ולמעשה, בצורה הכי חלקה מפה אפשר להתחיל עם עשרת הדיברות, אותן ניתן לחלק
ל-2: ארבע הראשונות ושש האחרונות. הארבע הראשונות הינן מצוות שבין האדם
למקום. כל הארבע הללו היו מצוות שהעם לא הכיר ולכן מפורט עליהן פירוט רב
מאוד. שש המצוות האחרות, מצוות שבין אדם לחברו, הן ככל הנראה נורמות
חברתיות שכבר היו בעם, אלוהים לא צריך להסביר לעם למה אסור לרצוח ולגנוב
(או יותר מזה, מה המשמעות של לרצוח ולגנוב) ולכן כל החוקים הללו מופיעים
במשפטים קצרים.
עוד תחום אותו לומד העם, או למעשה לומדת הנהגת העם, בפרשה זו הוא האצלת
הסמכויות, הרי משה עצמו לא מסוגל להתמודד עם בקשות מכל העם, לכן יתרו
מלמד אותו להאציל לטובי בניו חלק מהעבודה, וכך להקל על עצמו. האופטימים
יגידו שזו ראשיתה של עבודה נכונה בהנהגה, הפסימיים יגידו שזוהי תחילתה של
בריוקרטיה שתוביל לשחיתות, ויש שיגידו שגם זה וגם זה נכון.
מה שכן, מאוד מעניין אותי לראות את העם, שהיה רגיל עד היום שמעבידים אותו
וקורעים אותו, פתאום מקבל יום חופש אחד על כל שישה ימים....
שלום,
הערה שולית:
פרשת היחסים עם יתרו (כהן מדיין!) מזכירה
שכבר אז היה רצוי, כדאי ויעיל ללמוד
מאחרים איך לנהל. בעיקר איך לארגן
עם ומדינה.
כל המדברים השבוע על ההכרח לשנות
את שיטות הבחירות והממשל היו עושים
טובה אם נהגו כמשה. הוא לא התבייש לשמוע
את תוכניתו של יתרו לארגון העם (ובעתיד המדינה).
ולנהוג לפיה.
אליעזר