פרשת בראשית - סוגיות בחינוך

[Agam Rafaeli]

שבת שלום,

כשקראתי את הפרשה קפצו מבין השורות מספר מקומות של דילמות בחינוך. לא
יכלתי שלא להתעלם ואני מעלה את כולם במרוכז כאן

1. אחרי שקין רוצה את הבל ומקבל את העונש שלו אלוהים מוסיף לו את אות
קין. מושג שבעיני היה מקביל לעילה להתנכלות. אלוהים נותן את האות מהסיבה
ההפוכה, בכדי שלא יפגעו בו. אחרי שאדם קיבל את העונש המקובל ע"י החברה,
האם צריך להעניש אותו חברתית שוב?

2. לאחר שאדם וחוה אוכלים מעץ הדעת ואלוהים מעניש אותם (נראה ששכר ועונש
היה די מקובל אז) הוא מוסיך ומכין להם כותנת. נראה שהוא מבשיל עבורם את
הקרקע להמשך החיים. האם נכון לתת לאדם את האווירה המושלמת ללמידה? או
שהתפתחות נעשית הכי טוב בתנאים קשים?

אלה המרכזיות אבל מהן אפשר ללכת לכל מיני כיוונים

מה אתם אומרים?

[Yoav Mathov]

נקודות מעניינות, אני אוסיף את דעתי ואתן עוד כמה נקודות שקפצו לי
לעיניים.

1. אני לא חושב שזו ענישה, אפשר גם לראות שקין פחות או יותר מבקש את האות
הזה מאלוהים כי הוא מפחד שיהרגו אותו, אבל חוץ מזה אין לאלוהים שום בעייה
להעניש חוטא בכמה סוגי חטאים, ראינו את זה למשל בחטא גן העדן

2. זו סוגיה מעניינת, הרי הם חטאו והנה בכל זאת אלוהים "זורם עם החטא
שלהם" ונותן להם כותונת למרות העונש, אני רואה פה סוג מסוים של מחילה
שמאוד לא מתאימה למסר החינוכי שאלוהים מנסה להעביר.

מסר: משני החטאים של פרשת בראשית (גן העדן וקין והבל) עולה מסר אחד
שלדעתי הוא המרכזי בפרשה, הנושא של עמידה בפיתוי. אלוהים אומר באופן מאוד
מפורש לקין לפני הרצח שלמעשה ניתנת לו האפשרות למשול בחטאים או לתת
לחטאים למשול בו, הכל שאלה של איפוק ועמידה בפיתוי, אם אדם יעמוד בפיתוי
הוא יוכל לחיות מצוין, אך מצד שני מספיק לחטוא פעם אחת וכבר- עבירה גוררת
עבירה, זה מעגל שאי אפשר לצאת ממנו. שני סיפורים כל כך דומים ברצף (ואותו
משפט עם התשוקה ו"מי ימשול על מי") לא באו סתם כבר בהתחלה.

שאלה שעניינה אותי עוסקת דווקא בסוף הפרשה, בפרק ו', נתקלתי שם בקטע שלא
הכרתי (את פרשת בראשית אמורים להכיר בע"פ? כנראה שלא, התנ"ך צופן הרבה
הפתעות ונראה מה יהיה בהמשך) לגבי בני האלוהים אשר לקחו להם את בנות האדם
לנשים, ובהמשך דיבור על "הנפילים אשר היו בארץ בעת ההיא וגם לאחר מכן",
עסק מאוד מוזר ומאוד לא מתאים למסורת היהודית. איך זה יכול להיות
שלאלוהים, הישות הערטילאית, יש בנים? ועוד הם לוקחים את בנות האדם לנשים?
והנפילים האלה? כל זה מאוד מזכיר את המיתולוגיה היוונית, ולמרות שלא
קראתי, אני יכול לנחש שגם את המיתולוגיות הקדומות יותר.... נקודה למחשבה

[dafna...@yahoo.com]

היי, דבר ראשון בקשר למה שכתבתם-
משתי הנקודות של אגם אפשר להבין דבר אחד - אלוהים מעניש ו'עובר הלאה' -
כלומר העונש שלך דווקא הוא לא מעגל אלא מתחיל ונגמר בנקודות ברורות מאוד.
המחילה הזאת מזכירה את יום כיפור וכל עניין בקשת הסליחה.

מצאתי עוד כמה דברים מעניינים בפרשה:
יש את הקטע הזה של מיקום גן העדן - שמתם לב שיש שם ממש תיאור של ארבעת
הנהרות שיוצאים מפתח הגן, או משהו כזה, והם נהרות שאנחנו מכירים מאסיה,
אז מה זה אומר על הגן? שהוא לא היה בשמים? (יש תיאוריות כאלו).
זה שיש בגן את עץ הדעת - זה ממש קורא לאדם. למה שאלוהים בכלל ישים עץ
כזה?? אם לא בשביל להראות שאדם יתפתה.
דבר נוסף הוא שאלוהים מחפש לאדם עזר כנגדו - ובודק קודם את כל החיות. אז
מה שאדם עושה כשהוא רואה אותן זה לקרוא להן בשמות- ע"מ לבטא את השייכות
שלהן אליו.
אבל הכי הצחיק אותי הקטע עם פרי עץ הדעת, כלומר - אלוהים שואל אותם מה הם
עשו, ומה הם עונים לו? זה לא אני! באמת! זה בכלל הוא היה אשם! (מה היו
אומרים על זה בבה"ד1...?)
נקודה כמעט אחרונה - העימות הזה בין רועי צאן לעובדי אדמה - הייתי בהקהל
(פעילות סוכות מאוד ממולצת, ד"א) בהרצאה של מישהי מנאות קדומים והיא
בדיוק סיפרה שתמיד יש את הסכסוך הזה בין רועים לעובדי אדמה - שהם מקצועות
מנוגדים כי הצאן אוכל גידולי אדמה, וזה מופיע עוד מספר פעמים בהמשך - גם
יעקב ועשו היו היפוך כזה, גם בכניסה לארץ ישראל אחרי המדבר הדברים של
המרגלים מושתתים על הראיה של רועי צאן אבל יש עוד זמן עד הפרשה הזו :).
ודבר אחרון - לה' נמאס מחטאי האנושות אז הוא מחליט להשמיד אותה- אבל מה
חטאו לו החיות?

והנה כמה דברים יפים שמצאתי ברשת:
על פי המסורת היהודית, באופן מסוים חיי העובר בבטן אמו הם חיי גן עדן:
אין לו דאגות, מזון הוא מקבל מאמו, מלאכים מלמדים אותו תורה, הוא יכול
לראות מתחילת העולם ועד סופו, ואז ... מגיע רגע ''הגירוש'' שלו מגן העדן.
כל התורה שלמד נשכחת ממנו, עליו לעמול מחדש על לימודיו, עצמיותו
ותפקידיו, והוא שואף בכל חייו להגיע ל''גן העדן'' הקדום שלו.
בשבוע שבו קוראים את פרשת ''בראשית'' אנו מתחברים לכוח האמירה, ולכן
קיימת בו חשיבות יתרה למילים היוצאות מפינו. מומלץ להתחיל את השנה המעשית
במילים טהורות ונקיות, כי לכל התחלה יש השפעה על התהליך הבא אחריה (השנה
כולה). (הוא מתייחס לזה שה' בורא ע"י אמירה- סה"כ 10 אמירות)
הבורא שואל את אדם הראשון ''אַיֶּכָּה?'', איפה אתה? לא כי אינו יודע
היכן הוא, אלא ללמדנו שהשאלה הזו מופנית לכל אחד ואחד מאתנו היום. האם
אני ממלא את תפקידי וייעודי בעולם הזה? האם אני פועל בדרך של ''ואהבת
לרעך כמוך''? האם אני מקיים את חוקי התורה וחוקי החיים? השאלה שהבורא
שואל צריכה להדהד אצל כולנו: ''אַיֶּכָּה?''.
בתורת החסידות מובא הסיפור על רבי זושא. הוא סיפר לתלמידיו כי כשיגיע
יומו להיפטר מן העולם והוא יעלה לשמים, הוא לא חושש שמא ישאלו אותו למה
לא היית כמו משה רבנו, אלא הוא חושש שמא ישאלו אותו למה לא היית כמו שרבי
זושא היה צריך להיות ...
(רפאל כהן)

ועוד משהו קטן של רועי למנוביץ' -
יצירת העולם המשולבת עם הראיה "כי טוב" מלמדת אותנו שבכל מהלך, ובייחוד
במלאכת מרכבה ראוי לפעול בנחת רוח תוך בחינת כל שלב האם "כי טוב" או לא
"כי טוב". (ראוי שנזכור כי גם במקרא לא הכול נכון היה למשל מגדל בבל –
יצירה שזכתה לתיקון) . שלב הבריאה הכולל מסתיים בפסוק המעצים את "כי
טוב": "וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בוקר יום
השישי" . השאלה המתבקשת היא מה היה רע למקרא להמשיך בפסוק זה בשימוש
הביטוי "כי טוב"? מדוע היה צורך להשתמש בביטוי "טוב מאד"?
ראיתי תשובה בספרו של אדם ברוך ז"ל " בתום לב" הנשענת על פרשן המקרא
הרמב"ן. הרמב"ן אומר מהו טוב מאד: "מאודו טוב". וכך כותב אדם ברוך ז"ל:
"ומהו 'מאודו' בעברית הישנה? הוא 'יכולת' (פוטנציאל). ולפי הרמב"ן הביט
ה' בעולמו והחשיבו כבעל פוטנציאל (סיכוי) טוב. לא כפי שהוא כרגע, עם
השלמתו וקודם פעולתו המעשית, אלא הוא כפי שהוא מסוגל לפעול ולהתקיים
בעתיד".
הוא מדבר על התחייבות מקראית לבצע כל מעשה בצורה הטובה ביותר.

[Yoav Mathov]

עוד סוגיה מעניינת בפרשה, היא ההבדלים בין הפרקים א' וב'. למעשה מדובר
ב-2 סיפורי בריאה שונים
כמה הבדלים מרכזיים בין השניים:
-הסיפור הראשון הוא לדעתי המקום היחיד בתנ"ך (ואם לא אז אחד היחידים בו)
שבו אלוהים נקרא "אלוהים" ולא בשמו (כמו שהוא נקרא בפרק ב'), למעשה לאורך
כל סיפור הבריאה הראשון לא מוזכר שמו של האל.
-בסיפור השני כל "בריאה" של אלוהים נוצרת ממשהו אחר, בניגוד לסיפור
הראשון שבו הדברים פשוט "מופיעים" (לדוגמה, האדם נוצר מהעפר)
-הנקודה המעניינת ביותר לדעתי היא האישה. בסיפור הראשון אפשר לראות
שאלוהים בורא את הזכר והנקבה יחדיו. למעשה כשאלוהים אומר "אדם" הוא
מתכוון הן לזכר והן לנקבה, שניהם נוצרו בצלמו ועל שניהם הורדה מצוות פרו
ורבו, למעשה יש שוויון מוחלט בין הגבר לאישה ואין שום הבדל בינהם.
בסיפור השני כבר מדובר בנושא שונה לחלוטין, האישה נוצרת מעצם של האדם,
נוצרת אחרי האדם וקרויה אישה כי היא "באה מהאיש". הסיפור הזה הוא לא
שוויוני לחלוטין, האישה כפופה לגבר ומשמשת לעזר כנגדו, למעשה כדי לשרת
אותו וגם לשעשע אותו. האדם הוא זה שקיבל את כל המצוות ועליו למלא אחריהן
וללמד אותן גם את האישה.

יכול להיות שסיפור הבריאה השני נכנס לתנ"ך מסיבות שובניסטיות?

[Shiri Ladelsky]

לגבי עונש חברתי - זה נוצר רק מטבע האדם... קין מבקש את האות מה', כמו
שיואב אמר, ודווקא מהסיבה ההפוכה. בחברה שלנו הביטוי "אות קין" קיבל
דווקא את הפן השלילי של הסימן הזה - את העונש החברתי.
האם צריך להעניש את קין שוב אחרי שה' מעניש אותו? שאלה טובה. קשה לי עם
המונח "להעניש אותו שוב" - הייתי מפרידה בין עונש מאלהים לבין עונש
מהחברה.זה פשוט לא נקרא להעניש שוב - מדובר בשני מישורים שונים שצריכים
להישאר נפרדים. אם החברה בוחרת להתייחס למעשה שהוא עשה כמעשה נוראי, היא
צריכה להעניש אותו לדעתי. בלי קשר לכך שאת עונשו מול ה' הוא כבר ריצה.
נראה לי שבסך הכל אלהים כן רוצה שתתפתח חברה שתתפקד לא רק מולו, אלא גם
בתוך עצמה, ולכן כל אדם צריך לתת את הדין גם לחברה שבו הוא נמצא. בלי קשר
לדין שכבר נתן מול אלוהיו.

השאלה של דפי - במה חטאו החיות, עלתה גם בראש שלי. התשובה שהצלחתי לחשוב
עליה קשורה לסיפור הבריאה בו האדם נותן לחיות את שמן. אם השם באמת קובע/
מגדיר בצורה מסוימת מי/מה אתה (ומכאן גם גוזר במידת מה את אופייך, ו/או
כיצד תתנהג), אז אולי עצם זה שהאדם הוא זה שנתן לחיות את שמן, ואז פנה
לדרכים רעות, בעצם מעידה ישירות על כך שמתן שמותיהן ע"י האדם הוא זה שגזר
עליהן את גורלן - אופיין רע כתוצאה מזה (או משהו בסגנון, קצת קשה לי
להתנסח כאן, אבל אני מקווה שהבנתם את הכוונה). מה אתם חושבים?

לגבי הקטע של רועי למנוביץ':
דווקא כשאני קראתי את זה, מה שקפץ לעיניי הוא העובדה שלא כתוב על בריאת
האדם "וירא כי טוב". הפסוק האחרון מדבר על כלל הבריאה, ואין התייחסות
נפרדת לבריאת האדם באותו יום, כשם שהייתה התייחסות לכל יום אחר. זה נראה
לי קצת מוזר בהתחשב בכך שהוא אמור להיות פסגת יצירת הבריאה. תובנות
מעניינות, מישהו?

ולגבי סיפורי הבריאה השונים - אני דווקא הנחתי שסיפור הבריאה השוויוני
הוא דווקא זה שהחליק לשם בטעות מאיזשהן סיבות היסטוריות כאלה ואחרות, ולא
להפך. בעיקר כי שאר התנ"ך, וחלק גדול מהדת, יותר פועל לפי ההלך
השוביניסטי יותר, להערכתי.

[Yotam Manor]

כמה התייחויות (בתקווה) מעניינות לדברים מעניינים שנאמרו:

1. למיטב הבנתי את הטקסט המקראי, ובהתחשב בעובדה שהוא נערך על פני תקופה
של אם אני לא טועה 1000 שנה, שום דבר לא נכנס בטעות. מה שמראה ששתי
התפיסות, השוביניסטית והפמינסטית (וגם האדם במרכז או האדם בעפר, ועוד כמה
הבדלים שמעניין לדון בהם) קיימות במקביל.

2. יפה לראות את השרידים המיתולוגים ששרדו את המעבר למונותאיזם - הנחש,
התנינים, בני האלים והנפילים וכן הלאה. כשעל כולם מודגש כי הם כפופים
לאלוהים, ולא חולקים איתו את השלטון על השמיים והארץ.

3. מחשבה מעניינת על הנחש והאשה - מאיר שלו בספרו המומלץ 'ראשית', מעלה
השערה כי מטרתו של הנחש היא להכשיל את האישה - יריבתו המרכזית. הוא מזכיר
לקורא כי הנחש נברא כ'עזר כנגד' האדם, ועל אף היותו 'ערום מכל חיות
השדה' (בראשית ג' 1. תכונה שבעיניו ובעיני מעידה גם על חכמה ובסופו של
דבר על יכולת גבוהה מאשר לשאר ה'עזר כנגדו'ים), נזרק כלאחר יד כשנבראה
האשה. לכן מצוין בחלק של ה'עונש' בסיפור "..ועפר תאכל כל ימי חייך. ואיבה
אישית בינך ובין האשה.."(בראשית ג' 14-15).

4. סיפור הגירוש מגן העדן מכיל הרבה סתירות ביחס לדרך פעולתו של אלוהים.
בבסיס הסתירה נמצאת השאלה - 'אם אלוהים כל-יכול ולא רצה שיאכלו, אז למה
אכלו, ואם ידע שיאכלו, למה העניש?' הרמב'ם נתן פרשנות מאוד מעניינת
לסיפור- לתפיסתו של הרמב'ם, אלוהים הוא לא ישות דמויית סבא שמתהלכת בגן
ומענישה עונשים, אלא ה'לוגוס' (הרמב'ם שאב הרבה מאריסטו), סך כל האמת.
הרמב'ם מייחס ערך רב (ואף אלוהי) לאמת. מצד שני, הוא מייחס ערך שלילי
ביותר למושגים של 'טוב ורע'. ולכן עץ הדעת, או בשמו המלא, עץ הדעת טוב
ורע (לא אמת, אלא טוב), אינו פרס נחשק אלא סכנה. ולכן אלוהים גם מזהיר את
האדם פן יאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי המצב האידיאלי הוא אי-ידיעת הטוב
והרע, שסותרים את ידיעת האמת (לתפיסתו של הרמב'ם). הוא אף מוסיף כי לאחר
שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת, הם אכן למדו להבדיל בין טוב לרע (מתבטא
לראשונה בתחושת הבושה בעירומם, שבינינו, זה לא מה שהיית מצפה להשיג מ'עץ
הדעת'..). הגירוש מגן העדן הוא לא עונש, אלא פועל יוצא מתבקש של מהלך
המציאות הטבעי, שכן גן העדן, מקום של שלמות, לא מסוגל להכיל יצור לא שלם
ויודע טוב ורע כמו אדם וחווה, ולכן היציאה מגן עדן היא אקט מחויב
מהמציאות, ולא עונש בשום צורה.

5. על השימוש בשמות של אלוהים - לימדו אותי לשים לב לשימוש בשם של אלוהים
על צורותיו, כי כל צורה עשוייה להעיד על שינוי בסופר המקראי שכתב את
הקטע, ומתוך כך גם שינוי במוסר, בתפיסה ולפעמים גם בעלילה. לצערי אני
אסגור כשתדונו בפרשת נוח, אבל אני ממליץ לקרוא את סיפור התיבה בתשומת לב
יתרה לחילופי הדוברים, התוצאה מרשימה.

שבוע טוב לכולם