ממתק לשבת

[צבי שביט‎]

רוצה להיערך לשבת עם רעיונות ודברי תורה לפרשיות מטו"מ?
היכנסו לקישור https://did.li/TuhmC 

צבי שביט (שטרן)

050-5918412

בלוג דיוקי תפילה               : http://diyukim.blogspot.co.il

בלוג חידות ביהדות             : http://hidot-yahadut.blogspot.co.il

בלוג נושאים שונים ביהדות: http://yahadutt.blogspot.co.il

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬

 לפרשת השבוע , פרשיות "מטות-מסעי".

🌹 מוקדש - לרפואת כלל החולים ובפרט מארי אבי יוסף בן שלום,חגי בן מרדכי אסתר ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹

🔸️ "הגעת ליעד".

גם מטות גם מסעי, נושאים שונים ומגוונים, מלחמת מדין, בנות צלפחד, בני גד ובני ראובן, מסע אחד שמצטרף למסע ארוך..  איך מחפשים רעיון אחד, מסר מרכזי, מסקנה אחת, בכל כך הרבה חומר? אבל רגע, מי אמר שאנחנו צריכים בכל דבר לחפש את המסקנה, לחפש את השורה האחרונה, יתכן ואנחנו צריכים לשנות כיוון…

ימים אלו של שלושת השבועות וימי בין המצרים, אינם מוגדים לנו מספיק. תשאלו מישהו, מה אנחנו צריכים לעשות בימים אלו? להתאבל על משהו שלא הכרנו? קשה. להמתין שיבוא המשיח? כל יום אנו מחכים לו. אז מה כן?

בפרשת מסעי מתוארות ארבעים ושנים תחנות, במסע שעברו בני ישראל במדבר סיני. פירוט ארוך של: ויחנו.. ויסעו.. ויחנו.. ויסעו.. ושוב.. חנו, ושוב נסעו.. מדוע התורה מתארת את כל התחנות בדרך, לא היה יותר פשוט לכתוב ויסעו ממרעמסס.. ויחנו בתחנה האחרונה, על הירדן?

בני האדם נוטים לתת מקום משמעותי למטרה, ליעד, ופחות מקום לתהליך, לדרך, ולמסע כולו. אנחנו נוטים לשאול מה השורה האחרונה? מה המטרה של כל זה.. התורה מלמדת אותנו לתת מקום לתהליך! להבין שכל מטרה סופית מורכבת מהרבה תחנות בדרך, מהשגים קטנים שיוצרים דבר גדול. איננו צריכים לחפש כל הזמן את מטרת האב, אלא להתמקד בשלב הספציפי בו אנו נמצאים ולהבין שלכל ויסעו.. יש ויחנו.. גם אם אנחנו עדיין בדרך. וזו היתה טענתו של משה לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" אתם לא מבינים שהמלחה היא לא אילוץ להשגת היעד, המלחמה היא שלב משמעותי בהשגת נחלה בארץ. וגם אם תרצו לחמוק ולקבל את נחלתכם מעבר לירדן, את הדרך, ואת מסע המלחמה, תצטרכו לעבור עם כולם.

ימי בין המצרים נועדו כדי לעצור אותנו לרגע, ולהתמקד במסע הגלות, בדרך לגאולה. אם אדם חושב שתפקדינו בגלות היא רק המתנה לגאולה, טועה! וגישה שכזו עלולה להשאיר אותנו בגלות, עד שנבין שלגלות ישנה מטרה כשלעצמה, היא לא עונש, היא סדנת חינוך. כדברי הנביא ירמיה בהפטרה השניה "מג' הפטרות הפורענות" אתם רוצים לדעת מהי סיבת אורך הגלות? משום ש: "לא אמרנו איה אלוקינו, כשהוליך אותנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמוות.." לא חיפשנו את ה' "שבכל צרתם לו צר" שנמצא איתנו בגלות, עד שנדע מדוע הוגלנו אליה. ומשום ש"עזבנו את ה' אלוקינו בעת שהוליכינו בדרך" לא השכלנו להבין שאנחנו לא בהמתנה, אלא אנחנו בעוד תחנה, שגם לה מטרה כשלעצמה…

🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורך"  😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐

[צבי שביט‎]

רוצה להיערך לשבת עם רעיונות ודברי תורה לפרשת דברים?
היכנסו לקישור https://did.li/jfcDN 

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬

 לפרשת השבוע , פרשת "ואתחנן".

🌹 מוקדש - לרפואת כלל החולים ובפרט מארי אבי יוסף בן שלום,חגי בן מרדכי אסתר ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹

🔸️ "איך אומרים "לא"?"

קורה לא אחת שאני אומר לילדיי 'לא', ואח"כ מתחרט וחושב: אולי לא צריך להיות כל כך תקיף, אולי לומר זאת בצורה אחרת. אולי בכלל הייתי צריך להסכים להם קצת יותר.

הבה נלמד מהקב"ה איך אומרים לא. בפרשתנו משה משחזר את תחנוניו הרבים להכנס לארץ הטובה, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר… אעברה נא ואראה…". וה' עונה, כאילו בלי רחמים: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". לי, תשובת ה' צורמת, מכאיבה. ובכל זאת, מה ה' מלמדנו בזה?

ראשית, מותר לשמוע לא. סיפר לי אבי שליט"א על שני אחים שצפו במשחק בייסבול. כשהאח הצעיר ראה את אחיו כל כך להוט שקבוצה מסויימת תנצח, הלך הצעיר והתפלל לה' שאכן תנצח. לבסוף, הפסידה. אמר הצעיר: התפללתי, אבל ה' אמר 'לא'. אכן, לה' יש תוכניות משלו ולא הכל אנו מבינים בשכלנו המצומצם. זה בריא לנו לדעת שלא הכל מתנהל כפי רצוננו.

כך הוא גם עם ילדינו. בריא וטוב לילד שישמע 'לא'. ככה כשהוא יגדל, הוא ילמד לקבל מצבים קשים בחיים שבהם לא הכל הולך לו וה' אומר 'לא' (כלומר: תתאמץ באופן אחר, או בכיוון אחר).

אך מהקב"ה לומדים גם עוד משהו, וזה איך לעדן את ה'לא'. לפני ה'לא' החד משמעי אומר ה' "רב לך", כלומר קיבלת כבר הרבה (בזה שראית ניסים גדולים בחייך). למרות שה' מסרב לבקשת משה, הוא מנחם, מעודד ומחזק: יש לך הרבה טוב. או בלשון הרש"ר הירש: "רב לך- עשית את שליחותך. בפעילותך עלי אדמות יצאת ידי חובך והשגת את מנת חלקך". אני לומד מכאן שתמיד אני (המחנך או ההורה) בצד של הילד, לא נגדו, לא מתנגש חזיתית.

דבר נוסף למדים מהפסוק הבא (אחרי סירובו של ה'): "עלה ראש הפסגה ושא עיניך… וראה בעיניך". אומר הקב"ה, אמנם אמרתי 'לא', אבל בכל זאת אני רוצה לתת לך את המקסימום. לכן, בא וראה את הארץ (ואכן הוא ראה יותר מכל אדם אחר עלי אדמות). כלומר, ה' לא משאיר את משה לבדו אלא נותן לו את כל מה שאפשר לתת. ואולי רמז יש בפסוק זה, "עלה…"- התשובה 'לא' היא אכן קשה, לכן בא ואעלה אותך, ארומם אותך למעלה.

בקיצור, צריך שהילד ישמע 'לא'. אבל, טוב שתמיד אזכור שאני בצד שלו, ולכן גם אתן לו כל מה שכן אפשרי.

"אבא, אפשר להישאר בחוץ עם האופניים?" "לא! שיחקתם כל כך הרבה והיה לכם כיף חיים ("רב לך"). עכשיו, כדי שיהיה לכם כח למחר, נכנסים ומתארגנים לשינה. אבל לפני השינה אתם יכולים לקבל סיפור ("עלה ראש הפסגה"), איזה שתבחרו".

🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורך"  😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬

 לפרשת השבוע , פרשת "עקב".

🌹 מוקדש - לרפואת כלל החולים ובפרט מארי אבי יוסף בן שלום,חגי בן מרדכי אסתר ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹

🔸️ "ברכת המזון של זמננו".

בפרשת עקב ישנה הזדמנות לראות מה חשוב למשה רבינו להעבר לדור שנכנסים לארץ. שני ה"מוטו"יים של משה רבינו בפרשתנו, פרשת עקב, הם: אל תפחדו ואל תשכחו.

ראשית, אל תפחדו מהאויבים המחכים לכם בארץ (בזה לא נעסוק הפעם), ושנית, אל תשכחו את ה' מרוב שפע שיהיה לכם. אני אקח את הדברים לדורנו.

אנו בדור של ברכה, עומס שפע (עד כדי כך שלמשל יש להתאמץ ולזרוק חפצים מיותרים מהבית). אף על פי שלרובנו יש דאגות כלכליות, אנו בסך הכל חיים טוב, ומאוד טוב. תחום הדאגות שלנו אינו כמו שהיה פעם, האם יהיה לנו יין לקידוש או עןף לשבת, אלא איך לממן חופשה משפחתית או מחנה קיץ לילדים. האם אנו זוכרים מי נתן לנו כח לעשות חיל?

בפרט כשאדם רואה ברכה במעשיו, הגשמיים או הרוחניים, במעשיו שלו, של משפחתו או של עמו. מדוע זה קריטי בארץ ישראל דוקא? בארץ הזו ה' פועל בעולם דרכנו, דרך היוזמות והפעולות של כל אחד ואחד. זהו הגילוי האלוקי בעולם בדור של ארץ ישראל (ממש להיפך מהמציאות של דור המדבר, שבא הכל היה בניסים גלויים, והתפקיד של העם היה 'לשבת וללמוד' מפי משה). אם יהודי לא זוכר את ה' בתוך הצלחותיו, הוא בעצם מפספס את כל המהות, את הענין המיוחד של דורנו. ה' הוא הרוח שבתוך המפרשים, הוא המנוע שבתוך הרכב 4X4 שלנו. מאוד בקלות אפשר לשכוח מאיפה בא הכח להצליח "וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". אז אתה נעשה כמו בלון מנופח שחושב שלעולם ישאר גדול ויפה.

נסיים בעצה של התורה לענין זה. איך לזכור את ה' בתוך ההצלחות? "ואכלת ושבעת, וברכת את ה'". אמנם הרמב"ן אומר ש"וברכת" אינו ציווי אלא תיאור מציאות: כשתזכה לעושר רב הברכה לה' תפרוץ ממך. אך הוא מוסיף שחז"ל למדו שזהו ציווי, מצות עשה לברך. נראה שיש להרחיב את המצוה, תחיה בהכרת הטוב לה' גם כאשר את ההצלחות אתה יכול לתלות בעצמך.

"וברכת… על הארץ הטובה", אם תהיה במודעות מאיפה באה הטובה וההצלחה שבידך, אז גם הארץ תהיה טובה יותר, הגשמיות תהיה יותר רוחנית, כי היא תהיה "הארץ הטובה אשר נתן לך".

[צבי שביט‎]

*רגישות לזולת – לפרשת ראה*
מסדרת סרטוני 'ערך על הדרך', *סרטונים עם ערך חינוכי לפרשת השבוע,* בקישור
https://youtube.com/shorts/g7h0T9-lwvE 

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬

 לפרשת השבוע , פרשת "ראה".

🌹 מוקדש - לרפואת כלל החולים ובפרט מארי אבי יוסף בן שלום,חגי בן מרדכי אסתר ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹

🔸️ "התרומה של התרומה".

מה קרה לו, אישית, לישראלי, כאשר תורם הוא לאחת המגביות, ל"אגודה למלחמה בסרטן", למשל? במישור הלאומי, הרי חיזק את מערכות המלחמה נגד מחלה נוראה זו. ובתרומתו סייע מעט בהדברתה והעניק חיים למספר חולים. זה, כמובן, מעשה צדקה מבורך. אולם, האם התחולל משהו חשוב גם במישור האישי, הפרטי? האם תרמה התרומה משהו משמעותי גם לאישיות התורם?

מסתבר שכן – נעיין היטב במצוות הצדקה שמופיעה בפרשתינו:

"כי יהיה בך אביון… בארצך אשר ה' אלהיך נתן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו… די מחסרו אשר יחסר לו. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל… ורעה עינך באחיך האביון… נתון תתן לו  ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים טו, ז'-י')

התורה איננה מסתפקת בהוראת חובת העזרה לעניי העם. היא גם פונה בהדגשות חוזרות ונשנות, אל האדם, לבל יאמץ את לבו. היא מזהירה את העין הרעה, לבל תגרום לחטא הקמצנות, ודורשת מן היד הקפוצה שתיפתח. בכך פותחת היא פתח לתפישתה שלה את מצוות הצדקה והעזרה לזולת.

מצוות הצדקה כפי שעולה מספר החינוך (מצוה סו) אינה צורך העני. "הוא (האלוקים) ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו — זולתינו". מבנה חברתי זה, שבו זקוקים בני אנוש איש לרעהו אם בצדקה ממש, אם להלוואה, המוזכרת אף היא בפרשה, או בסוגי עזרה אחרים, הוא מבנה חינוכי. הוא נוצר כך, כדי להעניק לנו את ההזדמנות הגדולה לעצב אישיות נדיבה, פתוחה כלפי הזולת, מלאת רחמים ומאירת פנים. עיצוב זה הופקד בידי מצוות הצדקה.

לבו של האדם הוא אנוכי בטבעו. היד הקפוצה הינה תכונה אנושית מוכרת היטב. בלא חינוך אישי מתמיד ורצוף, צרה עינו של האדם בזולת. כל אדם הוא אויבי (כהגדרת הוגה דעות מסויים), אויב, המנסה לפגוע במרחב המחיה שלי בבית, על הכביש, במקום העבודה ועד היחסים הבינלאומיים.

מצוות הצדקה, במונחים של התורה, חולמת על מהפך, מהפך באדם ובחברה. מן האדם אל החברה. היא חפצה לשנות את הלב מן היסוד, ליצור בו מודעות ורגישות, שתושג אך ורק בתירגולת מעשית, בנתינה בפועל, ולא בשיעורי אזרחות, או במנשרים למיניהם. הנתינה, היא היא הפעולה המעצבת והמחנכת, כשכל נתינה ונתינה חורתת עוד קו של חסד על לוח לבו של האדם.

כמאמר חז"ל: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית". יפה היא הערתו של הגאון מוילנא, המראה, כי רעיון זה טמון בפועל "נתן" עצמו. אפשר לקראו ישר והפוך, לרמז על כל האמור לעיל.

התורם ל"אגודה למלחמה בסרטן" באחד ממבצעי ההתרמה שלה, יכול אף הוא לחוש כיצד – אחרי תרומתו – קרוב הוא בלבו יותר לעם ישראל, קרוב למטרותיו החינוכיות של המבצע, וכיצד יחד עם נופך הנדיבות, שנוסף בלבו, הגורם תחושת סיפוק ושמחה, מרגיש הוא יותר שייך ושותף לכלל. זו ברכת מצוות הצדקה.

[צבי שביט‎]

*ערשב"ק פרשת ראה, מחר החודש ה'תשפ"ה*

תקופת ההפגנות הסוערות נגד חילול שבת בכביש בר-אילן בירושלים. רב משכונת שערי-חסד הגיע בכל שבת להפגנה, אך עמד ושתק. שבת אחת ניגש אליו אחד המפגינים ושאלו: "מדוע אתה מגיע להפגנה ?" השיב לו הרב: "איך אפשר לשבת ולשתוק על חילול שבת ?" המשיך המפגין להקשות: "אבל אתה עומד סתם כך ושותק, אינך צועק ומוחה". השיב לו הרב: "לצעוק על יהודי אני לא יכול..."

*"וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם... וְהָרָאָה וְאֶת הָאִיָה וְהַדָּיָה לְמִינָה"* (דברים יד, יב-יג) *"הָרָאָה"* הוא מן עוף הרואה ממרחק רב, עד שאמרו עליה חז"ל: *"הראה עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל"* (חולין סג:) דרכו של העוף הטמא הזה לעמוד בבבל, מקום הטומאה, ולראות את הנבלה דווקא במקום הטהרה, בארץ ישראל...

אמר הבעל-שם-טוב: "אדם שאינו הגון, הוא בחינת "בבל' - מקום הטומאה, עסוק בהבלי העולם, אדם הגון, הוא בחינת 'ארץ ישראל' - מקום הטהרה. אנשים בלתי הגונים הנקראים "בבל' תמיד מסתכלים על האנשים הטובים, בוחנים את מעשיהם כדי ללעוג ולהקניט, מחפשים בכל הטוב של האדם דווקא את הנקודה השחורה, את הפחות טוב ושופטים אותו על-פיה..." ("אהבת חיים')

המשנה במסכת אבות (ה', יט') אומרת: *"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה"*. אברהם אבינו היה בעל-עין טובה, בכל אדם ראה את הטוב והזניח את הפחות, רץ להציל את העיר סדום אף שידע שיש בה רשעים רבים, אך אולי יש שם גם מספר צדיקים... הוא חיפש את הנקודות הלבנות. אם אנו רוצים לזכות להיות מתלמידיו של אברהם אבינו עלינו להיות בעלי עין טובה, לראות בכל אדם את הטוב ולנסות להתעלם מהפחות. לכולנו יש נקודות שחורות, אך יש כל-כך הרבה לבנות.

פרשת "ראה" בד"כ מגיעה בתחילתו של חודש אלול. ראשי התיבות *ראה* *ר* אה *א* לול *ה* גיע. בכל השנה בכלל ובחודש אלול בפרט צריכים אנו להסתכל על כל אדם בראייה נכונה, עם עין טובה. מדוע להיות כמו עוף "הראה" שבחר לראות את הנקודה השחורה בארץ הקודש? נהיה כמו משה רבנו שאמר: *"ראה אנכי"*- שראה בכל אחד מישראל את הטוב והמעולה שבו. העולם נוהג במידה כנגד מידה, אתה תראה בחבריך את הטוב והם יראו גם בך רק את הטוב. ומעל כולם בורא עולם, יבחר לראות את המעשים הטובים וההגונים שלך ולא חלילה את אלה שפחות ומתוך הראיה הטובה בכל יהודי נגיע לאחדות בתוכנו שתביא לסיום תהליך גאולתנו השלמה בקרוב בימינו -אמן 🙏🏽 

 בברכת שבת שלום ומבורך 💐 

אלרועי זוארץ 😊

*לעילוי נשמות*

*חללי מערכות ישראל הי"ד*

עוז ז''ל בן אורית ויעקב זנזורי נ"י

לינדה בת לאה צרפתי ז''ל

לרפואה והצלחת כלל עם ישראל ושחרור השבויים בבריאות איתנה 🙏🏼

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬

 לפרשת השבוע , פרשת "שפטים".

🌹 מוקדש - לרפואת כלל החולים ובפרט מארי אבי יוסף בן שלום,חגי בן מרדכי אסתר ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל - אמ"ן 🙏🌹

🔷️ "כיצד בוחרים מנהיג?"

בפרשת שופטים, מלך ישראל מצטווה לכתוב לו ספר תורה, בו יקרא ויהגה כל ימיו.

הקריאה המתמדת בספר התורה תגרום לו לירא ממלך מלכי המלכים ולשמור את כל מצוותיו במדויק:

"למען ילמד ליראה את ה'… לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם".

המלך החכם והנבון עלול לפתח תפיסה לפיה רק מצוות שמתיישבות בשכלו המפותח מחייבות אותו ואילו מצוות ששכלו אינו מסכים להם אינם דורשות ממנו מאומה. לכן התורה מדגישה את שמירת החוקים – אותם מצוות שאינם מובנות בשכל.

הקריאה הקבועה בספר התורה תקנה למלך את תכונת הענווה והרגשת השוויון; לא יחוש גבוה ורם יותר מאחיו: "לבלתי רום לבבו מאחיו".

הענו אינו מרגיש את עצמו עליון יותר מאחיו, על אף תפקידו הניהולי הבכיר. מידה זו נקראת "השתוות" בלשון הבעש"ט ["שויתי ה' לנגדי תמיד – שויתי לשון השתוות". צוואת הריב"ש אות ב].

את האיסור על מידת הגאווה התורה מפנה כלפי המלך, למרות שאיסור זה רלוונטי לכל היהודים באשר הם, אך המלך נאסר עליו בייחוד. דווקא המלך שנמצא בעמדת כוח משמעותית, ובעלת השפעה על מעגלים רבים [כל החלטה שלו משפיעה על כל בני עמו] עלול ליפול במידת הגאווה המשחיתה, ועל כן דווקא אותו מזהירה התורה בהדגשה מיוחדת על השמירה מפני הנפילה ברשת הגאווה.

הפנמת מידת הענווה בליבו של המלך תוליד שתי תוצאות ברוכות:

א. "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל" – המלך יהיה ממושמע לצו ה', יקיים את כל מצוותיו מתוך הרגשת עבדות והכנעה. שלמה המלך סמך על חכמתו, ונשא נשים מתוך ביטחון עצמי מופרז, שנשיו לא יטו את לבבו, ולבסוף כשל ומעד, ונשיו דרדרו אותו ואת ממלכתו לטמיון.

ב. "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" – מלכותו של המלך תהיה יציבה לאורך שנים רבות. היציבות השלטונית מותנית במידת הענווה של המלך. הדבר שגורם למשבר המלוכה היא הגאווה. "לפני שבר גאון". כשהמלך מתמלא בגאווה הדבר מבשר את נפילת ושבירת מלכותו.