היי ,
רציתי לספר לכם מה קורה עם "התהליך" שלא הולך.
בדצמבר לפני כמעט 3 שנים נפרדתי מבן זוגי. הוא עבר מהבית אחרי 16 שנים שחיינו יחד.
הילדים קיבלו עידכון על המצב, הגדולים בנפרד והקטנה לאחר מכן.
כשהוא עזב, חילקנו ביננו את כל מה שהיה צריך לחלק בכדי שנחייה בנפרד וההחלטה היתה שלא פונים לערכאות בכדי לחלק את מה שנותר (בית ופנסיה) אלה עובדים על זה יחד. זה נמשך ונמשך ללא תוצאות עד ששמעתי יום אחד ממיכל (תודה שוב!!) שתהליך שלא הולך יש להוליכו...
זה לא שלא ידעתי אבל היה לי נוח לרבוץ ולא לעשות...לא צריך להתעמת, בעצם לא צריך לעשות כלום.
הימים עוברים וזה כל כך נוח לא לעשות .....
מיכל, כמו גם ה-DOS הביאו אותי למקום בו החלטתי לתת דין וחשבון לעצמי. לשאול שאלות את עצמי ולזוז.
ניגשתי לרבנות, פתחתי תיק, קיבלתי תאריך (3.1.2011), לא הסכמתי לקבל תאריך רחוק כל כך והגשתי את הסכם הממון שלנו לפקידה בו יש סעיף הקשור לגירושין. קיבלתי הקדמת תאריך (2.9.2010). אז זהו, השבוע יש דיון ראשון.
ביקשתי שנלך לעו"ד מגשר. מצאנו אחד טוב וקבענו פגישה וכבר יש פגישה שנייה מחר.
התהליך בתזוזה....
כנראה שהייתי צריכה בעיטה בישבן...איזה כייף שבבית שלנו לא מוותרים, דורשים תוצאות ולי זה עובד. אני לומדת לא לוותר לעצמי, לא להרדם, לעשות לעשות לעשות.....ולהוקיר את עצמי כל יום על ההצלחות ועל הדרך.
בחשיבה שלי היום אני עושה את האקסטרה מייל אל עצמי...אל היעדים שבחרתי...
תודה על החברות, על ההארות וההערות, על הצמיחה ועל האהבה
תודה על הפנסים המוארים שאתם שולחים אל חיי
אוהבת מאד
גלית