ממתק לשבת

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 לפרשת השבוע, פרשת "בא" 

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  מארי אבי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

אין רחוק מדי...

הלילה הדרמטי בהיסטוריה מתרחש.

מצרים רועדת, בכורות נופלים. 

אימפריה מתפוררת.

ובתוך הסערה הזו התורה מדגישה נקודה מפתיעה:

לא מלאך.

לא שליח.

הקב״ה בכבודו ובעצמו מתגלה כדי להציל את עמו.

בשביל מי?

לא רק בשביל הצדיקים.

לא רק בשביל החזקים.

דווקא בשביל אלה שנשארו מאחור.

אלה שהתבלבלו.

אלה שנסחפו.

אלה שכמעט שכחו מי הם.

ודווקא אליהם הוא מגיע. 

כי אצל ה׳ אין “רחוק”.

יש רק לב שעוד מחכה שייגעו בו.

וזו כבר קריאה אלינו.

לא לחכות.

לצאת.

לדפוק בדלת. 

להדליק אור. 

לפעמים חיים שלמים משתנים ממבט אחד שמאמין. ✨

וככה נגאלים באמת, אחד אחד, לב אל לב. 

בשקט, באהבה. 💙

ואף אחד לא נשאר מאחור.

🕎 בברכת - "שבת שלום ומבורך"  😊🌹💐🌹💐🌹💐🌹💐

[צבי שביט‎]

סליחה טעות. ישן

צבי שביט
0505918412

בתאריך יום ו׳, 6 בפבר׳ 2026, 15:15, מאת צבי שביט ‏<zvi...@gmail.com>:

[צבי שביט‎]

רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת?
מוזמנים לעיין בגליון 'תורתך שאלתי' לפרשת יתרו, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=16370

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 

לפרשת השבוע, פרשת "יתרו".

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

🔹️לא נפרדים, לוקחים את השבת איתנו.

בפרשת השבוע אנחנו מצווים:

"זכור את יום השבת לקדשו".

כולנו מכירים את הזכירה בכניסת השבת, קידוש על היין.

אבל הרמב"ם מפתיע:

צריך לזכור את השבת גם ביציאתה בהבדלה.

רגע…

הבדלה זה הרי פרידה.

אז איך פרידה קשורה לזיכרון ולקדושה? 🤔

כאן מגיע החידוש של הרבי מליובאוויטש:

הבדלה היא לא סוף, היא התחלה.

אנחנו לא “סוגרים את הבאסטה” על הרוחניות של שבת.

אנחנו לוקחים אותה איתנו.

הכוס, הנר, הבשמים,

הם הצינור שמזרים את האור של שבת אל תוך ימי החול.

כי להיות 'מלאך' בשבת? זה יותר קל.

הטלפון כבוי, הכול שקט.

האתגר האמיתי הוא יום ראשון בבוקר.

לתוך הפגישות, הלחץ, המיילים, הכביש.

שם להכניס קדושה.

שם להביא אור.

להפוך את החול לקודש. 

כשמריחים את הבשמים במוצ"ש,

אנחנו לא נפרדים מהשבת,

אנחנו נטענים בכוח לקחת אותה איתנו לכל השבוע.

אל תשאירו את השבת בבית הכנסת.

קחו אותה הביתה. לעבודה. לרחוב, ללב.

[צבי שביט‎]

רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת? מוזמנים לעיין בגליון 'תורתך שאלתי' לפרשת משפטים, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=16389

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת?

מוזמנים לעיין בגליון 'תורתך שאלתי' לפרשת תרומה, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=16407

צבי שביט
0505918412

[צבי שביט‎]

🍬✨ ממתק ✨🍬 

לפרשת השבוע, פרשת "תרומה".

🌹 מוקדש - לעילוי נשמת  אבי מארי יוסף בן שלום ז"ל ולכל הפצועים ולברכה והצלחת עם ישראל אמ"ן 🙏🌹

🔹️"תחושת המחויבות" 

בתחילת פרשתנו, פרשת תרומה, נאמר שהמשכן וכליו ייבנו באמצעות התרומות שיביאו בני ישראל (שמות כ"ה, א־ט), ואכן בפרשת ויקהל (שמות ל"ו, א־ז) מסופר עד כמה בני ישראל הרבו להביא תרומה.

מן הדברים מתקבל הרושם שהתורה מעודדת כאן את ההתנדבות והרצון הטוב, וממילא יש כאן שבח גדול לעם ישראל שנתן כל כך הרבה מרצונו הטוב וללא שום מחויבות. אולם רש"י בתחילת הפרשה (שמות כ"ה, ב ד"ה תקחו) מבאר שהאדנים לא נעשו מתרומות בני ישראל אלא ממחצית השקל שכל אחד היה מחויב לתת, וגם קרבנות הציבור הובאו מהמחצית הנוספת שנתן כל אחד על פי הציווי – ולא בהתנדבות.

מרש"י עולה מסר חשוב לא רק בנוגע למלאכת המשכן, אלא בעניין עבודת ה' בכלל (וכבר עמד על כך המהר"ל בגור אריה שם): עבודת ה' צריכה להתבסס קודם כל על מחויבות ולא על רצון טוב. אדם חייב להרגיש את מחויבותו המלאה לקיום מצוות ולא לעשות את הדברים רק משום שהם נראים לו נחמדים ומעניינים והוא חפץ מאד בעשייתם.

יש אנשים שחושבים שיהודי טוב הוא זה שמזדהה באופן מלא עם כל מה שעושה ולא עושה את הדברים כמי שכפו עליו. לעומתם, מבהיר רש"י שאמנם המשכן מבוסס על התנדבות, אך האדנים שהם התשתית למשכן אינם בנויים על התנדבות אלא על מחויבות. קודם כל נדרשת תחושה עמוקה של מחויבות, ורק על גביה ניתן להוסיף את ההתנדבות.

כך, בקבלת התורה אמנם נאמר "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד, ז), אך הייתה גם כפיית "הר כגיגית" (שבת פח.). הבסיס הוא שאנו מחויבים לתורה, ורק על גבי זה ניתן לבנות רצון והתנדבות. כמו כן, דוד מתפלל: "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כ"ז, ד) – קודם כל נדרשת הישיבה הקבועה בבית ה', מתוך הצורך והחובה שבכך, ורק אחר כך מגיע אותו 'ביקור בהיכלו', כשהאדם נכנס מדי פעם לבקר מתוך רצון ועניין.

מסר זה, חשוב במיוחד היום, כשהחברה המערבית נוטה לפרוק מעליה כל מחויבות שהיא, נטייה שמשפיעה גם על הציבור שלנו: התפישה הרווחת היא שאדם צריך לעשות את מה שלבו חפץ, וכל כפייה פוגעת בו. רואים בתור אידיאל את "כבוד האדם וחירותו", ומחשיבים כל מחויבות כפגיעה ברעיון זה. רבים ויתרו על מוסד הנישואים ומעדיפים לחיות ביחד מתוך אחווה ורצון טוב ללא שום קשר רשמי וחייב. רבים איבדו את המוטיבציה לשרת בצבא מכיוון שיש בכך מחויבות.

אם כן, החברה פורקת מעליה כמעט כל מחויבות, ואנו צריכים להישמר מגישה זו. גם בציבור הדתי יש מי שחושבים שיש ללמוד תורה כי הוא נחמד ומעניין, ולא היא: עלינו להבין שלימוד התורה צריך להתבסס קודם כל על מחויבות, ורק אחר כך ניתן למצוא בו עניין והנאה.

לבסוף, רש"י מדבר על מחויבות הן בעניין האדנים שהם הבסיס למשכן הן בעניין הקרבנות, שהם מטרת המשכן. יוצא אם כן, שהמחויבות נמצאת כבר ברובד הבסיסי, אך יחד עם זאת מהווה גם את המטרה הסופית ו'השורה התחתונה'.