בספרו "בידור עד מוות" (ספר מצויין. מומלץ לקרוא) כותב ניל פוסטמן את
השורות הבאות:
נשלה את עצמנו אם נאמין שמרבית עבודתו של המורה ניתנת לשיעתוק, וביעילות
רבה יותר, על ידי מחשב לכל ילד. אולי ניתן לעשות כמה דברים, אך נותרת
בעינה השאלה מה הולך לאיבוד.... כל מה שהוא משמעותי בחינוך".
בעבודתי כמעצבת גרפית אני צוברת שעות מחשב לא מעטות. המחשב, על כל
שלוחותיו, הוא כלי העבודה העיקרי שלי ויש לציין שהוא כלי נהדר. העניין
הוא שמדובר בכלי. זהו.
כשהייתי סטודנטית שנה א' דרשו מאיתנו להגיש את כל העבודות ידנית. לפעמים
זה היה ממש מתסכל, לעמול שעות על סרטוט מדוייק כאשר המחשב עושה זאת
בעשירית מהזמן. כשקבלנו על כך אמר לנו אחד המורים שזאת הדרך ללמד אותנו
לא להשתעבד לגולם. המחשב הוא גולם סך הכל. יש לו יכולות תכניות מדהימות
אבל מעצב טוב צריך להיות קודם כל יצירתי.
לרשויות הגולן אכן מגיע קרדיט על יחסן הרציני לחינוך אך התחושה, שלי
לפחות, היא שמבזבזים את כל התחמושת על המטרה הלא נכונה, ואולי לא סימנו
מטרה בכלל.
בבית החינוך שלנו אין מחשב, אנחנו שואפים שהילדים שלנו ידעו לחשוב בעצמם,
הילדים שלנו לוקחים חלק במהפכת התקשוב - הם לומדים להיות קשובים לעצמם
ולסביבה שלהם,
הלוחות הם לוחות הלב וברוך ה' זכינו למחנכים בעלי לב חכם.
שבוע טוב לכולם!
עינת
בתאריך 27/03/11, מאת השמשונים <study...@gmail.com>:
> --
> קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום הורים "שיר חדש"' בקבוצות
> Google.
> כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-forum...@googlegroups.com.
> כדי לבטל את המינוי שלך לקבוצה זו, שלח הודעת דוא"ל
> ל-forumhorim-+unsubscribe@googlegroups.com
> לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו בכתובת
> http://groups.google.com/group/forumhorim-?hl=iw.
>
>