פרשת לך-לך

[Yotam Manor]

שבת שלום לכולם,

קראתי את הפרשה בסמיכות לקריאה של פרשת נוח, ושמתי לב למשהו מעניין -
בסוף פרשת נוח נכתב שתרח, אבי אברהם (אברם באותו הזמן), מוביל את משפחתו
מאור כשדים לארץ כנען, ונעצר בחרן. את כולנו לימדו שאברהם הוא זה שהתחיל
את המסע לארץ כנען, אבל כאן כתוב בפירוש שתרח כבר הולך לשם בעצמו. אז
בתנ'ך כתוב שאברהם הוא המאמין הראשון בה', אבל אולי בכל זאת טעינו
בכתובת? מה אתם חושבים?

ובכל מקרה, חיפשתי באינטרנט ומצאתי שיר של יהודה עמיחי שהיה תלוי על דלת
הכניסה לבית שלי (מהכיוון הפנימי, ככה שאולי היציאה), ואני שיש לי הפרעת
קריאה וכל פעם שאני רואה משהו כתוב אני חייב לקרוא אותו, קראתי את השיר
עשרות פעמים, ובכל מקרה בעיניי הוא שיר מאוד יפה, וכמובן גם קשור:

אנחנו כולנו בני אברהם
אבל אנחנו גם הנכדים של תרח, אבי אברהם.
ועכשיו אולי הגיע זמן הנכדים לעשות
לאביהם מה שהוא עשה לאביו,
ששבר את תרפיו ואליליו, את דתו ואמונתו.
אבל גם זו תהיה התחלת דת חדשה.

[מתוך אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד \ יהודה עמיחי. מתוך ספרו 'פתוח
סגור פתוח'.

שבת שלום!

[Yoav Mathov]

מעניין, אני חשבתי על משהו אחר, למה אברהם נחשב למונוטאיסט הראשון, אם גם
נח למעשה האמין באלוהים. התשובה היא ככה"נ בכך שנח פשוט מילא אחרי
הוראות, עם אברהם באמת דיברו על עתיד זרעו ועל גוים שייצאו ממנו.

פרשת לך לך היא פרשה מעניינת, זוהי למעשה הפרשה שבאה לסלול את זכות
קיומנו בארץ ישראל. החל מההבטחות הרבות אשר חוזרות ונשנות לכל אורך הפרשה
(כמות הפעמים שבה ה' מבטיח לאברהם שהוא ישלוט פה ופה) וכלה כמובן בסיפור
ה"אני לא מקבל מתנות" בסיפור הקרב להצלת סדום.
לאחר הקרב כשאברהם חוזר מנצח, מלך סדום מציע לו לקחת את כל הרכוש הגדול
שהשיב לסדום, אבל אברהם מסרב. למה מסרב? כדי לא להראות מקבל מתנות. כדי
שהסדומאים לא יגידו בעוד כמה דורות, כשעמנו יהיה למעצמה, "אנחנו הבאנו
להם את הכסף", התורה מנסה לכל אורך הדרך להראות לנו שהארץ הזו שייכת לנו
בזכות, ושאף אחד לא עשה לנו טובות בדרך (זה יחזור בהמשך כשמציעים לאברהם
את מערת המכפלה בחינם והוא בכל זאת מתעקש לקנות במחיר מלא). האמת שעכשיו,
לאחר הבנת הטיעון, אני מבין את המשפט "שונא מתנות יחיה" כמו שהתכוונו
אליו. אל תתן לי מתנות כדי שאני לא אהיה חייב לך. מתנה במקרה הזה היא דבר
שמפריע לך באמצע הדרך, מניעים אחרים להבאת מתנות, כמו רגשות לדוגמה, לא
נכללים פה, מתנה היא דבר קר לכל דבר, אני שמח שהיום לא מסתכלים על זה
ככה.

מלבד זאת אברהם הוא לא כזה טלית שכולה תכלת, הסיפורים עם הגר ופרעה מאוד
מקוממים, מה אתם חושבים עליהם?

וחוץ מזה 2 נקודות משעשעות:
על ישמעאל נאמר שהוא "פרא", מה זה אומר על צאצאיו....
שמותיהם של אברהם ושרה שונו במהלך הפרשה מאברם ושרי. אלא שהיום אנשים
רבים הקרויים "אברהם" ו"שרה" נקראים על ידי הסביבה "אברם" ו"שרי" כשמות
חיבה, מעניין....

[Shiri Ladelsky]

לגבי המסע לכנען - כמה הבדלים שהופכים את אברהם למרשים יותר, או לנזכר
יותר בהמשך, או סתם למקבל הקרדיט:
* בפרשת נוח לא מתואר שיח בין תרח לה' לגבי ההליכה לכנען - פשוט אומרים
שתרח לוקח את כל משפחתו והולך לכנען (ונעצר בחרן).
אברם לעומתו עושה זאת כתוצאה מכך שאלהים אמר לו לעשות זאת - היינו עדים
לשיח.
* מה שמבלבל זה שנאמר לאברם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך..." ובעצם
הוא כביכול לא היה בכלל במולדתו, אלא בחרן. אם מסתכלים על העובדות, המשפט
הזה כביכול לא נכון, אבל לדעתי הכוונה היא כזו: לגבי 'ארצך' - אין לנו
באמת דרך לדעת כמה זמן הם ישבו בחרן, לכן זה יכול בקלות להיות נכון. לגבי
'בית אביך' - הוא בבירור מתבקש לעזוב אותו, וזו לדעתי הבקשה הכי חריפה
וההבדל הכי גדול - תרח לא עמד מול בקשה כזו. לגבי 'מולדתך' - אין לי
הסבר, אתם מוזמנים לשאול את רש"י ושות' ;-)

חוצמזה, הפרשנות המקובלת לגבי היחשבותו של אברהם למונוטאיסט הראשון היא
מה שיואב ציין, למיטב ידיעתי. אני לא בטוחה עד כמה אני מסכימה איתה, אבל
מצד שני, גם אין לי הסבר טוב יותר...

אני לא חושבת שהסיפור עם פרעה כל כך מקומם - יש לו הסבר מאוד רציונלי -
אברהם הוא אדם החי בתקופה מסויימת, ומתפקד בראי התקופה. אגב, זה נראה
כאילו אלהים בסדר עם ההתנהגות הזו - הוא משחק את המשחק, ואפילו לא נוזף
באברהם על איזשהו אקט לא בסדר. נראה לי שזה יותר בא להראות לנו שאברהם
יודע להסתדר בעיקר - הוא פיקח וקורא את התמונה לאשורה.
לגבי הסיפור עם הגר - כאן יש כבר משהו יותר מקומם...
אבל בכל מקרה, לדעתי 2 הסיפורים האלו פשוט באים להראות לנו את אופי
האמונה של אברהם ושרה - אלהים אמר לאברהם מה יהיה עתידו, אבל זה לא גרם
לאברהם ולשרה לשבת ולחכות שהדברים יקרו כי כך אמור להיות להיות - כשאברהם
היה בסכנת מוות (עם פרעה) הוא פעל אקטיבית בנושא, וכשאברהם ושרה הבחינו
בסכנה שלא יהיו לו ילדים, הם שוב פעלו אקטיבית. נראה לי שהפעולות האלו
נעשו בסך הכל על מנת לממש את דברי האל. סוג קצת שונה של אמונה ממה שאנחנו
רגילים אליו בהמשך הדרך. מה אתם אומרים?

ולגבי שינוי השמות - לא כל כך הצלחתי להבין למה השמות שונו דווקא בצורה
הזו? הבנתי את משמעות השינוי, אבל לא את פשר השמות החדשים האלו מכל השמות
האפשריים. יש לכם הארות בנושא?

[yotam manor]

נראה לי שמה שמשותף לתרח ולנח, ומהם נבדל אברהם, הוא בכך שאברהם נאלץ לבצע ויתורים קשים בשביל האמונה שלו. תרח יצא לארץ כנען (בלי הוראה כמו ששירי ציינה ואני מתחבר להסבר הזה) מתוך חיפוש אחר נוחות, והוא באמת נעצר בחרן כשהיה לו נוח. נוח אמנם לא פעל מתוך נוחות אלא מתוך צורך, אבל ויתורים אמיתיים הוא לא ביצע, וגורלו שפר עליו בהרבה משל כל בני דורו, בלי דרישות מקבילות. אברהם מצד שני, עוד מההתחלה נאלץ לבצע בחירות קשות בשביל לקיים את האמונה שלו, החל ממצוות ה'לך-לך', עובר דרך ברית המילה (שמסמלת בעיניי עד היום את המחויבות הזו לויתורים כואבים בשביל האמונה), וכלה בעקדת יצחק, שהיא ללא ספק רגע השיא במבחנים שמציב אלוהים לאברהם (סוג של האו לו קאן יו גו רק הרבה יותר דרמטי/טרגדי) - הויתור הכי גדול שאדם יכול לבצע (ואני מניח שעוד על כך בפרשה הבאה.. :) 

2008/11/9 Shiri Ladelsky <shir...@gmail.com>

[Or Livne]

לאורך הפרשה, לאט לאט, אנחנו רואים את אברהם יותר ויותר אקטיבי ומגלים את
האופי שלו.
את הסיפור על ניתוץ האלילים כולנו זוכרים, אבל איפה זה כתוב? אם אני לא
טועה על מחמד מסופר אותו סיפור של ניתוץ האלילים בחנות המשפחתית והגירה
לארץ אחרת. (אמריקאים היו מתים על הגורל החוזר הזה)

עם פרעה אברהם מתנהג כמו סרסור ואפילו מקבל על זה מתנות. אותי זה מאוד
מרתיח, גם אם זה בראי התקופה, אבל כל אחד חוטא (זו הסיבה שאליהו הוא
היחיד שלא מת).
ממלך סדום אברהם לא מוכן לקבל מתנות, אבל מפרעה כן. לדעתי בגלל שאת מלך
סדום הוא הולך לרשת/לכבוש (ה' מבטיח לו את האדמה) ואת פרעה לא.

לאורך הפרשה הבטחות ה' לאברהם מבוצעות באופן יותר ויותר מוחשי. ממש סוחר
ממולח. יכול להיות שהאמונה של אברהם לא כל-כך מוחלטת והוא צריך חיזוקים
חיוביים?
בשובו מנצח מהקרב מי שבא בראש המשלחת לברך את אברהם הוא מלך שלם
(ירושלים) שהיה כהן לאל עליון והוא נותן לאברהם מעשר מהכל. יכול להיות
שאברהם לא היה היחיד שעבד את ה'? אולי שמכאן לקוח המנהג של מתן מעשר
בשלושת הרגלים.

[yotam manor]

אני קצת מוחה נגד ההנחה שאליהו היה צדיק ובגלל זה הוא זכה לא למות. אני מוחה פעמיים, כי קודם כל, קנאות כזאת לה' זה לא בהכרח דבר כזה טוב, ולא כי אני חושב ככה (ואני אכן מתנגד לקנאות מכל סוג, כי קנאות מפספסת את המורכבות שבחיים), אלא כי התנ'ך חושב ככה, וזה מתבטא מצויין בסיפור של אליהו, כשהאחרון בורח ל'הר האלוהים חורב'. אלוהים שואל את את אליהו: 'מה לך פה אליהו?', ואליהו עונה: 'קנא קינאתי לה'. וכתשובה ה' עונה את אחד הקטעים היפים בתנ'ך לדעתי:

 

 "וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה לֹא בָרוּחַ יְהוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה. ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו..." (מלכים א' י'ט 11-13).

 

ובאשר לעלייה השמימה - זה אמנם נתפס כסוג של פרס, לא למות ולעלות לשמיים, אבל בעיני זה נשמע כמו סוג של עונש במקרה הרע (התפקיד שלך פה, איפה שזה משנה, נגמר), או במקרה הטוב סוג של השלכה ישירה של מעשיו והתנהגותו של אליהו. הוא הפך כל כך קנאי, שהוא איבד מהארציות שלו כל כך עד שלא רק שלא יכל למות (בערך הדבר שמגדיר אותנו כיצורים חיים באופן הכי 'חי'), אלא שהוא כבר לא יכל להשאר על פני האדמה, והוא פשוט המריא לשמים בקנאותו.

 

אני אישית לא רוצה לגמור ככה.

2008/11/22 Or Livne <livn...@gmail.com>