פרשת שמות

[Yoav Mathov]

קודם כל, אפתח ואומר שהפרוייקט קצת מדשדש, אז יאללה, שנסו מותניים ובואו
נפתח את הספר השני בכך שכל אחד ייתן פה את דעתו על הפרשה, לא יכול להיות
שהפרוייקט הזה ייפול דווקא עכשיו, בסיפורי יציאת מצריים. המעניינים
ביותר!

משעשע אותי שוב סיפור הבאר. ממש נראה בתנ"ך כאילו זה מקום מפגש שממנו
יוצאים כל הקשרים המעניינים. הגעת למקום חדש? קודם לך לבאר ושם תראה מה
יהיה. סיפורו של משה ובנות יתרו בבאר מזכיר קצת את סיפור יעקב. גם פה יש
מכשול שמשה מתגבר עליו (במקום האבן, הרועים) ואחר כך הוא משקה את הצאן
ובכך כובש את הבחורה.

עניינה אותי התשובה של המיילדות לפרעה לאחר שאלה לא שמעו בקולו: כי לא
כנשים המצריות העבריות, כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המיילדת וילדו.

האם זה סימן לכך שכבר אז היינו עם הומניטרי בזמן שכל השאר היו ברברים? או
שזה רצון חזק להגן על זרע עמנו, שעתיד עוד להיות שנים רבות גר בארץ
נוכריה....

[yotam manor]

אני פירשתי את הפסוק כ'הנשים העבריות יולדות, מתאוששות והולכות עם התינוק לפני שמספיקה להגיע המיילדת' - שזה בעצם התירוץ המושלם - המיילדות לא לוקחות חלק בתהליך הלידה.

 

קראתי את הפרשה, ויש שם פסוק שקצת התקשיתי איתו, אשמח להצעות, כי אותי הוא קצת בלבל. הרקע:
אלוהים מדבר לראשונה עם משה בסנה הבוער, משה מחפש תירוצים למה לא טוב לו, אלוהים עונה לו (שזה בעיני אחת הסצינות הגאוניות בתנ'ך, ומבססת את היחסים בין משה ואלוהים, ולדעתי כדאי לקרוא כל קשר בין משה לאלוהים בהמשך לאורה, אבל לא ארחיב בעניין עכשיו). בכל אופן, משה אומר כך:

 

"ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם"? (שמות, ג', 13)

 

ואלוהים עונה (ופה חשדתי):

 

 

"ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם" (שמות ג', 14)

ועכשיו עוד פעם, עם הדגשות ופיסוקים:
ויאמר אלהים אל משה: "אהיה אשר אהיה". ויאמר: "כה תאמר לבני ישראל: 'אהיה שלחני אליכם'"

 

אחרי זה אלהים ממשיך ואומר:

 

"ויאמר עוד  אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יהוה אלוהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודר" (שמות ג' 15)

 

הפסוק הנוסף בטוח מסביר את הכוונה הכללית, אבל אני לא כל כך מצליח ליישב את שני הפסוקים באמת.

 

הצעות? פרשנות?

 

 

2009/1/17 Yoav Mathov <yoav...@gmail.com>

[Udi Manor]

נדמה לי שהפתרון פשוט. יהוה זה אהיה בכל הזמנים. כי אהיה זה בזמן עתיד אבל מכיוון שאהיה נגלא לאברהם יצחק ויעקב בעבר הרי שה'אהיה' התחיל בעבר הרחוק ומעצם הגדרתו [i wil be] הוא ממשיך להיות גם בהווה [שהוא נקודת הזמן בין העבר לעתיד] וגם בעתיד או בקיצור, הוא יהוה, כלומר הווה בזמן הווה ולקראת עתיד. כמאמר השיר 'והוא היה והוא הווה והוא יהיה לתפארה'. אדון עולם וכו'.

בתאריך 12 פברואר 2009 23:06, מאת yotam manor <yotam...@gmail.com>:

[yotam manor]

אבל למה 'אהיה אשר אהיה'?

2009/2/13 Udi Manor <udim...@gmail.com>

[Udi Manor]

פשוטו כמשמעו. כשם שהמקרא לא רוצה שנדע היכן מקום קבורתו של משה וכשם שלאלהים אין צורה וכשם שהאדם נברא בצלמו [הלא ברור כאמור] כך אלהים של המקרא הוא גם תמיד היה תמיד הווה תמיד יהיה [לתפארה] וגם כל אחד יכול לציירו כאוות נפשו, ובלבד שהוא זוכר את הדבר החשוב. יש ריבון עולם וכל יציר הטבע, כולל האדם, שווין בפניו. זה יסוד היסודות של הערך המודרני המרכזי שתורגם - או מנסה להיות מתורגם - לשפת הפוליטיקה: שוויון ערך האדם

בתאריך 13 פברואר 2009 17:32, מאת yotam manor <yotam...@gmail.com>: