From: צפורה כהן [mailto:fai...@education.gov.il]
Sent: Wednesday, January
02, 2013 10:03 AM
To: תרצה יהודה; יעקב אלבירט;
יעקב הלמן; שולמית סעדה; שולמית סויסא; שולמית טנג'י; מרים טייטלבאום; רחל סולימן;
שי קלדרון; אברהם יששכר רפפורט; יהושע גרבר; יהודית כהן; אסנת אבוחצירא; אסתר
קורקוס; צפורה פיונטק
Subject: FW: מעשה
מרגש על הרחקת תלמיד
מפקחים יקרים, שלום וברכה
צרפתי ספור מרגש, חשוב בעיני לעצור לפעמים משטף העבודה שלנו ולחשוב חינוך...
בברכה ,
פייגי צפורה כהן
מפקחת כוללת
משרד החינוך
אגף חינוך מוכר שאינו רשמי
כנפי נשרים 22 , ירושלים 91911
משרד : 02-560-1831
פקס : 02-560-1346
דוא"ל :fai...@education.gov.il
From: בצלאל כהן
[mailto:cob...@gmail.com]
Sent:
Tuesday, January 01, 2013 11:24 AM
To: פיגי כהן;
צפורה כהן
Subject: מעשה מרגש
על הרחקת תלמיד
את המעשה דלהלן, פירסם כעת הרב דוד בלוך - ר"מ בישיבת "נהורא" ובעבר ר"מ וראש מדרשיית "נועם" בפרדס חנה
הרחקת תלמידים = סיפור מרגש בצפת.
אמרה רווחת בשם אחד הגדולים "כשם שכורך ספרים אינו יכול להימנע מלדרוך בשגגה על דפי קודש, כך מחנך לא יוכל להימנע מלדרוך בשגגה על נשמות צעירות.
אני זוכר דיונים של שעות רבות במשרדו של הרב יגל זצ"ל האם יש לסלק תלמידים שהתנהגותם משפיעה לרעה על חבריהם. או אולי להמשיך להיות סבלניים אתם, ולקוות לשינוי בהתנהגותם. התרחיש היה קבוע וחוזר על עצמו. הרב יגל נגד הרחקה, ובדרך כלל הרמי"ם בעד. הרב יגל היה מציין שמות אברכים חשובים שבזמנו רצו הרמי"ם לסלקם, ואני הייתי מונה לו שמות של תלמידים שהורידו כיפות, בהשפעה ישירה של אותם אלו שלא סילקו אותם בזמן. בדרך כלל הייתה ההחלטה לפי רוב הנוכחים ב"מועצה הפדוגית" לסלק, אך הרב יגל לא עמד בפני הפצרות ההורים וחנן את התלמיד. סינריו כמעט קבוע. אנחנו הרמי"ם, היה בליבנו טרוניות על שהרב יגל אינו עומד איתן אל מול ההורים. וכשהתרעמנו פעם בפניו על כך, ענה לנו: אתם לא עומדים אל מול דמעות אם שמסלקים את בנה. ובפי הייתה תמיד אותה תשובה: דמעות האימהות שבנם יתקלקל בגלל השארתו של אותו תלמיד בישיבה, אינן פחות חמות מדמעתה של אם הבחור המשפיע לרעה.
כשנתמנתי לראש הישיבה, חשתי על בשרי את מאמר חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" אכן לראות זוג הורים נעלבים ופגועים עד עמקי עמקי נשמתם, היה זה מחזה קורע לב, וכמעט אי אפשר לעמוד כנגדו. אמנם ניסיתי באותן פגישות לדמיין את צערם העתידי של הורי הנערים הפוטנציאלים לצנוח ברמת יראת שמיים שלהם, אם לא אעביר את ה"מקלקל" לישיבה אחרת. גם הם עוד יבכו בכאב, ויצביעו עלי בצדק, כגורם למצב הבנים, אך עדיין יש הבדל בין לראות כעת זוג הורים מרוסק נפשית היושבים לפניך, ובין לראות רק בדמיון את ההורים העומדים להיפגע. הייתי אמנם קצת יותר קשוח מהרב יגל, אך גם אני נכנעתי כמה וכמה פעמים ולא עמדתי בלחץ הנפשי. ברובם המכריע של המקרים שלא עמדתי בלחץ ההורים, בסופו של דבר הצטערתי מאוד, כי התוצאות היו קשות לתלמידים לתלמידים הטובים האחרים. חוץ ממקרים בודדים שאכן הנער המאוים השתנה והפסיק להיות "שור המזיק".
על מקרה מרגש כזה שארע שנה לפני שסיימתי את תפקידי במדרשיה, חפצתי לספר.
תלמיד היה ,שלפי כל קריטריון לא היה מנוס מלסלק אותו מהמוסד, בישיבת הרמי"ם שקדמה להחלטה, לא היה ולו קול אחד שהפך בזכותו, או הבעת תקווה לשיפור. האב, תושב עיר דרומית, נקרא למשרדי לבשר לו את הבשורה המרה. האב המסכן שמכוניתו כבר הכירה את הדרך למדרשיה בע"פ, לאחר אין ספור זימוני אזהרה. נכנס למשרדי ועיניו שטופי דמע, ואני מלא עזוז, ובטוח בצדקת ההחלטה אספתי את כוחות הנפש לעמוד בפני תחנוני האב . האב סגר את הדלת, התיישב מולי וכך אמר: אין לי מה לומר להגנתו של הילד, ולאחר כל האזהרות והסבלנות שלכם כלפי התנהגותו עד היום,אני אפילו מודה לכם. ואז התפרץ בבכי סוער שעה ארוכה. לאחר שנרגע אמר:, דע לך כבוד ראש הישיבה, אני חולה לב קשה אינני יודע מתי אסתלק מהעולם, הלב שלי פגוע מאוד מאוד . שני בנים יש לי, בני הגדול אינו שומר מצוות, אם תסלקו את בני מהישיבה, גם הוא יחבור לאחיו ולא יהיה בחור דתי, ואז גבר בכיו שם ידיו על ראשו וזעק "אם תסלקו את בני אין מי שיאמר עלי קדיש!!." עורי צפד,אין אדם בעל לב בשר שיעמוד בפני טיעון זה. הוא נשאר במדרשיה! למחרת קראתי לתלמיד וסיפרתי לו מהי הסיבה שהוא לא נזרק, הוא החוויר, והודה לי.
בסוף אותה שנה סיימתי את תפקידי, ולא ידעתי מה עלה בגורלו של התלמיד.
השבוע לרגל שמחה משפחתית, שבתתי בעיר צפת בליל שבת נכנסתי לבית כנסת של חסידי ברסלב בתפילת ערבית. בסוף התפילה ניגש אלי אברך צעיר בעל חזות ליטאית, והזדהה בפני כתלמיד הנ"ל. כעת היה תורי להחוויר כשנזכרתי במעמד ההוא. התיישבתי קצת מסוחרר, ולא הוצאתי הגה. בבת צחוק קלה, אמר לי האברך: אתה בוודאי רוצה לדעת מה היה הסוף, בסיום לימודיי עברתי לישיבה גבוהה [דומני ב"מאורות התורה"] אבי ז"ל נפטר כשנה לאחר אותה פגישה, כשהייתי כבר בישיבה, עמדתי ליד מיטתו בשעת הפטירה, וכשיצאה נשמתו החזיק בידי, הביט בי, ונהרה על פניו.
************************************************************************************
This
footnote confirms that this email message has been scanned by
PineApp
Mail-SeCure for the presence of malicious code, vandals & computer
viruses.
************************************************************************************