פרשת תולדות
Shiri Ladelsky
אז כמה נקודות שעלו לי בראש במהלך הקריאה:
1. עוד פעם יש את הקטע של לעבוד על המלך שאישתך היא אחותך - מוזר לי
בעיקר שאין לי שום זיכרון לקטעים האלו, ובטח שלא למידת התדירות שלהם.
Like father like son... אבל זה בעיקר מראה לדעתי את מה שכבר אמרתי -
התקופה שבה הדברים מתרחשים. אולי זה בא להראות שזה לא משהו חריג (למרות
שמדובר רק באברהם ובנו).
2. עניין הבארות הזכיר לי קצת את בית המריבה. כנראה שזה סתם שימוש מוגזם
בפועל "ויריבו", אבל עדיין... קונוטציות ואסוציאציות נוטות לשעשע אותי.
3. הורים הם גם בני-אדם. פשוט כאן אנחנו מגלים שאבותינו ואמותינו לא היו
כאלה הורים מדהימים, אם היה לנו ספק אחרי אברהם ושרה:
עשו הוא ילד של אבא, ויעקב הוא ילד של אמא. זה כתוב מפורשות בספר... גם
כן חינוך... מעבר לכמה המחשבה על בן מועדף היא לא כיפית באופן כללי, מה
שכאן מעניין אותי הוא דווקא במי התנ"ך מצדד - ונראה כאילו הוא מצדד באבא.
רבקה מתוארת כתחמנית ותככנית, אשר עוזרת לבנה להוליך שולל את אביו. יעקב
גם הוא מתואר בצורה דומה, לא רק מפני שהקשיב לה, אלא גם מהסיפור של קניית
הבכורה.
עשו לעומת זאת עושה לי רושם של איש מגודל ואימפולסיבי שכזה - לא הולך לו
בציד פעם אחת, אז הוא כבר מוכר את הבכורה שלו.
מעניין לראות שבהתחלה עשו מוצג כאיש ציד, ויעקב איש תם יושב אהלים.
מתיאור כזה הייתי מצפה שהם יתנהגו הפוך.
מה שעוד מעניין הוא שעשו התחתן עם שיקסע!! כתוב במפורש שיצחק ורבקה לא
אהבו את זה, אבל יצחק עדיין רצה לתת לו ברכה לא מבוטלת (זו שיעקב גונב).
האם זה נעשה מתוך קבלה של הבן לחיק המשפחה למרות מורת הרוח, או שזה בסך
הכל ביטוי לאותה אהבה ראשונית שמוצגת בתחילת הקטע?
הייתי רוצה להאמין שהתנ"ך מחנך לראשון (איך ההורים שלכם יגיבו אם תתחתנו
היום עם לא-יהודיה? ואני אפילו לא מדברת על שלל אופציות נוספות...), אבל
התחושה שלי היא שזה יותר מתוך השני. מה אתם אומרים?
אקורד סיום: הפרק נגמר בזה שעשו יודע שאבאל'ה לא מרוצה מעניין השיקסע'ס,
אז הוא הולך להתחתן עם חצי בת דודה שלו. Talk about wanting to get
excepted...
Yoav Mathov
אני לא בטוח שהתנך מצדד פה ביצחק. ההצדקה לרבקה באה מאוד יפה במשפט "יצחק
אהב את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". עמדת היהדות לגבי אהבה
אומרת שהאהבה האמיתית היא זו שאינה תלויה בדבר. יצחק אוהב את עשו כי הוא
מביא אוכל, אבל רבקה אוהבת את יעקב בלי שום תנאים, וזה מאוד מאוד בולט
ומסמל הרבה על הקשר בינה לבין יעקב.
למעשה, אם חושבים על זה ככה, כולנו בכלל היינו צריכים להיות ג'ינג'ים
שעירים חמי מזג, או בקיצור, סקוטים! אפשר לראות כמה ברכתו של יצחק הייתה
קריטית, הרי אחרי שהוא מבין שבירך את יעקב ולא את עשו, ועל אף שעשו מפציר
בו שיברך גם אותו, יצחק לא יכול לבטל את הברכה וגם לא לברך את עשו.
בקיצור, עם ישראל היה צריך להיות עם עשו.
ומה עושה עשו, האיש שנאלץ לקפל את זנבו בין הרגליים? זה סמלי וחזק מאוד,
הוא נושא את בתו של ישמעאל, הוא מצטרף אל הגויים המקופחים שיצאו מאברהם,
אלה שיתבעו את נקמתם על כך לדורי דורות, אולי עד אשר לא ישאר צאצא אחד
לבית המקפחים הראשונים
yotam manor
הדס וול
Or Livne
שיעקב נבחר כממשיך הדרך ולא עשו. ובאמת כמו שהיה בהרבה סיפורים קודם
(והדומה ביותר לדעתי הוא יצחק מול ישמעאל), האבא מעדיף את הבן הבכור, אבל
אלהים בוחר בבן הצעיר. כמו שאמא אמרה לי בידיש "א מענטש טרעכט אונד גוד
לעכט" - האדם מתכנן תוכניות ואלהים צוחק מלמעלה. זאוס מלך האלים היוונים,
אגב הוא האח הצעיר של פוסידון והאדס.
אני באמת מעדיף להיות חכם כיעקב, מאשר כוחני כעשו. מה גם שלאורך הפרשה
רבקה מתוארת כחזקה ואסרטיבית יותר מיצחק. אולי ה' נתן בידה את הבחירה?
מוזר שיש אישה (ועוד שיקסע) ששמה יהודית, עוד לפני שהעם היהודי היה קיים.
עשו רצה להרוג את יעקב על הברכה שהוא קיבל מיצחק (קללה ליתר דיוק), לא על
כך שהוא רימה אותו. אולי לא אכפת לו מעצמו, רק שצאצאיו לא יהיו עבדים לעם
אחר
אין ספק שיצחק הוא האב הכי משמים - הוא לא ממש עשה שום דבר חשוב. היו לו
באמת נעליים גדולות להיכנס אליהן לאחר מות אברהם, אבל יצחק בקושי משחק
תפקיד ראשי אפילו בפרשה שמתארת את תולדותיו. רבקה יותר משמעותית בה ממנו.
yotam manor
Udi Manor
Agam Rafaeli
מאז שאני קטן המסר של לנצח בעזרת המוח ולא בעזרת הכוח או לחלופין חכם
יודע להמנע מצרות שפיקח יודע לצאת מהן או אם אתם ממש מתעקשים סוף מעשה
במחשבה תחילה. אני משתדל לקדש את העבודה, למרות שאני חסיד גדול של
ההשכלה. בכל מקרה הייתי רוצה להיות האדמוני שפורץ את הדרך ולא זה שמחזיק
בעקב.
ללכת לשיקסות זה כזה פסול? אני לא חושב שזה כזה ביג דיל. עצם ההגדרה שלנו
כעם סגולה לא אומר שאנחנו צריכים להיות סגורים. חוסר מסיונריות לא מכריח
סגירות. קצת גיוון לא הרג אף אחד (להפך!)
On Dec 6, 8:53 pm, "הדס וול" <hadasw...@gmail.com> wrote:
> **
>
> סיפור מביך ומצחיק:
> קראתי את פרשת תולדות בטעות שבוע לפני הזמן. כשהגיע המייל על הפרשה הלא נכונה
> נתתי לעצמי כיף על הראש ואמרתי :פאדיחה!
> מה שכן קרה עקב התאונה המפדחת שלי היה שהפרשה הזאת התהלכה איתי במשך ימים,
> רבים.
> אני על אוטובוס בבני ברק, נמחצת תחת בתי שחי של שלושה דוסים וגולנצ'יק.
> האוטובוס עומד בפקק, אני מתפתלת לכיוון התיק וממנו שולפת ספר תנ"ך ופותחת פרשת
> תולדות. זה היה יום ארוך. חיילת שלי עמדה למשפט על נפקדות, קיבלה ריתוק ונפקדה
> גם ממנו. כאבה לי האוזן מהחום שפולט המירס והזעתי. הזעתי הרבה. "ויעקב איש תם
> ישב אוהלים"...יושב אוהלים...חשבתי לעצמי... יעקב מתואר בעצם בעשיית כלום,
> צחקתי. הדוס מעליי בדרך כלל יושב ולומד, אני יושבת באוטובוסים ועובדת,
> הג'ולנצ'יק יושב מתחת שיח ומחכה שיגמר המארב. רק יעקב יושב בתוך אוהל, משמע לא
> עושה כלום. יעקב הזה, חשבתי לעצמי, לפחות הוא מתמיד. אני חוזרת כמה פסוקים
> אחורה לפסוק שמגלה את עצמו באור חדש לחלוטין: " ויצא הראשון אדמוני כולו (
> כבוד) כאדרת שער ויקרא שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו* וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא
> שמו יעקב"*. אני סוגרת את העיניים מרוב עייפות, אך התמונה נשארת. עשו פורץ