פרשת וירא
Yoav Mathov
בה לתורה (והיא באה גם בתזמון טוב עם יום ההולדת שלי בשבוע הבא). פרשת
וירא היא פרשה גדושה מאוד, יש בה לא מעט סיפורים גדולים ומפורסמים, הנה
כמה נקודות שעלו לי מהקריאה.
1. שמתי לב לזה רק עכשיו, אבל כשאברהם מקבל את פני המלאכים הוא מגיש להם
בקר טרי, וביחד עם הבקר, שימו לב, הוא מגיש להם חלב וחמאה! בלי לחכות שש
שעות, בלי מערכת כלים כחולה ומערכת אדומה. האם קיימת אפשרות אחרת ל"לא
תבשל גדי בחלב אימו"?
2. סיפור אבימלך מעניין, מיותר לציין שאברהם לא יוצא שם טוב לחלוטין, מי
האמין שאחרי סיפור פרעה בפרשה הקודמת אברהם יעשה זאת שוב, ועוד כשהפעם
אישתו מבוגרת והרה! עם זאת, יש לציין שזו הפעם הראשונה שאני רואה את ה'
מדבר לנוכרי. ואבימלך מקשיב לו ועושה כמצוותו ללא מורא. יותר מזה, אפשר
לראות אחר כך בסיפור הבאר, שהוא די נכנע לאברהם בכריתת הברית, הוא פשוט
לא רוצה להתעסק עם מי שאלוהים מאחוריו.
3. אני מאוד לא מסכים עם לוט, עצם העובדה שהוא מציע את בנותיו, בשר
מבשרו, שאמורות להיות אהובות עליו יותר מהכל, להמון הפורעים שיאנסו אותם
ויהרסו להם את החיים, רק בשביל לרצות אותם, מבחילה. איפה ערכי המשפחה? רק
גברים חשובים במשפחה הזו?
4. עקדת יצחק היא סיפור מאוד ייחודי מצד אחד, אבל למעשה הדילמה פה היא
קצת יותר גדולה עבור אברהם, כי לא מדובר רק ב"ניסיון" שבמסגרתו הוא אמור
לאבד את הבן האהוב שלו שלא היה לו שנים רבות, אלא שלמעשה אלוהים מבקש
מאברהם לעשות משהו בניגוד לחוקים שהוא עצמו קבע (אסור להקריב בני אדם).
מה עושים במקרה הזה? אם חוקי התורה אומרים משהו אחד, ואז לפתע נגלה אליך
אלוהים ואומר לבצע את ההפך? דילמה קשה מאוד.
5. מלבד זאת, עוד מעניין בעקדת יצחק הוא ה"קח לך את בנך, יחידך, אשר אהבת
את יצחק". יש האומרים שעל כל סעיף שאמר ה' אברהם התחמק : יש לי שני
בנים, שניהם יחידים ואני אוהב את שניהם. ואלוהים אמר לו "אל תשחק איתי
משחקים"... מצד שני אפשר לראות את זה כהעצמה, שמאוד דומה ל"לך לך מארצך,
ממולדתך, מבית אביך אל הארץ אשר אראך". שים לב כמה הויתורים האלה קשים.
ולסיום, אני מאוד אוהב את סיפור הכנסת האורחים, למעשה אברהם מכניס לאוהלו
שלושה זרים מוחלטים, בלי לדעת עליהם כלום, ומתנהג אליהם כמו אל מלכים,
כמה אוכל, איזו התראה קצרה בשביל שרק ירגישו בבית, בלי שהוא בכלל הכיר
אותם, הוולנטריות הזו מדהימה, שימו לב כמה משקל תופסים היחסים שבין אדם
לחברו מול יחסים שבין אדם למקום.. אני אסיים ואומר את מה שאמרה לי הרבה
שלי בבר מצווה בהקשר לסיפור: "תשתדלו להיות בני אדם, גם במקום שאין בו
בני אדם"
שבת שלום
Yoav Mathov
Agam Rafaeli
להתנהלות ארגונית של ימינו. ועל כן הנושאים בפרשה הזאת שתפסו את העין שלי
היו שונים מכל אחד אחר שדיברתי איתו (ולא כתב כאן, מה שגורם לי להרגיש
שזה קצת פיקטיבי, נו מילא)
הסיפור עם עקדת יצחק מתחבר לחיים היום אצלי בראש בצורה קצת מצחיקה. "זה
אף פעם לא מאוחר מדי". אפילו אחרי שהם זקנים עם קצת עזרה מבחוץ הם הצליחו
את הבלתי יאומן וילדו ילד. על מה אתם מוותרים בגלל שאתם מבוגרים מדי
בשבילו?
הסיפור השני שנותן נופח מעניין לפרשה הוא המשא ומתן של אברהם עם אלוהים.
אברהם החצוף הזה מעז לשאת ולתת בנוגע לגזרות שאלוהים מפיל. מילא זה היה
על דברים שאברהם עושה אבל הוא פשוט חולק על ההחלטה שלא נוגעת לו כלל
וכלל. מה שמפתיע הוא שאלוהים משחק איתו את המשחק. אולי אנחנו צריכים
להיות יותר ביקורתיים כלפי החלטות שלא נוגעות לנו אבל אנחנו עדיין חושבים
שהן לא צודקות?
סיפור לוט הוא העדות הקדומה ל"מה שאסור אנחנו עושים דווקא" כאשר הכוכבת
הראשית היא אשת לוט. אבל בעיניי זה מראה על התבגרות של אלוהים ולמידה
להתמודד עם הבעיות ביצירה שלו. בהתחלה הוא "פוצץ את המשחק" (המבול)
ועכשיו אחרי שהוא למד קצת והתבגר הוא החליט לבדוק מה הבעיה הנקודתית
ולטפל בה בצורה עדינה (קודם לברר אם יש צדיקים ורק אחרי זה להשמיד אותה).
האם אנחנו לומדים מטעויות שלנו?
אחרון חביב אני אדבר על עקדת יצחק בצורה פרובוקטיבית בכוונה. אברהם ממלא
הוראות בצורה עיוורת כמעט ומקבל על כך שבחים כי האמונה שלו חזקה. מסר
בעייתי משהו. אני לא ממש מצליח לעכל אותו, לכם יש רעיון?
אגם
Shiri Ladelsky
לגבי "לא תבשל גדי..." - אם חושבים על המשמעות של המשפט, זה לא באמת אומר
לא לאכול חלב ובשר ביחד, אלא פשוט לא לבשל אותם ביחד. הקטע הוא, שאם
תשאלו היום כל שומר כשרות, הוא ידע להסביר לכם שהפרשנות אומרת לא לאכול
חלב ובשר ביחד, והפרשנות היא כדין דבר תורה. לכן הצ'יזבורגר נשאר בחוץ.
אבל בתקופת אברהם עוד לא הייתה קיימת הפרשנות, רק הפשט, אז הוא לא בדיוק
חוטא.
לגבי סיפור אבימלך - למה זה מפתיע שאברהם נוהג שוב בצורה דומה? כמו
שאמרתי אז (נראה לי שאמרתי, ואני קצת מתעצלת לבדוק עכשיו, אז אם לא,
תדמיינו שאמרתי גם אז), אברהם נוהג בהתאם לתקופה. אולי לנו זה נראה לא
כזה מדהים, אבל בסך הכל, זה נראה כאילו זו דרך לשרוד בעולם הזה ובתקופה
הזו. לכן לאלהים אין מה לצעוק עליו, ולכן אין סיבה שהוא לא יעשה את זה
שוב. יודעים מה? אפילו אם אלהים עשה לאברהם ושרה ג'סטה והוציא אותם ממצב
כזה פעם אחת, אף אחד לא מבטיח שהוא יעשה את זה שוב, ואברהם לא צריך לחיות
את חייו בידיעה ובהנחה שבכל מצב קטן/גדול אלהים יבוא לעזור לו. זה דווקא
פן נחמד שהוא מנסה לדאוג לעצמו.
לגבי המשא ומתן עם אלהים - זה דווקא נראה לי בא להראת שאלהים מסוגל
להקשיב, ועוד באורך רוח - הוא משחק עם אברהם את המשחק הזה, ובעצם בא
להגיד לנו שיש לנו כוח ב"דו-שיח עם אלהים". הסיפור היה יכול להיות אפילו
יותר חזק אם הטיעונים של אברהם היו באים ממקום יותר אלטרואיסטי, כלומר,
אם לא היו לו קרובי משפחה שם. אבל גם להיות אינטרסנט למה שחשוב לך בחיים
זה חשוב, אני מניחה.
לגבי עקדת יצחק - קצת מפתיע אותי שלא התפתח על זה איזשהו דיון יותר
סוער... האמת היא שאני מדמיינת את זה בראש כמו איזה סצנה מסרט, כשאנחנו
יודעים מה עובר לאברהם בראש, וברגע שהוא מרים את הסכין באוויר יש איזשהו
אפקט מזג אוויר, ורואים את אגלי הזיעה על פניו, וזה השלב שבו אלהים עוצר
ואומר לו "עזוב"... בתסריט החלופי פשוט אברהם לא היה מגיע למצב שבו הוא
מקריב את בנו לדעתי, אלא הסכין היה נשאר באוויר, ואז יורד הצידה, מוזיקת
המתח הייתה מפסיקה, ואברהם היה אומר "I can't"... בקיצור, זו נשמעת סצנה
מאוד קשה, אבל אני לא מאמינה שהיא באמת הייתה מתממשת - סוג של משחק
צ'יקן. וכמו כל משחקי הצ'יקן, אברהם ואלהים יוצאים אדיוטים במסווה של
אמיצים - יש דרכים טובות יותר לבדוק אמונה, ויש דרכים טובות יותר להראות
אמונה.
בהקשר זה, לגבי חוקי התורה מול חוקי האלהים - אני מאמינה שבעולם ההוא זו
לא דילמה - אלהים לוקח... בחיים האמיתיים - המוסר שלך לוקח... כן, זה
נשמע מספיק נכון :)
עד כאן להפעם, אני הייתי שירי :)
Or Livne
אני אעבור כרנולוגית. המלאכים:
אברהם בהחלט מתאמץ מאוד בשביל הזרים הללו, בצורה מוגזמת אפילו. יכול
להיות שהוא יודע שהם שליחי ה' (הוא גם פותח בלשון יחיד כלפיהם).
לדעתי אברהם הוא אמנם היהודי הראשון, אבל החוקים רק הולכים ומתגבשים עם
הזמן, לכן הארוחה שאברהם מציע אינה סותרת את איסור אכילת בשר וחלב.
שימו לב לחשבון - הגיעו 3 מלאכים. המלאכים יורדים לסדום וה' נשאר לעמוד
מול אברהם. 2 המלאכים מגיעים ללוט. יכול להיות שה' אשכרה לבש צורה גשמיתך
ושהה בנוכחות אברהם?
הויכוח על הצידיקים:
הפירוש שאני מכיר לעניין הוא שגם מול ה' מותר לבוא בדין ודברים, במיוחד
בענייני מוסר, במיוחד על חיי אדם. יש כאן עידוד לשמור על ערכיך למרות
תנאי הסביבה - אברהם ללא ספק יודע את מקומו מול ה', אך הוא נלחם על חיי
אנשים זרים.
לוט ובנותיו:
לוט מתרגש וטורח בערך כמו אברהם (בהתחשב בעושר) כלפי המלאכים. הוא אפילו
מעדיף את טובת המלאכים מאשר את טובת בנותיו. כמו פירושיה של שירי "ראי
התקופה", ילדים היו אז על תקן רכוש פחות או יותר, במיוחד בנות צעירות ולא
נשואות. אבל אין ספק שזה די מאכזב מבחינת יחס אנושי.
כמו שאברהם התמקח עם ה' לנסות להציל את גורל העיר סדום, לוט מתמקח על
גורל העיר צוער, אך טיעונו של לוט אגואיסטי (אני לא אצליח להגיע רחוק
יותר לפני החורבן). לדעתי מניעו הסופי הוא באמת להציל את העיר כי הוא לא
נשאר שם, אלא מתחבא במערה ליד. באופן כללי לוט איש טוב, אבל הרבה פחות
זוהר מאברהם.
אין ספק שהתורה נגד גילוי עריות, ולכן העמים שיוצאים מבנות לוט, גורלם
כגורל כנען בנו של חם.
אבימלך:
לא נורמלית אם אבימלך לוקח אותה בגיל שכבר אין לה מחזור MILF אברהם שוב
סרסור, וכל מה שיש להגיד כבר כתבתם. חוצמזה ששרה כנראה
גירוש הגר:
אברהם לא שם על הגר פעם קודמת שהיא גורשה, עכשיו כשיש לה את בנו הוא
פתאום דואג לה. צבוע.
אחרון חביב - עקדת יצחק:
אז הפירוש המפוצץ שאני שמעתי הוא שה' באמת לא אוהב אנשים שמקריבים את
ילדיהם, ולכן ה' לא מדבר יותר עם אברהם לאחר המקרה הזה.
נראה לי גם לא בסדר שאברהם נלחם כל-כך על חיי זרים (לפני השמדת סדום
ועמרה), אבל על חיי בנו הוא מוותר בקלות. אולי הוא העדיף את ישמעאל -
כשישמעאל גורש אברהם התמרמר וה' היה צריך להרגיע אותו, כאן כלום. אברהם
אפילו מכין את העצים למדורה מראש וסוחב אותם איתו כל הדרך.
