פרשת נח

[Yoav Mathov]

כל סיפור המבול הוא סיפור מאוד הזוי. למעשה מה שקורה שם זה שאלוהים לא
מרוצה ממה שיצא מהיצירה שלו, אז הוא פשוט מחליט ללחוץ על כפתור ה"ריסט"
ולהתחיל הכל מחדש. הכל קורה מחדש, נח הוא למעשה אדם החדש, וכשהוא ומשפחתו
יוצאים מהתיבה אל העולם מצווה עליהם אלוהים את אותה המצווה שהוא ציווה על
אדם, פרו ורבו, ומיד מוסיף גם כי בני נוח ימשלו על העולם.
אלוהים מבין חגם בסוף סיפור נוח שהעולם הוא לא משחק מחשב וממש לא ניתן
פשוט ללחוץ על ריסט ולהתחיל הכל מחדש, התמונה שמצטיירת לי בראש ב"בריאת
העולם השנייה" היא עצובה הרבה יותר מהבריאה האמיתית, כך שריסט כזה לא כל
כך הורס. יצר האדם רע מנעוריו, לא משנה כמה אלוהים יתאמץ, יצר האדם רע
ותמיד יהיה רע בארץ. נקודה שקצת קשה לי איתה, אם זה ככה, אז למה אלוהים
יצר אותנו כאלה? ולמה, על אף שיצרנו רע, נוצרנו בצלם אלוהים? מה קורה פה
לעזאזל?
בכל מקרה, זו לא הפעם האחרונה בה אלוהים כועס על החמס בארץ, אך הוא לא
לוחץ יותר ריסט, אלא פשוט מנחית מכות עצבניות על העם (ראה ספר שופטים).

ולפינת ה"סיפור שאני לא מבין", מה לעזאזל הלך שם כשנח השתכר וחשף את
ערוותו לעיני בנו, ולמה אחר כך הוא קילל את נכדו? אם מישהו הבין את
הסיפור אני אשמח לשמוע

ולחלק האחרון של הפרשה, מגדל בבל הוא לדעתי לא סיפור הנפצות בני האדם על
פנים הארץ, שכן כבר קודם מתואר איפה ישב כל אחד מהם ושלכל אחד מהם הייתה
לשון אחרת. לדעתי הכוונה ב"שפה אחת" היא אינטרס משותף, למעשה בעקבות
סיפור מגדל בבל, העונש שקיבלנו הוא שלעולם לא נבין את האינטרסים של האחר,
מה שיכשיל רבות מתוכניותינו, לדעתי זה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד מהפרשה,
ללמוד להבין את האינטרסים של האחר, או במילותיו של ברי סחרוף "עם הפנים
אל האחר". סחרוף גם אמר באותו השיר משפט חכם שאני לוקח הלאה: "האויב הוא
חבר שזנחת". תחשבו על זה.

[Shiri Ladelsky]

אהבתי את הפרשנות שלך לסיפור של מגדל בבל. דווקא לדעתי זה בדיוק סיפור
שנועד להסביר איך זה שלכל אחד יש שפה אחרת, בצורה מאוד פשוטה, כי זו כן
סוגיה שהיה צריך לתת לה מענה, ממש כמו שמתבקש שיהיה סיפור הבריאה. זה
שכבר קודם מתואר איפה ישב כל אחד מהם וכו' זה לא באמת אומר כלום -
הכרונולוגיה יכולה להיות טיפה שונה, ולדעתי הסיפור הזה עדיין בא להסביר
פשוט את מה שנאמר קודם. בכל מקרה, המסקנות שלך נחמדות.

נח קילל את אחד מבניו על זה שבעצם ראה את אביו בבושתו, וממה שהצלחתי
להבין גם מפירושים שונים וגם מההלך הכללי של הסיפור, אפילו צחק עליו,
במקום לנהוג בצניעות ובכבוד הראויים כלפי האב, כמו ששני האחים האחרים עשו
(הלכו לאחור ולא ראו את נח במצב בו הוא נמצא, אלא כיסו אותו, תוך פגיעה
מינימלית). קיצר, כבר מכאן מתחילים להחדיר לנו את "כבד את אביך ואת
אימך"....

לגבי מה שאמרת על סיפור התיבה - דיי מסכימה איתך, אבל בגדול אלו השאלות
שעולות מרוב סיפורי התנ"ך, נראה לי - אם אלהים הוא באמת כזה כל יכול, אז
למה האדם לא מתנהג פשוט איך שאלהים רוצה? כנראה שבגלל שאז זה היה בעיקר
פחות מעניין...

[Or Livne]

מגדל בבל:
האנשים רוצים לבנות משהו שיזכר לעולם, לכן בונים את המגדל. ה', לעומת
זאת, לא רוצה שהאדם יהיה כל יכול (מה שגורם להשוואת המגדל לבריאה) ולכן
מחליט למדר את האנשים.
ה' משתמש כאן בשיטת הפרד ומשול, כמו שהוא עשה בסיפור גן-עדן (כולם נגד
כולם).
אותי זה מפליא, כי מהקריאה זה נראה לי שיתוף פעולה מבורך ליצירת משהו
גדול - אני לא מבין מה פסול בבניה הזו.

הסיפור עם הבולבול של נח:
כמו ששירי אומרת, כבר מטפטפים לנו דיברות (לא תענה ברעך עד שקר, לא תרצח,
כבד את אביך ואת אמך...)
מופיעה כאן גישה חוזרת של אבות אכלו בסר ושיני בנים תכהינה. כאן ההקשר
ברור לשם שינוי - חם פגע באביו ולכן בניו יענשו.

סיפור החורבן:
אני חושב בדיוק כמו יואב, אבל יש לי עוד כמה שאלות ואולי כמה תשובות.
למה דוקא "ניחוח" החורבן הוא שגרם לה' להרהר במה שעשה?
ה' קובע שלא עושים יותר עונש קולקטיבי - לא להעניש את האדמה על מעשי
האדם. כי יצר לב האדם רע מנעורי - קביעה חריפה מדי לטעמי, וכמו שיואב
אומר, אז למה ה' לא משמיד פשוט את האנושות? להיפך, ה' מעניק לגזע האנושי
את אותו תפקיד שהיה לו קודם - לרדות ולשלוט - אבל יש כאן בכל זאת
שינויים. ה' מוסיף הגבלות. מי שירצח ישלם בחייו, ולא לאכול בשר מדמם כי
הנפש היא בדם (לא לרצוח רוחנית וגופנית). האנושות עכשיו מתחילה מנח הצדיק
ואולי לכן הפעם האנושות תצליח, ולא תהיה רעה. צדיקות כתכונה תורשתית, פעם
ראשונה. ה' סבור שעם ההגבלות החדשות ועם ההתחלה הטובה יותר תצליח האנושות
לעמוד בציפיות.
ולגבי היצר - בכל המקומות שאני זוכר, המילה 'יצר' מיוחסת לקפריזות, לכן
היצר תמיד רע והלוגיקה היא הטוב (כמו שהביא כאן מישהו פרשנות לסיפור גן-
עדן). אז בעצם ה' אומר שלאדם תמיד יהיו הדחפים הרעים והוא מקווה שבתנאי
ההתחלה החדשים שניתנו, יגבר ההיגיון על היצר.

היונה:
אירוע שמאוד טרד את מנוחתי ומנותו של אגם - למה נח שולח את העורב, אח"כ
מיד את היונה, ואחרי שבוע שוב פעם את היונה, אבל לא את העורב? אם לא היו
מזכירים את העורב בכלל לא היינו שמים לב לאפליה הברורה שמתרחשת כאן. נאמר
לי שביהדות העורב מסמל רעות והוא חיה לא אמינה, אז זה מסביר את היחד
המועדף ליונה, אבל לא מסביר למה לשלוח את העורב מלכתחילה. אני חושב שנח
לא היה צדיק גמור וכאן זה בא לידי ביטוי. לכל אחד בתנ"ך ובכלל, יש את
הפשלה (אם לא פשלות) שלו. מי שהיה הכי קרוב לשלמות הוא אליהו הנביא, ולכן
הוא עלה השמימה ולא מת. נח לא מושלם וכאן הוא מפגין את זה. זה גם רמז
מטרים לכך שהדורות הבאים הולכים לחטוא גם כן.

[Agam Rafaeli]

אין ספק ששניים טובים מאחד. ושלושה טובים מאחד וכן האלה. היה תענוג גדול
לקרוא אתכם. בוודא ובוודאי לראות שרעיון מתפתח על פני שלושה אנשים. :)

מכיוון שאני צריך לברוח אני אכתוב עכשיו ואוסיף אח"כ. בנוגע לריסט
שאלוהים עושה על הארץ. אני לא יודע למה אבל אני בוחר לנתח את כל הפרשיות
האלה בראי החינוך. סביר שזה מגיע מהתפיסה שלי שאפשר ללמוד מהתנ"ך הרבה
ולכן האסוציאציה הראשונה היא ללמוד איך ללמד. בכל מקרה בשתי הפרשות האלה
ברורה מאוד שיטת הגזר והמקל (אם אלוהים יצר הוא נותן לעצמו גזר של להגיד
על משהו שהוא טוב. כל עוד אדם וחווה היו טובים הם נשארו בגן עדן, ברגע
שקי הרג את הבל הוא קיבל עונש עצום ועכשיו מעשי האדם רעים אז אלוהים
מחריב את הארץ)

שיטת הגזר והמקל קצת מרושעת לדעתי. בחינוך צריך להיות הרבה יותר חום
ואהבה אבל בהתחלה זה הכל קר, לחום ואהבה לוקח זמן להתפתח. בכל מקרה גזר
ומקל זה לא הכל בחינוך. לפניו צריך להסביר מה גורם לגזר ומה למקל. בשפה
של בה"ד 1 הדרך הטובה ביותר להנחיל משהו זה דרך דוגמא אישית. כאן אלוהים
נותן דוגמא אישית נוראית. הוא מפוצץ את המשחק! דבר אחד קטן לא הולך לו
כמו שצריך והוא הורס הכל ומתחיל מחדש. ככה אתם מתנהגים בדרך כלל?

[yotam manor]

אהבתי את ההצעה הטמונה בקטע שלך לשלוח את אלוהים לבה'ד 1..

בכל אופן, הרבה תהו בנוגע לשאלה הגדולה בדבר "אם אלוהים כל יכול ואלוהים לא רוצה שנהיה רעים אז למה הוא ברא את האנשים רעים ואז מעניש אותם?", חז'ל עלו על פתרון אפשרי על פיו אלוהים ברא את בני האדם עם היכולת לבחור בין טוב לרע, וזו הבחירה היחידה שנתונה לבני האדם, וזה מגולם בביטוי 'הכל צפוי והרשות נתונה' - כלומר העתיד אמנם נכתב מראש (ומגולם ב'גורל'), אבל הרשות - לבחור בין טוב לרע, ניתנה לאדם. חשוב לציין בהקשר הזה גם שלאלוהים יש אמירה ברורה ביחס לשכר ועונש הטמונים בבחירה ברע, ואת זה אפשר לראות בפרשת ניצבים "ראה נתתי לפניך היום את-החיים ואת-הטוב ואת-המוות ואת-הרע [...] ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך." (דברים ל, פסוק ט"ו וי"ט). בכל אופן, אני אישית שמח שיש בחירה, זה נותן משמעות.

עוד נקודה מעניינת - כשנוח ובניו יוצאים מהתיבה, אלוהים מברך אותם, אבל לא את אותה הברכה שבירך את הזוג הראשון - ההבדל המרכזי הוא בכך שבברכה הראשונה, האדם הראשון הינו צמחוני - ניתן לו רק הזרע והפרי למאכל. בברכה השנייה, אלוהים מאפשר לבני האדם לאכול גם משלל בעלי החיים - מלבד האדם  - אדם אחר נאסר לאכול או להרוג, וזה מראה את האמירה התנ'כית החזקה נגד קניבליזם (שאכן תופעה זו אינה מקובלת בקרב כלל העמים המקומיים). לאורסון סקוט קארד יש ספר בשם 'תצפית עבר' שבו הוא עוסק בזה קצת, ויש לו רעיונות מעניינים בנושא. אני אישית ממליץ לקריאה, בעיקר כי זה ספר טוב :).

בסוגיית נוח והיין (שימו לב מה קורה לאדם הראשון שהשתכר אי פעם.. לא פלא שהמוסלמים אוסרים על יין), אני לא חושב שהמסר שם כל כך חיובי סטייל 'כבד את אביך ואמך' - אני חושב שהקטע שם את הדגש על כך שחם מבצע מעשה סדום באביו ("וייקץ נוח מיינו וידע את אשר-עשה-לו בנו הקטן" בראשית ט' כ'ד, נשמע לי מרומז אבל ברור) ובתגובה מקלל נוח את צאציו - העמים החמיים, ובפרט הכנענים - כך שמה שיש לנו כאן, ממש כמו בסיפור על בנות לוט (ששוכבות עמו ומולידות את העם העמוני והמואבי - עמים שלמים שנוצרו מתוך גילוי עריות), זו עבודת הכנה לאתוס העליונות היהודית על כל עמי הסביבה - לא בדיוק האתוס האהוב עלי..

הפרשנות על מגדל בבל ממש מגניבה, גם מסתדרת עם הכתוב וגם מכניסה מימד נוסף לתוך הסיפור. סתם להרחבה, אני ממליץ על הסיפור הקצר של קפקא 'סימלה של העיר', שלוקח את הסיפור למקום קצת יותר.. קפקאי. אפשר לקרוא באנגלית פה- http://architecture.about.com/library/blkafkaquotes04.htm

2008/11/7 Agam Rafaeli <Agam.R...@gmail.com>