ממתק לשבת

[צבי שביט‎]

מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת ויקה"פ, שיעשירו את שולחן השבת?
אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://did.li/9oOx5

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

להצטרפות לקבוצת ווטסאפ לקבלת זמני השבת
https://chat.whatsapp.com/DRWATfCtpoDEZ5uuAiPQEm?mode=gi_t

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 

לפרשת השבוע, פרשת "ויקרא".

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

🔸️"ויקרא – קירוב והקרבה"

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם."

מה פשר המילה 'קרבן'? לקרב ולהתקרב.

את מי ולאן מקרבים? בשלב הראשון, הבעלים מקרבים את הבהמה שהקדישו כקרבן לבית המקדש, כדרישת הפסוק "אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה'".

אין הבעלים רשאים לדרוש מהכוהנים לקחת מביתם את הבהמה ולהעלותה לבית המקדש, אלא הם בעצמם נדרשים להביא ולקרב בהמתם לבית ה'.

מדוע חשוב שהבעלים יביאו את הבהמה לבית המקדש? התיקון והכפרה על חטא נעשית ע"י העמל והיגיעה של החוטא, במוכנות שלו להתקרב לבית המקדש, בבחינת "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד" [אוהלו של משה קרוי כמו המשכן-המקדש "אוהל מועד" שבו מתוועדים ונפגשים עם משה והשכינה].

כאשר החוטא מגלה מוכנות להקריב, ולוותר על הנוחות שלו, ולשבור את שגרת חייו, וללכת לבית המקדש [דבר שהיה כרוך בעזיבת ביתו ופרנסתו במשך מספר ימים] – הוא מוכיח עד כמה רצונו להתקרב לבורא, חזק ואיתן. לכן התורה מדגישה בפסוק, את עניין הרצון של המקריב "לרצונו".

בתפיסה עמוקה יותר, הקרבן מקרב את החוטא לקב"ה, את הבן שסרח לאביו הרחום שבשמים. הנביא ישעיה (פרק נט, ב) אומר "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלה-יכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע".

החטא יוצר ניתוק ופירוד בין בן המלך למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. נמצא אפוא, שתפקידו המרכזי של הקרבן, לקרב ולאחד ולשקם מחדש את מערכת הקשרים בינינו לבין ה'.

מלבד קרבנות החובה, שמטרתם לכפר ולנקות את חטאים, היו גם קרבנות נדר ונדבה, שאדם מיוזמתו ו"מרצונו" החליט להקדיש בהמה כקרבן לבית המקדש. אף המניע לקרבנות הנדבה הינו רצון להוסיף ולהתקרב לבורא יתברך, גם אם לא חטא כנגדו בחטא כלשהו.

משל לבעל הקונה פרחים לאשתו, לא בשביל לפייס את אשתו בגלל מתח וריב שהיה ביניהם, אלא כדי להרבות אהבה ואחווה ביניהם [אחד מטעמי מצות משלוח מתנות – להרבות אהבה ורעות בין חברים, על אף שאין מתח ופירוד ביניהם].

🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורך"  😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 

לפרשת השבוע, פרשת "צו" (שבת הגדול).

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

🔸️"פרשת צו – צו וזירוז" 

למדנו מרש"י ש"אין 'צו' אלא לשון זירוז". מה טיבו של זירוז? מה מחדש רש"י בשם המדרש?

ממבט ראשון נראה שהצו הוא פקודה. הציווי לעשות דבר מסויים מגיע 'מלמעלה', או לפחות 'מבחוץ'. לכאורה, הפירוש הזה חל על ציוויי הקרבנות כשם שהוא חל גם על כל שאר המצוות (שהרי המילה "מצווה" גזורה מהשורש "צו"). אמנם, בספרי אנו מוצאים פירוש הפוך: "ר' יהודה בן בתירה אומר: אין הציווי בכל מקום אלא זירוז, שנאמר 'וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו'. לפי דרכינו למדנו שאין מחזקים אלא המחוזקים, ואין מזרזים אלא למזורזים". (ספרי נשא פיסקא א')

ר' יהודה בן בתירה הופך את משמעותו של הצו. הרצון לקיים את המצוות נמצא אצלנו בפנים, וצריך רק לעורר אותו או לעודד אותו.

רבי קלונמוס קלמיש שפירא – האדמו"ר מפיאסצנה – כתב קונטרס על שם המדרש הזה, שנקרא "צו וזירוז" (נדפס בחלק האחרון של הספר 'הכשרת האברכים'). בספר זה, האדמו"ר מחזק אותנו להתגבר על הרצונות הזרים, המפריעים לנו למלא את רצוננו האמיתי – שהוא "עשה רצונך כרצונו". בגלל הרצונות הזרים הללו אנו מלאים ייסורים של החמצה, ותחושה כמעט תמידית של חיסרון. התחושה הזו תימשך כל עוד החיים ייוותרו ניסיון מתמיד לכפות את הנפש ולאסור את הרצון. אתה יכול אפילו להפסיק לרצות ברע, "…אבל גם בזה לא יצאת ידי חובתך לנפשך. רק את הצו והזירוז הזה שמע נא: תרפא את נפשך, ולא תסתפק בלעצור בעדה בלבד…" (צו וזירוז אות ד').

למחלה הזו לא תועיל תרופה חיצונית, כיון שזו בדיוק המחלה: כשל רצוני נרכש. רק מבפנים אפשר להתגבר עליה לגמרי: "…אבל ראשית כל העצות, ויסוד כל התחבולות היא שבעצמך תדרוש ותחפוץ לטכס לך עצה". "…גיבור החיל נעשה רק כשמרגיש במלחמה שאחריות נפשו או גם נפשות של אחרים עליו, ולא יועילו לו עצת ופקודת ראשיו לבדם, אם לא יטכס ולא יחדש גם בעצמו עצות איך להנצל מן הסכנה על פי הדרכים שלמדוהו".

עם התרופה אנו צריכים להסתכל למעלה ולהתפלל כדי לקבל זירוז, עידוד וכוחות להירפא, ולהצליח להוציא את הרצון לחירות.

[צבי שביט‎]

*מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת השבוע?*
*רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?*
מוזמנים להצטרף לקבוצה שקטה לקבלת *רעיון יומי לפרשת השבוע,* בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 

לפרשת השבוע, פרשת "שמיני".

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל החולים והפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

🔸️"בשגרה ובחידוש"

"ויהי ביום השמיני…" (ויקרא ט',א')

רש"י וראב"ע חלוקים בשאלה על איזה יום מדובר בפסוק: לדעת רש"י, מדובר בראש חודש ניסן. לדבריו, לאחר שבמשך שבעת הימים הקודמים המשכן הוקם ופורק מדי יום, בא' בניסן הוא הוקם באופן סופי. לעומת זאת, לדעת ראב"ע מדובר בח' בניסן.

בין כך ובין כך, מדובר ביום חגיגי ומיוחד. הגמרא בגיטין ס ע"א מספרת, כי שמונה פרשיות נאמרו באותו יום, והגמרא בשבת פז ע"ב מוסיפה שיום זה נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לאכילת קודשים וכו'.

למרות ייחודיות היום אותה תיארנו, אין ספק שגולת הכותרת של היום הייתה ירידת האש והשכינה מן השמים בפעם הראשונה. היה זה, אם כן, יום של חידוש וראשוניות, שסימל פתיחת פרק חדש בחיי עם ישראל!

אולם מצד שני, ניתן לדבר גם על פן הפוך הקיים באותו יום, שהרי בו החלה העבודה השגרתית במשכן; אותה עבודה יום-יומית, מלאה הלכות יבשות וחסרת אופי חגיגי ומיוחד. אחד הביטויים ל'שינוי' שעבר על עבודת המשכן ביום הקמתו, מצוי בעובדה שבמשך שבעת הימים שימש משה ככהן וכרב ואילו מהיום השמיני והלאה נכנסו אהרן ובניו לתפקיד. בהתאם לכך, הגמרא בעבודה זרה לד ע"א מסבירה, שבמשך שבעת הימים לבש משה בגדי לבן ולא בגדי כהונה, ורש"י על אתר מנמק זאת בכך שבגדי הכהונה נועדו לכוהנים ואילו משה "היה זר אצלן ועל פי הדיבור שימש". אמנם תוספות חולקים ומסבירים שהסיבה לבגדי הלבן של משה היתה שהבגדים טרם התקדשו, אולם ברור שגם הם מסכימים ששימושו של משה ככהן היה אירוע מיוחד,  שאינו מתאים לחיי השגרה של המקדש שהתחילו ביום השמיני.

לעובדה שבמשך שבעת ימי המילואים שימש במקדש נביא ולא כהן, יש משמעות רבה. הנבואה מסמלת את החידוש והראשוניות. קבלת נבואה היא אירוע מיוחד ונשגב, מלא רוחניות ואילו הכהונה היא תפקיד של שגרה ועבודה יומיומית. הכהנים מבצעים מדי יום אותן פעולות בדיוק והם צריכים להקפיד על פרטי פרטים של הלכות יבשות. זו גם הסיבה שהכהונה, בניגוד לנבואה, עוברת מאב לבן: חלק מהשגרה שבכהונה הוא שהבן נכנס במקום אביו, דבר המבטא אלמנט של רציפות.

מובן מאליו, שהשגרתיות הקיימת בעבודת הכהנים יוצרת חשש מסוים: שמא מרוב פרטים והלכות יבשות יאבדו הכהנים את החיות ואת הראשוניות?

נדמה, שתגובת התורה לבעיה זו היא חד-משמעית: אסור לעבודת ה' שתהיה "מצוות אנשים מלומדה"; אסור להתייחס אליה כאל דבר שגרתי ויומיומי, למרות היותה נדמית ככזו כלפי חוץ! הן העבודה במקדש והן עבודת ה' האישית של כל יהודי, צריכות לכלול את שני המרכיבים: את הכהונה ואת הנבואה. מחד, יש להקפיד על קוצו של יו"ד ואין לסטות במאומה מן ההלכה היבשה על פרטיה; אך מאידך, יש לעבוד את ה' מתוך חיות ורוחניות ולחפש כל הזמן את הדרך להתקדם ולחדש.

לפי דברינו, עבודת משה בשבעת ימי המילואים נועדה להקרין על כל העבודה שתיעשה במקדש מכאן ולהבא. ייתכן, שזהו הרעיון העומד בבסיסה של השיטה הגורסת שמשה עבד במשכן במשך כל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר (זבחים קא ע"ב). רעיון זה, של שילוב הראשוניות והחדשנות בתוך חיי יום-יום מלאי עבודות קבועות וידועות מראש – חשוב מאד לגבינו ולהרבות תלמידי הישיבה שהם מלאי שגרה ועבודה יומיומית, מוטל עלינו לחפש כל העת את החידוש והשינוי מחד, בלי לסטות במאומה מפרטי ההלכות היבשות מאידך. על כל אחד מאתנו לחפש את הנביא בתוך עבודת הכהונה!

🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורכת"  😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐