FW: הפיכת עת צרה לעת רצון באופן מעשי ופשוט.
ישראל גולדברג
ידוע בספרים שכשייש ל"ע 'צרה' לאיש הישראלי כדי להחלץ מן המצר יכול להפוך את האותיות מ'צרה' להפכו ל'רצה' ואז תהיה במקום הצרה 'עת רצון' שיעשה מ'צרה' 'רצה' שירצה את השי"ת ואז יוושע.
והנה צריך ביאור היאך עושים זאת למעשה?
התשובה קיבלתי הארה שיוכל לשפוך אור על צורת ביצוע הנ"ל והפיכת הצרה לרצה, דהנה:
אי' אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא, וצריך להבין איפוא מוצאים הדמיון בין קוב"ה לאורייתא ולישראל עד כדי כך לומר שחד הם?
אלא התשובה הוא שכולם הם נוצרים מן אותו אור ראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים והוא האור הראשון שבבריאה והוא האור אין סוף, והיאך אנו מוצאים את האור בשלשת הנ"ל דהיינו קוב"ה אורייתא וישראל? התשובה:
אורייתא, הרי כשמה כן היא כולה אור שכולה עשויים אותיות שמאירים מאור אין סוף ברוך הוא, כידוע שיצירת האותיות הם מכח המטי ולא מטי של אור אין סוף יתברך שמו, שע"י שמטי ולא מטי נהיו בחינת נקודות והנקודות התאחדו להיות אותיות והאותיות לתיבות ופסוקים פרשיות וכך נוצרה כל התורה כולה מאור אין סוף ברוך הוא, ולכן נקראת 'אורייתא' שהוא כולה 'אור'. זהו התורה.
קודשא ברוך הוא, הרי ידוע שקודשא בריך הוא תוכיותו אור אין סוף, והכלים שלו, כלומר כלי גופו כביכול באופן השייך לדמות קוב"ה לגוף, הרי הכלים האלו הם הספירות, וספירות מלשון 'ספיר ויהלום' שהם מלשון אבנים מאירות, שכולם אור. הרי אנו רואים שהקב"ה כולו אור.
וישראל גם הם כולם אור היות, שהרי אי' בהקדמת הרש"ש על ברכת 'מלביש ערומים והנותן ליעף כח' שלכל אחד מבני ישראל ישנו בחינת 'מלבוש' שהוא נעשה מקיום תורה ומצוות, והוא בעצם עיקר מהותו של איש הישראל, ועל שלימות המלבוש הזה ידונו את האדם לעתיד לבוא שהרי על הנשמה לא שייך לדון היות והיא אינו האדם עצמו שהיא חלק אלוק ממעל ממש, ועל הגוף שוב אינו שייך לדון את האדם, היות והגוף ללא הנשמה הוא פגר מת, והוא לא יוכל לבצע שום דבר לבד, ורק המלבוש של האדם הנ"ל הוא נעשה ע"י ותלוי בקיום תורה ומצוות ועליו ידונו את האדם היות והיא עיקר איש הישראלי. והנה ידוע כמ"ש הרש"ש שם שהמלבוש בגי' חשמ"ל וכן אורפניא"ל, והוא עשוי בעיקר משע"ח נהורין אשר כולם הם בגי' אחד שע"ח, הרי שהמלבוש ענינו אור, הרי שגם החלק השלישי שבחבורת השלשה שאחד הם עשוי כולו אור שהכוונה למלבוש הנ"ל.
עד כאן המחשנו היאך 'קוב"ה ואורייתא וישראל אחד הם' שהרי כולם עשויים אותו 'אור'.
והנה מהיכן נבראת האורה, זהו שאלו במדרש וענו מלמד 'שנתלבש קוב"ה ב'הוד' מעטה לבושו והבהיק האורה. והיינו שייש לקדוש ברוך הוא, שהכוונה לדרגה באלוקות שהוא עוד קודם לבריאה בכלל אפילו קודם בריאת העולם הקדום ביותר למעלה גבוה מעל גבוה שומר, לדרגה זו שהמדרש מדבר שהוא ברא את האורה לו יש מלבוש הנקרא 'הוד' וע"י שנתלבש הקב"ה במלבוש זה שנקרא מלבוש ה'הוד' הבהיקה ונבראת ה"אורה".
יוצא שמקור האורה שממנה נוצרו אח"כ אורייתא וישראל וקוב"ה בדרגת האלוקות הנמוכה יותר למשל כזעיר אנפין כלפי אריך אנפין, הרי שלמשל האריך יצר את זעיר אנפין ע"י האור שנוצר מלבוש ההוד שבו.
יוצא שמלבושו של האדם שהוא מלבוש האור הוא בעצם מלבוש של 'הוד'.
ולפי"ז נבוא להכנס לסיבת הדבר שגרם ל'צרה' שבאה על האדם, שהנה כתוב בפסוק 'והודי נהפך עלי למשחית' ולהנ"ל מובן היטב דברי הפסוק שהרי לכל איש ישראל יש מלבוש של הוד, שע"י מעשיו יכול להשחיתו והוא נהפך למשחית ואז נהיה ח"ו כל היום 'דוה' במקום 'הוד', וה'דוה' מצער את האדם ועושה לו צרות ו'צרה', וא"כ מה צריך האדם לעשות, היות ועיקר סיבת הצרה שבאה עליו הוא שמלבוש ההוד נהפך לדוה ומכאוב, הרי הוא צריך להפוך את ה'דוה' חזרה ל'הוד' ויאיר המלבוש כבתחילה ותתהפך ה'צרה' ל'רצה' ויתהווה עת רצון במקום עת צרה והיאך יהפוך ה'דוה' ל'הוד' זה פשוט ע"י שיודה להקב"ה גם על עצם הצרה שהתרגשה עליו, עי"ז יפעיל את כח היהודי שבו כח 'ההודאה' ישוב הדוה להיות 'הוד' שהוא לשון הודאה, והצרה לרצה ויתהווה עת רצון. והבן.
וזהו הסגולה הטמונה בפסוק "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי וכו'", שע"י שיודה להשם על מה שהקב"ה התאנף וכעס עליו והביא עליו כביכול מה שנראה מבחוץ כצרה ויודה להקב"ה שכל מעשיו הם טובים גם אלו שאינם נראים כטובים עי"ז ישוב המשחית שעושה מדוה ומכאוב למלבוש של הוד ואורה, ותשוב אורו כבראשונה והבן.