שבת ק"א. - "בקיעת דגים"

[kopely]

שלום וברכה, ברצוני להחיות את ה"גרופ" הזה בשאלה מהעמוד השבועי בעיון...

הגמרא דנה בדין "גוד אחית" במחיצה תלויה (שלא מגיעה עד הרצפה).

תוך כדי הדיון, הגמרא מנסה להוכיח ש"בקיעת דגים" אינה נחשבת כמו "בקיעת גדיים" (מעל ג' טפחים מהקרקע).

אולם לבסוף היא אומרת שאין בכלל להשוות מחיצה תלויה ביבשה לבין מחיצה תלויה במים, שכן "קל (קולא) הוא שהקלו חכמים במים".

ובמסקנה יוצא ש"בקיעת דגים לא שמה בקיעה".

אני אביא את סוף דברי הגמרא:

דבעא מיניה רבי טבלא מרבין: "מחיצה תלויה", מהו שתתיר בחורבה? ואמר ליה: אין "מחיצה תלויה" מתרת אלא במים! קל הוא שהקילו חכמים במים! ואמאי? הא איכא "בקיעת דגים" אלא שמע מינא - "בקיעת דגים" לא שמה "בקיעה".

הגמרא לכאורה סותרת את עצמה. אם אין בעיה בכל מחיצה תלויה כשהיא במים (קולא של חכמים) אזי, כל "בקיעה" שהיא, גם אם שמיה "בקיעה", לא רלוונטית. וממילא מוזר הניסוח האחרון לגבי "בקיעת דגים" בדווקא, שדווקא עליה "לא שמיה בקיעה". ואם היה שמיה "בקיעה"? הרי אמרנו שזה לא רלוונטי לגבי מחיצה תלויה במים!

אשמח לשמוע רעיונות מכם.

שבוע טוב,

יעקב.

[yakov kopel]

אנסה לפרש את הסוגיא לשיטת רש"י.

הגמרא מביאה שתי דעות.

• דעת רב הונא: כאשר בשלושת הטפחים התחתונים של האוניה אין מקום של ארבע על ארבע אזי יש פגם במחיצה.
  וזה שרש"י אומר:
  ולא אמרן אלא - ... דכיון דתחתונות לאו מחיצה נינהו הוה ליה תלויה.
  אבל יש בפחות מג' גובה רוחב ד' - ... הרי הן כמי שקרקעיתן עולה עד כאן ומחיצותיהן מחיצות.
  
  דהיינו, הקרקעית קובעת האם המחיצה שמיה מחיצה או שלא (אלא מעמד ביניים של "מחיצה תלויה").
  
  
• דעת אביי: אומרים גוד אחית במקרה שאין מקום ד' בתחתית.
  ולדעת אביי הוא שאומרים שבקיעת גדיים שמיה בקיעה (ואז לא אומרים גוד אחית) ובקיעת דגים לאו שמיה בקיעה (ואומרים גוד אחית).

• יוצא מכאן כשרבין שאמר "אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים" זה כנגד שיטת רב הונא, וממילא משמע שם ש"בקיעת דגים לאו שמיה בקיעה" כחיזוק לשיטת אביי.
  

אם כן יש כאן שתי גישות:

1. חסרון בחיבור לקרקע - (רב הונא) החסרון במחיצה (תלויה) מעל המים ללא מקום ד' על ד' היא שאין לה תחתית, וממילא אין לומר גוד אחית, מפני שפני הים אינם נחשבים כקרקע.
2. חסרון בטיב החיבור לקרקע - (אביי) החסרון במחיצה תלויה מעל קרקע היא כשהגדיים בוקעים אותה, ובמים אין אומרים שהדגים בוקעים אותה, אלא מתייחסים לים כיחידה אחת.

ממילא כשרבין אומר שהקלו המחיצה תלויה במים, נפתרה הבעיה לגישה הראשונה, וכאשר בקיעת הדגים לאו שמיה בקיעה, נפתרה הבעיה לגישה השניה.

לפי דברים אלו, ייתכן להסביר את דברי רבותיו של רש"י לשיטת רב הונא.

בקיעת הגדיים הוא חסרון לשיטת אביי, אך  ניתן לראות בו ייתרון לשיטת רב הונא. שכן לרב הונא המדד הוקבע הוא אם יש או אין דקרע, וממילא אם גדיים יכולים לבקוע משמע שהם עומדים על קרקע ואז אומרים גוד אחית, אך במקום שאין הגדיים בוקעים, אין קרקע (כשאין מקום ד על ד) ושם לא אומרים גוד אחית.

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'גמרא: העמוד השבועי בעיון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל gmara10+unsubscribe@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.