"הקורא את הספר ואינו קורא את הקדמתו - כגנב הבא דרך החלון"

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

האם מוכר לכם משפט זה או כיו"ב ממקורות נוספים?

והאם הוא הראשון שהשתמש בדימוי "כגנב הבא דרך החלון"?

האם כבר נכתב מאמר שאוסף מקורות (קדומים) המדברים על  חשיבות קריאת הקדמות לספרים?

לשון לימודים   - פינק, דניאל בן ראובן

ברלין  תרפ"ז

https://tablet-otzar-org.eu1.proxy.openathens.net/#/book/188455/p/9/t/5959636841234/fs/0/start/0/end/0/c

אגב, הנה תוכן העניינים שלו:

[אוריאל פרנק‎]

 -

מאת: ramb...@gmail.com <ramb...@gmail.com>

אל: "in...@maanelashon.org" <in...@maanelashon.org>

נשלח בתאריך: יום רביעי, 20 באוגוסט 2025 בשעה 16:08:52 GMT‎+3‎

נושא: Re: "הקורא את הספר ואינו קורא את הקדמתו - כגנב הבא דרך החלון"

בע"ה

שלום 

יש פתגם "ספר בלי הקדמה" כגוף בלי נשמה". ראה צרופה בהערה.

ישנו ספר בשם "ראשית דבר" שאסף הקדמות. בראשו הקדמה בעניינה חשיבות שיחת חולין של ת"ח ולא בהתייחס לתוכן הספר המסויים.

ממורי הרב צבי טאו שליט"א שמעתי שישנם שני סוגי הקדמות. הקדמת "הפני יהושע" והקדמת "מסילת ישרים". הראשונה מסבירה את עילת כתיבת הספר (נס שאירע למחברו) ואינה חשובה להבנת  הספר והלימוד בו.

לעומתו הקדמת "מסילת ישרים" היא חלק בלתי נפרד מהספר. והאריך בזה בענייין הבנת דרכי הבורא בעולמו. 

כל טוב

אבישי

‫בתאריך יום ד׳, 20 באוג׳ 2025 ב-10:31 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

[אוריאל פרנק‎]

ידידי, הספרן נחום זיטר שלח לי:

1. אלו תוצאות חיפוש מאמרים וספרים בנושא ההסכמות. 

נראה כי המחקר אכן מתרכז בחיפוש על מה נכתב הסכמה, לא היכן שחסר.

2. בנוסף, בספרייה יש עכשיו חיפוש fulltext על חלק מהספרים. הוא איננו מושלם אך הוא כולל הרבה ספרים ישנים שאינם נמצאים באף מאגר חיפוש אחר.
לדוגמא, חיפוש המלאים "במקום הקדמה".

https://www.nli.org.il/he/search?projectName=NLI#&q=any,contains,%22%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D%20%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94%22&bulkSize=30&index=0&sort=rank&t=FullText

או "לקרוא את ההקדמה"

 https://www.nli.org.il/he/search?projectName=NLI#&q=any,contains,%22%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%90%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94%22&bulkSize=30&index=0&sort=rank&t=FullText&mode=basic

3. הפניתי את שאלותיך ביחס להקדמות והסכמות לקבוצת ספרני נדירים

זה מאלי שטרן:  כתבתי על זה פעם, פה:

 https://notrikon.blogspot.com/2012/02/blog-post_21.html
 https://notrikon.blogspot.com/2016/02/blog-post.html

ספר בלי הקדמה - כגוף בלי נשמה

הפתגם "ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה" מצוי בפתחיהם של ספרי-קודש רבים מן הדורות האחרונים (עשרות רבות של ספרים - לפי חיפוש ב"אוצר החכמה").

זהו פתגם מעט מוזר, מאחר והוא מעניק חשיבות יותר גדולה להקדמה (נשמה) מאשר לספר עצמו (הגוף). בנוסף, לא ידוע לי מי הוא ממציא הפתגם ומתי והיכן נזכר לראשונה (בספרים שראיתי הוא מובא בשם "קדמונים" "אמרי אינשי", "אמרו המושלים" ועוד), ויש לי תחושה שהוא נולד בעיקר בגלל החרוז (הקדמה – נשמה).

בפתגם זה נעשה שימוש כפול: מחברים רבים השתמשו בו כ"התנצלות" על כך שכתבו הקדמה (!), ואילו אחרים נופפו בו בכדי להדגיש את חשיבותה של ההקדמה שכתבו ועל מנת להמריץ את הקורא לקוראה.

גירסה מורחבת יותר לפתגם ראיתי בספר "עלי תמר" (לר' ישכר תמר, תל אביב תשמ"ב, סדר נשים, עמ' קצט):

ספר בלי שער הסכמה והקדמה - כגוף בלי נשמה.

ויש שגרסו רק:

ספר בלי הסכמה – כגוף בלי נשמה.

והנה וריאציה נוספת בספר "עמודי בית יהודה" (לר' יהודה הורוויץ, אמשטרדם תקכ"ו), שמגנה את הקורא ספר בלי ההקדמה [ומתברר שבמקרה כזה, הקורא עצמו הוא "נפש בלי נשמה" – לא הספר!]:

קורא ספרי בלי הקדמה, נדמה לבעל נפש בלי נשמה, וכעיר פרוצה בלי חומה

מחבר הספר "עמודי שמים" (ר' אברהם ליכטנשטיין, ורשה תקס"ג), חורז אף הוא בגנותו של המדלג על ההקדמה: 

כידוע, לספרים יש בדרך כלל "שער", ומכאן שהספר דומה לבית, ולכן יש לו גם "מבוא" או "פרוזדור" לפני ה"טרקלין", או במונחים של בית המקדש - "אולם" לפני ה"דביר":

כאולם לפני הדביר - כן הקדמה בראש כל ספר.

פתגם זה מצאתי בכמה מקורות. הגאון בעל "פרדס יוסף" (ר' יוסף פצנובסקי מפבאייניץ), משלב אותו עם הפתגם שפתחנו בו לעיל:

קיימו וקבלו המחברים עליהם לחוק ולא יעבור, לבנות יציע ההקדמה סביב למחברתם, ומאמר העולם: כאולם לפני הדביר, כן הקדמה בראש כל ספר, וספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה... (פרדס יוסף, חלק א, פיוטרקוב תרצ"א, הקדמה).

על הדימוי ספר=בית בנוי גם הפתגם הבא (שאף מקורו "עממי"):

ספר בלי מפתח כבית נעול הוא.

וכן מופיע דימוי מסוג זה בשער חיבורו של ר' משה מזאלשין, "משפט צדק" על תהלים (ברסלוי תק"צ), בשם ספר הברית (לר' פנחס אליהו הורוויץ):

וכתב בספר הברית כאשר ראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחילה על הדלת, כך אין לקרוא בספר בלתי יקרא בו קודם ההקדמה.

אמנם הנוסח בספר הברית מעט שונה, והוא מכוון אל הקדמות ספר הברית עצמו, ולא על כל הקדמות הספרים בכלל: 

וכאשר מהראוי שלא לכנוס לבית חבירו פתאום בלתי ינקש תחלה על הפתח והדלת, כך אין לקרוא בספר הזה בלתי יקרא בו מקודם ההקדמה הראשונה עם השניה.

(הדבר קשור לפרשיה מצערת שאירעה למחבר הספר, כאשר חלקו נדפס ללא רשותו בברין תקס"א – ראה על כך ההקדמה השניה של הספר ממהדורת זולקווא תקס"ז ואילך, ואכמ"ל).

ויש וריאציות חריפות יותר. יצחק בר לוינזון (ריב"ל) כותב בהקדמה לספרו "ימין צדקי":

הקורא ספר ולא עיין בהקדמתו, כגנב הנכנס דרך החלון.

ובספר "משלי עין בין משק" (ר' ישראל נחום קווארט, ניו-יורק 1941, עמ' 149) גורס:

הקורא ספר ולא הקדמתו – כגנב במחתרת יסכן ראשו.

מליצות אלו מצטרפות למאמצים רבים שעשו מחברי ספרים במטרה לשכנע את הקוראים לעיין תחילה בהקדמת ספרם.

האמצעים בהם נקטו המחברים היו שונים ומגוונים, החל באזהרות והשבעות וכלה בתחנונים ובקשות. נביא כאן רק שתי דוגמאות:

המדקדק ר' אליהו בחור הקדים לספרו "מסורת המסורת" שלוש הקדמות ("הראשונה בשיר והשנית בחרוזה והשלישית בהלצה"). ב"הקדמה" לשלוש ההקדמות כתב:

...ואלו הייתי כדאי להשביע איש מישראל, הייתי משביע את כל הבא ללמוד הספר הזה שלא ילמדהו עד שיקרא ההקדמות האלה, אך מפיל אני תחינתי ובקשתי לפניהם על ככה, והעושים כן תבוא עליהם ברכה, ומובטח אני כי לא איש יתחרט ובן אדם ויתנחם באבוד זמן בקריאה זו, אך יגיע תענוג נמרץ לקוראיו כאשר ימצאו בם דברים טובים וחידושים, אשר לפנים לא ידעום ומאז ומקדם לא שמעום...

בספר הביבליוגרפי "שפתי ישינים" של רבי שבתי משורר בס, מוצבת כבר בשער בקשתו של המחבר:

שפתי ישינים... אשר אוה... יגע ואסף...

כהר"ר שבתי משורר בס...

ואחת היא שאלתו ואותה הוא מבקש,

מאת כל איש אשר על דלתות הספר ינקש

יקרא בראשונה ההקדמה כולה,

ויראה תועליות הספר יקרים מכל אבני סגולה.

בפתח הקדמתו מאריך רבי שבתי בעניין זה, ומנסה למשוך את לב הקורא בדרכי נועם:

ברוך הבא בשם ה' צבא-ות

לקרוא ההקדמה בעיון כל תיבה ואות

ראיתי בכמה ספרים שהמחברים משביעים בשמות הקדושים שלא יקרא הקורא בספר עד שיקרא ההקדמה, אבל לא כן אנכי, והנני יושב פתח האהל לראות אם יש עובר ושב להכניסו בדלתות ביתי בדברים נאים המפתים ואומר בא ברוך ה' אשריך שזכית לדפוק ולכנוס בשער... ולקטן כגדול אני אומר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור עד שתקרא ההקדמה מתחלתה ועד סופה, כי בזולתה יהיה לך ספר זה כדברי ספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא, אמם בהקדמה תמצא מרגוע לנפשך להבין כל הסימנים וכל ענייני הספר, ואחר תעבור ותלך מחיל אל חיל...

נחתום בחיבור נוסף של רבי משה מזאלשין, ספר "תיקוני שבת", שבשער מהדורתו הראשונה (וורשא 1827), מדובר על "חיוב" ש"מבואר בספרים" לקרוא תחילה את הקדמת הספר:

בקשתי מאת כל מעיין בסידור הזה שיעיין מקודם ההקדמה ומלבד זה מבואר בספרים החיוב לקרות הקדמת הספר.

***

בשם הרבי מקוצק אמרו:

לכל ספר יש הקדמה, מהי ההקדמה לתורה, והרי העולם אומרים כי "ספר בלי הקדמה הוא כגוף בלי נשמה"?
גם השי"ת חבר הקדמה לתורה והיא... הדרך ארץ, כמו שאמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה".

(אמת מקאצק תצמח, בני ברק תשכ"א, עמ' פג).

ביום חמישי, 28 באוגוסט 2025 בשעה 16:16:21 GMT‎+3‎,‏ Nachum Zitter<nachum...@nli.org.il>‏ כתב

ללא קשר לשאלה המקורית, מקור הביטוי הוא כנראה ביחס לארבה: בְּעַד הַחַלּוֹנִים יָבֹאוּ כַּגַּנָּב. יואל ב':ט'