מדוע אין שני סימנים של הטעם "תלישא קטנה"?

[צבי שביט‎]

בס"ד

שלום,

להלן תגובות שקיבלתי לשאלתו של גלעד דביר

צבי שביט (שטרן)

=============================

פשטא לעולם בסוף מילה ואינה מעידה על ההטעמה (מלעיל / מלרע). סימנים (מעלה טו במבוא של תיקון קוראים סימנים): "ה"פשטא" מונח בסוף התיבה, והוא כשמו – שפושט ויוצא חוץ לתיבה, וחבירו ה"קדמא" מונח מעל האות המוטעמת".

מנהג כתב יד לנינגרד (שעליו מבוסס קורן) לסמן תרין פשטין בתיבה המוטעמת מלעיל, וכך נהגו גם ב'סימנים' (ראה בהערות שם במבוא של  תיקון קוראים סימנים).

גם תלישה קטנה מופיעה לעולם משמאל למילה, ואינה מעידה על ההטעמה. קורן בחרו גם כאן להוסיף סימן על ההברה המוטעמת וכך מתקבלות "שתי תלישות קטנות". מהדורות אחרות (כתר ירושלים, סימנים. לא בדקתי בתנ"ך ברויאר) בחרו לשמר את התלישה כפי שהיא במסורה. משמאל למילה בלבד.

השאלה היא למה בחרו כתבי יד ובעקבותיהם דפוסים להוסיף פשטא על ההברה המוטעמת בתיבה המוטעמת מלעיל, אך לא הוסיפו תלישה קטנה על ההברה המוטעמת בתיבה המוטעמת מלעיל. ולמה חלק מהדפוסים הרחיבו את המנהג והכפילו את התלישה, ואחרים לא עשו כן.

גלעד דביר

------------------------------------

השאלה היא גם על זרקא וסגול וגם על תלישא גדולה שנמצאת תמיד בתחילת המילה.

נראה לי שבפשטא יש עניין להבדילו מהקדמא. בארבעת הטעמים האחרים סמכו על האינטיליגנציה של הקורא שידע היכן לשים את ההטעמה (מה שבדרך כלל נכון, והמילה "שטו" חריגה בזה שיש מקום להתלבט האם היא יוצאת דופן או לא, כי לעיתים לפני מילה שמתחילה באות גרונית ההטעמה הופכת למלרע).

דהיינו, לא תמיד התפקיד של הטעם הוא לומר לנו היכן ההטעמה, ובטעמים שיש להם מקום קבוע (ובאמת לא ברור לי למה יש להם מקום קבוע), צריך להבין היכן ההטעמה לבד.

אריה רוזנברג

---------------------------------

אם ראית כתר ירושלים, זה ברויאר. מוסד הרב קוק וחורב באו לפני כן.

תרין פשטין הוא לא רק לנינגרד אלא כל הדפוסים וכ"י.

לפעמים כ"י מזרחיים כמו כא"צ וכמדומה גם לנינגרד מוותרים על הסימון הכפול של הפשטא, בעיקר בפתח גנובה נֹחַ וכד'

במקרים מיוחדים גם כ"י מסמן תלישא בהברה המוטעמת ואז ברויאר מעתיק את הסימון הכפול. קורן בד"כ הלכו בעקבות לנינגרד אבל לא לגמרי [למשל הטעות של אשביעך בדגש]

הסימון הכפול שלהם בפשטא כי זה כל המקורות. בשאר הטעמים בעקבות היידנהיים.

לעניין התלישות ההסבר המקובל הוא כי סימן תלישא בכ"י הוא עיגול מעל האות וזה גם סימן להערת מסורה. לכן העבירו את הגדולה לאות הראשונה, ואת הקטנה מעל האות האחרונה, למנוע בלבול עם הערות מסורה

אליהו לוין
---------------------------------

פשטא נפוצה כמעט בכל פסוק במקרא. לכן נראה לי כי החליטו לסמן בכל מקום.

מצורף כתב ידו של הרב ברויאר על שטו.

אליהוא שנון

---------------------------------

[צבי שביט‎]

בס"ד

שלום,

להלן תגובה נוספת שקיבלתי לשאלתו של גלעד דביר. התגובה מופיעה בסוף התכתבות, לאחר הקו האדום.

צבי שביט (שטרן)

=============================

------------------------------------

אליהו לוין
---------------------------------

אתה יכול לשאול גם על סגולתא מדוע היא נמצאת רק בסוף המלה ולא על ההברה המוטעמת.

ומהטעם הזה יהיה אפשר להבין תשובה לשאלתך.

דמיין לך שהסגולתא הייתה באמצע המלה ולפניה היה חולם או ש' שמאלית  ולאחר הסגולתא הייתה ש' ימנית, היה יוצא לנו חמש נקודות צמודות והיה נוצר בלבול, לעניות דעתי אותו דבר גם בתלשא או בתרסא שבדפוסים עתיקים הן הו נראות כמו נקודה בלי זנב קטן שיוצא מהמעגל, ולכן יכול היה להיות רצף של נקודות למעלה אם התלשא או התרסא היו באות על האות ש' בחולם חסר וכו'

יחיאל קדוש