[PeaceNGOs] Annual RHR Vidui/Yom Kippur Thoughts
Rabbi Arik Ascherman
English Follows Hebrew
וידוי שומרי משפט תשע"ב
הוידוי של שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם מכוון לחשבון נפש חברתי: היחס למובטלים, למוחלשים, לעולים, לעובדים זרים, לאמהות חד הוריות, לקשישים, לנשים מנוצלות, לערביי ישראל ולפלסטינים. הוידוי הזה מחייב חשבון הנפש אישי של כל אחד/ת מאיתנו כיחיד/ה על אחריותנו עבור עוולות הקולקטיב שאנחנו חלק ממנו. אבל, כפי שבימי קדם הכהן גדול היה צריך לומר את הוידוי האישי שלו לפני שאמר וידוי עבור אחרים/ות, אנחנו בקהילת זכויות האדם חייבים/ות להתבונן בחטאים שלנו לפני וידוי על חטאי החברה.
על חטא שחטאנו לפניך בפלילות
כאשר לא האמנו בך, בעצמנו
ובחברה שלנו.
ועל חטא שחטאנו לפניך בדיבור פה
שנהגנו בזלזול והתנשאות כלפי אלו
שאינם רואים את הצדק כפי שאנחנו רואים אותו.
על חטא שחטאנו לפניך בתמהון
לבב
כאשר השלמנו והתפשרנו מתוך חשיבה שתיקון עולם "בשמיים היא" או "מעבר לים" ולא קרוב אלינו.
ועל חטא שחטאנו לפניך בצרות ראיה
כאשר הזנחנו חינוך ועבודה ארוכת
טווח כי חשבנו שניתן לתקן את הכול עכשיו.
על חטא שחטאנו לפניך בפריקת עול
שהרמנו ידיים ואמרנו "תן לאחרים לתקן את העולם".
ועל חטא שחטאנו לפניך בלצון
כלפי אלה שעוד מאמינים ביכולתם ליצור עולם טוב יותר
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו,
כפר-לנו.
על חטא שחטאנו לפניך במאכל ומשתה
בעוד הפער הכלכלי הולך וגדל.
ועל חטא
שחטאנו לפניך באימוץ הלב
בחלוקה בלתי צודקת של משאבים ובהעלימנו עין מעוני
מחפיר.
על חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים
כאילו אנו דואגים לשכבות המוחלשות בקרבנו.
ועל חטא שחטאנו לפניך בשתיקת מצפון
כאשר נתנו נדבה ולא ניסינו לטפל בשורשי
העוני
על חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע
אותו הוצאנו על המובטלים והצגנו
אותם כ"מתחזים" ו"טפילים."
ועל חטא שטאנו לפניך בתשומת
יד
כאשר העדפנו רווחים בטווח הקצר במקום ליצור מקומות עבודה המאפשרים קיום בכבוד
על חטא שחטאנו לפניך בשב ואל תעשה
בביתנו הנוחים, בעוד שאחרים מפונים בבתיהם.
ועל חטא שחטאנו לפניך בהעמדת מכשולים
כמו חוסר השקעה בדיור ציבורי, רשימות המתנה ותנאי זכאות לא הוגנים המונעים מרבים קורת גג.
על חטא שחטאנו לפניך בהשלכת
אלה שְתש כוחם
באי השקעה בסל תרופות ומערכת הבריאות.
ועל חטא שחטאנו לפניך בנטישת תורתך
כאשר הפסקנו להיות חברה הדואגת לכל אזרחיה.
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו, כפר-לנו.
על חטא שחטאנו לפניך בחילול
השם
כאשר היכלנו
מצוות בין אדם לחברו רק כלפי יהודים.
ועל חטא שחטאנו לפניך בעזות
מצח
כשאמרנו שרק
ליהודים יש זכויות על הארץ.
על חטא שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה
באי מתן ייצוג שווה לכל אזרחים במשרות
ממשלתיות, באוניברסיטאות ובעסקים ובאי שיתופם בחברה.
ועל חטא שחטאנו לפניך
בשיקור עין
באי הצלחתנו לראות את ערביי ישראל כאזרחים שווים במדינה
על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת
שהאמנו שבדואים פולשים ופושעים משתלטים על
כל הנגב.
ועל חטא שחטאנו בריצת רגלים להרע
כאשר מיהרנו לגזול את אדמותיהם עוד לפני שבתי משפט קבעו בעלות
על חטא שחטאנו לפניך בצרות עין
כאשר אנו לא מכבדים את טענות בעלות בדואית על 5.4% מהנגב ומתכננים לגרש רבבות מבתיהם
ועל חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה
כאשר הקק"ל מסתירה מתורמיה שהיא הופכת ישובים בדואים ליערות
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר-לנו.
על חטא חטאנו לפניך בחוזק
יד
כאשר ניצלנו את כוח השלטון כדי למנוע מפלסטינים לבנות באופן חוקי.
ועל חטא שחטאנו
לפניך באימוץ הלב
בהתעלמנו מבכיים המר של ילדיהם בהורסנו את
בתיהם
על חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע
כאשר אמרנו שנבנה בתים חדשים למפוני גוש
קטיף ונדאג לפרנסתם
ועל חטא שחטאנו לפניך בנהיגת איפה ואיפה
כאשר גרשנו משפחות בשייח ג'ארח מבתיהן על בסיס טענה לבעלות יהודית מלפני 48' אך לא אפשרנו למגורשים לחזור לבתיהם מלפני 48'
על חטא שחטאנו לפניך בטמטום הדעת
כאשר טענו שמפלים נגד יהודים בשטחים הכבושים
ועל חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים
כשהיתרנו לממשלות ישראל להמשיך
ולגזול אדמות פלסטינים או למנוע גישה אליהן, להרוס בתים, לסלול כבישים, לעקור עצים,
להגביל אספקת מים, לענות, להתעלל ולהשפיל.
ועל חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה
כשלא עצרנו אלימות נגד פלסטינאים
אבל בכינו כאשר אותם מפרי חוק פגעו בחיילים.
על חטא שחטאנו לפניך בזלזול בהורים, מורים וילדים
במזרח ירושלים
להם לא
בנינו כיתות לימוד
ועל חטא שחטאנו לפניך בחינוך
כאשר לימדנו את ילדינו דעות קדומות
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר-לנו.
על חטא שחטאנו לפניך בשיח שפתותינו
כאשר אמרנו שאנו דואגים/ות לשדרות ועוטף
עזה, אך למעשה לא עשינו דבר.
ועל חטא שחטאנו לפניך בכחש וכזב
כאשר המשכנו להטיל מצור על אזרחים
בעזה
ועל חטא שחטאנו לפניך בריצת רגלים להרע
כאשר נטשנו פתרונות אחראים לטובת
שימוש בכוח.
על חטא שחטאנו לפניך בצידוק הדין
כאשר אמרנו
שהכול מותר בשם הביטחון.
ועל חטא שחטאנו לפניך בטיפשות פה
כאשר נתנו תירוצים
לענישה קולקטיבית ופגיעה באזרחים.
על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם
נגד כל אחד/ת
שהעיז/ה לשאול שאלות או להציג עובדות הסותרות את מה שרצינו להאמין
ועל חטא
שחטאנו בפריקת עול
בדרסנו את יסודות הדמוקרטיה והצדק כי היינו
רוב.
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו, כפר-לנו.
על חטא שחטאנו לפניך בחילול השם
על ידי התעלמות מעגונות ומסורבות גט תוך
התעלמות מפתרונות הקיימים בהלכה.
ועל חטא שחטאנו לפניך בלצון,
בזלזול בעולים ובאי מתן כבוד למורשתם
התרבותית.
על חטא שחטאנו לפניך בסגירת גבולות
ארצנו
לפליטים הנמלטים על
נפשם
ועל חטא שחטאנו לפניך בהצבת חומות
כדי שהפליטים יחיו אי שם, אבל לא על
ידנו.
על חטא שחטאנו לפניך בשכחה
שפעמים רבות הגבולות היו
סגורים בפנינו
ועל חטא שחטאנו לפניך בשכחה
שגרים היינו בארץ מצרים,
ואנו מנצלים עובדים זרים ומנסים
לגרש את ילדיהם.
על חטא שחטאנו לפניך בועידת זנות
במקום להילחם בסרסורים ובחברות הסוחרות
בנשים.
ועל חטא שחטאנו לפניך במשא ומתן
כאשר הפכנו מהגרי עבודה לעבדים למכירה
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר-לנו.
על חטא שחטאנו לפניך
בעיוורון
כאשר לא ראינו אותך בכל אדם "אחר/ת" החי/ה
עמנו.
על חטא שחטאנו לפניך בהרהור
הלב,
במלמול בחדרי חדרים על מה שהיינו צריכים לצעוק נגדו
ברמה.
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו,
כפר-לנו.
יהי רצון שכוונת ליבנו
ומילות תפילתנו יביאונו לידי תשובה אמיתית ולכך שתשרור השכינה
בעולמנו.
הרהורי יום כיפור
הרב אריק
אשרמן
(העברית כתובה בלשון בזכר, אך, כמובן, כל הכתוב מכוון לקוראינו ולקוראותינו).
כשאני מכבה את הפלאפון שלי לקראת שבת או חג, מצב רוחי תלוי בתחושה האם עשיתי משהו משמעותי באותו יום לקידום זכויות האדם. לעיתים נדירות חשתי רע בכניסת ראש השנה (טעות שרוב האנשים לא מבינים, אבל ראש השנה הוא לא חג. כרב, אני לא יכול לקרוא לראש השנה "חג", כפי שחשתי השנה, כששבתי הביתה לאחר איחולי שנה טובה למשפחות שעמדו לבלות את ראש השנה במאהלים.
בהתקרב יום כיפור מחשבותיי גם טרודות בשתי שאלות שנשאלתי לאחרונה בנוגע למושג "תשובה"*. לא נתתי שום תשובות עד כה. רק עכשיו אני מתייחס לראשונה. חברה וקולגה שלי שהיא פסיכולוגית הייתה ממש הלומה מישיבה בבית משפט צבאי. היא הייתה עדה למשפטים בהם "מערכת הצדק" הרשיעה באופן אוטומטי ילדים פלסטינים (ארגון "בצלם" מתעד כיצד כל ההליך מפר את החוק הישראלי והבינלאומי http://www.btselem.org/hebrew/publications/summaries/2011-no-minor-matter).הייתי מוסיף (אני אומר דברים שאין בדו"ח בצלם ולא הוגן להשאיר שאל ה ילדים פלסטינים נעצרים על בסיס יומי, ומורשעים בזריקת אבנים אחרי מעצרים כלליים. בלי עדויות על היותם האשם.. העונשים כאן חמורה הרבה יותר מכל ישראלי המואשם בזריקת אבנים. על אף למצוא שאין לי סטטיסטיקות בנושא, שיש רכיב סובייקטיבי בדרוג חומרתם של פשעים, ושהשוואת הנתונים היא מורכבת יותר משום שנדיר שישראלים בשטחים הכבושים נעצרים או מואשמים, די ברור שילדים אלה נעצרים לתקופות ארוכות יותר לעומת ישראלים שעשו עבירות הרבה יותר חמורות... מצד אחד אני מגנה השלכת אבנים ורק לפני שבוע צבא דווח שזריקת אבנים הייתה הסיבה לתאונת דרכים קשה עם הרוגים (דבר חריג ביותר).. מצד שני, מי יודע מה הנזק הנפשי שנגרם לילדים אלה, וכמה שנאה לישראל נגרמת מהטית הצדק הזו, שבינם לבין עצירת השלכת האבנים אין דבר. חברתי ההלומה תהתה איזה תהליך של תשובה יכולים לעשות אנשים המשרתים את המערכת הזו, ואיך הם יכולים לחיות עם עצמם: האם אי פעם יוכל להיות תהליך, כפי שנוסה במקומות אחרים ברחבי העולם, בו הישראלים המעורבים במנגינו (האם זה נכון לומר שהשופט בבית המשפט תקף את הקטינים הללו?) והקורבנות יתעמתו (הרעיון שיעמדו פנים מול פנים כדי לדבר חאחד עם השני ואולים להשלים אחד עם השניםץ באנגליתת face each other. האם המילדה "לתעמתו" משקף את זה?) זה מול זה.
אפשרות לפיוס
ידידי ג'ף הלפר שואל אותי מזה שנים אם יש משהו ביהדות שמקביל לסליחה הנוצרית, או המסורת הערבית של סולחה, שתוכל להניע ורסיה ישראלית פלסטינית כדוגמת "ועדות אמת ופיוס" בדרום אפריקה. תמיד עניתי לו בדברים על תשובה, חשבון נפש ויום כיפור. ג'ף כמובן מכיר את המושגים. עם זאת, השנה הוא האיץ בי, ושאל אם יש לנו משהו שיכול להניע אותנו, מעבר לתשובה האישית, לתהליך קולקטיבי וכלל ציבורי.
אני יכול לענות לג'ף בפשטות. הוידוי שאנו קוראים בלי סוף ביום כיפור (גם המסורתי וגם של שומרי משפט), כתובים ברבים "על חטא שחטאנו לפניך". בעוד התהליך של חשבון נפש הוא מאד אישי, אנו קוראים את הווידוי ברבים משום שאנו חייבים לקחת אחריות כיחידים על חטאי הכלל בחברה שלנו, ועל חטאים שקורים בחברה שלנו. כפי שנהג הרב אברהם יהושע השל לאומר: "בחברה דמוקרטית, יש כמה אשמים, אבל כולם אחראים". קבלת האחריות הקולקטיבית על דברים שנעשים בחברה אותם איננו מבצעים אישית, הוא נקודת ההתחלה לתהליך של פיוס. זה כבר צעד ענק אל מעבר ל"משחק ההאשמות" בו ישראלים ופלסטינים מנסים לצבור נקודות זכות סביב האשמה של מי סבל יותר ומי התחיל ומתי.
במה כרוכה לקיחת אחריות? אם חשבון הנפש האישי שלי מערב לקיחת אחריות עבור הכלל (הקולקטיב), יתכן שהבנתי לגבי מה שמנחה אותי לקחת אחריות כיחיד – יכול להוביל אותי למה שחייב לקרות לנו כדי שניקח אחריות כחברה. ניתן לשקף זאת בכך שחיי היו קלים בהרבה אלמלא שלושה דברים:
1. לו לא הייתי רואה מה שראיתי במו עיני, ואם יכולתי לטמון ראשי בחול ולא לדעת איך בארץ אהבתי, אנו מפרים זכויות האדם של פלסטינים ושל ישראלים. אני חש לעיתים קרובות כמו "האיש שידע יותר מדי".
2. לו יכולתי לומר שאינני אחראי. במחזור קריאת התורה היהודי, אנו קוראים כל שנה בחודש אלול, בו אנו כבר נערכים לחגים, "לא תוכל להתעלם", אינך יכול להסב ראשך ולהעמיד פנים כאילו לא ראית, ולא להישאר אדיש ולומר "אינני אחראי" (דברים, כ"ב, ג'). בשבוע שלאחר מכן, אנו לומדים על טקס הביכורים, בו אנו נזכרים בהיסטורית הדיכוי שלנו, איך אלוקים הביא אותנו לארץ ישראל, ואת האחיות שלנו כלפי אלוקים וכלפי אחינו בני האדם לאורך ההסטוריה. בנוגע להסטוריה שלנו ולאחריות שלנו, עלינו להצהיר "ולא שכחתי".
3. לו יכולתי לאמר שלא משנה מה אני עושה שכן זה לא משנה. אנו קורבנות של ההצלחה שלנו. אנו עושים שינויים רבים מכדי להסתתר מאחורי אמירה כזו.
הן ברמה האישית והן החברתית, משהו חייב לגרום לנו לראות מה אנו מעדיפים לא לראות, להבין לדחות שאסור לנו להתעלם, ולהאמין שבפעולתנו נביא לשינוי. כמו הנביא יונה, שמבין בסופו של עניין שאינו יכול לברוח מאחריות. רק ברגע שכזה נהיה מוכנים לענות לקריאת אלוקים.
מענה לקריאה אלוקית
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" (ונתנה תוקף – תפילות הימים הנוראים). כפי שכתבתי בעבר (לא כתבתי את זה במסמך זה, אלו בשנים קודמות), מבחינה מדרשית ניתן לתרגם את 'תשובה" כתשובה ("מענה" מפספס את המדשר על המשמעויות משונות של המילה "תשובה" הכוונה שלי לומר שאלקויםו קורה לנו ואנחנו משיבים. תראה באנגלית את ההערה לאחר הכוכבית שלא תורגם לעברית. לקריאתו של אלוקים, את "תפילה" כחשבון נפש הכולל את התבוננות במצב שלנו ומה נחוץ לנו לשנותו, ו"צדקה" כמאמץ להסתובב, להשתנות ולפעול מעשית כדי לתקן ולנהוג בצדק. כיחידים, זוהי תחושת הציווי של האחריות שמאיצה בנו לתת שעות עבודתנו לטובת צדק חברתי, ולהוסיף אפס נוסף לתרומתנו הכספית. כיחידים וכחברה, "רוע הגזירה" שאנו מבקשים "להעביר" בתהליך זה, היא מצב בו אין אפשרות לפיוס.
אבל, תחושת האחריות היא תובענית.
אנו, הנאבקים למען זכויות האדם, צועדים בנתיב צר, בין שני מדרונות חלקלקים. כה רבים מאיתנו מכים עצמם על כל מה שלא עשינו. מצד שני, זה עלול להיות פשוט מדי עבורנו לפטור עצמנו מהאחריות, שכן אנו "החבר'ה הטובים", הלוחמים את המלחמה הנכונה. מה עוד היה לי לעשות שם חוץ מלאחל למשפחות במאהל "שנה טובה"? האם היה עלי לבלות את ראש השנה במאהל על חשבון משפחתי, או להזמין את כולם אלי? זה לא עוזר להלקות עצמי או לפגוע בזכותה של משפחתי. בצד שני, אני חבר בר זכות הצבעה בחברה הישראלית, ובעם היהודי, האחראים לעובדה שיש משפחות המבלות את ראש השנה באוהל; לעובדה שדו"ח פראוור שאומץ על ידי הממשלה יוציא 30,000 אזרחים בדווים-ישראלים מבתיהם לכך שקק"ל תיטע יערות על מאדמות ההריסות של הכפרים הללו; לכך שיותר מתנחלים ממשיכים לבנות על אדמות בבעלות פלסטינית; שהגזל במזרח ירושלים, ממשיך ועוד. גם ברגעים אלו, שבהם אני כותב, האימייל שלי מתמלא בצווי הריסה חדשים לבתים פלסטינים בורות מים נהרסים. גם ברגעים אלו ישנה אלימות מתמשכת של כוחות הביטחון והמתנחלים המכוונת כנגד הפלסטינים. גם ברגעים אלו משפחות בישראל עובדות וחיות מתחת לקו העוני, משום שהם לא מרוויחות די למחיה. ואני יכול למצוא עוד חטאים המתבצעים ברגעים אלו. מחאת הקיץ הייתה קריאת התעוררות לאנשים שמעולם לא היו פעילים, המזכירה לנו שאל לנו לקבל את המציאות כחקוקה בסלע, או לטפוח על שכמנו, פעילים ותיקים, כי עשינו כל שניתן היה לעשות.
קהילת הפעילות האזרחית
איפה שהוא בין האחריות שלנו כיחידים ובין האחריות שלנו כחברה נמצאים ארגונים לשינוי חברתי וקהילת זכויות האדם. חובה עלינו לזכור כי העובדה שהשבנו לקריאת האלוקים לקחת אחריות אינה פוטרת אותנו משלב התפילה, ממחשבה רצינית והתבוננות פנימית על מה רע ומה יכולה להיות באמת הדרך היעילה להגיע למעלת צדקה ("צדקה" במובן של "צדק" -זאת אומרת,באמת לתקן).
אסור שעצם הפעילות החברתית שלנו תשכיח מאיתנו את חשבון הנפש שלנו לגבי איכות פעולותינו. אחת הסיבות לכך שאינני רץ לעתים קרובות לאתרים של הריסת בתים כמו פעם היא ביכולתי להציע "תה וסימפטיה" אך מעט מאד אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב. דאגתי הכללית היא נחמדה, אך אותה משפחה והחברה הפלסטינית כולה צריכות יותר מזה. היו שנים בהן היינו יותר יעילים, כפי שאנו יעילים כיום בנושאים אחרים. במקום פשוט לחוש משוחררים מאחריות, כי אנו מתרוצצים מסביב לנושא בלי לעזור, עלינו למצוא דרך אחרת. לאחר שנים רבות של עבודה הגשנו לאחרונה עתירה לבג"ץ (אני יכול לבדוק, אבל לדעתי העתירה היה לבית משפט בישיבתו כבג"ץ, לא כבית משפט עליון, לעצירת הריסות הבתים (לעתירה שותפים הועד נגד הריסות בתים, JLAC ומרכז סנט איב). העתירה מאתגרת את רשויות התכנון בדרישה לאפשר לפלסטינים בניה. העתירה בעצם מציעה שהתכנון באזור C יושב לידיים פלסטיניות. יתכן שאחוש ששוב ביכולתי להביט לקורבנות ההריסות בפניהם במידה ואסטרטגיה זו תניב פרי. אם לא, נאלץ למצוא לעצמנו דרך אחרת לשנות מדיניות.
לעתים, הבעיה היא שאנו משדרים לאחרים שאנו ה"חבר'ה הטובים" בדרך הנתפסת כיהירה. תוכלו לראות זאת בחידוש בווידוי השנתי: שבו ביקשנו סליחה על חטא היוהרה. אלו מאיתנו, ארגוני זכויות האדם הישראלים, העובדים בשטחים הכבושים, היו מעורבים בשנה של חשבון נפש וחשיבה רצינית לאור הנתונים הסטטיסטיים שהראו שמימין ומשמאל במפה הפוליטית, וגם בעיני התומכים בזכויות האדם, אנו נתפסים כיהירים, ומה שמוקרן אליהם הוא שאנו רואים בעצמנו עליונים עליהם.
יש כמה נושאים בהם באמת אין אפשרות להבין או לכבד דעות אחרות. עם זאת, חשוב שנקרין דרך פחות שיפוטית, שכן אנשים טובים יכולים למצוא עצמם עושים רע. אפילו העובדה שאנו צועקים מראה את אמונתנו בטובת בני עמינו הישראליים. אחרת אין טעם לצעוק. איננו יכולים לחמוק מאחריות על איך שומעים אותנו רק משום שאנחנו יודעים למה כוונתנו. יתרה מכך, כפי שלמדתי מאמי, להקרין למישהו שאתה מאמין שהם יעשו את הדבר הנכון מביא לתוצאות מפתיעות. בעוד אני כותב, קיבלתי טלפון מעו"ד קמר מישרקי-אסעד, המנהלת את המחלקה המשפטית בשטחים הכבושים ברבנים למען זכויות אדם. היא עשתה מאמץ חריג וכתבה מכתב אישי, האזרחי לקצין צבא בכיר (לאור הלחצים לתטר את ראש המנהל האזרחי על פי הכתבה מוואלה ששלחתי גם לך, אני חושב שהיה טעות שהזכרתי אותו ספציפי) כפלאח עמית. במכתב קמר ביקשה ממנו לקחת אחריות וסיפרה על פלאח פלסטיני שעציו נכרתו שוב ושוב. היא הראתה כיצד המנהל האזרחי והצבא לא למדו מההיסטוריה ולא נקטו אמצעים להגן על אזורים אלו. דבר לא השתנה לעת עתה, אך הוא ענה לה כי היא הצליחה לגעת ברגשותיו בנושא, וכי הוא מבטיח לבקר אישית במקום. האמונה בו הניבה פרות.
איננו יכולים לשחרר עצמנו מאחריות על איך שומעים אותנו משום שאנו יודעים מה בכוונתנו או לאומר זה לא משנה משום שישראלים אינם הולכים להקשיב או להתנהג שונה בכל מקרה. אנו חייבים למצוא דרך בה מה שאנו אומרים נשמע, ומה שנשמע הוא כוונתנו הראשונית.
יש נושאים נוספים שעלינו להבין ולהעביר שאנו מבינים שיש דילמה מוסרית אמיתית. חשבתי שכשאנו מגנים את צה"ל בשל הפרת הקוד האתי שלו כאשר שינו באופן משמעותית את המאזן הרגיש של אי פגיעה בפלסטינים ובין הגנת חיילינו. תמיד הכרנו במציאות הנוראה שהמדיניות שאנו מקדמים לשמור על העקרון של "טוהר הנשק יכולה להביא לפגיעה בחיילי צה"ל, ו/או בכך שאיננו נוכל להשתמש בכל הכלים שברשותנו כשאזרחים שלנו מותקפים (והעיקשות שלנו ש"נצא מהקופסא" יותר מאשר להשאר כלואים הופכת למצב שבו אנו מפסידים משני הכיוונים). שוב, גם אם שחשבנו העברנו את המסר שאנו מבינים את הדילמות, זה לא מה שנשמע. עלינו לעשות טוב יותר.
רבנים למען זכויות אדם מציעים לעיתים פתרונות לעניינים חברתיים פנים-ישראליים, בעוד רבים מאמינים שהאחריות שלהם היא רק לבקר את מה שהם מתנגדים לו. לדעתי, מה שאנו עושים הינו חכם ברמה הטקטית והמעשית, אך אנו חייבים לעשות זאת בדרך המבהירה את המטרה, ומכירה באפשרות שאחרים, החולקים איתנו את המטרה, בדרכם יגיעו לפתרונות שונות. שוב, בזה אנו משדרם שאננו מאמינים באופן יהיר שרק דרכנו היא מוסרית.
אחריות לפיוס
חובתנו ואפשרי, להתחיל לקחת אחריות עכשיו. אבל זה התחלת התהליך, שרק בסופו יש סיכוי להעביר את רוע הגזירה. פיוס בין ישראלים ופלסטינים לא אפשרי כל זמן שהכיבוש ממשיך. הסכסוך לא החל בכיבוש, והפרות זכויות האדם לא יסתיימו עם תום הכיבוש. נכון שיש קבוצות אנשים שהשכילו להתגבר על המציאות הנוכחית ומסרבים להיות אויבים.אבל, פיוס אמיתי אינו בר דמיון לרוב, כאשר אנו מפציצים זה את זה, וכישראלים ממשיכים לגזול אדמה פלסטינית. למדנו בתלמוד שאדם לא נכנס למקווה ומצפה להיות מטוהר כאשר הוא "טובל ושרץ בידו". הרמב"ם מלמד אותנו כי התשובה נבחנת כאשר יש אפשרות לחזור על אותה הטעות שנעשתה בעבר, אך הפעם הדבר הנכון נעשה.
במושגים של העושים לאוולות והקורבנות, נפשית קל יותר לבקש סליחה, כמו גם לחיות עם עצמנו, כאשר אנו יודעים שחדלנו לעשות את מה שעשינו, גם כאשר הייתה לנו אפשרות להמשיך בדרכנו. יהיה לנו קל יותר לסלוח לאחרים כאשר הם יעשו את אותו הדבר.
בואו נחווה את יום כיפור הקרוב, ומעבר לו, באמונה שקבלת אחריות, חשיבה רצינית ובחינה עצמית, ומעשים אמיתיים של שינוי, יעבירו את רוע גזירות רבות, ויאפשרו לנו פיוס עם בני אדם כיחידים וכחברה, עם אלוקים, ועם עצמנו.
גמר חתימה טובה,
אריק.
*"תשובה היא התהליך
שאנו מתמקדים בו במיוחד בימים הנוראים, אפשר לדבר על שלוש מרכיבים של תהליך תשובה
שניתן להבין מהשורש "ש.ב.ב." 1. אנו משיבים לקריאת אלוקים לנו ( "תשובה" במובן
שאנחנו עונים) אנו 2. מסתובבים ו-3. שבים לעצמינו הכי נעלה ואמיתית.(בלשים אומרים
שלפעמים "ש" יכול להפוך ל"ס," או ההפך.
לכן, אפשר לדבר באופן מדרשי שגם "להסתובב" קשור לשורש "ש.ב.ב."
RHR Vidui 5771
The vidui (recounting of our sins) during the High Holidays is intended to make us feel uncomfortable, to confront us with the wrongs we have done. This vidui relates to our society today, to the way in which we treat the unemployed and disadvantaged, immigrants, migrant workers, single mothers, the elderly, the exploited women, the Arab citizens of the State and the Palestinians, and those we disagree with politically. The vidui asks us to take individual responsibility also for the collective sins of our society. Just as the High Priest in ancient times had to recite his own vidui before saying a vidui for others, we in the human rights community need to look at our own sins before we recount the sins of the society we are part of.
.
For the sin which we have sinned against You by harshly judging others
Lacking faith in You, in ourselves, and in our society.
And for the sin which we have sinned against You through offensive talk
Smugly disparaging those whose concept of justice is different than ours.
For the sin which we have sinned against You through faint heartedness and succumbing to dismay,
When we said that Tikun Olam (Repairing the World) is “In the heavens” or “Across the Sea,” and thus beyond our capability.
And for the sin which we have sinned against you through short sightedness
Ignoring education and long term change, believing we could repair the world instantly.
For the sin which we have sinned against You by throwing off the yoke,
When we gave up and said "Let others repair the world."
And for the sin which we have sinned against You by scoffing
At those who yet believe that they can bring about a better world.
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
For the sin which we have sinned against You by indulging in food and drink
As the social gap has grown.
And for the sin which we have sinned against You by hardening our hearts
To poverty, hunger and despair, allowing the unequal distribution of resources.
For the sin which we have sinned against You through Lashon HaRa (slander)
Claiming that the unemployed are "faking it” and “parasites.”
And for the sin which we have sinned against You by breach of trust
When we preferred short term profits instead of creating dignified living wage jobs.
For the sin which we have sinned against You through the words we have mouthed,
As if we truly cared about the weakest and poorest among us.
And for the sin which we have sinned against you through quieting our conscience
By giving charity without dealing with the roots of poverty.
For the sin which we have sinned against You by sitting and not taking action
In our comfortable homes, as others are being evicted from their homes.
And for the sin of putting up blocks
Such as lack of investment in public housing, long waiting lists, and unfair eligibility
Requirements, preventing many from having a home.
For the sin which we have sinned against You by casting aside the weak
Neglecting medicines for the sick and the health system.
And for the sin which we have sinned against You by abandoning your Torah
When we ceased to be a society looking after all of our members.
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
For the sin which we have sinned against You consciously or unconsciously,
When fellow citizens are under-represented in government, academia and business,
And are not permitted to fully be a part of society.
And for the sin which we have sinned against You through drunken vision
Not seeing Israeli Arabs as citizens of the state.
For the sin which we have sinned against You through the desecration of Your Name
Fulfilling the commandments of how to treat our fellow human beings only with regards to Jews
And for the sin which we have sinned against You through insolence -
Saying that only Jews have rights to the Land.
For the sin which we have sinned against you by misusing our minds,
Believing that Bedouin are trespassers and criminals taking over the Negev.
And for the sin which we have sinned against you by running to do evil,
Hurrying to take their lands without waiting for the courts to determine ownership.
For the sin which we have sinned against You through Selfish envy,
By not honoring Bedouin claims to 5.4% of the Negev and scheming to expel tens of
Thousands from their homes.
And for the sin which we have sinned against You knowingly and deceitfully,
As the JNF hides from it's donors that it is foresting over Bedouin communities,
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
For the sin which we have sinned against You through the abuse of power
Exploiting the power of the State to prevent Palestinians from building legally.
And for the sin which we have sinned against You through hard heartedness
Ignoring the bitter cries of their children when we demolished their homes
For the sin which we have sinned against You through deception
When we said that we would build new homes for those Israelis evacuated from Gush Katif, and ensure their livelihoods.
And for the sin whixh we have sinned against You through double standards
When we expelled families from their homes in Sheikh Jarakh on the basis of pre '48 claims even as the law prevents these same families from claiming their pre '48 homes.
For the sin which we have sinned against You through obfuscation,
Claiming that the State discriminates against Jews in the Occupied Territories.
And for the sin which we have sinned against You knowingly or unknowingly,
Allowing successive governments to steal or prevent Palestinian access to their lands, demolish homes, pave roads, uproot trees, limit water, torture, abuse and humiliate.
And for the sin which we have sinned against You through hypocrisy
When we didn’t do a thing to stop the rising violence against Palestinians and then
Lamented when the same criminals attacked soldiers.
For the sin which we have sinned against You through disrepsect shown to parents, teachers and children
By not building needed classrooms in East Jerusalem.
And the sin which we have sinned against You by educating
Our children with stereotypes and prejudice.
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement..
And for the sin which we have sinned against You through empty words
When we professed our concern for Sderot and didn't really do anything.
And for the sin which we have sinned against You through fraud and falsehood
As we continued to impose a blockade on Gazan civilians.
And for the sin which we have sinned against You by hurrying to do wrongly
As we abandoned other options and turned to force.
For the sin which we have sinned against You through justifying
Arguing that all is permissible in the name of our defense.
And for the sin which we have sinned against you through foolish talk
Excusing collective punishment and harming civilians.
And for the sin which we have sinned against You by causeless hatred
Towards those who dared to ask questions or present facts contradicting what we wished to believe.
And for the sin which we have sinned against You by breaking the yoke,
Trampling the foundations of democracy and justice because we were the majority
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
For the sin which we have sinned against You by desecrating Your name
Abandoning the "agunot" and those women who were not granted a divorce in the name of our religion, and ignoring the solutions which exist in the Halacha.
And for the sin which we have sinned against You by scoffing,
Denigrating new immigrants and failing to honor their traditions and cultures.
For the sin which we have sinned against You by the closing of the borders of our country
To Sudanese refugees fleeing for their lives.
And for the sin which we have sinned against You through imposing borders
So that refuges would live somewhere else, but not next to us.
For the sin which we have sinned against You through forgetting
The many times borders were closed for us.
And for the sin which we have sinned against You for forgetting
That we were once strangers in the land of Egypt – as we exploit foreign workers and seeking to expel their children.
For the sin which we have sinned against You in doing business
Rather than fighting those operating as pimps and trafficking in women.
And for the sin which we have sinned against you through human trafficking
Making guest workers into modern slaves to be bought and sold.
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
For sin which we have sinned against You through spiritual blindness,
Not seeing You in all the “others” who live among us.
And for the sin which we have sinned against You by thinking to ourselves and by whispering in closed rooms,
About that which we should have shouted from the rooftops.
For all these and more, God of forgiveness, we ask forgiveness, pardon, and atonement.
.
May the
meditations of our hearts and the words and intentions of our prayer bring us to
true teshuva, and lead us forward to acts of righteousness and tzedaka, in order
to make our world a place in which the Shechina can
dwell.
Yom Kippur Thoughts
Rabbi Arik Ascherman
My mood when I turn off the phone for Shabbat or a holiday very much depends on whether or not I feel that I did something meaningful that day to further human rights. I have rarely felt as awful entering a holiday as when I went home after wishing Shana Tova to the families who would be spending the holiday in a tent encampment.
My thoughts approaching Yom Kippur are also occupied by two questions about teshuvah * I was asked recently. One psychologist friend and colleague of mine has been particularly traumatized by sitting in military court and witnessing the almost automatic sentences this "justice system" issues against Palestinian children. (Btselem documents how the entire process violates both Israeli and international law: http://www.btselem.org/publications/summaries/2011-no-minor-matter, I would add that children are being arrested on a daily basis, and that a Palestinian child convicted of throwing stones after a general sweep arresting children without any witness that they were the throwers is certainly going to get stiffer sentence than an Israeli who throws stones. While I could find no published statistics, there is a subjective element in rating the seriousness of crimes, and compiling statistics is more complicated because of the fact that Israelis in the OT are so rarely arrested or convicted, it certainly appears that these children are likely to spend more time in jail than Israelis in the OT who have committed much more serious crimes. I don't condone stone throwing and, while this is quite unusual, just last week the army maintains that stone throwing was the cause for a fatal traffic accident. On the other hand, who knows the extent of psychological damage caused to these children, and how much hatred is engendered towards Israel in this travesty of justice which does very little to stop stone throwing.) My traumatized friend was wondering what process of teshuvah the perpetrators in this system could ever possibly do, and how they can live with themselves. Could there ever be a process, as has been tried elsewhere around the world, by which perpetrators and victims attempt to face each other?
My friend Jeff Halper has been asking me for years whether we have anything in Judaism parallel to Christian forgiveness or the Arab tradition of sulha that could inspire an Israeli-Palestinian version of a "Truth and Reconciliation Commission." I have always answered by speaking of teshuva, khesbon nefesh (soul searching) and Yom Kippur. Jeff is of course aware of these concepts. However, this year he pressed me further, asking whether we have anything which moves us beyond our individual teshuva to a collective/societal process.
I can answer Jeff's question simply. The vidui (Confession) we recite endlessly on Yom Kippur (Both the traditional vidui and the RHR vidui) are written in the plural, "For the sin which WE have sinned against you. While the process of kheshbon nefesh is a very personal one, we recite the vidui in the plural because we must take responsibility as individuals for the collective sins of our society, and even for sins committed by other individuals within our society. As Rabbi Abraham Joshua Heschel was wont to say, "In a democratic society some are guilty, but all are responsible." Accepting collective responsibility for things happening in our society which we did not do personally is the starting point for any societal process of reconciliation. This would already be a huge step beyond the current "blame game" in which Israelis and Palestinians each try to rack up points as to who has suffered more and who started what when.
What is involved in taking responsibility? If my individual kheshbon nefesh entails taking responsibility for the collective, perhaps my understanding of what commands me to take responsibility as an individual can teach me what must happen for us to take responsibility as a society. I have been reflecting lately on the fact that my life would be much easier were it not for three things:
- If I hadn't seen what I have seen with my own eyes, and if I could hide my head in the sand and not know how, in the country I love, we are violating the human rights of both Palestinians and of fellow Israelis. I often feel like "The man who knows too much."
- If I could say that I am not responsible. In our Jewish cycle of weekly Torah readings, we read every year just in the month of Elul in which we are already preparing for the High Holy Days, "Lo tukhal l'hitalem," you can neither turn away and pretend that you haven't seen, nor remain indifferent and say "I'm not responsible."(Deuteronomy 22:3) The following week we are taught of the first fruits ceremony, in which we recalled our own history of oppression, how God has brought us to the Land of Israel, and the responsibilities toward God and our fellow human beings that flow from that history. Regarding both our history and our responsibilities we must declare "V'lo Shekhakhti, I have not forgotten."
- If I could say that it doesn't matter what I do because it doesn't make a difference. We are victims of our own success. We have made a difference too often to hide behind such an excuse.
On both an individual and societal level something must cause us to see what we would prefer not to see, cause us to understand that we can not turn away and believe that our actions make a difference. Lke Jonah, who finally realizes that he can not run from responsibility, we are then ready to answer God's Call.
U' Teshuvah U'T'fillah U'Tzedakah Ma'avirin Et Roa Ha'G'zeirah. (U'Netanah Tokef-High Holy Day Prayers) As I have written before, we can midrashically translate this as "Answering God's Call, khesbon nefesh thinking through our situation and what is necessary to change it, and then take the necessary concrete steps to change, repair (Where possible) and act justly, these actions avert the stern decree."
As individuals, it is this sense of commandedness and of responsibility that push us to give work the extra hour for social justice and to add the extra zero to our financial contribution.
As both individuals and as a society, that "stern decree" might be a reality in which no process of reconciliation is possible.
Responsibility is demanding.
We who struggle for human rights walk a thin path between two slippery slopes. So many of us beat ourselves up for what we haven't done. On the other hand, it can be easy for us exempt ourselves from responsibility because we are the "good guys" fighting the good fight. What more was there for me to do other than go home after wishing the families in the encampment "Shana Tova?" Should I have spent the holiday in the encampment at my family's expense or invited everybody home? It doesn't help to beat myself up or violate my family's human rights. On the other hand, I am a full voting member of the Israeli society and Jewish people that is responsible for the fact that families are spending Rosh HaShana in tents, that the Praver report adapted by the government recommends expelling some 30,000 Bedouin from their homes, that the Jewish National Fund will plant forests over many of those former villages, that more settlers continue to build on Palestinian owned lands and scheme to take over more homes in East Jerusalem, that even as I write I am receiving new reports of Palestinian homes and water cisterns being demolished, that there is continued violence by Israeli security forces and settlers directed at Palestinians and their trees and property, and that Israeli working families live under the poverty line because they are not earning a living wage…. (I am using Israeli examples, but most of you reading this abroad live in countries where there are equally serious or worse human rights violations. I am sure that you can come up with your own cases. )
If nothing else, this summer's protest was a wakeup call from people who had never been activists reminding us that we need not and must not ever accept our current reality as set in stone or pat ourselves on the back and say that we veteran activists have done everything that can possibly be done.
Somewhere between our responsibility as individuals and as society in general is our responsibility in social change organizations and the human rights community. We must remember that the fact that we have taken the step of answering God's call and taking responsibility does not exempt us from the stage of tefillah, serious thought and introspection about what is wrong and what could be the truly effective way to getting to the stage of tzekah, of truly fixing things..
Part of being satisfied with ourselves because we are the "good guys" feeling that the amount of our activity excuses us from examining the quality of our activity. One of the reasons that I do not as often run to the site of a home demolition as I used to is because I can offer "Tea and sympathy," but can do little to rectify the situation. My individual concern is nice, but that Palestinian family and Palestinian society in general need more than that. There were years in which we were more effective, as we currently are on other issues. However, we had become less so. Rather than simply feeling off the hook because we were running around as if we were doing something, or ceasing to believe that anything could be done, we needed to find another way. After many years of work, we (Along with ICAHD, JLAC and St Yve's Center) we recently submitted a High Court appeal seeking to strike at the root cause of home demolitions by challenging the planning system manipulated to prevent Palestinians from building, and demanding that planning in Area C be returned to Palestinian hands. Perhaps I will feel more able to look myself and Palestinians in the face if we achieve something through this strategy. If not, we will have to pick ourselves up and search for something else.
Sometimes, the problem is that we broadcast to others that we are the good guys in a way they find arrogant. You will notice that in this year's vidui we ask forgiveness for the sin or arrogance. Those of us in Israeli human rights organizations that work in the Occupied Territories have been engaged in a full year of kheshbon nefesh and serious thinking in light of the statistics showing that on the left as well as on the right even those who support human rights find us arrogant and resent what the fact that we project to them that we see ourselves as morally superior.
There are some issues which are simply so cut and dried that there is absolutely no way that we can say that we can understand or respect another point of view. However, we can and must project in a less judgmental way that for all sorts of reasons people who are basically good can do things which are wrong. Even the fact that we shout is an expression of our faith in the goodness of our fellow Israelis. Otherwise, there would be no point in shouting. Furthermore, as I have learned from my mother so many times, projecting to somebody that you believe they will do the right thing often brings unexpected results. As I write I just received a call from Quamar, the head of our OT Legal Department. She made the extra effort she didn't need to write a personal letter to the head of the Civil Administration appealing to him as a fellow farmer to feel compassion and take responsibility for a particular farmer whose trees have been chopped down repeatedly, while the C.A. and the rest of the army has not learned from history and taken steps to protect this particularly area. Nothing concrete has changed yet, but he replied that she had succeeded in moving him emotionally, and that he promised to come and visit the area personally.
We cannot let ourselves off the hook because we know what we meant or by saying that it doesn't matter how Israelis hear us because they aren't going to listen or do anything differently in any case. We have to find the way that what we say is heard the way that we meant it.
There are other issues where we must understand and convey that we understand that there is a real moral dilemma. When we have condemned the IDF's violations of the it's own code of ethics by seriously changing the balance between protecting our own soldiers and not harming Palestinian civilians, I thought that we have always acknowledged the terrible reality that the policies we advocate could result in more of our soldiers being harmed, and/or our not using all the tools at our disposal when our own civilians are under attack (And our insistence that we get "out of the box" rather than remain trapped in a lose-lose situation). Again, what we thought we were conveying has not been what has been heard. We must do better.
RHR sometimes proposes positive solutions to various internal Israelis social problems, while many believe their responsibility is only to criticize what they oppose. I think that what we are doing is smart tactically and practically, but we must do so in a way that articulates what the goal is, and allows for the fact that some who share our goals might legitimately come up with alternative solutions.
Taking responsibility is something that could and ought to start now. Averting the stern decree is something which we hope to achieve at the end of the process. Reconciliation between Israelis and Palestinians is unlikely as long as the Occupation continues - until we have fixed something. It is true that the conflict did not start with the Occupation, and that human rights violations will not end when the Occupation ends. It is also true that there are groups who manage to overcome the current reality and refuse to be enemies, even as the conflict continues to rage. However, true collective reconciliation is not imaginable for most when we are bombing each other and we Israelis are continuing to steal Palestinian land. We learn in the Talmud that one cannot enter the mikvah (Pool of water for Jewish ritual immersion and purification) and expect to be purified while still grasping a ritually contaminating dead lizard in one's hand. Maimonides teaches us that the true test for teshuva is when one has the opportunity to make the same mistake one made in the past, and does the right thing.
In terms of perpetrators and victims, it is psychologically easier to ask forgiveness, as well as to live with ourselves, when we know that we have stopped doing whatever we were doing, even when we had the opportunity to continue to do so. It will be easier for us to forgive others when they have done the same.
Let us experience this Yom Kippur, and beyond, with the faith that accepting responsibility, serious thinking and introspection, and concrete acts to effect change can avert many stern decrees, allowing us to reconcile with others individually and collectively, with God, and with ourselves.
May the Final Seal Be For the Good,
Arik
* Teshuvah is the process we especially concentrate on during the High Holiday season by which we answer God's call to us (One way of translating teshuvah is "answer"), turning, and returning to our highest and truest selves (The Hebrew word for "return" comes from the same root as teshuvah, sin bet bet. The Hebrew root of the word "turn" is samekh bet bet. Linguists point out instances where samekh and sin have been switched, so we can midrashically also make a connection to "teshuvah,)
קשרי חוץ ופרויקטים מיוחדים
שומרי משפט-רבנים למען זכויות האדם
טל' עבודה: 02-6482757
נייד: 050-5607034
פקס: 02-6783611
סקייף : ravarik
Rabbi Arik Ascherman
External Relations and Special Projects
Rabbis For Human Rights
Phone: 972 2 6482757, 972 2 6480893
Cellphone: 972 2 50 5607034
Fax: 972 2 6783611
Skype: ravarik
