הערות לשיר הכבוד

[צבי שביט‎]

בס"ד

שלום,

מצורפים הערות נוספות.

כמו כן, אני מצרף גם את הדיון לגבי בחורות / בחורות שהעברתי בנפרד.

צבי שביט (שטרן)

050-5918412

------------------------------------

בס"ד

בעקבות השרשור על שיבושים בשירים הצטברו גם מספר הערות של שיר הכבוד.

אני פותח על זה שרשור נפרד

צבי שביט (שטרן)

----------------------------------------------

מצורף קובץ שבו סימנתי את הדרוש תיקון (כמובן שצריך להתאמן מראש על פיו, והדף לא יועיל למי שישתמש בו בפעם הראשונה מול ארון הקודש).

איריס ישראלי

=====================================

הערה נוספת על שיר הכבוד: כדאי גם לציין ש"רסיסי" נסוג לאחור.

יחזקאל ברנט

===============================

אֲדַמךָ אֲכַנךָ – צריכים להיות במלרע.

וַישַווּךָ –לא ברור שזה הניקוד ההכרחי (שיוו אותך לנגד עיניהם). יתכן שיש לנקד – וַיַשְווּך  במשמעות של השוואה (כמו דימו אותך, שמדמים את הקב"ה, כך כאילו משווים אותו לאחרים לפי מעשיו)

אריה רוזנברג

ראה על כך הערה שלי בנידון בהמשך   צבי שביט

==================================

אפשר להוסיף שבשורה ״נפשי חמדה בצל ידך״ - הניקוד צריך להיות חיריק תחת ה-ח של ״חמדה״ (שכן זה מבוסס על הפסוק ״בצלו חמדתי וישבתי״ משיר השירים, בו יש חיריק מתחת ל-ח). היחידים שמנקדים כך בסידורים שראיתי הם הוצאת קורן.

יונתן

=======================

על נפשי חמדה – יש ללמד זכות על ח' קמוצה, וראו את דברי שלמה טל בקובץ 'הסידור בהשתלשלותו' ע' עו.

בברכת התורה אליהוא

==============================================

נחלקו הסידורים בניקוד השורה השניה של שִׁיר הַכָּבוֹד:

נַפְשִׁי חָמְדָה / חִמְּדָה  בְּצֵל יָדֶךָ. לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ.

משפט זה יסודו בשיר השירים ב, ג: "בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי".

ולכן נראה שצריך להיות בבניין פיעל (וכ"ה בסידור עולת ראי"ה ובקורן: חִמְּדָה), ולא בבניין קל (וכ"ה ברוב הסידורים, וכן ברינת ישראל: חָמְדָה).

אוריאל פרנק

=====================================

לגבי חמדה עיין בתשובות ר' שלמה טל על הכרעותיו בסידור

שלא בכל דבר אנו הולכים לפי היידנהיים,

גם בסידור תפילת ישורון מופיע חמדה בקמץ ולא בחירק.

אליהו לוין

===============================

אף אני החלטתי כי מוטב חמדה בקמץ.

אגב, כאשר בבית הכנסת חלק הקהל קורא קמץ וחלק אחר חיריק, התוצאה שנשמעת היא דומה לסגול.

ואז? יש גירסא חדשה!

בברכת התורה

אליהוא

===========================

ברצוני להתייחס (מעט באריכות) לשאלה האם צריך לנקד וַיְשַׁוּוּךָ או וַיַשְווּךָ.

כמובן ששאלת הניקוד תלויה בשאלה מה כוונת הפייטן. אם המלה וישווך משמעותה השוואה צריך לנקד וַיַשְווּךָ, אבל אם הכוונה היא לדמיין צריך לנקד וַיְשַׁוּוּךָ.

ובכן, בעבר פנתה אלי איריס (ששלחה את הקובץ והתחילה את הדיון בנושא) בנושא זו. היא העלתה סברה שלכאורה משמעות המילה וישווך היא השוואה (ולכן הגירסה הנכונה היא וַיַשְווּךָ) בגלל הפסוק שהיה מקור לפייטן. בתשובתי הוכחתי שהכוונה היא לדמיין, ולכן צריך לנקד וַיְשַׁוּוּךָ.

 תחילה השאלה:

רציתי לשאול לגבי המילה "וישווך" שנמצאת ב"אנעים זמירות":

בסידור רינת ישראל כתוב: "ויְשוווך" ואילו בסידורים אחרים (רוב הסידורים) כתוב: "ויַשווך". לגבי הניקוד שברינת ישראל

קראתי פעם (נדמה לי שזה היה בחוברת שהוציאה אפרת בדיחי), שהניקוד ויַשווך מתייחס להשוואה, כאילו אנחנו משווים את הקב"ה למעשים שלו, ואילו הניקוד של ויְשווך מדגיש שאנחנו יכולים לשַוות את הקב"ה רק לפי המעשים, אך ברור שהקב"ה הוא הרבה יותר מהמעשים שאנחנו רואים אותם.

מישהו הראה לי פסוק בישעיהו מ"ו, ה: "לְמִי תְדַמְּיוּנִי, וְתַשְׁווּ; וְתַמְשִׁלוּנִי, וְנִדְמֶה. " כלומר, יש כאן הקבלה לפעלים המופיעים ב"אנעים זמירות" : "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך, המשילוך ברוב חזיונות, הנך אחד בכל דמיונות." ולכן, הוא מוכיח שיש לומר "ויַשווך", ולא כפי שמופיע בסידור רינת ישראל.

והנה התשובה שלי:

לי אין ספק שהניקוד של רינת ישראל הוא הנכון. יש לזכור שלשורש "שוה" יש שתי משמעויות:
1 - השואה בין שני דברים. הפעלים שקשורים למשמעות זו באים בבניין 'הפעיל ' (השוה)
2 - לצייר בדמיון. הפעלים באים בבנין 'פִּעֵל ' ׁ(לדוגמא "שיויתי ה' לנגדי תמיד)

גם לשרש "דמה" יש את אותם שתי משמעויות. (במקרה זה, שתי המשמעויות באות בבנין 'פִּעֵל ' ולכן אין הבדל בניקוד)

ברור שלצורך המשמעות הראשונה (השואה ) צריך שיהיו שני צדדים. אי אפשר לדמות או להשוות דבר אחד אם אין צד שני אליו משוים/מדמים. בשתי השורות שציטטת (דימו אותך/המשילוך), מוזכר רק ה'. לא מוזכר שום צד שני שאליו מנסים (או לא מנסים) להשוות או לדמות את ה'. מה כן יש? "לפי מעשיך" "ברוב חזיונות". ברור אם כן, שלא זו הכוונה.

מה בכ"ז רצה הפייטן לומר? ובכן, אם נחזור מספר שורות אחורה, נראה את השרש דמ"ה פעמיים נוספות וגם שם פירושם דמיון. נתחיל מהאות אל"ף:

"אֲסַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִֽיךָ.   אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּֽיךָ" - אני רוצה לספר את הכבוד שלך, אבל אני לא יכול כי לא ראיתי אותך. אני מנסה לדמיין אותך ולכנות אותך בכל מיני כינויים, אבל אני לא יודע אותך.
"בְּיַד נְבִיאֶֽיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶֽיךָ. דִּמִּֽיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ" - מכיוון שאני לא יודע כיצד לתאר אותך, אני נעזר בדברים שאתה העברת אלינו דרך הנביאים שלך ובהם נתת לנו דמיון של כבוד הודך.
"גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶֽךָ.   כִּנּוּ   לְתֹֽקֶף פְּעֻלָּתֶֽךָ" - הנביאים שלך תיארו את הגדולה והגבורה שלך לפי חוזק הפעולות שלך.

"דִּמּֽוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְפִי יֶשְׁךָ,   וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶֽׂיךָ" - הנביאים שלך מסרו לנו כל מיני דמויים ותיאורים שלך, אבל באמת זה לא לפי עצם ממשות ה' (כי זה בלתי ניתן להבנה ולהשגה) וזה לא מתאר את מהותך האמיתי, הם ניסו לשוות אותך (לתאר אותך) לפי המעשים שלך.

"הִמְשִׁילֽוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת.   הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל ־ דִּמְיוֹנוֹת" - הנביאים אמרו בנבואות שלהם כל מיני משלים שמתארים אותך בצורות שונות. אמנם בנבואות שונות מופיעים תיאורים שונים שלך, (ולעיתים אפילו תיאורים מנוגדים - זקן מלא רחמים / איש מלחמה), אבל למרות הדמויים הסותרים, אתה הוא בעצם אחד. (רש"י שמות כ ב)
"וַיֶּחֱזֽוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת,  וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת" - יש כאן דוגמא לשני תיאורים מנוגדים: פעם הם ראו אותך כזקן בעל שיער שיבה, ופעם הם ראו אותך בבחור עם שיער שחור.
"זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב.   כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב" - כעת מופיע הסיבה לתיאורים המנוגדים: ביום דין אתה מופיע כזקן (כפי שהתורה תמיד מכנה את הדיינים כזקנים), ואילו ביום קרב אתה מופיע כבחור איש מלחמה.

לאור הסבר זה, ברור שמדובר על "לשוות" את ה' ולא להשוות, ולכן צריך לומר וַיְשַׁוּוּךָ (בבניין פיעל) ולא "ויַשְווך" (בבניין הפעיל). (לגבי השרש "דמ"ה, משתמשים בבניין פיעל לשתי המשמעויות ולכן אין הבדל בניקוד.)

ולגבי "ההוכחה" שהבאת מהפסוק בישעיהו. אכן, סביר להניח שהפייטן רומז לפסוק הנ"ל, אבל אני לא מקבל שיש כאן הוכחה לגבי כוונת הפייטן. יש מיקרים רבים שפייטן "משתמש" בפסוק מסויים, אבל לפעמים הוא משתמש בפסוק בהקשר שונה לחלוטין מהמקור. דוגמא אחת בולטת: בזמירות לשבת "שבת היום לה'" מופיע המשפט "מהרו את המנה, לעשות את דבר אסתר". ברור שהפייטן ביסס את המשפט על הפסוק ממגילת אסתר "ויאמר המלך, מהרו את המן לעשות את דבר אסתר". אבל, מה עניין המן, לפיוט שעוסק בשבת? אלא, הפייטן לא אומר "המן" אלא "המנה". מנה הוא סוג של מטבע שמוזכר רבות בגמרא. כוונת הפייטן קחו כסף וקנו אוכל לכבוד שבת קודש כדי לענג אותה. (לא ברור לי מה לגבי אסתר, ומדוע הוא השאיר גם חלקו השני של הפסוק). כלומר, הפייטן משתמש בפסוק, בהקשר שונה לחלוטין.

לגבי "אסתר" שמעתי שני הסברים: שהכוונה לשבת או לכנסת ישראל

צבי שביט (שטרן)

------------------------

וכעת אוסיף מספר הערות על שיר הכבוד:

בְּיַד נְבִיאֶֽיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶֽיךָ. דִּמִּֽיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ - המילה הדר היא בסמיכות (ולכן מנוקדת בחטף פתח ולא בקמץ), ולכן, צריכים להצמיד אותה למילים "כבוד הודך", ולא לשיר "דמית הדר | כבוד הודך".

חָבַשׁ כּֽוֹבַע־יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ - לא להפסיק בין כובע ל- ' ישועה'. המילים "כובע ישועה" הם נסמך וסומך (כובע של ישועה) ואין להפריד ביניהם. (לא הישועה היא בראש, אלא חבש בראשו כובע של ישועה)

צַח וְאָדֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדוֹם, פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם - הקמץ במילה "בדרכו" הוא קמץ קטן (DOR CHO). אין הכונה לדרך שלו אלא זה מלשון דריכת ענבים (פורה = גת). משפט זה מבוסס על פסוקים מישעיהו שם מתואר כיצד ה' נוקם באדום. לאחר הנקמה באדום בגדי ה' אדומים מהדם של אדום, והוא נראה כמו מי שדרך ענבים ובגדיו מלאים בצבע אדום .
" מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.   מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת.   פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי (ישעיהו סג א-ג)

קֶֽשֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לְעָנָו.   תְּמוּנַת  יְיָ לְנֶֽגֶד עֵינָיו- בסוף החלק הראשון יש לומר "עָנָו" ולא "עֵינָיו" כמו בסוף החלק השני. מדובר על משה רבינו (שהיה הענו מכל אדם). על הפסוק בפרשת כי תשא "וראית את אחורי, ופני לא יראו", אומרים חז"ל שה' הראה למשה קשר של תפילין (שנמצא כידוע בחלקו האחורי של הראש.) כלומר, ה' הראה לענו (למשה רבינו) קשר תפילין. והמשך המשפט, "תמונת ה' לנגד עיניו" - לפי הפסוק "ותמונת ה' יביט".

שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא   עָלֶֽיךָ - המילה "המון היא בסמיכות - לא להפריד אותה מהמילה "שירי". כלומר, לא "שית המון, שירי נא עלי עליך". (המון = קול כמו המייה)

צבי שביט (שטרן)

===================================

מה דעתכם על הלקט שבקובץ המצו"ב?

האם ניתן להצדיק את ששר יצחק מאיר?

כְּבִימֵי בַחֲרוּת

אוריאל פרנק (מצורפת המצגת)

==================

לפני הערות על הנוסח, אני מביא לפניכם 2 הנהגות קטנות שלי, העוזרת לענ"ד לכוונת המלים.

בירדי לפני התיבה כש"ץ, ב"פארו עלי" הנני שם יד ימין על מקום הנחת תפלה של ראש ובמלים "קשר תפלין" – על מקום הקשר, בעורף. בלי נשיקות כבימות החול במשמשנו בתפלין.לעתים אני נוהג כן גם בשמעי תיבות אלה מפי שה"ץ.

כך אני גם נוהג בשבתות ובמועדים (ובלילות החול) בקריאת שמע, במלים "וקשרתם לאות..." להניח יד ימין על מקום תפלה של יד, ובמלים "והיו לטוטפות..." על מקום הנחת תפלה של ראש, בלי נשיקות.

את המשפט "מי ימלל... כל תהלתו" אני מנעים בנוסח של שאלה-תמיהה.

בברכה,

מ. ג

=====================

מצורף הקובץ של איריס עם תוספות עפ"י הדיונים כאן (אני מקווה שלא הגזמתי)

כמוכן החלפתי את סימון המקף - אליו אנחנו רגילים להתייחס כסימן מחבר

בסימון || שמסמן הפרדה (עפ"י המקראה זו הכוונה )

עלי מישלוב

=========================

לגבי בחורות/בחרות,פשוט שזה בחולם בגלל החרוז עם שחורות.

אבל ויחזו ... ובחרות בשורוק מתחרז עם שחרות.

משה ארנד

================================

יפה מאוד! יש בשיר הכבוד בחרות ויש בְּחורות, שניהם תקינים. הם נבחרים לפי המתאים לחריזה.

חסיה גדיאל
יחידת העריכה, אגף התקינה
מכון התקנים הישראלי

====================

הגרסה ללבושו אע"פ שבנויה על המקרא 

כנראה אינה נכונה ויש להעדיף לבושו 

אליהו 

=========================

[צבי שביט‎]

סליחה. בטעות שכחתי לצרף את הגירסה החדשה של עלי מישלוב.

כעת מצורפת גם הגירסה המקורית של איריס וגם הגירסה החדשה של עלי.

כמו כן, הוספתי הערה / שאלה לגבי המשפט "ראש דברך אמת"

-----------

=====================================

עלי מישלוב

=========================

יש בעיה עם המשפט "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרוֹשׁ".

מצד אחד ברור שהפייטן התכוון לחלק את המשפט אחרי המלה "מראש" (גם בגלל החריזה מראש-דרוש וגם בגלל אורך שוה בשני חלקי המשפט). מצד שני המילים "מֵרֹאשׁ דּוֹר וָדוֹר" הם חטיבה אחת.

מה דעתכם?

[צבי שביט‎]

בס"ד

=====================================

עלי מישלוב

=========================

צבי שביט

==================================

גם בפיוט "אדון עולם" יש דבר דומה לזה:

"אדון עולם      אשר מלך      בטרם כל      יציר נברא".

כשאומרים "בטרם כל - יציר נברא", הרי זו כפירה, שאומר שהאדם קדם לעולם (ואכן אפשר לשמוע מדקדקים ששרים "בטאארם - כל יציר נברא"),

אך מאידך ממשקל השיר שהוא יתד ושתי תנועות החלוקה היא אכן "אדון עולם - אשר מלך - בטרם כל - יציר נברא".

אך באמת אין זו קושיא כלל, כי אע"פ שאכן כן הוא משקל השיר לנוי הקריאה, אין באמת הפסקה אחר כל יתד ושתי תנועות, אלא הכל נקרא בתכיפה, והעד לזה הוא שתיבת "כל" מנוקדת בקמץ וממילא היא מוקפת לתיבת "יציר" ומוכרח שאין כלל הפסקה ביניהם, ומה שיוצר את הבעיה זו רק המנגינה בה מנגנים בימינו את הפיוט, שאכן עושה הפסק משמעותי אחר כל יתד ושני תנועות.

כיוצא בזה גם בשיר הכבוד שאכן לפי החריזה החלוקה היא "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ - דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרוֹשׁ", אך זה כמובן לא מכריח שיש הפסקה של ממש אחר תיבת "מֵרֹאשׁ", וממילא "מֵרֹאשׁ דּוֹר וָדוֹר" יכולים להיות ענין אחד.

וזה נכון גם לגבי "כרות קומת ברוש ביקש - אגגי בן המדתא - ונהיתה לו לפח ולמוקש - וגאוותו נשבתה, שהחרוז הוא בתיבת "ביקש", אבל זה עדיין לא אומר שיש הפסק אחריו, אלא הוא באמת מחובר למילה שאחריו.

אגב שמדברים על שיר הכבוד, ישנן מקומות רבים בהם אומרים קדיש יתום אחר שיר הכבוד, אלא שלכאורה ראוי לדון האם קדיש זה נכון לאומרו ע"פ הדין, שהרי הפסוקים שאומרים אחר הפיוט הם שני פסוקים בלבד, ולא ג' פסוקים הנצרכים לאמירת קדיש.

אשמח למקורות או מידע בענין זה.

טעמי תורה

-----------------------------------------