על תקיעות וקבלת החלטות...
eti rosha
היי חברים,
רקע קצר- עד לפני כ-4 שנים סבלתי ממיגרנות. מהאלו ששיתקו אותי ליומיים. במסגרת סדנא שעשיתי קלטתי שזה משרת אותי- הן מופיעות בכל פעם שיש לי קושי להתמודד עם משהו והן גורמות לי להתנתק, לברוח מהסיטואציה. מאז שקלטתי את זה- שזו בריחה ודרך התמודדות, למדתי להתמודד אחרת והמיגרנות הפסיקו.. כבר 4 שנים שהן אינן חוזרות.
עכשיו השיתוף:
אני מנהלת פרויקטים בתחום התקשוב בצבא, כרגע מאוד נוח לי בתפקיד שלי, אני מתחילה להתכונן ליום בו אלד ואעזוב והרוגע בו מתנהלים הדברים משרת אותי מאוד במהלך ההריון.
ביום ד' פנו אלי2 המפקדים שלי ו"קראו לי אל הדגל"- יש משבר ורצו שאבוא ואקח פיקוד על פלוגה ענקית ו"אציל את המצב". אני בכוונה משתמשת בביטויים האלו- אלו הביטויים שלהם.
הייתי בדילמה נוראית. מצד אחד אני מאוד מאוד אוהבת תפקידי פיקוד. אוהבת להנהיג, להוביל, במיוחד כשמדובר בהנהגת שינוי משמעותי ויצירת הבדל בסביבה שלי. זה המקום בו אני פורחת. מעצם העשייה והאתגר וההשפעה.
מצד שני יש לי תוכניות אחרות לחודשים הקרובים- אני אוטוטו בחודש שביעי, אנחנו משפצים ועוברים דירה החודש, אני מתחילה בקריירת אימון והתחלתי את סדנת הסופרוויזרים. תוכניות שאני מסורה להן ולא מוכנה להוריד מהן אפילו מיליגרם מהמיקוד והמעורבות שלי.
במקביל התמודדתי עם האבל שלנו בארגון- מותו של גילי זמיר אח של שירי בר ומותה של אלה זמיר.
התחיל כאב ראש. נכון, לא מיגרנה אבל כבר נדלקה לי נורת הזהרה. ממש לא התאים לי הפרת השקט שלי. למה זה היה צריך לבוא עכשיו? מה אני צריכה דילמות?
הרגשתי אותי יורדת באנרגיות, חוזרת לתחושות המוכרות של קושי לקבל החלטה, ייאוש- קיטול מוכר וידוע שמזמן בחרתי להעיף ממני...
הייאוש והמיגרנות היו תזכורת קשה למקומות רחוקים שכבר חשבתי שמאחוריי.
אז הבנתי שאני צריכה לפעול אחרת, לצאת מהדפוס הרגיל של ההתמודדות שלי ולעשות משהו אחר כדי לפתור את זה. מצד אחד חשבתי על ההצעה (שיקולים לכאן ולכאן) והתייעצתי עם חברים שדעתם חשובה לי אך גם אפשרתי לי רגעים קטנים של בילוי שקט עם בעלי, בלי לדבר על זה, בלי לחשוב על זה, פשוט להיות, לרוקן את הראש וליהנות משקט. השילוב של השניים אפשר לי לקבל החלטה מהירה ולא לשקוע בזה.
ביום ה' קיבלתי החלטה סופית לא לקחת את התפקיד. להמשיך בתפקידי הנוכחי בצבא ולהמשיך להתמקד ב"פרויקטי חיי"- הריון, מעבר דירה ושינוי קריירה.
הבחירה שלמה לי. וכמובן שמאותה השנייה האנרגיות השתנו- הייאוש נעלם, כאב הראש התפוגג ואני מלאת מרץ ועשייה.
תוצאה נוספת- דרך האירוע הזה אני לומדת כמה אני מחויבת לתוכניות הנוכחיות בחיי. כמה הן חשובות לי, כמה הן ממלאות אותי. בכל המקומות בהם אמרתי לעצמי שאני לא עושה מספיק- עכשיו אני מבינה שזו סתם שיפוטיות ואני בעצם כל כולי בתוך זה.
תודה לכם על ההקשבה ועל היותכם, העובדה שאתם כאן כדי לשתף אתכם ולצמוח איתכם!
אוהבת
שבת קסומה
--
אתי 057-8186892
--
אתי 057-8186892
