האם האמירה "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" נכונה?
צבי שביט
בס"ד
האם האמירה "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" נכונה? - צבי שביט
בפרשת עקב התורה מזהירה אותנו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:" (דברים ח ).
לכאורה
נראה שהאמירה: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה
לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" היא אמירה שלילית והתורה מזהירה אותנו שבשום פנים
ואופן לא נאמר כך.
אולם,
אם נעמיק את מבטינו בפסוקים, נגלה שזה לא מדוייק. אם ננתח את הפסוק האחרון בציטוט
הנ"ל נגלה שהתורה אומרת שה' נותן לנו כח, ובעזרת הכוח שאנחנו מקבלים מה', אנחנו
עושים חיל. כלומר, בסופו של דבר זה נכון לומר שהכוח שלי עשה לי את החיל הזה.
מדוע אם
כך, התורה מזהירה אותנו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן ..."?
(כידוע, גם המילה 'הישמר' וגם המלה 'פן' מבטאות אזהרה ממשהו שלילי).
ובכן, הדבר
שממנו מזהירה אותנו התורה להישמר הוא: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". כלומר, שלא נגיע חו"ח למצב שבו החיל שעשינו גורם
לנו לגאווה ("וְרָם לְבָבֶךָ") ואנחנו מתחילים לשכוח את ה' (וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ),
ותולים את הכוח שיש לנו, בעצמנו בלבד (ואולי לזה מכוונות המילים "עצם ידי" שלא
מופיעות בפסוק האחרון החיובי). אם אנחנו חלילה מגיעים לגאווה ולשכחת ה', התורה מזהירה אותנו, שנזכור: "וְזָכַרְתָּ
אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ". כלומר, עלינו
לזכור שאת הכוח שלנו אנחנו מקבלים מה' ורק בעזרתו אנחנו יכולים לעשות חיל.
נראה לי
שההבחנה הדקה בין ההבנה הראשונית שניתן להבין לכאורה בפסוק, לבין ההבנה שציינתי,
חשובה מאד. ה' ברא אותנו עם כוחות רבים ועלינו לנצל את הכוחות שקיבלנו מה' כדי
לפתח ולשכלל את העולם. יחד עם זאת, עלינו להזכיר כל הזמן לעצמנו, שאת הכוחות שיש
לנו, אנחנו מקבלים מה'.
צבי שביט
ברור שאיננה אמירה נכונה. אך אינני מבין מה הקושי. החל מ'השמר לך' עד 'את החיל הזה', יש לקרוא כבנשימה אחת. מכל זה השמר לך. אל תעשה כן. בל ירום לבבך באמירת "כחי ועוצם ידי" וגו' ('פן' ו'השמר' הם לאוים כמו "אַל' ו'לא'. עירובין צו.). אלא זכור תזכור את ה"א כי הוא הוא הנותן וגו'.
נכון ש"וזכרת" מטעה לחשוב שהוא המשך, אבל הדבר אינו נכון. ה'ו' היא ניגודית. מה אפשר לעשות? כך הוא בכל התנ"ך, ורש"י מתאמץ להסביר זאת כל כך יפה בתחילת שירת הים, בסוף ד"ה עזי (שמות טו, ב). ישנן דוגמאות לעשרות-עשרות. רש"י מביא אך מעטות.
מרדכי גנוט
---
להלן התגובה שלי למרדכי:
אני מבין שאתם מפרשים שהפסוק האחרון – החיובי שבפרשה – רוצה להרגיע את העובד קשה. בל יחשוב (כפי שמסיקים מקריאה מקופיא בפסוקים הקודמים) שאסור כבר לומר שהתוצרת הנאה והיבול המשובח הם תוצאה של 'מעשה ידיו להתפאר', מותר לו לומר כן, אך בתנאי שיוסיף מיד, על-אתר, תוך כדי דיבור, שהקב"ה, הוא ורק הוא, הוא 'הנותן לי כח לעשות חיל'. הם אינם 'מעשה ידיו להתפאר' בלבד.
בנוגע ל'ויעזוב' (שמות ט, כא), ר' ראב"ע: ואשר לא שם. יש בלשון קדר טעם לוי"ו ויעזב. רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת. וככה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ורבים ככה:
רש"י כותב בשירת הים: עֻזּוֹ וְנִקְמָתוֹ שֶׁל אֱ'ל'ֹהֵינוּ הָיָה לָנוּ לִישׁוּעָה. וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן "וַיְהִי", שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "הָיָה"; שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן זֶה, וְזֶה דֻּגְמָתוֹ: "אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" (מל"א ו,ה), הָיָה לוֹ לוֹמַר "עָשָׂה צְלָעוֹת סְבִיב". וְכֵן "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם" (מל"א יב,יז), הָיָה לוֹ לוֹמַר: "מָלַךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם"; "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" וְגוֹמֵר "וַיִּשְׁחָטֵם" (במדבר יד,טז), הָיָה לוֹ לוֹמַר "שְׁחָטָם"; "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה" וְגוֹמֵר "וַיָּמֻתוּ" (במדבר יד,לו), "מֵתוּ" הָיָה לוֹ לוֹמַר; "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב" (שמות ט,כא), הָיָה לוֹ לוֹמַר "עָזַב".
ובענייננו: וזכרת = [אל תאמר כך, בלשון שלמעלה, בלי הזכרת שם ה', אלא] זְכור שה"א, הוא ורק הוא, נותן לך כח לעשות כן.
---
תגובתי החוזרת:
האמת שלא זכיתי להבין מה בדיוק רצה הרב מרדכי גנוט לומר בתגובתו האחרונה, ולכן החלטתי להסתפק בתגובתי הראשונה.
צבי
---------------------
ככל הידוע לי זוהי דעתו המפורשת של הרב צבי יהודה.
אסף סבג
לטעמי ולעניות דעתי [שהיא באמת עניה] זה פשוט שזו אמירה שלילית כי לראיה יש לפני זה אזהרה ששכחת את השם אלוקיך ואז מגיע שאמרת שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואז התורה באה ואומרת מה הדרך הנכונה שתזכור שהשם נותן לך את הכח לעשות חיל, את החיל אתה עושה אבל בזכות מה? בזכות הגח שהשם ורק הוא נתן לך.
וזה ברור שהבעיה שאתה חושב שהכוח ועוצם היד זה ממך אלא לזכור שזה רק מהשם וזה בדיוק מה שהפסוק אומר וזכרת את ה אלוקיך שהוא הנותן לך כח לעשות חיל.
וכמדומני שגם הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל רושם כך בספרו [חלק ב']
אברהם כהן