נוסח חלופי לפיוט "לכה דודי"

[אוריאל פרנק‎]

למטה מובא נוסח הפיוט.

הנה כמה דיונים אודותיו.

1. מתוך דברי הרב אלחנן סמט

https://www.etzion.org.il/sites/default/files/2021-01/14-81tehilim.pdf

המקור המוקדם ביותר שבו נדפס סדר 'קבלת שבת' בנוסחו המלא, כולל שתי ההרחבות הנידונות בסעיף זה, הוא בקונטרס 'סדר היום' שנדפס בוונציה בשנת שנ"ט (1599), ונכתב על ידי ר' משה אבן מכיר מעין זיתים שליד צפת. סדר זה פותח במזמור צ"ה – 'לכו נרננה' וממשיך עד סוף מזמור צ"ט, משם הוא עובר למזמור כ"ט, ולאחר מכן מובא בו פיוט 'לכה דודי', אולם לא בנוסח המוכר לנו, אלא פיוט אחר, השונה בתכניו והנופל ברמתו האמנותית מזה שאנו אומרים.[הערה]

לכאורה ניתן לראות בקונטרס 'סדר היום' את הביטוי לגיבושו של מנהג 'קבלת שבת' כפי שהוא בידינו היום. אולם במה שנוגע לפיוט 'לכה דודי' – עדיין אין זה הגיבוש הסופי, אולם ברור שעצם אמירת פיוט במקום זה בסדר 'קבלת שבת' כבר נתקבע.

---

[הערה] בפיוט זה שבעה בתים ואין בו אקרוסטיכון שבעזרתו ניתן היה לזהות את מחברו. תוכנו של הפיוט הוא הודיה לה' על חסדיו עמנו בהיסטוריה: בית ב – מעמד הר סיני ונתינת השבת; בית ג – יציאת מצרים; בית ד – קריעת ים סוף; בית ה – השגחת ה' על בני האדם באופן כללי; בית ז – ירושת ארץ ישראל. פיוט זה שייך לסוגה ספרותית נפוצה של פיוטי הודיה ובהם סקירה היסטורית של חסדי ה' עם ישראל (לדוגמה: 'מעוז צור ישועתי'). הפזמון החוזר הוא אותו פזמון שאנו מכירים מהפיוט הנהוג בידינו "לכה דודי לקראת כלה / פני שבת נקבלה" ואף הוא מתחרז עם השורה האחרונה של כל אחד מן הבתים, כפי שהדבר בפיוט שאנו אומרים.

לא סקרנו את בתים א ו-ו, ובכן:

בית א זהה כמעט מילה במילה עם הבית הפותח את הפיוט שאנו אומרים:

זכור ושמור בדיבור אחד / נתן לנו המלך המיוחד

ה' אחד ושמו אחד / לשם תפארת ולתהילה.

בית ו' זהה אף הוא עם הבית האחרון בפיוט שאנו אומרים:

בואי בשלום עטרת בעלה / גם בשמחה ובצהלה

תוך אמוני עם סגולה / בואי כלה, בואי כלה, בואי לשלום שבת מלכתא.

(בית זה הוא העילה לעצם אמירת פיוט במקום זה, כפי שהוסבר בסוף סעיף ד, ובפיוט שאנו אומרים הוא אינו חלק מהאקרוסטיכון.)

זהות הפזמון החוזר וזהות שני הבתים הללו בשני הפיוטים של 'לכה דודי' מעלה על הדעת ששניהם יצאו מידו של ר' שלמה אלקבץ. הנוסח ב'סדר היום' הוא כנראה נוסחה ראשונה, לאחריה שינה המשורר המקובל את טעמו, וכתב פיוט 'לכה דודי' אחר, הן בתכניו והן בדיוקו האמנותי (והקבלי). במקום סקירה היסטורית, עיצב את הפיוט כפנייה לציון שהגיע זמנה להיגאל מן הגלות, בסגנון נבואות הנחמה של ישעיהו. אולם שני הבתים העוסקים בשבת, (שמור וזכור – נתינת השבת בהר סיני; בואי בשלום – קבלת השבת בהווה) נותרו על מקומם. בנוסחה אחרונה גם חתם המשורר את שמו בראשי הבתים (ועל כן שינה את 'זכור ושמור' בנוסח קמא, ל'שמור וזכור' בנוסח בתרא).

2. 

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=6272

3.

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/dodi-2.htm

4.

https://rotter.net/forum/scoops1/712395.shtml#1

חז"ל אמרו לנו שכאשר בני ישראל, מעשה ידיו של הקב"ה, היו שקועים (טבועים) בין חומות המים בים סוף והיו בסכנה הקב"ה אמר למלאכי השרת שלא ישירו את שירתם השיגרתית.
במדרש רבה מפורט שכאשר בני ישראל יצאו בבקר מהים והמצרים טבעו ומתו פנה הקב"ה למלאכים וביקש מהם לתת לבני ישראל את זכות הקדימה בשירה על מות האויב, (אשירה לה' ... סוס ורוכבו בים) ושמיד אחריהם ישירו המלאכים.
בפיוט לכה דודי שכתב רבי משה אבן מכיר ממקובלי צפת (שקדם לפיוט של אלקבץ) מופיע החרוז: "בתוך ים סוף הדרכתנו , ובנפל אויב שמחתנו". החרוז מסתמך על הנאמר במשלי לרשע: "בנפל אויבך (הצדיק) אל תשמח", ומניח כמובן מאליו שבהאבדת המצרים הקב"ה שימח אותנו.
רב סעדיה גאון מכנה את שביעי של פסח בשם עיד אלכס – חג ההשמד. בסידור רס"ג הוצאת ישראל דודסון ועוד, ע' קלה, הגדה של פסח מובא מקור המסביר שביום ז' של פסח השליך ה' את פרעה אל הים, והיום נקרא לכן אלמכס".
חק ליעקב (שו"ע או"ח ת"צ הערה ט'): וכתב מהרי"ל שיש אומרים בשביעי של פסח "זמן שמחתינו" ולא זמן חרותנו "משום שמחת טביעת מצרים".

5.  ר' כהן, יצחק יוסף

מקורות וקורות, ירושלים תשמ"ב:

6.  ר' יוסף וייס, לקראת כלה, בני ברק

7. 
לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה:

זכור ושמור בדבור אחד, נתן לנו המלך המיוחד, ה' אחד ושמו אחד, לשם ולתפארת ולתהלה:
לכה דודי וכו'

קדושת שבת הנחלתנו, ועל הר סיני קרבתנו, בתורה ומצוה עטרתנו, וקראתנו עם סגלה:
לכה דודי וכו'

נודה לך ה' אלהינו, כי ממצרים הוצאתנו, ומבית עבדים פדיתנו, ובכח ידך הגדולה:
לכה דודי וכו'

בתוך ים סוף הדרכתנו, ובנפול אויב שמחתנו, חיים וחסד עשית עמנו, להעבירנו במצולה:
לכה דודי וכו'

אתה אלהי האלהים, ומי כמוך באלים, משפיל גאים המגדילים, ומרים אביון לגדולה:
לכה דודי וכו'

בואי בשלום עטרת בעלה, וגם בשמחה ובצהלה, תוך אמוני עם סגלה, בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה, בואי בשלום שבת מלכתא:

ויאמר: מזמור שיר ליום השבת וכו'

אתה האל עושה פלא, הוצאתנו מבית כלא, הורשתנו בית מלא, ארץ צבי מהוללה:
לכה דודי וכו'