Fwd: זמורות יבשות - על ההתעללות בנשים מיוצאות תימן ברחובות

180 views

Skip to first unread message

אוריאל פרנק‎

unread,

Jul 8, 2013, 6:21:58 PM7/8/13

סיפור מדהים במילות השיר שהולחן ע"י דן אלמגור אך הועלם מהמדיה.

הסיפור מזכיר את היחס לתימנים בחצר כנרת

ומוקדם יותר ב1982 היחס לעולי תימן שהתיישבו במערות

כפר השילוח- "נעלה בתמ"ר"

תודה ליצחק בן דוב שהעביר אלי את המייל

בברכה regards

אורי נוה uri naveh

052-4770160

הקישור לשיר ביו טיוב:

http://www.youtube.com/watch?v=OSdlNAYte4I

זמורות יבשות
מילים: דן אלמגור
לחן: יזהר כהן

כולם מדברים על "השנים הטובות"
אך כל בן תימן במושבה רחובות
עוד זוכר מעשה באיכר יונתן,
שתפש שתי נשים מבנות תימן,
המלקטות בכרם בין השמשות
לא ענבים, רק זמורות יבשות,
זמורות יבשות,
זמורות יבשות להסיק תנורן.
הוא תפש את שתיהן, האיכר יונתן
והצליף ארוכות על השתיים בשוט,
וקשות המכות כזמורות יבשות,
כזמורות יבשות.

אז קשר את השתיים בחבל העב
אל חמורו, לקצה הזנב,
וככה, רוכב בגאווה
נכנס ברכיבה אל המושבה
וברחוב בראשי לעיני כולם
איכר על חמור, ושוטו מורם,
ושתי הנשים נגררות מאחור,
קשורות בחבל לזנב החמור,
שתי נשים חלשות, חששות, מתביישות
שניסו ללקט קצת זמורות יבשות,
קצת זמורות יבשות.
קשורות לחבל, כמובלות לתלייה,
וכל המושבה מביטה בדומייה,
ויודעת כל המושבה:
האיכר יונתן ממשפחה טובה.
וקורא יונתן: זה דינו של גנב,
להיקשר בחבל לקצה הזנב.
מה הן גנבו? נלחשות הלחישות
הן בכרם ליקטו זמורות יבשות
קצת זמורות יבשות
זמורות יבשות?!
זמורות יבשות!

במרומי הגבעה מדנדן פעמון,
וברחוב הראשי מצטופף ההמון.
ורוכב האיכר ומנפנף לידיד,
והרחוב הוא ארוך והומה מתמיד.
צועדות הנשים, משפילות מבטן,
אך יודעות שצופה בהן בנן הקטן.
וברחוב הראשי, שם ברחוב הרחב
הוא רואה את אמו הקשורה לזנב,
הוא רואה את אמו הקשורה בצוואר
נגררת, מושפלת ברחוב עד עפר.
הוא רואה איך כולם בשתיקה מביטים,
הוא רואה חיוכים ושומע צווחה
"אמא, בואי, תראי! תהלוכה!"
ויודעים כל בני המושבה:
האיכר יונתן ממשפחה טובה.
ויש האומרים: טוב עשה, ככה טוב.
שידעו, שיראו שאסור לגנוב.
והבן מתבונן. הוא ב"חדר" למד
על הבן התמים שכמעט נעקד,
והנה כאן ברחוב, לעיני העדה
מובלת האם לעקידה,
ובמקום מאכלת פולח השוט.
ועצים לעולה - צרור זמורות יבשות,
זמורות יבשות...

כן, מאז כבר חלפו שנים למכביר.
והבן הוא כבר סב, שערו האפיר.
והרבה זכרונות כבר חלפו ודהו.
אך לעד לא ישכח
את הערב ההוא...

מעגל היסטורי נסגר עם 'זמורות יבשות'

השיר שבו סופר על התעמרותו של חקלאי ברחובות בעולים מתימן לפני כמאה שנה ייצא בקרוב לאור לאחר שנות השתקה והצנעה.

מאת שמעון כהן פורסם לראשונה באתר ערוץ 7, ב- 17/06/08

(הדברים מובאים לאחר עריכה קלה ובהשמטות מועטות, מפאת אורך הכתבה)

בימים האחרונים קיבל הפזמונאי דן אלמגור שני פרסים מיוחדים על תרומתו לקידום הזמר העברי. את הפרסים מטעם 'שירת רבים' אלמגור קיבל בפתח תקווה ובעיר הולדתו רחובות.

בטקס ברחובות נסגר מבלי משים מעגל שנותר פתוח עשרות שנים. את הפרס קיבל אלמגור מידיו של (שוקי פורר - א"א), מי שבעבר תקף אותו על כתיבת השיר 'זמורות יבשות', שיר שצונזר והושכח, שיר שמתאר את אחד מאירועי ההתעמרות ביהודי תימן לפני כמאה שנה.

נשמע מורכב? הנה הפרטים אחד לאחד.

בראשית שנות השמונים נכתבה ההצגה 'ילדי הכרך', שגוללה את סיפור עליית יהודי תימן והועלתה בבית לסין. את שירי ההצגה כתב דן אלמגור. השירים ברובם היו מתקתקים, כהגדרתו של אלמגור, אך בתוכם הוא החליט לשלב גם שיר קשה אחד, השיר 'זמורות יבשות' שאותו כתב לאחר שנחשף להתעמרות המתמשכת של חקלאי ראשית המאה הקודמת בעולים מתימן.

אלמגור, שכל ילדותו עברה בצמידות לעולים מתימן, נחשף תוך כדי ההכנות ל'ילדי הכרך' לפרשה שכונתה 'המקרה ברחובות'. אלמגור: "חקרתי והגעתי לסיפור הזה, שבעיתון 'הפועל הצעיר' הוגדר כ'המקרה ברחובות' ושם סופר על האיכר יונתן, בנה של בתיה מקוב, מנהיגה טבעית בין חקלאי רחובות".

הפרשה, עליה כתב אלמגור את השיר הנעלם היא סיפורן של שלוש מהעולות יוצאות תימן שהועסקו בשדות רחובות, ושם בתום יום העבודה ביקשו לקושש זרדים, או בלשונו של אלמגור - זמורות יבשות, להבעיר אש באוהליהן כדי להתחמם.

מקוב שיגר לשדה את הפועל הערבי שלו כדי ללכוד את המקוששות. לאחר שנלכדו השלוש קשר מקוב את ידיהן לחמורו, נתן מקל בידי הפועל הערבי והורה לו לדרבן אותן במכות המקל כל הדרך מהשדה לעיירה (רחובות). "כשהתקרבו לעיירה הוא צלצל בפעמון כדי להוציא את התושבים לראות את הפועלות שנתפסו בקלונן. זה היה ממש לינץ'", אומר אלמגור.

לאחר שאלמגור נחשף לפרטי האירוע הוא כתב את מילות השיר "זמורות יבשות", כפי שהוא מופיע (כאן בפורום), בהודעתה של אילנה.
כאמור, את השיר כתב אלמגור להצגה בבית לסין, שבה השתתפו כמה מבכירי שחקני התיאטרון בישראל, כולם בני העדה. אז איך קרה שמרבית הציבור בישראל אינו מכיר את השיר ואת הפרשה הישנה? מסתבר שהיה מי שדאג לבלום את פרסומו.

אלמגור: "כמה ימים לפני עליית ההצגה על הבמה, ישראל קיסר, מי שהיה אז יו"ר עמותת 'אעלה בתמר', ראה את השירים וכשהגיע לשיר הזה הוא ביקש ממני להוריד אותו. לא הבנתי למה. אמרתי לו שחשוב לפרסם את הדברים. אבל הוא, כמו כל התימנים. לא רוצה להתעמת ולא לריב והעדיף להעלים את הפרשה ההיא. הוצאנו את השיר מההצגה. זה היה הצינזור הראשון של השיר".

הצינזור השני, או ליתר דיוק העלמת השיר, בוצעה שנים לאחר מכן. היה זה כשרשות השידור תכננה את שידורי יום העצמאות. התכנית הייתה להקדיש שעת שידור טלוויזיונית לכל עדה בישראל. הסכמתי לכתוב את השירים לשעת השידור על העדה התימנית, ושוש עטרי ז"ל הנחתה את האירוע.

בעוד אלמגור נערך לקראת התכנית, הוא נפגש עם הזמר יזהר כהן, שאמור היה לבצע שיר או שירים במהלך התכנית. "אמרתי ליזהר שיש לי שיר מיוחד שמעולם לא הושמע, ואני רוצה שהוא ישמע אותו. זה היה בערב פסח. השמעתי לו את השיר והוא פרץ בבכי. הוא שאל אותי איך יתכן שהוא, תימני מלידה, לא שמע מעולם על הסיפור הזה. הוא אמר שייקח את השיר ולאחר חג הפסח ילחין אותו, וכך היה. הוא הלחין את השיר, התקשר אלי להשמיע לי אותו ושנינו בכינו יחד".

השיר הוקלט לקראת האירוע ושומעיו היו נפעמים. "אנשים התרגשו עד דמעות", מספר אלמגור.

התכנית הייתה ששעת השידור של עולי תימן תהיה בשמונה בערב בעוד שהתוכנית על יהודי דרום אפריקה נקבעה לאחת בלילה, בשל מיעוט העולים משם.

"דיווחתי לכל אחי התימנים על שעת השידור המתוכננת והם העבירו מאחד לשני. הבטיחו לי שבשמונה בערב כולם יהיו מול מקלטי הטלוויזיה. הגיעה השעה והנה, במקום תימן אני רואה שמשדרים את השעה על עולי דרום אפריקה. התקשרתי, שאלתי מה קרה? אמרו לי שאת התימנים העבירו לאחת בלילה, בהוראת המנכ"ל, וכך זה היה. הם שידרו את התכנית ההיא עם הביצוע של יזהר כהן באחת בלילה כשאף אחד כבר לא היה כדי לראות אותה. גם שידור חוזר שהובטח שישודר ביום העצמאות עצמו לא שודר. כך הועלם השיר בפעם השנייה".

לאלמגור התברר כי לרשות השידור הגיע מכתבם של צמד עורכי דין, האחד תימני והאחר לא. האחד הוא עו"ד בן ציון צנעני והאחר הוא עו"ד שוקי פורר. במכתבם קבעו השניים כי הפרשה בשדהו של מקוב לא הייתה ולא נבראה. "ניסו לטעון שכתבתי את השיר כחלק ממאבק פוליטי נגד הליכוד, ועד היום אני לא מבין את הקשר לפוליטיקה ולליכוד".

לפני למעלה מעשור התקיים בשכונת שעריים כנס אליו הוזמן אלמגור. להפתעתו הועלה, כמו באירועים אחרים של בני העדה, סיפור השיר הנעלם. "בסוף האירוע ניגש אלי קשיש שאמר לי 'אני הילד שראה את אמו מגיעה כבולה לחמור מהשדה של מקוב'..."

"מאז ועד היום השיר לא שודר, וכעת הוא מועלם כמעט לחלוטין", אומר אלמגור.

הודעה שהועברה
מאת: חוי בן שמואל <chb...@gmail.com>
תאריך: 8 ביולי 2013 01:12
נושא: זמורות יבשות - כעת מצורף הסיפור -וכ"כ -התיחסותה של כלתינו היקרה- יעל לבית מהצרי/שרעבי
אל:

שלום חוי!

פשוט לא יאומן כי יסופר - ולצערי כל כך מתאים לימי בין המצרים!

לדעתי חובה להפיץ כל אחד במעגלים שלו, לא כלשון הרע על מה שעבר - אלא כתמרור אזהרה נגד התנהגות כלכך איומה ובעיקר נגד ההשתקה הגורפת של הסיפור והשיר במשך כל השנים!

....

באחולי אהבת חינם לכולם

ותודה לחוי והמון בריאות

יצחק

(תור)

בתאריך 7 ביולי 2013 15:44, מאת חוי בן שמואל <chb...@gmail.com>:

לכל בני משפחתנו היקרים ול

ורי שלום.

אינני יודעת,מי מכם קרא את העדות המצמררת הזו,

אך לאור העובדה שיעל כלתנו/גיסתכם/ הגיבה ל"סיפור" הנ"ל

וסבתא רבתא שלה -הינה "גיבורת הסיפור בעל כורחה"-

מציעה לכם לפנות 5 דקות לקריאת העדות.

לבשורות טובות ,ולטיפוח אהבת חינם במיוחד בחדש מנחם אב .

חוי

הודעה שהועברה
מאת: יעל מהצרי

בן שמואל-כלתנו היקרה

לבית שרעבי

נושא-"

זמורות יבשות

תאריך: 7 ביולי 2013 14:35
נושא: Re: זמורות יבשות - על ההתעללות בנשים מיוצאות תימן ברחובות
אל: חוי בן שמואל ‫‎<chb...@gmail.com>‎

ב"ה יום א' כ"ט תמוז תשע"ג

שבוע טוב

לך חוי

בעקבות המייל ששלחת לי,

("זמורות יבשות"-)

תהיתי עד כמה הסיפור מציאותי והרגשתי צורך לבדוק עם סבא וסבתא שלי

[נתן וטובה שרעבי-ח.ב.ש.]

האם שמעו על מקרה כזה ומה בדיוק היה.

אתמול בסעודת מלווה מלכה (בנוכחות סבי, סבתי

[נתן וטובה שרעבי-ח.ב.ש.]אמי, נעם -

בעלי

ואני

,יעל

) שאלתי אותם אם שמעו על מקרה כזה או משהו שיכול להזכיר אותו, לתדהמתי, סבי ענה לי שאמו, סבתא סעידה, היא האישה שהובלה כך ברחוב שלימים נקרא 'זכריה מדר' (רחוב המשתלב עם רחוב בית הורי

-אמי [צופיה

לבית שרעבי

ואבי-דורון מהצרי-ח.ב.ש.]

אמרה שבטח ששמעה את הסיפור כיוון שסבתא סעידה סיפרה לה עליו,
והוסיפה שהאישה השנייה היתה 'הסבתא שרה' שהיא גיסתה של סבתא סעידה. (אשתו של אחיה היחיד 'הסבא דוד')

שאלתי את סבי

מה

אמו (סעידה)סיפרה להם והוא ענה לי ,שהיא סיפרה לו את זה בבגרותו כמשיחה לפי תומה, היא המשיכה הלאה בחייה וזה לא

עמד למול עיניה. הספיק לה שידעה שנהגה נכון בלי שום צורך להתעמת מול רשעותו של האיכר ואף לא הביעה כעס על מעשיו בפני ילדיה.

לימים, נפטר השומר של השדה וביקשו מסבי שיבוא להספידו היא אמרה לו

שלא ילך להספידו

כיוון שלקח חלק במעשה הזה. סבי, כנראה

עקב הנהגותיו

פני

דרכי שלום

הספידו בלא ידיעתה.
הוא סיפר שהיתה בהם תמימות מאוד גדולה, כשנחטפו להם שני ילדים הם בכלל לא ידעו שזאת היתה חטיפה רק לימים כשנחשפה פרשת החטיפות הן הבינו שהילדים לא מתו כפי שסיפרו להם אלא נחטפו..

נספחים

סבתא

רבתא

סעידה זכורה בעיני נכדיה וניניה כאישה מיוחדת בשמחתה, אישה שידעה לחיות את החיים ולהכניס חיות בכל דבר. היא היתה מעורה מאוד בחיינו (נכדים ונינים) גם לעת זקנתה. כולם אהבו והוקירו אותה מאוד, כולם היו כל כך מחוברים אליה. בכל שבת במשך שש שנים הייתי הולכת אליה ולעיתים גם באמצע השבוע והיא היתה מתעניינת ומעניינת אותי בסיפוריה המדהימים על חייהם בתימן ובזמן העליה לארץ ישראל. אף פעם לא קבלה, לא התלוננה. תמיד הרגשתי כמה היא אוהבת את החיים וששום דבר מהתלאות שעברה לא שיתק את האהבה הזאת.

כמובן שהשיר מתובל בתוספות אבל עיקרי הדברים נכונים.

יעל

בן שמואל-מהצרי-שרעבי)

Reply all

Reply to author

Forward

0 new messages