות ולבסוף למאות אלפים. רבנים נהנו מהדיוק הלמדני שבו, ובעלי בתים יכלו למצוא בו הדרכה מעשית.
השיטתיות והדייקנות שבהן כתב את ספרו, השפיעו על מאות רבנים, ומהם שכתבו ספרי הלכה על נושאים שונים בהשראת ספרו, אולם רק מעטים הצליחו להתקרב לרמת ההיקף, היסודיות והדיוק שלו.
מורשת קהילתו הייקית
אין ספק שלבית גידולו של הרב נויבירט הייתה השפעה מכרעת על כתיבת ספרו. אביו, שהיה מורו ורבו בכל שנות נעוריו, נשא תואר דוקטור, כפי שהיה מקובל בקרב רבני גרמניה. רבים מהרבנים שציין שהתייעץ איתם בכתיבת ספרו למדו בגרמניה, ובהם הרב יוסף ברויאר, הרב ארנטרוי, הרב מרצבך והרב קונשטט. אומנם בהמשך נעשה תלמיד מובהק לרב שלמה זלמן אוירבאך, ורבות מההכרעות שבספר התקבלו על פי שיטתו, ולקראת המהדורה השנייה הוא עבר על כל הספר, ואולם הסדר, השיטתיות והדיוק במקורות הם ממה שספג בבית הוריו ובקהילתו. גם עצם הגעתו לישיבת 'קול תורה' הייתה בשל היותם של ראשיה יוצאי גרמניה.
מורשת אביו
אביו הרב אהרן (תרמ"ב-תשי"ח, 1882–1958) למד בבית המדרש לרבנים בברלין, והיה לדוקטור בהיסטוריה, פילולוגיה וסוציולוגיה. הוא שימש מורה, רב ודיין במשך כארבעים שנה בגרמניה ובהולנד. לאחר שזכה לעלות לארץ, שימש רב בקהילה ביפו כשש שנים, ולאחר מכן עבר לבני ברק, לימד שיעורים ליחידים ולקבוצות, והיה אומר את דבר התורה בבית כנסת איצקוביץ' בתפילת קבלת שבת.
בהיותו בן עשרים וחמש, כתב חיבור על ההבדל בין הצומות בישראל לצומות הפגניים, שלח אותו לרב קוק שהיה אז רבה של יפו, והרב קוק השיב לו במכתב ברכה עמוק.
בארץ כתב אביו של הרב נויבירט ספרים לחיזוק היהדות, בהם ספר על המשפחה בישראל וייעודה. במאמר ב'שערים' מסופר על אישה שבעקבות לימודו החלה לשמור דיני טהרת המשפחה. עוד כתב ספר על משמעות השבת בשם 'ישראל ושבתו'. חלקו הראשון של הספר נקרא 'השבת בישראל' ובו רעיונות מהמקרא, מחז"ל וממקורות היסטוריים, ואף דברים על ערך השבת שהביא ממנהיגי היהדות הליברלית, לדוגמה ליאו בק והפילוסוף הרמן כהן. החלק השני – 'שבתו של ישראל ויום הראשון' – עסק בהבדלה בין השבת בישראל ליום השבתון של הנוצרים. בחלק השלישי – 'הציונות, מדינת ישראל והשבת' – הביא מכתבי הוגים שונים על חשיבות השבת, והוא עורר את הציבור לשמור את השבת כהלכתה.
בשואה
בהודאה לה' סיפר הרב נויבירט (בהקדמה למהדורה שלישית) על הצלתו מהשואה. "גרתי עם משפחתי בברלין אשר בגרמניה. עליית היטלר יימח שמו לשלטון והתגברות האנטישמיות וליל הבדולח גרמו להוריי זכרונם לברכה לחוש שהאדמה - אדמת גרמניה - בוערת תחת רגליהם והחלו לחפש מפלט עבור המשפחה...". הם מילטו אותו עם שני אחיו לבלגיה. מאוחר יותר הצליחו לצאת מגרמניה להולנד ולהחזיר אליהם את הילדים.
לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, הם החלו לרדוף את היהודים. "הוריי הביאו איתם מגרמניה ספר תורה שהיה שייך למשפחה ושמור בארון קודש באחד החדרים בדירתנו, וכשערכו הגרמנים חיפוש בבית גילו את ארון הקודש עם ספר התורה. הם שאלו מיד באיום: מה זה? אבי זצ"ל היה אדם חדור אמונה, ומשום כך לא פחד לפתוח את ארון הקודש ולהראותו לחיילים. מה כתוב שם? דרשו לדעת, והוא הסביר בגרמנית: כתוב 'לא תרצח'. ומה עוד? שאלו. ואבי השיב: 'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו הילדים רעדנו מפחד, אך בחסדי שמיים התקבל ההסבר על דעתם והם לא נגעו לא בספר התורה ולא בנו, אמרו לילה טוב ועזבו את ביתנו".
לאחר זמן נלקחו למעצר ועמדו להישלח ליעד לא ידוע. הימים היו ימי אלול ותשרי. "אבי זצ"ל לא איבד את עשתונותיו, ובזמן המעצר לקח איתו שופר שאותו החביא תחת מעילו. הוא כמובן ידע לתקוע כבעל תוקע ותיק. גם כאן מוקפים בשמירה של חיילים גרמנים לא רצה אבא לוותר על מצוות תקיעת שופר בראש השנה, ואנו כיסינו את עצמנו במעילים ואבא תקע לנו שלושים תקיעות, זכינו במצווה ולא התגלינו".
לבסוף שוחררו מהמעצר, הסתתרו בדירת מסתור וחיו בה שלוש שנים, בלי לצאת ממנה. "זמן ארוך וקשה זה נוצל על ידי תפילות קבועות ואמירת תהילים קבועה ולימוד עם אבא זצ"ל מסכת כתובות שהייתה איתנו. וגם לבד למדתי עם מעט הספרים שהיו כגון משנה ברורה חלק ג'..." (שנכתב על הלכות שבת). מכיוון שהסכנה הייתה קרובה, אביו ביקש להציל את אחותו בשליחתה לשמש עוזרת אצל גוי, אבל כשסיפרה שהיא נאלצת לחלל שבתות, החזירה האב אליהם. לאחר כמה ימים התברר שהבית שבו עבדה נפגע בהפצצה אווירית וכל יושביו נהרגו. כך ניצלה אחותו בזכות שמירת השבת.
בהימלטו מאירופה ארצה, נאלץ לחלל שבת בעלייה לאונייה, משום שחשש לפיקוח נפש. וכך כתב בהקדמתו: "כאשר נאלצתי לעלות על האונייה ולהסתבך בחילול שבת מפני החשש לפיקוח נפש, קיבלתי על עצמי שהקב"ה יזכה אותי ואעשה משהו עבור השבת, וכך עלה הרעיון לכתוב ספר על שמירת שבת. אחרי הולדת בני בכורי הי"ו, שמתי לב שאין ספר האוסף בתוכו את הלכות שבת בשפה השווה לכל נפש בכדי לענות על השאלות הרבות המתעוררות בכל שבת, ואז התחלתי בכתיבתו של הספר בחסד הי"ת".
החולקים
למרות המעלות העצומות של 'שמירת שבת כהלכתה', קמו בבני ברק חולקים. הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) כתב שחובתו "לכתוב כאן מודעא רבא ונחוצה, כי בזמנינו דור יתום אשר איש הישר בעיניו יעשה, אין ספק שנמצאים חיבורים מאנשים שאמרו חז"ל עליהם 'כי רבים חללים הפילה', המתיימרים ללקט ולסדר הלכות דוגמת מעשה שולחן ערוך, ואסור לסמוך עליהם. כי מלבד שמלקטים הוראות [להיתרא כמובן] מכל אשר ימצאו בחיבורים וירחונים [אשר רבים מהם לאו דסמכא כלל], עוד הם מוסיפים משלהם שיבושים וסילופים למאות ביודעים או בלא יודעים, והכול במגמה להכניס קולות וקלות בדיני תורתנו הקדושה, וחלילה וחס לסמוך על חיבורים כאלו".
טענתו נגד חיבורים וירחונים היא כפי הנראה נגד מאמרים של רבנים ציונים וכתבי עת תורניים כמו 'נעם' ו'מוריה' שנתנו להם במה, והוזכרו ב'שמירת שבת כהלכתה'.
גם הרב דב לנדו (ראש ישיבת סלבודקה), שהיה אז כבן שלושים וחמש, כתב קונטרס חריף בשם 'בירור דברים' נגד הספר. בסעיף הראשון של ביקורתו כתב: "כלל ראשון ויסודי הוא, שנדרשת דייקנות מרבית, שלעיתים לא כל אחד מחונן בה, בהבאת ההלכות ובציטוטן ממקורן...". קשה להבין איך כתב זאת על אחד הספרים המדויקים ביותר בהבאת המקורות.
בסעיף ג' האשים אותו הרב לנדו בהתייחסות קלה כלפי חומרת השבת, כאשר מעטים קיימו את השבת במסירות נפש כמו משפחת נויבירט.
הוא גם טען שהמחבר אינו יודע ללמוד כראוי. קשה להבין את הבסיס לטענה משונה זו. אולי מפני שהיו רגילים שספר למדני הוא מלא פלפולים וספקות, ועל כן התקשו להאמין שייתכן שיהיה ספר למדני מסודר ובהיר.
הייתה גם תרעומת על שהרב נויבירט לא פסק כמו החזון איש, ובזה אכן צדקו. הרב נויבירט, כמו רבותיו, החשיב את החזון איש לאחד הפוסקים, ולא לפוסק שכל שאר הרבנים צריכים להתבטל בפניו. בעקבות הביקורת הסיר הרב וואזנר את הסכמתו מהספר.
הפגיעה
בעקבות הביקורת החריפה נפגע מעמדו של הספר. ראשית, אצל תלמידי הרבנים החולקים, אולם גם אצל כלל הלומדים, שכן במהדורה השנייה, שיצאה לאור בשנת תשל"ט, ארבע עשרה שנה לאחר הראשונה, שינה הרב נויבירט כמה הכרעות לחומרא. אומנם עדיין הזכיר את הדעות המקילות בהערות, אבל למעלה כתב כעיקר או כדעה יחידה את הדעות המחמירות, והלומדים אינם יודעים אם דעתו לחומרא כמו שכתב למעלה, או לקולא כפי שמובא למטה.
ועדיין ישנה שאלה, האם הרב נויבירט החליט מיוזמתו לשנות מפני שהשתכנע מדברי החולקים, או שביקש למעט על ידי כך את המחלוקת, או שמורו ורבו הרב אוירבאך שכנע אותו לשנות, ומדוע? אם יש מהקוראים שיודע תשובה על כך, אודה אם ישתף אותנו.
האם ביקשו סליחה?
המחלוקת נגד ספרו הייתה קשה ומלווה בביטויים פוגעניים. האם ברבות הימים עמדו החולקים על טעותם וחזרו בהם לכל הפחות מההאשמה בזלזול בשבת ובחוסר דיוק? האם ביקשו סליחה? מן הסתם יש שיודעים זאת, ואודה להם אם ישתפו אותנו.
לאחיי המתנחלים ולכל קוראי הטור, המאמר נכתב לפני הפיגוע הנורא בעלי, ויהי רצון שנזכה להתנחם בבניין התורה, העם והארץ.
לשאלות הלכתיות: a...@yhb.org.il
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 2 במרץ 2021 ב-9:08
Subject: שמירת שבת כהלכתה
To: