ממתק לשבת
1 view
Skip to first unread message
צבי שביט
Nov 28, 2025, 3:27:45 AM11/28/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
צבי שביט
Nov 28, 2025, 6:55:08 AM11/28/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "ויצא".
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת אבי מארי יוסף בן שלום ולרפואת כל החולים והפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – כל מסע קשה הוא גם הזדמנות לצמיחה.
יעקב אבינו יוצא למסע לא פשוט הוא עוזב את בית הוריו, את תחושת הביטחון, את הארץ המובטחת, ויוצא לגלות בחרן.
הוא בורח מחשש לחייו, בלי רכוש, בלי ודאות, עם ברכה גדולה בלב אבל גם עם הרבה פחד.
ובתוך הלילה הזה, בלב הדרך, הוא שוכב לישון וחולם.
חלום הסולם הוא אולי אחד הרגעים המעצימים בתורה דווקא במקום הכי חשוך, כשהוא לבד, הוא מגלה שהקב"ה נמצא איתו.
"והנה ה' ניצב עליו" דווקא בגלות, דווקא במשבר, דווקא כשנראה שהכול נגדך שם אפשר לגלות את הקירבה הכי גדולה.
גם אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה חיילים בשטח, משפחות שמחכות בבית, חוסר ודאות כלכלי, רגשי, ביטחוני.
כולנו יצאנו מהשגרה, מהרגלים שהיו לנו ונאלצנו "ללכת לחרן" הפרטית שלנו.
אבל הפרשה מזכירה לנו שדווקא מהמקום הזה אפשר לחלום, להאמין ולבנות עתיד
כי אחרי החלום יעקב מתעורר, נודר נדר ומתחיל לעבוד. הוא לא נשבר, אלא מתחיל לצמוח.
הוא מתמודד עם לבן, מקים משפחה, בונה עם.
והכול מתוך המסע הזה.
המסר לחיים שלנו היום ברור:
- גם כשאנחנו מרגישים "גלותיים" נזכור שיש סולם ויש יד שמלווה אותנו מלמעלה.
- גם מתוך משבר אפשר לבנות.
- כל מסע, קשה ככל שיהיה יכול להפוך לברכה.
🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורכת" 😊 🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐
צבי שביט
Dec 4, 2025, 2:52:18 PM12/4/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
צבי שביט
Dec 5, 2025, 7:36:53 AM12/5/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "וישלח"
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת אבי מארי יוסף בן שלום ולרפואת כל החולים והפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹
🔸️בפרשתנו יעקב אבינו חוזר לארץ אחרי שנים רבות בחרן ונמצא בדרכו למפגש טעון עם עשו אחיו אותו אח שבעבר רצה להורגו. רגע לפני המפגש, יעקב חווה לילה מלא מתח ופחד ובו הוא נאבק עם דמות מסתורית "איש" שהוא מלאך. בסוף אותו מאבק, יעקב מקבל שם חדש "ישראל", כי "שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".
מה המסר לימינו?
גם אנחנו בימים אלו נאבקים לא רק מבחינה ביטחונית או לאומית, אלא גם מבחינה אישית ונפשית. כל אחד מאיתנו מתמודד עם חששות, חוסר ודאות, כאב ולעיתים פחד מהלא נודע – כמו יעקב שלפני הפגישה עם עשו.
אבל התורה מלמדת אותנו שהמאבק הוא לא סימן לחולשה אלא להפך. דווקא מתוך הקושי, יעקב הופך ל"ישראל". דווקא מהמקום שבו אנחנו לא בטוחים, שבו אנחנו שואלים שאלות, מתפללים, מחפשים אור, שם צומחת הגדולה שלנו.
"ויותר יעקב לבדו" לפעמים דווקא ברגעים שאנחנו לבד עם עצמנו, שם קורה השינוי האמיתי. ושם גם נולדת התקווה.
המסר:
בכל מאבק אישי או לאומי אנחנו לא לבד.
הזהות שלנו כ"ישראל" נבנית לא רק מניצחונות אלא מהיכולת לקום, להיאבק, לא לוותר ולהמשיך קדימה עם אמונה.
שנזכה כולנו לכוחות, לאחדות ולניצחונות פנימיים ולאומיים.
🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורכת" 😊 🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐
צבי שביט
Dec 11, 2025, 6:13:06 AM12/11/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת? בגליון 'תורתך שאלתי' לפרשת וישב תמצאו, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=16112
https://shaalti.co.il/?p=16112
צבי שביט
Dec 19, 2025, 3:29:40 AM12/19/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
צבי שביט
Dec 26, 2025, 6:27:20 AM12/26/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת?
צבי שביט
Dec 26, 2025, 7:44:39 AM12/26/25
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "ויגש".
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת אבי מארי יוסף בן שלום ולרפואת כל החולים והפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹
🔸️"עם ישראל והתוכנית האלוקית".
"אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח". מסביר המדרש – "אדוני שאל את עבדיו וגו' אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו".
המדרש מתאר היטב את תסכולם של האחים – המון אנשים, מכל העולם, באו למצרים לקנות אוכל. כולם עשו זאת בקלות – שלמו, קבלו אוכל וחזרו לארצם. רק האחים הסתבכו – חשדו בהם שהם מרגלים, נאסר אחד מאחיהם והגרוע מכל – רוצים לשעבד את אחיהם הקטן. יהודה מבטא את התחושות הקיימות בכל אחד ואחד מהאחים – למה זה קרה דווקא לנו? למה אנו שונים מכל העמים.
אך הקושי של האחים נבע מגורם נוסף, עמוק יותר. אין ספק, כי האבות חיו בתודעה היסטורית מיוחדת – הם ידעו שהם עומדים להקים את העם הנבחר וכל מה שיקרה להם בחייהם, יקבע את אופיו ודמותו של העם. מעבר לקושי האישי שהרגישו האחים בירידתם למצרים, הם חששו כי העובדה שדווקא הם הסתבכו יותר מכולם, קשורה לאירועים העתידיים שהעם עתיד לעבור. כך אכן היה – מאז שהאחים ירדו למצרים ועד היום, ההיסטוריה של עם ישראל מלווה בקשיים מרובים.
כיום, לאחר אלפי שנות קיום של העם היהודי, אנו כבר מודעים היטב לתופעה שאצל האחים עוררה תמיהה – מה שהולך באופן חלק אצל אומות העולם, מתרחש אצל עם ישראל בצורה של קשיים ומאבקים. עמים הקימו מדינות בלי מאמץ מיוחד ורק אצלנו זה היה כרוך בכל כך הרבה קשיים, רק אצלנו הישיבה הפשוטה והתמימה בארצנו מלווה במלחמות בלתי פוסקות וכן בשאר תחומי החיים.
מדוע באמת כל דבר שהולך אצל אומות העולם בקלות, לנו הולך קשה?
התשובה לשאלה נוקבת זו היא, שישנו הבדל מהותי בין אומות העולם לעם ישראל. בעוד שההיסטוריה של אומות העולם מתעצבת בעקבות גורלם ומעשיהם בלבד, עם ישראל נתון בהשגחה תמידית של הקב"ה. לכן, דברים שפשוטים אצל אומות העולם, יכולים להיות קשים ביותר אצל עם ישראל, שגורלו נתון בידי הקב"ה. הקב"ה רוצה ללמד ולנסות אותנו דרך השגחתו עלינו בעולם וממילא ההיסטוריה שלנו שונה ביותר מכל ההתרחשויות שעברו על עמים אחרים.
למעשה, יוסף עצמו מדגיש נקודה זו שוב ושוב בדבריו – "כי למחיה שלחני א-לוהים לפניכם" (מ"ה, ה'), "לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים" (שם, ח'), "א-להים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" – כל ההסתבכות של האחים במצרים הייתה מאת ה' והיא חלק מהתכנית הא-הית הכללית שנאמרה לאברהם כבר בברית בין הבתרים.
כבר בברית בין הבתרים נאמר לאברהם, כי ישיבת עם ישראל בארצו לא יכולה להיעשות ללא קשיים. בפרשיית הירידה למצרים אנו רק רואים את ההתרחשות של הנבואה לאברהם בפועל – ההיסטוריה של עם ישראל מכאן ואילך מלווה בקשיים, הנובעים דווקא מההשגחה המיוחדת של הקב"ה, שדורש מאתנו יותר מאומות העולם.
צבי שביט
Jan 2, 2026, 7:26:12 AMJan 2
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "ויחי".
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת אבי מארי יוסף בן שלום ולרפואת כל החולים והפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹
🔸️ "אני" או "אנחנו".
כולנו חיים בקבוצות שונות, מעגלים קטנים כמשפחה, או חברים לעבודה ומעגלים רחבים יותר כקהילה, עיר גדולה וכאומה. לכל אחד יש את אפיו שלו והדינמקיה הקבוצתית. כיצד נכון ליצור את השילוב הזה? איזה משקל אנו צריכים לתת לפרט בתוך הכלל? האם כולם צריכים ליישר קו עם מוסכמות אחידות כדי ליצור קהילה איתנה ומחוזקת? או שמא יש לבודד כל קבוצה ולתת מרחב פעולה מלא ונחיה זה בצד זה בשלום ובאחווה.
יעקב אבינו מברך את בניו, שונים הם אלו מאלו. כל אחד שבט לעצמו, כל אחד עתיד לנחול מקום אחר. לכל אחד מעלות שונות וכוחות גוף ונפש שונים. יש מהם שוכנים "בחוף ימים" ויש "הרובצים בין המשפתים". יש מהם שחברותם טובה ויש שאחדותם דורשת "אחלקם.. ואפיצם.."
התורה בפסוק אחד מופלא, מעניקה לנו כלים לבניית קהילה איתנה ומבורכת "וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אותם" יעקב אבינו ברך כל אחד "כברכתו" לפי תכונותיו, בהתאם לחוזק שיש רק לו! יש שמעלתו בכהונה ויש במלכות. יש שבעושר ויש שבהצלחה. יעקב בנבואתו ברך את עם ישראל על שבטיו השונים, להמשיך לשמור על ייחוד הפרט. אל תנסה להיות כמו.. ואל תכריח אנשים להיות כמוך.
הפלא הוא שעל אף החשש, אף אחד לא מפסיד מכך. כשם שיששכר וזבולון משפיעים זה על זה, זה בתורתו וזה בעושרו, כך כשנותנים לכל אחד את "ברכתו" המיוחדת לו, צומחת התוצאה שכל חברה מייחלת לה, של "ברך אותם" כולם מתברכים מהעצמת הפרט. (ע"פ פירושו של האור החיים)
בכל משפחה וקהילה אנחנו צריכים לשאוף, לא לקבור את הייחוד של כל אדם באשר הוא. חברה טובה היא חברה היוצרת מחלקי אופי שונים, קבוצה אחידה ומגובשת, כשכל אחד מחברי הקבוצה בא לידי ביטוי. הפילוסוף אדם סמית בספרו "עושר העמים" פרץ דרך עם רעיון "השוק החופשי" של ימינו. בו כל אחד מוצא היכן הוא יכול לתרום את חלקו ולהשתלב בעולם המסחר.
התורה הקדושה קדמה לו ברעיון "שוק החופשי" המשפחתי והחברתי, ה"חזק חזק" של כל יחיד ויחיד הוא ה"נתחזק" של כולנו.
צבי שביט
Jan 9, 2026, 8:41:53 AMJan 9
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "שמות".
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת מארי אבי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹
הבעיה של מצרים לא הייתה רק עבודה זרה.
היא הייתה הרבה יותר מתוחכמת מזה:
היא הייתה האמונה שהכול עובד לבד.
שהנהר (הנילוס) עולה מעצמו.
שהשדה מצמיח מעצמו.
שהחיים “מסתדרים”.
לא צריך להביט למעלה, לא צריך להודות, לא צריך לשאול מאין זה בא - רק לנהל נכון את המערכת.
זו לא כפירה קולנית. זו כפירה שקטה.
וזו בדיוק הגלות:
לא בהכרח כשצועקים שאין אלוקים חלילה - אלא כשלא מרגישים שצריך אותו.
כשאדם מתחיל לחשוב שהכול בידיים שלו, שהוא המנוע, שהוא המקור.
ואז לאט-לאט, בלי לשים לב, הלב מתייבש.
משה רבנו לא בא להילחם בפרעה.
הוא בא להילחם באשליה.
להזכיר שבכל זרימה יש מי שמזרים, שבכל טבע יש מי שמחזיק אותו רגע-רגע, שבכל הצלחה יש מקור שהוא לא אנחנו.
והגאולה, כך מתברר, איננה בריחה מן העולם - אלא החזרת המבט.
להפסיק להאמין רק במה שעובד, ולהתחיל לזכור מי גורם לזה לעבוד.
🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורך" 😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐
צבי שביט
Jan 16, 2026, 8:46:34 AMJan 16
to קבוצת דבר תורה לפרשת השבוע
🍬✨ ממתק ✨🍬
לפרשת השבוע , פרשת "וארא".
🌹 מוקדש - לעילוי נשמת אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹.
🔸️"יופי של גלות".
קרן רחוב, על האפלט החם, יושב לו עני מקבץ נדבות. לפתע הטלפון "ציבורי–אישי" שלו צלצל.. "שלום, אני מדברת עם.. כן. אני עסוק מה אוכל לעזור? אה, זו גאולה רציתי לבשר לך שזכית ב.. סליחה גברתי אני ממש טרוד אני מפסיד כמה תורמים בכל דקה אולי נדבר פעם אחרת? לא לא! זה ממש בנושא הזה, אני רוצה לספר לך שאתה יכול להתפנות מקרן הרחוב כי זכית ב.. צליל ניתוק קטע את השיחה..
בני ישראל לא שומעים אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה" מהו הקוצר רוח הזה, שגרם לאנשים להתעלם מבשורת השחרור? מה היה בעבודה הקשה הזו, שלאחר שנים במדבר בני ישראל לא פעם ולא פעמיים אמרו: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" "זכרנו את הקישואים ואת האבטחים אשר אכלנו במצרים חינם" מה בני ישראל עשו במשך מאות שנים עד אותה אנחה מן העבודה?
השאלות האלו מחייבות הסתכלות שונה על גלות מצרים. והמדרש מרמז לנו במילה אחת בלבד במה היה שונה גלות זו: "קשה גלות מצרים לפניהמקום מכל הגלויות" ליהודים הגלות הזו לא היתה כל כך קשה. פרעה הצליח ב"הבה נתחכמה לו" ליצור "עבודה משחררת" שאנשים אפילו לא הרגישו כמה מצבם ירוד. הם לא הרגישו צורך לבכות, לא לצעוק, ואפילו הצליחו להתגעגע. ולכן הגלות הזו קשה לפני המקום! הקושי הגדול ביותר הוא, לראות אדם במצב קשה והוא אינו מודע למצבו. טוב לו שם, הוא לא רואה שום צורך לשנות, גם כשהוא יוצא, הוא רוצה לחזור. זוהי גלותה של הנפש, זה "הקוצר רוח" מ"העבודה הקשה". הרוח הפנימית, כנפי הרוח האמורים לישא אותנו אל על, קוצרו. כנפינו נקצצו, רוחינו נשברה.
מה היתה נקודת המפנה? מה בכל זאת, גרם להם להתחיל להרים את הראש מהטיט והתבן? ישנם גישות סותרות מה היה כשקם אותו מלך חדש על מצרים, היהודים קיבלו יום חופש, או שמא הורע מצבם כשהמלך החדש התחיל לרחוץ בדם. כך או כך, ואלי הצירוף בין שיטות אלו, גרם לאיזה שהיא תזוזה. דוקא התנועה הסותרת בין השיפור להרעה, בין המתח החיובי לשלילי יצרה את אותו שוק מחשמל, את הניעור האלוקי, שהעירה את חסרי ההכרה ממצבם, ופלטה אנחה מוכרחת מלבם של העשוקים.
יש בכך נחמה גדולה, לעיתים אנחנו לא יכולים לבחון את מצבינו, אנחנו שקועים בעבודה, בלימודים, בזוגיות, בטיפול בילדים ברמה שאנחנו לא מצליחים להרים ראש ולבחון את המרחב. שכחנו מה היעד, מה האמצעי ומה המטרה. לשם מה כל המאמץ הזה? אנחנו מוכרחים? או שבחרנו בזה? אנחנו מתגעגעים לקוצר הזה? או שמא אנחנו חפצים להגאל ממנו?
רגעי הבלבול והמשבר, הם הרגעים שאנחנו יכולים לנצל כדי להתמקם מחדש, כדי לצליח להוציא מעומק לבינו את האנחה או את הצחוק, את הסיפוק או התסכול. מה שיכול לסייע לנו להבין את מקומינו. הנביא ישעיהו בהפטרה שבת ראש חודש נוגע ממש בעוצמה הטמונה באותם רגעים מאתגרים, ואיזו שמחה יכולה לצמוח משם, "אל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" "שישו איתה משוש דוקא כל המתאבלים עליה".
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages