בפרשת השבוע יש את אחד הסיפורים הכי יפים בתורה ובספר בראשית בפרט. סיפור
יהודה ותמר. תמר יוצאת שפיצית בסיפור הזה, אל מול חברה גברית שלא כל כך
זורקת לכיוון הנשים בחברה, חברה שזורקת אותה לאשפתות, היא עומדת בגאווה
ודורשת את זכויותיה.
יהודה לא היה מוכן לתת לתמר את בנו הצעיר, כי הוא פחד שגורלו יהיה כגורל
שני בניו הגדולים, אז הוא פשוט אומר לה "לחכות שהוא יגדל". אבל תמר מבינה
שזה לא הולך לקרות, ולכן מחליטה לסדר את יהודה. היא רוצה משפחה והיא תקבל
אותה, לא משנה מה יקרה. אחרי שהיא שוכבת עם יהודה, היא לוקחת ממנו
פיקדון. ואחר כך כשהוא רוצה לשרוף אותה, היא לא מלבינה את פניו ברבים,
אלא מספרת לו בשקט את כל הסיפור. אז יהודה מבין מה קורה ומורה להשאירה
בחיים. תמר, הפמיניסטית הראשונה בתנ"ך, הצליחה להשיג את מה שרצתה על אף
שהחברה שלה רצתה לזרוק אותה לאשפתות ללא כל סיבה (מזכיר לי קצת את
הקורס....).
גם סיפרי החלומות יפים. זה מזכיר לי את כל המקרים האלה שאתה נמצא
סיטואציה מסוימת, חושב שהיית בה פעם, אבל למעשה אותה הפעם הייתה רק חלום.
בחלומות שלנו יש רמיזות לדברים, יש בהם הרבה עניין וכדאי מאוד לשבת עם
עצמך כמה דקות כל בוקר ולנסות להבין על מה חלמת. שלא נדבר על זה שאלוהים
מדבר עם המון דמויות דרך החלום שלהם.
האמת שסיפורי החלומות של יוסף לא כוללים את חלומות ה"מה היה קורה לי אם",
אולי המעניינים ביותר מבין סוגי החלומות...