השלמה לשיעור על קצירה

[אליקים קרומביין‎]

בס"ד

שלום ללומדים יצ"ו - 

כזכור, הדרך הרווחת (שיש לה שורש בראשונים) היא שקצירה היא מאיסורי החפצא של הפירת הקדושים. ועם זאת במקורות ראשוניים (כגון סוגיית מוע"ק ג) ההתייחסות היא כמלאכה. ביטוי לכך בקצירה אחרי שביעית, אם זה אסור בתורת תוספת אז נאמר שזה איסור מלאכה, אבל אם זה לא קשור לתוספת שביעית, אלא נלמד למשל מהלימוד מ"מועד שנת השמיטה" ורק אם הביא שלישי בשביעית, זה קשור לקדושת החפצא. הבעיה היא שבפשט נראה שיש את שני המקורות. וראינו כמה תירוצים.        כאן נתיחס לתירוץ הראשון בתוס ר"ה יב:, המודפס בסוגריים. הם מתיחסים לדבריהם לעיל ט ע"א ד"ה שהרי, בסוף התוס'ם שם הם אומרים שאיסור קצירה אכן אינו נלמד מ"בחריש ובקציר" אלא מ"מועד שנת השמיטה", וכוונת הלימוד "בחריש ובקציר" הוא רק לחדש איסור חרישה, שמכיוון שידוע שקצירה אסורה (מ"שנת השמיטה" כנ"ל) אחרי שביעית הוא הדין שיש איסור לפני שביעית והיינו חרישה. הקושי בולט - אם איסור חרישה אחרי שביעית הוא רק דין בקדושת החפצא, בעצם אין כאן שום הרחבה של שביעית לתוך השמינית, ומה הקשר לאיסור חרישה בתוספת שביעית לפניה? מכאן שגם בתירוץ הזה התוס' מבינים שקצירה היא היא איסור מלאכה, ולמרות שהיא מוגבלת לפירות שהביאו כבר שליש, וכמו שהצענו שהשיעור הזה נדרש לא רק להגדיר את החפץ הקדוש אלא גם לשייך את הפרי הזה למחזור העבודה של שביעית, ומחזור עבודה זה ממשיך גם לאחר שביעית, ומכאן ההשוואה להרחבת הזמן גם לפני שביעית.

בברכה,

א"ק