כתובות ג: - גזירת ההגמון

[yakov kopel]

אני מביא את קיצור הדברים כאן. מצורף מאמר מלא ומפורט.

התקנה העקרונית היא להנשא ביום הרביעי בגלל שבתי הדין פתוחים ביום חמישי ואם יש חשד מצד הבעל ניתן ללכת למחרת לבית הדין לברר את הדברים ולא "לטמון" אותם.

בדף זה מתואר מקרה שבו נהג העם להנשא ביום שלישי מפני "הסכנה" ובית הדין לא מיחו בהם.

"הסכנה" היא מה שנקרא בכתבי ההסטוריה "חוק הלילה הראשון" או "גזירת ההגמון".

הגמר שואלת (ובצדק) מדוע שלא לבטל כליל את התקנה שאין לה שום תוקף אם מגיע ההגמון לפני הבעל (שלום בית זה לא עושה).

ואז הגמרא עונה תשובה *מדהימה* - שאין דוחים תקנה (של חכמים) מפני גזירה (של ההגמון).

ומדוע?

לשם כך אביא בקצרה סיפור מאוחר שמופיע במדרשים מאוחרים (ורמוז בדברי רש"י על כך שנס חנוכה נעשה בידי נשים - שבת כ"ג.):

--

היונים גזרו את "חוק הלילה הראשון עם ההגמון" ונהגו כל מספר שנים.

עד שהגיע תורה של בת מתתיהו (או בת יוחנן אביו) להנשא.

בסעודת הנישואין (ךפני ששלחו אותה להגמון) עמדה לפני הקהל וקרעה את בגדיה.

הקהל התרעם על חוסר הצניעות - ומיד הוכיחה אותם אותה צדקת - לכבודכם את דואגים ולא לכבודי.

מיד עשו תשובה - תפילות וכו' וכך התחיל המרד של החשמונאים.

--

לענינינו - הציבור ראה לפניו שני גורמים - חכמים שתיקנו תקנה, והיונים/והרומאים שגזרו גזירה. עצם העובדה שהם פנו לחכמים שיבטלו את התקנה במקום להתפלל ולהלחם בגוזרי הגזירה היא ה"פתרון הקל" שאותה מנעו חכמים. אם חכמים היו מוותרים על התקנה, הציבור היה ממשיך להשלים עם הגזירה ולא מנסה לבטל אותה.

וזה עומק דברי חז"ל - גזירה עתידה להתבטל ולא דביר חכמים - ואפשר לומר אפילו שבזכות שלא מבטלים את תקנת חכמים העם יתעורר להתפלל ולהלחם כדי שתתבטל הגזירה.

יעקב קופל.