פרשת ויצא

[Yotam Manor]

משהו שחשבתי עליו כשקראתי את תולדות ויצא (אני קורא אותן כל פעם שתיים,
אז אני לא בטוח מתי חשבתי על זה ספציפית), שמאפיין מאוד מרכזי אצל כל
שלושת האבות ובהמשך אצל מרבית גדולי התנ'ך הוא לאו דווקא ציות לאלוהים,
אלא דווקא היכולת להעיז מולו פנים בבקשות (ופה נזכיר דווקא שיצחק,
כשרבקה עקרה, עותר לאלוהים, ואלוהים נעתר לבקשתו ופותח את רחמה, ככה
שאפילו האנמי מבין שלושת האבות פונה לאלוהים בדרישות בעת הצורך). סוג של
חוצפה ויהירות שקשה לפעמים לדמיין, אבל מצד שני, אלוהים משתף עם זה
פעולה, ודווקא אנשים כמו איוב חוטפים על הראש. אני בעד המסר הזה, וחוץ
מזה זה גם מזכיר לי את הפרק האחרון בעונה השנייה של סדרת המופת 'הבית
הלבן', בה ברטלט, נשיא ארצות הברית האוטופי המוצג בסדרה, מוכיח את אלוהים
(וגם פונה אליו בלטינית), בהשראה יפיפיה בעיניי מדמויות גדולות בתנ'ך,
וספציפית אחד מרגעי השיא של הטלויזיה, ובטוח של הסדרה.

אפשר לראות כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=FScv89J6rro

שבוע מצויין לכולם

[Udi Manor]

בהמשך ישיר לדברי יותם [שאני מסכים עימם לחלוטין], זה הרי בדיוק צלם אלהים: היכולת לברוא, היכולת לעשות דברים מתוך רצון חופשי. במגבלות אנוש כמובן ובכל זאת.

בתאריך 7 דצמבר 2008 01:53, מאת Yotam Manor <yotam...@gmail.com>:

[Yoav Mathov]

אחח יעקב, האוהב הסבלני ביותר בתנ"ך שחיכה 14 שנים כדי לקבל את אהובת
ליבו.
מעניין מאוד כל נושא הקרבות על ליבו של יעקב. בהתחלה הרי יעקב לא בדיוק
זורק על לאה, הוא רצה את רחל ולאה סתם נדחפה באמצע. לכן ה' מאזן את זה
וסוגר את רחמה של רחל ופותח את של לאה.
לאה מקווה שזה מה שיעזור לה, ושימו לב איך היא קוראת לשלושת בניה: ראובן
ושמעון, ה' ראה ושמע את עצבותי והוליד לי ילדים ואולי הפעם אישי יאהב
אותי, ולוי, הפעם הוא יתלווה אלי כי כבר יש לי שלושה בנים.
לאה השיגה את מבוקשה, לבנה הרביעי היא קוראת יהודה בתור הודיה לה', כנראה
שעכשיו יעקב כבר מתייחס אליה. כמענה לתודה של לאה, אלוהים סוגר את רחמה
ומאפשר למעשה את המשך התחרות, מכאן והלאה רחל ולאה משתמשות בכל מיני
טריקים כדי לזכות בליבו של יעקב דרך רחמיהן. בפרשה הבאה נראה כי התחרות
הזו הסתיימה בתיקו וכי יעקב לא מעדיף אף אישה, הוא מתייחס אליהן באותה
צורה.

שתי נקודות מעניינות מהסיפור:
1. יעקב לא נקרא "בעלי" אלא "אישי", עוד ניצוץ לפמיניזם תנ"כי, מעניין
מתי נולד הביטוי "בעל" והאם יש קשר בינו לבין האל השנוא כל כך
2. כל ארבעת האמהות היו עקרות בשלב זה או אחר של החיים, בנות יקרות, מכן
הייתי מצפה לאמר: ראבאק, איזה גנים מעפנים יש לנו

את סיפור הנקודים לא הבנתי בכלל

[Shiri Ladelsky]

את סיפור הנקודים גם אני לא ממש הבנתי - אני אשמח אם מישהו יוכל לשפוך
יותר אור על הנושא.

חוצמזה, אני מתה על הסצנה הזו בבית הלבן - אחת המוצלחות ללא ספק. מסכימה
עם יותם מאוד לגבי כל הנקודה הזו.

משהו מאוד צרם לי במעורבות של ה' בכל התחרות הזו בין לאה לרחל - זה ממש
הרגיש כמו חיילים קטנים במשחק הקופסה של אלהים, בשביל שעשוע זול שכזה.

ניצוץ הפמיניזם אכן מעניין - במיוחד בפרק שבו מזכירים גם את הולדת הבת
אשר לא כל כך זוכה למקום בספרי ההיסטוריה כמו של 12 הבנים... פמיניזם
מבוקר...

דווקא מה שהכי הסב את תשומת ליבי בפרשה, קצת בהמשך לדבריו של יותם, אבל
לא בדיוק, זה שמשתמע מהפרק שיעקב לא בדיוק האמין באלהים.
אחרי החלום הוא אומר, שעכשיו הוא יודע שאולי באמת יש אלהים במקום הזה.
והוא עוד מוסיף משהו בסגנון - "אם אלהים יעשה ככה וככה וככה, אז אני אלך
אחריו / אאמין לו" (תרגום חופשי - אין לי את הספר לידי...).
זה אפילו לא להעז לבקש מאלהים משהו מסוים - זה פשוט לפקפק בו ו/או
ביכולתו, ולהציב תנאים לאמונה שלך בו - ואלהים בתגובה - אפו לא חרה או
שום דבר... לא בדיוק אמונה שלמה...
מעניין אותי לראות/לחשוב על התהליכים, גם לאורך הספר, וגם בתרבות,
שהובילו לשוני התפיסתי הזה של כל מושג האמונה באלהים, הנגזרות והמשמעויות
שלה. שווה להשאיר את המחשבה הזו בראש לאורך קריאת הספר.

[yotam manor]

ואני גם ארחיב את מה שאמרתי בהתחלה בעקבות משהו שחשבתי עליו בשמירה זו או אחרת. לא רק שכל האבות שלנו (ולא רק הם) מאופיינים בחוצפה כלפי אלוהים, אלא זו אולי התכונה המרכזית המזכה אותם בזכות להיות אבות, ואני אדגים בקצרה דווקא על יצחק, שהוא ללא ספק האב הפסיבי מבין השלושה (ורק אזכיר בסוגריים את עצם שמו החדש של יעקב - ישראל, ששרה עם האל ויכל לו)-

 

כאמור, יצחק במרבית סיפורו דמות פסיבית לחלוטין, אפילו במסגרת הסיפור על אבימלך וזה המקום שבו הוא (כמעט) פעל בו הכי הרבה. בעיקרי סיפור חייו, הוא פסיבי - לוקחים אותו, עוקדים אותו, מביאים לו אישה, לוקחים ממנו ברכה במרמה או שלא, מתחננים בפניו לברכה נוספת (יצחק הרי לא חשב בעצמו על לתת לבן האהוב עליו ברכה, הוא נאלץ לבקש), וכו'. על פניו, פסיבי לחלוטין, ולא שייך לאבות - חוץ מבמקרה אחד - המקרה בו יצחק 'עותר' בפני ה' על היות לאה חשוכת בנים - המשך השושלת. ברגע שיצחק פונה אל אלוהים, הוא מיד מסכים, בחזקת 'אז למה לא אמרת? - כי אף אחד לא שאל' שכזה. כך שבעצם הזכות של יצחק לקחת חלק בשושלת האבות ניתנת לו מעצם פנייה חצופה לאלוהים.

 

חצוף זה טוב, חבר'ה, אלוהים אוהב אותנו ככה. :)

2008/12/18 Shiri Ladelsky <shir...@gmail.com>

[Yoav Mathov]

זה יפה, עכשיו נצטרך לראות איך אלוהים יתייחס לחצופנים שאינם שלושת
האבות... המשך יבוא

[Shiri Ladelsky]

יותם, אתה כזה אע"מניק שזה מחליא ;-)

[הדס וול‎]

השבוע מצאתי ספר ממש נהדר, נסעתי לאכול ארוחת ערב עם אליסה המש"קית (צוות אפק כבוד) ואצלה בדירה חיכה לי הטקסט הבא: "אני רוצה להגיד משהו על רחל ולאה: אם צריך לבחור בין שתיהן- והסיפור מכריח אותך לבחור בין שתיהן- אני בח'ברה של לאה. " ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה", אומר הכתוב. ויש משהו כל כך עצוב בתיאור הזה. בידיעה שאפילו בתנ"ך, שאוהב את לאה, לא מצליח למצוא בה שום דבר יפה חוץ מהמבט שלה. העיניים ביהדות הן ראי הנפש, והכתוב אומר לנו בעצם, יש פה אחת שיפה מבחוץ, ואחת שיפה מבפנים. והטרגדיה הגדולה של לאה היא כמובן שהיא זו שאוהבת את יעקב. האהבה הגדולה, הטהורה, היא שלה. ואפילו אלוהים, שלא נוהג לנקוט  עמדה בנושאים כל כך זעירים וזוטרים כמו אהבתה הנכזבת של מישהו, לא מתאפק. אי אפשר לא לאהוב את אלוהים על  התפקיד שלו בסיפור הזה. "וירא אלוהים כי שנואה לאה, ויפתח אתרחמה". ונולד הבן הראשון והיא קוראת לו ראובן, ראו- בן! היא אומרת ליעקב, תסתכל על הילד, תסתכל עליי, תסתכל על משהו חוץ מרחל."
-יאיר לפיד, מתוך הספר "הגיבורים שלי". שזה בעצם ארבעה קטעים שיאיר לפיד רושם על ארבעה גיבורים תנכיים, ורושם ממש...נו..יאיר לפידי שכזה.

אז תודה לאליסה! שתרמה למפעל הקטן הזה שלנו בכלל בלי לדעת...
לילה טוב.

[Shiri Ladelsky]

אי אפשר שלא לחוש אמפתיה או לרחם על לאה, אבל כל הזמן יש לי איזה תחושה
שאני לא מצליחה להגדיר שקשה לי להתחמק ממנה, ואולי עכשיו הצלחתי:
אהבת אמת!!! אהבה ממבט ראשון!!! כל הדברים האלה שקורים בסיפורים ובאגדות
ואמורים להיות נכונים (אני לא יודעת מה איתכם, אני עדיין מאמינה בדברים
האלה).
פתאום הדברים האלה נעלמים אצל כולם כי מישהי אחרת יוצאת מסכנה?

יעקב אהב את רחל...
אני רוצה לחשוב שגם ההפך הוא הנכון, אבל גם אם לא - יעקב אהב את רחל.

הוא היה צריך להתחתן עם לאה כחלק מהתקופה, או סתם במרמה שהיא סוג של חלק
מהתקופה, או סתם מרמה.
...אבל הוא אהב את רחל.

ואפילו חיכה בשבילה 7 שנים נוספות (על ה-7 שנים שהוא כבר חיכה!!).
אתם הייתם מחכים 14 שנה בשביל מישהי?

נורא קל להיכנס למחשבה על אהבתה הנכזבת של לאה, אבל גם לגבי זה חבל להסיק
מסקנות, כי לא אמרו לנו שום דבר על זה.
אז אפשר לרחם על לאה, אפשר להזדהות עם הצד המסכן תמיד יותר בקלות, ואני
יכולה להמשיך עם עוד הרבה אפשר-ים כאלה...
...אבל הוא אהב את רחל.